פסקי דין על עמותת שבי ישראל | פסקי דין על בוחבוט דניאל | פסקי דין על בוחבוט רחל |

20999/99 א     11/03/2005




א 20999/99 עמותת שבי ישראל נ' בוחבוט דניאל, בוחבוט רחל




1
בתי המשפט
א 020999/99
א 130296/98
בית משפט השלום תל אביב-יפו
11/03/2005
תאריך:
כב' השופטת נועה גרוסמן

בפני
:

עמותת שבי ישראל

בעניין:
התובעת
עו"ד גב' איריס גולן

ע"י ב"כ
נ ג ד
1. בוחבוט דניאל

2. בוחבוט רחל
נתבעים בתיק א 20999/99
עו"ד שטרצר

ע"י ב"כ
1. יצחק אבי
2. יצחק רבקה
3. יצחק אייל
4. חני אורן
נתבעים בתיק א 130296/98
עו"ד באיער
ע"י ב"כ
פסק דין
כללי:
מסכת הבאת הראיות בתיק זה נשלמה זה מכבר. בסיומה, עמד ב"כ הנתבעים ב- ת.א.130296/98 על העובדה שהתובעת, העמותה, נמחקה מפנקס רשם העמותות. קם הצורך להחיות את העמותה בטרם יינתן

פסק דין
. לאחר שהדבר בוצע והוגשו סיכומי באי כוח כל הצדדים, ניתן לפנות אל כתיבת פסק הדין.

מדובר בשתי תובענות מאוחדות, אשר ריקען זהה ומשום כך, אוחד הדיון בהן.

שני התיקים החלו בהליך של הגשת שטר חוב לביצוע בהוצאה לפועל.
בכל אחד מן התיקים ניתנה רשות להגן, ומכאן התובענה.

בת.א. 130296/98 הוגש לביצוע ע"י התובעת, שטר חוב בסכום של 25,000 ₪ כנגד משפחת יצחק והערבים לה.
בת.א. 20999/99 הוגש לביצוע ע"י התובעת, שטר חוב בסכום של 25,000 ₪ כנגד משפחת בוחבוט והערב לה.

רקע:
הרקע להגשת שטר החוב לביצוע הוא טענות התובעת, כי משפחות יצחק ובוחבוט, לא שילמו את מלוא חובן לתובעת, עבור ההתקשרות נשוא עיסקת היסוד.
התובעת הינה עמותה רשומה בת 110 חברים.
העמותה הוקמה לצורך בנייה משותפת על קרקע שהוקצתה ממשרד השיכון, בישוב לפיד.
העמותה שימשה כנציגות כל חבריה, לצורך פרוייקט בניית בתי המגורים.
העמותה פעלה לפיתוחם של המגרשים, עליהם נבנו בתי החברים בה, ולבניית הבתים על גבי אותם מגרשים.
משפחות בוחבוט ויצחק אשר נתבעו בתיקים שבכותרת, היו אף הם חברות באותה עמותה.
הסכם ההתקשרות המקורי להקמת העמותה נכרת בחודש יוני 1992.
זהו הסכם אשר צורף כנספח א' לתצהיר העדות הראשית מטעם התובעת.

מר עופר גולדנברג, חבר ועד העמותה, ציין בתצהירו אשר הוגש במסגרת ת.א. 20999/99 לגבי משפחת בוחבוט, כי על פי ההתחייבויות שחתמו משפחות בוחבוט ויצחק, הן התחייבו כי במצב בו יצטברו חובותיהם לסך של 5,000$ ארה"ב, יחשב הדבר כהפרה יסודית המצדיקה הצגת שטר הביטחון עליו חתמו, לפירעון מיידי. ראה סעיף 6 לתצהירו.

מר גולדנברג טען, כי על פי חישוב ההוצאות אכן הצטברה יתרת חוב גבוהה כזאת ,ויותר ולפיכך, היה צידוק להצגת שטר החוב לפירעון מיידי.
לתצהירו צורף "הסדר פיתוח חצר" שהכיל את עקרונות החישוב של כל חבר עמותה ועמותה.
הוסבר, כי לכל משתכן ישנה עלות פרטנית, מתוכה ישלם 50% היתרה היתה אמורה להיות מונחת בקופה שתחולק לכל משתכן או בחלוקה 1/110 או על פי גודל המגרש של המשתכן.
באסיפה כללית של חברי העמותה, התקבלה ההצעה, לפיה החישוב יעשה על פי השיטה המקלה בתוספת סכום קבוע של 3,450 ₪ לכל משתכן.

מר גולדנברג צרף לתצהירו גם את החישובים הפרטניים שנעשו לכל משפחה.
לגבי משפחת בוחבוט, הוצג פירוט חוב של 45,493 ₪ נכון ליום 10.12.00.

לגבי משפחת יצחק, בת.א. 130296/98 הוגש תצהירו של מר שלמה אלבו, חבר ועד העמותה.
מר אלבו הצהיר, בדומה למר גולדנברג, כי על פי ההסכם עליו חתמה משפחת יצחק, במקרה שסכום חובותיה כלפי העמותה יעלה על סכום של 5,000$ ארה"ב, יחשב הדבר כהפרה יסודית של התחייבויות הנתבעים. ראה סעיף 11 לתצהירו.

