פסקי דין על מאיר מלול

40021/01 פ     16/10/2001




פ 40021/01 מדינת ישראל נ' מאיר מלול




25


בתי המשפט
בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
פ 040021/01


בפני
:
כב' השופט שלי טימן


תאריך:




בענין:
מדינת ישראל

המאשימה

ע"י ב"כ עו"ד נח בונה



נ ג ד


מאיר מלול

הנאשם

ע"י ב"כ עוה"ד ציון אמיר וגלעד חריש



גזר דין

1. על פי הסדר טיעון, אליו הגיעו הצדדים (לאחר דין ודברים ממושך, כשכבר נקבעו הרבה מאד ימי דיונים, לשם הבאת ראיות), תוקן כתב האישום, והנאשם הודה בעובדותיו ובעבירות המיוחסות לו שם; והורשע בביצוען של העבירות הבאות: ניסיון לייבא סם מסוכן ללא היתר, לפי סעיף 13 לפקודת הסמים ביחד עם סעיף 19א' לפקודה, וסעיף 25 לחוק העונשין; ושלש עבירות של יבוא סם מסוכן ללא היתר, לפי סעיף 13 ביחד עם סעיף 19א' לפקודת הסמים המסוכנים.

2. ואלה העובדות, בהן הודה הנאשם:
(א) ביום 30.3.98 העביר הנאשם, עת שהה בבלגיה, לבלדר בשם שרון אלימלך,
מזוודה בעלת תחתית כפולה, שבה הסתיר כמות בלתי ידועה של כדורים המכילים סם מסוכן מסוג mdma (המכונים בעגה העבריינית: אקסטזי), כדי שהבלדר יעבירם לישראל.

ההעברה נכשלה, ועל כן מיוחס לנאשם, באישום זה, ניסיון לייבא סם מסוכן.

(ב) ביום 1.5.99, מסר הנאשם, בבלגיה, באמצעות אחר, לבלדר בשם יניב ז'נו, מזוודה בעלת תחתית כפולה, שהכילה 37,139 טבליות המכילות סם מסוכן מסוג mdma במשקל 10,696 ק"ג נטו.
יניב ז'נו אכן הגיע ארצה בטיסה, כשברשותו הסם, ונעצר.

(ג) בין התאריכים 17/6/99-15 מסר הנאשם, בבלגיה, באמצעות אחר, לבלדר בשם שלוה שימשילשווילי, מזוודה בעלת תחתית כפולה שהכילה 41,187 כדורים המכילים סם מסוכן מסוג mdma במשקל 13.180 ק"ג נטו.

הבלדר הגיע ארצה בטיסה, וכאן נעצר, כשברשותו הסם.

(ד) בין התאריכים 17/8/99-11 מסר הנאשם בבלגיה, באמצעות אחר, לבלדר בשם איסק טטרו, מזוודה בעלת תחתית כפולה, שהכילה 26,792 כדורים המכילים סם מסוג mdma במשקל 8.603 ק"ג נטו.
הבלדר טטרו, הגיע ארצה בטיסה, ונעצר כשברשותו הסם.

3. ההסדר, כפי שהוצג בפני
, כלל: הודאה של הנאשם, בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן; הסכמה של התביעה לבקש עונש מאסר שלא יעלה על עשר שנים; וכן הסכמה על הטלת קנס, ששיעורו לא הוסכם, ומאסר מותנה.
ההגנה תוכל לטעון לעונש, ככל שייראה בעיניה.

4. סנגוריו של הנאשם, עשו מאמצים ראויים לציון, כדי לעזור לו. הם ויתרו – אמנם – על קבלת תסקיר, כדי לחסוך בזמן ובעינוי דין לנאשם. אולם ביקשו, וגם קיבלו, שתי חוות דעת של מומחים:
האחת – של הקרימינולוגית והמשפטנית חיה היכל, העוסקת מזה שנים רבות בטיפול
בנגמלים, או מבקשים להיגמל משימוש בסמים;
והשניה- חוו"ד פסיכו דיאגנוסטית, ערוכה בידי הפסיכולוגית הקלינית הבכירה ד"ר נעמי
כהן והפסיכולוג הקליני-חינוכי ד"ר טובי פלד.

