פסקי דין על מיכאל קרביס | פסקי דין על מרינה קרביס | פסקי דין על מרדכי מנדלסון | פסקי דין על דניאל מנדלסון |

159051/06 בשא     06/07/2006




בשא 159051/06 מיכאל קרביס, מרינה קרביס נ' מרדכי מנדלסון, דניאל מנדלסון




בעניין:

1



בתי המשפט

בית משפט השלום תל אביב-יפו
בש"א 159051/06

ת.א. 23813/05
בפני
:
כב' השופטת תמר אברהמי
תאריך:
06/07/2006




בעניין:
1. מיכאל קרביס

2. מרינה קרביס


ע"י ב"כ עו"ד

ירקוני
המבקשים


(הנתבעים)


נ
ג
ד


1. מרדכי מנדלסון

2. דניאל מנדלסון



ע"י ב"כ עו"ד
אסטרייכר
המשיבים
(התובעים)



החלטה

1.
לפני בקשה מקדמית אשר עיקרה בטענה כי קיים מעשה בית דין בין הצדדים בנושאים מסוימים.


יצויין כי בקדם משפט מיום 26.2.06 התייחס בית המשפט (כב' השופטת ניב) לטעונים מקדמיים של הצדדים ומשהובאה הבקשה לפני סברתי כי אמצא בה טעונים חדשים. ברם, מדובר למעשה בטעונים אליהם התייחס בית המשפט בקדם המשפט האמור. יחד עם זאת, לאור ההיתר שניתן ע"י כב' השופטת ניב להגשת הבקשה ומשהוגשו תגובה ותשובה לגופו של ענין, תידון הבקשה לגופה.

כללי
2.
עניינה של הבקשה בתביעה שהוגשה על ידי המשיבים (להלן – "מנדלסון") כנגד המבקשים (להלן- "קרביס"). הצדדים הינם שכנים, המתגוררים ברחוב עלייה ברמת השרון. ליבו של הסכסוך בין הצדדים, בכל הנוגע לתביעה שלפני, בבנייה שבוצעה על ידי קרביס.

בכתב התביעה נטען כי בעת בניית ביתם מחדש, הרסו קרביס חלק מגדר הפרדה אשר היתה על קו הגבול בין שני הבתים, בנו עליה, הוסיפו לה קומה נוספת שעליה נבנה מעקה גבוה, ובכך חסמו את אור השמש, הנוף והאוויר מביתם של מנדלסון. מנדלסון טוענים כי בניית הגדר נעשתה בניגוד לחוק, מהווה עוולה של מטרד ליחיד, רשלנות והפרת חובה חקוקה, והם עותרים להשבת המצב לקדמותו על-ידי התאמת הקיר המזרחי לתב"ע, לרבות הריסת חלקים ממנו שנבנו בניגוד לתב"ע, וכן לחיוב קרביס בפיצוי כספי בגין נזקיהם הנטענים.

3.
קרביס סבורים כי דינה של התביעה להמחק ולמצער יש למחוק סעיפים מכתב התביעה, בעיקר בשל קיומו של מעשה בית דין. טעוני הבקשה מתחלקים לשניים. ענין אחד נוגע לשאלה, האם הגדר שנבנתה על ידי קרביס מסיגה את גבולם של מנדלסון או שמא נבנתה כולה בתחום שטחם של קרביס. עניין שני הוא בשאלה, האם יכולים מנדלסון לטעון במסגרת תביעתם כי היתר הבנייה לפיו בוצעה הבנייה, אינו חוקי.

מיקומה של הגדר
4.
שאלת מיקום הגדר אכן כבר הוכרעה והדבר אף מוסכם על מנדלסון. למעלה מן הצורך ולמען הסדר הטוב יצוינו הדברים פעם נוספת.

במסגרת הליך שהתקיים בבית המשפט המחוזי בתל-אביב בין הצדדים (ה.פ. 569/04) ניתן ביום 19.9.2005, תוקף של

פסק דין
להסכם פשרה. בין שאר הוראותיו, מאמץ הסכם הפשרה את ממצאיו של מומחה מטעם בית המשפט, מר דיאמנט, על פיהם נמצאת הגדר כולה בתוך שטחם של קרביס.

