פסקי דין על עארף עראר | פסקי דין על יונתן זפרן

52234-09/14 הפב     15/10/2015




הפב 52234-09/14 עארף עראר נ' יונתן זפרן








בית משפט השלום בפתח תקווה

הפ"ב 52234-09-14 זפרן נ' עראר



בפני

כבוד השופטת
ליאת הר ציון


ה
מבקש

עארף עראר
על ידי ב"כ עו"ד גלעד שקד


נגד

המשיב
יונתן זפרן

על ידי ב"כ עו"ד נמרוד זפרן


החלטה


1.
בפני
בקשה לביטול פסק בוררות.

2.
פסק דין
הבורר נוגע לתביעת המשיב לתשלום שכ"ט מהמבקש בגין תביעות כספיות והליכים שהתנהלו בהוצאה לפועל בגין הליכים אלה. הבורר חייב את המבקש לשלם למשיב סך של 68,320 ₪ ובגין הוצאות משפט סך של
11,800 ₪.

3.
למבקש מספר טענות העומדות בבסיס הבקשה לביטול פסק הבוררות.

4.
עילת הביטול הקבועה בסעיף 24(4) לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן: "חוק הבוררות"). לטענת המבקש, לא ניתנה לו הזדמנות הוגנת לטעון טענותיו והוא הופלה לרעה. המבקש חווה במהלך הבוררות קללות וגידופים מצד המשיב אשר לא זכו ליחס הולם מצד הבורר. לטענת המבקש הבוררות התנהלה באופן המפלה ומקפח אותו תוך הטלת השמצות אישיות כלפיו ובין היתר בשל היותו ערבי. בשל אופי התנהלות זו לטענתו ביקש לעזוב את הבוררות פעמיים והוחזר על ידי הבורר.

5.
עילת הביטול הקבועה בסעיף 24(10) לחוק הבוררות- לטענת המבקש לאור עיוות דין שנוצר ובשל התוצאה האבסורדית אליה הגיע הבורר יש להורות על ביטול הפסק. לטענת המבקש המשיב לא גבה עבורו חובות בתיקי ההוצאה לפועל, ועל כן לא ברור בגין מה הוא נדרש לשלם שכר טרחה ולחילופין היה עליו לקבל שכר טרחה באופן יחסי. הסכם שכר הטרחה נוסח בצורה מקפחת שאינה נותנת ביטוי להצלחת המשיב בגביית החוב. לטענתו אין זה סביר כי ייפסק שכ"ט בסך של 68,000 ש"ח וזאת ביחס לסכומי התביעות הכספיות שהוגשו והסכומים שנפסקו.

6.
לאחר דיון הוכחות שנערך ולאחר שעיינתי בחומר שהובא בפני
י ובסיכומי הצדדים, אני סבורה כי יש לדחות את הבקשה.

עילת הביטול הקבועה בסעיף 24(4)
לחוק הבוררות – "לא ניתנה לבעל דין הזדמנות נאותה לטוען טענותיו או להביא ראיותיו"

7.
המבקש טען בבקשת הביטול כי למבקש לא ניתנה הזדמנות הוגנת לטעון טענותיו למול הבורר, וכי כפי שניתן להיווכח הופלה לרעה על ידי הבורר לאורך ניהול ההליך.

לטענת המבקש, יחסו של הבורר אל המבקש, ביטויו כלפי המבקש, העדר התייחסותו לטענות המבקש, השתקת המבקש לאורך כל ההליך (ומבלי שניתנה לו הזדמנות הוגנת להעלות טענותיו), דרישותיו להעמדת בטוחות (ואף קודם למתן הפסק) כל אלה יחד לבטח יכולים ללמד- אודות מצב רוחו, אומד דעתו והלך רוחו של הבורר בעת ניהול ההליך ואף לאחריו וכמופיע בפסק.

8.
לטענת המבקש, כאשר צלחה ידו של המבקש בהעלאת טענה זו או אחרת, במעמד הליך הבוררות ובהינתן ניהול הליך הבוררות תחת מעטה כבד של צעקות גידופים וכו', לא זכו טענותיו של המבקש לביטוי ו/או יחס כלשהו מצד הבורר במסגרת החלטתו כאמור.

