פסקי דין על היוסדים א. מניביץ בע"מ | פסקי דין על משה מרקוביץ' | פסקי דין על קלרה מרקוביץ' |

43817-03/13 תאמ     15/10/2015




תאמ 43817-03/13 היוסדים א. מניביץ בע"מ נ' משה מרקוביץ', קלרה מרקוביץ'








בית משפט השלום בהרצליה



תא"מ 43817-03-13 היוסדים א. מניביץ בע"מ
נ' מרקוביץ'




בפני

כבוד השופט
אילן סלע


היוסדים א. מניביץ בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד דוד שטיין

התובעת


נ ג ד

1.משה מרקוביץ'

2.קלרה מרקוביץ'
ע"י ב"כ עו"ד דן רינגל


הנתבעים




פסק דין



תביעה ותביעה שכנגד שהוגשו בקשר לעבודות שיפוץ שביצעה התובעת בדירתם של הנתבעים (להלן: הדירה"), שיפוץ שנדרש לאחר נזקי צנרת שאירעו בדירה.

הרקע לתביעה וטענות הצדדים
1.
לטענת התובעת, תחילה הוסכם בין הצדדים על תמורה בסך של 110,000 ₪ בתוספת מע"מ, והדבר הועלה על הכתב ב"כתב כמויות" מיום 12.01.11 (להלן: "כתב הכמויות"). לאחר מכן, ביקשו הנתבעים מהתובעת לבצע עבורם עבודות נוספות שלא היו כלולות בכתב הכמויות. התובעת הגישה לנתבעים הצעת מחיר לקניית חומרים וסיכמה עמם על מחיר לביצוע העבודות הנוספות בסך של 22,486 ₪ בתוספת מע"מ. לטענתה, הנתבעים אישרו את שתי ההצעות ואף רכשו את החומרים כפי שהוצע במסגרת ההצעה השנייה. בסך הכול היה על הנתבעים לשלם לתובעת סך של 155,009 ₪ (סכום הכולל מע"מ) אולם בפועל הם שילמו לתובעת סך של 100,200 ₪ בלבד. משכך, היא הגישה את תביעתה כנגדם לתשלום היתרה בסך 54,809 ₪ ופיצוי בגין הפרת ההסכם בסך של 20,000 ₪ נוספים.

2.
להגנתם טענו הנתבעים, כי אכן, ההצעה הראשונה הייתה על סך של 110,000 ₪ בתוספת מע"מ והם דחו אותה, שכן היא הייתה גבוהה מההצעות האחרות שהיו בידיהם וגבוהה ביחס לתמחור שערך המומחה מטעמם. לאחר ניהול משא ומתן עם נציג התובעת הוסכם כי התמורה תעמוד על סך של 110,000 ₪ כולל מע"מ כשסוכם שבמחיר זה תבצע התובעת גם את העבודות הנוספות שנתבקשו ושלא היו כלולות בדו"ח השמאי מטעם חברת הביטוח כעבודות שנגרמו כתוצאה מנזקי הצנרת.

3.
הנתבעים הוסיפו כי לאחר ביצוע העבודות הם נפגשו עם נציג התובעת בדירה וסיכמו על סכום ששקלל גם את הליקויים והחסרים בעבודות שביצעה התובעת, ובהתאם למוסכם הם שילמו סך של 102,000 ₪. בהמשך, מצא מפקח הבניה מטעמם ליקויים לא מבוטלים בעבודות שביצעה התובעת, ועל כן ככל שקיים חוב כלשהו, התובעת היא זו שחבה להם נוכח הליקויים והחסרים שפורטו בכתב תביעה שכנגד שהגישו הנתבעים כנגד התובעת על סך של 58,734 ₪. סכום זה כולל סך של 48,734 ₪ בגין עבודות תיקון והשלמה כפי שפורטו בחוות דעתו של המומחה מטעם הנתבעים אשר צורפה לכתב התביעה שכנגד וסך נוסף של 10,000 ₪ עבור הוצאותיהם למדור חלופי שהיה עליהם למצוא נוכח עיכוב השלמת העבודות על ידי התובעת.

4.
בכתב ההגנה לתביעה שכנגד, דחתה התובעת את הטענות כנגדה והיא הצטיידה בחוות דעת מטעמה בה אמד המומחה את עלות התיקונים הנדרשים בדירה בסך של 1,666 ₪ בלבד ותקופת ביצוע התיקונים הוערך בכ-2 ימי עבודה.