לטענת מר אלבו, בסעיף 15 לתצהירו, חובם המצטבר של בני משפחת יצחק לעמותה נכון ליום 10.12.00, הסתכם בסך של 45,493 ₪ וזאת בהתאם לפירוט החוב אשר צורף כנספח לתצהירו.

מר אלבו הדגיש, כי כל פניות ועד העמותה אל הנתבעים, לסילוק יתרת חובם האמור, לא נענו.
הנתבעים 1 ו- 2 המשיכו להפר את התחייבויותיהם הפרה יסודית ובוטה, כך לפי סעיף 19 לתצהירו.
בעוד יתר חברי העמותה משלמים את מלוא חובותיהם, הנתבעים לא שילמו את חובם ובכך גרמו להגשת שטר החוב נגדם לביצוע.
התביעות שבכותרת, מכוונות איפוא כלפי שתי משפחות חברות עמותה, בת 110 משפחות.
העמותה הוקמה לצורך הקמת ישוב.
העמותה טוענת, כי כל חברי העמותה שילמו את הוצאות הבנייה במלואן, למעט משפחות בוחבוט ויצחק אשר הותירו אחריהן סכום חוב של כ- 45,000 ₪ נכון לחודש דצמבר 2000 והן ממאנות לשלמו.
זהו בסיס התביעה, אשר החלה להתברר כתביעה שיטרית.,
לצורך בדיקת הגנות בוחבוט ויצחק, אשר העלו השגות כנגד החיובים בהם חוייבו על ידי העמותה, כרקע להיווצרות החיוב, ניתנה להן רשות להגן וזהו תכלית ההליך שבפני
.

עמדת התביעה:
אומנם התביעה היא שיטרית, אך לאחר שניתנה רשות להגן, היה על התובעת לבאר ולהוכיח כי החיובים בהם חייבה את משפחות בוחבוט ויצחק, הם אכן חיובים תקפים.

לגבי משפחת בוחבוט, הנתבעת בת.א. 20999/99, טען המצהיר מר עופר גולדנברג, כי החישוב מבוסס ומעוגן בדין. הוא הציג פירוט של החיובים בנספחי תצהירו.
גם מר אלבו, חבר ועד העמותה, נחקר בחקירה נגדית ע"י פרקליטם של בני משפחת בוחבוט, עו"ד באיער.
בישיבת יום 16.12.01, העיד מר אלבו: "הם ידעו על החוב ובכל זאת לא שילמו", עמוד 6 לפרוטוקול שורה 11.
הוא הסביר כי שיטות החישוב הם מורכבות, היו גורמים בעמותה שלחצו לכיוונים שונים והשיטה הסופית שנקבעה הוסכמה על דעת הרוב כדי שישולמו חובות העמותה. עמוד 7 לפרוטוקול, שורות 4-5.

בהמשך חקירתו הסביר מר אלבו, מה היו שיטות החישוב.
השיטה הראשונה היתה 1/110.
השיטה השנייה, שנבחרה בסופו של דבר, נקבעה על פי גודל המגרש. כפי שהוסבר בעמוד 7 לפרוטוקול שורות 13-16: "הפשרה בין חברי העמותה היא, שכל חבר יקבע את השיטה הנוחה לו ועל מנת להשלים את יתרת החוב יתן עוד 3,450 ₪. זוהי פשרה לאחר הרבה מאוד דיונים ושוב, על מנת לכסות את חובות העמותה וכל אחד חייב לשאת בנזק".

גם לגבי משפחת יצחק באשר לת.א. 130296/98, פעלה אותה שיטה.
על כך נחקר מר אלבו ממושכות בישיבת יום 16.12.01, כאשר כל צינור, ואבן משתלבת בישוב, עלו על דוכן הדיונים, זאת אגב נסיונותיהם של הנתבעים להפריך את שיטות החישוב של העמותה.
התובעת חזרה וטענה, כי העמותה היא גוף אשר אין לו הכנסות מלבד הכספים אשר מתקבלים לחברי העמותה ואין להשלים עם מצב בו יש משפחות מבין חברי העמותה אשר עושות דין לעצמן ומתנכרות לחיוביהם. ראה עמוד 18 לפרוטוקול, שורות 13-21.

התובעת הוסיפה, כי גם הוצאות המשפט ועלויות עורכי הדין, הם בחזקת הוצאה והפעם זוהי הוצאה פרטנית ומיוחדת למשפחות בוחבוט ויצחק, מעבר להוצאות הבנייה. ראה עמוד 19 לפרוטוקול, שורה 1.

עמדת הנתבעים בת.א. 20999/99:

מר דניאל בוחבוט, המתגורר ברחוב השיקמה 75 לפיד, מסר תצהיר עדות ראשית.
מר בוחבוט טען , כי החישוב שערך מר אלבו אינו נכון ומשום כך, אין מקום להפעיל את שטר החוב.