9.
המבקש לא עמד בנטל להוכחת טענתו ויש לדחותה אף מטעמי מניעות.

10.
אציין כי המבקש עתר לכך שבית המשפט יזמן את הבורר לעדות ובית המשפט דחה את הבקשה (לא הוגש ערעור על ההחלטה). לא מצאתי כי המבקש הוכיח את טענותיו וזאת בשים לב לפרוטוקול הבוררות ומאחר שמלבד גרסתו של המבקש לא ניתן למצוא חיזוק לטענות אלה מתוך המסמכים שבפני
.

11.
בחקירתו הנגדית טען המבקש כי הוא ביקש לצאת פעמיים מהחדר והבורר החזיר אותו (בעמ' 13 לפרוטוקול שורות 1-4). לטענת המבקש, הבורר הטיח בו אמירות כגון "תשתוק ותירגע" "הוא אמר שאין לך מוסר תשלומים שאין לערבים מוסר תשלומים". הוא אף העיד כי המשיב קילל אותו.

המבקש העיד בהקשר זה :
ש. זה נכון שהבורר ביקש ממך לתת לעו"ד זפרן להשלים את טיעוניו ולא להתפרץ.
ת. רציתי גם ללכת מהישיבה כי אמרת לי חזיר
ש. לזה את מתייחס.
ת. אתה השתקת אותו. הבן אדם שרצה לומר את האמת אתה אמרת שלא לומר את האמת.
ש. למה אתה מתייחס שאתה אומר שרצית ללכת
ת. התייחסו אלי לא כמו אל בן אדם. הבורר החזיר אותי פעמיים לפחות
(בעמ' 12 שורות 8-13)

עוד העיד כי :
"ש. רציתי לצאת פעמיים מהחדר... אני אמרתי לבורר שפתח את התיק בהוצל"פ אלא (צ.ל. לא – להצ) התייחס בכלל. ורק אמר לי תשתוק ותירגע. הוא אמר שאין לך מוסר תשלומים שאין לערבים מוסר תשלומים, מה זה קשור אלי, הבן אדם מקלל אותי והוא החזיר
אותי לחדר.... "
(בעמ' 13 שורות 1-6).

12.
המשיב בעדותו העיד:

"ש.
הליך הבוררות נוהל רגוע או שהגיע לכדי צעקות כמה פעמים.
ת.

הבוררות התנהלה בפני
בורר ואני הופעתי הרבה, הבורר הוא איש עדין ביותר, לא פגשתי אותו קודם ולא אחרי כן, הבורר התנהג יוצא מן הכלל, היחיד שקצת יצאתי מזה ואמרתי לו והבורר ביקש שאני אתנצל ועשיתי זאת במקום. ש. על מה התנצלת.
ת. ...
הוא הלך וביטל לבית המשפט את יפויי הכח של ההוצל"פ וגובה בעצמו את הכסף. אני עשיתי את העיקולים ואת עיכובי היציאה מן הארץ וכל מה שהיה. הרשם קבע שכר טרחה בהוצלפ שזה נמצא בתוך הסכום שהוא גובה עכשיו. אני התנצלתי על הנקודה הזו שזו התנהגות חזירית. על המקום העמידו אותי במקום והתנצלתי"
(בעמ' 13 לפרוטוקול בשורה 30 ובעמ' 14 לפרוטוקול בשורות 1-11).

13.
המשיב הוסיף ונשאל:
"ש.
האם לגישתך הליך הבוררות התנהל באופן שמאפשר למבקש התנהלות הולמת .
ת.
בהחלט כן. לא היה כל הסיפור הזה שהוא עצר אותי ואני רציתי לומר את האמת הכל מצוץ מן האצבע ומה שהוא אמר שהוא ערבי גם לא נכון.
ש.
הנקודה שנדרשת להתנצל לא כתוצאה שהמבקש איים ללכת.
ת.
לא קם ולא היה. את הכסף של הבורר הוא שילם לקראת סוף הבוררות. מתי שהלכתי להתיעץ עם בני הוא הלך למזכירות. לא היה ריב, מדון, לא כעס.
ש.
לא נדרשת להתנצל כדי שהמבקש יישאר בבוררות.
ת.
חלילה, אני הסברתי את הנקודה. אני אומר לך מה היה.
ש.
האם ההתנצלות היתה כתוצאה מכך שהמבקש קם ויצא מן החדר. אחרת מה משמעותה.
ת.
לא היה ולא נברא.
ש.
איך זה היה.
ת.
הבורר שמע מה שאמרתי . לכן הגיב כך, על המקום אני התנצלתי. גם הסברתי מדוע יצאתי מכליי
(בעמ' 15 לפרוטוקול שורות 1-16).

