פסקי דין על זהבית מורדוך | פסקי דין על זולפיה דוידוב | פסקי דין על אכסנדר גרשקוביץ |

56157-01/13 א     12/10/2015




א 56157-01/13 זהבית מורדוך נ' זולפיה דוידוב, אכסנדר גרשקוביץ








בית משפט השלום בבאר שבע



ת"א 56157-01-13 דוידוב נ' גרשקוביץ ואח'




תיק חיצוני: מספר תיק חיצוני






מספר בקשה:
20

בפני

כבוד השופטת
נעם חת מקוב


מבקשת

זהבית מורדוך


נגד

משיבים
1. זולפיה דוידוב
2. אכסנדר גרשקוביץ



החלטה

1.
בקשה של המבקשת (הנתבעת 2 בהליך זה, להלן: "הנתבעת"), לחייב את המשיבה, (התובעת בהליך זה, להלן: "התובעת") בהפקדת ערובה על מנת להבטיח תשלום הוצאותיה במשפט אם תביעת התובעת, תידחה.


רקע כללי
2.
התובעת, הגישה תביעתה כנגד הנתבעת ונתבע נוסף (המשיב 2 לבקשה) לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לה לטענתה בתאונת עבודה שאירעה ביום 10.2.09, כשעבדה בביתה של הנתבעת בעת שהייתה מועסקת על ידי הנתבע הנוסף (להלן: "המעסיק").


טענות הצדדים
3.
הנתבעת הגישה בקשתה זו על פי הוראות סעיף 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), להבטחת תשלום הוצאותיה. לטענתה, סיכויי התביעה נמוכים עד מאוד.
התאונה הוכחשה על ידי הנתבעת ועל ידי המעסיק, גרסת התובעת עצמה לתאונה אינה סדורה ועקבית.
התובעת שינתה גרסתה לעניין מועד התרחשות התאונה, המוסד לביטוח לאומי לא הכיר בתאונה כתאונת עבודה וכן היו סתירות בגרסתה של התובעת לעניין אביה ז"ל של הנתבעת ומועד פטירתו ביחס למועד בו עבדה לטענתה אצל הנתבעת וכיו"ב.
לטענת הנתבעת, התובעת נכה הנתמכת על ידי קצבת המל"ל ועל כן קיים חשש סביר כי לא תוכל לשלם לנתבעת את הוצאותיה, אם תידחה תביעתה.
4.
התובעת מתנגדת לבקשה.
לטענתה אין מדובר בתביעת סרק והנתבעת ממילא לא הוכיחה כי התובעת נעדרת יכולת כלכלית לשאת בהוצאות משפט אם אלה תיפסקנה לזכות הנתבעת.
עצם המחלוקת לגבי קיום התאונה אין בה כדי להצדיק חיוב בהפקדת ערובה, שכן הכחשה כזו היא דבר שבשגרה.
לטענתה יש לה הסברים טובים לסתירות אליהן מתייחסת הנתבעת בבקשתה ולא ניתן לטעון כעת כי סיכויי התביעה קלושים.
לטענת התובעת, המל"ל דחה תביעתה נוכח התכחשות המעסיק לקיום התאונה והמעסיק הכחיש קיום התאונה משום שלא היה מבוטח.
5.
בתשובתה טוענת התובעת כי המל"ל אינו דוחה באופן אוטומטי כל תביעה אליה מתכחש המעסיק וממילא בענייננו, הדחייה נבעה גם מכך שהחומר הרפואי שהציגה התובעת לא תמך בגרסתה.


דיון והכרעה
6.
תקנה 519 (א) לתקנות קובעת כדלקמן:

"בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על התובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של הנתבע".
7.
מטרתה של תקנה זו, בין היתר, היא הבטחת תשלום הוצאות הנתבע מקום בו התובע הוא שיחויב בהוצאות בסוף ההליך, וזאת במיוחד כשנראה כי סיכויי התביעה נמוכים. בבואו להכריע בבקשה מסוג זה, נדרש בית המשפט לערוך איזון בין זכות הגישה לערכאות שהוכרה זה מכבר כזכות יסוד ואף למעלה מכך (ראה ע"א 733/95 ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, פ"ד, נא (3) 577 (1997)) לבין זכות הקניין של הנתבעת שעשויה למצוא עצמה אל מול שוקת שבורה באין אפשרות לגבות הוצאות שיכול וייפסקו לטובתה.
על בית המשפט להפעיל שיקול דעת בשימוש בתקנה 519 במתינות ובזהירות על מנת למנוע מצב בו תחסם הגישה לבית המשפט או לחלופין תתאפשר רק לבעלי אמצעים.
8.
ההלכה הפסוקה היא כי בית המשפט משתמש בסמכותו זו ומורה על הפקדת ערובה בעיקר בשני מקרים: הראשון, מקום בו התובע מתגורר מחוץ לתחום השיפוט ואין בידו להצביע על נכסים הנמצאים בארץ מתוכם יוכל הנתבע להיפרע, והשני, מקום בו התובע לא המציא כתובתו כנדרש בתקנות.
(ראה: י. זוסמן, סדר הדין האזרחי, (מהדורה שביעית), עמ' 900).
בענייננו, התובעת מתגוררת בתחום השיפוט של מדינת ישראל והמציאה כתובת.
9.
בית המשפט מוסמך לעשות שימוש בתקנה 519(א) גם כדי למנוע הגשת תביעות סרק וראה רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ. עיזבון המנוח באסל נעים איברהים פד נח(5) 865 בע' 868:
"... הרציונל העומד בבסיס הסמכות להטיל ערובה הוא למנוע תביעות סרק ובעיקר להבטיח את תשלום הוצאותיו של הנתבע, בייחוד כשנראה שסיכויי התביעה נמוכים..".

ואחר כך בע' 869:

"... שיקול-
דעתו של בית-
המשפט במסגרת
תקנה 519(א)
רחב הוא. במסגרת זו על בית-
המשפט, מחד, לשוות לנגד עיניו את מטרות התקנה – הבטחת תשלום הוצאות הנתבע שהתביעה נגדו נדחתה וכן צמצומה של האפשרות להגיש תביעות סרק, ומאידך, לאפשר את הגישה לבתי-
המשפט לשם הגנה על זכויות.".
10.
על כן, על בית המשפט להשתכנע מצד אחד כי תביעתה של התובעת היא תביעת סרק ומן הצד השני כי לא יהיה באפשרותה לשלם הוצאות משפט אם אלה תיפסקנה כנגדה.
ההלכה היא כי אין לחסום שערי בית המשפט ואין למנוע את זכות הגישה לערכאות מפני בעל דין באשר הוא, אך ורק מחמת עוניו.
בית המשפט העליון קבע כי:

"... זכות הגישה לערכאות עומדת לכל אדם בלא קשר ליכולתו הכלכלית ונתונה גם למעוטי היכולת, אשר אין ברשותם אמצעים כלכליים למימון הוצאות ההתדיינות המשפטית..". (רע"א 3601/04 ו'נצ'ון נ. מדינת ישראל).
11.
אני סבורה כי לא ניתן לקבוע כבר כעת כי מדובר בתביעת סרק.
אכן בפני
התובעת עומדות משוכות לא קלות, אולם לא ניתן לומר כבר כעת כי מדובר בתביעת סרק.
אף כי הוגשו תצהירים בהליך זה, הצדדים טרם נחקרו עליהם ואין לחרוץ כבר כעת את הדין ולקבוע כי אין להליך זה כל סיכוי. יתר על כן, למעט טענת הנתבעת כי התובעת מקבלת קצבה מן המל"ל, אין בידי הנתבעת כל ראיה נוספת למצבה הכלכלי של התובעת.
12.
על כן לא מצאתי מקום לחייב את התובעת בהפקדת ערובה.
למעלה מן הצורך אציין כי בית המשפט פיצל את הדיון בין שאלת החבות לשאלת הנזק ובכך צמצם את הוצאות הנתבעת בשלב זה, כשאיננה נדרשת, כל עוד לא נקבעה אחריותה, לשלם למומחה רפואי ולהגיש חוות דעת מטעמה.
13.
על כן הבקשה נדחית ואני מחייבת את הנתבעת לשאת בהוצאות התובעת ובשכר טרחת עו"ד בסכום של 1,000 ₪, אשר ישולמו על ידה לתובעת תוך 30 יום ממתן החלטה זו.
14.
המזכירות תעביר ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ט תשרי תשע"ו, 12 אוקטובר 2015, בהעדר הצדדים.










א בית משפט שלום 56157-01/13 זהבית מורדוך נ' זולפיה דוידוב, אכסנדר גרשקוביץ (פורסם ב-ֽ 12/10/2015)