הוא תקף את חישובי התובעת, שהיוו בסיס להגשת התביעה נגדו, על פי הרכיבים הבאים:
חיוב לאחר הגשת התביעה:
בסעיף 2 לתצהירו, טען מר בוחבוט, כי סך של 4,196 ₪ המופיעים בתחשיב שצרף עד התביעה מר אלבו, מתייחסים לחיוב שהתווסף לאחר מועד הגשת התביעה ולכן יש להפחיתו מכלל החשבון.

פיתוח חצר - טענת קיזוז:
לגבי פיתוח חצר, טען מר בוחבוט, כי הוא שילם מראש סך של 49,506 ₪ אך מנגד בוצעו בחצרו עבודות פיתוח בסכום של 25,937 ₪ בלבד, כך שהוא זכאי לקזז את ההפרש.
ראה סעיף 3 לתצהירו.

מילוי עפר:
לטענת מר בוחבוט, העמותה חייבה אותו על מילוי עפר שלא בוצע ולכן אין חובת תשלום בגינו ויש לקזז סכום זה. ראה סעיף 4א' לתצהירו.

צנרת ביוב:
לטענת מר בוחבוט, העמותה חייבה אותו עבור תשלום בגין צנרת ביוב, אשר בפועל בוצע על ידי הקבלן שבנה את ביתו ולו שילם ישירות, לכן יש לקזז סכום זה. ראה סעיף 4ב' לתצהירו.

חניות:
לטענת מר בוחבוט, העמותה חייבה אותו לשלם עבור חניה, אולם בביתו אין חנייה, ולכן הוא זכאי לקזז סכום זה. ראה סעיף 4 לתצהירו.
שמירה:
לטענת מר בוחבוט, מאז שנת 1995 הוא מתגורר ביישוב ומשלם באופן פרטני ומידי חודש דמי שמירה אישיים לחברת מוקד השמירה. לגירסתו, אין הוא חייב לשלם פעמיים עבור רכיב שמירה, ויש לקזז סכום זה. ראה סעיף 5 לתצהירו.

טעויות חישוב:
לטענת מר בוחבוט, העמותה טעתה בחישוב עלויות פיתוח החצר בסכום של 5,000 ₪ וגם סכום זה יש לקזז. ראה סעיף 8 לתצהירו.
ככלל, טוען מר בוחבוט, כי העמותה מבקשת לחייב אותו עבור העבודות, שאכן בוצעו במגרשו אך בפועל, הוא שילם עליהן באופן נפרד ופרטני מכיסו.
לכן אין הצדק שישלם פעמיים.
הוא הוסיף כי העמותה ראתה לנכון לוותר למשפחות אחרות, כגון משפחת ברנרד ומשפחת שתרוג על עבודות שביצעו בעצמן, ולכן לא ברור לו מדוע אין נוהגים עימו באופן זהה. ראה סעיף 4 סיפא לתצהירו.

בנוסף, הוא גורס, כי העמותה מבקשת לחייב אותו בתשלומים עבור ביצוע עבודות פיתוח בנכסים שכלל אין לו, כגון חניה, או עבור עבודות שכלל לא בוצעו אצלו כגון מילוי עפר.

מר בוחבוט צרף לתצהירו טבלאות חישוב תשלומי פיתוח חצר, את מחירון העמותה והתשלומים שנקבעו ואת הניירת שהוגשה על ידי העמותה.
בנוסף, הוגשה חוות דעת מומחה מר אבי גולדשטיין, אשר נערכה ביום 17.2.98.
המומחה בחן את הגדרות, את עבודות העפר שבוצעו ואת יציקות הבטון וחיפויי האבן ומצא, כי יש להשלים עבודות חיפוי, גידור ומילוי עפר.

מר בוחבוט נחקר על תצהירו בישיבת יום 16.6.02.
מר בוחבוט אישר, כי הוא התחייב לשלם לעמותה על פי כתב ההתחייבות.
הוא אישר, כי העמותה הסכימה לפעול ולבנות עבורו את הבית על המגרש וכי היה עליו לשלם עבור אומדן העלויות. ראה עמוד 30 בפרוטוקול, למעלה.
מר בוחבוט חזר על גירסתו: "אני לא אשלם על דבר שלא ביצעו אצלי". שם בעמוד 30.
הוא הסכים כי החתימה על החוזה מחייבת אותו לכל דבר ועניין.
מדבריו עלה כי היה שינוי פרסונאלי בין חברי ועד העמותה.
הוא העיד, כי היו דעות שונות בנושא פיתוח החצר.
בתחילה נקבע כי כל משתכן יבצע את הפיתוח בכוחות עצמו ולבסוף הוחלט, שהדבר יעשה במאוחד על ידי העמותה, אולם הוא כבר שינה את מצבו לרעה ופעל לפתח את המגרש בעצמו על פי ההחלטה הקודמת. עמוד 31 לפרוטוקול באמצע.
עם זאת, אמר כי אינו סותר את שיטת החישוב שנקבעה על ידי העמותה באסיפה הכללית.
לטענתו, שילם את כל התשלומים שחייב היה לשלם לעמותה.
כאשר נשאל בעמוד 32 לפרוטוקול, אם יש לו קבלות, אמר כי יוכל להביא בעתיד.
דברים אלה נאמרו מפיו ביום 16.6.02, עמוד 31 לפרוטוקול באמצע.
מאז ועד היום לא הוצגה כל קבלה.
כמו כן, לא הוצג הסבר מדוע לא צורפו הקבלות לתצהירו.
ב"כ העמותה עמדה על כך בחקירתו הנגדית:
"ש. אתה טוען ששילמת, זה עיקר טענותייך, אולם אתה לא מראה שום קבלה.
ת. אני טוען ששילמתי ואת הכל".

