פסקי דין על משה דדש | פסקי דין על מצפה יפו | פסקי דין על עו"ד אורלי טל

43227-02/12 תאק     17/06/2013




תאק 43227-02/12 משה דדש, מצפה יפו בע"מ נ' עו"ד אורלי טל








בית משפט השלום בירושלים



תא"ק 43227-02-12 טל נ' דדש ואח'

תיק חיצוני
:



מספר בקשה:
2

בפני

כב' הרשמת בכירה
סיגל אלבו


מבקשים

1
.
משה דדש

2
.
מצפה יפו בע"מ


נגד


משיבה

עו"ד אורלי טל



החלטה

בפני
בקשה לביטול

פסק דין
שניתן במעמד צד אחד.

המשיבה (להלן: "התובעת") הגישה כנגד המבקשים (להלן: "הנתבעים") תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום שכר טרחתה תמורת ייצוג הנתבעים אל מול רשויות המס.

ביום 7.5.12 ניתן כנגד הנתבעים

פסק דין
בהעדר הגנה, וזאת לאחר שהנתבעים לא הגישו בקשת רשות להתגונן. פסק הדין ניתן על יסוד אישורי מסירה שהגיש ב"כ המשיבה, מהם עולה כי פסק
הדין הומצא לנתבע 1 בדרך של הדבקה במענו ברח' מפרץ שלמה 5 ביפו, וכי
כתב התביעה נשלח לנתבעת 2 בכתובתה הרשומה ברשם החברות.

הנתבעים עותרים לביטולו של פסק הדין. בתצהיר התומך בבקשה טוענים הנתבעים, כי כתב התביעה לא הומצא לידיהם וכך גם פסק הדין אשר ניתן. לטענתם, נודע להם על קיומו של פסק הדין רק ביום 21.1.13 עת נודע לנתבע 1 כי הוטל עיקול על רכבו. הנתבעים טוענים כי הכתובת ברח' מפרץ 5 שלמה ביפו אינה כתובתו של המבקש, אשר מתגורר ברח' מפרץ שלמה 7 ביפו והמבקש אף אינו חתום על אישור המסירה. אשר לנתבעת 1, הרי שכתב התביעה הושב לידי המשיבה בלא שנמסר למענו. אף מתדפיס רשם החברות עולה כי כתובתה של הנתבעת 2 הוא אצל הנתבע 1 ולא בירושלים.
כן טוענים הנתבעים, כי יש להם טענות הגנה ראויות בפני
התביעה.
לטענתם, הסכם שכר הטרחה עליו נסמכת התביעה נחתם כל ידי הנתבע 1 בלבד, כך שאין עילת תביעה כנגד הנתבעת 2. בנוסף ,בהתאם להסכם שכר הטרחה, התובעת זכאית לתשלום בתנאי שתביא להסדר בין הנתבעת 1 לרשויות המס. ואולם, בפועל, הנתבע 1 הוא שטיפל בהשגת הסדר מול רשויות מע"מ, ללא סיוע התובעת, והראיה היא כי התובעת אינה חתומה על הסכם השומה כי אם הנתבע 1. מכאם שלא קמה לתובעת זכות לקבלת שכר טרחה.
התובעת מתנגדת לבקשה. התובעת טוענת כי הנתבעים ידעו אודות ההליכים המתנהלים נגדם בבית המשפט ואף ידעו על ההליכים שננקטו נגדם למימושו של פסק הדין. כך, טוענת התובעת, כי עובר לגשת התביעה שלחה לנתבע 1 מכתב התראה לכתובתו ברח' מפרץ 5 ביפו והתובע אישר בחתימתו את קבלת מכתב ההתראה, וזו אותה הכתובת אשר אליה נשלח כתב התביעה. התובעת מוסיפה וטוענת כי לשם המצאת כתב התביעה שכרה את שירותיה של חברת שליחויות והשליח אשר איתר את הנתבע 1 ברח' מפרץ שלמה 7 ומסר לנתבע 1 את כתב התביעה, אך זה סרב לחתום עליו. התובעת מציינת כי בהתאם לרישומי משרד הפנים כתובתו של הנתבע 1 היא ברח' מפרץ שלמה 5 ביפו ודבר זה עולה גם מנסח רשם החברות. עוד טוענת התובעת, כי אף מטענת המבקש עולה כי הוא הכתובת להמצאת כתב בי-דין לנתבעת 2, ומכאן שמסירה לנתבע 1 דינה כהמצאה לנתבעת 2.
התובעת מוסיפה וטוענת כי לאחר שניתן פסק הדין והוגש לביצוע בהוצאה לפועל, הומצאה האזהרה לנתבעים במסירה אישית ביום 6.11.12 וביום 27.12.12. בנוסף, ננקטו כנגד הנתבעים הליכי עיקול בחודש דצמבר 2012, כך שאין יסוד לטענתם כי נודע להם על פסק הדין רק ביום 21.1.13.
לפיכך, בקשתם של הנתבעים נגועה בשיהוי כבד.
כן טוענת המשיבה, כי הנתבעים לא הציגו טענות הגנה בפני
התביעה. כך, המבקשים אינם טוענים כי הסכם שכר הטחה בוטל. כל טענתם היא כי התובעת לא מילאה את חלקה בהסכם, ואולם, המדובר בטענה בעל-פה כנגד מסמך בכתב, שכן ההסכם הוא תלוי תוצאה ושאלת חלקה של התובעת בהשגת הסדר השומה אינה רלבנטית.
בתשובה טוענים הנתבעים
הגרסה לפיה השליח הופנה לבית מס'
ושם מסר לנתבע את פסק הדין לא מופיעה בבקשה למתן

