פסקי דין על רודין שוורץ | פסקי דין על 1hit4u ltd | פסקי דין על אהובה היט |

3712-12/12 סעש     11/08/2015




סעש 3712-12/12 רודין שוורץ נ' 1hit4u ltd, אהובה היט








בית דין אזורי לעבודה בחיפה


סע"ש 3712-12-12



לפני:

כב' השופטת
אילת שומרוני-ברנשטיין
נציגת
ציבור עובדים: גב' דליה רוזנטראוב
נציגת ציבור מעסיקים: גב' מיכל גור

ה
תובע
1
.
רודין שוורץ
ע"י ב"כ: עו"ד עידו אמיר
-

ה
נתבעים
1. 1hit4u ltd
2.
אהובה היט

ע"י ב"כ: עו"ד פנחס בורשטיין




פסק דין
חלקי

1.
לפנינו תביעה של מר רודין שוורץ
(להלן- "העובד") כנגד חברת
1hit4u

בע"מ (להלן- "החברה" ואו "מעסיקה" ואו "נתבעת") והגב' אהובה היט
(להלן- ""גב' היט)
(להלן- "נתבעות").
2.
בבסיס התביעה ארבע עילות
:
2.1.
אי תשלום שכר כחוק בגין עבודה בשעות נוספות;
2.2.
אי מסירת תלושי משכורת לעובד באופן שיטתי ועריכת תלוש חסר בניגוד לדין;
2.3.
הלנת שכרו של העובד באופן שיטתי בניגוד לדין;
2.4.
תביעה לחיוב אישי של הגב' היט;
העובדות הרלוונטיות לענייננו הן כדלקמן:
3.
המעסיקה היא חברה המספקת, בין היתר, שירותי כוח אדם ללקוחותיה ואשר הייתה מעסיקתו של העובד
החל מיום 13.6.07 ועד ליום 30.4.12 (ארבע שנים, 10.5 חודשים).
4.
הנתבעת 2, הגב' היט, הייתה בתקופה הרלוונטית לתביעה בעלת מניות בחברה ושימשה כמנהלת בחברה.
בעלה מר דב היט (להלן- "מר היט") משמש כיום כיועץ לחברה, כאשר בתקופה הרלוונטית היה אחד הבעלים של החברה.
מר לייזר היה בעל מניות נוסף בחברה ועבד כמנהל הכספים בה.
5.
העובד עבד כמנהל בסיס נתונים עבור המעסיקה אצל לקוחות חיצוניים שלה. תחילה עבד בחברת חשמל, אולם את מרבית תקופת עבודתו ביצע העובד במכון דוד של רפא"ל (להלן- "רפאל"), החל מחודש 11/2007 ועד לסיום העסקתו בחודש 4/12.
6.
בין הצדדים נחתם חוזה העסקה ביום 11.5.07 (נספח א' לכתב ההגנה), אשר קובע, בין יתר, כדלקמן (להלן- "חוזה העסקה"):


נאמר כבר עתה כי עיקר המחלוקת בתיק היא באשר לפרשנות סעיפים אלה ובפרט לסעיף 4.2.
7.
עוד באשר לתנאי העסקה של העובד נוסיף כי העובד קיבל רכב מהמעסיקה, למרות שבפועל היה מגיע לעבודה ובחזרה באמצעות ההסעות של רפאל.
8.
התנאים הסוציאליים שולמו לפי שכר של 19,500 ₪, ושכר זה אף היווה "שכר קובע" לעניין חישוב פיצויי הפיטורים של העובד.
כמו כן, בזמן עבודתו ברפאל לעובד הייתה הפסקה קבועה בת חצי שעה, במהלכה אכל ארוחת צהריים.
9.
רפאל הייתה עורכת רישום של שעות נוכחות העובד אצלה ובסוף כל חודש הייתה מעבירה דו"ח נוכחות למעסיקה. רפאל הייתה מקזזת את זמן הפסקת הצהריים בדוח הנוכחות.
10.
מלבד רפאל, העובד הועסק במקומות עבודה נוספים ועל פי צו שניתן על ידי בית הדין ביום 7.5.13 המציאו הנתבעות הודעה חתומה על ידי הגב' היט בדבר 3 לקוחות נוספים אצלם עבד העובד (נספח ח' לתצהיר העובד). במסגרת הדיון אשר התקיים בבית הדין התברר כי התובע עבד במקומות נוספים למקומות שצוינו על ידי הנתבעות.
11.
עיון בתלושי השכר של התובע מלמד כי מדי חודש שילמו לתובע שכר יסוד וכן שווי רכב, גמל, קרן השתלמות וטלפון נייד. באשר לשעות נוספות - לראשונה שולמו לתובע שעות נוספות בחודש 1/2008, כאשר מאז אותו מועד ועד 1/2010 לא שולמו לו שעות נוספות. על פי התלושים - במרבית החודשים של שנת 2010 ולאחר מכן שולמו לתובע שעות נוספות, כל חודש בסכום שונה ועל פי פירוט.
12.
באשר למספר שעות העבודה המפורטות בתלוש - עד לחודש 2/2010 נרשמו (למעט חודש אחד) כי שעות העבודה היו 186 שעות חודשיות. החל ממועד זה שונה היקף השעות הבסיסי ל- 194 שעות אשר השתנה מידי כמה חודשים גם ל- 192 שעות חודשיות.
13.
שכרו של העובד שולם לו באמצעות העברה בנקאית. מוסכם שעל פי דו"חות העו"ש שהוגשו לתיק, השכר שולם בדרך כלל ב- 10 או ב-11 לחודש העוקב, כאשר מידי פעם השכר שולם לאחר ה-10 לחודש העוקב. לגרסת העובד היו שניים או שלושה מקרים שהשכר שולם בין ה-14 ל-15.
14.
להלן נפרט את טענות הצדדים ונכריע.

טענות העובד
15.
הנתבעות שינו גרסאותיהן כמעט בכל יסוד עובדתי והעלו בכתב ההגנה טענות סרק כנגד העובד, על מנת להראות כאילו נהגו בו בנדיבות רבה ולפנים משורת הדין (בונוס 3,000 ₪, מימון הסעות בנוסף לאחזקת רכב וכדומה), אולם בפועל הוכח כי מדובר בטענות שקריות כי רפאל מימנה הטבות אלה ולא המעסיקה.
16.
בניגוד להודעה מטעם הנתבעות, הוכח על ידי העובד במסגרת החקירה הנגדית של העדים כי היו יותר מ- 3 לקוחות אצלם עבד במקביל לרפאל (מפנה בסיכומיו לעדותו של מר לייזר- עמ' 29 לפרוטוקול הדיון מיום 30.3.15, מר היט - עמ' 19 לפרוטוקול הדיון מיום 22.1.15).
יש בידי הנתבעות חשבונות פרופורמה, קבלות וחשבוניות אשר היא מעלימה מבית הדין ויש לזקוף זאת לחובתן. בנוסף, מר היט העיד כי לא ערך רישום מדויק של שעות עבודתו של העובד.
17.
הוכח בתצהיר העובד כי השקיע שעות עבודה נוספות אותן ביצע מהבית, כאשר התבקש לתת מענה ולפתור בעיות של לקוחות נוספים באמצעות ייעוץ טלפוני או דרך תכתובות מייל.
18.