הסנגור עו"ד חריש, אף פנה לראש ענף טיפול ושיקום האסיר, מצוייד בהמלצה שלי,
על מנת שעובד סוציאלי של הכלא יחווה דעתו על הנאשם.
נכון ליום הטיעון לעונש, סורב הסניגור, אולם לאחר מכן הגיע ללשכתי מכתבה של סג"ד ירונה לינהרד, המסביר את הסיבה להמנעות השירות ממתן חוות דעת כאלה, ובכל זאת מביא – כפי בקשתי – דו"ח קצר אודות הנאשם.

5. הסנגורים גם העלו אל דוכן העדים את הגב' עדנה הורניק המגדירה עצמה:
חברה הקשורה בידידות עמוקה לנאשם, במשך 25 שנה.
בהתרגשות, ותוך כדי בכי, סיפרה הגב' הורניק כיצד היא תומכת בנאשם במהלך כל השנים הללו; עד כמה הוא פתוח איתה; כיצד היא מנסה לעזור לו ולאשתו וילדיו (כשהאשה – לפי התרשמותה – בתחילת התמוטטות), ועד כמה היא מאמינה שהפעם הוא מתכוון, באמת ובתמים, לשנות מדרכו העבריינית, ולא לשוב לדרך הפשע.

הטיעון לעונש הושמע בעיקר מפי הסנגור ציון אמיר, עם השלמות של עו"ד חריש; וגם הנאשם אמר דברו האחרון, והבטיח שזו הפעם האחרונה שהוא מבצע עבירה ומתייצב בביהמ"ש, תוך בקשת רחמים על מה שעשה.

6. התובע, עו"ד נח בונה
, הגיש רשימת הרשעותיו הקודמות של הנאשם, וכן כתב אישום בתיק נוסף, שאיננו מצויין – עדיין – ברשימה זו.

מדובר בתיק שנפתח בשנת 1994, על אירוע של אלימות שהיה בחודש יוני, אותה שנה. במהלך הדיונים בתיק זה, בחודש אוקטובר 1996, קיבל הנאשם אישור לצאת לחו"ל.
הוא יצא לבלגיה, ולא שב, ובמהלך שהייתו שם ביצע את העבירות נשוא התיק שבפני
.
הדיון בתיק הותלה, והתחדש עם הבאתו של הנאשם ארצה, במסגרת התיק שבפני
, והוא נדון לתשלום קנס ולמאסר מותנה. אולם התובע המלומד מבקש לראות בחומרה את העובדה, שהנאשם ביצע את העבירות שכאן, לאחר שיצא לחו"ל תוך כדי ניהול של תיק אחר, בלי לשוב לדיון.

הוא גם מדגיש את החומרה המיוחדת, שיש ביבוא ארצה של למעלה ממאה אלף כדורי "אקסטזי", ואיננו רואה נסיבה לקולא (אלא לחומרא, דווקא) בכך שהנאשם – המעורב בייבוא כזה – איננו צורך סמים, כפי קביעתה של גב' היכל.

התובע מסביר, כי הסכמת המדינה לעונש שלא יעלה על עשר שנות מאסר, כבר הביאה בחשבון את הקשיים הראייתיים שהיו בפני
התביעה, ואת החסכון הגדול בזמן ובכסף, שהביאה הודאת הנאשם. התביעה גם מסכימה לנכות את תקופת מעצרו בחו"ל, עד הסגרתו, מתקופת המאסר שתיגזר על הנאשם.
אולם עשר שנות מאסר – מדגיש התובע – אינם רף עליון, אלא העונש הראוי, לדעת התביעה, על שורת מעשיו של הנאשם. במיוחד – בהשוואה לבלדרים, בפרשיה זו, שנשפטו ונגזר עונשם (כפי פסקי הדין שהציג בפני
). גם הפסיקה של בית המשפט העליון מלמדת, כך לדברי התובע, שנסיבות אישיות נדחקות מפני חומרת העבירות הללו; ועל כן מתבקש ביהמ"ש להטיל על הנאשם, עונש של עשר שנות מאסר, קנס משמעותי, ומאסר מותנה.

7. הסנגורים – מצדם – מדגישים את הקשיים הראייתיים, שעמדו בפני
התביעה; את החסכון האדיר בכסף ובזמן, עקב ביטול הצורך בהזמנת עדים רבים מחו"ל; את החרטה האמיתית והכנה של הנאשם – שאיננה תוצאה של תפיסתו "על חם", אלא פרי החלטה שלו לפתוח דף חדש, למרות הסיכוי הסביר, שימצא זכאי בדין; את הבגרות והבשלות אליה הגיע הנאשם, ואת ההנחה המקובלת בדבר "עייפותם" של עבריינים, ככל שהם מתבגרים, ונעשים בעלי משפחות.

