פסקי דין על ת.א. סים פרי. קום | פסקי דין על עינב אבן חמו | פסקי דין על תומר קוזין

9526-07/15 תת     12/10/2015




תת 9526-07/15 ת.א. סים פרי. קום בע"מ, עינב אבן חמו נ' תומר קוזין








בית משפט השלום בחיפה




ת"ת 9526-07-15 קוזין נ' ת.א. סים פרי. קום בע"מ
ואח'

תיק חיצוני: 5225210415



בקשה מס'
1

בפני

כב' הרשם הבכיר ניר זיתוני


המבקשות/
הנתבעות

1. ת.א. סים פרי. קום בע"מ

2. עינב אבן חמו
באמצעות בא כוחן עו"ד רועי לוי


נגד


המשיב
/התובע

תומר קוזין
באמצעות בא כוחו עו"ד שמואל בן חיים


החלטה


בעניין: התנגדות לביצוע תביעה ובקשה להארכת מועד

1.
ביום 27/4/15 הגיש התובע נגד הנתבעות ללשכת ההוצאה לפועל תביעה על סכום קצוב על סך 47,500 ₪ בגין יתרת חוב של הנתבעות לתובע בהתאם להסכם מיום 4/3/14 שעניינו החזר הלוואת בעלים שהלווה התובע לנתבעת 1 (להלן: "החברה") וכן העברת המניות של התובע בחברה לנתבעת 2 (להלן: "עינב").

2.
התובע טוען כי במעמד חתימת ההסכם מסרו לו הנתבעות שיקים בסך כולל של 72,500 ₪ המהווה את סכום החוב בהתאם להסכם וכן החזר חוב נוסף שהנתבעות היו חייבות לתובע. נטען כי מתוך סכום זה של שטרות נפרעו שטרות בסך של 25,000 ₪ וההפרש הוא החוב נשוא התביעה.

3.
לפי נתוני תיק ההוצאה לפועל בוצעה מסירה מלאה של האזהרה לנתבעות ביום 10/5/15.

4.
ביום 2/7/15 הגישו הנתבעות התנגדות ובקשה להארכת מועד. באשר לעיתוי הגשת ההתנגדות נטען כי התובע הסכים להארכת המועד להגשת ההתנגדות עד 30/6/15. נטען כי רק בשעות אחר הצהריים של יום 30/6/15 הגיע החומר הרלבנטי שצורף להתנגדות ולכן ההתנגדות הוגשה רק ביום 1/7/15.

5.
לגופו של עניין טוענת עינב כי בשנת 2012 החלה לעבוד כשכירה בחנות בגדים בבעלות התובע כאשר הגרוש שלה אורן קסלסי (להלן: "אורן") עבד באורנג' ורכש ידע נרחב בתחום הסלולר. נטען כי בסוף שנת 2012 התובע פתח חנות סלולר שפועלת תחת עוסק מורשה והציע לאורן לעבוד כשכיר בעסק שפתח התובע למימכר פלאפונים ותיקונם. נטען כי העסק הנ"ל נפתח ביום 31/12/12 כאשר באותה עת עינב ממשיכה לעבוד בחנות הבגדים של התובע.

6.
הנתבעת טוענת כי בחודש מאי 2013 הציע לה התובע להיכנס כשותפה בשיעור של 50 אחוז בחנות הסלולר בתמורה להשקעה של הלוואת בעלים בסך של 60 אלף ₪. עוד נטען כי התובע הציע להעביר את פעילות העסק מעוסק מורשה לחברה, ככל הנראה על פי ייעוץ משפטי שקיבל. עינב מסבירה כי כיוון שהמצב הכלכלי של אורן לא איפשר לו לפתוח חברה, התובע פתח את החברה ביחד עם עינב. עינב מדגישה כי אין לה מושג כיצד פותחים או מנהלים חברה ולכן סמכה על התובע למרות שהיתה מורשת חתימה בפרוטוקול. עינב טוענת כי במהלך תקופת ניהול החנות, התובע הוא שניהל את העסק בפועל והעסק נקלע לחובות. עינב טוענת כי התובע הציע לה בתאריך שלא זכור לה שהעסק יעבור לניהול שלה ושל אורן תוך שהוא מסרב לומר מה היקף החובות הרובצים על החברה. עוד נטען כי התובע "איים" על עינב כי אם לא תעביר את החברה על שמה, הוא יסגור את העסק ולא תהייה לה פרנסה או הכנסה ממנה תוכל לשלם את יתרת החובות. עינב טוענת כי בנסיבות שכאלו ובלית ברירה, חתמה על ההסכם תוך שהיא מתנה את הסכמתה בקבלת הגנה מפני חובות עבר שאינם קשורים בה. עינב מציינת כי כיוון שרואה החשבון של החברה עובד מטעם התובע, לא הצליחה עינב לקבל דוחות של מלאי בטרם החתימה על ההסכם , אך היא זוכרת כי המלאי היה מועט ואף בטל בשישים אל מול החובות שכללו חוב לבנק טפחות בסך 81,665 ₪, חוב לבנק לאומי בסך 40 אלף ₪ וכן יתרת הלוואות וחובות לספקים בהיקף ניכר. עינב טוענת כי פנתה לעורך דין מטעמה לצורך עריכת הסכם אך התובע סירב למעורבות של עורך דין מטעמה כיוון שההסכם הגן עליה והיא נאלצה להסכים לפנות לעורך דין מטעמו של התובע.