5.
נוכח המחלוקת בין המומחים מטעם הצדדים מונה מומחה מטעם בית המשפט, המהנדס ושמאי המקרקעין מר יוסף גולדקלנג. המומחה נתבקש להעריך את אומדן עלות העבודות הנוספות שבוצעו על ידי התובעת בדירת הנתבעים ולא נכללו בכתב הכמויות והוא העריך את עלות עבודות אלו בחוות דעתו מיום 15.12.14 בסך של 7,160 ₪ בתוספת מע"מ. את הליקויים הנטענים על ידי הנתבעים הוא העריך בסך של 4,800 ₪ בתוספת מע"מ. הוא ציין כי במידה והתיקונים יבוצעו על ידי קבלן שיפוצים ולא על ידי התובעת, יש להוסיף 25% על העלות שננקבה על ידו. הוא העריך את משך ביצוע התיקונים ב-5 ימי עבודה, תוך שהוא מציין כי אין צורך לפנות את הנתבעים מדירתם במהלך ביצוע העבודות. כן הוסיף סך של 1,500 ₪ בתוספת מע"מ עבור שכ"ט פיקוח הנדסי.

6.
נוכח חוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט, בדיון שהתקיים ביום 27.01.15 הסכימו ב"כ
הצדדים כי חוות הדעת מאיינת למעשה את התביעות ההדדיות באופן שהמחלוקת שנותרה בין הצדדים הינה אך בשאלה, האם הסך של 110,000 ₪ שהוסכם עליו כלל בתוכו את המע"מ אם לאו. התיק נקבע אפוא להוכחות אך בשאלה זו.

7.
בדיון ההוכחות נחקרו מנהל התובעת מר רני מנייביץ והנתבע על תצהיריהם. הנתבעת לא התייצבה לדיון ההוכחות.

דיון והכרעה
8.
אכן, עיון בכתב הכמויות מלמד כי הסכום הנקוב בו אינו כולל מע"מ, כך בסעיף 01.23 שבעמ' 2 לכתב הכמויות נרשם כי "העובדה (כך במקור- א.ס.) הינה מחיר פיקס ללא תוספות סה"כ מחיר עבודה הינו 110,000 ₪ לא כולל מע"מ ולא כולל קניית חומרים המפורטים להלן". גם בעמוד שלאחר מכן (עמ' 3 לכתב הכמויות) צוין במפורש בהערות כי: "המחירים לעיל אינם כוללים מע"מ". גם במשבצת הסך הכולל שבעמוד 3 ליד הספרות 110,000 צוין בכתב יד "₪ + מע"מ (פאוושלי)".

9.
טענת הנתבעים הייתה כי מסמך זה לא נחתם על ידם והוא אינו מחייב. ב"כ הנתבעים ציין בסיכומיו כי מדובר לכל היותר בהצעה שניתנה כחלק ממשא ומתן אך לא נתקבלה, וככל שהתובעת ביקשה לעגן בכתב ומראש את גמירות דעתם של הנתבעים באשר לתוספת מע"מ, היה עליה להחתימם על הזמנת עבודה מסודרת. משלא עשתה כן, "ובחרה שלא לפרוש מהמו"מ ולהתחיל ולבצע את העבודות בהסכם מסודר", מוטלת החובה על התובעת להוכיח את גמירות דעתם של הנתבעים לתשלום מע"מ ולתשלום סך הגבוה מתגמולי הביטוח אשר אושרו לנתבעים על ידי שמאי חברת הביטוח.