בנושא החנייה, עומת העד בוחבוט עם טענת העמותה, כי תחשיב החוב אינו כולל חנייה. לכך נתן תשובה כללית: "אני שילמתי עבור החנייה, אני אוכיח זאת".
אך הוכחה ברורה לא הובאה.
כאשר נשאל מר בוחבוט האם הוא לא כפוף להחלטות רוב העמותה, אמר: "וודאי שאני כפוף להחלטות רוב העמותה" עמוד 33 לפרוטוקול.
כאשר הוסבר לו, כי מתוך 110 חברי עמותה, 105 כבר קיימו את ההחלטות ושילמו את חלקם, לרבות חלקם בהוצאות הכלליות, אמר: "אני לא מוציא את עצמי מהכלל, אני חלק מ- 110 חברים שהתחייבו לשלם כל חובותיהם".
בהמשך אישר כי היה מודע לאסיפה הכללית בה אומצה שיטת הפשרה, לפיה העמותה הוציאה חשבונות לכל חבריה ובסופו של דבר אומצה שיטת הפשרה.
הוא ציין, כי הצביע כנגד החלטה זו.
עם זאת, ההחלטה התקבלה וגם בכך הכיר העד בעמוד 35 לפרוטוקול למעלה.
בהמשך התפלפל העד: "לא אמרתי שאני לא צריך לשאת בפול , אלא שהפול צריך להיות צודק. זה לא הוגן שעבודות הפיתוח שנעשו במגרשים של הדו-משפחתי ייכנסו לפול ואני אשלם עליהם וגם נכנס נושא החניות....". עמוד 35 לפרוטוקול באמצע.
אשר לחוב הכספי לעמדת השמירה, הוא חזר על גירסתו, הוא שילם באופן אישי לחברת השמירה. זאת, מאז נכנס להתגורר בבית בסוף שנת 1995. עמוד 35 לפרוטוקול למטה.
כאשר עומת עם הטענה שהחוב הוא חוב כללי לעמותה עבור שמירה כללית בישוב, וזאת מעבר לשמירה הפרטנית שכל בעל בית הזמין לעצמו בנפרד, אמר: "אני לא חושב שזה הוגן שהחדים ישלמו על הדו-משפחתי...". עמוד 36 לפרוטוקול למעלה.

עמדת הנתבעים בת.א. 130296/98:

עמדה זו הובאה מפיו של מר יצחק, בתצהיר ובעדות בבית המשפט.

התצהיר הוגש במשותף הן על ידי מר אבי יצחק והן על ידי גב' רבקה יצחק המתגוררים ברחוב שיקמה 77, לפיד.
הם טענו , כי מלכתחילה לא היתה אמורה העמותה להגיש את השטר לפירעון.
בתצהירם הביעו תרעומת על כך שהעמותה מוותרת למשפחות אחרות על חוב, אך ממצה את הדין כלפיהם לפירעון חוב אשר לגירסתם אינו קיים כלל. ראה סעיף 4 לתצהיר.
לדידם, מלוא חובם לעמותה שולם. ראה סעיף 6 לתצהיר.
ההסכם לא הופר על ידם. ראה סעיף 8 לתצהיר.
חשבונות התובעים אינם נכונים ואינם מדוייקים ועל כן, השטר מולא שלא כדין וללא הרשאה. ראה סעיף 9 לתצהיר.

טענות בני משפחת יצחק, כלפי העמותה הובאו בתצהיר עדות הראשית.

חוסר התאמה:
בהתחייבות המקורית היה אמור להיבנות בית בשטח של 106 מ"ר, אך בסופו של דבר בנתה משפחת יצחק בית בשטח של 82 מ"ר בלבד.

