פסקי דין על אסתר שבתאי | פסקי דין על בית ספר התיכון ע"ש פ. הימלפרב

35910-06/12 סעש     05/07/2015




סעש 35910-06/12 אסתר שבתאי נ' בית ספר התיכון ע"ש פ. הימלפרב








בית דין אזורי לעבודה בירושלים


סע"ש 35910-06-12



05 יולי 2015

לפני:
כב' השופט אייל אברהמי
, סגן הנשיאה
נציג
ציבור (עובדים)
מר אברהם לנמן
נציג ציבור (מעסיקים)
מר סרחיו דקל

ה
תובע
ת
אסתר שבתאי

ת.ז.

061731444
ע"י ב"כ: עו"ד ויקטוריה פאנוס ועו"ד אופיר טל


-

ה
נתבע
ת
בית ספר התיכון ע"ש פ. הימלפרב
ע"י ב"כ: עו"ד דניאל פלד ועו"ד גלעד לסר



פסק דין


1.
התובעת עבדה בבית הספר של הנתבעת כ- 35 שנה עד חודש 1/12. הצדדים היו חלוקים על הגדרת תפקידה, כאשר התובעת טענה שהיא עוזרת לבורנטית ואילו הנתבעת טענה שהתובעת היתה עובדת ניקיון במעבדות שבבית הספר.

2.
לטענת התובעת היתה למעשה עוזרת לבורנטית וככזו היה על הנתבעת לשלם לה זכויות ותנאים בהתאמה. בתביעתה מבקשת התובעת לקבל פדיון ימי מחלה לא מנוצלים, בהתאם לקבוע בחוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות (להלן: "חוקת העבודה"). לטענתה בתלוש השכר נרשם כי שכרה מחושב לפי הדירוג האחיד בדרגה י"ז ולימים נרשם בתלוש כי שכרה יהיה בדרגה 5 לפי דירוג מנהלי. בשנת
1993 היא אף הועלתה בדרגה לפיה דירוג זה. רישום זה של הנתבעת בתלושי השכר מלמד על כי יש לראותה כמי שזכאית לשכר לפי טבלאות הדירוג המנהלי. לא זו אף זו, חלה עליה חוקת העבודה. כן מבקשת היא לפדות ימי חופשה שלא נוצלו. עוד טוענת התובעת כי היה על הנתבעת להעלותה בדרגה
בהתאם לדירוג המנהלי או הדירוג האחיד למצער כבר בשנת 1999. לא הוענקה לה דרגה כנדרש וממילא יש הפרשי שכר שהיא זכאית להם בגין אי תשלום השכר בהתאם לדרגה הנכונה והראויה.

3.
לטענת הנתבעת התובעת אכן עבדה במעבדה אך תפקידה היה אך לנקות ולסדר את המעבדה לאחר שנעשו ניסויים על ידי התלמידים. לתובעת לא היתה כל השכלה בתחום הביולוגיה או השכלה על אקדמית. לא היה תקן לעוזר לבורנט והלכה למעשה היתה התובעת עובדת ניקיון במעבדה בלבד. לימים כאשר בית הספר התקשר עם חברת ניקיון המשיכו להעסיקה בעיקר בניקיון מבחנות וציוד המעבדה.
לטענת הנתבעת בית הספר הינו גוף פרטי שמאוגד כעמותה שלא חלה עליו חוקת העבודה. לנוכח זאת אין מקור נורמטיבי לתביעה בענין פדיון ימי מחלה לא מנוצלים וממילא דינה להידחות. באשר לימי החופשה הרי שהתובעת ניצלה את ימי החופשה להם היתה זכאית, בפרט בסמוך לתקופת סיום עבודתה, כיוון שאותה עת מימשה ימי חופשה רבים ולא הציגה אישורים על מחלת בן זוג.
ממילא את ימי היעדרותה, ששולמו, יש לנכות מימי החופשה להם היתה זכאית. לא זו אף זו במשך השנים יצאה מידי שנה לחופשת קיץ עת בית הספר היה סגור. ימים אלה לא הופחתו מצבירת ימי החופשה שנערכה לה. באשר לדרגה הנטענת הרי שהתובעת לא זכאית היתה לקבל דרגה כטענתה. הנתבעת שבה ומדגישה כי לא חל עליה החוקה או הסכמים קיבוציים אליהם מפנה התובעת. בכל אופן אף אילו הגיע לה לקבל, דרגה 7 פלוס חלף דרגה 5 פלוס כפי שהיתה בעת פרישתה, הרי שדרגה זו כמו דרגה זו ,השכר הקבוע בטבלה לצידן, פחות משכר מינימום. כיון שלתובעת שולמה השלמה לשכר מינימום ממילא אין לרכיב זה תוחלת כלכלית הואיל ובין כך ובין היו צריכים להשלים לשכר המינימום וכך נגיע לאותה תוצאה.