14.
מחומר הראיות שבפני
הוכח כי דיון ההוכחות התנהל במשך 3.5 שעות. הוכח כי במהלך דיון זה נאמרו על ידי המשיב דברים שהוטחו כלפי המבקש שיש בהם כדי לפגוע בו.

יחד עם זאת, עוד הוכח כי המשיב התנצל על הדברים האמורים. לא הוכח כי הבורר נטל חלק באמירת דברים פוגעים כאלה או אחרים, וגם המבקש לגרסתו העיד כי הבורר השיב אותו להמשך הבוררות.

בהקשר זה נאמר כי "ביטולו של פסק בורר הוא סנקציה חמורה, שההצדקה לנקיטתה חייבת לעלות מן החומר באופן ברור וחד משמעי. זאת ועוד, הפגם האמור צריך לנבוע מאופן ניהול הבוררות, ולא די בכך שהתקלה שנגרמה היא תוצאה של טעות של המשיבה, ובבואו לנקוט את הצעד המפליג את ביטול הפסק, על בית המשפט לבדוק, באיזו מידה יש לראות דווקא בבורר את האחראי למחדל"
אוטולנגי בספרה בוררות- דין ונוהל ב 1044 (2005) (להלן: "אוטולנגי").

15.
אף אם הוכח כי היו חילופי דברים בין הצדדים שהיה בהם כדי לפגוע ברגשותיו של המבקש, אין די בכך כדי לעמוד בנטל להראות פגם באופן ניהול הבוררות.


בהקשר זה יובהר כי טענת המבקש כי הוא יצא מהבוררות פעמיים
וכי הבורר החזיר אותו להמשך ניהול ההליך לא עלתה בתצהירו התומך בבקשה לביטול פסק הבורר ואף לא נטענה בבקשה גופא. עובדה זו משליכה לענין מהימנות גרסתו.

16.
מחקירות הצדדים עולה כי הבורר עמד על התנצלותו של המשיב, ועובדה היא כי המבקש גם לגרסתו חזר להמשך ניהול הבוררות.

17.
אשר לטענותיו של המבקש כי לא ניתנה לו הזדמנות הוגנת להעלאת התנגדויותיו, יש להפנות לפרוטוקול דיון בבוררות שנערך ביום 25.8.25 במשרדי הבורר בתל אביב.

18.
בפרוטוקול זה נכתב כי:
"א.
ראשית יאמר כי הנתבע אחר ב כ 25 דקות כאשר התובע ובא כוחו הגיעו בזמן. הדיון החל אך ורק עם הגעתו של הנתבע.
ב.
הובהר לצדדים כי הבורר אינו פועל על פי סדר הדין.
ג.
הובהר לצדדים כי הבורר מתכון להיות "בורר חוקר" דהיינו יהא מעורב באופן פעיל בשאלות לצדדים וזאת על מנת להגיע ככל שניתן לאמת המשפטית.
ד.
משך הדיון (שבפועל התנהל כדיון הוכחות) היה כ -3.5 שעות במהלכם התובע והנתבע הציגו את טיעוניהם. כמו כן עברנו על הסכמי שכר הטרחה שנחתמו בין התובע והנתבע, ונטענו טענות שונות כפי המובאות בכתב התביעה ובתצהיר עדות שניתן הנתבע המופיע בתיק
ביהמ"ש.
ה.
הבורר והצדדים עברו על סעיפי ומרכיבי סכומי התביעה, תוך כדי דיון בכל אחד ואחד מהם, וניתן לצדדים להציג את עמדתם, בסוגיה זו.
ו.
הבור הפנה שאלות רבות
לצדדים, עימת אותם עם המסמכים שצורפו לכתבי הטענות וזאת, בכל הנוגע להסכמי שכר הטרחה, תוך ההבחנה בין הסכמי שכר טרחה לתביעות, להגנה על תביעות שכנגד ועל על טפול בהוצל"פ לסוגיו השנים , אופן ההתנהלות בין הצדדים בעבר וכו'.
ז.
הבורר הסביר את עמדתו לגבי קשיים שמתעוררים בטיעוני הצדדים, לכל
צד וההתייחסות הפרטנית לקושיים שעולים בחלק מטיעוניו"

19.
ניתן ללמוד מהפרוטוקול שנעשה בזמן אמת ושיקף את אופן התנהלות הבוררות על אופן התנהלות הבוררות.