פסק דין
וחוזרים על טענתם כי נודע להם לראשונה על הגשת התביעה רק לאחר שננקטו הליכים בלשכת ההוצאה לפועל נגד הנתבע 1. כן חוזרים הנתבעים
על טענתם כי יש להם סיכויי הגנה ראויים בפני
התביעה. כך, טוענים הנתבעים כי הטענה אותה הם מעלים אינה טענה בעל-פה כנגד מסמך בכתב, אלא שטענתם היא כי התובעת לא מילאה את חלקה בהסכם ועל כן אינה זכאית לקבלת שכר טרחה.

דיון
ל
צורך ההכרעה בבקשה לביטול

פסק דין
יש להפעיל בחינה דו שלבית: תחילה, יש לבחון האם נפל פגם בהמצאת כתב התביעה וההזמנה לדין. אם התשובה על כך היא חיובית, התוצאה האוטומאטית תהא בטלותו של פסק הדין. משמעות הדבר היא, כי כאשר נפל פגם בהליך ההמצאה, אין לבית המשפט שיקול דעת ועליו לבטל את פסק הדין "מחובת הצדק", וזאת ללא קשר לסיכויי ההגנה של הנתבע לגופו של עניין. ואולם, יש להדגיש, כי על המבקש את ביטול פסק הדין להוכיח תחילה כי אכן נפל פגם בהליך ההמצאה, ורק אם השתכנע בית המשפט כי כך הם פני הדברים, כי אז יורה על ביטול פסק הדין מחובת הצדק. ואולם, אם המסקנה היא כי ההמצאה נעשתה כדין, כי אז יש להוסיף ולבחון אם בכל זאת יש מקום לבטל את פסק הדין משיקולי בית המשפט. במקרה זה נהוג להפעיל מבחן כפול, שעניינו בחינת הסיבה לאי הגשת כתב ההגנה, מחד גיסא, וסיכויי ההליך אם יבוטל פסק הדין, מאידך גיסא (רע"א 23542-10-10 מקדאדי נ' עירית ירושלים (פורסם בנבו);
רע"א 7034/00
צדקה נ' וייל, [פורסם בנבו] מיום 19.11.2001).

