פסקי דין על פרקליטות מחוז תל אביב פלילי | פסקי דין על ג'קי גברא כהן | פסקי דין על מתנאל יצחק מוראדי | פסקי דין על סיגל קפורי |

58102-07/14 פ     15/10/2015




פ 58102-07/14 פרקליטות מחוז תל אביב פלילי נ' ג'קי גברא כהן, מתנאל יצחק מוראדי, סיגל קפורי








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



ת"פ 58102-07-14 פרקליטות מחוז תל אביב
פלילי
נ' גברא כהן ואח'




תיק חיצוני: 000373772/2012




בפני

כבוד השופט
שמואל מלמד


מאשימה

פרקליטות מחוז תל אביב
פלילי


נגד


נאשמים

1. ג'קי גברא כהן
2. מתנאל יצחק מוראדי
3. סיגל קפורי




פסק דין
בעניין הנאשמים 1,3

כתב האישום וההסדר
ביום 18.03.15 הצדדים הגיעו להסכמה, בפני
כבוד השופט עוזיאל, לפיה נאשמים 1 ו- 3, הודו בעובדות כתב האישום המתוקן, בטרם הרשעתם הופנו לשירות המבחן, שיבחן בין היתר את שאלת ההרשעה. עמדת המדינה להרשעה, מאסר על תנאי וקנס. המדינה עתרה לקנס משמעותי בעניין נאשם 1 וביחס לנאשמת 3 עתרה לקנס סמלי בלבד.

על סמך הודאת הנאשמים נקבע כי ביצעו את המיוחס להם בכתב האישום המתוקן כדלקמן:
נאשם 1- זיוף בכוונה לקבל דבר


עבירה לפי סעיף 418 לחוק העונשין התשל"ז – 1977;

קבלת דבר במרמה עבירה על סעיף 415 רישא לחוק העונשין התשל"ז – 1977.

נאשמת 3-
קבלת דבר במרמה עבירה על סעיף 415 רישא לחוק העונשין התשל"ז – 1977.

על פי עובדות כתב האישום המתוקן, עובר לתאריך 27.08.12, במועד שאינו ידוע למאשימה, בפגישה שנערכה בין נאשם 1, מנהל בחברת עבודה בחו"ל שעיסוקה מכירות מוצרי קוסמטיקה מעגלות, לבין נאשמת 3, שהתעניינה באפשרות עבודה בחברה, הוסכם כי נאשם 1 יסייע לנאשמת 3 בהליך הסדרת מסמכים לקבלת ויזה תייר לארצות הברית, בעוד שידע כי ויזת התייר אינה מאפשרת עבודה בארצות הברית וכי הדבר מהווה עבירה על החוק האמריקאי. ביום 27.08.12 בראיון בשגרירות ארצות הברית, טענה נאשמת 3 כי הינה סטודנטית, ונדרשה להציג אישור לימודים במוסד אקדמאי. עובר ליום 28.08.12, זייף נאשם 1 או מי מטעמו, עבור הנאשמת, מסמך הנחזה להיראות כי אישור תשלום שכר לימוד לפיו מתועדת הנאשמת להיות סטודנטית מן המניין בשנת לימודים תשע"ג, והכל שהנאשמים יודעים כי תוכן המסמך אינו אמת. עובר ליום 06.09.12, בהנחיית נאשם 1 העבירה הנאשמת מסמך לשגרירות ארצות הברית במטרה לקבל ויזה. באותו היום, על בסיס המסמך אושרה בקשת הנאשמת לקבל ויזה. החל מיום 02.10.12 ועד ליום 03.01.13, לערך, עבדה הנאשמת בחברה, תחת ויזה של תייר.