10.
אין לקבל טענה זו. כפי שציינו הנתבעים עצמם, על אף שהשמאות של חברת הביטוח הייתה ידועה לתובעת ועל בסיסה ניהלו הצדדים משא ומתן, אין מחלוקת, כי בשלב מסויים נתבקש להוסיף עבודות מעבר לעבודות שאושרו על ידי השמאי, ובין הצדדים נפלה מחלוקת באשר לתמחור סך כל העבודות. בנסיבות אלו, ככל שלא הייתה הסכמה, הדעת נותנת כי הנתבעים לא היו מאשרים לתובעת להתחיל בעבודות בדירתם. לא מתקבל על הדעת, כי העבודות יבוצעו, העבודה תושלם, ואז ייטען כי למעשה אין הסכם עבודה מחייב וככל שהתובעת בחרה לעבוד בדירתם של הנתבעים, היא בחרה לעשות זאת על חשבונה ועליה להוכיח כי הייתה הסכמה על התמורה, וזאת בשל העדר גמירות דעת ו"הסכם מסודר". סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973קובע כי "חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו". בהינתן שהמסמך היחיד הקיים הינו כתב הכמויות כשהעבודות המצוינות בו היו הבסיס לעבודות שבוצעו על ידי התובעת, ושעה שאין מחלוקת שהסכום שסוכם עליו הוא הסכום של 110,000 ₪ המצוין בכתב הכמויות, והשאלה היחידה הינה האם סכום זה כולל מע"מ או שיש להוסיף עליו מע"מ, הרי שבהעדר מסמך אחר המעגן את הסכמות הצדדים, הדעת נותנת כי הנתבעים אישרו לתובעת לעבוד בדירתם על יסוד כתב הכמויות, ומשנכתב במסמך כי הסכומים אינם כוללים מע"מ, המסקנה היא כי כך אכן סוכם, על אף שהמסמך (כתב הכמויות) אינו חתום על ידי הנתבעים.

11.
אכן, הסכום שבכתב הכמויות בצירוף המע"מ אינו עולה בקנה אחד עם הערכה השמאית שהייתה בידי הנתבעים, ואולם משאין מחלוקת כי הצדדים היו חלוקים תחילה באשר לתמורה שתינתן בגין העבודות, אין כל ראייה כי הנתבעים לא הסכימו לשלם לתובעת יותר מהסכום שאושר להם על ידי השמאי משיקוליהם שלהם, ומה גם שאין מחלוקת כי הנתבעים ביקשו הוספת עבודות נוספות מעבר לאלו שאישר השמאי. גם אם אקבל את טענת הנתבעים כי התובעת לא הצביעה על יתרון כלשהו בגינו הם הסכימו לשלם יותר מסכום הפיצויים שיהיה בידם מחברת הביטוח, אפשר שעמדו בפני
הם שיקולים שונים להעדפת התובעת במחיר שביקשה. בהקשר זה יש לציין כי הנתבע בעדותו ציין כי חרף העובדה שהיו להם הצעות נמוכות יותר הם העדיפו שהתובעת תבצע את העבודה (עמ' 11 לפרוטוקול). בכך אין אפוא, ראיה שיש בה כדי לסתור את האמור בכתב הכמויות שהוא הבסיס לביצוע העבודות על ידי התובעת בדירה. נכון גם שסך החשבוניות שצירפה התובעת לכתב תביעתה אינו עולה לכדי סך של 110,000 ₪ בצירוף מע"מ, ואולם טענת מנהל התובעת בחקירתו הנגדית לפיה חשבוניות הוצאו לנתבעים רק עם קבלת שיק, מקובלת עלי, ומה גם שהיא לא נסתרה ולא נטען אחרת. זאת ועוד. סך החשבוניות אינו מגיע אף לסכום של 110,000 ₪ (כולל מע"מ), ומכאן חיזוק לטענה כי החשבוניות הוצאו אך כנגד סכומים ששולמו.

12.
המסקנה היא אפוא, כי במחלוקת היחידה שנותרה בין הצדדים לפי הסכמתם הדיונית, היינו האם הסכום של 110,000 ₪ כולל מע"מ אם לאו, הדין עם התובעת.

13.
חרף ההסכמה האמורה, בסיכומיו העלה ב"כ התובעת טענות נוספות לפיהן התובעת זכאית לתשלומים נוספים שלא שולמו על ידי הנתבעים. בהקשר זה הוא טען כנגד שגיאותיו של המומחה מטעם בית המשפט במכלול העניינים שהוכרעו על ידו בחוות הדעת. ואולם, לא זו בלבד שכאמור הסכמת הצדדים המפורשת - כפי שתועדה בפרוטוקול הדיון מיום 27.01.15 ושלא בא עליה כל ערעור ולא הוגשה כל בקשה לתיקון הפרוטוקול במועדים הקבועים בדין -
הייתה כי המחלוקת היחידה שנותרה הינה בעניין המע"מ וכל שאר המחלוקות "מקוזזות", אלא שככל שהתובעת ביקשה לחלוק על קביעותיו של המומחה היה עליה לזמנו לדיון ולחקרו על חוות דעתו. משלא עשתה כן, ומשהמומחה לא התבקש להבהיר את חוות דעתו ואף לא נחקר עליה, אין מקום לטעון כעת כי שגה בקביעותיו.

