פסקי דין על אורלי טל | פסקי דין על פיראס מוסא |

28726-02/11 פ     07/08/2011




פ 28726-02/11 מדינת ישראל נ' אורלי טל, פיראס מוסא








st1\:*{behavior: }
בית המשפט המחוזי בחיפה

ת"פ 28726-02-11 מדינת ישראל
נ' טל(עציר) ואח'


07 אוגוסט 2011






בפני
כב' השופטת חני הורוביץ

המאשימה
מדינת ישראל
באמצעות פרקליטות מחוז חיפה – פלילי


נגד

הנאשמים
1.
אורלי טל

2.
פיראס מוסא




גזר דין
בנוגע לנאשם מס' 2


1.
הנאשם הורשע על יסוד הודאתו בעובדות כתב האישום בביצוע העבירות כדלקמן:

נשיאת נשק ותחמושת – עבירה על סעיפים 144 (ב) רישא ו- 144 (ב) סיפא לחוק העונשין, תשל"ז-1967 [להלן: החוק],
החזקת נשק ותחמושת – עבירה על סעיפים 144 (א) רישא ו-
144 (א) סיפא לחוק ו
הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו – עבירה על סעיף 275 לחוק.

לבקשת הנאשם ובהסכמת הצדדים הופרד הדיון בגזר דינו של הנאשם מזה של הנאשמת,
כיוון שעניינה טרם הבשיל לטיעון לעונש, כיוון שבעניינה טרם הוגש תסקיר שירות
המבחן.

האישום
2.
מכתב האישום עולה כי ב- 7.2.11 בסביבות השעה 22:30, נסעו שני הנאשמים בלוויית אחר באזור העיר נהריה, ברכב
bmw
[להלן: הרכב]. הנאשם נהג ברכב. ברשות הנאשמים נתפס אקדח גלוק, מס' סידורי
akz742
, שבתוכו מחסנית טעונה ב- 13 כדורים בקוטר 9 מ"מ [להלן: האקדח או הנשק]. האקדח והכדורים שנתפסו הם כלי נשק
שבכוחו להרוג.
לאחר ששני ששוטרים הורו לנאשם לעצור את הרכב לצורך בדיקה, לבקשת הנאשם, החביאה הנאשמת את הנשק על גופה, במטרה להכשיל את השוטרים במילוי תפקידם.

תסקיר שירות המבחן
3.
לבקשת הנאשם הוריתי על קבלת תסקיר שירות המבחן.

הנאשם כבן 29, נשוי מזה כשנה לאשתו בת ה-19, הנמצאת בשלבי הריון מתקדמים. עובר
למעצרו ניהל עסק לממכר דברי מזון בדיר אלאסד. מאז מעצרו שוהה במעצר בית בבית
חבר של המשפחה בסכנין. הנאשם ביטא קושי מעצם היותו נתון במעצר ומההפסד הכספי
הכרוך בהשבתת העסק.

4.
אימו של הנאשם כבת 56, עקרת בית, מתוארת כדמות חמה ודואגת. אביו נרצח בשנת 2004 בגיל 57, במהלך עבודתו באטליז שהיה ברשותו בכפר. הנאשם שיתף בכאב ובצער שהוא חווה על אובדן אביו.
לנאשם שני אחים ושלוש אחיות, בגילאים 27 - 43. אחותו הבכורה נכה ולדברי הנאשם הוא נוהג ללוותה לטיפולים ולבדיקות. הוא הביע צער על כך שבתקופת מעצרו איננו
מסייע לה.

הנאשם בוגר 10 כיתות. הוא עזב את ספסל הלימודים במטרה לסייע בפרנסת המשפחה.
הוא עבד בחברת "מעוף" לשיווק בשר בקריית מלאכי ובמשך כשנתיים במפעל "עוף טוב"
בבית שאן. בספטמבר 2010 פתח חנות מכולת בדיר אלאסד.

5.
בהתייחס לעבירה, הנאשם הודה באחזקת הנשק, אך ניסה לטשטש את המניעים שלו
לביצוע המעשה. הוא טען כי הבחין באדם המסתיר חבילה בין השיחים ולאחר שאותו
אדם עזב את המקום, לקח את החבילה מתוך סקרנות וגילה בתוכה אקדח. לטענתו, כיום
הוא מבין כי היה עליו לדווח על מציאת האקדח למשטרה, אך הוא לא עשה זאת בזמנו
בשל חשש. לדבריו הוא לא החזיק באקדח במטרה לעשות בו שימוש כלשהו. עוד לדבריו,
הנאשמת שהייתה עימו ברכב, היא חברה של חבר שלו אותו הסיע.

