פסקי דין על בצלאל נעים | פסקי דין על הפניקס חברה לביטוח | פסקי דין על אלמירה איפראימוב

10044-10/15 רעא     12/10/2015




רעא 10044-10/15 בצלאל נעים, הפניקס חברה לביטוח נ' אלמירה איפראימוב








בית המשפט המחוזי מרכז-לוד



רע"א 10044-10-15 נעים ואח' נ' איפראימוב




תיק חיצוני: מספר תיק חיצוני





בפני

כבוד השופט
צבי ויצמן


מבקשים

1
.
בצלאל נעים

2
.
הפניקס חברה לביטוח


נגד


משיבה

אלמירה איפראימוב



החלטה

בקשת רשות לערער על החלטת בית משפט השלום בנתניה (
כב' הש' ח. שניצר –זאגא
)
מיום 2.8.15 בתיק 52519-06-12 במסגרתה נדחתה בקשת המבקשים להביא ראיות לסתור את קביעת המל"ל באשר לנכותה של המשיבה בתחום האורטופדי והפסיכיאטרי בגין תאונת דרכים מיום 28.3.12.

הנדרש לנדון

1.
המשיבה הגישה כנגד המבקשים תביעה לתשלום פיצויים ע"פ חוק הפיצויים לנפגעי תאונת דרכים התשל"ה – 1975 ( להלן –
חוק הפלת"ד
)
בגין תאונה שאירעה לה ביום 28.3.12 (להלן התאונה).

2.

ועדות רפואיות של המל"ל קבעו למשיבה את הנכויות הצמיתות הבאות, המהוות קביעה ע"פ דין לפי סע' 6 ב' לחוק הפלת"ד-

נכות אורטופדית
צמיתה בשיעור של 20% בגין קיבוע בעמ"ש מותני לפי סע' 37 (7) (ב),
וכן 5% בגין שבר בחוליה
l2
לפי סע' 37 (8) (א) לתקנות המל"ל.

נכות פסיכיאטרית
בשיעור של 10% לפי סע' 34 ב (2) לתקנות בגין תסמונת פוסט חבלתית.

3.
לטענת המבקשת 2 (להלן -
המבקשת
)
נפלו פגמים בהחלטות הועדה הרפואית אשר יש בהם להצדיק היתר להבאת ראיות לסתור. כך תיקה הרפואי האורטופדי של המשיבה מקופ"ח לא עמד לפני הועדות כך שהן לא היו מודעות לעברה הרפואי בתחום זה.
בדומה אף תיקה הרפואי של המבקשת בתחום הנפשי לא עמד לפני המומחית מטעם המל"ל בתחום הנפשי וממילא אף עברה הנפשי לא יה ידוע למומחי הועדה קודם להכרעתם.
לטענת המבקשת לו היו התיקים הנזכרים, המגוללים את עברה הרפואי של המשיבה בתחום האורטופדי והנפשי, היו מונחים לפני הועדות הרפואית של המל"ל הרי שקביעותיהן היו, קרוב לוודאי, משתנות.

עוד טענה המבקשת לפני בית משפט קמא כי לפני הועדה הרפואית הוצגה חוות דעת אורתופדית פרטית מטעם המשיבה ואף מטעם זה בלבד יש להתיר לה הבאת ראיות לסתור בעניין הנכות האורטופדית.

4.
בית משפט קמא, בהחלטתו מיום 2.8.15 מצא לדחות את בקשת המבקשת להבאת ראיות לסתור הן בתחום האורטופדי והן בתחום הנפשי.

בית משפט קמא ציין בהחלטתו כי המשיבה עמדה לפני מספר ועדות רפואיות, כאשר בטופס התביעה לקביעת נכות צויין באופן מפורש כי היא מבוטחת בקופ"ח מאוחדת וכי הוצגו הרשומות הרפואיות, כך גם במהלך הבירור לפני הועדות הרפואיות צוינו מסמכים רפואיים נוספים שעמדו לפניהן.
זאת ועוד, בכל אחת מהוועדות הרפואיות ישנה התייחסות למימצאי הבדיקה הקלינית ובדיקות העזר (צילומי עמ"ש), בתחום האורטופדי נקבע קיומו של קשר סיבתי בין הפגיעה בתאונה ותוצאותיה (שבר בחוליה
l2

וניתוח קיבוע בחוליות
d12
-
l3
) לבין אחוזי הנכות הזמנית והצמיתה בהתאם למימצאי הבדיקה הקלינית וצילומי הרנטגן. מכלל האמור,
מצא בית המשפט כי אין בתיעוד הרפואי אליו היפנה ב"כ המבקשת, המתייחס בעיקר לתלונות של המבקשת על כאבים בגבה התחתון, בכדי לשנות את ממסקנת הועדות הרפואיות בתחום האורטופדי, כך גם אין בהצגת חוות דעת פרטית לפני הועדות בכדי לפגום בשיקול דעתן.