באשר לשעות נוספות, לטענת העובד ישנו פער מהותי בין הסכום המגיע לו בעד שעות נוספות לבין הסכומים ששולמו בפועל על ידי המעסיקה. העובד צירף תחשיב אשר מבוסס על דוחות של רפאל המפרטים שעות עבודה בפועל בקיזוז הפסקות צהריים.
19.
יש להחיל את סעיף 5 לחוק הגנת השכר, תשי"ח – 1958 (להלן- "חוק הגנת השכר") ואת חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א – 1951 (להלן- "חוק שעות עבודה ומנוחה"), האוסרים על שכר גלובאלי וקובעים כי יש לראות בשכר שנקבע כשכר רגיל.
20.
מדובר בחקיקה קוגנטית שהצדדים אינם יכולים להתנות עליה, והנתבעות אינן יכולות להסתמך על הוראה חוזית נוגדת.
21.


עוד טען העובד כנגד תוקפו של חוזה העסקה, שהמעסיקה הכינה לבדה מבלי שלעובד תהיה מעורבות כלשהי בניסוחו. יחסי האמון ששררו בין העובד ומר היט היו אמורים להעלות את חובת ההגינות והזהירות של המעסיקה כלפיו,
והדבר משליך על אופן פירוש הוראות ההסכם.
בנוסף, חל הכלל שיש לפרש את החוזה כנגד מנסחו, אשר מתחזק עוד יותר לאור פער הכוחות האינהרנטי ורצונו של העובד להתפרנס, ויכולת הפיקוח המוגבלת של העובד על תנאי העסקתו, שהרי לא שהה פיזית במשרדי המעסיקה.
22.
העובד אף טוען כנגד שינוי גרסאות הנתבעות בעניין שעות העבודה שסוכמו עם העובד. בכתב ההגנה, בקדם המשפט, בתצהיר מר לייזר ובתלושי השכר נכתב מספר שעות אחר.
23.
בחקירתם הנגדית העלו מר וגב' היט גרסה "כבושה" מאוחרת הסותרת גרסתם במקור, לפיה התוספת עבור 10 שעות נוספות נקבעה בגין הפחתת הפסקת ארוחת הצהריים בת 1/2 שעה מדי יום. האמור נוגד את האמור בחוזה כי מספר שעות העבודה בשבוע, בניכוי משך ארוחת הצהריים הוא 42.5.
זאת ועוד, מי שהיה אחראי על חישובי השכר של העובד היה מר לייזר, והוא העיד כי מעולם לא שמע את הגרסה הנ"ל וכי אין קשר בין ארוחות הצהריים לשעות נוספות.
24.
לא הוכחה קיומה של הסכמה חוזית מחייבת בנוגע לתוספת גלובאלית קבועה של שעות נוספות.
הוברר היטב כי למנהלי המעסיקה עצמם אין דעה מוגמרת ואחידה לגבי נוסח הסעיף בהסכם ומקורו, גם בחלוף שנים מחתימת ההסכם לפיכך לא מתקיימים יסודות החוזה, אין גמרות דעת, הצעה וקיבול.
25.
העובד מעולם לא התבקש לבצע השלמות לשעות עבודתו, אף פעם לא נטען כלפיו כי הוא אינו עומד בהגדרת שעות העבודה ושכרו מעולם לא פחת מ- 19,500 ₪. לפיכך עסקינן בשכר בסיס ששולם בגין משרה מלאה ללא תוספת בגין שעות נוספות.
26.
המעסיקה חייבה את רפאל עבור שעות נוספות שעבד העובד החל מהשעה הנוספת הראשונה שלו. דבר זה משתיק ומחייב את המעסיקה.
27.
מחודש 2/09 ועד 5/10 הנתבעות לא ערכו רישום של שעות נוספות בתלושי השכר של העובד, ובהתאם לתיקון 24 לחוק הגנת השכר נטל ההוכחה עליהן והדבר פועל לחובתן.
28.
הנתבעות הלינו את שכרו של העובד באופן שיטתי, וטענתן כי לא נגרם לו נזק בעקבותיה היא טענה שאינה מוכרת בדיני עבודה.
29.
הנתבעות לא העבירו תלושי שכר באופן שיטתי במועד, ובכלל, בניגוד לחוק הגנת השכר, ובית הדין מתבקש לפסוק פיצוי לדוגמא שלא יפחת מסכום של 5,000 ₪.
30.
לבסוף טוען העובד כי בעניינו מדובר במקרה קלאסי של הרמת מסך וחיובה האישי של הגב' היט מהסיבות הבאות: המעסיקה היא תאגיד קטן ללא נכסים מהותיים משל עצמו ואף ללא לקוחות מהותיים ויש חשש אמיתי כי לא ניתן יהיה לבצע את פסק הדין; הנתבעות מבצעות "עירוב נכסים". משרדי המעסיקה נמצאים בביתם של מר וגב' היט; גב' היט הייתה המנכ"לית של המעסיקה בכל הזמנים הרלוונטיים; נראה כי יתר בעלי המניות ניסו להתחמק מחיובם האישי כלפי העובד, שכן העברת מלוא הבעלות במניות המעסיקה אל גב' היט הסתיימה במפתיע ביום סיום עבודתו.
מנהלי המעסיקה התעלמו מחובותיהם כלפי העובד והעבירו אחריות מאחד לשני. מר היט העיד כי התייחס אליו כ"פריט", והחל משנת 2009 מבחינתו לא היה קיים.
טענות הנתבעות
31.
העובד לא הביא כל ראיה לטענתו כי במקומות אחרים עבד מעל מכסת השעות של 184 חודשיות כפי שסוכם עמו בחוזה העסקה. גם כתב התביעה אינו כולל דרישה כזו ולכן זו הרחבת חזית אסורה.
תלושי השכר של העובד כוללים את כל השעות המצטברות שעבד במהלך החודש, ולראיה תחשיבים שהוגשו כנספח א' לתצהיר מר לייזר. זאת ועוד, בהתאם לנספח א', גם כשעבד במקומות אחרים העובד לא השלים בכל החודשים את מכסת השעות החודשיות .
32.
מר לייזר פירט בנספחים א' ו- ב' לתצהירו את הסכומים אותם יש לקזז מהפרשי שעות להם טוען העובד בגין שעות עודפות ששילמו לעובד, ולפיהם העובד נותר חייב למעסיקה סך של 7,648 ₪ בגין תשלום יתר של שכר עבודה.
33.
העובד מעולם לא תבע שכר עבודה בגין שעות מהבית, ההפך מר היט העיד כי העובד לא עבד מהבית, ומדובר בהרחבת חזית אסורה.
34.
במהלך דיון ההוכחות התברר כי העובד הגדיל את סכום התביעה לשעות נוספות מסך של 127,120 ₪ בכתב התביעה, לסך של 130,117 ₪ בתצהיר עדות ראשית, מבלי שהגיש בקשה לתקן את כתב התביעה.
35.
חוזה העבודה שנערך ונחתם בין הצדדים הוא הקובע, ויש לפרשו באופן התואם את פשט לשונו- משכורתו החודשית של העובד מורכבת מ- 42.5 שעות רגילות בשבוע ולחודש 184.16 שעות (=12 חודשים / 42.5 שעות בשבוע
x
52 שבועות), על פי סעיף 3.2 להסכם.
על כך יש להוסיף 10 שעות נוספות של 125% ובנרמול 12.5 שעות רגילות, כאמור בסעיף 4.2 לחוזה העסקה.
מכאן, שסך הכול מתכונת חודשית של 196.66 שעות עבודה (= 184.16 + 12.5).
36.
יש לדחות את תביעת העובד להפרשי שכר בגין שעות נוספות. במהלך תקופת עבודתו, העובד לא פנה למעסיקה בטענה שאין לקחת בחשבון במשכורתו החודשית 10 שעות נוספות, כפי שהתחייב לכך בכתב בחוזה העסקה.
37.
שום פרט מחוזה העבודה לא מנע מהעובד לראות את התמונה ההסכמית הנכונה והמלאה במהלך כל תקופת עבודתו במעסיקה, במשך חמש שנים .
38.
בנוסף, העובד לא טען בכתב התביעה או בתצהירו כנגד התחייבותו לעבוד 10 שעות נוספות.
39.
לעובד הובהר מראש על ידי מר היט שמטרת אותם 10 שעות נוספות שעליו לעבוד נועדו לגשר על שעות הפסקת הצהריים שרפאל ניכתה מהתשלום למעסיקה.
40.
מעבר לכך, עיון בתלושי השכר מעלה כי נכללו בו כל רכיבי השכר הרלוונטיים ששולמו לעובד.
41.
המעסיקה בשל טעות אנוש צרפה ל- 184.16 השעות הרגילות את 10 השעות הנוספות הרגילות והציגה בתלושי שכר סך של 194.16 שעות כמשרה מלאה במקום 196.666 המדובר בטעות סמנטית בלבד.
גם אם קיים רישום שגוי אין בו בהכרח הפרה של סעיף 24(ב) לחוק הגנת השכר, בכל מקרה, העובד לא הוכיח כי נגרם לו נזק בשל נתון אינפורמטיבי כלשהו.
42.
כעולה מעדותו של מר לייזר הוא טרח לפחות 3 פעמים לפגוש את העובד ולהסביר לו את הפרטים בתלוש השכר לרבות אופן חישוב המשכורת החודשית של העובד כך שהתלוש ואופן חישובו היה שקוף לעיני העובד.
העובד העיד כי הוסבר לו על ידי מר לייזר מספר פעמים כיצד מחשבים את כמות השעות הנוספות, וגם לאחר שהבין את שיטת החישוב לא פנה למעסיקה והתלונן על שיטת החישוב או ביקש לשנותה .
43.
מר לייזר העיד כי המשכורות שולמו לעובד כל 10 לחודש פרט למקרים בודדים של חריגה ביום יומיים בשל שבת או חג. בנוסף, במשך שנים סבר בטעות כי יש לשלם את המשכורת כל ה-10 לחודש. בנסיבות העניין מדובר בטעות כנה ובאיחור קל ביותר בתשלום השכר ולכן בהתאם לסעיף 19 לחוק הגנת השכר על בית הדין להפעיל שיקול דעת ולא לפסוק פיצוי הלנת שכר. מה גם שהעובד לא הוכיח כי הלנת השכר גרמה לו הפסדים ונזקים כספיים.
44.
באשר למסירת תלושי השכר יש לקבל עדותה של הגב' היט לפיה דאגה שיקבל מרואה החשבון באופן קבוע תלושים בפורמט
pdf
.
45.
עדותו של העובד השאירה רושם עגום ואין לסמוך עליה.
46.