מטבע הדברים – סומכים הסנגורים טיעונם על חוות הדעת שהגישו, ועל עדותה הנרגשת של הגב' עדנה הורניק. עו"ד אמיר אפילו הביא התרשמותו האישית בפני
, שאיננו מבין איך אדם רגיש, עדין ונחבא אל הכלים, כמו הנאשם, היה עבריין עד עתה (כך אומרת גם גב' הורניק) . היום הוא מסוגר, נוטה לדיכאון, מנותק. הסנגור סבור שתהליך של 20 שנה של התפכחות – מבשיל עתה, והנאשם לא יגיע לבית המשפט פעם נוספת.
הוא מפנה גם להפוגה בת עשר שנים בביצוע העבירות, מאז 1991 ועד לעבירה הנוכחית וזו של שנת 1995. (כך הוא טוען, ואיננו מדייק, בכל הכבוד).

מעבר לכך – טוענים הסנגורים, כי עונשם של בלדרים צריך להיות חמור יותר, מזה של הנאשם, שלא היה אלא שליח ו"תת בלדר", שאיננו צריך להסתכן כמו הבלדרים.
לסיכום – סבורים הסנגורים, כי אמנם לא יוכלו לטעון לעונש שאין בצדו מאסר.
אולם עונש מאסר בן חמש עד שש שנים, נראה בעיניהם סביר ומתאים, בנסיבות העניין, והפסיקה הנוהגת.

8. אומר מיד, שחוות הדעת מטעם ההגנה (אף, שעלו, ודאי, בממון רב, ונערכו בידי אנשי מקצוע מכובדים), אינן יכולות להועיל לנאשם, כמקווה, ככל שהדבר נוגע לי.

כיצד אוכל לקבל את התרשמותה המקצועית של הגב' חיה היכל (ע' 3 לחוות דעתה) כי מדובר ב- "בחור נבון עם תובנה עצמית טובה. מדייק מאד בפרטים שמספר אודות עצמו, וניכרת כנות בדבריו, כשאינו מעלים פרטים אודות עצמו – על הטוב ועל הרע"; כשהנאשם העלים ממנה את העובדה שנסיעתו לבלגיה "כדי למצוא עתידו שם" (ראה פרטים אנמנסטיים בע' 3) ונשמעת מפיה של המומחית כאידיליה משפחתית ואישית – הייתה בריחה (על אף התנגדות הסניגור לשימוש במינוח הזה) מאימת הדין, במהלך ניהולו של תיק פלילי נגדו, כשהוא מפר הוראה חוקית, מועל באימון ואיננו חזור ארצה, עד שהוא מוסגר, בתהליך ארוך ומייגע?!
וכיצד ניתן לדבר על "עייפות", "בגרות" ו"בשלות", כשהעבירות הנוכחיות בוצעו, על פני תקופה של כשנה וחצי, עד לפני כשנתיים?

9. חוות הדעת הפסיכו דיאגנוסטית, איננה מוסיפה הרבה לנאשם, גם היא.
מעבר לעובדה (הבלתי נוחה, לטעמי) שכל הפרק "פרטים אנמנסטיים", בחוות הדעת הזו מועתק, מילה במילה, מהפרק הזהה בחוות דעתה של חיה היכל (לפי התאריך) – הרי שתוצאות המבחנים, שערכו המומחים לנאשם, מראות כי –
"מדובר באדם בעל אישיות המתאפיינת בקווים פסיביים אגרסיביים, כאשר הפן הפסיבי בולט יותר. אדם הנתון לקונפליקט התקרבות התרחקות ונוטה להגיב באימפולסיביות במצבים בהם הוא חש באיבוד שליטה". (ע' 4 לחווה"ד).
אמנם נאמר (בע' 5) גם כי "לא ניכרת אלימות כלפי אנשים אחרים". אולם אדם אגרסיבי ואימפולסיבי, המגיע למצבים של איבוד שליטה – איננו אותו אדם רגיש, עדין שאיננו עבריין, המתואר ע"י הסנגור וע"י הגב' הורניק (כפי גם הדמות השקטה אותה ראיתי לפני באולם, במהלך הדיונים).

