פסקי דין על עותאללה אדהם | פסקי דין על מאיר מלול | פסקי דין על ישיר איי.די. איי חברה לביטוח |

7198/06 תאמ     16/02/2009




תאמ 7198/06 עותאללה אדהם נ' מאיר מלול, ישיר איי.די. איי חברה לביטוח בע"מ








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום בנצרת

תא"מ 7198/06 עותאללה אדהם
נ' מאיר מלול
ואח'

ת"א 2730/07 ביטוח ישיר, אי.די.אי. חברה לבי ואח' נ' עודתאללה אבראהים


16 פברואר 2009



בפני

כב' השופטת
יפעת שיטרית

בעניין: (בתיק מס' 7198/06)


התובע



עותאללה אדהם
– ת.ז. 039446943


נגד


הנתבעים



ובעניין: (בתיק מס' 2730/07)



התובעים






הנתבע


1. מאיר מלול
– ת.ז. 023714892
2. ישיר איי.די. איי חברה לביטוח בע"מ
– ח.פ. 512280058





1. ישיר איי.די. איי חברה לביטוח בע"מ
– ח.פ. 512280058
2. מאיר מלול
– ת.ז. 023714892



נגד


עודתאללה אבראהים ת.ז. 034259556




פסק דין

מבוא
:
1.
בפני
י תביעות הדדיות בגין נזקי רכוש אשר על פי הנטען, נגרמו בעטייה של תאונת דרכים אשר התרחשה ביום 26.4.06 בכביש מס' 77 מכיוון מזרח למערב בסמוך לצומת המוביל (להלן: "התאונה").

2.
בהתאם להחלטת כב' ס. הנשיא סרחאן מיום 18.4.07, נשמעו שני התיקים שבכותרת במאוחד ו

פסק דין
זה, מתייחס איפוא, לשניהם גם יחד.

3.
התובע בת.א. 7198/06 היה בזמן הרלוונטי לתובענה זו בעליו של רכב מסוג טויוטה מ.ר. 5143619 (להלן: "הטויוטה") אשר בעת התאונה היה נהוג ע"י עודתאללה אבראהים (להלן: "אבראהים"), הוא הנתבע ב-ת.א. 2730/07.

4.
מאיר מלול
הוא הנתבע מס' 1 בת.א. 7198/06 והתובע מס' 2 בת.א. 2730/07 להלן: ("מלול"), היה בזמן הרלוונטי הבעלים והנהג ברכב מסוג ב.מ.וו מ.ר. 5281616 (להלן: "ה- ב.מ.וו").

5.
הנתבעת מס' 2 בת.א. 7198/06 היא התובעת מס' 1 בת.א. 2730/07, הינה חברת הביטוח אשר ביטחה את רכב ה-ב.מ.וו במועדים הרלוונטיים בפוליסת ביטוח בת תוקף (להלן: "חברת הביטוח").

6.
הצדדים חלוקים באשר לשאלת האחריות לתאונה.

7.
בדיון אשר התקיים בפני
י ביום 4.12.07, שמעתי את ראיות הצדדים, כמו גם שמעתי את העדים אשר הובאו מטעם כל אחד מן הצדדים וכן את העדים המומחים אשר הובאו מטעמם.

בהחלטתי מיום 4.12.07 הוריתי על הגשת סיכומי הצדדים בכתב. סיכומי הצדדים מונחים בפני
י.

8.
בדיון אשר התקיים ביום 4.12.07 הודיעו הצדדים, כי הם אינם חלוקים באשר לגובה הנזקים אשר נמצאו בכל אחד מכלי הרכב המעורבים בתאונה.

טענות הצדדים:

טענות התובע (ב-ת.א. 7198/06):
9.
לטענת התובע ב-ת.א. 7198/06 הוא התיר את השימוש ברכב לאחיו אבראהים.
לטענתו, הכביש בו נסעו שני הצדדים הינו כביש דו סטרי עם שני נתיבים לכל כיוון, כאשר בצידו השמאלי של הכביש ישנו מעקה בטון ובצידו הימני ישנו מעקה ברזל. ביום 26.4.06 בסמוך לשעה 14:30, כאשר אבראהים נהג ברכב הטויוטה אירעה תאונה בין רכב הטויוטה לבין רכב ה-ב.מ.וו. לרכבו של התובע נגרם נזק בסך של 31,700 ₪ ולרכבו של מלול נגרם נזק בסך 61,263 ₪ נכון ליום הגשת התביעה. רכב נוסף מסוג ב.מ.וו אשר זהותו אינה ידועה (להלן: "הרכב הנוסף"), עקף את רכבו של מלול. במקום התאונה נשארו שרידים בצידו הימני של הכביש וליד מעקה הברזל, אשר נפלו מרכב הטויוטה בעת התאונה. התובע טוען, כי רכב ה-ב.מ.וו בו נהג מלול פגע בו מצד שמאל וכתוצאה מכך נדחף רכב הטויוטה אל מעקה הברזל בצידו הימני של הכביש.

10.
התובע הפנה לטענות מלול וכן הפנה לעדויות אשר הובאו מטעם שני הצדדים.
בהקשר זה ביקש התובע להפנות לסתירות שעלו בעדותו של מלול וכן בעדותה של אשתו אילנית, אשר העידה כעדה מטעמו בתיק זה. בניגוד לסתירות ולשינוי גרסאותיהם של מלול ואשתו, טוען התובע, כי עדותו של אבראהים לא השתנתה הן בעדותו במשטרה והן בעדות שמסר בבית המשפט. בהקשר זה, שב והפנה התובע לגרסתו של אבראהים.

11.
התובע ביקש להדגיש, כי במשטרה מסרו מלול ואשתו, כי הרכב הנוסף עקף אותם מצד שמאל והמשיך בנסיעתו, ואילו בבית המשפט הם שינו את גרסתם והעידו, כי רכב ה-ב.מ.וו לא עקף אותם, אלא היה לפניהם, זאת על מנת להגיע לתיאור שיתאים לגרסתם וירחיק את האחריות מכתפם. התובע טוען, כי יש להעדיף את גרסתם הראשונה של מלול ושל אשתו, כפי שזו נמסרה במשטרה, כאשר זו נמסרה לפני שפנו לסוכן הביטוח, שכנראה הדריך אותם מה לכתוב בהודעה שמסרו לו, וברוח זו מסרו גם את גרסתם בבית המשפט.

12.
כן טוען התובע, כי אופן התרחשות התאונה כפי שזה נמסר ע"י מלול ואשתו, אינו מתאים להגיון ולשכל הישר שכן הם טוענים, כי תחילה רכב הטויוטה פגע במעקה הברזל ולאחר מכן פגע ברכבם ובהמשך פגע פעם נוספת במעקה הברזל. בהקשר זה ביקש התובע לטעון, כי גרסאות אלו אינן עולות בקנה אחד עם רוחב השוליים בכביש הרלוונטי ועם הגיון הדברים והשכל הישר.

13.
התובע טוען, כי על בית המשפט לבכר ולהעדיף את חוות דעת המומחה אשר הובאה מטעמו ע"י מר צבי שביב (להלן: "שביב") ולדחות את חוות דעת המומחה אשר הובאה מטעם הצד שכנגד מאת מר ויסמן (להלן: "ויסמן"). לדידו, חוות דעתו של שביב אשר הובאה מטעמו, הינה עקבית, מנומקת, מבוססת ומוכיחה בוודאות כי גרסת התובע היא הנכונה. התובע שב והפנה לקביעותיו של שביב וביקש, כי בית המשפט, כאמור, יאמץ קביעות אלו. מנגד טוען התובע, כי בחוות דעת המומחה אשר הובאה מטעם הצד שכנגד ע"י ויסמן והן בחקירתו של ויסמן בבית המשפט, אין כדי להוכיח דבר מטענות הנתבעים.

14.
לסיכומם של דברים, עותר התובע, כי בית המשפט יקבע, כי עדויותיהם של מלול ושל אשתו אינן אמינות, וכי הם תיאמו גרסאותיהם יחד. אף המומחה אשר הובא מטעמם ניזון מגרסה בלתי נכונה שנמסרה לו ע"י מלול ואשתו ומשכך, מסקנותיו אינן נכונות.

מנגד, אבראהים מסר גרסה אחת לאורך כל הדרך ללא סתירות. זאת ועוד, לטענת התובע, גרסתו של מלול אינה מתיישבת עם השכל הישר והגיון הדברים. מנגד, טוען התובע, כי חוות דעתו של שביב הינה יסודית, המנתחת את כל האפשרויות שהועלו, בוחנת את כולן וקובעת באופן חד משמעי, כי גרסתו של התובע היא הנכונה וכי גרסתו של הנתבע אינה נכונה ולא יכולה להיות נכונה בנסיבות העניין. כן טוען התובע, כי חוות דעת המומחה אשר הובאה מטעם הנתבעים מאת ויסמן לא הוכיחה דבר, והיא כוללת ניסיון להפריך את חוות דעתו של שביב, כאשר אף ויסמן אשר הובא כמומחה מטעם הנתבעים קובע, כי לא ניתן לדעת באופן וודאי וחד משמעי, מי נושא באחריות להתרחשות התאונה.

15.
משכך עותר התובע לחיוב הנתבעים בת.א. 7198/06 ביחד ולחוד במלוא סכום התביעה, כן עותר התובע לדחיית התביעה בת.א. 2730/07, תוך חיוב הנתבעים בהוצאות משפט ובשכר טרחת עו"ד בתוספת מע"מ כחוק.

טענות התובעים (ב-ת.א. 2730/07):
16.
התובעים בתיק זה טוענים, כי עדויות המצהירים מטעמם היו רצופות, אמינות וסדורות, תוך שהן נתמכות בחוות דעתו המקצועית והנהירה של בוחן התנועה ויסמן, אשר לא נסתרה. מנגד, עדותו של אבראהים נמצאה מלאה סתירות, לא עלתה בקנה אחד עם מבחני השכל הישר ולא התיישבה עם אופי ומיקום הנזקים בכלי הרכב המעורבים. חוות דעתו של שביב, התגלתה כחסרת בסיס מקצועי, לא תמכה בגרסתו של אבראהים ואף הזיקה לה.

17.
התובעים שבו והעלו את גרסתם באשר להתרחשות התאונה כאשר לטענתם, כפי שעלה מעדותו של מלול, הוא נסע מאחורי רכב הטויוטה, כאשר בשלב מסוים עקף אותו הרכב הנוסף. מלול מיד לאחריו החל בעקיפה, כאשר בעיצומה של העקיפה החל רכב הטויוטה להסתחרר ימינה אל עבר מעקה הבטיחות ו"שבר" שמאלה לעברו של רכב ה-ב.מ.וו, בו נהג מלול. מלול סיפק הסבר אפשרי ולפיו, אבראהים אשר נהג ברכב הטויוטה בעת ההיא, הבחין ברכב ה-ב.מ.וו הנוסף שב לנתיבו, הופתע מכך, סטה ימינה וכך אירעה שרשרת האירועים התאונתית. על גרסה זו חזר מלול לאורך כל הדרך, החל מההודעות אשר מסר לחברת הביטוח ובמשטרה, דרך תצהירו וכלה בעדותו בבית המשפט. מלול אף הדגים בצורה פרטנית, כך לטענת התובעים, באמצעות רכבי הדגמה כיצד אירעה התאונה תוך שהוא מפנה למוקדי האימפקט בין כלי הרכב המעורבים, אשר אושררו בהמשך ע"י המומחה ויסמן. בחקירתו הנגדית של מלול, לא עלו כל סתירות ביחס לנסיבות התרחשות התאונה ומלבד "דקדוקים" כאלה ואחרים, לא נפל דופי בגרסתו העובדתית באשר לאופן התרחשות התאונה.