הבקשה לתיקון כתב התביעה ולפיצול סעדים
14.
בד בבד, עם הגשת הסיכומים הגישה התובעת בקשה לתיקון כתב התביעה ולחילופין בקשה לפיצול סעדים. במסגרת בקשה זו היא הלינה על הקביעה כי המחלוקת היחידה שנותרה בין הצדדים הינה בסוגיית המע"מ והוסיפה כי נותרה שאלה נוספת לדיון והיא גובה הסכום שעל הנתבעים לשלם לתובעת לאחר קיזוז הסכומים ששולמו על ידם. בעניין זה נטען כי יש לחייב את הנתבעים בתשלום עבור הכלים הסניטריים והקרמיקות שנתקבלו אצל הנתבעים ונרכשו על ידי התובעת.

15.
ב"כ התובעת טען כי העובדה שהנתבעים לא שילמו עבור כלים אלו מצויה בעובדות כתב התביעה, בעילות התביעה המצוינות בה, ובחוות הדעת של הצדדים ושל המומחה מטעם בית המשפט. לדבריו, רק הסכום שאמור להשתלם עבור כלים אלו, נשמט בשל טעות משרדית מכתב התביעה, דבר שנתגלה לראשונה אך במהלך חקירת מנהל התובעת במסגרת דיון ההוכחות.
ב"כ התובעת הוסיף כי הנתבע הודה במפורש בחקירתו הנגדית כי לא שילם עבור הקרמיקה והכלים הסניטריים והמציא גרסה חדשה שלא נטענה קודם לכן לפיה הכלים הסניטריים גם הם כלולים בהצעת המחיר של ה- 110,000 ₪. במצב דברים זה נתבקש להתיר לתובעת את תיקון כתב התביעה בהוספת עלות הכלים הסניטריים והקרמיקה ולחילופין להתיר לה לפצל את סעדיה ולהגיש תביעה חדשה לשיפויה בגין רכישת הכלים הסניטריים והקרמיקה עבור הנתבעים.

16.
הנתבעים התנגדו למבוקש והדין בעניין זה עמהם.

17.
תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות")
קובעת כי: "בית

המשפט

או הרשם רשאי, בכל

עת, להתיר

לכל

אחד

מבעלי

הדין

לשנות

או

לתקן

את כתבי

טענותיו

בדרך ובתנאים הנראים

צודקים, וכל

תיקון

כזה

ייעשה

לפי

הצורך, כדי

שבית המשפט

יוכל

להכריע בשאלות שהן

באמת

השאלות

השנויות

במחלוקת

בין

בעלי

הדין". ככלל, ככל שתיקון כתבי טענות נדרש לשם הכרעה בשאלות האמיתיות שבמחלוקת, בית המשפט נוקט ברוחב לב (ע"א 3092/90 אגמון נ' פלדבוי, פ"ד מו(3) 214 (1992)). בפרט הדבר נכון כאשר ניתן

להתגבר

על

הפגיעה

הדיונית באופן

של

השתת

הוצאות (רע"א 3385/08 מרקט
-
פלייס

מערכות

בע"מ

נ' טלטל

ערוצי

תקשוב בע"מ
(פורסם בנבו, 25.09.08)).

18.
כאמור, גם לשיטת התובעת עניין הכלים הסניטריים והקרמיקה היה חלק מהתביעה שנדונה והמומחים השונים, כולל המומחה מטעם בית המשפט נתנו דעתם גם על טענה זו. כל שנטען היה כי הסכום הכולל נשמט בשל טעות סופר, ואולם לא נתברר האם מומחה בית המשפט התעלם בחישוביו מעלויות הקרמיקה והכלים הסניטריים. משלא נתבקש לחקור את המומחה, לא ניתן לטעון כיום כי עניין זה לא נלקח בחשבון על ידו. יתרה מזאת. עיון בחוות הדעת מלמד כי יש גם בסיס לטענה כי המומחה אכן לקח בחשבון את עלויות רכישת הקרמיקה והכלים הסניטריים, שכן הוא התייחס לכך בסעיף 1.38 בטבלת העבודות הנוספות שבעמ' 10 לחוות הדעת. יתכן אמנם כי הוא לא יכול היה לערוך חשבון מדוקדק, שכן לא הומצאה לו חשבונית הרכישה אשר הוצגה רק בשלב מאוחר יותר, אולם מחדל זה רובץ לפתחה של התובעת, ופשיטא כי אין מקום להתיר לה לערוך "מקצה שיפורים" בשלב זה. גם אי שימת לב לטעות בשלב מוקדם יותר איננו נימוק מספיק כדי להתיר תיקון כתב תביעה בשלב זה (ראו:
ה"פ (ת"א) 1040/96 כתבן נ' מנהל מקרקעי ישראל
(פורסם בנבו, 26.01.05)).