6.
שירות המבחן התרשם כי הנאשם מפגין קושי בלקיחת אחריות על מעשה העבירה ומנסה להביא לצמצום חלקו בפרשה.

אשת הנאשם תיארה אותו באור חיובי, כאדם שאיננו מעורב בפלילים, שהתנהלותו איננה פוגענית או אלימה. היא הביעה חשש משליחתו למאסר, שכן לדבריה היא זקוקה לו, בפרט נוכח הלידה הקרבה.

7.
שירות המבחן לא בא בהמלצה בעניינו של הנאשם, נוכח יחסו של הנאשם לעבירה וקשייו להידרש למניעים שהביאו אותו לעבור אותה.

הנאשם ביטא חשש מפני שליחתו למאסר, לנוכח הפיכתו לאב בקרוב ומשמעות אירוע זה על עתידו ועל חייו.

שירות המבחן המליץ להימנע משליחת הנאשם למאסר בפועל, מה שעלול להביא להידרדרותו לתת תרבות עבריינית ובנוסף, לאור התינוק העתיד להיוולד לו בקרוב. שירות המבחן סבור כי ניתן להסתפק בעונש מאסר מותנה, שיהווה עבור הנאשם עונש מרתיע דיו.


טעוני הצדדים
8.
ב"כ המאשימה, עו"ד אור – זך, עמד על החומרה שבעבירות בנשק, שיש בהן סכנה רבה לחברה. הוא הפנה לכך שהמחוקק קבע בגין עבירות בנשק עונשים בני 7 ו- 10 שנות מאסר. עוד הפנה לפסיקת ביהמ"ש העליון שהדגישה את הצורך להילחם בתופעה של החזקת נשק בידי גורמים בלתי מורשים, נוכח הסכנות הרבות הטמונות בכך.

הפרקליט ציין כי מדובר בנסיבות שאינן תמימות. האקדח נתפס עם מחסנית טעונה בכדורים, מוכן לשימוש. הנאשמים נסעו ברכב בעיבורה של עיר, דבר המצביע על נועזות הנאשם, כי התכוון לנסוע עם הנשק לבצע אירוע אלים או להעבירו לאחר ולא סתם נסע עם נשק טעון. גם כשהשוטרים עצרו את הרכב לבדיקה, הנאשם לא התחרט על מעשיו וביקש מהנאשמת להסתירו.
לנאשם הרשעה בעבירת איומים. העולם העברייני אינו זר לו וגם לפי התסקיר הנאשם התקשה לקחת אחריות מלאה על מעשיו ושירות המבחן לא בא בהמלצת טיפול לגביו.


ב"כ המאשימה טען כי נוכח חומרת העבירות והצורך בהרתעה, אין מקום לקבל את המלצת שירות המבחן ויש להורות על מאסר מאחורי סורג ובריח. התובע הפנה לפסיקה במקרים דומים, בהם הוטלו מאסרים בפועל גם על מי שזו לו הרשעה ראשונה.

9.
הסנגור, עו"ד אסדי, הסכים כי עבירות נשק חמורות, אך הדגיש כי הענישה איניבידואלית וכל מקרה ונסיבותיו. לטענתו, במקרה דנן האינטרס של שיקום הנאשם גובר על שאר השיקולים. קיימות נסיבות המצדיקות הקלה בעונשו של הנאשם. הנאשם ניהל אורח חיים נורמטיבי, עבד באופן סדיר לפרנסת בני משפחתו וכדי לסייע לאחותו, לחובתו הרשעה בעבירה אחת בלבד, אשתו בהריון ועומדת ללדת. האירוע איננו מאפיין את אורח חייו, כפי שציין שירות המבחן. אין מדובר בעבריין מועד. ההליך הפלילי לימד אותו לקח והיווה עבורו גורם מרתיע. הסיכון שהנאשם יחזור על מעשה דומה אפסי. הצלת הנאשם תהא באי שליחתו למאסר בפועל.