תקיפת שיטת החישוב של התובעת:
חישוב התובעת אינו ברור ואינו כולל כתבי כמויות של מודד מוסמך, אלא של גורמים אינטרסנטים. גם שיטת החישוב אינה נכונה, חלקה מבוססת על שיטת 1/110 וחלקה מבוססת על חישוב פרטני (בנייה בשטח הספציפי של מש' יצחק) בתוספת פול ותוספת מימון.
כך למשל חולקת משפחת יצחק על חיוב בשיעור של 8,082 ₪ בגין פול ו- 4,545 ₪ הערכה לסיום, כאשר אצל משפחת יצחק הסתיימה הבנייה כבר קודם לכן.
המצהירים טוענים, כי חיובים אלה הוטלו על שכמם ללא הצדק ויש לנכותם מסכום החשבון.
לטענת משפחת יצחק, בסעיפים 18 לתצהירה ואילך, התובעים התבססו על גודל השטח ולא על היקף העבודות שבוצעו בו בפועל. לכן, למרות שהשטח של בני משפחת יצחק הוא גדול, עלות הפיתוח שלו היתה קטנה ולכך אין הצדקה.
הם אומרים בסעיף 18 לתצהיר: " הועד ורוב המשתכנים, בחרו לערוך חישוב כזה, המקפח אותנו ומועיל להם".
עוד הם גורסים, כי תשלומים ששולמו על ידם, לא חושבו עם ריבית והצמדה, בניגוד לתשלומים שלא שולמו על ידם, דבר היוצר עיוות חשבונאי, כוונתם לתשלום של 9,146.58 ₪. ראה סעיף 19 לתצהיר.
מילוי עפר:
לגירסתם של בני משפחת יצחק, חייבה אותם התובעת בסכום של 3,555 ₪ בגין מילוי עפר אולם, עבודה זו לא בוצעה כלל במגרש שלהם.

צנרת ביוב:
לגירסתם של בני משפחת יצחק, חייבה אותם התובעת בסכום של 2,006 ₪ בגין צנרת וביוב - עבודה שבוצעה באופן פרטני על ידם והם שילמו עליה בנפרד לקבלן שלהם.

פיתוח חצר:
מצד אחד דרשה מהם התובעת, עבור פיתוח חצר סך של 42,588 ₪ אך מצד שני הודיעה להם ביום 17.12.93, כי עלויות פיתוח החצר יהיו 26,131 ₪.
פער זה מדבר בעד עצמו, ומצדיק לטענתם ביצוע קיזוז.

חניות:
הסכום של 26,131 ₪ הנ"ל כולל בתוכו רכיב של עלות חנייה. דא עקא, בביתם של בני משפחת יצחק כלל לא בוצעה לטענתם חנייה, דבר המצדיק קיזוז עלות זו.

באופן כללי, טענו בני משפחת יצחק, כי טיב הבנייה גרוע לעומת בתים אחרים וגם דבר זה יש לקחת בחשבון.
עוד הוסיפו, כי המחירים שהתובעת מציינת כפולים מהמחירים המקובלים בשוק.
מר יצחק נחקר על תצהירו בישיבת יום 16.6.02.
מר יצחק אישר בעדותו, כי הוא היה חבר בועד העמותה והיה פעיל בה בין השנים 1991-1996.
עוד העיד, כי הוא עצמו, הכין את תוכנת חישוב העלויות של העמותה ביחד ובהסכמה עם עד התביעה מר שלומי אלבו.
מעדותו עלה, כי התקשרויות העמותה היו כפופות לביקורת. ראה עמוד 42 לפרוטוקול באמצע.
בנושא פיתוח החצר, העיד מר יצחק, כי כאשר פנו המשתכנים לפיתוח החצר, היה ברור להם כי כל אחד ישלם באופן פרטני עבור מה שבוצע אצלו, ואם תהיה חריגה היא תהיה בהתאם לסעיף 6ב' שבו נאמר: "כי ההפרש בין הסכומים שיידרשו, לבין הביצוע בפועל, לא יעלה על 5%".
לגבי עלות הפיתוח האישית של המגרש של משפחת יצחק, הוא טען בעדותו, כי ביקש זאת בכל פגישה של ועד העמותה, אך עד היום לא קיבל.
לטענתו הוא שילם את הוצאות העמותה בחלק היחסי של פיתוח החצר ובזאת יש להסתפק. ראה עמוד 43 לפרוטוקול למעלה.
בסוגיית מילוי השטר אמר מר יצחק, כי הבין את המשמעות והבין כי הוא נותן סמכות לעמותה למלא את השטר. ראה עמוד 43 לפרוטוקול באמצע.
יחד עם זאת, סבר, כי היה מקום לפנות להליך בוררות לפני פנייה להליך של משפט.

העד אישר, בעמודים 43-44, כי נכח באסיפה הכללית בה נקבעה שיטת החישוב המקובלת על העמותה כיום, ולפיה בין היתר, נלקחים כלל חובות העמותה ומחולקים בין 110 החברים.
העד טען, כי אינו זוכר בפרוטרוט את מה שהוחלט באותה אסיפה כלשונו: "זו היתה אסיפה קולנית". ראה עמוד 44 לפרוטוקול באמצע.