התביעה אינה מגלה עילה להרמת מסך או חיובה האישי של הגב' היט. הניסיון להפוך את הגב' היט לכיס עמוק ולאלטרנטיבה לגביית כספים אינה ראויה וגרמה לה עוגמת נפש. למעסיקה אישיות משפטית נפרדת מזו של חבריה ומנהליה, היא מעסיקה סולבנטית ועל כן יש לדחות את התביעה האישית.
הכרעה
47.
המחלוקת העיקרית בתיק דנן היא שאלת זכאותו של העובד להפרשי שכר בגין שעות נוספות.
מעבר לכך, קיימות שלוש מחלוקות נוספות, האחת בדבר זכאותו של העובד לפיצוי בגין הפרת תיקון 24 לחוק הגנת השכר; השנייה, בדבר זכות העובד לפיצוי הלנת שכר; והשלישית - חיובה האישי של הגב' היט.
זכאות התובע לתשלום בגין עבודה בשעות נוספות
48.
בבסיס המחלוקת, למעשה, עומדות טענות הצדדים בדבר היקף המשרה הבסיסית לו התחייב העובד, וכיוצא מכך – השעה ממנה ואילך זכאי העובד לתשלום בגין שעות נוספות.
לטענת העובד סוכם בעל פה בינו לבין מר היט כי יעבוד משרה מלאה של
183 שעות חודשיות (4.3 מספר שבועות בחודש
x
42.5 שעות שבועיות) בשכר בסיס של 19,500 ₪. לפיכך העובד זכאי לשעות נוספות החל מהשעה 183 ואילך (סעיפים 5, 6 לתצהיר העובד).
מנגד, טוענות הנתבעות בסיכומיהן כי היקף המשרה הבסיסית לו התחייב העובד, וכפי שגם חושב בפועל, הוא 184.166 שעות חודשיות (42.5 שעות שבועיות
x
52 שבועות בשנה / 12 חודשים בשנה) ובנוסף גם 10 שעות נוספות חודשיות, המהוות 12.5 שעות בנרמול (10*125/100), כך שסך הכך התחייב העובד ל- 196.66 שעות חודשיות, אשר רק מהן ואילך זכאי לשעות נוספות.
למעשה, הפער בין הצדדים באשר לחישוב היקף המשרה של העובד הוא
10 השעות הנוספות.
49.
נקדים אחרית לראשית ונאמר כי אנו סבורים שהיקף המשרה הבסיסית שנקבע בין הצדדים הוא 194 שעות חודשיות הכוללות 10 שעות הפסקת ארוחת צהריים בשכר, כאשר הוסכם שתמורת שעות אלה יקבל העובד 19,500 ₪ (כ-100 ₪ לשעת עבודה).
עוד נדגיש כי עיקר תיק זה נובע מהניסוח הלקוי של חוזה העסקה ואם היו משכילים מנהלי המעסיקה לנסח את החוזה כראוי אזי כלל לא היה צורך לדון בנושא השעות הנוספות והתיק לא היה מגיע לפתחנו.
50.
נבאר להלן קביעתנו.
51.
ראשית, בענייננו קיים חוזה העסקה בכתב אשר נחתם בהסכמה מלאה של שני הצדדים.
52.
נבהיר כי אנו סבורים שחוזה העסקה תקף, ואין ממש בטענות העובד כנגד תקפותו. גם טענתו שהמעסיק ניסח ההסכם בעצמו מבלי שלעובד תהיה מעורבות כלשהי בניסוחו, אין בה לתמוך טענתו שהרי דבר זה מקובל ונהוג, חברות שונות מכינות חוזים לעובדים והעובדים אינם לוקחים חלק פעיל בניסוחו.
53.
באשר לפרשנות חוזה העסקה, כללי פרשנות חוזים כוללים בחובם בחינה של לשון החוזה בד בבד עם תכלית החוזה.
הסכמים יש לפרש על פי אומד דעתם של הצדדים ומקום שאומד דעתם של הצדדים אינו עולה מההסכם עצמו, יתייחס בית הדין לנסיבות העניין (ע"ע 12253-05-11 אוניברסיטת חיפה – פרופ' יוסף גולדשטיין (ניתן ביום 19.3.14) וההפניות שם).
54.
בענייננו, חוזה העסקה פירט את תנאי העסקה של העובד באופן הבא:
היקף המשרה הוא 100% משרה כאשר שעות העבודה בפועל הן "מספר שעות עבודה בשבוע, בניכוי משך ארוחת צהריים הוא 42.5 שעות"(סעיפים 3.1 ו- 3.2 לחוזה העסקה). השכר הבסיסי הוא בסך 19,500 ₪, "השכר בסיסי כולל בתוכו 10 שעות נוספות בחודש באופן גלובלי." (סעיף 4.2 לחוזה העסקה) (ההדגשות שלי – א.ש.ב).
לשון אחר – על פי נוסח
החוזה – התובע עובד במשרה מלאה אשר היקפה הוא 42.5 שעות בשבוע (184.166 שעות חודשיות לפי חישוב של
42.5
x
52/12). השכר החודשי המשולם לעובד בגין משרה מלאה בתוספת 10 שעות נוספות בחודש הינו 19,500 ש"ח. דהיינו – התובע זכאי לקבל תשלום בגין שעות נוספות רק כאשר הוא עובד מעבר ל-194 שעות בחודש.
55.
באשר לאותן 10 שעות נוספות – מעדותו של מר היט בפני
נו עולה, כי לא מדובר בשעות נוספות בהן התובע עבד בפועל אלא בזמן הפסקת ארוחת הצהריים, זמן אשר על פי דין הנתבעת כלל אינה מחויבת לשלם עבורו. מר היט העיד -
"לשאלת בית הדין – האם 194 השעות כוללות הפסקת צהריים, אני עונה – שכולל הפסקת צהריים. אני מקבל תשלום מחברת החשמל עבור 184 שעות נטו של עבודה, ואני משלם 194 שעות ברוטו שכוללות הפסקת צהריים" (עמ' 15 לפרוטוקול הדיון מיום 22.1.15, ש' 21-25). וכן "42.5 שעות זה הנטו בלי ארוחת צהריים. התובע היה צריך להיות בזמן ארוחת צהריים במפעל, ואז מגיע סעיף 4.2 שהוא המשלים" (שם, עמ' 16, ש' 6-7).
56.
נציין, כי במסגרת עדותו של מר היט בבית הדין הדגים מר היט את עקרונות החישוב הללו על פי חודש אקראי שנבחר - חודש יולי 2010.
באותו חודש – על פי דו"ח הנוכחות של רפאל - התובע שהה בחצרי רפאל
219.28 שעות סך הכל, כאשר 15 שעות מזמן זה היו שעות ארוחת הצהריים. מכאן שהתובע עבד בפועל 204.28 שעות – לא כולל הפסקת צהריים.