עוד טען ב"כ הנאשם כי יש לזקוף לזכות הנאשם את העובדה שלקח אחריות על מעשיו כבר בחקירתו במשטרה ובשלב המקדמי בביהמ"ש. כמו כן, הוא הורחק מביתו, כולל אזיק אלקטרוני, למשך 4 חודשים. יש מקום להביא תקופה זו בחשבון, בנוסף לתקופת המעצר המלא.

לדברי הסנגור מדובר בעבירת נשק ברף הנמוך, כי לנאשם לא הייתה שום כוונה לעשות שימוש לרעה בנשק. הוא מצא את הנשק והחזיק בו זמן קצר ולא עשה בו שימוש.

ב"כ הנאשם ביקש לאמץ את המלצת שירות המבחן ולחלופין להסתפק במאסר שירוצה
בעבודות שירות.

הסנגור הפנה לפסיקה מקילה.

10.
הנאשם "בדברו האחרון" אמר שהוא מצטער על העבירה.

דיון והכרעה
11.
עבירות בנשק היו לנגע חמור בחברה, הטומן בחובו סיכונים רבים. נאמר לא אחת כי יש מקום להילחם בתופעה של החזקת נשק בידי גורמים בלתי מורשים, נוכח הסכנות הרבות הטמונות בכך שנשק זה עלול להתגלגל לידי אחרים ולשמש כלי קטלני.
ברע"פ 2718/04 אבו דאחל נ' מדינת ישראל
(לא פורסם) ציין כב' השופט ג'ובראן:
"הסכנה הטמונה בעבירה החמורה של החזקת נשק מצדיקה הטלת עונשי מאסר לריצוי בפועל גם על מי שזו עבירתו הראשונה. בבוא בית-המשפט לשקול את הענישה בעבירות מסוג זה, עליו לתת משקל נכבד יותר לאינטרס הציבורי ולצורך להרתיע עבריינים בכוח מלבצע עבירות דומות, על פני הנסיבות האישיות של העבריין".
ברע"פ 5921/08 רג'בי נ' מדינת ישראל
(לא פורסם) נאמר:
"החזקה של כלי נשק על-ידי מי שאינו מורשה בכך יש פוטנציאל להוביל להסלמה חמורה ולתוצאות קשות של כל אירוע בו יהיה מעורב אותו נושא נשק, וזאת אף מקום שהנשק מוחזק אך למטרות, 'הגנה עצמית בלבד'".
בע"פ 1332/04 מדינת ישראל
נ' פס, פ"ד נח(5) 541, 545 אמר ביהמ"ש העליון:
"גם אם נכון הדבר כי עד כה רמת הענישה בעבירות של החזקת נשק אינה גבוהה, הרי שהמציאות השוררת בארץ – זמינותו של נשק חם ורב עוצמה שיש עמו פוטנציאל להסלמת האלימות העבריינית והאידאולוגית כאחד – מחייבת מתן ביטוי עונשי הולם והחמרה ברמת הענישה".
בע"פ 5220/09 הייתם עוואודה נ' מדינת ישראל
, נאמר:
"דרך המלך בכגון דא, בסופו של יום, צריכה להיות ככלל מאסר מאחורי סורג ובריח, וזאת בראש וראשונה להרתעת היחיד והרבים: אורך התקופה כרוך כמובן בנסיבות הספציפיות של העושה והמעשה"
וכן: "נשק הוא נשק הוא נשק, ובנסיבות הישראליות נשק בידיים לא מורשות עלול להתגלגל למקום לא טוב, וכדברי האומר 'מחזה שבמערכתו הראשונה נראה אקדח, עשוי האקדח לירות במערכה האחרונה'; לא כל שכן כשמקורו של הנשק שבנידון דידן לא נודע".
עוד נקבע כי:
"יש להרים תרומה מספקת לעקירת התופעה של החזקת נשק שלא כדין, אשר לצערנו התפשטה במחוזותינו, ולהטיל עונש מאסר גם על מי שזו עבירתו הראשונה
".
12.
למרבה הדאגה, עבירות החזקת ונשיאת נשק היו לתופעה חוזרת ונשנית תכופות במחוזותינו. גם הטענה כי הנאשם "מצא" את הנשק וכי לא התכוון לעשות בו שום שימוש, נשמעת לעיתים תכופות, משנתפס נאשם בכף כשהוא נושא עמו נשק. קשה להאמין כי נשק שערכו הכלכלי משמעותי, ועוד טעון בכדורים חיים, מתגלגל באופן שאדם יכול למצוא אותו באקראי. מכל מקום, הנאשם דנן נסע בטבורה של עיר, מוביל נשק קטלני טעון בכדורים. אף משנתפס על ידי השוטרים דאג להחבאת הנשק על גופה של הנאשמת.