4.
לפנינו העידו התובעת ומנגד הרב ירמי סטביצקי ומר בני גולדשטיין. לאחר פרשת ההוכחות הגישו הצדדים סיכומים.



הכרעה
5.
נקדים ונאמר כי החלטנו לדחות את התביעה.

הגדרת תפקידה של התובעת
6.
הלכה למעשה לא מצאנו מקור נורמטיבי המגדיר את עבודתה של התובעת כעוזרת לבורנטית ואף לא הופנינו למקור נורמטיבי המחייב את הנתבעת המתאר תפקיד זה. בפועל התובעת לא הכינה את הניסויים לתלמידים, לא רכשה את החומרים, לא העמידה את הציוד הנדרש לביצוע הניסויים וכן לא ערבבה את החומרים הנדרשים. לתובעת אין הכשרה בתחום הביולוגיה (פרוט' עמ' 4 ש' 20) אין לה גם מסמך כלשהו שמצביע על כי יש לה כישורים נדרשים כלבורנטית או כעוזרת לבורנטית (פרוט' עמ' 4 ש' 27-30, עמ' 6 ש' 12). דברים דומים מסרו גם הרב סטביצקי בעדותו (פרוט' עמ' 7 ש' 20-21, עמ' 7 ש' 20-25) וגם מר גולדשטיין (פרוט' עמ' 10 ש' 2-8, ש' 20). דבריהם של עדי הנתבעת כאמור מקובלים עלינו. אנו קובעים אפוא כי התובעת היתה למעשה עובדת ניקיון או אחראית על הניקיון במעבדת בית הספר.

פדיון ימי מחלה לא מנוצלים
7.
טענת התובעת לפיה זכאית היא לפדות ימי מחלה לא מנוצלים אין לה תשתית עובדתית ומשפטית. התובעת לא הצביעה על מקור נורמטיבי המחייב את הנתבעת ובוודאי לא חלה עליה חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות. חוקת העבודה, כאמור בה, קובעת את היקף תחולתה. חוקת העבודה
נחתמה על ידי מרכז השלטון המקומי המאגד את העיריות והמועצות המקומיות בישראל והיא חלה על הרשויות המקומיות. בית הספר מאוגד כעמותה פרטית (עדות סטביצקי פרוט' עמ' 7 ש' 2-4 וכן עדותו של מר גולדשטיין פרוט' עמ' 11 ש' 12 - 14). בית הספר
אינו עונה על הגדרה של רשות מקומית ולא הוכח כי אימץ את חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות או כי הוא פועל על פיה. העובדה שבתלוש השכר של התובעת הוזכר דירוג מנהלי או קודם לכן הדירוג האחיד אינם ראייה לכך שחלה ביחס אליה חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות. לא זו אף זו אף אם חלק מרכיבי השכר שולמו בהתאם לדירוגים אלה אין חולק כי לא פעלו במשך שנים לפי מכלול הזכויות הקבוע לצד טבלאות ודירוגים אלה. לנוכח זאת לא ניתן לומר כי נוצר נוהג או מנהג. התובעת היתה זכאית למה ששולם לה הלכה למעשה ולא לזכויות אחרות. בהעדר מקור נורמטיבי לזכות הנטענת, הרי שהתביעה ברכיב זה נדחית.