20.
מחקירתו הנגדית של המבקש עולה כי הוצג לו כי נשלח מייל מהבורר ממנו עולה כי נשלח העתק הפרוטוקול אל הצדדים. המבקש אישר את המייל, וכן אישר כי עולה מהמייל כי הוא נשלח אליו . אולם, המבקש טען כי הוא לא קיבל את הפרוטוקול על אף הנחזה על פי המייל (בעמ' 11 לפרוטוקול, בשורות 17-22).
טענה זו נדמית בעיני כבעייתית. בכל אופן, וככל שלא התקבל הפרוטוקול, עולה כי היה על המבקש לפנות לבורר על מנת לקבל העתק של הפרוטוקול.

21.
מכאן עולה, כי דבריו של המבקש אינם עולים בקנה אחד עם המתועד בפרוטוקול. על כן, וככל שהפרוטוקול לא שיקף את הדיון, היה על המבקש לפנות לבורר בבקשה מתאימה.


אף אם המבקש לא היה מודע לקיומו של פרוטוקול בשל היותו לא מיוצג, הרי שלנוכח ההתנהלות המתוארת על ידי המבקש מצד הבורר, עולה כי המבקש לא ביקש להעביר את הבורר מתפקידו.

22.
בחקירתו הנגדית בפני
בית המשפט נשאל המבקש מדוע לא ביקש להעביר את הבורר מתפקידו, בשל טענותיו ביחס להתנהלות הבורר והשיב כי: "יש מקומות שמתייחסים להתנהלות הבורר, אני פניתי אליהם, והם אמרו לי שאני צריך להעביר את כל החומר, עוה"ד שלי היה בחול" (עמ' 10 לפרוטוקול, שורות 20-21).

23.
איני סבורה כי הסבר זה מספק. המבקש העלה טענותיו לאחר קבלת הפסק כאשר לא היה שבע רצון מתוצאתו. העדר פעילות מידית בעקבות הדיון שלטענתו היה פוגע בזכויותיו וסוער באופיו, וקיומו של פרוטוקול מאידך המחזק את גרסת המשיב, יש בו כדי לקעקע את גרסת המבקש בהקשר זה.

24.
כך במקרה שבו צד טען כי לא ניתנה לו הזכות להמציא ראיות בפני
הבורר, נאמר כי "הוא ישב על הגדר, ורק לאחר שקיבל את הפסק והתוצאה לא נראתה לו, מצא לנכון להטיל דופי בעבודת הבורר בדיעבד" – אוטולנגי בעמ' 1045.


עוד בהקשר זה נאמר "אחד העקרונות במשפט הוא, שאין אדם יכול לישון על זכויותיו ואחכ להתעורר ולטעון לקיומן. הכלל הוא, שאין אדם יכול לבקש את ביטול הפסק, אם לא עורר את טענותיו נגד ההתדיינות, או נגד הפסק, בהזדמנות הראשונה. עקרון זה אינו מיוחד לבוררות אך הוא טוב גם לענין המתנהל בפני
בורר, ואם צד להתדיינות כאמור, יודע כי בורר נהג שלא כראוי או שנפגעה זכותו בהתדיינות בפני
הבורר – עליו לפחות למחות מיד בפני
הבורר , שאם לא יעשה כן, יכול שיראוהו כמי שוויתר על זכויותיו. מניעות זאת, המבוססת על התנהגותו של המבקש, עשויה לחסום בפני
ו את הדרך לבקש את ביטול הפסק ... מאותה סיבה, טענה בדבר התנהגות בלתי הולמת של הבורר, השוללת ממנו את אמון בעל הדין, צריך לעורר מיד עם גילוי אותה התנהגות ולבקש את העברת הבורר מתפקידו ; שאם לא כן ייחשב בעל הדין כמשלים עמה ומנוע מלבקש את ביטול הפסק בעטיה". (אוטולנגי, בעמ' 1147)