הענין אינו שנוי במחלוקת ומנדלסון אישרו כי אינם יכולים לטעון כנגד ההכרעה העובדתית לגבי תוואי הגדר (סעיף 2 לכתב התשובה), להבדיל מהשלכת הכרעה זו (ולמעשה, העדר השלכה) על עילות התביעה.

חוקיות ההיתר
5.
הענין השני אליו מתייחסת הבקשה, והמרכזי בה, הוא השאלה האם יכולים מנדלסון לטעון במסגרת התביעה כנגד חוקיות היתר הבנייה לפיו בוצעה הבנייה של קרביס.

מנדלסון טוענים בכתב התביעה כי קרביס פעלו מאחורי גבם לקבלת היתר בניה חדש ושונה מזה שהוסכם בין מנדלסון לבין בעליו הקודמים של בית קרביס (משפחת צוק), וכי בנו לפי היתר בניה אשר ניתן ביום 29.4.2003 בניגוד לתב"ע, ללא הסכמתם של מנדלסון ומבלי שנעשו ההליכים הנדרשים בחוק לצורך קבלתו. לשיטת מנדלסון, ההיתר הינו בטל מיסודו.

טעוני הצדדים בבקשה

6.
קרביס מפנים להחלטת ועדת הערר מחוז תל-אביב מיום 29.12.1997 שהורתה למחוק ערר שהוגש על ידי מנדלסון לאור הסכם פשרה שהושג בינם לבין קודמי קרביס (צוק), בקשר עם היתר בניה שניתן, ולפיו יורחב בית קרביס לקו האפס ויבנה קיר גדר חלק ואטום.

כן מפנים קרביס להחלטת ועדת הערר מיום 27.7.2003, אשר לטעמם דחתה את ערר מנדלסון על היתר בניה שניתן באפריל 2003 לנוכח הסכם הפשרה משנת 1997.

קרביס מפנים גם להחלטה נוספת בערר מיום 9.11.2003, בו לא מצאה הועדה לשנות את החלטתה הקודמת מיום 27.7.2003.

לטענת קרביס, משהגישו מנדלסון עררים בענין היתר הבניה לועדת הערר המחוזית ומשהללו נדחו, מנועים מנדלסון מלשוב ולהעלות את טענותיהם בפני
בית משפט זה, בפרט לאור סעיף 12ב(ד)(1) לחוק התכנון והבניה, הקובע כי החלטות ועדות הערר הינן סופיות ואינן ניתנות לערעור.

7.
מנדלסון טוענים שלא התקיים מעולם דיון באשר לכשרות ההיתר, לא התקיים דיון בהליך של ערר, ובהעדר דיון כזה אין מעשה בית דין. מנדלסון חוזרים וטוענים כי ההיתר (אותו הם מכנים "פיסת נייר הקרויה היתר") הוא חסר תוקף ובבחינת "אפס" (בג"צ 16/50 איגרא רמא בע"מ נ' ועדת בנין ערים ת"א, פ"ד ה' 229). אגב אורחא מעלים מנדלסון בתגובתם ספק אם הכרעות ועדות ערר מקימות מעשה בית דין כנגד צדדים (סעיף 4.ה. לתגובה), אולם עיקר טעונם הינו בהעדר החלטה של ועדת ערר.

דיון
8.
אין מחלוקת אמיתית כי הטענות המועלות כיום בבית המשפט בענין העדר חוקיות היתר הבניה לפיו בנו קרביס, הן בעיקרן אותן טענות שהועלו על ידי מנדלסון בפני
ועדת הערר בשנת 2003. אכן, עיון בחומר שצורף לתיק שלפני, ובו שני עררים והחלטות ועדת הערר בקשר עם היתר הבניה שניתן לחלקת קרביס, מעלה כי מנדלסון שטחו בפני
הועדה ברמה המהותית, את אותן הטענות המובאות כעת (בכל הנוגע לחוקיות היתר הבניה משנת 2003, לרבות חילופי הבעלות במקרקעי קרביס, בנייתו של הבית על-פי תוכנית חדשה ובניגוד למוסכם עם קודמי קרביס, ומתן היתר בניגוד לתב"ע ותוך העדר פרסום ומתן אפשרות להתנגדויות).

9.
האם לאור האמור מנועים מנדלסון כעת מלהעלות טענות בענין אי חוקיות ההיתר?