תסקיר שירות המבחן
בעניינו של נאשם 1 התקבל תסקיר שירות מבחן לפיו הנאשם בן 32, נשוי ומצפה בימים אלה ללידת בנו הבכור. הנאשם מתגורר בתל אביב ועובד כמנהל מכירות בחברת נדל"ן. הנאשם סיים לימודים כעתודאי, שרת שירות מלא והמשיך לשירות קבע למשך שבעה חודשים נוספים, בתחום הכשרתו המקצועית בחיל האוויר. הנאשם לוקח אחריות על ביצוע העבירות, לדבריו באותה תקופה עבד בתפקיד ניהולי בחברת מכירות ועסק בגיוס עובדים ישראלים למשרות בארצות הברית. במסגרת תפקידו, עבד עם חברה שמסייעת לישראלית בתהליך קבלת וויזה לארה"ב ואחד העובדים העביר לידיו את המסמך המזויף. הנאשם מסר כי ידע שמטרת המסמך היא לזייף אישור המסייע לקבלת ויזה לארה"ב. על כן נמנע מלעשות בו שימוש עד למפגשו עם נאשמת 3. לדבריו ביצע את העבירה מתוך רצונו לשאת חן בעיני נאשמת 3 ורצונו לסייע לה בקידום סיכוייה לקבלת וויזה. הנאשם גילה אחריות למעשיו והכרה בחומרתם ובנזקים שנגרמו עקב כך. כמו כן מסר כי ההליך המשפט מהווה גורם מרתיע עבורו. שירות המבחן התרשם כי הנאשם מצליח לבחון את הדברים ולגלות מודעות לבעיותיו, באופן שיש בו להפחית את הסיכון להישנות עבירות דומות. לאחר בחינת מכלול השיקולים המליץ שירות המבחן להטיל את הנאשם צו של"צ בהיקף של 140 שעות אותן יבצע במסגרת בית החולים השיקומי "רעות" בתל אביב בתפקיד ניוד חולים וסיוע לצוות. באשר להרשעתו, הנאשם הביע חשש משמעותי מהאפשרות שיורשע בדין שכן לא יוכל להמשיך ולהחזיק ברישיון לתיווך מקרקעין. כמו כן לדבריו ישנו סיכוי גבוה שיפוטר מעבודתו שכן כתנאי לקבלתו למשרה, התבקש להציג תעודת יושר מהמשטרה. לאור העובדה כי מדובר בנאשם נורמטיבי אשר הסתבכותו בעבירה הנוכחית חריגה להתנהגותו בדרך כלל, המליץ שירות המבחן להימנע מהרשעתו.

בעניינה של נאשמת 3 התקבל תסקיר שירות מבחן לפיו הנאשמת בת 24 ומתגוררת במושב מצליח, עובדת כמעצבת גרפית מזה כחודשיים ולומדת במכללה עיצוב גרפי. הנאשמת שירתה בצבא בתפקיד חובשת בחיל האוויר ולאחר שחרורה עבדה בעבודה מועדפת, בהמשך טסה לארה"ב למשך שלושה חודשים שם עבדה כמוכרת בדוכן בקניון, חזרה ארצה וטסה לחו"ל בשנית למשך חצי שנה. ביחס לעבירות המיוחסות לה, מסרה הנאשמת כי רצתה לנסוע לעבוד בחו"ל לכן פנתה לחברה בה עבד הנאשם 1 על מנת להסתייע בכל הקשור להסדרת המסמכים לצורת קבלת הוויזה. לדבריה, ידעה כי עושה שימוש במסמכים מזויפים לצורך כך וכי לא פעלה באופן שקול ולא הייתה ערה למשמעות מעשיה, לחומרתם ולהשלכתם. השירות התרשם כי בדיעבד הנאשמת מתחרטת על האופן בו בחרה לנהוג, אולם לצד החרטה ניכר כי יש לה קושי להעמיק בבדיקה עצמית ובדפוסי חשיבה והתנהלות שתרמו לביצוע עבירה. לדברי הנאשמת, הפיקה את הלקחים מהאירוע. שירות המבחן התרשם כי הנאשמת בעלת יכולות וכישורים לתפקוד חיובי במסגרות השונות לאורך חייה. נוסף לכך, התרשם השירות כי אינה בעלת דפוסי התנהגות עבריינים, אלא מהיות הנאשמת בלתי מגובשת אשר נראה כי נוטה במצבים מסוימים לפעול באופן מניפולטיבי ובלתי ישיר במטרה לממש את רצונותיה וצרכיה. הנאשמת שללה נזקקות טיפולית כאשר ניכר כי הנאשמת רואה במעשיה ככישלון נקודתי. לפיכך, שירות המבחן לא בא בהמלצה לצו מבחן בעניינה. יחד עם זאת המליץ השירות
על הטלת צו של"צ בהיקף 140 שעות וזאת ואכן גובשה עבור הנאשמת תכנית לפיה תשתלב במסגרת עמותת "עלם" ברמלה בתפקיד יועצת נוער בניידת רחוב. באשר להרשעת הנאשמת, לנוכח העובדה כי הנאשמת בעלת תפקוד תקין וחיובי במבגרות השונות בחייה, כמו גם גילה הצעיר על אף שהנאשמת לא הציגה פגיעה קונקרטית שתגרם מהרשעתה, המליץ שירות המבחן לשקול בחיוב אי הרשעתה בדין וזאת בהתחשב בעובדה כי הרשעה במצבה ובגילה יכול ותחסום בפני
הנאשמת אפשרויות תעסוקתיות עתידיות ותפגע ביכולתה להשתלב באופן נורמטיבי ותורם בחברה.