עילת הביטול הקבועה בסעיף 24(10) לחוק הבוררות- "קיימת עילה שעל פיה היה בית המשפט מבטל

פסק דין
סופי שאין עליו ערעור עוד"

25.
בהקשר לעילה זו נאמר: "העילה העשירית מנוסחת בצורה כוללנית, כך שתחום תחולתה יכול להיות רחב למדי. בתי המשפט משתמשים בה כדי להרחיב את תחום התערבותם, כאשר הם חשים שנגרם אי צדק ואין שום עילה מיוחדת היכולה לשמש להם לביטול הפסק. לפעמים הדבר נעשה כדי להדגיש את מחאת ביהמ"ש מהתנהגות הבורר, פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, כאשר נתגלו עובדות חדשות, שלא היו ידועות למבקש בשעת הברור אשר חוסר גילויין בזמנו לא היה תלוי במבקש (להבדיל מהחמצה של הבאת ראיה במהלך הבורות), תרמית שהשפיעה על מתן הפסק, חוסר סמכות להיזקק לבוררות" (אוטולנגי, בעמ' 1101).

26.
טענותיו של המבקש נוגעות לעיוות הדין שנוצר לאור התוצאה האבסורדית אשר לטענתו הבורר הגיע אליה במסגרת הפסק שניתן.

27.
כאמור, אין בטענה זו טעם הנכלל במסגרת עילת הבטלות הנכללת בסעיף 24(10) לחוק הבוררות. עיון בבקשת הביטול מלמד כי סעיפים 31 עד 40 לבקשה למעשה מהווים טענות ערעוריות באופיין על פסק הדין שניתן על ידי הבורר.

28.
כך, נטען כי אין זה הגיוני כי המבקש יחויב בסכום שכר הטרחה אשר קבע הבורר לאור היקף התביעות הכספיות בהן מדובר, ולאור הסכמות הצדדים בדבר תשלום שכר טרחה למשיב.
לטענת המבקש, המשיב לא גבה בפועל את החובות בתיק ההוצאה לפועל על כן לא ברור מדוע הבורר קבע תשלום שכר טרחה. הסכם שכר הטרחה נוסח בצורה מקפחת, חד צדדית ומטעה כאשר שכר הטרחה אינו קשור למאמציו של עורך הדין.

29.
טעם נוסף לטענתו לביטול הפסק הוא כי מלוא האחריות לאי ניסוח הסכם שכר הטרחה כמתחייב מונחת בלעדית על כתפי המשיב כעורך דין ותיק במקצועו, וזאת בכל הנוגע לקבלת הכספים בהוצאה לפועל. לטענתו, בין הצדדים לא נוהל הסכם שכר טרחה פרטני לתיקי המבקש, ואף לא הסכם שכר טרחה עבור תיקי גביה שניהל, אשר על בסיסו יכול היה המשיב לבוא בדרישה לתשלום שכר טרחה. לטענתו, הבורר אף נוכח להבין כי המבקש לא ידע כי נדרש ממנו שיעור העולה על 40% +מע"מ.

30.
טענות מסוג זה הינן טענות ערעוריות.

בהקשר זה נאמר כי "עמדת בתי המשפט תמיד היתה, שהם אינם מתכוונים להחליף את הבורר בכתיבת הפסק, וזאת גם אם טעה... הכלל הוא, כידוע, שבדונו בפסק בוררות אין בית המשפט משים עצמו ערכאת ערעור על פסיקת הבורר וטענות היפות לערעור על פסק דינו של בית משפט אינן יפות כל עיקר לתקיפתו של פסק בוררות" (אוטולנגי בעמ' 1070, 1071).

35.
כאשר הבורר הוסמך לפסוק על פי הדין המהותי נאמר כי "אף אם טעה הבורר בדבר הלכה או בשיקול דעת, אין בכך כדי לבטל את הכרעתו. רק אם התעלם כליל מהדין המהותי ולא פעל על פיו... תהא עילה לבטל את הפסק... כשמקבלים הצדדים על עצמם למסור את חילוקי הדעות שביניהם לבוררות, מקבלים הם עליהם את שיקול דעתו ואת הבנתו את החוק ואת העובדות, ואינם יכולים לקבול, כי אלה מוטעים היו. על כן, אף אם הבורר טעה בדבר הלכה או בשיקול הדעת אין בכך כדי לבטל את הכרעתו, שהרי על מנת כן קיבלוהו הצדדים עליהם" (אוטולנגי בעמ' 1073).