19.
הדבר נכון במיוחד נוכח ההסכמה הדיונית עובר לשלב ההוכחות כי כל המחלוקות הכספיות בין הצדדים "קוזזו" וכל שנותר במחלוקת היא רק שאלת המע"מ. התרת התיקון המבוקש כמו גם התרת פיצול סעדים בעניין זה, סותרת את ההסכמה הדיונית ומהווה פגיעה של ממש בזכויותיהם הדיוניות והמהותיות של הנתבעים.

20.
בשולי עניין זה יצוין כי ההלכה היא שבמסגרת הדיון בבקשה לתיקון כתב תביעה יש לבחון האם המבקש רוכש לעצמו יתרונות דיוניים על ידי התיקון המבוקש – אשר אפשר וויתר עליהם קודם לכן מטעמי נוחות, ובכך שינה הצד שכנגד את מצבו (ראו: רע"א 3385/08 מרקט פלייס מערכות בע"מ נ' טלטל ערוצי תקשוב בע"מ (פורסם בנבו, 25.09.08); ת"א (מחוזי-חי') 52260-01-14

kabushiki kaish sony computer entertainment inc
נ' גבר
(פורסם בנבו, 26.10.14)). במקרה זה, התביעה התנהלה בסדר דין מהיר נוכח הסכום שהעמידה התובעת את תביעתה, היינו סך של 74,809 ₪ בגבול הסכומים הנידונים בסדר דין זה. תיקון כתב התביעה כיום לאחר סיום ההליך שהתנהל בסדר דין מהיר אל מעבר לסכום התביעות המתנהלות בסדר דין זה, יהווה גם הוא פגיעה בזכויותיהם של הנתבעים.

21.
עוד יצוין כי עיון בכתב התביעה מלמד כי נטען בו כי הנתבעים הם אלו שרכשו את הקרמיקה והכלים הסניטריים. בסעיף 7 לכתב התביעה נרשם כי "הנתבעים אישרו את שתי ההצעות ואף רכשו את החומרים המופיעים בהצעת פישל קרמיקה". כך שהטענה כיום כי התובעת היא זו שרכשה אותם והיא זכאית לשיפוי, מהווה שינוי של ממש מהאמור בכתב התביעה.

22.
באשר לבקשה לפיצול סעדים יש להוסיף כי אין מדובר בפיצול סעדים שונים אלא בפיצול סעד כספי אחד לסעדי משנה שכן מדובר בסעד כספי הנובע מעילה אחת ולא ניתן לקבל היתר לפי תקנה 45 לתקנות לחלוקת סעד אחד בשל אותה עילה לסעדי משנה (ראו: ע"א 211/91
גולדין נ' כלל אינוסטמנט האוס בע"מ
, פ''ד מה(3) 441
(1991)).

לפיכך הבקשה לתיקון כתב התביעה ולפיצול סעדים נדחית.

סופו של יום, התביעה מתקבלת בכל הנוגע לתשלום המע"מ באופן שעל הנתבעים לשלם לתובעת מע"מ על הסך של 110,000 ₪,
היינו סך של 19,800 ₪ (נכון לשיעור המע"מ במועד הרלוונטי).

בנסיבות העניין ובפרט נוכח המחלוקת היחידה שנותרה בסופו של יום מהתביעה שהוגשה כאמור על סך של כ-75,000 ₪ והתביעה שכנגד שהוגשה על סך של כ-60,000 ₪, ונוכח דחיית הבקשה לתיקון כתב התביעה ופיצול הסעדים, איני עושה צו להוצאות.

ניתן היום,
ב' חשוון תשע"ו, 15 אוקטובר 2015, בהעדר הצדדים.








תאמ בית משפט שלום 43817-03/13 היוסדים א. מניביץ בע"מ נ' משה מרקוביץ', קלרה מרקוביץ' (פורסם ב-ֽ 15/10/2015)