התובע קיבל באותו חודש, בנוסף לשכרו הרגיל גם 19.66 שעות בגין שעות נוספות לפי 125% - ומכאן שהתובע קיבל תשלום בגין 213.66 שעות.
נציין כי ההפרש בין 213 השעות בגינם שילמו לתובע לבין 219 השעות בהם נכח בחצרי רפאל הם 5 שעות הפסקת ארוחת צהריים בגינם לא קיבל התובע תשלום (כפי שפורט לעיל – על פי דו"ח רפאל התובע היה באותו חודש ב-15 שעות הפסקת צהריים כאשר רק 10 שעות נכללו במסגרת השכר החודשי על פי ההסכם).
57.
לא נעלם מעינינו כי מר לייזר, מי שהיה אחראי על הכנת תלושי השכר, העיד כי לא שמע את הגרסה לעניין הכללת הפסקת הצהריים בשעות העבודה, אולם מר היט הוא שקבע את תנאי העסקה עם העובד ומר היט העיד כי הסביר לעובד בעל פה את תנאי העסקתו, לרבות בהתייחס לשעות ארוחות הצהריים (שם, עמ' 17, ש' 2-13).
58.
חשוב להדגיש, כי ניסוחו של חוזה העסקה הוא קלוקל ולאופן החישוב של שעות עבודתו של העובד כפי שהוסבר להלן אין ביטוי מלא בלשון החוזה. גם תלוש השכר אינו ברור, ומבלי לקבל את הסבריו של מר היט לא היינו מנחשים מעולם כי 194 שעות הבסיס בגינם קיבל התובע תשלום כוללות גם את שעות ארוחת הצהריים. מושכלות ראשונים הם שחוזה העסקה אמור להיות ברור ואנו סבורים שהסיבה העיקרית בגינה הוגשה תביעה זו הינה עקב חוסר בהירותו של ההסכם ושל תלושי השכר.
59.
יחד עם זאת, אנו סבורים כי חוסר מילולי זה אינו מרוקן מתוכן את החוזה. המהות היא אותה מהות. בפרט משמדובר בעובד אשר הינו מהנדס בהכשרתו, כך שחישובים הם מטבעו ויכול היה לחשב את ההפרדה בין שכר יסוד לשכרו בגין שעות נוספות.
האמור בדבר הדגש על מהות החוזה ואופן התשלום בפועל מקבל משנה תוקף משהוכח כי העובד ידע והבין את תנאי העסקתו.
60.
לסיכום שלב זה
– בהתאם להסכמת הצדדים – שכרו הבסיסי של התובע עמד על 19,500 ₪ כאשר שכר זה שולם לו בגין 184 שעות עבודה בפועל ועוד 10 שעות הפסקת צהריים (20 הפסקות
x
חצי שעה). ויובהר- כיוון שמדובר בשעות הפסקת צהריים הרי שמדובר בשעות רגילות בתעריף של 100% ולא תעריף של שעה נוספת.
ככל שהתובע עבד מעבר לשעות הללו בפועל, היה התובע זכאי לקבל תשלום בגין שעות נוספות
.
61.
איננו מקבלים את טענת התובע כי לא היה מודע להוראות ההסכם, שכן מעדותו לפנינו עלה שעניין זה הובהר לו במספר הזדמנויות ואף נאמר לו ששכרו כולל תשלום בגין 10 שעות נוספות (הגם שלא ברור האם הוסבר לו שמדובר בשעות הפסקת צהריים).
62.
כמו כן, איננו מקבלים את טענת התובע בדבר הסכמה על 183 שעות חודשיות בלבד או לכך שעל הנתבעת לשלם לו בגין 10 שעות עבודה נוספות עבור כל חודשי עבודתו. על אף טענות ב"כ התובע, אנו סבורים כי ההסכמה בין הצדדים לשלם לתובע שכר בסיסי עבור 194 שעות חודשיות, אשר כללו 10 שעות הפסקת צהריים הינה הסכמה לגיטימית וחוקית.
אין מקובלת עלינו הטענה כי חוזה העסקה נוגד את חוק שעות עבודה ומנוחה או נוגד את סעיף 5 לחוק הגנת השכר, הקובע איסור שכר כולל.
63.
בכל מקרה, כדי לבדוק האם התובע זכאי לקבל תשלום נוסף בגין השעות הנוספות שבוצעו על ידו – יש לבצע חישוב של כל חודש וחודש בתקופת עבודתו לפי דוחות הנוכחות שהתקבלו מרפאל. ככל שהתובע עבד מעבר ל-194 שעות (כולל הפסקות צהריים) ולא קיבל בגינם שעות נוספות – הרי שהתובע זכאי לקבל תשלום בגין עבודתו בחודשים אלו.
חשוב לציין, כי יש לקחת בחשבון גם את ימי החופשה וימי המחלה של התובע.
64.
אנו ערכנו בדיקה מדגמית שבה השווינו בין תלושי השכר של התובע לדו"חות הנוכחות, כפי שיפורט להלן, ומבדיקה זו עלה כי התובע זכאי להפרש בגין שעות נוספות.
במסגרת הבדיקה המדגמית שאנו ערכנו לקחנו את חודשים מאי ויוני 2011.
65.
לפי דו"ח הנוכחות מרפאל של מאי 2011– באותו חודש ביצע התובע בפועל כ-180 שעות עבודה רגילות, 21.63 שעות לפי 125% וכ-11 שעות לפי 150%. בנוסף – באותו חודש התובע יצא ל- 17 הפסקות צהריים (8.5 שעות הפסקה). סה"כ כ- 221 שעות כולל הפסקת צהריים.
מכאן שהתובע היה זכאי ל-27 שעות נוספות, בנוסף ל- 194 שעות עבודתו הרגילות אשר כללו את הפסקת ארוחת הצהריים.
עיון בתלוש השכר מלמד כי התובע קיבל מעבר לשכרו הרגיל גם תשלום בגין 7.5 שעות נוספות לפי ערך של 125% ו-11 שעות לפי ערך של 150% - ומכאן, כי התובע זכאי להפרש שכר בגין כ-14 שעות נוספות לפי ערך של 125%.
66.
לפי דו"ח הנוכחות מרפאל של יוני 2011 – באותו חודש התובע ביצע 125.17 שעות כולל ארוחת צהריים. התובע יצא ל-13 ארוחות צהריים (6.5 שעות) ומכאן שהוא עבד 118.67 שעות ללא ארוחות צהריים. באותו חודש לפי דו"ח רפאל התובע עבד בנוסף
14.65 שעות לפי 125% ו-4.37 שעות לפי 150% - סה"כ – 144.18 שעות כולל הפסקות צהריים.
עיון בתלוש השכר של התובע מלמד כי באותו חודש ניצל התובע 5 ימי חופשה ויום מחלה אחד בגינו הפחיתו לו 886 ₪.