בהסתייגות מסוימת אישר העד, את דברי ב"כ התובעת, לפיה אומצה שיטת החישוב שם חולקו החובות לשני סוגים, האחד חישוב פרטני של כל הפרמטרים שניתן לגבות אותם, והשני אותו פול חישוב כללי של הפרמטרים והחובות שלא ניתן למדוד אותם והם אינם ספציפיים לדייר זה או אחר אשר חושבו לפי 1/110.
לגבי צנרת ביוב, נדרש העד להשיב לשאלה האם נכון כי רכיב זה מופיע בחשבון הכללי ולא הפרטני, אולם לא נתן תשובה ברורה. ראה עמוד 45 לפרוטוקול באמצע.
בעמוד 47 לפרוטוקול למעלה, שפך העד את מררתו על שיטת החישוב שהתקבלה ברוב דעות בכינוס העמותה: "ברור שכל דייר יצביע עבור השיטה הכי זולה עבורו, ואצלנו אני מדבר על ששה דיירים של החדים למטה. אנו קבוצת מיעוט שנתונה למרותה של העמותה".
כאשר נשאל העד כיצד יתכן שספרי העמותה, הנהלת החשבונות ושיטת החישוב אינם מקובלים עליו, למרות שהוא היה חבר בעמותה והמציא את תוכנת החישוב, השיב, כי כאשר היה חבר בעמותה נהגה שיטת חישוב שהיתה מקובלת עליו. אומנם העד הכחיש בעמוד 47 לפרוטוקול באמצע, כי הוא המציא שיטת חישוב לפי מ"ר אשר לא התקבלה בסופו של דבר, וכן הציע שיטת חישוב נוספת שלא התקבלה.
אולם, מעדותו ניתן להבין, כי בשעתו שהיה חבר בעמותה, אימץ את שיטות החישוב שהתאימו לו בזמנו.
הוא היה חבר ועד העמותה בזמן ביצוע עבודות התשתית. ראה עמוד 47 לפרוטוקול למטה.

בהמשך עדותו בעמוד 48 אמר העד, כי בעת שהיה חבר עמותה הוא היה מודע למצבת החובות של העמותה כלפי יתר הספקים.

הכרעה:

מהמסכת העובדתית לעיל, עולה מסקנה, כי בני משפחות בוחבוט ויצחק, המתגוררים בשכנות זה לזה, בבתים 75 ו- 77 בהתאמה, ברחוב השיקמה בישוב לפיד, אינם מקבלים את שיטות החישוב של רוב הציבור.
מדובר בעמותה שהוקמה על דעת 110 חברים לצורך בניית בתי מגורים.
כאשר מדוברים בקבוצה כה גדולה אשר כל אחד בונה את בית חלומותיו בנפרד, ברי כי לא תיתכן התאמה מלאה.
יש בתים דו משפחתיים. יש בתים חד משפחתיים, כגון בתיהם של בני משפחות בוחבוט ויצחק. יש בתים שהעדיפו שטח מגרש גדול ובנייה רחבה, יש העדיפו שטח מגרש גדול ובנייה צרה יותר.
יש שרצו בתוספת חניה ויש שהעדיפו חצר גדולה יותר ללא חניה.
יש בתים במדרון ויש בתים בהר.
מן הסתם, כל שוני ושוני, משפיע על תמחור הוצאות הפיתוח והבנייה.
כאשר מדובר בקבוצה גדולה של מתקשרים יש צורך לקבל החלטה אחידה כדי שלא תפרץ הגדר.
מן העדויות ששמעתי, של חברי ועד העמותה בעבר למשל מר יצחק עצמו, ושל חבר העמותה בהווה מר אלבו, עולה, כי אותם 110 חברים בעמותה היו מודעים להבדלים ביניהם והם ביקשו למצוא את שיטת החישוב הטובה ביותר לכלל הציבור.
עלו הצעות שונות לשיטות חישוב שונות.
בסופו של דבר, נבחרה השיטה, אשר נהוגה כיום, על פי תצהירו של מר אלבו.
שיטה זו, התאימה לרוב חברי העמותה.
מה לעשות ושיטה זו לא נשאה חן בעיני המשפחות המתגוררות בבתים חד משפחתיים במדרון, ובהן משפחות בוחבוט ויצחק.
משפחות אלה החליטו לפעול בניגוד לדעת הרוב, ולא לשלם תשלומים עבור חנייה, צנרת ביוב, פיתוח חצר ועוד.
הם ביקשו להסתמך על שיטת ה חישוב הישנה, הפרטנית בה תמכו, תוך התעלמות מוחלטת מכך שדעת הרוב הגיע למסקנה שונה.
אני דוחה את מגמת החישוב כפי שעלתה מעדותם של בני משפחות בוחבוט ויצחק.
לא על החישוב האריתמטרי יש לחלוק, אלא על הדרך .
הדרך בה בחרו בני משפחות בוחבוט ויצחק, היא דרך החישוב שלא הוכרה ע"י רוב חברי העמותה, בהחלטת ועד העמותה, ומשום כך היא פסולה.,
מר יצחק עצמו העיד, כי חזר וביקש לקבל מהעמותה דיווח על הוצאות הפיתוח הפרטניות של החצר שלו, ולא זכה לכך עד עצם מתן עדותו.
דבר זה מוכיח כי שיטת החישוב שבחרו בה רוב חברי העמותה, בסופו של יום, היתה מוצדקת.
הירידה לפרטים אישיים ברמה כזו אצל כל חבר וחבר של העמותה, מעקרת את הליך, אינה אפשרית ומשבשת את כל פעילות העמותה ואפשרויות הגבייה.
כאשר מתאחדת קבוצה גדולה של משפחות לצורך בניה משותפת, כעמותה, ממילא טבועה בכך הסכמה, לקבל את דעת הרוב.
להצטרפות אל קבוצה גדולה, יש יתרון שכן דרכה של קבוצה גדולה קלה יותר מדרכו של הפרט, ואפשרויותיה כלפי ספקים שונים נוחות יותר.
ברם, להצטרפות אל קבוצה גדולה יש גם חסרון, שכן לא ניתן להתחשב באופן מקסימלי בכל צרכיו של הפרט בתוך הקבוצה.
הנתבעים, משפחות בוחבוט ויצחק, ידעו או היה עליהם לדעת זאת, בטרם הצטרפו לעמותה.
שני העדים גם מר דניאל בוחבוט וגם מר אבי יצחק, אישרו כי המשפחות חתמו על שטר ההתחייבות כלפי העמותה וקיבלו עליהן מראש את כל החלטותיה.
לכן, העובדה שבסופו של יום התקבלה החלטה, אשר מטיבה עם רוב חברי העמותה, אך אינה נוחה למשפחות בוחבוט ויצחק, אינה מעלה ואינה מורידה.
זו אינה החלטה אשר אמורה לגרום למאום של הנתבעים לשאת בחובותיהם הכספיים כלפי העמותה ולסרב לשלמם. המשפחות בוחבוט ויצחק אינן יכולות להפר את החלטת רוב חברי העמותה, ולכפות עליהם החלטה שונה מזו שהתקבלה באסיפה.
על כן אני קובעת, כי שיטות החישוב שמציעים בני משפחות בוחבוט ויצחק, בכל הסוגיות, גם השמירה , גם רכיב צנרת ביוב, גם רכיב הפול, גם רכיב החנייה, לא התקבלו על דעת חברי רוב העמותה.
מדובר בניסיון של משפחות בוחבוט ויצחק לכפות שיטת חישוב פרטנית ועצמאית, על חברי העמותה בניגוד לדעת הרוב, וזאת אין להתיר.
משפחות בוחבוט ויצחק קיבלו על עצמן מראש להצטרף לעמותה ולקבל את תנאיה.
לאחר שביתם עומד על תילו ובנוי לתלפיות, בעזרת העמותה וחבריה, לא יוכלו להתנער ממנה ומהתחייבויות כלפיה.
לא זה הזמן לפנות לדרך עצמאית, תוך התעלמות מהמירקם החברתי והכלכלי של יתר חברי העמותה.