18.
כן טוענים התובעים, כי גם עדותה של אילנית מלול, אשתו של מלול אשר ישבה לצדו בעת התאונה, נמצאה אמינה ומוצקה. אילנית תיארה בפרוטרוט את אופן התרחשות התאונה. למרות חקירה נגדית מאומצת, העדה עמדה מאחורי גרסתה ותיארה את אופן התרחשות התאונה באופן עקבי.

19.
לטענת התובעים, עדויותיהם של בני הזוג מלול לא נסתרו ואלה אף מקבלות את חיזוקן באמצעות חוות דעתו של ויסמן. זאת ועוד, גם אבראהים מאשר את דבר קיומו של הרכב הנוסף אשר ביצע עקיפה, ומכאן שרכיב עובדתי מסוים בגרסתו אף תומך בגרסת התובעים.

20.
מנגד, טוענים התובעים, כי עדותו של אבראהים נמצאה מלאת סתירות, מגמתית, בלתי ברורה ופתלתלה. עדותו זו, שמטה את הקרקע תחת רגלי חוות דעתו של שביב, שכן פרטים מהותיים עליהם נסמכה חוות הדעת, שונו ו/או נשכחו ו/או הוכחשו ע"י אבראהים.

בהקשר זה מדגישים התובעים, כי אבראהים חזר בו מההודעה שמסר לסוכן הביטוח בדבר מיקום כלי הרכב ברגע האימפקט. כן הפנו התובעים לסתירות בין הודעתו של אבראהים כפי שזו נמסרה לסוכן הביטוח לבין תשובותיו בחקירתו הנגדית. עוד הפנו התובעים לסתירות ולאי-דיוקים מהותיים אשר לדידם נמצאו בגרסתו של אבראהים וכן הדגישו, כי גרסתו בלתי סבירה ממילא, שעה שלטענתו, התאונה נגרמה עקב עקיפת הרכב הנוסף משולי הדרך השמאליים.

21.
התובעים מוסיפים וטוענים, כי לא די בכך שמדובר בגרסה עובדתית בעייתית כשלעצמה, הרי שאבראהים מוסר גרסה בלתי אחידה ובכל קנה מידה ראייתי, לא ניתן לאמץ את גרסתו, באשר לאופן התרחשות התאונה.

22.
עוד מוסיפים התובעים וטוענים, כי גם אם בית המשפט היה בוחר לאמץ את גרסתו של אבראהים, עדיין לא ברור מדוע התובע בת.א. 7198/06 מטיל את האחריות להתרחשות התאונה על כתפיו של מלול. שכן, לשיטתו של התובע בת.א. 7198/06, הרכב הנוסף עקף בצורה פראית ומסוכנת את רכב ה-ב.מ.וו, בו נהג מלול, דרך שולי הדרך השמאליים ומכאן שסטיית רכב ה-ב.מ.וו ימינה, הינה פעולה אינסטינקטיבית וסבירה בנסיבות העניין, אשר נגרמה כתוצאה מהעקיפה המסוכנת של הרכב הנוסף, ולא בשל רשלנותו של מלול.

23.
באשר לעדויות הבוחנים המומחים אשר הובאו מטעם שני הצדדים, טוענים התובעים, כי חוות דעתו של שביב נשענת על אדני שווא והיא אינה תומכת במאומה בגרסת התובע. מנגד, חוות דעתו של ויסמן הינה קצרה, ממצה ומדגימה באופן מדויק מהו התרחיש הסביר, בו התרחשה התאונה. נקודת המוצא של חוות דעתו של שביב הינה, כי התאונה אירעה בקטע כביש סיבובי, ומכאן עובר שביב לניתוח מערכת הכוחות הפועלים על כלי רכב, לרבות התנועה הצנטריפוגלית וכו'. דא עקא שאבראהים אשר נהג ברכב הטויוטה, ואשר מפיו לכאורה חי שביב, לא ידע למסור היכן אירעה התאונה וסימן כיוון נסיעה הפוך בתמונות. בסופו של דבר, סימן אבראהים את מקום התאונה בקטע כביש ישר, ולא נתן הסבר משכנע מדוע נפקד "הסיבוב" מהודעותיו השונות, כפי שנמסרו במשטרה ובחברת הביטוח.

זאת ועוד, שביב החליט לקבוע מהו מקום התאונה המדויק על יסוד שברי "בקלית" וזכוכית, אשר נמצאו במקום התאונה כחצי שנה לפחות, לאחר שזו אירעה. בחקירתו הנגדית, נסוג שביב מקביעתו זו.

24.
התובעים הפנו עוד לעדותו של שביב, כפי שנמסרה בפתח חקירתו הראשית, שם הצהיר בדבר טעות טכנית אשר נפלה בגוף כל חוות דעתו. התובעים טוענים, כי נסיגת שביב ממסקנותיו ומממצאיו אינה מקרית וכי היא נובעת באופן מובהק מקריאת חוות דעתו של ויסמן, אשר תהה במסגרת חוות דעתו, כיצד שביב מגבש את מסקנותיו על ממצא עובדתי שגוי. התובעים טוענים, כי על רקע נסיגת שביב מקביעתו בדבר סטיית רכב ה-ב.מ.וו ניתן להבין מדוע גם אבראהים נסוג בחקירתו מכך שחזית רכב ה-ב.מ.וו סטתה אל עבר דופן רכב הטויוטה, ומדוע נסיגתם הייתה מתואמת.

25.
התובעים טוענים, כי בכל חוות דעתו של שביב, הן בניתוח מערכת הכוחות הפיזיקליים הפועלים על כלי הרכב, הן במסקנותיו והן בנספחי חוות דעתו בהם מתואר מצב כלי הרכב בעת התאונה, מתבסס שביב על פגיעת חזית רכב ה-ב.מ.וו בדופן רכב הטויוטה. מכאן שבין אם מדובר בטעות טכנית גרידא, ובין אם מדובר במקצה שיפורים, השורה התחתונה היא, כי חוות דעתו של שביב קועקעה באופן טוטאלי והוא נסוג מאושיית חוות דעתו, בדבר מצב כלי הרכב המעורבים, בעת התאונה.

לאור כל אלה טוענים התובעים, כי משקלה הראייתי של חוות דעתו של שביב, הינו אפסי.

26.
מנגד, נותרה חוות דעתו של ויסמן שרירה וקיימת, והיא לא נסתרה. ויסמן הסביר, כי לא ניתן לקבוע באופן נחרץ או ודאי כיצד התרחשה התאונה והסביר, כי בתאונה כגון דא, בה מדובר בגרסאות סותרות, כאשר כל צד טוען לסטיית משנהו, ניתן לקבוע את מצב כלי הרכב עובר לתאונה, בהסתמך על מיקומם ואופיים של הנזקים בכלי הרכב המעורבים. ויסמן הבהיר, כי בניגוד לקביעתו של שביב ולפיה מדובר בנזק לחזית רכב ה-ב.מ.וו, הרי שמוקד זה נקי לגמרי. ויסמן הבהיר, כי לו רכב ה-ב.מ.וו היה סוטה אל עבר רכב הטויוטה בזוית כזו או אחרת, דבר זה היה חייב להותיר את חותמו על חזית ה-ב.מ.וו ועל דופן הטויוטה ולא כך הם פני הדברים. עוד טוענים התובעים, כי חוות דעתו של ויסמן לא נסתרה במסגרת חקירתו הנגדית, וממצאיו מתיישבים עם מבחני השכל הישר וניסיון החיים.

27.
סיכומם של דברים, טוענים התובעים, כי העדויות אשר הובאו מטעמם הינן רצופות, אמינות וסדורות, תוך שהן מאוששות ע"י חוות דעתו המקצועית של ויסמן, כפי שפורט לעיל.

עוד הפנו התובעים לתמונות הנזק המדברות בעד עצמן ואשר הן תומכות בגרסתם באופן מובהק. מנגד, טוענים התובעים, כי הראיות אשר הובאו ע"י הצד שכנגד נסמכות על שני עדים (אבראהים ושביב), אשר יש לדחות את עדויותיהם. עדותו של אבראהים בדבר גרסתו העובדתית מעלה תמיהות, מה גם שעדותו נמצאה מלאת סתירות והוא מוטט את התשתית העובדתית עליה נשען שביב בחוות דעתו. כן הדגישו התובעים, כי חוות דעתו של שביב נסתרה, היא אינה מקצועית ואין לסמוך עליה או לאמצה.

28.
למען הזהירות טוענים התובעים, כי אף אם תאומץ גרסת הצד שכנגד באשר לאופן התרחשות התאונה, הרי שלא ניתן לייחס למלול אחריות בשל התרחשותה.

29.
עוד הדגישו התובעים, כי היות ועסקינן במשפט אזרחי, הרי שיש להעדיף באופן מובהק את גרסת התובעים על פני גרסת התובע בת.א. 7198/06, זאת נוכח כל שפורט לעיל.

30.
לפיכך עותרים התובעים לקבלת התביעה נשוא ת.א. 2730/07 ולדחיית התביעה נשוא ת.א. 7198/06, תוך חיוב הנתבע בסכום תביעת התובעים בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום התשלום וכן בהוצאות משפט ובשכר טרחת עו"ד בתוספת מע"מ כחוק.

ראיות הצדדים:
31.
להלן יובאו ראיות הצדדים אחת לאחת, תוך ניתוח כל אחת מן הראיות כפי שאלה הובאו בפני
י.



ראיות התביעה (בת.א. 2730/07):
עד תביעה מס' 1, מר מאיר מלול
:

32.
במסגרת פרשת התביעה, העיד בפני
י מר מלול ואישר את אמיתות תוכן תצהירו אשר התקבל וסומן ת/1. במסגרת תצהיר זה הצהיר מר מלול, כי הוא היה בכל הזמנים הרלוונטיים לתובענה זו הבעלים והנהג ברכב ה-ב.מ.וו.

לטענת מר מלול ביום 26.4.06 בשעה 14:30 לערך, הוא נסע בכביש מס' 77 לכיוון מערב בואכה "צומת המוביל" בנתיב הימני. לטענתו, בסמוך לאתר אשכול נסע אחרי הרכב הנוסף, אשר לפניו נסע רכב הטויוטה.

