פסקי דין על עופר בן משה שמואלי

2774/02 בש     02/06/2002




בש 2774/02 מדינת ישראל נ' עופר בן משה שמואלי




בעניין:
1



בתי המשפט

בית משפט השלום ראשון לציון
בש 002774/02

בתיק עיקרי:
002398/

בפני
:
כבוד השופטת ריבי צוק
תאריך:

02/06/2002







מדינת ישראל
בעניין:


מבקש









נ
ג
ד





עופר בן משה שמואלי



משיב










החלטה

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של החזקת סם שלא לשימוש עצמי וזאת לאחר שביום 6.5.02, בשעות הלילה, נמצא בתוך תא המטען של מכוניתו (להלן: "המונית") סם מסוכן מסוג קנבוס במשקל של 980 גרם (להלן: "הסם"). עוד מתבקש ביהמ"ש בכתב האישום להכריז על המשיב סוחר סמים ולהורות על חילוט המונית.
בפני
בקשה לקבוע קיומה של עילה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים ולהורות על שחרורו לחלופת מעצר של מעצר בית עד תום ההליכים המשפטיים תוך קביעתן של ערובות מתאימות ואיסור על יצירת קשר כלשהו עם העדים רות פריאנטה וצדוק מסלאוי.

נטען ע"י הסנגור כי אין בידי התביעה ראיות לכאורה לעבירה המיוחסת לנאשם וכי לחלופין יש וניתן להסתפק בחלופת מעצר של מעצר בית חלקי, אשר יאפשר למשיב להמשיך בעסוקו כנהג מונית, הן משום טענת אפליה בינו לבין מעורבים אחרים בפרשה והן משום טיבה של העבירה בה הוא מואשם.
ראיות לכאורה
לטענת התביעה בחומר החקירה ראיות לכאורה לעבירה המיוחסת למשיב כדלקמן:
א.
המצאותו של הסם בתא המטען של המונית שבבעלות המשיב.
ב.
הודעתו במשטרה של נאשם אחר בפרשה – צדוק מלסאוי – כי נתן את הסם למשיב, בביתו.
ג.
הודעתה במשטרה של גרושתו של מסלאוי (רות פריאנטה המתגוררת עמו), כי ראתה את המשיב יוצא את ביתה כאשר הסם בידיו.
ד.
דו"ח פעולה של שוטר אשר במהלך תצפית – בעקבות מידע מודיעיני – הבחין במשיב יוצא את ביתו של מסלאוי, נכנס למונית ומתחיל בנסיעה.

לטענת הסנגור יש להעדיף את גרסתו של המשיב כי אין לו קשר כלשהו לסם וכי זה הונח ככל הנראה בתא המטען של המונית ע"י שני נוסעים אותם הוריד ליד בית מגוריו של מלסאוי.
לטענת הסנגור:
א.
לא ניתן ללמוד דבר מהמצאותו של הסם בתא המטען של המונית המצוי בשימוש הנוסעים ונוכח גרסתו של המשיב כי נוסעים שירדו מהמונית באותו מקום שמו חפציהם בתא המטען.
ב.
אין ליחס משקל כלשהו להודעתו של מסלאוי שכן הנ"ל חזר מהודעתו, תוך מתן הסבר כי ביקש להפליל את המשיב והעליל עליו רק משום שסבר כי הוא אשר הסגיר אותו למשטרה.
ג.
אין ליחס משקל כלשהו להודעתה של פריאנטה בשל סתירות בעדותה בכללותה ובהעדר תאור כלשהו של שקית הסם להוציא האמירה הכללית כי המשיב יצא עם הסם את ביתה.
ד.
לא ניתן לבסס הרשעה על דו"ח הפעולה בהעדר הסבר לכך שהדו"ח חסר טענה כי המשיב נשא עמו דבר מה בצאתו את הבית ובשים לב לגרסתו של המשיב שאינו מרחיק עצמו מהמקום וטוען כי ירד מהמונית ועצר בשביל על מנת להטיל את מימיו.
ה.
לא נעשה די על מנת לאמת את גרסתו של המשיב עם הנוסעים שירדו מהמונית ופנו לביתו של מסלאוי.