36.
כלל זה חל ביתר שאת בענייננו כאשר הצדדים הסמיכו את הבורר לפסוק על דרך הפשרה.

בפרוטוקול הדיון מיום 25.8.14 נאמר כי:

"עם סיום ההליך ביקש התובע זמן להתייעצות עם בא כוחו בנפרד ובסופו של דבר הציעו (והסכמה לכך התקבלה מהנתבע) כי הבורר יפסוק בעניין המובא בפני
ו בדרך של פשרה וזאת על סמך כל החומרים המצויים בידיו, ועל סמך התרשמותו מכל הנאמר ונטען במהלך דיון זה בהתאם לסעיף 79 א לחוק בתי המשפט התשמ"ד-1984 (נוסח משולב).

החלטה
מאשר את בקשת הצדדים מהבורר לפסוק בתביעה בפני
ו בדרך של פשרה וזאת על בסיס החומרים המצויים בידיו ועל פי שיקול דעתו לאור כל הנאמר במהלך הדיון שהתנהל בפני
ו בהתאם לסעיף 79 א לחוק בתי המשפט התשמ"ד-1984 (נוסח משולב)"

37.
בהקשר זה נאמר כי "הוסמך הבורר לפסוק על דרך הפשרה, יכול הוא להחליט להעמיד את הסכום הנפסק על סכום ביניים – בין הסכום שנדרש על ידי התובע לבין זה שהנתבע היה מוכן, במפורש או מכללא, להודות בו" (אוטולנגי, בעמ' 778)

עוד בהקשר זה נאמר כי "משניתן פסק כזה, הרי זה פסק שלפי טבעו, טיבו ומהותו אינו מחייב הנמקה והסמכות לתיתו מקבילה לזו הניתנת לבית משפט לפי סעיף 79 א לחוק בתי המשפט ... ספק כזה, המטרה היא לסיים את הסכסוך בפשרה הוגנת גם מבלי להכריע בעימותים ובחילוקי הדעות הרבים המתגלעים בין הצדדים" (אוטולנגי, בעמ' 828)

38.
מעבר לצורך, אציין כי ב"פסק הבוררות על דרך הפשרה" פרט הבורר את אבני הדרך שהתוו את ההכרעה. ניתן ללמוד כי קיימים פערים בין הסכומים אשר נתבעו על ידי המשיב בתביעת שכר הטרחה לעומת הסכום אשר נפסק על ידי הבור. הבורר גם לא הביא נוסחה אריתמטית שלפיה קבע את הסכומים ועל כן אף לא ניתן לקבל את הטענה לפיה נפלה טעות המצדיקה התערבות.

39.
מכאן, טענותיו של המבקש בכל הנוגע לעילה מכח סעיף 24(10) לחוק הבוררות דינה להידחות.

40.
טרם סיום יש להתייחס למספר נקודות נוספות.

41.
המבקש בבקשת הביטול טען כי הסכם הגג עליו הסתמך התובע הוא הסכם טרחה משנת 2004 אשר חל במערכת היחסים בין הצדדים. לטענתו לא ניתן לטעון לשכר טרחה מכח הסכם זה, וקמה עילת התיישנות. אשר על כן, לטענתו הבורר שגה אנושות בהחלטתו בעת שייחס חשיבות להסכם אשר התיישן.

42.
אולם, בחקירתו הנגדית המבקש אישר כי לא העלה טענת התיישנות בפני
הבורר
(בעמ' 11 שורות

27-32). מקבלת אני טענת המשיב כי מאחר שטענה זו לא הועלתה בפני
הבורר, יש לראות את המבקש כמי שוויתר על טענה זו וביתר שאת מכח סעיף 5 לחוק ההתיישנות, תשיח -1958.