לטענת מר מלול, בשלב מסוים עקף הרכב הנוסף את רכב הטויוטה ולאחריו החל מר מלול אשר נסע ברכב ה-ב.מ.וו, לעקוף אף הוא. לפתע, בעוד הרכב הנוסף חוזר לנתיב הימני על מנת להשלים את העקיפה, ובעוד רכב ה-ב.מ.וו בו נסע מר מלול היה בעיצומה של העקיפה, סטה לפתע רכב הטויוטה ימינה אל עבר מעקה הבטיחות בצד ימין, פגע בו ונהדף שמאלה לרכב ה-ב.מ.וו בו נסע מר מלול, ופגע בו.

לטענת מלול, כתוצאת מפגיעת רכב הטויוטה ברכבו, נהדף רכבו אל עבר גדר ההפרדה מבטון המצויה משמאל לנתיב השמאלי.


33.
כתוצאה מהתאונה נפגע רכב ה-ב.מ.וו בו נסע מלול, ונגרמו לו נזקים בדופן הימנית, ובדופן השמאלית של הרכב כתוצאה מהדיפת רכבו אל עבר גדר ההפרדה מבטון שהייתה בצד שמאל, כמפורט לעיל.

34.
לטענת מלול, גרסת אבראהים ולפיה הרכב הנוסף עקף את רכב ה-ב.מ.וו דרך שולי הדרך השמאליים, וגרם לרכב ה-ב.מ.וו בו נסע מלול לסטות ימינה אל עבר רכב הטויוטה, הינה מופרכת מיסודה, אינה מתיישבת עם הגיון הדברים ועם מיקום הנזקים בשני כלי הרכב.

כן הוסיף וטען מלול, כי נוכח היקף הנזק שנגרם לרכבו, לא תוקן רכב ה-ב.מ.וו והוא נמכר למגרש חלפים במצבו הניזוק. כן הצהיר מלול, כי הוא תבע את חברת הביטוח אשר שילמה לו תגמולי ביטוח בגין ערך הרכב, בניכוי השתתפות עצמית.

35.
במסגרת חקירתו הראשית הוגשה ההודעה אשר מסר מלול במשטרה המתייחסת לתאונת הדרכים דנן אשר התקבלה וסומנה ת/2 וכן, הוגשה ההודעה אשר מסר לחברת הביטוח בגין התאונה דנן אשר התקבלה וסומנה ת/3. כן התקבל מקבץ תמונות המתעדות את הנזקים שנגרמו לרכב ה-ב.מ.וו בעטייה של התאונה, אשר התקבל וסומן ת/4.

36.
במסגרת חקירתו הנגדית העיד מלול, כי הוא אינו מכיר את הרכב הנוסף. כן העיד מלול, כי הרכב הנוסף לא עקף אותו אלא נסע לפניו. כן העיד מלול, כי הוא הבחין ברכב הנוסף לראשונה כשזה עקף את הרכב המסחרי. כן העיד, כי כאשר עקף הרכב הנוסף את רכב הטיוטה, הוא היה במרחק של כ- 4 – 5 שניות מרכבו. מלול אישר, כי במקום הרלוונטי עסקינן בכביש דו מסלולי לכל כיוון, ובכל מסלול ישנם שני נתיבים כאשר ישנו קו הפרדה וגדר בטון בין שני המסלולים. מלול לא הסכים שהשוליים הימניים והשמאליים במקום הינם רחבים. לעומת זאת ציין, כי השוליים הימניים הינם רחבים והשוליים השמאליים צרים (ראה עמ' 7 לפרוטוקול הדיון מיום 4.12.07). כן עומת מלול עם גרסתו במשטרה ולפיה סיפר, כי זהות הטנדר הינו רכב מסוג פז'ו והוא זה שנסע לפניו. בתשובה השיב מלול כי שיער שזהו רכב פז'ו. כן ציין שהרכב האחר שעקף הוא רכב מסוג ב.אמ.וו (ראה עמ' 8 לפרוטוקול). כאשר נשאל מדוע בתצהירו שינה את סוג הרכב וטען, כי הרכב הינו מסוג טויוטה, וכי יכול להיות שבמהלך הנסיעה לא ראה את הטנדר ולא הבחין בו, השיב מלול כדלקמן (ראה עמ' 8 לפרוטוקול הדיון מיום 4.12.07, מש' 13 ואילך):
"ש. למרבה הפלא, בתצהירך אתה משנה את סוג הרכב וטוען לרכב טויוטה.
ת. יכול להיות. לא זיהיתי את סוג הרכב, יכול להיות רכב טנדר או טויוטה יכול להיות אותו דבר.
ש: אני אומר לך, כנראה שאתה במהלך הנסיעה לא ראית את הטנדר, לא הבחנת בו. אתה היית במרוץ עם הרכב הב.אמ.וו השני. מה אתה אומר על טענה זו?
ת: אני זיהיתי גם את הב.אמ.וו לפניי וגם את הטנדר שהיה לפני הב.אמ.וו. אני לא הייתי בשום מרוץ עם שום רכב. הב.אמ.וו שלפניי עקפה את הרכב המסחרי וגם אני יצאתי לעקיפה. ברגע שב.אמ.וו שלפניי חזר ימינה הוא כנראה חתך את הרכב המסחרי, ואז הנהג של הרכב המסחרי, או שהיה מנומנם או שנבהל, ואז חתך עם ההגה
ימינה, פגע במעקה הבטיחות וחזר שמאלה אליי ופגע ברכבי בצד ימין שלי, בחלק הקדמי".

37.
בהמשך חקירתו הנגדית אישר מלול, כי הרכב הנוסף שעקף את הטנדר היה לפניו ולא עקף אותו. מלול הופנה להודעתו במשטרה, שם לכאורה טען שרכב ה- ב.מ.וו (הנוסף – הערה שלי, י.ש) עקף את רכבו. בתשובתו הדגים מלול באמצעות רכבי הדגמה את אופן התרחשות התאונה לשיטתו והשיב כדלקמן (ראה עמ' 9 לפרוטוקול הדיון מיום 4.12.07 משו' 1 ואילך):

"ת. העד מדגים באמצעות רכב הדגמה את אופן התרחשות התאונה לשיטתו. הב.אמ.וו הראשונה יצאה לעקיפה, גם אני נסעתי ויצאתי לעקיפה ואז הב.אמ.וו כנראה לא שמרה מספיק מרחק וחתכה אותו ואז אני במהלך הזה גם נוסע ועוקף אותו ואז הטנדר חתך בבת אחת ימינה, פגע במעקה הבטיחות בצד ימין ואז אני הייתי במהלך העקיפה והוא חזר אליי ופגע בי בזוית עם החלק הקדמי שמאלי של רכבו בחלק הקדמי ימני של רכבי בכנף. ואז במהלך זה הוא הדף אותי לקיר הבטון, דחף אותי פנימה, התיישרנו איזה 20, 30 מ', ואז הוא שוב נהדף לשוליים הימניים ונעצר שם עם הפנים שלו למעקה הבטיחות".


בהמשך חקירתו הנגדית נשאל מלול מדוע לא סיפר בתצהירו שהטנדר פגע בו בדופן הימני. בתשובה, חזר מלול על גרסתו ולפיה הטנדר פגע ברכבו בצידו הימני קדמי וציין, כי פירט בתצהירו את הפרטים הרלוונטיים לתאונה.
עדת תביעה מס' 2, גב' אילנית מלול:

38.
במסגרת עדותה אישרה הגב' אילנית מלול (להלן: "אילנית") את תצהירה ואישרה את אמיתות תוכנו. תצהירה התקבל וסומן ת/5. כן התקבלה ההודעה אשר מסרה אילנית במשטרה המתייחסת לתאונה דנן. ההודעה התקבלה וסומנה ת/6.

39.
במסגרת תצהירה ציינה אילנית, כי היא אשתו של מלול. כן הצהירה כי ביום 26.4.06 נסעה יחד עם בעלה, מלול וילדם הקטן ברכב ה- ב.אמ.וו שבבעלותם. עוד הצהירה אילנית, כי בעלה, מלול, נהג ברכב, וכי היא ישבה מימינו וילדם ישב מאחור. כן ציינה, כי בסמוך לאתר אשכול נסע לפניהם רכב מסוג ב.אמ.וו, הוא הרכב הנוסף, ולפניו נסע אותה העת רכב מסוג טויוטה, הוא רכבו של התובע המקורי. אילנית ציינה, כי בשלב מסוים ביצע הרכב הנוסף עקיפה של רכב הטויוטה ומייד לאחר מכן החלו גם הם בעקיפה. לפתע, בעוד הרכב הנוסף חוזר לנתיבו הימיני על מנת להשלים את העקיפה, ובעוד הם היו בעיצומה של העקיפה, דהיינו משמאל לרכב הטויוטה, סטה לפתע רכב הטיוטה ימינה אל עבר מעקה הבטיחות מצד ימין, פגע בו ונהדף שמאלה אל עבר רכבם ופגע בו. כתוצאה מפגיעת רכב הטיוטה ברכבם, נהדף רכבם אל עבר גדר הבטון שמשמאל. בשל כך, נגרמו נזקים לדופן הימנית שברכבם, וכן נגרמו נזקים לדופן השמאלית שברכבם, כתוצאה מהדיפת רכבם אל עבר גדר הבטון שמשמאל.

40.
אילנית הצהירה, כי גרסת אבראהים ולפיה הרכב הנוסף עקף את רכבם משולי הדרך השמאליים, גרם לבעלה מלול, לסטות ימינה אל עבר רכב הטיוטה, הינה גרסה מופרכת מיסודה, אינה מתיישבת עם ההיגיון והשכל הישר, אינה סבירה ואינה מתיישבת עם הנזקים, בשני כלי הרכב המעורבים.

41.
במסגרת חקירתה הנגדית ציינה אילנית, כי הם נסעו כדי להיפגש עם רב. אילנית אישרה, כי במקום היה רכב נוסף, אף הוא מסוג ב.אמ.וו אשר הם אינם מכירים אותו. כן ציינה, כי הרכב הנוסף היה לפניהם והוא לא עקף אותם. עוד ציינה, כי הטנדר שהיה במקום הוא טנדר מסוג פז'ו. אילנית הדגימה באמצעות כלי רכב את אופן התרחשות התאונה וכך העידה בעמ' 10 לפרוטוקול מיום 4.12.07 מש' 25 ואילך:
"ת. טנדר פגו'. (העדה מדגימה באמצעות כלי הרכב). נסענו בנתיב הימני כולם, הרכב שלנו האחרון בשורה, הב.אמ.וו שהיתה לפנינו יצאה לעקיפה ואנו אחריה גם, נסענו, והב.אמ.וו שלפנינו חזרה לנתיב הימני והרכב הנעקף הפזו', כנראה נבהל או לא יודעת מה קרה לו, הוא נסע ופגע במעקה הבטיחות ותוך כדי שאנו נוסעים בנתיב השמאלי, חזר ופגע בנו.
ש: אתם פגעתם במעקה הבטון?
ת: הוא הצמיד אותנו למעקה הבטון. אנו לא פגענו במעקה, הוא הצמיד אותנו למעקה הבטון, הרכב הפוגע".