אינני מקבלת את טענת הסנגור כי אין בנמצא ראיות לכאורה להוכחתה של העבירה המיוחסת למשיב וזאת מהשיקולים הבאים:
א.
לא מצאתי ממש בטענה כי לדו"ח הפעולה אין ערך משום שהמשיב לא מרחיק עצמו מהמקום, שכן בניגוד לעדות המשיב על פיה לא היה בביתו של מסלאוי נאמר בדו"ח הפעולה, במפורש: "בשלב ההמתנה נפתחה דלת הבית של החשוד (מלסאוי – ר.צ.) ויצאו שלושה בחורים... אחד מהם נכנס למונית והתניע"...
אשר לעובדה כי לא צויין בו כי המשיב החזיק דבר מה הרי שיכול וכך משום שהדבר היה בשעת לילה, יכול והמשיב הסתיר את הסם ובכל מקרה עניין זה יתברר, לצורך בחינת מהימנות האמור בדו"ח בהליך העיקרי ואין בו לפגוע בקיומה של ראיה לכאורה לאמור בו.
ב.
הגם שמסלאוי חזר בו מהודעתו הראשונה על פיה הוא אשר מסר למשיב את הסם, אינני סבורה כי יש בכך לכרסם כרסום של ממש בהודעתו זאת.
הודעתו הראשונה של מסלאוי כי מסר את הסם נשנתה פעמיים (הן במהלך גביית הודעה והן בשיחה במהלך המתנה לחקירה שהועלתה על הכתב בזכ"ד מיום 7.5.02). הודעה זאת מוצאת חיזוק בעצם המצאותו של הסם בתא המטען של המונית, בכך שמסלאוי יודע את משקל הסם שנמצא בתא המטען, ובכך שמדובר בסם מהסוג שנמצא בחיפוש בביתו של מסלאוי.
אשר למניע הנטען, לגרסה המסבכת את המשיב והחזרה ממנה – הודעתו של מסלאוי איננה נראית כרצון גרידא להפליל, כשהוא נמנע מלהזכיר בה כי הסם ניתן בתמורה להובלת הסמים שנרכשו בדרום, כי לא ברור כיצד התחוור למסלאוי ביום שחלף בין מתן ההודעות כי לא המשיב הוא שהסגירו למשטרה כפי שסבר מלכתחילה, וכי גם במהלך העימות שנערך בין השניים לא חזר בו מסלאוי מהטענה כי המשיב היה בביתו (בניגוד לגרסת המשיב בעניין זה).
ג.
מאידך דווקא גרסתו של המשיב נראית מתממת ותמוהה. המשיב מסיע עמו נוסעים היורדים דרך מקרה ליד ביתו של מסלאוי, המוכר למשיב. אותם נוסעים שוכחים בתא המטען את הסם, המשיב דרך מקרה יורד להטיל את מימיו בשביל הסמוך לבית מסלאוי. תמיהות וחוסר אמון נילווים גם לעדותו של המשיב ביחס לנסיעה לדרום שקדמה להגעתו לבת ים.
חלופת מעצר
משמצאתי כי קיימות ראיות לכאורה להוכחתה של העבירה המיוחסת למשיב קם הצורך להכריע בפלוגתא הנוספת שבין הצדדים ביחס לחלופת המעצר הראויה.