מכאן, שיש לבחון תחילה האם נפל פגם בהמצאת כתב התביעה וההזמנה לדין לידי הנתבעים. כאמור, הנתבע 1 טוען כי אינו מתגורר בכתובת בו נמסר כתב התביעה, כי אם בכתובת סמוכה. לתמיכת טענתו צירף המבקש העתק חשבון ארנונה אשר נשלח לכתובתו ממנו עולה כי הנתבע 1 אכן מתגורר ברח' מפרץ שלמה 7 ביפו ולא בכתובת בה נמסר כתב התביעה. ואולם, מתצהירו של המוסר עולה כי כתב התביעה נמסר לידי הנתבע 1 בכתובת בה הוא טוען כי הוא מתגורר וכי הנתבע 1 סירב לחתום על אישור המסירה. מכאן שהנתבע 1 לא עמד בנטל לסתירת החזקה בדבר תקינות ההמצאה. אשר לנתבעת 2, הרי שהואיל והנתבע 1 הוא מנהל הנתבעת 2, הרי שהמצאה לנתבע 1 דינה כדין המצאה לנתבעת 2, ואף הנתבע 1 מודה כי הוא המען להמצאת כתב בי-דין אצל הנתבעת 2. בנסיבות אלה, הגעתי למסקנה כי הנתבעים לא עמדו בנטל לסתירת החזקה בדבר תקינות ההמצאה ועל כן אין מקום לביטול פסק הדין מחמת הצדק.

ואולם אין במסקנה זו כדי לסתום את הגולל על הבקשה, שכן כאמור יש לבחון האם יש מקום לביטול פסק הדין משיקולי בית המשפט. בעניין זה על בית-המשפט ליתן דעתו לשני שיקולים: הראשון - מה היתה הסיבה לאי ההתייצבות לדיון (או לאי הגשת כתב ההגנה) והאם היה הדבר נעוץ בזלזול בבית המשפט; "צירוף נסיבות אומלל"; אי הבנה; הסח הדעת או רשלנות (ראו
ע"א 2201/07
חונינסקי נ' אטלנטיס מולטימדיה בע"מ
, פיסקה 15 לפסק דינו של השופט

דנציגר
(
[פורסם בנבו]
, 2.2.2009)). השני – ולו נודעת חשיבות רבה יותר – מהם סיכויי ההגנה (או התביעה – לפי המקרה) של מבקש הביטול (ראו
ע"א 32/83 אפל נ' קפח, פ"ד לז
(3) 431, 438 (1983) (להלן:
עניין אפל
)) שכן אם לא תצמח למבקש תועלת מן הביטול אין כל טעם להורות כן רק על מנת שלאחר קיום הדיון בתיק במעמד הצדדים ושמיעת המבקש יצא תחת ידו של בית המשפט אותו פסק-הדין עצמו (ראו י' זוסמן סדר הדין האזרחי 738 (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995). ואולם מבקש הביטול אינו נדרש להוכיח באותו שלב כי עומדת לו הגנה איתנה ודי בכך שיוכיח קיומה של הגנה לכאורית (ראו:
עניין
אפל, שם; אורי
גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי
373 (מהדורה עשירית, תשס"ט)).

כאמור, הנתבעים טוענים כי לא התקיימו התנאים המזכים את התובעת בקבלת שכר טרחה, שכן הנתבע 1 הוא אשר הביא להשגת הסדר עם רשויות המס. התובעת חולקת על טענות הנתבעים הן במישורהעובדתי והן במישור העקרוני שכן לטענתה מדובר בטענה בעל-פה כנגד מסמך בכתב.