בית המשפט הוסיף וקבע כי גם בכל הקשור לקביעות הועדה הרפואית באשר לנכותה הנפשית של המשיבה כתוצאה מהתאונה, ישנה התייחסות מפורשת של הועדות לתיעוד שהובא לפניהן וכי לא נראה כי נפל פגם כזה או אחר בהחלטתן לעניין הנכות הנפשית המצדיק הבאת ראיות לסתור.

נוכח האמור קבע בית משפט קמא כי "שני הטעמים העיקריים (העובדתי והמשפטי)
אשר יש בהם כדי להתיר הבאת ראיות לסתור, וגם זאת בהתאם להלכה רק במקרים חריגים – לא התקימו"

על החלטה זו מבקשת המבקשת את הרשות לערער.

טענות המבקשת

5.
לטענת המבקשת שגה בית משפט קמא בכך שהתעלם מהעובדה שתיקה הרפואי המלא של המבקשת בתחום האורטופדי לא הוצג לפני אף אחת מהועדות הרפואיות שדנה בעניינה, וכי בתיק זה מצוי תיעוד רפואי אשר אפשר והיה משנה מקביעות הועדות הרפואיות.
כך בתיעוד מיום 16.8.07
מצויין ניוון דיסק
s1
-
l5

ובתיעוד מיום 17.2.11
מצויין "כאב באיזור ע"ש לומברי מופיע לפרקים ...בבדיקה גופנית – רגישות בעמוד השידרה באיזור ורטבלרי
s1-l5-l4
לאסג חיובי תחושה שמורה ברגלים"
ובתיעוד מיום 3.6.10 צויין "כאב בגב – החמרה ... בבדיקה גופנית – רגישות באסור ע"ש סורקלי הגבלת תנועות ע"ש גבי" .

לטענת המבקשת, קביעתו של בית משפט קמא כי התיעוד הרפואי הונח לפני הועדות הרפואיות של המל"ל וזאת מתוך הסתמכות על הכיתוב "רשומות רפואיות" בטופס הבקשה של המשיבה בטעות יסודה, שכן עסקינן בטופס שמולא ע"י המשיבה ולא בקביעה של הועדה הרפואית.

6.
זאת ועוד, לטענת המבקשת, לא עמד לפני הועדות הרפואיות תיק הטיפולים הנוגע לעברה הנפשי של המבקשת, ואשר עיון בו יכול להשפיע על קביעת הנכות הנפשית.
כך בתיעוד מיום 16.10.12 צויין כי למבקשת יש ילד בגיר אשר הסתבך בפלילים וכי "המצב עם בנה החמיר את מצבה הנפשי" . ובתיעוד מיום 24.12.13 צויין – "ביוני 2013 (כשנה ושלושה חודשים לאחר התאונה הנדונה – צ.ו)
חוותה עוד אירוע טראומתי שגרם להחרפה בתסמונת הפוסט טראומטית – שוב במעבר חציה מכונית חלפה במהירות קרוב מאוד אליה ונגעה בנעליה . האירוע גרם לפחד רב. תגובה של
freezing
). אחרי האירוע מצבה הנפשי החמיר מאוד".
יצויין כי קביעת הועדה לעניין נכותה הנפשית של המשיבה ניתנה ביום 19.6.13 לאחר האירוע הנזכר שהתרחש בראשית יוני 2013. לטענת המבקשת, המשיבה אומנם ציינה את האירוע לפני הועדה הרפואית אך בחרה שלא לייחס לו את אותה השפעה, כפי שאכן היה לו כעולה מהתיעוד הרפואי הנזכר אשר לא הובא לעיון הועדה.
המבקשת טוענת איפוא, כי שגה בית משפט קמא בכך שלא נתן דעתו לכך שאירעה החמרה לכאורית במצבה של הנפשי של המשיבה אשר לא הובאה לידיעת הועדה הרפואית וכי זו לא נתנה עליה דעתה בעת מתן קביעותיה באשר לנכות המשיבה.