7.
עינב טוענת כי ביום 4/3/14 נפגשה עם התובע במשרדו של בא כוחו עו"ד אורן אוזן תוך שהיא והתובע מבהירים לעו"ד אוזן מה כוללת השותפות ביניהם ומהם תנאיה. עינב טוענת כי ההסכם הוא פשוט כאשר כל החובות שרבצו על החברה עד למועד החתימה יחולו על התובע והחובות לאחר מועד החתימה יחולו על עינב. עינב טוענת כי כיוון שידעה שהחובות בטרם החתימה על ההסכם לא חלים עליה, התחייבה לערוב ערבות אישית לחובות החברה. למען ההגינות מציינת עינב כי במסגרת משא ומתן שהתנהל בינה לבין התובע במשרדו של עו"ד אוזן, סוכם בעל פה כי חובות החברה שנוצרו לפני החתימה על ההסכם יתחלקו באופן שווה בינה לבין התובע.

8.
עינב מסבירה כי כיוון שלא רצתה ששיקים שנמשכו על ידי ספקים לא יכובדו, העדיפה לשלם חובות של החברה שנצברו לפני החתימה כאשר היא סבורה לתומה שתוכל לגבות מחצית מהתובע בהתאם להסכם ביניהם. עינב טוענת כי כאשר פנתה לתובע בעניין זה, הטיח בה התובע שתפסיק לפנות אליו כיוון שהיא חתומה על הסכם, ערבה אישית לחובות החברה ולכן עליה לשאת בחובות האלו לבדה. עינב טוענת כי כיוון שחובות החברה נצברו לפני החתימה על ההסכם על התובע לשאת במחצית מהן ולכן עומדת לה טענת קיזוז על מחצית החובות ערב החתימה בסך של למעלה מ – 121,665 ₪, סכום העולה על סכום התביעה.

9.
עינב מוסיפה ומציינת כי כיוון שלא הצליחה לשלם את חובות החברה הפך חשבון החברה למוגבל והעסק קרס. עינב טוענת כי נאלצה להכניס את אביה כשותף בחברה אך לא הצליחו להרים את העסק. בשלב זה פנתה עינב לעו"ד אוזן כדי שיסביר לה את כוונת הצדדים בסעיף 4.2 להסכם והקליטה את השיחה איתו. נטען כי עו"ד אוזן אישר באותה שיחה שעל התובע לשאת במחצית מחובות החברה שהצטברו טרם החתימה על ההסכם. לבקשה צורף תמליל של השיחה בין עינב לבין עו"ד אוזן.

10.
בסיום תצהירה מבקשת הנתבעת שתינתן לה רשות להתגונן ללא צורך בהפקדה שכן התנהלות התובע הכניסה אותה לחובות גדולים ולא תוכל להפקיד סכום כלשהו בהיותה אם חד הורית לשתי בנות.

11.
ביום 10/9/15 הוגשה תגובת התובע להתנגדות , במסגרתה טוען התובע כי יש לדחות את ההתנגדות ללא צורך בדיון. נטען כי טענת הנתבעות לפיה אינן חייבות דבר לתובע אינה מפורטת כנדרש ואינה נתמכת במסמך כלשהו. נטען כי עינב היא זו שביקשה מהתובע לעזור לאורן ולהיכנס לעסק בתור שותף. נטען כי לעינב לא היה כל קשר לחברה ורישומה כבעלת החברה נעשה לבקשת אורן באופן פיקטיבי כדי לסייע לו לאחר ששקע בחובות כבדים לנושים שונים. נטען כי כיוון שעינב מאשרת שלא היה לה כל מעורבות עסקית בחברה, אזי כל האמור בתצהירה הוא עדות שמיעה שדינה להידחות על הסף. נטען כי אורן ניהל את החברה באופן לא ראוי תוך שהוא מזמין סחורה על דעת עצמו מספקים ללא ידיעת התובע, משתמש בפנקסי השיקים של התובע ומזייף את חתימתו. נטען כי לאור התנהלות זו החליט התובע לסגור את העסק , אולם עינב ואורן ביקשו ממנו להעביר את העסק על שם עינב כדי שאורן ימשיך לנהל את העסק תחת שמה של עינב. לפיכך נחתם ההסכם עליו מבוססת התביעה במסגרתו הועברו המניות בחברה על שם עינב והנתבעות התחייבו לשלם לתובע 64,000 ₪ כהחזר הלוואת בעלים.