טיעוני הצדדים
ב"כ המאשימה הפנה את בית המשפט לנסיבות וחומרת העבירה אותה ביצועו הנאשמים 1,3. לגבי לשאלת ההרשעה טען ב"כ המאשימה כי יש להרשיע את הנאשמים. מדובר בעבירה נפוצה, הנאשמים ביצעו את העבירה כאשר המניע הוא כלכלי. ב"כ המאשימה הפנה לאמור בתסקירי שירות המבחן לגבי כל אחד מהנאשמים 1,3. העבירות שביצעו הנאשמים הן עבירות שגורמות לנזק לכלל הציבור הן לנזק התדמיתי עם ארה"ב והן בשל המחיר של אזרחי ישראל התמימים עקב החשדנות הכבדה של שלטונות ארה"ב מפני כניסה של אזרחים לשטחה. לשיטת המאשימה האינטרס הציבורי במקרים מהסוג הזה אינם מתיישבים עם אי הרשעה. בנוגע להמלצות שירות המבחן לגבי נאשם 1 שירות המבחן סבר שיש מקום להימנע מהרשעתו שכן יש סיכוי כי תפגע עבודתו ולגבי נאשמת שירות המבחן התלבט ביחס להמלצה אשר מחד גיסא מדובר בנאשמת אשר נעדרת עבר פלילי
והיא בעלת תפקוד תקין אך מצד שני היא לא הצביעה על פגיעה קונקרטית ולמרות כל זה המליץ שירות המבחן לשקול את אי הרשעתה. לגבי אופי המבצעים עבירות מהסוג בו עומדים לדין הנאשמים 1,3 בתיק זה. בתיקים מסוג דנן כלל לא מסתבכים עבריינים מובהקים אלא צעירים נורמטיביים ללא כל עבר, כך שבמובן הזה מצבם אינו שונה ממצבם של נאשמים אחרים אשר הורשעו. בנוסף, בתיק דנן לא באו נסיבות חריגות אשר מצדיק החלטה חריגה לאי הרשעה כפי שנקבע בהלכת כתב. לגבי נאשם 1 סבורה המאשימה, שאם תהיה פגיעה כפי שהציג הנאשם, הרי שהיא תהיה מידתית בנסיבות ביצוע העבירה שהן חמורות יותר משאר הנאשמים ועל כן ההרשעה מתחייבת. באשר לנאשמת 3 שירות המבחן התלבט ומהתסקיר לא עולה פגיעה קונקרטית אלא עתידית ולכן ההמלצה תמוה ואינה עומדת בקריטריונים. לעניין העונש ביקש ב"כ המאשימה להרשיע את הנאשמים 1,3. לגבי נאשם 1 עונש מאסר על תנאי וקנס משמעותי ולגבי נאשמת 3 מאסר על תנאי וקנס מידתי. אין לנאשמים הרשעות.
ב"כ המאשימה הגיש פסיקה רלוונטית.

ב"כ נאשם 1, טען כי כתב האישום תוקן בצורה משמעותית, נותר כנגד נאשם 1 אישום אחד בלבד. וביקש לאבחן את הפסיקה שהגישה המאשימה המתייחסת למספר אירועים. הנאשם הודה בכתב האישום המתוקן באירוע אחד של זיוף לא היה מניע כלכלי והמניע הוא אישי, הנאשם 1 ביקש לעזור לנאשמת 3. הנאשם לא קיבל כסף מקבלת אותה וויזה. מדובר במי שאין לו עבר פלילי
, ללא כל הסתבכות קודמת. שיתף פעולה מן הרגע הראשון, הודה בכל העובדות והתנצל והצטער. יש גורמים אחרים אשר נקטו בדרך שלא שיתופו פעולה והם לא הועמדו לדין, הצליחו לחמוק מאיימת הדין. אי הרשעת הנאשמים, מהווה מסר ששיתוף פעולה מלא במשטרה יש לו ערך. בית המשפט נותן לשיתוף הפעולה משקל מתאים בגזירת העונש, על מנת לתת תמריץ לאנשים נורמטיביים לא להמשיך ולהסתבך אלא לשתף פעולה ולנקות את עברם בידיעה שבית המשפט יבוא לקראתם. כעולה מהתסקיר יש הבנה, הפנמה וחרטה. הנאשם הביע צער על הדברים שאשר אינם מאפיינים את אורח חייו, חלוף הזמן מאז ביצוע העבירות 3.5 שנים לנאשם חל שינוי דרמטי באורחות חייו. הוא נישא, אשתו בהריון והוא מצפה לילדו הבכור. דבר המשליך על מצבו הכלכלי, שכן הוא עלול לאבד את רישיון התיווך, עובד הנאשם כמתווך ויש סיכון להמשך העסקתו בחברה הנוכחית או מציאת עבודה אחרת בתחום שבו הוא בקי ומכיר וזה מקבל משנה תוקף, שעה שהוא בעל משפחה, עומד לפרנס אישה וילד בעתיד. מדובר בנאשם ללא כל עבר, יליד 1982 והוא הפסיק לנהל את החברה בה בוצע העבירה בטרם הגשת כתב אישום והוא הפסיק עם העיסוק הזה בטרם החקירה, כיום עובד בנדל"ן. הנאשם 1 שירת שירות צבאי מלא. ב"כ הנאשם הציג פסיקה התומכת בטענותיו לעניין אי הרשעה. ב"כ הנאשם 1 ביקש לאמץ את המלצות שירות המבחן ולא להרשיעו.