בהמשך חקירתה הנגדית, נשאלה העדה באשר לגרסתה במשטרה (ת/6) שם מסרה, כי הם נסעו אחרי הרכב מסוג פז'ו, בשונה מגרסתה כאן במסגרתה מסרה כי נסעו אחרי רכב ה- ב.אמ.וו. העדה השיבה כדלקמן (ראה עמ' 11 לפרוטוקול מיום 4.12.07 מש' 5 ואילך):
"ת. נסענו אחרי הרכב של הב.אמ.וו אבל כאשר יצאנו לעקיפה היינו גם אחרי הפזו'.
ש: יתכן שהרכב ב.אמ.וו. נסע בנתיב השמאלי ואתם בימני, ואז רכב הב.אמ.וו לא היה צריך לצאת לעקיפה.
ת: הוא יצא לעקיפה ואנו נותרנו אחרי הפג'ו. אנו ציינו איך קרתה התאונה ולא מהלך הנסיעה לפניו. מהלך התאונה עצמה, איך שקרתה.
ש. את מסכימה כי רכב הב.אמ.וו לא נסע איתכם באותו נתיב, אלא בנתיב השמאלי.
ת: הוא בתחילה נסע אתנו באותו נתיב אח"כ יצא לעקיפה בנתיב השמאלי".

42.
בהמשך חקירתה הנגדית שבה והעידה אילנית, כי רכבם השתלב בנתיב השמאלי. הרכב הנוסף שנסע לפניהם פנה ימינה לחזור לנתיבו הימני והטנדר שהיה בסמוך לו, שנסע בנתיבו הימני, כנראה נבהל, פנה בצורה פתאומית ימינה, פגע במעקה הבטיחות ובעוד שהם נוסעים בנתיבם חזר במהירות, נכנס לנתיב נסיעתם השמאלי, נצמד אליהם למעקה הבטיחות לאחר שפגע בהם והדף אותם לעבר מעקה הבטיחות (ראה עמודים 11 – 12 לפרוטוקול הדיון מיום 4.12.07). אילנית נשאלה עוד מדוע לא סיפרה בעדותה במשטרה, כי רכב הטנדר נצמד אליהם, והשיבה, כי זו העדות שהתבקשה ולא התבקשו יותר מדי פרטים (ראה עמ' 12 לפרוטוקול הדיון מיום 4.12.07).
עד תביעה מס' 3, אינג' גדי וייסמן :

43.
עד זה נתן חוות דעתו בהתייחס לתאונה דנן, אשר התקבלה וסומנה ת/9.

44.
במסגרת חוות דעתו התייחס וייסמן לתאונת הדרכים דנן וכן התייחס לחוות הדעת אשר הוגשה מטעם הצד שכנגד, מאת בוחן התנועה שביב.

45.
בחוות דעתו דחה וייסמן את האמור בחוות דעתו של שביב וכן את ניתוח התאונה כפי העולה מהשרטוט שבנספח ג' לחוות דעתו. וייסמן התייחס לגרסאות הצדדים המעורבים בתאונה וקבע, כי מעיון בנזק שנמצא ברכב הטיוטה (המוגדר בחוות דעתו כ"רכב התובע"), ניתן לומר כי קיימת אפשרות סבירה, כי תחילה רכב הטיוטה סטה לעבר מעקה הבטיחות ומשם נהדף שמאלה ופגע ברכב ה- ב.אמ.וו, ולאחר מכן כלי הרכב נפרדו. לטענת וייסמן, חוסר נזק לחזית ה- ב.אמ.וו מאשש גרסה זו של מלול. לדידו, לו ההתנגשות הייתה מתרחשת כנטען ע"י שביב, הרי שהוא היה מצפה למצוא נזק בחזית ה- ב.אמ.וו ולאורך כל דופן רכב הטיוטה, דבר שלא קרה בפועל. הנזק לרכב הטיוטה כפי שהתקבל בפועל, מלמד, כי סביר יותר שרכב הטיוטה סטה תחילה למעקה ומשם סטה חזרה, פגע ברכב ה- ב.אמ.וו במגע, תוך ששני כלי הרכב נפרדים. רכב ה- ב.אמ.וו שהיה מהיר יותר נפגע לאורך דפנו הימנית. לכן לדידו, סביר יותר לקבוע, כי גרסת מלול סבירה יותר ומתאימה יותר לנזקים שנמצאו בשני כלי הרכב המעורבים.

46.
במסגרת חקירתו הנגדית העיד וייסמן, כי הוא למד הנדסה אזרחית תנועה בטכניון. כן העיד, כי חוץ מלהדריך בוחני תנועה טיפל בעצמו בתאונות דרכים בזמן אמת. וייסמן העיד עוד, כי הוא היה אחראי מקצועי על בוחנים וכי השכלתו המקצועית היא מעל השכלת בוחן. כן ציין, כי תפקידו היה לבקר את דוחות הבוחנים ולא להגישם. עוד העיד וייסמן, כי מאז עזב את המשטרה מזה 20 שנה, הוא עורך חוות דעת ודוחות בוחן. וייסמן העיד עוד, כי הוא לא ביקר במקום התאונה, אולם הוא מכיר את המקום וכי את הממצאים שציין בחוות דעתו קיבל מעוה"ד רנד. עוד ציין, כי על מנת ליתן חוות דעתו, אין צורך בביקור במקום, שכן עסקינן בתאונה שהתרחשה בין שני כלי רכב, ויש לקבוע מי סטה אל מי. תאונה כזו יכולה להתרחש בכל מקום אחר ולמקום התרחשות התאונה אין חשיבות, לשם הכנת חוות הדעת במקרה זה. עוד ציין וייסמן, כי הוא התבקש לקבוע בחוות דעתו מי מכלי הרכב סטה אל מי. לצורך זאת ניתח את הנזקים שנמצאו בכלי הרכב המעורבים. עוד ציין, כי נוכח גרסאותיהם הסותרות של המעורבים, לא הסתמך על גרסאות המעורבים אלא ניתח את הנזקים שנמצאו בשני כלי הרכב, עפ"י חוות דעת השמאי. וייסמן ציין עוד, כי הוא ניתח את אופן התרחשות התאונה והגיע למסקנותיו בהסתמך על הממצאים האובייקטיביים שנמצאו בכלי הרכב, ועל סמך ממצאים אלו קבע, מהי הגרסה הסבירה יותר. על סמך ניתוח זה, מצא כי גרסת נהג הרכב המסחרי (רכב הטויוטה – הערה שלי י.ש) אינה סבירה בעיניו לעומת גרסת נהג הרכב הפרטי (רכב ה- ב.מ.וו – הערה שלי י.ש) שהיא מתאימה, תואמת וסבירה יותר לנזקים. כן ציין וייסמן, כי הוא קבע בחוות דעתו מה סביר יותר או פחות. לא ניתן לקבוע דברים מוחלטים ושב והדגיש, כי לדידו סבירה יותר גרסת נהג רכב ה- ב.מ.וו.
באשר למספר כלי הרכב המעורבים ציין וייסמן, כי אכן במקום נסע רכב נוסף אשר עקף ונעלם (מסוג ב.מ.וו). לדידו, לפי הנזקים שנמצאו ברכב ה- ב.מ.וו, אפשר לקבוע, כי רכב ה- ב.מ.וו (המוגדר על ידו "כפרטית"), לא סטה אל הרכב המסחרי אלא להיפך. לדידו, הדבר נראה בבירור מצילומי הנזקים, בכל אחד מכלי הרכב המעורבים.

פרשת הגנה (ת.א. 2730/07) (היא פרשת התביעה בת.א. 7198/06):

עד הגנה מס' 1, אבראהים עודתאללה
:
47.
במסגרת עדותו של אבראהים, הוגש תצהיר עדות ראשית אשר ניתן מטעמו ואשר התקבל וסומן נ/1. כמו כן, הוגשה עדותו במשטרה אשר התקבלה וסומנה נ/2. כן, התקבל מסמך בדבר החלטת המשטרה באשר לתיק נשוא התאונה דנן, אשר התקבל וסומן נ/3.

48.
במסגרת תצהירו נ/1 הצהיר אבראהים, כי הוא זה שנהג ברכב הטויוטה בעת התאונה נשוא התובענות דנן. כן הצהיר, כי ביום 26.4.06 נסע בשעות הצהריים (בשעה 14:30) בכביש המוביל לצומת המוביל. מדובר בכביש דו מסלולי כאשר בין שני המסלולים מפרידה גדר מבטון ובכל מסלול ישנם שני נתיבים ושוליים רחבים. כן ציין אבראהים, כי תוך כדי נסיעתו, הוא הבחין בשני כלי רכב מסוג ב.אמ.וו. אשר נוסעים במהירות כאשר אחד מהם הינו רכב מסוג ב.אמ.וו. הוא הרכב נשוא התובענה דנן ואילו זהות הרכב האחר, אינה ידועה לו. לטענת אבראהים, שני כלי הרכב החלו לעקוף את רכבו. כן הצהיר אבראהים, כי כאשר רכב ה- ב.אמ.וו כבר החל לבצע עקיפה של רכב הטויוטה ותוך כדי העקיפה, ביצע הרכב הנוסף עקיפה כפולה (הגדרת כלי הרכב היא שלי – י.ש.).

אבראהים הצהיר עוד, כי רכב ה- ב.אמ.וו סטה לנתיב נסיעתו במהלך העקיפה שביצע, פגע ברכב הטויוטה בו הוא נהג בצד שמאל, וכתוצאה מפגיעה זו סטה רכב הטויוטה, שינה כיוון ופגע במעקה הברזל שבצד הדרך עם חלקו הקדמי של הרכב.

49.
אבראהים הצהיר עוד, כי לאחר שקרא את תצהירו של מלול, נהג רכב ה- ב.אמ.וו, הוא דוחה את גרסתו. לדידו, הכביש בו אירעה התאונה הינו רחב, השוליים רחבים ויש מקום למעבר ארבעה כלי רכב יחד. לפיכך, לדידו, הרכב הנוסף יכול היה לבצע עקיפה כפולה וזאת כמובן, תוך ביצוע עבירת תנועה חמורה.

50.
אבראהים הצהיר עוד, כי כל העת הוא נסע במסלולו הימני וכי לא הייתה לו כל סיבה לסטות מהנתיב הימני לשמאלי.

51.
במסגרת חקירתו הנגדית אישר אבראהים, כי רכב הטויוטה שייך לאחיו. כן ציין, כי הוא נסע לכיוון צומת המוביל ובמועד התאונה פניו היו מועדות לשפרעם. אבראהים חזר על גרסתו באשר לאופן התרחשות התאונה וכן הדגים את אופן התרחשותה, לשיטתו, באמצעות רכבי הדגמה (ראה בעניין זה עמ' 13 לפרוטוקול הדיון מיום 4.12.07 משורה 5 ואילך). אבראהים ציין עוד, כי רכב ה- ב.אמ.וו פגע ברכב הטויוטה עם החלק הקדמי ימני שלו בחלק השמאלי אחורי של רכב הטויוטה. כן ציין, כי רכב ה- ב.אמ.וו לא היה בזווית, שכן נסע ישר ופגע ברכבו כאמור, בצד שמאל. עוד ציין אבראהים, כי הרכב הנוסף לא עצר כלל והמשיך לנסוע (ראה עמ' 13 לפרוטוקול הדיון מיום 4.12.07 משורה 9 ואילך).

