פסקי דין על אינגריד נחום | פסקי דין על נחום סטיב סימון | פסקי דין על אופרה על הים בע"מ

6917/07 עא     11/10/2007




עא 6917/07 אינגריד נחום, נחום סטיב סימון נ' אופרה על הים בע"מ




החלטה בתיק ע"א 6917/07

בבית המשפט העליון


ע"א 6917/07



בפני
:

כבוד השופטת ע' ארבל


המערערים:

1. אינגריד נחום



2. נחום סטיב סימון



נ


ג


ד



המשיבה:
אופרה על הים בע"מ


בקשה לסעד זמני בערעור

בשם המערערים:
עו"ד י' רזין
, עו"ד מ' אליה
בשם המשיבה:
עו"ד ר' שובל
, עו"ד ל' דגן

החלטה


בפני
י בקשה להורות כי צו המניעה הזמני אשר ניתן על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב (כבוד השופטת ד' פלפל) יעמוד בתוקפו עד להכרעה בערעור.

1.
המבקשים, זוג צעיר מצרפת, ביקשו לעלות ארצה. ביום 14.3.04 במסגרת ההכנות לקראת עלייתם, כרתו חוזה עם המשיבה, לפיו ירכשו ממנה דירה בפרויקט "אופרה על הים" בנתניה שבבעלותה (להלן:
הדירה
) בתמורה לסכום של 311,962$ (להלן:
החוזה
). מועדי התשלומים נקבעו כדלקמן: סך של 20,321$
לו צורף גם תשלום בעבור השתתפות בהוצאות (להלן:
התשלום הראשון
) ישולם במעמד כריתת ההסכם
;
סך של 26,473$ (להלן:
התשלום השני
) ישולם עד ליום 10.4.04
;
סך של 233,972$ ישולם עובר למסירת ההחזקה בדירה
;
וסך של 31,196$ ישולם במועד מסירת ההחזקה. בתוספת שצורפה לחוזה, והוותה חלק בלתי נפרד ממנו (להלן:
התוספת
), התחייבה המשיבה לרשום הערת אזהרה לטובת המבקשים, בכפוף לחתימתם על ייפוי כוח, ולהמציא להם מכתב החרגה מותנה מהבנק בנוגע לדירה תוך 30 יום ממועד חתימת החוזה. כן התחייבה המשיבה להמציא למבקשים על חשבונה ערבות לפי חוק המכר (דירות)(הבטחת השקעה של רוכשי דירות), התשל"ה-1974, בגין כל תשלום שיועבר לידה על פי ההסכם.

2.
התשלום הראשון הופקד במועד חתימת החוזה בנאמנות בידי בא כוח המשיבה, כפי שהוסכם, אולם התשלום השני לא הועבר לידי המשיבה עד עצם היום הזה. משכך, שלחה להם המשיבה מכתב, בו דרשה מהם לשלמו. משלא נענו המבקשים לדרישתה שלחה להם המשיבה מכתב נוסף, בו ביקשה מהם להפקיד את התשלום הראשון והשני בחשבון הבנק שלה, על מנת שתמציא להם ערבות ומכתב החרגה כפי שהוסכם בתוספת. אולם המשיבים המשיכו לעמוד במריים, והתשלום לא הועבר לידי המשיבה. כחצי שנה מאוחר יותר שלח בא כוח המבקשים מכתב למשיבה בו טען כי יום לאחר חתימת החוזה מונה לה כונס נכסים ו/או מפרק, ומשכך ביקש עדכון על מצבה המשפטי. המשיבה בתגובה השיבה כי מעולם לא מונה לה כל כונס ו/או מפרק, ועל כן דרשה מהמבקשים לבצע את התשלום. לשם כך, נתנה להם ארכה
בת 7 ימים, והודיעה כי אם התשלום לא יבוצע תוך התקופה האמורה, תראה את החוזה כבטל ומבוטל. משלא נענו המבקשים לדרישה, שלחה להם המשיבה הודעה לפיה החוזה ביניהם מבוטל. המבקשים דחו את ההודעה זו, והגישו תובענה לאכיפת החוזה לבית המשפט.


המבקשים ניסו להצדיק את אי התשלום בשתי טענות מרכזיות. ראשית, לדבריהם, מונה למשיבה מפרק ו/או כונס ו/או נאמן, דבר שמעלה חשש לגורל המשיבה ולפרויקט המגורים שבבעלותה. שנית, לטענת המבקשים אף המשיבה הפרה את החוזה בכך שלא המציאה להם מכתב החרגה מהבנק, ולא רשמה לטובתם הערת אזהרה, כפי שהוסכם בתוספת.