ודאי שהדמות הנעימה הזו איננה מתיישבת עם המעשים המתוארים בכתב האישום המתוקן שהוגש כנגדו בגין האירוע שהיה בשנת 1994.
שם מסופר על ניסיונם של הנאשם ושניים מחבריו להכנס למועדון, ולאחר שנמנעה כניסתם, ע"י שומר הסף, חזרו כעבור דקותיים עם אלה, חבטו בו, עד שנזקק לתפירת פצעיו; גנבו ממנו אקדחו, והנאשם ירה שלש יריות לכיוונו של שומר הסף, לאחר שכבר נכנסו לרכבם, כשאחד הכדורים פוגע בעובר אורח (שנזקק לניתוח); אח"כ, תוך כדי מנוסה כיוון הנאשם את האקדח לעבר נהג מונית שחסם את דרכו, שילב להילוך אחורי ופגע ברכב שחנה בסמוך.

מתי הצליח הנאשם להתבגר ולהבשיל? מתי עייף מדרכו העבריינית? כשביצע עבירות אלימות כל כך אלה; או כשיצא לחו"ל ולא חזר; או שמא כשצייד, שוב ושוב, בלדרי סמים במזוודות כפולות?!
אגב, ממכתבה של סג"ד לינהרד עולה, שהנאשם לא פנה בבקשה להשתלב בטיפול כלשהו, בכלא, או במסגרת תעסוקתית ולימודית.

10. לבי לבי לנאשם זה, ולדומים לו. אך על פי הניסיון – מעטים מאד (אם בכלל) העבריינים שזו דרך חייהם, ומצליחים "להיגמל" מהליכה בדרך זו, ולדבוק בחיי משפחה ועבודה, בגיל 44, או בכלל.

ובכל זאת – יש בדעתי ללכת לקראת הנאשם.

העונש שהתביעה הכללית עומדת עליו – איננו חמור מדי, ודומה שכבר הביא בחשבון את כל הנתונים ונקודות הזכות, וגם תואם את הפסיקה הנוהגת.
העבירות שביצע הנאשם – גם אם הפעם, לא היתה מעורבת בהן אלימות – איומות ונוראות, משחיתות וגורמות הרס, לעתים אובדן (כפי שקרה לנערה שנטלה כדורים מסוג זה, לפני ימים אחדים) ושרשרת של מעשי פשע נוספים.
אולם העובדה שהנאשם הודה, והבטיח הרשעה בתיק שהיו בו בעיות ראייתיות משמעותיות (כפי שציין התובע); כשהוא חוסך למדינת ישראל
כספים רבים מאד, ועבודת נמלים לוגיסטית, שהיתה כרוכה בהבאתם של עדים מבלגיה והולנד, ובניהולן של עשרות ישיבות בבית המשפט (כפי זכותו על פי דין, להוכיח חפותו) –
חשובה בעיני מאד.
ואני חוזר ומודה לא פעם: גם הצורך החיוני (על אף הביקורת וההרגשה, שאיננה תמיד נעימה) בעידוד הסדרי הטיעון – מצדיק, לטעמי, התחשבות מיוחדת בעת גזירת העונש.

נקודות הזכות הללו, ייזקפו לנאשם בהפחתת שנות המאסר שאטיל עליו; וגם בקביעת הקנס, שאינני משוכנע שישלם מכיסו, אלא יוטל על כתפיהם של אחרים.

11. על פי כל אלה, וכשאני מנסה לאזן בין כל השיקולים שמניתי, ולהתחשב בפסיקה הנוהגת, אני מטיל על הנאשם את העונשים הבאים:
(א) שמונה שנות מאסר לריצוי בפועל, החל מיום מעצרו בהולנד (11.10.99).
(ב) שתי שנות מאסר, על תנאי לתקופה של שלש שנים מיום שחרורו מן הכלא, שלא
יעבור עבירה על פי פקודת הסמים המסוכנים.
(ג) קנס בסך 10,000 ₪ או מאסר ששה חודשים תמורתו, שישולם בתוך 60 ימים מהיום.

זכות ערעור 45 ימים מהיום.

ניתן והודע בפומבי, בנוכחות התביעה, הנאשם והסנגורים, היום 16.10.01.
שלי טימן
, שופט





















פ בית משפט מחוזי 40021/01 מדינת ישראל נ' מאיר מלול (פורסם ב-ֽ 16/10/2001)