התביעה עותרת למעצר בית מלא ויתר תנאי השחרור כפי שנקבעו בהחלטת כב' השופט אורנשטיין מיום 12.5.02, כאשר לטענת הסנגור יש להסתפק במעצר בית חלקי. גם בעניין זה אני מעדיפה את עמדת התביעה, מהטעמים שיפורטו להלן.
טיבה והיקפה של החלופה הנבחרת הינה תולדה ישירה של המסוכנות שמוצא ביהמ"ש בנאשם. לצורך הערכת המסוכנות רשאי ביהמ"ש, גם בשלב זה שלאחר הגשת כתב אישום, להדרש לכל חומר החקירה, לרבות ראיות שאינן קבילות. בנוסף על דברי מלסאוי, שתועדו בזכ"ד מיום 7.5.02, על פיהם ניתן הסם להמשיב כתמורה על הובלתו של סם בכמות גדולה שנמצאה בביתו של מסלאוי, הרי שמעדותה של פריאנטה עולה לכאורה כי הנאשם מהווה חלק משרשרת הפצת הסם וכי השתמש במונית להובלתם של סמים עבור מסלאוי במספר הזדמנויות תוך שהוא מקבל כתמורה עבור כל הובלה כאמור קילו סם. עוד נזכר המשיב בעדותה של האחרונה כמי שרוכש בנוסף סם ממסלאוי, הכל ללא עדות לכך שהמשיב עצמו נרקומן ותוך שעל פי האמור בתסקיר המעצר שלל המשיב שימוש אינטנסיבי בסם.
בתסקיר המעצר שניתן ע"י שירות המבחן נקבע כי אין ביכולתו של שירות המבחן להמליץ על שינוי בתנאי מעצרו (קרי המרתו של מעצר הבית המלא במעצר בית חלקי). התסקיר קובע קיומם של חוסר עקביות וגרסאות סותרות שניתנו ע"י המשיב לגבי אופי ותדירות השימוש שלו בסמים ולפיכך מתקשה להעריך האם מדובר בשימוש התמכרותי. עוד נאמר שם כי בשים לב להתרשמותו של שירות המבחן מחוסר כנות, טשטוש ומניפולטיביות בעיקר בכל הנוגע לעיסוק או שימוש בסם קיים סיכוי מסויים להשנות העבירה, מה גם שאופי העבודה כנהג מונית אינו מאפשר פיקוח.
בנסיבות שפורטו לעיל אני סבורה כי לא ניתן להסתפק בחלופה של מעצר בית חלקי ונותר להתייחס לטענת הסנגור בדבר אפליה, שיש בה על פי הנטען להצדיק את מעצר הבית החלקי, ולו מטעם זה בלבד.
בכל הנוגע למסלאוי, נטען כי מאחר והאחרון הוא העבריין העיקרי, ומאחר וגם הנ"ל לא מוחזק מאחורי סורג ובריח, הרי ששמירת "הפרופורציה" בין חלקם היחסי של הנאשמים מחייבת מעצר בית חלקי בלבד בכל הנוגע למשיב.
אמנם חלקו של מסלאוי בעבירות המיוחסות לנאשמים גדול יותר, אך גם מלסאוי נשלח למעצר בית מלא ומתקיימים הבדלים שיש בהם להצדיק חלופת מעצר זהה (מעצר בית מלא) לשני המעורבים.
בניגוד למשיב המכחיש את כל המיוחס לו, ואשר בעניינו ניתן תסקיר שלילי כמתואר לעיל, שכן ההכרה וההודאה הינם שלב ראשון בהפחתת המסוכנות שבהישנות העבירה, מסלאוי הודה בהחזקת הסם
וגילה רצון שנמצא כנה ומשכנע ע"י שירות המבחן להתחיל בהליך גמילה מהסם לו הוא מכור עשרות שנים. בנוסף על אלו נלקח בחשבון גם מצבו הבריאותי של מסלאוי. זאת ועוד, מסלאוי הורחק מבית מגוריו -
בו הוחזק הסם – למעצר בית מלא בצפון הארץ. בה במידה נראה כי הפחתת המסוכנות הנעוצה במשיב טעונה את הרחקתו מהמונית, אשר שימשה אותו לצורך ביצוע החלק המיוחס לו בשרשרת הפצת הסם.
אשר לאחרים, המעורבים לכאורה באותה פרשה, אשר נגדם לא הוגש כלל כתב אישום. ביחס ל"ג'קי" בכל הנוגע לעבירות סמים ספק אם קיימות ראיות הקושרות אותו ומדובר בכמות פחותה מזאת שהחזיק המשיב. עיון בחומר החקירה מעלה כי ככל הנראה קיימים שיקולים ראויים אחרים שמנעו הגשתו של כתב אישום כנגד פריאנטה, אולם אפילו נצא מתוך הנחה כי צודק הסנגור וכי טעתה התביעה בהפעלת שיקול דעתה משנמנעה מהגשתו של כתב אישום כנגד אדם, זה או אחר, אין ולא צריך שיהיה בכך להשפיע על עניינו של המשיב, ולאפשר מעצר בית חלקי דווקא מקום שנמצא שאין בכך לאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו בשל מעשיו הוא.
סוף דבר, מכל השיקולים שנמנו לעיל, לא מצאתי לנכון לשנות מההחלטות שניתנו בדבר תנאי שחרורו של המשיב (בהחלטת כב' השופט אורנשטיין מיום 12.5.02, בכפוף לשינוי בדבר מקום מעצר הבית כפי שנקבע בהחלטת כב' השופטת וינברג מיום 16.5.02) אשר ימשיכו ויחולו – בכפוף לכל החלטה אחרת שתנתן בעתיד, אם תהא כזאת – עד לתום ההליך הפלילי לברורו של כתב האישום.

ניתנה היום כ"ב בסיון, תשס"ב (2 ביוני 2002) במעמד הצדדים

ריבי צוק
, שופטת




002774/02בש 126 שרית שקדי






בש בית משפט שלום 2774/02 מדינת ישראל נ' עופר בן משה שמואלי (פורסם ב-ֽ 02/06/2002)