3.
ביום 1.2.07, עובר להכרעה בתובענה נתן בית המשפט המחוזי בתל אביב (כבוד השופטת ד' פלפל), לבקשת המבקשים, צו מניעה זמני, לפיו תימנע המשיבה מלבצע כל פעולה בדירה. זאת, בכפוף לחיוב המבקשים בהמצאת כתב התחייבות עצמית והתחייבות צד ג' (להלן:
צו המניעה הזמני
).


בית המשפט המחוזי בתל אביב (כבוד השופט י' זפט) קבע כי הצדדים הסכימו שהפרת תנאי החוזה באשר לתשלום התמורה במלואה ובמועדה מהווה הפרה יסודית של החוזה, ולפיכך משנמנעו המבקשים לשלם את התשלום השני במועד שנקוב בחוזה, קמה למשיבה הזכות לבטל את החוזה מכוח סעיף 7(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970 (להלן:
חוק החוזים (תרופות)).
נקבע כי אין בהפרותיה הנטענות של המשיבה כדי להצדיק את אי התשלום מצד המבקשים, הואיל ואין מדובר בחיובים שלובים עליהם חל סעיף 43(3) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן
: חוק החוזים)
. באשר לחששם של
המשיבים לגורל הפרוייקט, ציין בית המשפט כי צו הקפאת ההליכים הוצא נגד חברת "אריה את עופר בניה והשקעות (97) בע"מ" (להלן:
חברת אריה את עופר
), המחזיקה ב66% ממניות המשיבה, ולא כלפי המשיבה. מעבר לכך, קבע בית המשפט כי אף לו היה ניתן הצו נגד המשיבה לא היה בדבר כדי לרפא את הפרותיהם של המשיבים, מאחר שאין צו הקפאת הליכים פוטר חייבים של חברה מקיום ההתחייבויות החוזיות כלפיה. עוד נקבע, כי אין בענייננו תחולה לסעיף 17 לחוק החוזים (תרופות) שעניינו הפרה צפויה, כיוון שהפרה צפויה אינה מקנה לצד הצפוי להיפגע מההפרה פטור מקיום התחייבויותיו, אלא אם כן בחר להגיב על ההפרה הצפויה בביטול החוזה. המבקשים לא בחרו באפשרות זו, ועל כן נקבע כי היה עליהם לעמוד בהתחייבויותיהם, ולשלם את התשלום השני במועדו. כן נדחתה טענת המבקשים באשר לויתור המשיבה על זכותה לבטל את החוזה, כמו גם הטענה באשר לחוסר תום הלב של המשיבה. תביעתם של המבקשים נדחתה אפוא.

4.
על פסק הדין של בית משפט המחוזי הגישו המבקשים ערעור לבית המשפט זה, ולצידו הבקשה שבפני
י, ליתן תוקף לצו המניעה הזמני שניתן על ידי בית המשפט המחוזי. לטענת המבקשים, הם נמנעו מלשלם את התשלום השני מאחר שהמשיבה לא עמדה בחובותיה כלפיהם, והואיל ונודע להם מפרסומים בעיתונות כי ניתן צו הקפאת הליכים נגד חברת האם של המשיבה. לדבריהם, בעקבות האמור, פנו למשיבה בבקשה לקבלת הסברים על מצב הדברים, אך לשווא. כמו כן, טוענים המבקשים כי קיבלו מכתב מהבנק, לפיו אין הוא מתנגד להנפקת ערבויות, אולם התנה זאת בתנאים שלא היו ידועים מראש למבקשים.


המבקשים טוענים כי מתקיימים בעניינם התנאים למתן סעד זמני. נטען, כי במידה ותדחה הבקשה, קשה יהיה להשיב את המצב לקדמותו, הואיל ועולה מפעילות המשיבה החשש שהדירה תימכר לצד ג'. לטענתם, אי מתן צו מניעה כמבוקש יפגע ביכולתם להתגורר בדירה אותה רכשו לצורך עלייתם ארצה, בעוד שלמשיבה לא יגרם כל נזק ממתן צו ש"יקפיא" את מצב הדברים עד להכרעה בערעור. לפיכך, כך נטען, נוטה מאזן הנוחות לטובתם. המבקשים מוסיפים וטוענים כי גם סיכוייו הגבוהים של הערעור שהגישו מצדיקים את מתן הסעד הזמני. לטענתם, בית המשפט קמא התעלם מהעובדה שעובר לאי התשלום מצד המבקשים הפרה המשיבה את החוזה בכך שלא המציאה להם ערבות בנקאית בגין התשלום הראשון ששילמו. כמו כן, טוענים המבקשים כי היה בהתנהלות המשיבה כדי להוות "הפרה צפויה" מצד המשיבה, המקימה את זכותם לדחות את התשלום השני.