כן עולה מתלוש השכר כי התובע קיבל תשלום בגין 4.5 שעות נוספות לפי 125%.
נציין, כי ערכם בשעות של יום המחלה ו-5 ימי החופשה הוא 51 שעות (6 ימים
x
8.5 שעות). מכאן ששעות העבודה הרגילות של התובע הם 125.17 שעות עבודה + 51 שעות חופשה ומחלה – 176 שעות רגילות, כולל הפסקות צהריים. אם ננרמל את שעות העבודה נוספות של התובע הרי שהוא ביצע 18.31 שעות נוספות של 125% (14.65
x
125%) ו-6.5 שעות נוספות של 150% (4.37
x
150%). סה"כ עבד התובע 200.8 שעות, כאשר בגינם קיבל התובע תשלום בגין 199.625 שעות (194 שעות רגילות ועוד 5.65 שעות נוספות – הכל בנרמול). מכאן, כי התובע זכאי להפרש בגין שעת עבודה אחת באותו חודש.
67.
לא נעלמו מעינינו טענות העובד כי עבד במקומות עבודה נוספים וגם ביצע עבודה דרך הבית והנתבעת לא שילמה לו בגינן.
68.
באשר למקומות העבודה הנוספים – הרי שהנתבעות הודו כי עבד במקומות עבודה נוספים לבד מרפאל והן טענו כי שולם לו עבור כל שעות עבודתו כאשר תלושי השכר שלו כללו את כל השעות שעבד בחודש בכל מקומות העבודה.
כך למשל התייחס מר לייזר בתצהירו לעניין השעות שעבד העובד בחברת ניו-סטאר בחודש 11/07. באותו חודש, על פי דו"ח רפאל התובע עבד 128.19 שעות רגילות (בנרמול של שעות נוספות). לגרסתו של מר לייזר, התובע עבד 60 שעות בחברת ניו-סטאר (סך הכל – 188.19 שעות), כאשר הוא קיבל שכר מלא, על אף שלא ביצע את מלוא שעות העבודה המוסכמות.
69.
העובד לא ערך רישומים משל עצמו לגבי השעות שעבד, כך כשנשאל בעדותו האם בדק בתחשיב השעות החודשי שלו את שעות העבודה באחת מהחברות בהן עבד – ניו-סטאר, השיב שלא (עמ' 12 לפרוטוקול הדיון מיום 22.1.15, ש' 10-12).
70.
בהקשר זה נציין עוד, כי מחקירותיהם של העובד ומר לייזר עלה כי הם נפגשו בעניין השעות הנוספות מספר פעמים. העובד תאר את אחד המפגשים שנערך כשלוש עד ארבע שנים לאחר תחילת העסקתו, והוא נערך כיוון ש"הגעתי למצב שלא הצלחתי לקשר בין מה שכתוב בתלוש לבין הדו"חות הנוכחות שלי ברפאל ועוד עבודות שעשיתי מחוץ לרפאל. לא הצלחתי להבין מה קורה שם". בסוף אותו מפגש הם הגיעו להסדר לפיו יקבל העובד תשלום בגובה 50 שעות שינתנו לו בתלוש חודש 6/10 (עמ' 10, ש' 1-4).
71.
מכל המפורט לעיל – אנו סבורים כי התובע אינו זכאי לתשלום נוסף בגין עבודה שהוא ביצע במקומות עבודה הנוספים, שכן השתכנענו שהוא קיבל את מלוא התשלום לו היה זכאי בגין עבודות אלו (אשר היו מעטות), הן באותם חודשים בהם לא עבד חודש מלא ברפאל אך קיבל שכר מלא והן בגין תשלום 50 השעות שהוא קיבל בתלוש 6/10.
72.
באשר לעבודה מהבית - מר היט בעדותו העיד כי העובד לא עבד מהבית, ומר לייזר העיד כי מעולם לא קבל דרישה כלשהי מהתובע לשלם לו בגין שעות עבודה מהבית (עדותו של מר היט בעמ' 19, ש' 3 -4; עדותו של מר לייזר, בעמ' 31, ש' 20-21, 25). מה גם שהעובד לא הזכיר טענה זו בכתב התביעה. מאחר והתובע לא טען בתקופת עבודתו כי הוא עובד מהבית וזכאי לתשלום בגין כך אלא טען טענה זו רק במסגרת התביעה בפני
נו ומאחר ולא שוכנענו מהראיות שהוצגו לנו כי התובע אכן עבד מהבית – אין אנו מקבלים טענותיו בענין זה.
73.
נציין עוד, כי בניגוד לטענות הנתבעת איננו סבורים כי יש מקום לקזז בהתייחס לאותם חודשים שבהם התובע, לפי דו"חות רפאל, עבד פחות מ-194 שעות וקיבל שכר מלא, וזאת מאחר ואנו סבורים ששעות אלו שולמו לתובע בגין עבודה במקומות העבודה הנוספים.
כמו כן, איננו מקבלים את טענות הנתבעת כי התובע קיבל תשלום בגין עבודתו במקומות העבודה הנוספים ברכיב של "ימי מחלה" שכן ענין זה לא הוכח בפני
נו.
74.
מכל האמור לעיל עולה כי העובד זכאי לתשלום בגין שעות נוספות וזאת ככל שעבד לפי דוחות רפאל מעל 194 שעות (כולל הפסקות צהריים) ולא קיבל תשלום בגין שעות נוספות.
מאחר ומדובר בחישוב אריתמטי - אנו מציעים כי הצדדים ינסו להגיע לחישוב מוסכם לעניין הסכום לו זכאי התובע בגין עבודתו בשעות נוספות.
במידה והצדדים יגיעו לחישוב מוסכם, יוגש תחשיב זה ועל פיו נקבע את הגמול לו זכאי התובע, ככל שיעלה עם הוראות הדין. במידה והצדדים לא יגיעו לתחשיב מוסכם, יגיש כל צד את התחשיב שלו, כאשר בית הדין יקבע את גובה הגמול בהתאם לתחשיב המדויק יותר.
ככל שהפער בין התחשיבים השונים יהיה משמעותי, בית הדין ימנה חשב שכר בעניין זה כאשר כל צד יישא בחצי משכר הטרחה – אשר יופקד על ידי הצדדים בקופת בית הדין מבעוד מועד.
לנוכח החשש כי התחשיבים לא יוגשו במועד או כי הכספים לא יופקדו בקופת בית הדין במועד וההליכים יימשכו ללא הצדקה, אזי ככל
שהתחשיבים לא יוגשו במועד – עד ליום 21.9.2015 או ככל שהצדדים לא יפקידו את שכר הטרחה בקופת בית הדין במועד שיידרשו לעשות כן, יפעל בית הדין בהתאם לפקודת בזיון בית המשפט.
75.
לאחר קבלת החישובים יפסק הסכום לו זכאי התובע ב