אשר לטענות, כי ישנם סכומים שהתווספו לאחר הגשת התביעה, מדובר בתביעה שיטרית ובשטר חוב פתוח, ולכן תוספת של 2,400 שהתהוותה לאחר מילוי שטר החוב, אינה גורעת מזכויות התובעת ואינה פוגמת בשטר.

טענות הנתבעים כאילו מחירי השוק נמוכים משמעותית מהמחירים שטענה להם העמותה, ויש לערוך חישוב חדש של החשבון לפי המחירים המוצעים על ידם, הן טענות בעלמא.
הנתבעים בנו את ביתם, יחד עם חברי העמותה במשך שנים ארוכות.
לא ראיתי כל תיעוד על כך שבאותם שנים, בהם היה מר יצחק חבר ועד העמותה, העלו משפחות בוחבוט ויצחק, טענות כלשהן כלפי תימחור העבודות וחומרי הבנייה אותם רכשה העמותה מהספקים השונים.
כיום לאחר שהבנייה הסתיימה והבתים עומדים על תילם, העלאת טענות כלליות כנגד מחירי השוק בהם נוקבת העמותה, לא תישמענה.
גם ברמה הראייתית לא ביססו הנתבעים טענות אלה ולא הציגו מצגים משכנעים של מחיר אותו שילמה העמותה לעומת מחיר זול יותר הנהוג בשוק.
להיפך, מן העדויות שנשמעו עלה, כי העמותה השתדלה להוזיל מחירים ככל שניתן.
הנתבעים אפילו הלינו על כך, למשל בנושא המודד, הם טענו כי העמותה לא לקחה מודד מוסמך אלא הסתפקה בטביעות עין של גורמים אחרים, אומנם בקיאים בענף הבנייה אך לא מודד מוסמך.
דבר זה מלמד, כי העמותה חסכה ככל שניתן וזה סותר את גירסתם הכללית של הנתבעים בדבר הוצאות מופרזות.
גירסת הנתבעים עמדה בסתירה לעדותו של מר אלבו נציג התובעת בעמוד 17 לפרוטוקול, כי מחיר העבודות נקבע על ידי חברת "מטה בנימין" בטרם נכנס לועד ולאחר קריסתו הוזלו המחירים עוד יותר.

לגירסת משפחת בוחבוט בנושא מילוי העפר או אי מילויו, אני מקבלת את גירסת התובעת כי מדובר ברכיב זניח ביותר שאין לו משמעות. מה גם שהחיוב נעשה בזמן דיעבד ולא בזמן אמת, זמן מילוי העפר בפועל.
לפיכך, אין לשעות לטענות משפחת בוחבוט, כי מילוי העפר אצלם לא היה אופטימלי באופן המצדיק מחיקת כל רכיב זה מן החשבון.
סוגיה זו משתלבת עם טענות משפחת יצחק לגבי ליקויי בנייה.