5.
לבקשת בית המשפט, הגישה המשיבה תגובתה לבקשת המבקשים. לטענת המשיבה, העובדה כי המבקשים שילמו סכום המהווה פחות מ7% מערך הדירה "מעמידה באור מגוחך ובלתי רלוונטי את הדרמה הנלווית לנימוקי הבקשה והערעור". באשר לסיכויי הערעור, טוענת המשיבה כי הם קלושים ביותר הואיל ובית המשפט קמא קבע כממצאים עובדתיים, אשר אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהם, כי המבקשים הפרו את החוזה הפרה יסודית, המקימה למשיבה את הזכות לביטול החוזה, וכי הפרת החוזה מצד המבקשים נבעה מחששם לגורל הפרוייקט, ולא מסירובה של המשיבה לבצע את חלקה לפי החוזה, כפי שניסו המבקשים לטעון. לגופם של דברים טוענת המשיבה כי מועד התשלום השני קדם להתחייבויותיה באשר למכתב ההחרגה מהבנק ולרישום הערת אזהרה, ומשכך לא ניתן לומר כי מדובר בחיובים שלובים. כן היא טוענת, כי המבקשים לא המציאו ייפוי כוח נוטריוני, שהיווה תנאי לרישום הערת אזהרה על ידה. את אי המצאת הערבות הבנקאית מצדיקה המשיבה בכך שכספי התשלום הראשון הוחזקו בנאמנות על ידי בא כוח המשיבה ולא הופקדו בחשבונה, ומשכך לא התקיים התנאי להנפקת הערבות. מוסיפה המשיבה וטוענת כי צו הקפאת ההליכים שניתן נגד חברת אריה את עופר (להלן:
צו ההקפאה
) אינו מצדיק את הפרותיהם של המשיבים: החוזה נחתם עם המשיבה ולא עם חברת אריה את עופר
;
צו ההקפאה אינו רלוונטי, הואיל ומניותיה של חברת אריה את עופר נמכרו לגורם זר
;
גם אם היה ניתן צו הקפאת הליכים נגד המשיבה, לא היה בכך כדי לפטור את חייביה מקיום התחייבויותיהם החוזיות כלפיה. לאור האמור, טוענת המשיבה כי סיכוייהם של המבקשים לזכות בערעור נמוכים. כמו כן, טוענת המשיבה כי הנזק שיגרם למבקשים מדחיית בקשתם הוא קטן הואיל והם לא מתגוררים בדירה, ואין ערובה לכך שהם אכן מתעדים לעשות זאת, ובהתחשב בכך שעד עתה הם לא הראו נכונות להציע פתרונות לפתרון הסכסוך מלבד דחייה סתמית של דרישות התשלום. לעומת זאת, לדבריה, הנזק שעלול להיגרם לה הוא רב מאחר שהיא נאלצת לשאת בעלויות בניית הדירה בלא קבלת תמורה כלשהי.

6.
ביום 20.9.07 הגישו המבקשים בקשה למתן תשובה לתגובת המשיבה. לאחר שעיינתי בבקשה ובחומר שהגישו הצדדים עד כה, ובהתחשב בשלב בו נמצאים ההליכים המשפטיים בעניין זה, לא מצאתי מקום להיעתר לבקשתם. מכלול החומר הקיים מניח תשתית מספקת להכרעה בבקשה לסעד זמני גם ללא קבלת תשובה מטעם המבקשים כמתבקש על ידם.

7.
כלל הוא כי פסק-דין ניתן למימוש מיד עם הינתנו והגשת ערעור אינה מעכבת את ביצועו (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984). בדונו בבקשה לעיכוב ביצוע, על בית-המשפט להידרש לשני מבחנים מצטברים: עליו לבחון את סיכויי הערעור, ואם ימצא כי הערעור אינו משולל יסוד, עליו לעבור לבחינת מאזן הנוחות של הצדדים, היינו הנזק היחסי שייגרם לצדדים ממתן או אי-מתן הצו ובכלל זה לבחון עד כמה ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו, היה והערעור יתקבל (ראו למשל: ע"א 6146/00
עיריית תל-אביב-יפו נ' בצלאל
, (טרם פורסמה, 19.11.2000)
;
ע"א 10702/05
לוי
נ' בנק איגוד לישראל בע"מ
(טרם פורסמה, 14.1.07)).