קרביס מתייחסים למעשה לשלושה היבטים של מניעות בעניין זה. נבחן אותם כסדרם.

10.
היבט אחד הוא הוראת סעיף 12ב(ד)(1) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה – 1965 (להלן: "החוק"). סעיף זה קובע כי "החלטת ועדת ערר לפי סעיף קטן (א)(1) ו-(2) תהיה סופית."

מנדלסון לא חלקו על כך שהחלטות ועדת הערר אשר ניתנו בענינם, הן החלטות אליהן מתייחס סעיף 12ב(ד)(1) לחוק. הם אינם סבורים כי יש בכך כדי למנוע את העלאת טעוניהם כיום.

בהקשר סעיף 12ב(ד)(1) לחוק כבר נזכר כי לשונו של חוק הקובעת כי החלטת רשות מינהלית הינה "סופית", אינה מפקיעה ואינה מגבילה את סמכותם הכללית של בתי-המשפט. משמעותה של "סופיות" היא שאין עוד אפשרות להשיג תרופה במסגרת רשויות המינהל, אך אין זה סוף דרכו של המבקש תרופה במישור שיפוטי (ר' למשל עת"מ (ת"א) 2005/98 מרכז הירידים והקונגרסים בישראל בע"מ נ' ועדת הערר מחוז תל אביב ואח', ה"פ (נצ') 261/99 ג'ני קירשנברג נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה צפת, דינים מחוזי לב(5) 898). החלטת ועדת הערר אינה סופית במשמעות זו שלא ניתן לטעון כנגדה לפי כללי המינהל הציבורי וזאת על אף האמור בסעיף 12ב(ד)(1) לחוק (ב"ש ("ב"ש) 1/97 "יד לקשיש" ארגון מתנדבים בירושלים נ' ועדת הערר המחוזית לתכנון ובניה ירושלים, דינים מחוזי לב(1) 67).
בענין מרכז הירידים צוין כי הנפגע מהחלטה של ועדת הערר רשאי לעתור לבית-המשפט לעניינים מינהליים אשר ידון בעתירה לפי העילות, הסמכויות והסעדים לפיהם דן בית-המשפט העליון בשבתו כבית-דין גבוה לצדק. במסגרת זו מוסמך בית-המשפט לעניינים מינהליים לבחון טענה התוקפת את החלטת ועדת הערר בעילות של חריגה מסמכות וטעות. בתביעה שלפני, מנדלסון מעלים טיעונים של חריגה מסמכות.
נושאים שיכולים לעלות בפני
בית משפט לעניינים מינהליים, יכולים לעלות גם בתקיפה עקיפה בפני
בית המשפט האזרחי המוסמך (רע"א 3879/05 עיריית חדרה נ' חג'ג' אמריקה ישראל בע"מ, 12.7.05).
11.
טענת מניעות נוספת המועלית על ידי קרביס מתייחסת למעשה בית דין במובן השתק עילה. אחד התנאים לתחולתו של השתק מסוג זה הוא כי הסוגיה נדונה לגופה והוכרעה (ע"א 246/66 קלוז'נר נ' שמעוני פ"ד כב (2) 561)
. בכל הנוגע לערר הראשון שהוגש מטעם מנדלסון, בשנת 1997, ערר זה נמחק נוכח הגשת הסכם פשרה בין מנדלסון לבין קודמי קרביס. אף שהערר נמחק מבלי שנדון, אין לומר כי מנדלסון יכולים להעלות פעם נוספת את הטעונים שהובאו בו נוכח הסכם הפשרה וכן משום שהחלטות ועדת הערר משנת 2003 הפנו אל הסכם הפשרה ויש לראות בכך מתן תוקף של החלטה להסכם, ככל שהדבר נדרש.

שונים הדברים בנוגע לשני העררים משנת 2003 המתייחסים לבנייה על ידי קרביס. עיינתי בחומר שהוגש וממנו עולה כי עררים אלו לא נדונו לגופם. בהחלטה מיום 27.7.03, הרשומה בכתב יד בשולי הערר, נקבע בעיקר כי "אין לפתוח" את תיק הערר (ואין במשפט הנוסף שצוין בהחלטה משום דיון בטעוני מנדלסון). ההחלטה מיום 9.11.03 קובעת למעשה כי אין לשנות את ההחלטה מיום 27.7.03. בנסיבות אלו אין לומר כי קיים מעשה בית דין.