52.
אבראהים אף אישר בעדותו, כי הוא מסר הודעה לסוכנות הביטוח וכן אישר את חתימתו על גבי ההודעה. ההודעה התקבלה וסומנה ת/7.

אבראהים נשאל, מדוע כאשר אצל סוכן הביטוח שרטט את אופן התרחשות התאונה, תיאר, כי הרכב של מלול (רכב ה- ב.אמ.וו – הערה שלי י.ש.) פגע ברכבו, רכב הטויוטה, בזוית של 45 מעלות ואילו בעדותו בבית המשפט תיאר, כי כלי הרכב פגעו זה בזה באופן צמוד.

בתשובה לכך, השיב אבראהים כדלקמן (ראה בעניין זה עמ' 13 לפרוטוקול מיום 4.12.07 שורה 26):
"ת. אמרתי לסוכן הביטוח לא בזוית, אולי הוא לא שרטט זאת נכון, לא אני שרטטתי את זה"


בהמשך, נשאל אבראהים, האם ראה את השרטוט נשוא ת/7. אבראהים השיב בחיוב. אם כן, נשאל אבראהים, מדוע לא אמר לסוכן הביטוח לתקן את השרטוט שעה שיש הבדל בין רכב המתחכך באופן ישר לבין רכב הפוגע בדפנות. בתשובה השיב אבראהים (ראה עמ' 14 לפרוטוקול הדיון מיום 4.12.07 שורה 1) כדלקמן:
"ת. זה מה שהוא עשה"

53.
בהמשך נשאל אבראהים, כיצד הוא מסביר את העובדה, כי לשיטתו רכב ה- ב.אמ.וו. הוא זה שפגע בו ולמרות זאת כל המוקד הקדמי של רכב ה- ב.אמ.וו. חזית, פנסים ופגוש, לא ניזוקו. בתשובתו השיב אבראהים, כי לרכב ה- ב.אמ.וו. ישנה פגיעה בחזית. כן ציין, כי רכבו נפגע רק בחלקו האחורי שמאלי וכי אין לו מכה בחלקו הקדמי (ראה עמ' 14 לפרוטוקול מיום 4.12.07 שורות 5 – 6).

54.
בפני
אבראהים הוצגו תמונות המתעדות את רכב הטויוטה שנפגע. אבראהים הופנה לכך שהתמונות מתעדות לכאורה נזק במוקד קדמי של רכב הטויוטה. בתשובה השיב אבראהים, כי הנזק במוקד הקדמי נגרם בשל פגיעת רכב הטויוטה במעקה הברזל (ראה בענין זה עמ' 14 לפרוטוקול מיום 4.12.07 שורות 7 – 11).

התמונות המתייחסות לנזקים אשר נמצאו ברכב הטויוטה, התקבלו וסומנו ת/8.

55.
בהמשך עדותו אישר אבראהים, כי הוא הגיע למקום התאונה יחד עם המומחה שביב. כן ציין, כי הם הגיעו למקום התאונה זמן רב אחרי התרחשותה (עמ' 14 לפרוטוקול מיום 4.12.07 שורות 27 – 28). עוד העיד אבראהים, כי הוא סימן לשביב על גבי הכביש סימני "בקלית" של רכב הטויוטה. כאשר התבקש אבראהים להפנות למקום התרחשות התאונה (מתוך התמונות המצורפות כנספח א' לחוות הדעת של שביב – נ/3), הצביע העד על תצלום מס' 2 בחלקו השמאלי של התצלום (העד הצביע על הנתיב הנגדי לנתיב בו התרחשה התאונה – הערה שלי י.ש.). כאשר נשאל אבראהים האם התאונה התרחשה בסיבוב או בכביש ישר, השיב אבראהים (עמ' 15 לפרוטוקול הדיון מיום 4.12.07 ש' 10), כדקלמן:
"ת. לא סיבוב חזק חזק".


כאשר נשאל העד מדוע בהודעתו לסוכנות הביטוח ת/7 ובשרטוט ששורטט שם, לא מסר, כי התאונה התרחשה במקום בו הכביש הינו בסיבוב, השיב אבראהים, כי במקום היה סיבוב אך לא חזק. אבראהים נשאל עוד, מדוע גם בהודעתו במשטרה לא ציין שהתאונה התרחשה במקום בו הכביש הינו בעיקול ובתגובה השיב, כי הוא לא נשאל על כך (עמ' 15 לפרוטוקול, שורות 11- 15).

56.
במסגרת חקירתו החוזרת הוצגו לאבראהים התמונות המצורפות לחוות דעת המומחה נ/3, והוא התבקש לסמן את מקום התרחשות התאונה בתמונות. אבראהים סימן ב-
x
את מקום התרחשות התאונה על גבי תצלום מס' 1 (יצויין, כי עתה אבראהים סימן את מקום התרחשות התאונה בנתיב הנכון – הערה שלי י.ש.).

עד הגנה מס' 2,
מר צבי שביב:

57.
חוות דעת מומחה שנתן שביב התקבלה וסומנה נ/3.

במסגרת חקירתו הראשית הבהיר שביב, כי ברכב ה- ב.אמ.וו. נמצאה פגיעה בדופן הימנית לכל אורכה. כן ציין, כי לא נמצא נזק בחזית. שביב הבהיר, כי נפלה טעות טכנית בגוף חוות דעתו כאשר ציין בחוות דעתו, כי מדובר בהתנגשות בין חזית רכב אחד בצידו של רכב אחר, כאשר בפועל צריך היה להיות רשום צד רכב אחד בצידו של צד רכב אחר (ראה עמ' 15 לפרוטוקול מיום 4.12.07 משורה 22 ואילך).

58.
במסגרת חקירתו הנגדית עומת שביב עם העובדה, כי הטעות הטכנית אשר אליה התייחס מתפרסת לאורך כל חוות דעתו ולא רק במסקנות חוות הדעת. שביב השיב, כי בשום מקום בחוות דעתו לא מוזכרת החזית של רכב ה- ב.אמ.וו. אלא מוזכרת התנגשות בדופן ימין. שביב הופנה לנספח ג' לחוות דעתו הכולל תרשים של שני כלי הרכב המעורבים. מתרשים זה נראה, כי שביב מצביע במפורש עם חיצים על מוקדי הנזק בשני כלי הרכב. ברכב ה- ב.אמ.וו. החץ לא מופיע בדופן הימנית, אלא מצביע במפורש על פינה קדמית ימנית. שביב השיב, כי החץ שסימן מראה על פינה חזית קדמית, כאשר הקו ממשיך לאורך הדופן כפי שעולה מהשרטוט (ראה עמ' 17 לפרוטוקול מיום 4.12.07).

59.
בהמשך נשאל שביב כיצד הוא, כאיש מקצוע וכמומחה, מגיע כשנה וחצי לערך לאחר מועד התרחשות התאונה למקום התרחשותה, וניזון מחלקי זכוכית על הכביש כדי לזהות את מקום התאונה. בתגובה השיב שביב כדלקמן (עמ' 17 לפרוטוקול משורה 12 ואילך):
"ת. אני לא זיהיתי את מקום התאונה. אכן נמצאו במקום שעליו הצביע לי מר עודתאללה שברים למיניהם, רואים כי הם שברים ישנים. בעיקר היו שברי בקליט.
ש. הוא אמר לך זה הבקליט מהתאונה?
ת. הוא הלך לאורך מקום שבו הוא חשב כי הייתה התאונה, עד שנתקבל בשברים האלה ואמר כי זה המקום. אני יכול להאמין לו, כי השברים האלה באמת תואמים לרכב מסחרי, לטנדר מסחרי.
ש. למה את המשפט האחרון שאמרת לא העלית על הכתב כי השברים שמצאת תואמים לרכב מסחרי.
ת. אני לא צריך לקבוע. זה המקום עליו הצביע לי הנהג כמקום התאונה. אני גם לא יכול לדעת אם זה של הטנדר שלו או של אחר".

60.
בהמשך עדותו נשאל שביב כיצד הוא מסביר את העובדה, כי לשיטתו הפגיעה הראשונה הייתה בפינה הקדמית ימנית ברכב ה- ב.אמ.וו. כאשר הפגוש הקדמי ברכב ה- ב.אמ.וו. לא הוחלף, אין בו נזק והוא לא תוקן. בתשובה השיב שביב, כי הפגיעה ברכב ה- ב.אמ.וו. הייתה לאורך הדופן, החל בפינה הקדמית ימנית של רכב ה- ב.אמ.וו. באשר לפגוש, השיב שביב, כי יכול להיות שפגוש ה- ב.אמ.וו. היה מתחת לארגז המטען של רכב הטויוטה המסחרי כאשר מעל הפגוש רואים סימני פגיעה. בהקשר זה הופנה שביב לנספחים ג' ו- ד', מהם עולה שמוקדי הפגיעה ברכב הטויוטה כלל אינם באזור תא המטען. בתשובה השיב שביב, כי מקום הנזק ברכב הטויוטה מתחיל מפינה אחורית שמאלית והולך ומתעצם באזור דלת הנהג (ראה עמ' 17 לפרוטוקול).

61.
כן נשאל שביב, כיצד הפגיעה הראשונית בפינה הקדמית ימנית של רכב ה- ב.אמ.וו. לא הותירה חותם על הרכב במקום זה. בתשובה השיב שביב, כי הדופן יותר רחבה מהפינה, כאשר ההתנגשות הייתה לאורך הדופן.

לסיכום הוצג בפני
שביב, כי הוא בעצם מתאר תאונה של שני כלי רכב המתקרבים זה לזה ומתחככים זה בזה, כאשר לא הייתה סטייה כלל. בתשובה השיב שביב, כי כלי הרכב נסעו ישר, אולם יתכן כי נוצרה זווית בין כלי הרכב, אם כי זו קלה.

62.
בהמשך עדותו נשאל שביב מדוע כאשר הגיע למקום התרחשות התאונה, לא מדד את השול השמאלי במקום. בתשובה השיב שביב, כי הוא מדד את השול וכי הוא מסתמך על זכרונו ומציין בוודאות, כי השול בצד שמאל של הכביש רחב מספיק והוא ברוחב של 2.70 מ' לעומת רוחב 3.00 מ' בצד ימין. שביב נשאל והשיב בחיוב, כי פרטים אלו נמסרים מזיכרונו (ראה עמ' 18 לפרוטוקול).