12.
התובע טוען כי טענת הנתבעות לפיה התובע ניהל את החנות בפועל היא טענה מופרכת כיוון שהחנות נוהלה על ידי אורן, שהכניס את החברה לחובות. נטען כי עד למועד יציאת התובע מהחברה, לא היו לחברה חובות כלשהם. נטען כי היתרות שצוינו על ידי עינב כיתרות חוב הן יתרות שעמדו במסגרות האשראי שהועמדו לחברה על ידי הבנקים. עוד נטען כי נותר בעסק מלאי בשווי של כ – 100 אלף ₪ שכלל מעבדה שלמה לתיקון מכשירי סלולר, טלפונים ואביזרים נלווים. נטען כי עינב לא פנתה מעולם לרואה חשבון בדרישה לקבלת דו"ח מלאי ובהתאם לא צירפה מסמך כלשהו המעיד על פנייה שכזו.
נטען כי אם היה ממש בטענתה של עינב לפיה שילמה חובות שרבצו על החברה, היתה עינב מצרפת מסמכים בדבר תשלום חובות אלו.

13.
נטען כי אין ממש בטענה שהתובע סירב לעריכת ההסכם על ידי עורך דין מטעמה של עינב שכן עורך הדין שערך את ההסכם היה מוסכם על שני הצדדים , לאחר שייצג באותה עת את החברה בתביעה שהוגשה על ידה על ידי צד ג'. נטען כי בהתאם להסכם פנה התובע לבנקים כדי שישחררו אותו מכל התחייבות כאשר בנק מזרחי טפחות הסכים לשחרר אותו ללא תנאי והבנק הבינלאומי התנה את השחרור בתשלום של 25 אלף ₪ ששולם ביום 19/3/14. נטען כי הנתבעות התחייבו להחזיר לתובע סכום זה בתשלומים חודשיים של 1,300 ₪ ואף שילמו 5 תשלומים בהתאם להתחייבות זו.

14.
התובע טוען כי אין ממש בטענת הנתבעות לפיה שילמו חובות שרבצו על העסק כדי שהעסק ימשיך לעבוד כרגיל שכן הנתבעות לא מציינות שם של ספק כלשהו לו שילמו את החוב, לא נוקבות בסכומים ולא מצרפות מסמך כלשהו לתמיכה בטענה זו. עוד נטען כי אם היה ממש בטענת הנתבעות, היו הנתבעות שולחות מכתבי דרישה לתובע לתשלום כספים ששולמו על ידן. התובע טוען כי עינב מעולם לא פנתה אליו לדרישה לתשלום חוב כלשהו לספקים ובהתאם לא צורפה לבקשה כל דרישה שכזו.

15.
התובע טוען כי טענת הנתבעות לקיזוז מחצית החוב בסך של למעלה מ – 121,665 ₪
היא טענה מופרכת , שכן אם היה בה ממש היתה פועלת עינב בדרישה לקבלת סכום זה ולא יושבת בחיבוק ידיים במשך שנה וחצי.
התובע טוען כי הוא זה שנאלץ לשלם חובות שנוצרו לאחר חתימת ההסכם, דוגמאת חוב על סך 3,654 ₪ לעיריית ק. אתא. התובע טוען כי פניותיו לנתבעות כדי שיחזירו לו את הכספים ששילם, נענו בשלילה.

16.
ביום 8/10/15 הוגשה תשובת הנתבעות לתגובת התובע. נטען כי היקף התגובה מלמד על כך שיש צורך בהליך משפטי מלא. הנתבעות טוענות כי לא צירפו מסמכים כיוון שחלק מהמסמכים לא נמצאים ברשותם והם יומצאו בהליך העיקרי. נטען כי בסעיף 14 לתגובה הודה התובע כי לפי ההסכם עליו לשאת בתשלום חובות שנצברו עובר לחתימת ההסכם. באשר לשווי המלאי, נטען כי התובע לא צירף כל ראייה ולכן לא ניתן לקבוע כי גרסתו בעניין זה עדיפה על פני גרסת הנתבעות.

17.
לאור האמור בהחלטתי מיום 10/9/15 התיק בשל למתן החלטה על בסיס החומר המצוי בתיק.

18.
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי טענות הנתבעות אינן מפורטת כנדרש ואף גובלות בהגנת בדים במידה המצדיקה התניית קבלת ההתנגדות בהפקדת סך של 10,000 ₪ בקופת בית המשפט מהטעמים שיפורטו להלן.