פסק דין
משלים, כאשר במסגרת זו יקבע בית הדין גם האם התובע זכאי לפיצויי הלנת שכר עקב אי תשלום השעות הנוספות, ואם כן – מהו סכום הלנת השכר לו זכאי התובע.
טענות לפי תיקון 24 לחוק הגנת השכר
76.
ביום 06.07.2008 פורסם תיקון 24 לחוק הגנת השכר (להלן- "תיקון לחוק") שנכנס לתוקפו ביום 01.02.09 ואשר מסדיר מחדש את חובת המעסיק לנהל פנקס שכר, את חובתו לתת תלוש שכר לעובדו, ולפרט בו את כל הפרטים הנדרשים בתיקון לחוק.
מטרתו הראשונית של התיקון היא "להפסיק את המצב שבו תלוש שכר עמום ובלתי קריא במזיד, משמש לעיתים תכופות כסות לניצול שיטתי של עובדים ולעבריינות קשה ביותר על חוקי העבודה ועל חוקי המגן." (דברי חה"כ שלי יחימוביץ' בישיבת וועדת העבודה, הרווחה והבריאות מיום 16.6.08).
77.
סעיף 26 לחוק הגנת השכר בו נעשה התיקון לחוק, קובע כדלקמן:

"26א
(א) לבית הדין לעבודה תהא סמכות ייחודית לדון בהליך אזרחי בשל הפרת הוראות חוק זה, והוא רשאי לפסוק פיצויים בשיעור שייראה לו בנסיבות העניין, נוסף על כל פיצוי או סעד אחר.