63.
כן נשאל שביב באשר לקביעתו, כי התאונה התרחשה במקום בו יש עיקול בכביש, כאשר מדובר בעקומה שמאלית. שביב עומת עם העובדה, כי אבראהים סימן במהלך עדותו בבית המשפט את מקום התרחשות התאונה וכי זה נמצא במקום ישר. בתשובה
השיב שביב כדלקמן (עמ' 18 שורה 22 לפרוטוקול):
"ת. אני יכול לומר מה שאני ראיתי במקום בו הצביע לי".

דיון :



סוגיית האחריות:
64.
כאמור, הצדדים חלוקים במקרה דנן באשר לאופן התרחשות התאונה וכנובע מכך, באשר לשאלת האחריות להתרחשותה. השאלה העיקרית הצריכה בחינה והכרעה בהקשר זה הינה, מי מכלי הרכב המעורבים בתאונה סטה זה אל רעהו. רוצה לומר, האם רכב הטויוטה סטה אל רכב ה-ב.אמ.וו או שמא רכב ה-ב.אמ.וו הוא זה שסטה אל עבר רכב הטויוטה.

65.
כפי שפורט לעיל, על פרשת התביעה ב-ת.א. 2730/07 נמנות עדויותיהם של מלול ושל רעייתו אילנית, וכן עדותו של ויסמן, אשר הובא כעד מומחה מטעמם.
על פרשת התביעה ב-ת.א. 7198/06 נמנית עדותו של אבראהים, וכן עדותו של שביב, אשר הובא כעד מומחה מטעם צד זה.

66.
לאחר ששמעתי את מקבץ העדויות כפי שאלו הובאו בפני
י, כמו גם עיינתי בכל המסמכים אשר הובאו לעיוני, בחוות דעת המומחים, חקירותיהם בבית המשפט, וכן שמתי ליבי לטענות הצדדים כפי שאלה הובאו בסיכומיהם בכתב, באתי לכלל מסקנה, כי יש לבכר את גרסת התובעים ב-ת.א. 2730/07 באשר לאופן התרחשות התאונה, על פני גרסת הצד שכנגד, וכי עיקר האחריות לתאונה רובצת איפוא, לפתחו של רכב הטויוטה, אשר היה נהוג ע"י אבראהים בעת הרלוונטית.

67.
אציין כבר עתה, כי מצאתי את עדויותיהם של מלול ושל אשתו אילנית כעדויות מהימנות ביותר, ושעה שאלה גוללו אותן בפני
י, אותות האמת עלו מהן. מצאתי את עדויותיהם כראויות, סדורות, עקביות, בעלות הגיון פנימי ושכל ישר, מהימנות וככאלה אשר ניתן לסמוך עליהן, לבסס עליהן ממצאים ומשכך אני רואה לאמצן.

68.
לא נעלמו מעיניי טיעוני הצד שכנגד באשר לסתירות, תמיהות ואי-דיוקים אשר נפלו לדידו בעדויות אלו. בחנתי את העדויות כפי שהובאו בפני
י באספקלריה זו. אכן, נמצאו בעדויותיהם של מלול ושל אילנית אי-דיוקים מסוימים ואולם, חלק מאי-דיוקים אלו נמצאו על-ידי בלתי מהותיים, ככאלה אשר לא יורדים לשורשו של עניין ואשר אין בהם כדי לאיין או לשמוט את ממצאיי באשר לעדויות אלו. באשר לחלק האחר של אי-הדיוקים והסתירות, הרי שמלול ואילנית נשאלו בהקשר זה במהלך עדותם בפני
י ונתנו הסברים לאלה. מצאתי את ההסברים כפי שניתנו מהימנים, הגיוניים, מתיישבים עם השכל הישר ועם הגיון הדברים ובאשר יש בהם כדי להניח את דעתי. משכך, אני רואה לסמוך עליהם ולאמצם.

69.
כך לדוגמא, מלול עומת עם העובדה שבהודעתו במשטרה מסר, כי הרכב שנסע לפניו הינו רכב מסוג פז'ו בעוד שבפועל ידוע לנו, כי מדובר ברכב מסחרי מסוג טויוטה.
עובדה זו כאמור, אינה שנויה במחלוקת בין הצדדים. כך גם ציין מלול בתצהיר עדות ראשית מטעמו (אשר הוגש וסומן ת/1), כי הרכב הרלוונטי הינו רכב מסוג טויוטה.
בהקשר זה נשאל והעיד מלול בעמ' 8 לפרוטוקול משורה 6 ואילך כדלקמן:

"ש. במשטרה סיפרת על רכב פז'ו שנסע לפניך.

ת. כן. אני שיערתי, כנראה שזה רכב פז'ו.

ש. סיפרת במשטרה על רכב ב.אמ.וו. נוסף שעקף.

ת. נכון.
ש. אצל סוכן הביטוח אתה קצת מצמצם את התיאור, ומציין כי הרכב המסחרי סטה מנתיב נסיעתו ופגע בך.

ת. כן.
ש. למרבה הפלא, בתצהירך אתה משנה את סוג
הרכב וטוען לרכב טויוטה.

ת. יכול להיות. לא זיהיתי את סוג הרכב, יכול להיות רכב טנדר או טויוטה יכול להיות אותו דבר.
ש. אני אומר לך, כנראה שאתה במהלך הנסיעה לא ראית את הטנדר, לא הבחנת בו. אתה היית במירוץ עם הרכב הב.אמ.וו. השני. מה אתה אומר על טענה זו?
ת. אני זיהיתי גם את הב.אמ.וו וגם את הטנדר שהיה לפני הב.אמ.וו. אני לא הייתי בשום מרוץ עם שום רכב. הב.אמ.וו שלפניי עקפה את הרכב המסחרי וגם אני יצאתי לעקיפה. ברגע שב.אמ.וו שלפניי חזר ימינה הוא כנראה חתך את הרכב המסחרי, ואז הנהג של הרכב המסחרי, או שהיה מנומנם או שנבהל, ואז חתך עם ההגה ימינה, פגע במעקה הבטיחות וחזר שמאלה אליי ופגע ברכבי בצד ימין שלי, בחלק הקדמי".

הסברו זה של מלול באשר לשינוי זהות הרכב הנעקף מרכב מסחרי מסוג פז'ו לרכב מסוג טויוטה מקובל עליי, אמין בעיניי, ואף מתיישב עם ניסיון החיים, הגיון הדברים והשכל הישר.
משכך, רואה אני לסמוך עליו ולאמצו. ראשית יצויין בהקשר זה, כי אכן ניתן לטעות בין רכב מסחרי מסוג טויוטה לרכב מסחרי מסוג פז'ו, בוודאי בנסיבות המקרה דנן, שעה שהזיהוי הינו תוך כדי נסיעה, ובשים לב לנסיבות שנוצרו.
זאת ועוד, זהות כלי הרכב המעורבים בתאונה במקרה דנן, אינה שנויה במחלוקת. לא התרשמתי, כי מלול מסר זהות שונה של רכב הפז'ו משום שלא שם לב לקיומו של רכב זה, כטענת הצד שכנגד, או מתוך כוונה שלא למסור גרסת אמת. אלא אני סבורה, כי אכן הייתה למלול טעות בזיהוי סוג הרכב כאשר סבר שעסקינן ברכב מסחרי מסוג פז'ו, בעוד שבפועל מדובר ברכב מסחרי מסוג טויוטה.

70.
מלול נשאל באשר לגרסה שמסר במשטרה (ההודעה אשר מסר שם התקבלה וסומנה ת/2), שם מסר, כי הרכב הנוסף עקף אותו, זאת בניגוד לכאורה לגרסתו כאן ולפיה הרכב הנוסף ביצע עקיפה של רכב הטויוטה, ומלול יצא אחריו לבצע עקיפה.
בהקשר זה העיד מלול בעמ' 8 לפרוטוקול משורה 31 כדלקמן:
"ש. אני מפנה אותך לת/2 . היה רכב שטענת רכב פז'ו. רכב ב.אמ.וו שעקף את רכבך.
ת. העד מדגים באמצעות רכבי הדגמה את אופן התרחשות התאונה לשיטתו. הב.אמ.וו הראשונה יצאה לעקיפה, גם אני נסעתי ויצאתי לעקיפה ואז הב.אמ.וו כנראה לא שמרה מספיק מרחק וחתכה אותו ואז אני במהלך הזה גם נוסע ועוקף אותו ואז הטנדר חתך בבת אחת ימינה, פגע במעקה הבטיחות בצד ימין ואז אני הייתי במהלך העקיפה והוא חזר אליי ופגע בי בזווית עם החלק הקדמי השמאלי של רכבו בחלק הקדמי ימני של רכבי בכנף. ואז במהלך הזה הוא הדף אותי לקיר הבטון, דחף אותי פנימה, התיישרנו איזה 20, 30 מ', ואז הוא שוב נהדף לשוליים ונעצר שם עם הפנים שלו למעקה הבטיחות".

יכול, כי מלול לא ציין כל צורכו בהודעתו במשטרה וזאת אולי משום שחשב כי פרט זה, אינו חשוב כך שראוי לפרט פירוט מדויק בעניינו. יחד עם זאת, בעדותו בפני
י, פירט מלול בדיוק את אופן התרחשות התאונה לשיטתו, הסביר את אופן התרחשותה תוך שהוא מסתייע ברכבי הדגמה ונתן הסבר לאמירתו במשטרה תוך השוואה לגרסתו כאן והסביר היטב את כוונותיו. התרשמתי מעדותו של מלול באופן בלתי אמצעי ומצאתי את הסבריו, כמו גם את גרסתו באשר לאופן התרחשות התאונה כמהימנים ביותר ושעה שגולל אותם בפני
י, אותות האמת עלו מהם. אי-הדיוקים כפי שהצביע עליהם הצד שכנגד אין בהם כדי לשמוט את הקרקע תחת עדותו של מלול וממצאיי לגביה, מה גם שתרחיש התאונה לשיטתו של מלול הוסבר והודגם באופן ברור ומפורט במהלך עדותו בפני
י, וזו כאמור, נמצאה על-ידי מהימנה.

71.
לא זו אף זו, עדותו של מלול מקבלת את עיגונה והיא נשזרת בעדותה של רעייתו אילנית. עדותה של אילנית כפי שכבר נאמר לעיל, נמצאה אף היא על-ידי אמינה, סדורה, עקבית וראויה ושעה שגוללה אותה בפני
י, אותות האמת עלו ממנה. גרסתה זו עלתה בקנה אחד עם גרסת מלול ויש בה איפוא, כדי לחזקה. לא נעלמה מעיניי העובדה, כי עסקינן בעדות של בני זוג וככזו יש באילנית כדי להוות "עדה מעוניינת" בהקשר זה. ואולם, לאחר שבחנתי את גרסתה של אילנית באופן בלתי אמצעי, תוך שזירתה במכלול הראיות שהובאו בפני
י, מצאתי את גרסתה כראויה ומהימנה וככזו אשר ניתן לסמוך עליה ולבסס עליה ממצאים ומשכך כאמור, אני רואה לאמצה. גם אילנית בעדותה בפני
י העידה באשר לאופן התרחשות התאונה. בקליפת אגוז יצויין, כי התרחיש שמסרה אילנית עולה בקנה אחד עם התרחיש שמסר מלול כפי שפורט לעיל וממנו עולה, כי רכב הטויוטה הוא זה שסטה לעבר מסלול נסיעתם שעה שאלה היו בעיצומה של עקיפה, ולא להיפך.