ב"כ הנאשמת 3 טען כי,
הנאשמת הודה לאחר דיון אצל כב' השופט עוזיאל אשר מעולם לא הוכח כי מעשיה הוכיחו את קבלה את הויזה ולכן אין לראות בכך קשר נסיבתי שהמעשה הביא את אותה תוצאה לעניין הויזה. כל עתידה של הנאשמת 3 לפניה, לעניין ההרשעה , טען בא כוח המאשימה, כי ניתן ללמוד מהתסקיר, שהנאשמת 3 עשתה את מעשיה ביודעין. ב"כ הנאשמת טען כי דבר זה אינו נלמד מהתסקיר, שהיא עשתה את זה ביודעין ולא ניתן ללמוד אחרת. פנה נאשם 1 אליה, היא בחורה צעירה לעניין סיוע ליציאת לחו"ל ולאחר שלושה חודשים חזרה לארץ. מדובר בנאשמת נעדרת כל עבר פלילי
, שרתה שירות צבאי מלא בחייל האוויר, באה ממשפחה שמעולם לה היה לה קשר פלילי
. הרשעת הנאשמת יביא לפגיעה בהשתכרותה, נוכח העובדה כי המקום בו עובדת הנאשמת קשור עם גורמים רגישים. מדובר באירוע בו הנאשמת הייתה על גבול הקטינות 19 ומאז לא ביצעה כל עבירה, הביעה חרטה, חסכה זמן שיפוטי, בכוונתה ללמוד לימודים אקדמיים. ב"כ הנאשמת סבר כי הפסיקה שהגישה המאשימה אינה רלוונטית, שם מדובר במקרים חמורים הרבה יותר. ב"כ הנאשמת 3 הגיש פסיקה התומכת בגישתו. ביקש לנוכח כל האמור להסתפק בעבודות השל"צ בהתאם לתסקיר. ב"כ הנאשמת הגיש בהמשך בקשה בכתב, בו עתירה שלא להרשיע את הנאשמת.

דיון והכרעה
לשאלת

ההרשעה

אני

סבור

כי

יש

מקום

להרשיע את הנאשמים 1,3. הפסיקה

חזרה

ושנתה

את

המבחן

הכפול

על

פי

הלכת

כתב

ע"פ 2083/96

תמר

כתב

נ'


מדינת

ישראל, בפסקה
7

לפסק -

דינה

של

כבוד

השופטת

ד'

דורנר.


הימנעות

מהרשעה,

חרף

הקביעה

כי

הנאשם

ביצע

את

העבירה, היא

תוצאה

חריגה,


השמורה

למקרים

מיוחדים

ויוצאי

דופן. שני

תנאים

מצטברים

נקבעו, על

מנת

שניתן

יהיה

להימנע

מהרשעה
"ראשית, על

ההרשעה

לפגוע

פגיעה

חמורה

בשיקום

הנאשם, ושנית, סוג

העבירה

מאפשר

לוותר

בנסיבות

המקרה

המסוים

על

ההרשעה

בלי

לפגוע

באופן

מהותי

בשיקולי

הענישה

האחרים.
"

וכן י' קדמי,
סדר

הדין

בפלילי
ם, חלק

שני
-
כרך

ב, "

הוצאת

דיונון

תשס"ט - 2009, (ע"מ 1632):
"
במצבים

חריגים

מיוחדים
...
כאשר

עלול

להיווצר

פער

בלתי

נסבל

בין

עוצמת

הפגיעה

של

הרשעה
...
בנאשם
...
לבין

תועלתה

של

ההרשעה

לאינטרס

הציבורי
-
חברתי

הכללי, נתון

בידי

ביהמ"ש

הכוח

להחליט, כי

חרף

אשמתו
...
הוא

לא

יורשע
"
(שם, שם).
לעניין שאלת ההרשעה אני מוצא להביא את דבריה של כבוד השופטת א' פרוקצ'יה בע"פ

5102/03
מדינת

ישראל

נ' דני

קליין [פורסם בנבו] (04.07.09) מדובר בתיק זה בעבירת מרמה.