7.
לבסוף טוענת המבקשת כי שגה בית המשפט בכך שהתעלם מהעובדה שלפני הועדה הרפואית הרביעית, זו אשר קבעה לראשונה נכות צמיתה אורטופדית למשיבה,
הונחה חוות דעת פרטית מטעמה אשר יש בה לפסול את הליך קבלת ההחלטות של הועדה ולהצדיקה הבאת ראיות לסתור.

8.
המשיבה טענה מאידך, כי לא נפל כל פגם בהחלטת בית משפט קמא וכי גם אם ימצא כי תיעוד רפואי מעברה של המשיבה לא הונח לפני הועדות הרי שאין בדבר זה כשלעצמו בכדי להצדיק הבאת ראיות לסתור שכן עיון בתיעוד הנזכר אינו בו לגלות עובדות אשר אפשר שהיה בהן לשנות את קביעת המל"ל, בהעדר כל מימצא בולט בגבה של המשיבה זולת לתלונות של המשיבה על כאבים בגב תחתון או צילום רנטגן המדגים ניוון בחוליות התחתונות.
כך גם לגבי הטראומות אחרות שעברו על המשיבה אין להשוותן לטראומה כתוצאה מהתאונה הנדונה במהלכה משאית לפינוי אשפה הורידה את כף האשפה על גבה של המשיבה.

לבסוף טוענת המשיבה שאף הצגת חוות דעת פרטית לפני הועדה הרפואית אין בה כשלעצמה להציג הבאת ראיות לסתור .

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה מצאתי לדון
בבקשה כאילו ניתנה רשות לערער והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה,
וזאת אחר שניתנה לצדדים ההזדמנות להתייחס ואחר שמצאתי כי לא יגרם למי מהם נזק מכך (בהתאם לתקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984).

כפי שיובהר להלן מצאתי כי יש לקבל הערעור באופן חלקי .

הבאת ראיות לסתור – קיצורו של דין

9.
הלכה פסוקה היא כי הבאת ראיות לסתור תותר אך ורק במקרים מיוחדים וחריגים ובנסיבות יוצאות דופן כאשר הדבר נדרש למען עשיית צדק ומטעמים מיוחדים שיירשמו (רע"א 9018/12
סונול ישראל בע"מ נ' אבי בוטרשווילי
(2013); ע"א 5779/90
הפניקס נ' טיארה
(1990);
בר"ע 634/85
עודה נ' רותם חברה לביטוח בע"מ
(1985); בר"ע 721/85
סלע חברה לביטוח בע"מ נ' פתייה
(1985); רע"א 11325/05
מנורה נ' גולינבסקי
(2006)).

הפסיקה נהגה על דרך הכלל בגישה מצמצמת בכל הקשור להיעתרות לבקשה להבאת ראיות לסתור וזאת מטעמים הנוגעים ליעילות הדיון ומשאיפה לאחידות ראייתית ועובדתית בין ההליכים השונים המתנהלים בערכאות ובמוסדות השונים. כך מצאנו בדבריו של כב' הש' ריבלין ברע"א 4484/06 -
רינה מור נ' אישי ישיר חברה לביטוח (1996) בעמ ואח'
(2006) -
"סעיף 6ב לחוק הפיצויים נועד בעיקרו שלדבר לפטור את בית המשפט מהליך מתמשך, מסובך ומורכב בקביעת דרגת הנכות של הנפגע (בר"ע 309/86 "אררט" חברה לביטוח בע"מ נ' אזולאי, פ"דמ(4) 690, 701). לתכלית הדיונית מצטרף גם רציונאל נוסף של צדק מהותי. החלת אותה דרגת נכות, אשר נקבעה ע"י המוסד לביטוח לאומי בתביעה שהוכרה על ידו כתאונת עבודה, גם בתביעה שמתבררת בבתי המשפט, עשויה לתרום לאחידות ראייתית ועובדתית..."

10.
בקווים כלליים הצביעה הפסיקה על שני סוגים של טעמים, שיהיה בהם כדי להצדיק מתן ההיתר: טעמים משפטיים, לדוגמא, כשהליך קביעת הנכות היה נגוע בפגם מהותי כמו תרמית; וטעמים עובדתיים כבדי משקל כגון שחל שינוי משמעותי במצבו של הנפגע מאז שנקבעה נכותו ע"י המל"ל ועד לדיון בבית המשפט (ע"א 5779/90 וע"א 634/85 הנ"ל). בין היתר, נקבע, כי המקרים המצדיקים מתן היתר הם אלה שבהם הבירור הרפואי של הוועדה הרפואית לא היה מלא ו/או שאינו משקף את המצב הרפואי לאשורו (רע"א 3233/94
קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונת דרכים נ' טלבינסקי חיים
(1994); רע"א 9018/12
סונול ישראל בע"מ נ' אבי בוטרשווילי
(2013)).