72.
הצד שכנגד טען לקיומן של סתירות בין עדותה של אילנית לבין עדותו של מלול וכן לסתירות בתוך גרסאותיה השונות של אילנית, כפי שאלה נמסרו בתצהירה תוך השוואה לגרסה שמסרה במסגרת הודעתה במשטרה (ת/6). בחנתי את אי-הדיוקים והסתירות עליהם הצביע הצד שכנגד. לאחר שעשיתי כן, באתי לכלל מסקנה, כי מדובר באי-דיוקים ובסתירות אשר חלקם אינם מהותיים ואינם יורדים לשורשו של עניין ואין בהם כדי לשמוט את הקרקע תחת גרסתה. באשר לסתירות האחרות, הרי שבחנתי את ההסברים שניתנו ע"י אילנית ביחס לסתירות אלו ואלה נמצאו על-ידי ככאלה המניחים את הדעת, סבירים, ראויים ואמינים ומשכך אני רואה לסמוך עליהם ולאמצם.

כך לדוגמא, טען הצד שכנגד באשר לסתירה שעלתה בין גרסתה של אילנית לבין גרסתו של מלול באשר לתכלית נסיעתם. אילנית מסרה שהם נסעו לשם פגישה עם הרב שלהם (ראה עמוד 10 לפרוטוקול) בעוד שמלול מסר שהנסיעה הייתה לצורכי עבודה (ראה עמוד 6 לפרוטוקול). יחד עם זאת, שניהם מסרו, כי הם נסעו לאשדוד כאשר מלול הוסיף בעדותו, כי הם נסעו לתל אביב ולאשדוד (ראה עמוד 6 לפרוטוקול).
ראשית יצויין, כי מדובר בסתירה בלתי מהותית וככזו אשר אינה יורדת לשורשו של עניין.
מעבר לכך, הן אילנית והן מלול מסרו כאמור, כי הם נסעו לאשדוד כאשר מלול הוסיף שהם נסעו גם לתל אביב. נדמה, כי יש בכך כדי ליתן הסבר לסתירה הלכאורית בין הגרסאות. בהחלט ייתכן כי תכלית הנסיעה הייתה הן לצורכי עבודה והן לשם פגישה עם הרב ואלה שולבו יחד.
מעבר לכך יצויין, כי שני בני הזוג מסרו כאמור, כי הם נסעו לאשדוד. לא מצאתי כי גרסתם בהקשר זה בלתי אמינה. מה גם שמדובר לכאורה בפרט שולי, אשר אין לו כל חשיבות לחזית המחלוקת שבפני
י ולא מצאתי, כי יש למלול ולאשתו כל אינטרס שלא למסור גרסת אמת בשלו.

73.
זאת ועוד, ב"כ הצד שכנגד הצביע עוד על סתירה בגרסתה של אילנית ביחס לזהות רכב הטויוטה, שעה שהיא ציינה שהיה זה רכב מסוג פז'ו.
בהקשר זה ראה עמוד 10 לפרוטוקול משורה 24 ואילך, שם העידה אילנית כדלקמן:
"ש. תראי לי איך נסעתם. איזה טנדר זה היה?
ת. טנדר פז'ו. (העדה מדגימה באמצעות כלי הרכב). נסענו בנתיב הימני כולם, הרכב שלנו האחרון בשורה. הב.אמ.וו שהייתה לפנינו יצאה לעקיפה ואנו אחריה גם, נסענו, והב.אמ.וו. שלפנינו חזרה לנתיב הימני והרכב הנעקף הפז'ו, כנראה נבהל או לא יודעת מה קרה לו, הוא נסע ופגע במעקה הבטיחות ותוך כדי שאנו נוסעים בנתיב השמאלי, חזר ופגע בנו".


כאמור, אילנית העידה בפני
י והסבירה תוך שהיא מסתייעת ברכבי הדגמה את אופן התרחשות התאונה, לשיטתה. גם בפני
י חזרה אילנית על כך שהרכב הנעקף הינו פז'ו ולא ניסתה להסתיר גרסה זו. התרשמתי מהסברה של אילנית באשר לאופן התרחשות התאונה כאמין ביותר. הסתירה באשר לזהות הרכב נמצאה על-ידי בלתי מהותית וככזו אשר נובעת מבלבול או אי-שימת לב גרידא ולא מתוך רצון למסור גרסת בדים או גרסה שתואמה עם מלול, נוכח ממצאיי בהקשר זה הן באשר לעדותו של מלול והן באשר לעדותה של אילנית. ממילא יובהר, כי מדובר בסתירה בלתי מהותית שכן הצדדים כאמור, אינם חלוקים באשר לזהות כלי הרכב המעורבים ומשכך, אין בסתירה זו כדי לרדת לשורשו של עניין.

74.
שאר אי-הדיוקים בעדותה של אילנית עליהם הצביע ב"כ הצד שכנגד, נמצאו על-ידי בלתי מהותיים והם הוסברו באופן ברור, אמין וראוי ע"י אילנית. בהקשר זה אני רואה להפנות לעדותה בעמודים 9-12 לפרוטוקול, המדברת בעד עצמה.

75.
עדויותיהם של אילנית ושל מלול עולות בקנה אחד ומקבלות את חיזוקן מעדותו של העד המומחה ויסמן, אשר הובא מטעמם. ויסמן הינו עד מומחה בעל הכשרה מקצועית ראויה ורלוונטית לענייננו. בהקשר זה ראה את עדותו בפני
י כפי שזו עולה בעמודים 18-19 לפרוטוקול, וכן ראה חוות דעתו אשר הוגשה וסומנה ת/9. ויסמן העיד, כי כאשר שירת במשטרה, הוא היה אחראי מקצועית על בוחנים ותפקידו היה לבקר את דו"חות הבוחנים (ראה עמוד 19 לפרוטוקול שורות 4-6). כן העיד, כי מזה כ-20 שנה הוא עורך חוות דעת ודו"חות בוחן (ראה עמוד 19 לפרוטוקול שורה 8).
מצאתי את ויסמן כעד מקצועי ביותר, בעל ניסיון עשיר ורב בתחום הרלוונטי לענייננו וכן מצאתי את עדותו כראויה, סדורה, עקבית, ברורה, נהירה וככזו אשר יש לה על מה שתסמוך. משכך אני רואה לסמוך עליה ולאמצה. התרשמתי, כי עסקינן בעד מהימן, היודע מלאכתו נאמנה אשר היה מדויק בקביעותיו. כן מצאתיו כמי שמסר לבית המשפט נתונים אובייקטיביים, מדויקים ככל שניתן באשר לאופן התרחשות התאונה. חוות הדעת שנתן ואשר עוגנה במסגרת חקירתו בבית המשפט, נמצאה על-ידי יסודית, ברורה, נהירה, ראויה וככזו אשר יש לה על מה שתסמוך, ומשכך אני רואה לאמצה.

76.
בחוות דעתו (בעמ' 7 לחוות הדעת) במסגרת פרק הדיון קבע ויסמן בין היתר כדלקמן:
"מעיון בנזק הרכב התובע (רכב הטויוטה – הערה שלי י.ש.) אכן ניתן לומר כי קיימת אפשרות סבירה כי תחילה התובע סטה לעבר מעקה הבטיחות ומשם נהדף שמאלה ופגע בנתבע (רכב ה-ב.אמ.וו – הערה שלי י.ש.) ולאחר מכן כלי הרכב נפרדו. חוסר נזק בחזית הב.מ.וו (ראה צילום לעיל) מאשש גרסה זו של הנתבע.
לו ההתנגשות התרחשה כנטען על ידי מומחה התובע, הייתי מצפה לקבל נזק בחזית הב.מ.וו ולאורך כל דופן רכב התובע דבר שלא קרה בפועל.
הנזק ברכב התובע כפי שהתקבל בפועל, מלמד כי סביר יותר כי רכב התובע סטה תחילה למעקה ומשם סטה חזרה – פגע בנתבע במגע תוך ששני כלי הרכב נפרדים. ה-ב.מ.וו שהייתה מהירה יותר נפגעה לאורך הדופן הימנית (ראה צילום לעיל).
לכן לדעתי סביר יותר לקבוע כי גרסת הנתבע סבירה יותר ומתאימה יותר לנזקים שהתקבלו בשני כלי הרכב".

כאמור, ויסמן קבע בהסתמך על מיקום הנזקים ואופיים, כי גרסתו של מלול סבירה יותר ומתאימה יותר לנזקים שהתקבלו בשני כלי הרכב. חוות דעתו של ויסמן לא נסתרה במסגרת חקירתו הנגדית והיא נשארה איתנה, תוך שויסמן הסביר כיצד הגיע לעמדתו זו ועל מה הוא מבססה.
ראה בהקשר זה עדותו בעמודים 18-20 לפרוטוקול, המדברת בעד עצמה.

77.
זאת ועוד, עיון בתמונות המתעדות את הנזקים שנמצאו בשני כלי הרכב המעורבים אכן מלמד, כי אלה מתיישבים עם קביעותיו של ויסמן באשר לאופן התרחשות התאונה והם עולים בקנה אחד עם גרסאותיהם של מלול ושל אילנית באשר לאופן התרחשות התאונה. מנגד, ממצאים אלו אינם עולים בקנה אחד ואינם מתיישבים עם גרסאותיהם של אבראהים ושל שביב באשר לאופן התרחשות התאונה.
כך לדוגמא ראה תמונות ת/4 המתעדות את הנזקים כפי שאלה נמצאו ברכב ה-ב.אמ.וו. שם אכן נראה כי אין נזק בחזית רכב ה-ב.אמ.וו, דבר אשר אינו מתיישב עם גרסתו של אבראהים באשר לאופן התרחשות התאונה. שכן, אם רכב ה-ב.אמ.וו הוא זה שהיה סוטה לעבר רכב הטויוטה, כי אז היינו מצפים למצוא נזק בחזית הקדמית של רכב זה, או לפחות בחזית קדמית ימנית, דבר שלא נמצא.

78.
לסיכום ייאמר, כפי שפורט לעיל, כי גרסאותיהם של מלול ושל אילנית נמצאו על-ידי מהימנות.
אלה מקבלות את עיגונן בחוות דעתו של ויסמן אשר נמצאה על-ידי מקצועית וראויה, וכן עולות בקנה אחד עם מיקום הנזקים ואופיים, כפי שאלה נמצאו בשני כלי הרכב המעורבים.

79.
מנגד, עדותו וגרסתו של אבראהים באשר לאופן התרחשות התאונה נמצאו על-ידי בלתי מהימנות, בלתי סדורות, מלאות סתירות, בלתי הגיוניות וככאלה אשר אינן מתיישבות עם השכל הישר והגיון הדברים ולפיכך אני רואה לדחותן. כך גם חוות דעתו של שביב ועדותו נמצאו על-ידי בלתי הגיוניות, מלאות סתירות, בעלות טעויות, הכוללות חוסר דיוקים והן אף אינן מתיישבות עם השכל הישר. לפיכך אינני רואה לסמוך עליהן או לאמצן, כמו גם איני רואה לבסס עליהן ממצאים ומשכך אני רואה לדחותן.