גם אם הנאשם לא התכוון להשתמש בנשק, אין בכך כדי להמעיט מהצורך בענישה ממשית, שיהא בה כדי להרתיע אחרים ולשדר, כי גם כשמדובר בעבירה ראשונה העונש הראוי הינו מאסר בפועל ממשי מאחורי סורג ובריח. לכן לא ראיתי לנכון לקבל את המלצת שירות המבחן.

לנאשם הרשעה קודמת מיוני 2010 בעבירה של איומים והוטלו עליו קנס ומאסר על תנאי שלא יעבור עבירה דומה. עובדה זו לא הרתיעה אותו מלשוב ולבצע עבירה בתוך תקופה לא ארוכה.


13.
אשר לפסיקה, כל מקרה ונסיבותיו. חלק משופטי ביהמ"ש המחוזי הקלו וחלקם החמירו מאוד. בע"פ 6671/06 מדינת ישראל
נ' מאדי סרור, שעובדותיו דומות מאד למקרה שבפני
י, גם שם טען הנאשם כי מצא אקדח טעון כדורים, שנתפס עת נשא אותו ברכבו וגם שם המליץ שירות המבחן להימנע משליחת הנאשם שניהל אורח חיים נורמטיבי, למאסר. ביהמ"ש העליון קיבל את ערעור המדינה והמיר את 6 חודשי עבודות שירות שהטיל ביהמ"ש המחוזי, ב- 15 חודשי מאסר בפועל וציין:

"המשיב כאמור נשא נשק ברחובות עיר והעובדה שלא נתן כל הסבר, אינה פועלת לזכותו במקרה זה אלא היפוכו של דבר. החזקת נשק טעון מקרבת את הסיכון לאלימות קשה עד קטלנית. המציאות בארץ מחייבת מתן ביטוי עונשי הולם לאותה מסוכנות כמו גם לזמינותם ונפיצותם של כלי נשק למיניהם. עיינו בתסקירי שירות המבחן ולא מצאנו באמור בהם נסיבות מיוחדות המצדיקות סטייה מרמת הענישה המתחייבת מביצוע העבירה ולפיכך אנו מקבלים את הערעור. בהיותנו ערכאת ערעור שאיננה נוהגת למצות את הדין עם משיבים, אנו מעמידים את תקופת המאסר על 15 חודשים בפועל...".


14.
עם זאת, יש מקום להתחשב בעברו הנורמטיבי של הנאשם ובכך שיש לו רק הרשעה קודמת אחת [לנאשם סרור שמוזכר לעיל היו 2 הרשעות קודמות בעבירות חמורות יותר], בנסיבות חייו כמפורט בתסקיר שירות המבחן, בהודאתו כבר בשלב המקדמי ובביהמ"ש, בצער שהביע, באמור בתסקיר שירות המבחן לגבי אישיותו, בנסיבות משפחתו המורחבת והמצומצמת, לרבות אשתו שעומדת ללדת בקרוב, וכן בתקופת מעצר הבית, בהרחקה מביתו, עם אזיק אלקטרוני. אלמלא כל אלו היה מקום להחמיר בהרבה בעונשו והחלטתי שלא לגזור עליו תקופה ארוכה יותר מזו שגזר ביהמ"ש לערעורים, על אף הערת ביהמ"ש העליון שצוטטה לעיל.






העונש
15.
לפיכך לאחר ששקלתי את כל השיקולים לחומרה ולקולה הנני גוזרת על הנאשם את העונשים כדלקמן:
27 חודשי מאסר, מתוכם 15 חודשים מאסר בפועל; והיתרה על תנאי, לבל יעבור בתוך 3 שנים, עבירה מהעבירות בהן הורשע. מתקופת המאסר תנוכה תקופת המעצר, מיום 7.2.11 עד יום 24.3.11.
זכות ערעור לביהמ"ש העליון בתוך 45 יום.
ניתן היום, ז' באב תשע"א, 07 אוגוסט 2011, במעמד ב"כ המאשימה, הנאשם וסנגורו.










פ בית משפט מחוזי 28726-02/11 מדינת ישראל נ' אורלי טל, פיראס מוסא (פורסם ב-ֽ 07/08/2011)