11.
עוד נקבע כי רשימת הטעמים המצדיקים התרת הבאת ראיות לסתור אינה רשימה סגורה וכי כאשר מתעוררים ספקות וסימני שאלה באשר לקביעות הוועדה הרי שהכף תיטה לבירורם נוכח תכליתו הראשונית של כל הליך שיפוטי – בירורה של האמת.
כך, כדוגמה, נקבע כי חשש שהועדה לא נתנה דעתה לתיעוד רפואי שאפשר שתהא לו השלכה על מסקנותיה יכול שיהווה עילה למתן היתר לסתירת ראיות
(ת"א (מחוזי – ירושלים ) 14825-07-10
סמי קרוט ואח' נ' סחורי ג'יהאד
(2013); רע"א 2993/14
מרדכי רוטמן נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ
(2014), או כאשר נמצאו פערים ניכרים בין הועדה הרפואית לועדת הערערים בקביעת דרגת הנכות אפשר שהדבר יהווה טעם למתן רשות להבאת ראיות לסתור (רע"א 466/92
אברהם עברי והסנה נ' ויטוריו צמח
(1992) , רע"א 129/89,
אריה הורביץ נ' פניו וסיליה
(1990)),

12.
עוד הובהר בפסיקה כי אפשר שהסתמכות הועדה הרפואית על חוות דעת רפואיות מטעם בעל הדין תשמש כנימוק להתיר הבאת ראיות לסתור (ראו, כדוגמה, בר"ע ת"א) 2422/02
המאגר הישראלי לביטוח רכב נ' אברהמי
(2003) ; רע"א 6812/06
תייר נ' עטייה
(2007)
וכן א.
ריבלין,
תאונת הדרכים, תחולת החוק, סדרי דין וחישוב פיצויים
מהדורה רביעית, תשע"ב-2012, 785) . עם זאת, הובהר שהחוק אינו שולל הגשת חוות דעת פרטית לעיון הוועדה [ריבלין, שם] ולכן יש לבחון כל מקרה לגופו ולבדוק אם הוועדה ביטלה את שיקול דעתה בפני
חוות-הדעת או שקבעה את המצב הרפואי באופן עצמאי ועל יסוד העובדות שעמדו בפני
ה. כל בעניין בש"א (מחוזי ת"א) 19243/08
המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ (הפול) נ' ניר (חיים ) נתניה
[2009] הובהר:

"ההלכה הפסוקה קובעת כי, בדיעבד, משהונחה חוות דעת פרטית בפני
הוועדה, אין הדבר מחייב בכל מקרה מתן היתר להבאת ראיות לסתור, אלא עשוי לפגום בתקפות הקביעה ולשמש נימוק להבאת ראיות לסתור במקרים מסויימים בלבד. כל מקרה ייבחן לגופו ועל בית המשפט להתחקות אחר תקינות ההליך שהתקיים ושיקול הדעת שהפעילה הוועדה ... כל עוד שעולה מפירוט הממצאים הרפואיים, המסמכים שהיו בפני
הוועדה וסיכום מסקנותיה כי הופעל שיקול דעת עצמאי של הוועדה בקביעת נכות התובע, ברי כי אין בעצם השינוי מקביעת הוועדה הראשונה, הנגזר מממצאים רפואיים שונים, משום סיבה מיוחדת לתמיהה, ואף לא כאשר ישנו פער משמעותי בין קביעות הנכות ... במקרים בהם מוצא בית המשפט בבירור כי הופעל שיקול דעת עצמאי של הוועדה, אין הצדקה להבאת ראיות לסתור אך בשל הצגתה של חוות דעת פרטית בפני
הוועדה" (וראו גם: בר"ע (מחוזי ימ' 781/05דולב חוברה לביטוח בע"מ נ' מזרחי [2005]; ת.א (שלום ת"א) 20427/06 קסטן נ'המאגר הישראלי לביטוחי רכב (הפול) [2007]ורבים אחרים )

וכפי שסוכם בעניין תא (תל-אביב-יפו) 11024-02-12 -
שירביט חברה לביטוח בעמ נ' מדינת ישראל
, (2012) -
" הגשת חוות דעת פרטית לוועדה הרפואית אינה מצדיקה, כשלעצמה, הבאת ראיות לסתור, אולם במקום בו הוגשה חוות דעת פרטית יש לנהוג משנה זהירות בבחינת ממצאי הוועדה.
יש לבחון אפוא את פעולות הוועדה ונימוקיה ואם ימצא כי הוועדה לא הפעילה שיקול דעתה או כי נימוקיה מעורפלים ובלתי מובנים ניטה להתיר הבאת ראיות. אולם במקום בו נמצא כי החלטות הוועדה נומקו היטב וכי הפעילה שיקול דעת עצמאי תטה הכף כנגד הבאת ראיות לסתור.