80.
גרסתו של אבראהים נמצאה על-ידי כאמור, בלתי מהימנה, בלתי עקבית ובלתי סדורה.

כך לדוגמא כאשר אבראהים התבקש לסמן על גבי התצלומים שהוצגו לו היכן התרחשה התאונה, הרי שבתחילה סימן אבראהים את נתיב הנסיעה במקום ההפוך למקום התרחשות התאונה (ראה בעניין זה עמוד 15 לפרוטוקול). זאת ועוד, אבראהים העיד, כי הוא הגיע למקום התאונה יחד עם שביב זמן רב לאחר שזו התרחשה והצביע לשביב על סימני "בקלית" של רכב וטען, כי אלו מהרכב שלו (ראה עמודים 14-15 לפרוטוקול). גרסתו זו של אבראהים נמצאה בעיניי בלתי אמינה, בלתי ראויה ומנוגדת לשכל הישר ולהגיון הדברים. אבראהים כאמור, לשיטתו, הגיע למקום התאונה חודשים רבים לאחר שזו התרחשה ומצא במקום שברי "בקלית" ויודע לומר, כי הם שייכים לרכב שלו? גרסה זו של אבראהים אף מנוגדת לניסיון החיים ואני רואה לדחותה בשתי ידיים באשר זו נמצאה בלתי סבירה ובלתי הגיונית בעיניי.

81.
זאת ועוד, אבראהים מסר בבית המשפט גרסה שונה מזו שמסר לסוכן הביטוח, באשר לאופן המגע בין שני כלי הרכב המעורבים.

בעמוד 13 לפרוטוקול משורה 24 ואילך העיד אבראהים כדלקמן:
"ש. למה אצל הסוכן בטוח, כאשר שרטטת את תאור התאונה, תיארת כי הרכב של מר מלול פוגע בך בזוית של 45 מעלות, והיום הצמדת את כלי הרכב.
ת. אמרתי לסוכן הביטוח לא בזוית, אולי הוא לא שרטט זאת נכון, לא אני שרטטתי את זה.

.

.

ש. ראית את השרטוט?

ת. כן.

ש. למה לא אמרת לסוכן ביטוח לתקן את השרטוט? יש הבדל בין רכב שמתחכך בך ישר ורכב שפוגע בך בדפנות.

ת. זה מה שהוא עשה".


אופן המגע בין כלי הרכב המעורבים הינה סוגיה מהותית ועקרונית לענייננו, והיא צריכה כדי להכריע בין גרסאות המעורבים. לאופן המגע בין כלי הרכב, וכנובע מיקום הנזקים בכלי הרכב המעורבים, השלכה ישירה ועקרונית באשר להכרעה ביחס לגרסאות באשר לאופן התרחשות התאונה וכנובע, השלכה באשר לאחריות לתאונה. בהקשר זה ראה אף חוות דעתו של ויסמן, כפי שפורטה באריכות לעיל. משכך, הרי שסתירה זו שנמצאה בעדותו של אבראהים הינה סתירה מהותית היורדת לשורשו של עניין. הסבריו של אבראהים באשר לסתירה כמפורט לעיל, נמצאו על-ידי קלושים ביותר, בלתי אמינים, אינם מניחים את הדעת וככאלה אשר לא ניתן לקבלם, לסמוך עליהם ולאמצם ומשכך, אני רואה לדחותם.

82.
נוכח כל שפורט לעיל, ולאחר שהתרשמתי מעדותו של אבראהים באופן בלתי אמצעי, הרי שזו נמצאה על-ידי בלתי אמינה, מלאת סתירות, חסרת הגיון פנימי ולפיכך אני רואה לדחותה.

83.
כמו כן, מצאתי את חוות דעתו ואת עדותו של שביב כבלתי הגיוניות, בלתי סדורות, בלתי עקביות ובחלקן אף מנוגדות לשכל הישר ולהגיון הדברים ולפיכך אני רואה לדחותן. באתי למסקנה זו בין היתר, נוכח הנימוקים שיפורטו להלן:

ראשית יצויין, כי כבר בתחילת חקירתו הנגדית ציין שביב, כי נפלה טעות אשר הוגדרה על ידו כטכנית בחוות דעתו וכל מקום שכתוב בחוות דעתו "התנגשות חזית רכב אחד בצידו של רכב אחר" אמור להיות כתוב "התנגשות צד רכב אחד בצידו של רכב אחר". אינני מקבלת את עמדתו זו של שביב עם כל הכבוד ולפיה מדובר בטעות טכנית. לדידי מדובר בטעות מהותית ביותר אשר יש בה כדי לשנות את ממצאי חוות דעתו ולהפחית מהמשקל אשר ראוי ליתן לחוות דעתו ולעדותו בהתאמה. שכן, במקרה דנן, מיקום הנזקים כפי שנמצאו בכלי הרכב ואופן המגע בין כלי הרכב המעורבים, הינם נדבכים חשובים ביותר להכרעה בין גרסאות המעורבים, באשר לאופן התרחשות התאונה.


קביעתו של שביב, כי התאונה התרחשה תוך מפגש של חזית רכב אחד בצידו של רכב אחר, עומדת בניגוד לתמונות המתעדות את כלי הרכב המעורבים ומיקום הנזקים שנמצאו בהם.
כך לדוגמא, רכב ה-ב.אמ.וו נעדר כל נזק בחזית. תיקון זה בחוות הדעת הינו תיקון מהותי ויש בו כדי לפגוע במידת האמון והמשקל שיש ליתן לחוות דעת זו.

84.
זאת ועוד, כך לדוגמא נשאל שביב באשר למידות השוליים במקום בו התרחשה התאונה וכך הוא העיד בעמוד 18 לפרוטוקול משורה 8 ואילך:
"ש. אתה אומר בפתח חוות דעתך שיש עובדה שנויה במחלוקת לגבי עקיפת הב.אמ.וו. הנוסף מהשוליים... למה כאשר הגעת לשטח לא מדד את השול השמאלי.
ת. אני מדדתי ואני מסתמך על הזיכרון שלי ואומר בוודאות כי שול בצד שמאל של הכביש, של המסלול רחב מספיק ברוחב של 2.70 מ' לעומת רוחב 3 מ' בצד ימין.
ש. וזה מזכרונך.
ת. זה לא רלוונטי".

גם תשובה זו של העד עם כל הכבוד, נמצאה על-ידי בלתי סבירה. העד מוסר בחודש דצמבר 2007 נתונים מספריים ספציפיים ביחס לנתוני כביש כאשר את חוות דעתו ערך בחודש אוגוסט 2007. לאחר תקופה כה ארוכה העד יודע למסור נתונים מספריים אודות מס' מטרים וסנטימטרים מדויקים באשר למידות הכביש, מידות אשר זכרן לא בא בחוות דעתו והכל מזכרונו. אינני מקבלת זאת, ותשובתו זו של שביב נמצאה על-ידי בלתי סבירה ואני רואה לדחותה.

85.
נוכח כל שפורט לעיל, הרי שאני רואה לדחות את גרסתו של אבראהים ואת חוות דעתו של שביב, מן הנימוקים שפורטו לעיל.
מנגד, אני רואה לבכר ולהעדיף את גרסאותיהם של מלול ושל אילנית, הנתמכות, כאמור, בחוות דעתו של ויסמן ובנזקים שנמצאו בכלי הרכב, בשים לב לאופיים ולמיקומם.

86.
משכך, אני רואה לקבוע, כי התאונה התרחשה באופן בו היא תוארה ע"י מלול וע"י אילנית ובהתאם לגרסאותיהם.

בהקשר זה יצויין, כי אני קובעת שהוכח בפני
י שרכב הטויוטה הוא שסטה לעבר רכב ה-ב.אמ.וו, כפי שפורט בהרחבה בגרסאותיהם של אילנית ושל מלול באשר לאופן התרחשות התאונה.

87.
משכך, הרי שעיקר האחריות לתאונה רובצת לפתחו של הנהג ברכב הטויוטה.
יחד עם זאת, בשים לב לעובדה שהתאונה התרחשה כאשר רכב ה-ב.אמ.וו בו נהג מלול היה בעקיפה, ובשים לב לכך שצריך שזו תיעשה בזהירות ראויה, בהתחשב בתנאי הדרך ובדרישותיה, ובמיוחד נוכח העובדה שמלול יצא לעקיפה בטרם השלים הרכב הנוסף את עקיפתו, אני רואה לקבוע, כי לרכב ה-ב.אמ.וו אשם תורם להתרחשות התאונה, אותו אאמוד בשיעור של 35%. לפיכך, האחריות לתאונה הינה כדלקמן:
65% מהאחריות להתרחשותה רובצים על כתפי נהג רכב הטויוטה, אשר אבראהים נהג בו.
35% מהאחריות להתרחשותה רובצים על כתפי נהג רכב ה-ב.אמ.וו, אשר מלול נהג בו.

סוגיית הנזק:
88.
בעמוד 20 לפרוטוקול הדיון מיום 4.12.07 בשורות 17-18 הצהירו ב"כ הצדדים כדלקמן:
"בהתאם להסכמה קודמת, הצדדים אינם חלוקים באשר לגובה הנזקים בכל אחד מכלי הרכב המעורבים".

כאמור, בכתב התביעה נשוא ת.א. 7198/06 טוען התובע לנזקים בסך 31,700 ₪.
התובעים ב-ת.א. 2730/07 טוענים לנזקים בסך של 61,263 ₪.
בשים לב לניתוח סוגיית האחריות כפי שפורטה לעיל, אני קובעת כדלקמן:
א.
הנתבע ב-ת.א. 2730/07 ישא בתשלום לתובעים בתיק זה, יחד ולחוד, בסכום של 39,821 ₪ שהינם 65% מסך נזקיהם בסך 61,263 ₪.
ב.
הנתבעים ב-ת.א. 7198/06 ישאו, יחד ולחוד, בתשלום לתובע בתיק זה בסכום של 11,095 ₪ שהינם 35% מסך נזקיו בסך 31,700 ₪.
ג.
סכומים אלו ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת כל אחת מן התביעות (בהתאמה) ועד לתשלום המלא בפועל וישולמו בתוך 30 יום מהיום.
ד.
חיובים אלה הינם נפרדים ואינם ניתנים לקיזוז.

89.
בנסיבות העניין, ומששתי התביעות התקבלו באופן חלקי, אינני עושה צו להוצאות.

90.
המזכירות תמציא העתק מ

פסק דין
זה לצדדים.


ניתן היום, כ"ב שבט תשס"ט, 16 פברואר 2009, בהעדר הצדדים.














תאמ בית משפט שלום 7198/06 עותאללה אדהם נ' מאיר מלול, ישיר איי.די. איי חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 16/02/2009)