זכאות להפרשי שכר בגין דרגה
8.
באשר להפרשי השכר בגין הדרגה הרי שאף כאן מקבלים אנו את עמדת הנתבעת. מר גולדשטיין בעדותו הסביר כי העובדים שאינם מורים הועברו על ידו לדירוג מנהלי מטעמי נוחות, כדי שניתן יהיה לחשב את שכרם בצורה נוחה אך לא היה בכך משום מחויבות לזכויות אחרות, ובוודאי שאין בכך כדי להחיל על הנתבעת הסכמים קיבוצים שהיא אינה צד להם, או לא מחויבת להם. בבית הספר
הועברו כל מי שאינו אקדמאי ואינו ספרן לדירוג מנהלי ציבורי וכך נעשה לגבי התובעת (פרוט' עמ' 11 ש' 20-28). העלאתה בדרגה בשנת 93 נעשתה מתוך רצון טוב בשים לב לוותק שלה אך לא היתה מחויבות על פי דין לעשות זאת (פרוט' עמ'
12 ש' 30-32). עוד הסביר מר גולדשטיין כי בבית הספר עבדו עם תוכנת שכר שבה
רשם לתובעת דרגת שכר י"ז בדירוג האחיד או 5 בדירוג המנהלי כדי לשלם את שכרה ומטעמי נוחות גרידא. לא היה בכך משום מחויבות להעלותה בדרגות בהתאם לקצב העלייה בדרגה בדירוג המנהלי (פרוט' עמ' 10 ש' 30-32, עמ' 11 ש' 20-28). עמדה זו של מר גולדשטיין מקובלת עלינו. בהעדר מקור נורמטיבי לזכות הנטענת לעלות בדרגות בהתאם לסולם המנהלי, יש לדחות את התביעה ברכיב זה. לא זו אף זו עמדת הנתבעת בענין העדר תוחלת של רכיב זה אף היא מקובלת עלינו ונסביר לקמן:
הן דרגה 5 פלוס בדירוג המנהלי והן דרגה 7 פלוס הינן דרגות שכר הנמוכות משכר המינימום. התובעת קיבלה השלמה לשכר המינימום לפיכך בין כך ובין כך לא היתה לתביעה ברכיב זה משמעות, שהרי שכרה של התובעת הושלם בכל מקרה לשכר המינימום, בהתאם להיקף משרתה ולשינוי בשכר המינימום. כיון שכך
יש מקום לדחות אף את התביעה ולו גם מטעם זה בלבד.

פדיון יתרת חופשה
9.
הנתבעת טענה כי התובעת לא הציגה אישורי מחלה, ביחס לחודשי העבודה האחרונים שבהם עבדה התובעת ושלטענתה נעדרה בגין מחלת בעלה. התובעת לא הציגה אישורי מחלה ביחס לחודשים שבסמוך לסיום עבודתה בהם נעדרה (פרוט' עמ' 5 ש' 24-19). אי הצגת אישורי המחלה כנדרש על פי דין הצדיקה ניכוי ימי חופשה בגין היעדרויות התובעת. התובעת לא חלקה על כך שנעדרה תקופה ארוכה בסמוך לסיום עבודתה. מדובר בימים רבים שבהם נעדרה התובעת. הנתבעת רשאית היתה כאמור להפחית ימים אלה ממכסת ימי החופשה הצבורה שעמדה לזכות התובעת הואיל ולא הציגה אישורי מחלה כנדרש. לא זו אף זו היו ימי חופשה שניתנו לתובעת ולא נוכו בטעות ממכסת ימי החופשה להם היא זכאית. כך ביחס ליום אחד בחנוכה, לשני ימי פורים, ליום ט' באב וכל ערבי החגים; ראש השנה, יום כיפור ושבועות כמפורט בתצהירו של מר גולדשטיין.
לנוכח כל זאת לא נותרו לטעמנו ימי חופשה צבורים שלא נפדו. לא זו אף זו רשאית היתה הנתבעת לנכות מימי החופשה הצבורים לזכות התובעת את חופשת הקיץ
שבהם היה בית הספר סגור, מידי קיץ, הלכה למעשה. אילו עשתה כן לטענתה לא היתה לתובעת יתרה לזכותה. נדמה שאף מהטעם האחרון נכון היה לדחות את התביעה ברכיב זה.

סוף דבר
10.
תביעת התובעת על כל רכיביה נדחית. בשים לב לכך שהתובעת פנסיונרית אין צו להוצאות.
זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום.

ניתן היום, י"ח תמוז תשע"ה, (05 יולי 2015
)
, בהעדר הצדדים וישלח אליהם.




נציג ציבור (עובדים)
אברהם לנמן

אייל אברהמי
, שופט
סגן הנשיאה

נציג ציבור (מעסיקים)
סרחיו דקל







סעש בית דין אזורי לעבודה 35910-06/12 אסתר שבתאי נ' בית ספר התיכון ע"ש פ. הימלפרב (פורסם ב-ֽ 05/07/2015)