ומהדין נבוא לנדון .

האם יש להתיר הבאת ראיות לסתור באשר לקביעת הועדות הרפואיות הנוגעת לנכותה האורטופדית של המשיבה ?

13.
אני סבור ש יש להשיב לשאלה זו בשלילה.
גם בהינתן כי לא הובא מלוא תיקה הרפואי של המשיבה הנוגע לעברה הרפואי בתחום האורטופדי לפני הועדה, הרי שבנדון לא יהא בכך להוות עילה למתן היתר להבאת ראיות לסתור שכן התיעוד אשר הוצג ע"י המבקשת בבקשתה באשר לעברה האורטופדי של המשיבה אין בו להשפיע כלל ועיקר על קביעת הועדה.
הועדה הרפואית התייחסה בקביעתה למימצאים טראומתיים חד משמעיים אותם קשרה לאירוע התאונה. עסקינן ב"שבר פיצוץ" בחוליה
l2
וקיבוע חוליות
d12-l3
,
הנכות שנקבעה לתובעת הורתה באופן ישיר באותם מימצאים טראומתים, כך בגין השבר עצמו בחוליה בחוליה
l2

נקבעו למשיבה 5% נכות אורטופדית
ובגין הקיבוע עצמו נקבעו לה 20% נכות אורטופדית נוספים. העובדה שהמשיבה התלוננה בעבר על כאבים באיזור ע"ש תחתון ובאיזור החוליות התחתנות

s1-l5-l4
אין בה להשפיע מאומה על הנכות שנקבעה ע"י הועדה הרפואית אשר ייחדה את קביעתה למיצאים בחוליות אחרות בגין אירועים אחרים (שבר פיצוץ, קיבוע חוליות וכו' ולא בשל ניוון דיסק בחוליות תחתונות כנזכר בתיעוד העבר הרפואי) אותם קשרה הועדה לתאונה עצמה.

לא בכל עת בה לא עמד תיעוד רפואי כזה או אחר לפני הועדה הרפואית יהווה הדבר עילה להבאת ראיות לסתור, אלא יש להוסיף ולהראות כי התיעוד החסר היה בו להשפיע על קביעותיה – לא כן בעניין הנדון כמפורט לעיל. ודומה כי לכך כיוון בית משפט קמא בהחלטתו .

14.
יפים הדברים האחרונים אף לעניין הגשת חוות הדעת האורטופדית הפרטית שנערכה ע"י ד"ר קלגנוב, מטעם המשיבה, לעיונה של הועדה.
בנדון מעת שהועדה פירטה נימוקיה באשר לקביעותיה באופן ברור תוך הסתמכות הן על מימצאי בדיקה קלינית והן על צילומי רנטגן שהועברו לעיונה הרי שנראה על פניו כי הועדה הפעילה שיקול דעת עצמאי ולא התבססה בקביעותיה על חוות הדעת הפרטית שהונחה לפניה. ראוי להוסיף ולציין לעניין זה כי קביעת הוועדה הרפואית חורגת באופן ניכר מהמפורט בחוות הדעת הפרטית של ד"ר קלגנוב בה נטען, בין השאר, כי נכותה של המשיבה עדיין זמנית וכי שיעורה מגיעה ל 50%, ואף סעיפי הנכות שנקבעו בה שונים לחלוטין
מאלו שנקבעו ע"י הועדה. ברי , איפוא, כי הועדה הפעילה שיקול דעת עצמאי ולא נסמכה כלל וכלל על חוות דעתו של ד"ר קלגנוב.

מכלל האמור לא מצאתי עילה המצדיקה הבאת ראיות לסתור לעניין נכותה האורטופדית של המשיבה.

האם יש להתיר הבאת ראיות לסתור באשר לקביעת הועדות הרפואיות הנוגעת לנכותה הנפשית של המשיבה ?