"ביטול ההרשעה
76.
סעיף 192א לחוק סדר הדין הפלילי

מסמיך את בית המשפט שהרשיע נאשם לבטל את ההרשעה במסגרת גזר הדין, ולהטיל עליו צו מבחן או צו שירות לתועלת הציבור ללא הרשעה.
סעיף 71א(ב) לחוק העונשין
מסמיך את בית המשפט, אשר מצא כי הנאשם ביצע העבירה, ליתן צו לביצוע עבודות שירות לתועלת הציבור בלא הרשעה. חלופה עונשית זו מופעלת במשורה, שכן הכלל הרחב הוא כי מקום בו הוכחה אשמתו של אדם, יש, בדרך כלל, להרשיעו בדין. תכליתו של העיקרון הנוהג נהירה על פניה: הרשעתו של מי שעבר עבירה פלילי
ת היא פועל יוצא מהפרת הנורמה הפלילי
ת, והיא חוליה טבעית הנובעת מהוכחת האשמה בהליך הפלילי
. הרשעת נאשם בעקבות הוכחת אשמתו מממשת את אכיפת החוק באופן שוויוני, ומונעת איפה ואיפה בהחלת ההליך הפלילי
(
ע"פ 2513/96 מדינת ישראל נ' שמש, פ"ד נ
(3) 682, 684;
ע"פ 2669/00 מדינת ישראל נ' פלונים, פ"ד נד
(3) 685, 687). ההרשעה הפלילי
ת של נאשם שאשמתו הוכחה ותוצאותיה הן מרכיב חיוני בהליך הפלילי
; הן נועדו למצות את תכליותיו המגוונות: להעביר מסר של הרתעת היחיד והרבים, ולשוות למעשה העבירה תווית של מעשה פסול בעיני החברה שגמול עונשי בצדו. חברה המבקשת להפעיל את ההליך הפלילי
בדרך אפקטיבית, שוויונית והוגנת תתקשה להשלים עם גישה שיפוטית הפוטרת נאשמים, חדשות לבקרים, מהרשעה פלילי
ת אף שאחריותם הפלילי
ת הוכחה. שהרי ההרשעה היא הביטוי השיפוטי לאחריות הפלילי
ת שהוכחה, ובלעדיה נותרת קביעת האחריות הפלילי
ת חסרה את החוליה האחרונה, המוסיפה לה את המשמעות המשפטית הנורמטיבית הנדרשת.

עם זאת, המשפט מניח כי רקמת החיים האנושיים, בהשתקפותה בהליך הפלילי
, מולידה מצבים קיצוניים שאינם מתאימים להחלת העיקרון העונשי הרחב המחייב הרשעה פלילי
ת בעקבות הוכחת אשמה. במצבים חריגים ומיוחדים, כאשר עלול להיווצר פער בלתי נסבל בין עוצמת הפגיעה של הרשעה פלילי
ת בנאשם האינדיבידואלי לבין התועלת שתצמח לחברה ולאינטרס הציבורי מקיומה של הרשעה, נתון בידי בית המשפט הכוח להחליט כי, חרף אשמתו של הנאשם, הוא לא יורשע בדין. בהכרעה בעניין זה
"נדרש איזון שיקולים, המעמיד את האינטרס הציבורי אל מול נסיבותיו האינדיבידואליות של הנאשם. בראייה כוללת, נשקל, מן הצד האחד, הצורך במיצויו של ההליך הפלילי
בדרך של הרשעת העבריין, כדי להשיג בכך, בין היתר, את גורם ההרתעה והאכיפה השוויונית של החוק. שיקול ציבורי זה פועל במשנה תוקף, ככל שחומרת העבירה גדולה יותר, והנזקים לפרט ולציבור מביצועה גוברים.

כנגד השיקול הציבורי, נשקל עניינו של הפרט הנאשם, ובמסגרת זו נבחנים נתונים שונים הנוגעים אליו, וביניהם - טיב העבירה אותה עבר וחומרתה, עברו הפלילי
, גילו, מצב בריאותו, והנזק הצפוי לו מהרשעה. באשר לנאשמים בגירים, במאזן השיקולים האמור, גובר בדרך כלל השיקול הציבורי, ורק נסיבות מיוחדות, חריגות ויוצאות דופן ביותר, תצדקנה סטייה מחובת מיצוי הדין בדרך הרשעת העבריין".


(
ע"פ 2669/00 מדינת ישראל נ' פלוני, פ"ד נ"ד
(3) 685. ראו גם
ע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב
(3) 337;
ע"פ 3301/06

ביטי נ' מדינת ישראל
, תק-על 2006(4) 1000;
ע"פ 7211/04

מדינת ישראל נ' פלונים
, תק-על 2006(1) 3685; פרשת
שמש
, לעיל).

77. בנסיבות חריגות ומיוחדות, כאשר עלול להיווצר יחס בלתי סביר בין חשיבות ההרשעה לאינטרס הציבורי לבין עוצמת הפגיעה הצפויה לנאשם באם יורשע, ובהתחשב במכלול הנתונים הרלבנטיים לעניין, ניתן לעשות שימוש בסמכות אי ההרשעה. לצורך כך, יש להתחשב, מצד אחד, במשמעותה של העבירה שנעברה מבחינת השלכתה על הנורמות החברתיות והמסר הציבורי המתחייב מהן. מצד שני, יש לתת את הדעת לנסיבות אישיות שונות הקשורות בנאשם – גיל, עבר קודם, – אם נורמטיבי אם לאו, נתונים שונים הקשורים למצבו האישי והבריאותי, והשפעת ההרשעה על סיכויי שיקומו. מעבר לכל אלה, יש גם לשקול במבט רחב את השפעת אי ההרשעה על ההליך הפלילי
בכללו, ואת המסר החברתי שאי ההרשעה טומן בחובו בנסיבות העניין הספציפי."