טענות אלה לא תשמענה בתיק זה כאשר התביעה היא תביעת עמותה את חבריה.
מן הסתם, כל אחד מן הבתים שניבנו על ידי העמותה, לא היה אופטימלי.
מן המפורסמות הוא, שאינן צריכות ראייה, כי בבנייה מסוג זה לוקחים המשתכנים בחשבון, אפשרות של תשלום "מחיר" תמורת ההזדמנות.
המחיר מתבטא לעיתים בצורך לפתח שטח מלכתחילה ובניית תשתיות כמו שהיה כאן.
בצורך להעתיק מקום מגורים לסביבה חדשה לגמרי.
וגם בצורך להשכין עם בנייה שאינה בהכרח אופטימלית, אך עדיין משתלמת ביחס להשקעה הראשונית אשר נדרשה מכל רוכש.
אין לקבל איפוא את עמדת משפחות יצחק ובוחבוט אודות ליקויים בבנייה.
טענה זו טוב לה היה שלא תישמע כלל.
למצער, נשמעה טענה זו בשפה רפה וללא פירוט המצדיק התייחסות שיפוטית אליה.
התובעת הוכיחה את כל רכיבי תביעתה, ושכנעה אותי כי החשבונות אותם הגישה למשפחות בוחבוט ויצחק היו חשבונות נכונים, צודקים ומדוייקים.

אני קובעת, כי הנתבעים לא הוכיחו את הגנתם והטענות אשר העלו כנגד חשבונות התובעת אינם עומדים במבחן המציאות, ובמבחן ההסכמים שנכרתו בין הצדדים מראש, ואושרו בהחלטות ועד העמותה והאסיפה הכללית.

מדובר פשוט של מרד של שתי משפחות שכנים, אשר החליטו לא לשלם לעמותה את החוב משום שחלקו על אופן החישוב שהתקבל על ידי כלל חברי העמותה.
זאת אין לקבל.
אם בחרו משפחות הנתבעים להנות מן היתרון שבבנייה באמצעות עמותה, עליהם לשאת גם בתוצאות הפחות הנוחות ולהרכין ראש בפני
החלטות הרוב, גם אם אינן מתאימות להן.
זאת, אף מבלי להכנס לכך כי הנתבעים מצידם לא הוכיחו את גירסתם העובדתית לגבי ההוצאות הפרטניות שלטענתן היו להן.
כך למשל טען מר בוחבוט להוצאות פרטניות אך לא מצא אצלו קבלות גם מקץ שנים.
כיצד נדע ומדוע שנאמין לטענות כי משפחות בוחבוט ויצחק שילמו בנפרד עבור הוצאות מסוימות, בהעדר אסמכתא חיצונית לכך?
גם מטעם זה, של העדר הוכחת תשלומים חיצוניים יש לדחות את ההגנה.

ונסיים בהתחלה - השטרות הוגשו לפירעון כדין ואין לקבל את גירסת הנתבעים, כי התובעת לא היתה זכאית להגישם.
הוכח בפני
קיומו של חוב נכבד, של כל אחת מן המשפחות כלפי העמותה.
הוכח בפני
, כי בעת כינון העמותה וההצטרפות אליה, הסכימו משפחות הנתבעים לחתום על שטר חוב אשר יוגש לפירעון בעת הצורך.
וכך היה בענייננו.
סיכום:
מן המקובץ לעיל, מתקבלות שתי התביעות שבכותרת.
אני קובעת כי השטרות הוגשו לפירעון כדין וכי הנתבעים לא הוכיחו את הגנתם.
לעומת זאת, העמותה הוכיחה את אופן החישוב אשר היה מקובל על רוב חברי העמותה.
פסק דין
זה ניתן באיחור מה, מחמת הצורך לשוב ולהחיות את העמותה אשר התעורר בסיום הליך ההוכחות ביוני 2002.
העמותה הוחייתה וסיכומי הצדדים הושלמו והוגשו אך בשלהי 2004.

כפועל יוצא, רשאית התובעת לחדש את ההליכים בתיקי ההוצאה לפועל כדלקמן:
תיק הוצל"פ 1-98-02077-26 כנגד משפחת בוחבוט וערביה. התביעה בת.א. 20999/99 מתקבלת במלואה.
תיק הוצל"פ 4-98-01783-26 כנגד משפחת יצחק וערביה. התביעה בת.א. 130296/98 מתקבלת במלואה.

אני מחייבת את משפחת בוחבוט בתשלום הוצאות ושכר טירחת עורך דין התובעת בסך של 6,000 ₪ בצרוף מע"מ הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
אני מחייבת את משפחת יצחק בתשלום הוצאות ושכר טירחת עורך דין התובעת בסך של 6,000 ₪ בצרוף מע"מ הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום ל' ב אדר א, תשס"ה (11 במרץ 2005) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

גרוסמן נועה, שופטת








א בית משפט שלום 20999/99 עמותת שבי ישראל נ' בוחבוט דניאל, בוחבוט רחל (פורסם ב-ֽ 11/03/2005)