15.
כאן, מאידך,
אנו מוצאים כי יש ממש בטענות המבקשת. עיון במסמכי תיק הטיפולים של המשיבה, אשר לכאורה לא עמד לפני הועדה, מגלה כי היא חוותה, לכאורה, אירועים משמעותיים אשר השפיעו על מצבה הנפשי באופן ממשי ומשמעותי, למיצער לסברתו של הרופא המטפל.
כך הם הדברים לעניין אירוע הסתבכותו בפלילים של בנה של המשיבה והשמתו במעצר בית. אירוע אשר כעולה מתיעוד מיום 16.10.12- "החמיר את מצבה הנפשי" . ודוק , קביעת נכותה הצמיתה של המשיבה ע"י הועדה נעשתה לאחר האירוע הנזכר ונראה כי היא לא ידעה עליו ולא התייחסה בקביעותיה להשפעתו על מצבה הנפשי.
ובדומה נראה כי הועדה לא ידעה על השפעת אירוע תאונה נוסף על מצבה הנפשה של המשיבה כיוון שהתיעוד הנוגע למצבה הנפשי בגינו לא הונח לפניה.
כך צויין באופן מפורש בתיעוד מיום 24.12.13 כי ביוני 2013 חוותה המשיבה אירוע טראומתי נוסף עת רכב חלף על פניה במהירות ונגע ברגליה ו"כי אחרי האירוע מצבה הנפשי החמיר מאוד".
קביעת נכותה הנפשית הצמיתה של המשיבה נעשה לאחר האירוע הנזכר ביום 19.6.13 , ואולם לא נראה כי הועדה הרפואית נתנה לו את התיחסותה, כך שנראה כי סוגיית הקשר הסיבתי למצב הנפשי של המשיבה לא נבחנה עד תום, עניין המצדיק לסברתי התרת הבאת ראיות לסתור לעניין זה.
אומנם המשיבה מצינת לפני הועדה "לפני כ- 3 שבועות גם ברח' הנשיא כמעט ונפגעתי מרכב שעברתי ברמזור ירוק"
ואולם נראה כי הועדה לא יחסה לאמירה זו כל השפעה על מצבה הנפשי של המשיבה למרות שתיעוד רפואי מאוחר יותר מלמד כי לאירוע הנזכר, שכאמור קדם את מועד קביעת הנכות ע"י הועדה,
הייתה השפעה ממשית על מצבה הנפשי של המשיבה.
עוד ראוי להסב את שימת הלב לכך שמומחה הועדה אשר בדק ביום 19.6.13 את המשיבה מציין –
"בבדיקה:
אפקט דיכאוני, לבילי, מתבכיינת בקלות,
חשיבה עם אלמנטיים דיכאונייםופוסט חבלתיים. מדברת על פחד לחצות כבישים, שיחזורים מתאונה..."

ואם כן נראה, למיצער מתוך הגיונם של דברים ובוודאי מבלי לקבוע מסמרות בדבר, כי "הפחד לחצות כבישים", הורתו דווקא בתאונה מאוחרת בו הרכב עלה על נעלה בעת חציית הכביש ולאו דווקא בשל התאונה נשוא התאונה בה כף המשאית פגעה בגבה.

עניין זה, אשר דומה כי לא נבחן ע"י הועדה, אשר לא הייתה המודעת להשפעת התאונה מחודש יוני 2013 על המשיבה, כיוון שתיק הטיפולים הכולל את המסמכים הנזכרים לא היה לפניה, ראוי שיבחן בדרך של היתר להביא ראיות לעניין זה ומינוי מומחה בתחום הפסיכיאטרי להערכת נכותה הנפשית של משיבה כתוצאה מהתאונה.




סוף דבר

16.
בקשת רשות הערעור מתקבלת לעניין הבאת ראיות לסתור את קביעת הועדה הרפואית לעניין נכותה הנפשית של המשיבה אך נדחית בכל הקשור לקביעת נכותה האורטופדית.

17.
מינוי המומחה הפסיכיאטרי יעשה ע"י ערכאה קמא.

18.
בנסיבותיו של הנדון לא מצאתי מקום לעשות צו להוצאות.

19.
תואיל המזכירות לסגור התיק שבנדון.


ניתנה היום, כ"ט תשרי תשע"ו, 12 אוקטובר 2015, בהעדר הצדדים.










רעא בית משפט מחוזי 10044-10/15 בצלאל נעים, הפניקס חברה לביטוח נ' אלמירה איפראימוב (פורסם ב-ֽ 12/10/2015)