וכן ראו לעניין חומרת עבירות המרמה לשאלת ההרשעה רע"פ 3402/15 גזאלה

גזיר

נ' מדינת

ישראל [פורסם בנבו] (08.06.15) וכן רע"פ 3561/06 יצחק

זילברמן


נ' מדינת

ישראל [פורסם בנבו] 20.09.06 רע"פ 4656/06 חביב

משעור נ' מדינת

ישראל 06.06.06.

לאור כל האמור, על הנאשמים לעמוד במבחן כפול. אציין כי חומרת העבירה אותה ביצועו הנאשמים, היא חמורה נוכח הפגיעה הקשה באינטרס הציבורי, שלכך מתלוות השלכות על כלל הציבור. הנאשמים ביצוע את העבירה כלפי מדינה אחרת ויש בהתנהגות הנאשמים פגיעה באינטרס של כלל המבקשים ויזה ממשלת ארה"ב, ע"י האמון שניתן מצד הרשויות המקבלות את המסמכים כנחזים להיות כשרים. התנהלותם של הנאשמים מהווה נדבך בפגיעה באותו אמון. פגיעה זו משליכה על החשדנות לגבי אזרחים תמימים המגשים מסמכים ונתקלים בחשדנות שאין בבסיסה דבר, בשל אותן עבירות שבוצעו ע"י הנאשמים. פגיעה זו היא פגיעה קשה באינטרס הציבורי בשמירת היושר והמידות.

לעניין הפגיעה הקונקרטית, גם כן איני סבור כי הנאשמים 1,3 עומדים בתנאים הנדרשים שירות המבחן המליץ שלא להרשיע מחשש הנאשם 1 לפגיעה ברישיון לתיווך מקרקעין.

לאחר עיון בחוק המתווכים במקרקעין, תשנ"ו-1996
(להלן: החוק). נקבע בחוק חלופות לבחינת מעשיו של מתווך מקרקעין בפני
ועדת המשמעת. יצוין כי הרשעה בדין אינה החלופה היחידה העומדת בפני
התובע לבחון מעשיו של מי שיש בידו רישיון לתיווך, לעניין חוק זה. סעיף 14 א לחוק קובע כדלקמן.


עבירות


משמעת

(תיקון מס' 7)
תשע"ב-2012
14
א.
מתווך במקרקעין שעשה אחד מאלה, עבר עבירת משמעת:

(1)
התנהג בדרך שאינה הולמת את עיסוקו;

(2)
עבר על הוראה מהוראות סעיפים 8 ו-10 עד 12;

(3)
עבר על כלל מהכללים שקבע השר לפי סעיף 14כט או על הוראות כל דין אחר המטיל חובה או איסור על מתווך במקרקעין;

(4)
השיג את רישיונו במצג שווא;

(5)
הורשע ב

פסק דין
סופי, בין בישראל ובין מחוץ לישראל, בעבירה שמפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה אין הוא ראוי לעסוק בתיווך במקרקעין;

(6)
גילה חוסר אחריות או רשלנות חמורה, במהלך עיסוקו בתיווך במקרקעין.

כפי שניתן לראות בחוק קיימות חלופות אחרות המאפשרות להעמיד לדין משמעתי מתווך ואין בהכרח קשר בין הרשעתו של המתווך לחובת העמדתו לדין. עוד יצוין כי גם מתווך שהורשע בדין, הרשעתו אינה מביאה בהכרח לתוצאה של העמדה לדין משמעתי ובסעיף קטן 5 לסעיף 14 א לחוק יש שיקול דעת לתובע האם להעמיד את המתווך לדין. סעיף 14 יא (ה) קובע את שיקול הדעת של התובע וקובע כי ראה תובע, בין על יסוד תלונה שהתבררה, בין על יסוד

פסק דין
שניתן על ידי בית משפט ובין בכל דרך אחרת, כי יש ראיות לכאורה שמתווך במקרקעין עבר עבירת משמעת, יגיש נגדו קובלנה לוועדת המשמעת, זולת אם סבר שאין בהגשתה עניין לציבור, ויודיע על הגשתה לנקבל. עוד אציין כי העמדתו לדין של מתווך אינה מביאה בהכרח לשלילת רישיונו. סעיף 14 יט לחוק קובע את האמצעיים המשמעתיים העומדים לרשות ועדת המשמעת.


אמצעים
משמעתיים

(תיקון מס' 7)
תשע"ב-2012
14
יט.
(א)
מצאה ועדת המשמעת כי הנקבל עבר עבירת משמעת, רשאית היא לנקוט נגדו אחד או יותר מאמצעים אלה:
(1)
התראה;
(2)
נזיפה;
(3)
קנס בסכום שלא יעלה על הסכום כאמור בסעיף 61(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977;
(4)
התליית הרישיון לתקופה קצובה שלא תעלה על שלוש שנים;
(5)
ביטול הרישיון.