43.
עוד נטען כי ההנמקות היו סתמיות וסתומות אשר נועדו לשם יציקת תוכן סתמי אל גוף הפסק, הא ותו לא. איני מקבלת טענה זו. ראשית, הצדדים הגיעו להסכמה בדבר פשרה בהתאם לסעיף 79 א' לחוק בתי המשפט ואשר על כן הבורר לא היה כפוף לחובת הנמקה. יחד עם זאת ועל אף הסמכות שהוקנתה לו, פרט הבורר את השיקולים העיקריים אשר הובאו בחשבון בפסק הדין הן לעניין חיוב בהוצאות והן לעניין חיוב בשכ"ט המשיב.

44.
בדיון ההוכחות טען המבקש כי לא נתן הסכמתו למתן פסק בוררות על דרך הפשרה (ר' בעמ' 8 לפסק הדין שורות 1-2). יחד עם זאת, טענה זו לא מהווה חלק מהבקשה לביטול פסק בוררות, והעלאתה בשלב זה מהווה הרחבת חזית שאין להתירה.

45.
מעבר לכך, ולמעלה מן הצורך אציין כי תמוה שטענה מהותית מסוג זה מצא המבקש להעלות רק בשלב ההוכחות כאשר הוא מיוצג בהליך זה על ידי בא-כח וכאשר במסגרת ההליך נוהלו מספר ישיבות מקדמיות. עוד אציין כי בפרוטוקול הדיון ציין הבורר מפורשות כי המבקש נתן הסכמתו למתן

פסק דין
על דרך הפשרה. כפי שקבעתי קודם לכן, על המבקש היה לעמוד על זכויותיו וככל שהפרוטוקול לא שיקף בפועל את המוסכם, היה עליו להגיש בקשה לבורר. המבקש כאמור טען כי הפרוטוקול לא הגיע לעיונו (על אף שאישר כי נשלח לכתובת המייל), אני סבורה כי יש לראות בכך כחלק מהתנהלות המבקש בבוררות, אשר לא טרח לוודא קבלת המסמכים הרלוונטיים בניהול הליך הבוררות.

46.
בדיון אשר התנהל בפני
התבקש סעד בדבר הטלת עיקול בהתאם לסעיף 29 לחוק הבוררות. המבקש בהתנגדותו לעיקול טען כי המשיב לא עמד בתנאים
הנדרשים לכך בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. אכן עולה כי סעיף 29(ב) לחוק הבוררות קובע כי "הוראות כל חיקוק בדבר עיקול זמני, עיכוב יציאה מן הארץ ומתן ערובה יחולו על סעד לפי סעיף זה בשינוים המחויבים".

47.
מכאן שתכליתו של סעד זה הוא כשל "עיקול זמני" אשר ניתן בהליך האזרחי עד למתן הכרעה. ככזה על המשיב להצביע על השיקולים המנחים בדבר הכבדה בביצוע פסק הדין. תשתית לטענה זו לא הובאה על ידי המבקש בבקשתו בפני
בעל פה בדיון אשר נערך. המבקש אף לא נחקר על כך בחקירתו הנגדית.

48.
אשר על כן ולאור התוצאה אליה הגעתי, איני נעתרת לבקשה בהתאם לסעיף 29 לחוק הבוררות. על
המשיב לפעול למימוש

פסק דין
בהתאם להוראות חוק ההוצאה לפועל. בהתאם, אני מורה על ביטול החלטתי מיום 11.10.15. באחריות המשיב ליידע את המחזיקים אודות החלטה זו.

49.
סופו של דבר, אני מאשרת פסק הבוררות ודוחה את הבקשה לביטול פסק הבורר.

אני מחייבת את המבקש בהוצאות שכ"ט המשיב בסך של 15,000 ₪. אציין כי במסגרת תיק זה נוהלו מספר קדמי משפט שבמסגרתם העמיד בית המשפט את המבקש ביחס לסיכונים והסיכויים שבבירור ההליך. המבקש עמד על המשך ניהול ההליך, כאשר בסופו של יום בית המשפט דחה את הבקשה. התנהלות זו הובאה בחשבון בעניין קביעת הוצאות.


ניתנה היום, ב' חשוון תשע"ו, 15 אוקטובר 2015, בהעדר הצדדים.
המזכירות תשלח לצדדים.










הפב בית משפט שלום 52234-09/14 עארף עראר נ' יונתן זפרן (פורסם ב-ֽ 15/10/2015)