19.
התביעה מבוססת על הסכם שנערך על ידי עורך דין. מדובר בהסכם פשוט יחסית במסגרתו מפסיק התובע את מעורבותו בפעילות החברה כבעל מניות ודירקטור. מעביר את המניות לעינב ומקבל החזר של הלוואת בעלים ואת תמורת המניות בסך של 64,000 ₪ המשולמים
ב – 64 תשלומים. בסעיף 4.2 להסכם נקבע באופן ברור כי תומר יהיה אחראי לעילת תביעה שנוצרה לפני מועד החתימה על ההסכם ככל שלא מדובר בהוצאות החברה ועינב תהייה אחראית
לכל תביעה או הוצאה בקשר לפעילות החברה שעילתה נוצרה לאחר מועד חתימת ההסכם. ככל שהיתה לעינב אי הבנה כלשהי בנוגע לפרשנות הסעיף הרי שזו הוסרה באותה שיחת טלפון מוקלטת בינה לבין עו"ד אוזן במסגרתה נתן עו"ד אוזן לעינב דוגמאות קונקרטיות של מקרים בהם תהייה חלוקה של החובות בינה לבין התובע וכן דוגמאות של מקרים בהם לא תהייה חלוקה שכזו.

20.
בשלב הדיון בבקשת הרשות להתגונן, יכולה עינב להעלות טענות בעל פה כנגד מסמך בכתב וכן להעלות טענות עובדתיות מפי השמועה. עם זאת, כאשר מועלות טענות מפי השמועה מוטלת על עינב החובה לציין מהו המקור לאותן טענות וכן להסביר מדוע אותו מקור לא הגיש בעצמו תצהיר התומך בטענות אלו. במקרה שלפניי לא ברור מהו מקור הידיעה של עינב בכל הנוגע לטענותיה בדבר ניהול העסק על ידי התובע עצמו. כיוון שאורן עבד בעסק לטענת שני הצדדים, לא ברור מדוע לא צורף תצהיר של אורן לתמיכה בטענות של הנתבעות בכל הנוגע לאופן ניהול העסק והאחריות לחובות. תמוה שבעתיים מדוע לא נעשה ניסיון לתקן את ההתנגדות ולצרף תצהיר של אורן גם לאחר שהועלתה גרסה מפורטת במסגרת התגובה לפיה אורן ולא התובע הוא זה שניהל את העסק והביא להצטברות החובות.

21.
לא מצאתי בתשובה מענה מניח את הדעת לטענת התובע, הנתמכת באופן חלקי במסמכים , לפיה לא רק שעינב לא דרשה מהתובע לשלם חובות של העסק אלא אף התובע נאלץ לשלם חובות שכאלו בעצמו וקיבל החזר חלקי מהנתבעת בגין הסך של 25,000 ₪ , אותו נדרש לשלם לבנק הבינלאומי כדי להשתחרר מערבותו מחובות החברה לבנק הנ"ל.

22.
חרף האמור לעיל לא מצאתי לנכון לדחות את ההתנגדות שכן חוסר הפירוט אינו קיצוני במידה המצדיקה דחיית הטענות שהועלו כבר בשלב הזה. עיון בהתנגדות ובתגובה מלמד על קיומן של מחלוקות עובדתיות שיש מקום לבררן בהליך משפטי מלא. כך למשל המחלוקת באשר למועד היווצרות החובות לבנקים וכן המחלוקת לגבי מידת המעורבות של התובע בניהול העסק.

23.
בכל הנוגע לסכום ההפקדה, לקחתי בחשבון את טענות הנתבעת בדבר מצבה הכלכלי הקשה. עם זאת, לקחתי בחשבון גם את העובדה כי טענות הנתבעת בעניין זה לא פורטו כנדרש ולא נתמכו במסמכים כלשהם.

24.
כיוון שלא נסתר ההסבר שניתן על ידי הנתבעות לאיחור הקל בהגשת ההתנגדות, אני מאריך את המועד להגשת ההתנגדות עד למועד הגשתה בפועל.

25.
אשר על כן, אני מאריך את המועד להגשת ההתנגדות עד למועד הגשתה בפועל ומקבל את ההתנגדות בכפוף להפקדת הסך של 10,000 ₪ בקופת בית המשפט לא יאוחר מיום 12/1/16. אי הפקדת הסכום הנ"ל במועד שנקבע, תביא לדחיית ההתנגדות ולחיוב הנתבעות בהוצאות התובע.


על החלטה זו רשאיות הנתבעות להגיש
בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה בתוך 30 יום ממועד קבלתה.


ניתנה היום, כ"ט תשרי תשע"ו, 12 אוקטובר 2015, בהעדר הצדדים.














תת בית משפט שלום 9526-07/15 ת.א. סים פרי. קום בע"מ, עינב אבן חמו נ' תומר קוזין (פורסם ב-ֽ 12/10/2015)