יצויין כי הערר משנת 1997 אינו לפני, כך שלא ניתן להתייחס לטעונים הספציפיים שבו ולהבדלים, ככל שיש, למול העררים משנת 2003.

12.
בכל הנוגע לטענה כי מנדלסון מנועים מלהעלות טענותיהם בשל השתק פלוגתא, הדברים דומים. טעוניהם של מנדלסון כלפי התכנית וההיתר על פיהם בוצעה בניית קרביס בשנת 2003 לא נדונו למעשה. אינני מוצאת בשתי ההחלטות הרלוונטיות (משנת 2003) משום קביעת ממצא פוזיטיבי בענין טעוני מנדלסון, דבר המהווה תנאי לתחולת השתק מסוג זה.

13.
לאור האמור, אין צורך להכריע האם הכרעות ועדת ערר יכולות כלל ועיקר להקים מעשה בית דין, ענין אשר מנדלסון הביעו לגביו ספק, כאמור.

14.
במאמר מוסגר נזכיר כי עילה מרכזית של התובעים בתביעה, היא עילה של מטרד. האפשרות להעלאת עילה מסוג זה ממילא אינה מותנית באי חוקיותו של היתר הבנייה.

שונות (סמכות)
15.
במסגרת התגובה שהגישו מנדלסון בבש"א, טענו אלו כי הסמכות לדון בתובענה נתונה לבית משפט זה אף שנכלל בו סעד של הריסה. הכללת טיעון זה במסגרת התגובה אינה ברורה שכן הבקשה לא התייחסה לנושא הסמכות. אגב, גם נושא זה נדון בקדם המשפט ביום 26.2.06 והוכרע. (ר' גם רע"א 4991/03 ג'מיל נ' לוי, פ"ד נז (5) 556, ובאופן כללי ר' החלטות כב' השופט עמית בבש"א (חי') 4209/03 קעדאן נ. אחמד, דינים מחוזי לג(9) 11 ובת.א (חי') 508/04 צימרמן נ' אוסטרובסקי, דינים מחוזי לה (2) 618).



סיכום
16.
מובהר כי מנדלסון אינם יכולים לטעון כנגד ההכרעה העובדתית לגבי תוואי הגדר. בכפוף לאמור, איני מוצאת ליתן את הסעד שהתבקש.
הוצאות הבקשה בסך 2500 ₪ בצרוף מע"מ ישולמו לפי התוצאות.

בשולי הדברים אציין כי בכתבי הטענות, עשו המשיבים שימוש בביטויים שאינם מתונים כגון "טענות הבל". השימוש בלשון כזו הוא מיותר, אינו תורם לדיון או להדגשת הטעונים ולטעמי ראוי היה להמנע ממנו.

17.
מעיון בתיק לא ראיתי כי ניתנה תשובת הנתבעים להצעת בית המשפט לביצוע גישור, כאמור בהחלטת 26.2.06. הנתבעים יעברו עמדתם (או העתק העמדה שהוגשה, ככל שהוגשה) בתוך 10 ימים.

18.
בהתאם לארכה שניתנה להגשת הראיות, יוגשו ראיות התביעה בתוך 30 יום. ראיות הנתבעים יוגשו בתוך 45 יום לאחר מכן.

ראיות – לרבות חוות דעת.
לא יישמע עד אשר לא הוגש תצהירו או חוות דעתו כדין, אלא אם תוגש ותאושר מבעוד מועד (ולא יאוחר מהמועד בו היה על הצד הרלוונטי להגיש ראיותיו), בקשה אשר תפרט לשם מה דרושה העדות ומדוע נבצר לקבל מהעד תצהיר.

19.
קדם המשפט נדחה ליום 17.12.06 בשעה 11:30. כמו כן יועלה התיק לעיון ביום 13.9.06 על מנת לעיין בעמדת הנתבעים בענין הגישור.

המזכירות
תמציא ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום י' בתמוז, תשס"ו (6 ביולי 2006), בהעדר.


תמר אברהמי
, שופטת








בשא בית משפט שלום 159051/06 מיכאל קרביס, מרינה קרביס נ' מרדכי מנדלסון, דניאל מנדלסון (פורסם ב-ֽ 06/07/2006)