כידוע "מטרתו של הליך סדר הדין המקוצר הינה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו (ראו ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ, פ"ד לו(3) 518, 524; י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהד' שביעית, 1995), בעמ' 675 (להלן: זוסמן)). לפיכך נפסק כי גם מי שההגנה שבפיו דחוקה וסיכוייו לדחיית התביעה נגדו קטנים, יקבל מתן רשות להתגונן. לעומת זאת מי שהגנתו "הגנת בדים" תידחה בקשתו למתן רשות להתגונן (ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל (לא פורסם, ניתן ביום 1.11.04) (להלן: עניין אלפי); ע"א 594/85 זהבי נ' מגרית בע"מ, פ"ד מב(1) 721). הדיון בבקשה למתן רשות להתגונן אינו בא במקום המשפט עצמו. אשר על כן במסגרת הדיון בבקשה למתן רשות להתגונן אין בית המשפט רשאי לקבוע עובדות או לקבוע מהימנות עדויות ואף טענה שהעלה הנתבע בעל-פה כנגד מסמך בכתב יכולה לבסס הגנה לכאורה (זוסמן, בעמ' 675-676, 678). ככל שהנתבע הציג הגנה לכאורה יש ליתן לו רשות להתגונן ואין לבדוק כיצד יצליח להוכיח את הגנתו או מהו טיב ראיותיו (עניין אלפי). עם זאת נדרש ממבקש הרשות להתגונן להגיש תצהיר הנכנס לכל פרטי העובדות עליהן הוא מבסס את טענת הגנתו (ע"א 6514/96 חניון המרכבה חולון בע"מ נ' עירית חולון, פ"ד נג(1) 390, 400)." (ע"א 3374/05 אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (פורסם בנבו)).

במקרה זה טענות הנתבעים להעדר יריבות בין התובעת לבין הנתבעת 2 וכן הטענה כי התובעת לא מילאה את חלקה בהסכם וכי הנתבע 1 הוא שפעל להשגת ההסדר אל מול רשויות המס, עשויות להקנות לנתבעים הגנה לכאורה בפני
התביעה ועל כן מן הראוי ליתן לנתבעים את יומם בבית המשפט.

יחד עם זאת, יש מקום לחייב את הנתבעים בתשלום הוצאות התובעת וזאת בגין אי הגשת בקשת רשות להתגונן במועד.

לאור לאור האמור ובמאזן הכולל של השיקולים הבאים בחשבון, הגעתי למסקנה כי יש להורות על ביטולו של פסק הדין ו
ליתן
לנתבעים רשות להתגונן בפני
התביעה, וזאת בהתאם לסמכותי מכוח הוראת תקנה 214(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, בכפוף לתשלום הוצאות התובעת בסך של 1,500 ₪, וזאת ללא קשר לתוצאות ההליך העיקרי.
הנתבעים יפקידו את סכום ההוצאות בקופת בית המשפט בתוך 21 יום. עם הפקדת סכום ההוצאות
ולנוכח סכום התביעה היא תידון בסדר דין מהיר, ועל הצדדים לנהוג בהתאם להוראת תקנה 214ב' 1 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות"). התובעת תמציא לבית המשפט ולבעלי הדין את המסמכים שיש לצרף לכתב התביעה לפי תקנות 214ג ו-214ח לתקנות, בתוך 30 יום.

הנתבעים יגישו כתב הגנה בצירוף המסמכים בהתאם לתקנות 214ג ו-214ח לתקנות, בתוך 30 יום מיום קבלת מסמכי התובעת כאמור. היה והתובעת לא תגיש את המסמכים ולא תפרע את הפרשי האגרה בחלוף פרק הזמן שנקצב כאמור תמחק תביעתה.
לא יופקד סכום ההוצאות תוך התקופה שנקבעה, תידחה הבקשה לביטול פסק הדין.




ניתנה היום, ט' תמוז תשע"ג, 17 יוני 2013, בהעדר הצדדים.









תאק בית משפט שלום 43227-02/12 משה דדש, מצפה יפו בע"מ נ' עו"ד אורלי טל (פורסם ב-ֽ 17/06/2013)