נראה כי ביטול הרישיון הוא הסנקציה החמורה ביותר ויש להניח, כי אינה הענישה הראשונה שנשקלת. אלה נשקלת במכלול שיקולי הענישה המשמעתית. עוד אציין כי האמצעים המשמעתיים של קנס או התליית הרישיון לפי שסעיף 14 כ לחוק יכול ויושתו בדרך של תנאי.

מכול האמור, ניתן לקבוע בצורה די ודאית כי טענת הנאשם כי הרשעתו בדין תביא לביטול הרישיון אין בה ודאות לעת הזאת. נראה על פניו כי מסקנה זו של הנאשם רחוקה עדיין מביצוע בפועל. ועדת המשמעת אמורה להפעיל את שיקול דעתה על מנת לבחון את העונש לנאשם במידה ויעמוד לדין משמעתי, אם בכלל. גם הרשעתו של הנאשם אינה יוצרת ודאות, שאכן הנאשם יעמוד לדין משמעתי נוכח סמכויות התובע.

אני סבור כי קיים קושי אמתי כאשר השיקול העיקרי לאי הרשעת הנאשם הוא, מניעת עמדה לדין משמעתי ואיבוד רישיון התיווך. בבוא בית המשפט לשקול את שאלת ההרשעה בית המשפט למעשה שוקל את האינטרס הציבורי למול האינטרס האישי של הנאשם ומידת הפגיעה בו. כאשר הבכורה נתונה להרשעה, ובחריג כאשר הפגיעה באינטרס הציבורי היא שולית והפגיעה באינטרס של הנאשם היא חריגה ועלולה לגרום לנזק בלתי הפיך, יטה בית המשפט ויאמץ את האינטרס האישי של הנאשם. אני סבור כי הימנעות מהרשעה על מנת שהנאשם לא יעמוד לדין משמעתי הוא שיקול פסול. בית המשפט אינו צריך להיכנס לנעליו של תובע ולשקול את האינטרס הציבורי העמדה לדין משמעתי, אין זה תפקידו של בית המשפט ולמעשה בית המשפט מתערב בשיקול דעת הנתון לרשות מנהלית שזהו תפקידה וזאת בטרם הרשות המנהלית נתנה דעתה בעניין. כניסה לשיקול הדעת המנהלי בטרם שקל דעתו יוצר מוסד על, המכוון את שיקול הדעת של רשות אחרת, זה הוא שיקול פסול ונפסד. אבקש לציין, כי אין בדברים אלו כמובן כדי להשפיע או להתוות את קו החשיבה של התובע. במיוחד במקרה הנוכחי, כאשר האירוע קרה אגב התנהלות הנאשם במסגרת עבודתו הקודמת בזמן, לעבודתו כמתווך. על בית המשפט לשקול את השיקולים המנחים אותו בפסיקה. האם במקרה הנוכחי
יש בהרשעה

לפגוע

פגיעה

חמורה

בשיקום

הנאשם
? כפי שציינתי אין ודאות לגבי ההליך המשמעתי ודאי תוצאותיו ובנסיבות אלו אני סבור כי יש מקום להרשיע את הנאשם.

לגבי נאשמת 3, ציין שירות המבחן כי לא מצא פגיעה קונקרטית שתגרם מההרשעה. שירות המבחן המליץ שלא להרשיעה בהתחשב בעובדה כי הרשעה במצבה ובגילה יכול ותחסום בפני
הנאשמת אפשרויות תעסוקתיות עתידיות ותפגע ביכולתה להשתלב באופן נורמטיבי ותורם בחברה. שיקול זה אין בו די במקרה הנוכחי שלא להרשיע את הנאשמת, שיקול זה של שירות המבחן לא הוכר בהלכה הנוהג ונדחה ע"י בית המשפט בעשרות מקרים בהעדר פגיעה קונקרטית. ב"כ הנאשמת הגיש מכתב של מעסיקה של הנאשמת, כי במידה ותורשע תפוטר. האמור במכתב לפיו הנאשמת 3 עובדת עם "ארגונים בעלי רגישות כגון בנקים ומוסדות ביטחוניים ולעיתים אנו נדרשים לתת הצהרה בדבר עובדינו האם יש להם הרשעה פלילי
ת" הנאשמת עוסקת כגרפיקאית ומפיקת פרינט. אני חייב לציין, שקבלת טענתה של הנאשמת, כי יש במכתב זה פגיעה קונקרטית יביא לתוצאה כי הכלל יהיה אי הרשעה והרשעה תהא החריג. הסביר דברי, אין במכתב זהות הגופים איתם עובד מקום העבודה של הנאשמת. יש במכתב אמירה כללית לגבי זהות מקבלי השירות. אין במכתב הסבר מדוע נדרשת אי הרשעה של עובדת במקום? מדוע נדרש מקום העבודה לדווח לכל בנק המזמין עבודות הדפסה במדבקות, את זהות העובדים ופרטים אישים שלהם שהם בכלל פרטים חסויים ומהווים פגיעה קשה בפרטיות העובדים. מדובר בטענה כללית בלתי מוסברת ולא מובנת כלל לבית המשפט הכיצד כל עובד במוסד כלשהו הנותן שירות לבנק נדרש לאי הרשעה. האם יעלה על הדעת כי בנק מסוים הרוכש מוצרי מזון במרכול מסוים ידרוש מקופאי שיהיה בלתי מורשע (מבלי לפגוע כמובן בעבודת הקופאי). מדובר בדרישה דרקונית שאין לה בסיס חוקי ואינה עומדת במבחן הסבירות. אין בידי לקבל את המכתב שהוצג שמהווה נסיבה המצדיקה הכרה באמור במכתב כפגיעה קונקרטית. במכולל הנסיבות אני סבור כי יש להרשיע את הנאשמת 3.