(ב) (1) מצא בית הדין לעבודה כי המעביד לא מסר לעובדו, ביודעין, תלוש שכר עד המועד האמור בסעיף 24(ג), בניגוד להוראות סעיף 24(א), או כי המעביד מסר לעובדו, ביודעין, תלוש שכר שלא נכללים בו פרטי השכר ששולם לעובד, כולם או חלקם, בניגוד להוראות סעיף 24(ב), רשאי הוא לפסוק לעובד פיצויים שאינם תלויים בנזק (להלן – פיצויים לדוגמה), בשל כל תלוש שכר שלגביו פעל המעביד כאמור;
(2) מצא בית הדין לעבודה כי המעביד ביצע הפרה כאמור בפסקה (1) בשני חודשים לפחות בתקופה של 24 חודשים, חזקה היא כי המעביד ביצע את ההפרה ביודעין, אלא אם כן הוכיח המעביד אחרת;
(3) פיצויים לדוגמה כאמור בפסקה (1) יהיו בסכום שלא יעלה על 5,000 שקלים חדשים, ואולם רשאי בית הדין לעבודה, מטעמים מיוחדים שיירשמו, לפסוק פיצוי בסכום אחר;..."
78.
להשלמת התמונה נוסיף, כי המועד למסירת תלוש השכר, בהתאם לסעיף 24(ג) לחוק הגנת השכר הוא תשעה ימים לאחר מועד התשלום, וכי הפרטים אשר צריכים להיות כלולים בתלוש השכר מפורטים בתוספת לחוק הגנת השכר, שם נכתב, בין היתר, כי מדובר בפרטים לגבי העובד והמעביד (כגון : שם משפחה ושם פרטי, מספר תעודת הזהות / ח.פ של העסק), תאריך תחילת העסקה, ותק מצטבר, היקף המשרה והתקופה שבעדה שולם השכר.
79.
בעניינו טוען העובד כי הנתבעות הפרו את התיקון בשני אופנים, האחד כי תלושי השכר לא היו ערוכים כדבעי, שכן בחודשים לחודשים 1/2/09-5/10 לא הייתה הפרדה בין השכר רגיל לשכר בגין שעות נוספות, וכן כי היקף המשרה הבסיסי היה משתנה; והשני, כי הן לא העבירו לו באופן שיטתי את תלושי השכר במועד ובכלל.
80.
מעיון בתלושי השכר אין ספק כי אכן לא נעשתה הפרדה בין השעות הרגילות לשעות הנוספות בחודשים מסוימים כנטען על ידי העובד לעיל.
כמו כן, בחלק מהחודשים נרשם בתלושי השכר כי היקף המשרה החודשי הוא 186 חודשיות, לאחר מכן נכתב 194.17 ולעיתים 192, כאשר כפי שהובהר לעיל בפועל היקף המשרה החודשי של העובד היה בכלל 194 שעות .
81.
אז הנה כי כן, אכן הייתה הפרה של הקבוע בתיקון לחוק.
82.
יחד עם זאת אנו סבורים כי אין להתעלם מכך שתלוש השכר מפורט וכולל בתוכו כמעט את כל הפרטים כפי שפורטו בתוספת.
בנוסף, יש להתחשב בכך שהנתבעת שינתה דרכיה והחל מחודש 1/10 הופיעה במספר תלושים רובריקה של שעות נוספות, והחל מחודש 10/10 נעשתה הפרדה בתלושים באופן רציף, אף של שעות נוספות בשיעור 125% ו- 150%.
עוד יש להתחשב בעצם כך שנרשם היקף המשרה של העובד, גם אם לא במדויק. מר לייזר אף הסביר בתצהירו כי הנתבעת, בטעות סמנטית בלבד, רשמה היקף משרה של 194.17 במקום 196.6, שכן חישבה 184 שעות משרה בסיסית (42.5
x
4.33) וצירפה לכך 10 שעות נוספות כרגילות ללא נרמול.
מה גם שמר לייזר הצהיר כי טרח לפחות 3 פעמים לפגוש את העובד ולהסביר לו את הפרטים בתלוש השכר לרבות אופן חישוב המשכורת החודשית, משכך, שהתלוש ואופן חישובו היו שקופים לעיני העובד, למעשה מתקיימת תכלית התיקון כפי שפורטה לעיל.
83.
באשר למסירת תלושי השכר, מהעדויות עלה כי העובד התלונן בעניין זה וככל הנראה חלק מתלושי השכר של העובד לא נמסרו לו במועד ואולי חלקם לא נמסרו לו כלל, ובכך מדובר בהפרה של התיקון לחוק.
יחד עם זאת, לא הייתה התעלמות מצד הנתבעות בעניין זה. הגב' היט העידה כי רואה החשבון של הנתבעת קיבל ממנה הוראה להמציא לתובע כל חודש את תלוש השכר בפורמט של
pdf
(עמ' 34 לפרוטוקול הדיון, ש' 1-4).
84.
בעניין הפיצוי- התיקון לחוק מאפשר לבית הדין לפסוק פיצוי בגין נזק שאינו ממוני, ומתיר לו שיקול דעת באשר לגובה הפיצוי, כאמור בסעיף 26א(ג) לעיל.
מהמפורט לעיל עולה כי אכן הייתה הפרה של התיקון לחוק וכי ההפרה נעשתה ביודעין. יחד עם זאת, בשקלנו את הפיצוי שיש לפסוק, הבאנו בחשבון את הדברים כפי שפורטו לעיל אשר "מקלים" בהפרה של התיקון לחוק.
85.
לנוכח האמור, מסקנתנו היא כי העובד זכאי לפיצוי בגין הפרת התיקון לחוק בסך 5,000 ₪.
הלנת שכר
86.
שכר מולן מוגדר בסעיף 1 לחוק הגנת השכר, כשכר עבודה שלא שולם עד ליום הקובע, היינו עד ליום התשיעי שלאחר המועד שהיה אמור להיות משולם כאמור גם בסעיף זה.
87.
לטענת העובד, הנתבעות הלינו את שכרו בשיטתיות וכי הלנת השכר גרמה לו להפסדים ונזקים כספים. העובד פירט בכתב התביעה מטעמו שבעה חודשים בשנת 2011, בהם שולמה לו המשכורת בין 10-12 לחודש (סעיף 13 לכתב התביעה).
88.
הנתבעות הודו בכתב הגנתן כי הנתבעת אכן שילמה את שכרו החודשי של התובע באיחור של 1-3 ימים. גם מר לייזר העיד כי משכורות שולמו לתובע כל 10 לחודש פרט למקרים חריגים ביום יומיים בשל שבת או חג.
אולם לצד הודאתן זו גם טענו הנתבעות כי העברת השכר בוצעה בשל טעות נפוצה בקרב מעבידים ששכר משלמים ב- 10 לחודש.
89.
סעיף 18 לחוק הגנת השכר מסמיך את בית הדין להפחית או לבטל את פיצויי הלנת שכר, בנסיבות בהן לא שולם השכר בטעות כנה, או בגלל נסיבה שלמעביד לא הייתה שליטה עליה.
העיד מר לייזר כי בטעות סבר כי משכורת משלמים כל 10 לחודש, ומספר פעמים בודדות המשכורת שולמה אף לאחר 10 לחודש:

"ש. תאשר לי במסגרת היותך חשב שכר, לא ידעת שיש לשלם את השכר לעובד לכל המאוחר עד ליום 9 לחודש הבא הקלנדרי.
ת. עד שהוא הגיש את התביעה – לא ידעתי ומאז תיקנתי. "
(עמ' 27 לפרוטוקול הדיון מיום 30.3.15, ש' 9-10).
ובהמשך :
"ש. תאשר לי שיש פניות והרבה, לגבי הלנת שכר פעם אחר פעם, שמגיע
שכר לאחר המועד שהיה צריך להשתלם.
ת.העברנו שכר ב-10 לחודש, רק בבית הדין הבנתי שזה מעבר למועד. היו מס' פעמים בודדים שהעברנו ב-11 לחודש, וזה בגלל שה-10 יצא בשבת ואני מצר על זה כעת.
ש.והפניות של התובע בנוגע לעיכובים בתשלומים אתה מכיר?
ת.בוודאי. קיבלתי מיילים.
ש.ולמרות זאת בעצם המשכתם להלין את שכרו של התובע עד סיום עבודתו של התובע?
ת.לא יודע מה זה להלין. העברנו משכורות ב-10 לחודש. רק בבית הדין הבנתי שזה מעבר לחוק וצריך להעביר עד ה-9. אני גם יודע שיש עובדי מדינה שמקבלים עד ה-15 לחודש."
(שם, עמ' 28, ש' 20-28).
90.
אנו שוכנענו מצד אחד כי מדובר בטעות כנה של מר לייזר, כאשר
הלנת השכר נעשתה בחריגה קלה של 1-3 ימים בלבד. מן הצד השני – אנו סבורים, כי מר לייזר היה צריך לבדוק את טענות התובע לאור המיילים השונים שהוא שלח בעניין זה ולא די בכך שהוא סבר שהתובע טועה. לאחר ששקלנו את מכלול הטענות, אנו קובעים כי הנתבעת תשלם לתובע פיצויי בגין הלנת שכר בסך של 5,000 ₪ בגין כל תקופת עבודתו.
91.
למען הזהירות נציין, כי סכום זה יתווסף לסכום פיצויי הלנת השכר שיתכן ונפסוק במסגרת פסק הדין המשלים, לעניין תשלום השעות הנוספות.
חיובה האישי של הגב' היט
92.
אנו סבורים כי אין בענייננו עילה להרמת מסך ההתאגדות וחיובה האישי של הגב' היט.
93.
העובד מבסס טענתו בדבר חיובה האישי של הגב' היט בכך שהיא בעלת הנתבעת, עבדה כמנכ"לית הנתבעת, ומכיוון שהנתבעת היא תאגיד קטן ללא נכסים מהותיים משל עצמו, ללא לקוחות מהותיים ויש חשש אמיתי כי לא ניתן יהיה לבצע את פסק הדין .
94.
ראשית, העובדה שהגב' היט היא בעלת מניות במעסיקה ושימשה כמנכ"לית המעסיקה אין די בהם לחיובה האישי. המעסיקה היא אישיות משפטית נפרדת. שנית, העובד לא ביסס את חששו
בדבר אי יכולתו להיפרע מהמעסיקה. לטענת הנתבעות המעסיקה הינה סולבנטית המעסיקה 3 עובדים שכירים ומסוגלת לעמוד בחיוביה, והעובד לא הביא ראיה המוכיחה ההפך.
95.
גם לא שוכנענו בטענת העובד כי יש עירוב נכסים במעסיקה, וכי יתר בעלי המניות ניסו להתחמק מחיובם האישי כלפי העובד, בהעברת מלוא הבעלות במניות המעסיקה אל גב' היט, העובד טען טענות אלה בעלמא מבלי ביסוס ראייתי.
96.
אשר על כן – אנו דוחים את טענות התובע לעניין הרמת השכר לגבי גב' היט.
סוף דבר
97.
התביעה ברכיב שעות נוספות והלנת שכר בגין אי תשלום שעות נוספות– מתקבלת עקרונית, כאשר הסכומים להם זכאי התובע בגין רכיבים אלה יקבעו במסגרת

פסק דין
משלים לאחר קבלת התחשיבים או חוות דעת חשב השכר.
98.
הצדדים יגישו תחשיבים עד ליום 21.9.2015, בהתאם למפורט בפסק הדין.
99.
לעניין תיקון 24 לחוק הגנת השכר – הנתבעת תשלם לתובע סך של 5,000 ₪.
100.
לעניין פיצויי הלנה בגין האיחור בתשלום השכר – הנתבעת תשלם לתובע סך של 5,000 ₪.
101.
הנתבעות ישאו בהוצאות משפט בסך 7,000 ₪ .
102.
הסכומים המפורטים לעיל ישולמו תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל.
103.
לעיוני – 24.9.2015.
104.
הצדדים רשאים לפנות בערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת

פסק דין
זה.

ניתן היום, כ"ו אב תשע"ה, (11 אוגוסט 2015
)
, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.





נציגת עובדים
גב' דליה רוזנטראוב

אילת שומרוני-ברנשטיין
, שופטת

נציגת מעסיקים
גב' מיכל גור







סעש בית דין אזורי לעבודה 3712-12/12 רודין שוורץ נ' 1hit4u ltd, אהובה היט (פורסם ב-ֽ 11/08/2015)