8.
לאחר שעיינתי בטענות המבקשים ובתגובת המשיבה, אני מוצאת כי דין הבקשה להדחות. מבלי לקבוע מסמרות בעניין, נראה כי סיכויי הערעור אינם גבוהים. בית המשפט קמא קבע כממצא עובדתי כי הפרת החוזה מצדם של המבקשים נבעה מחששם מהשלכותיו של צו ההקפאה שניתן נגד חברת אריה את עופר שהחזיקה במניותיה של המשיבה, ותו לא. ממצאים אלה אינם עולים בקנה אחד עם טענותיהם של המבקשים באשר להפרות הנטענות נגד המשיבה: אי רישום הערת אזהרה
;
אי הנפקת ערבות בנקאית
;
ואי מתן מכתב החרגה. קבלת הטענות האמורות על ידי ערכאת הערעור תהווה התערבות בממצאים העובדתיים שקבעה הערכאה הדיונית, דבר הנעשה במקרים חריגים ותחת הצדקות שאינן מתעוררות בענייננו (ראו למשל: ע"א 734/76
פלוני נ' אלמונים
, פ"ד לב(2) 661 (1978)
;
ע"א 350/96
וייסר נ' שביט
, פ"ד נב(5) 797 (1999)). לא אקבע מסמרות בעניין, אך לא ניתן שלא לסבור שלעניין זה השלכה על סיכויי הערעור. על פניו נראה כי יש קושי עם טענת המבקשים באשר להתעלמות בית המשפט קמא מהעובדה כי לא הונפקה להם ערבות בנקאית. זאת, מאחר שבמועד התשלום השני מצויים היו כספי התשלום הראשון בנאמנות אצל בא כוח המשיבה, דהיינו, לא הופקדו ישירות בחשבון הליווי של המשיבה, ואילו הצדדים הסכימו ביניהם כי הנפקת הערבות בגין כל תשלום מותנית בביצוע התשלום לחשבון הליווי האמור.


כאמור, טענו המבקשים כי משניתן צו ההקפאה נגד חברת אריה את עופר, הסתבר שהמשיבה לא תוכל או לא תרצה לקיים את החוזה, ומשכך הם פעלו כדין שעה שלא שילמו את התשלום השני. אין זה המקום להכריע לגופה של הטענה, אך אציין כי נוכח העובדה כי צו ההקפאה לא ניתן נגד המשיבה, ובהתחשב במכירת מניות חברת אריה את עופר לגורם זר, מתעוררים סימני שאלה באשר לקיומה של זיקה בין צו ההקפאה שניתן נגד חברת אריה את עופר ובין שאלת מילוי ההתחייבויות החוזיות על ידי המשיבה. טענות המשיבה מעוררת ספק אף בשאלת נכונות המבקשים לקיים את החוזה.

9.
ככלל, כאשר מדובר במקרה של פינוי מדירת מגורים ייטה מאזן הנוחות לטובת הענקת הסעד הזמני, שאלמלא כן יווצר קושי ברור להחזיר את המצב לקדמותו במידה ויתקבל הערעור (ראו למשל: רע"א 6994/00
בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' אמר
, פ"ד נו(1) 529, 534 (2001)). ברם, בענייננו, הגם שהדירה מיועדת למגורים, אין המבקשים מתגוררים בה. לפיכך, במידה ויזכו בערעור תוכל המשיבה להשיב את המצב לקדמותו באמצעות השבת הסכומים ששילמו, או על ידי מתן דירה חלופית. יצויין, כי הדברים מקבלים משנה תוקף לאור העובדה שהמבקשים שילמו סכום מזערי ביחס לערכה המלא של הדירה. מכל מקום, אף לו היה מדובר בדירת מגורים, הרי שכאשר סיכויי הערעור אינם גבוהים, תדחה הבקשה לסעד זמני חרף הפגיעה הצפויה למבקשים (ראו למשל: ע"א 8800/04
שטיינר נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ
(לא פורסמה, 11.11.2004); ע"א 4086/04
שכטמן נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ
(טרם פורסמה, 25.7.2004)
;
ע"א 2471/05
מוזס נ' הבנק הבינלאומי הראשון למשכנתאות בע"מ
(טרם פורסמה, 14.4.2005). כך גם בעניינו.



לאור האמור הבקשה נדחית. משנתבקשה תגובת המשיבה, יחוייבו המבקשים בשכר טרחת עורך דינה על סך 2000 ₪ בצרוף הוצאות משפט.


ניתנה היום, כ"ט בתשרי תשס"ח (11.10.07).





ש ו פ ט ת

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

07069170_b02.doc

עכ

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,






עא בית המשפט העליון 6917/07 אינגריד נחום, נחום סטיב סימון נ' אופרה על הים בע"מ (פורסם ב-ֽ 11/10/2007)