סוף דבר, על סמך הודאת הנאשמים אני מרשיע את הנאשמים 1,3 בביצעו המיוחס להם בכתב האישום המתוקן כדלקמן:
נאשם 1- זיוף בכוונה לקבל דבר


עבירה לפי סעיף 418 לחוק העונשין התשל"ז – 1977;

קבלת דבר במרמה עבירה על סעיף 415 רישא לחוק העונשין התשל"ז – 1977.

נאשמת 3-
קבלת דבר במרמה עבירה על סעיף 415 רישא לחוק העונשין התשל"ז – 1977.

בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין, יש לקבוע, בטרם גזירת הדין את מתחם העונש ההולם, תוך התחשבות בעיקרון המנחה בענישה, שהוא קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של כל אחד מהנאשמים. בין סוג ומידת העונש המוטל עליו, מידת הפגיעה בערך החברתי המוגן, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות ביצוע העבירה. סבורני כי מתחם העונש ההולם בגין האירוע הוא מאסר על תנאי ועד 8 חודשי מאסר.

בהינתן המתחם האמור, יש לגזור את עונשו של כל אחד מהנאשמים תוך שקילת המתחם ותוך התחשבות בנסיבות המשליכות על קביעת העונש המתאים, כאשר בעניינם יש ליתן משקל להלימה בגזירת העונש לביצוע העבירה ע"י הנאשם/נאשמת; נסיבות ביצוע העבירה וחומרתה; מידת הפגיעה בערך המוגן; גילו של הנאשם/נאשמת; חלוף הזמן; הנסיבות עליהן עמדה ההגנה בטיעוניה; הודאתם המצביעה על נטילת אחריות; היותם נעדרי עבר פלילי
.

אני מוצא לציין כי על נאשם 1 יוטל קנס גבוה יותר מנאשמת 3 נוכח מהות מעורבותו באירוע בו הודו הנאשמים.

לאחר ששמעתי את הצדדים בהתחשב בטיעוניהם, בנסיבות המקרה והעניין ועל פי כל השיקולים הצריכים לגזר הדין אני קובע כי אלה העונשים שאני משית על הנאשמים 1,3:


א.
אני דן כל אחד מהנאשמים 1,3 למאסר למשך 3 חודשים וזאת על תנאי למשך שנתיים. התנאי הוא שלא יעברו אחת מהעבירות בהן הורשעו.


ב.
הנאשם 1 ישלם קנס בסך 3,000 ₪ או 30
ימי מאסר תמורתם.
הקנס ישולם עד ליום 01.12.16.


ג.
הנאשמת 3 תשלם קנס בסך 750 ₪ או 7
ימי מאסר תמורתם.
הקנס ישולם עד ליום 01.12.16.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בת"א, תוך 45 יום מהיום.


במידה וקיימים מוצגים הרי שהם יישמדו, יחולטו, יושבו לבעליהם על פי שיקול הדעת של קצין החקירות.

ככל

שהופקד

פיקדון

בתיק

על-ידי

מי מהנאשמים

ובהיעדר

מניעה

על-פי

דין, הקנס יקוזז מהפיקדון ואת היתרה יש

להחזיר

לידיו

או

לגורם

אחר

לפי

בקשת

מי מהנאשמים.



הנאשמים יפנו למזכירות ביהמ"ש לקבלת שובר תשלום קנס.

ניתנה היום, ב' חשוון תשע"ו, 15 אוקטובר 2015, בנוכחות הצדדים.










פ בית משפט שלום 58102-07/14 פרקליטות מחוז תל אביב פלילי נ' ג'קי גברא כהן, מתנאל יצחק מוראדי, סיגל קפורי (פורסם ב-ֽ 15/10/2015)