פסקי דין על משה כץ | פסקי דין על פנחס כץ | פסקי דין על אילנה (כץ) סנדובסקי | פסקי דין על שרה (כץ) מרמורש | פסקי דין על גוטליב צפורה | פסקי דין על חב' גוש 6354 חלקה 112 | פסקי דין על שרה פריש |

372/02 הפ     11/06/2002




הפ 372/02 משה כץ, פנחס כץ, אילנה (כץ) סנדובסקי, שרה (כץ) מרמורש נ' גוטליב צפורה, חב' גוש 6354 חלקה 112, שרה פריש




1


בתי המשפט
בית המשפט המחוזי תל-אביב יפו
הפ 000372/02
הפ 191/02


בפני
:
כב' השופטת רות שטרנברג - אליעז

תאריך:
11/06/02



בעניין:
1. 1. משה כץ

2. 2. פנחס כץ

3. 3. אילנה (כץ) סנדובסקי

4. 4. שרה (כץ) מרמורש



ע"י ב"כ עו"ד
קליין חנוך

מבקשים

נ ג ד


1. 1. גוטליב צפורה

2. 2. חב' גוש 6354 חלקה 112

3. 3. שרה פריש



ע"י ב"כ עו"ד
עו"ד שולמן בועז

משיבות

פ ס ק ד י ן
בקשה לביטול פסק בוררות (סעיפים 24(3), (5), (8), (9) ו- (10) לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968), ובקשה לאישור פסק בוררות (סעיף 23 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968) שהדיון בהן אוחד.

הצדדים שותפים במקרקעין בגוש 6354 חלקה 112 (משיבה 2), כאשר מבקשים 1-4 מחזיקים ב- 90.6% ממניות משיבה 2 ואילו משיבה 1 מחזיקה ב- 9.4% הנותרים. כבר כאן ראוי לציין כי מבקשים 1 ו- 2 הם בעלי מניות בחברה ציבורית "כץ תעשיות תשתית בע"מ" (בפירוק).

משיבה 1 טענה כי במשך שנים רבות התעלמו המבקשים מקיומה ומזכויותיה ועשו בנכס כרצונם. המשיבה דרשה את חלקה בהכנסות שהופקו מזכויותיה במקרקעין, אך ללא הועיל.
המחלוקת הועברה בהסכמה לבוררות בפני
כבוד השופטת בדימוס, שרה פריש
.
סמכותה של הבוררת נקבעה בהחלטתה של כבוד השופטת ו. אלשיך (בש"א 111453/98):
"כל הסוגיות הנוגעות לדמי השכירות, לרבות השאלות בדבר הזכות לדמי שכירות, פרקי הזמן והסכומים." (נספח ח' לבקשת הביטול).

הבוררת הנכבדה הופטרה מחובת ההנמקה אולם נתבקשה לפסוק על פי הדין המהותי.
פסק בוררות ניתן ב- 9.12.01 וניכרים בו השיקולים שהביאו לקבלת תביעתה של המשיבה, אם כי לא במלואה. נקבע כי למשיבה זכות לקבלת חלקה בדמי שכירות ראויים בגין התקופות השונות מה- 16.12.86 עד ל- 12.11.98, כפי שמפורט בסעיף 24 לפסק הבוררות. כמו כן נקבע כי החיוב של המבקשים הנו אישי, ביחד ולחוד, ואינו חל על השותפות (משיבה 2).
ב- 10.1.02 הגישו המבקשים לכבוד הבוררת "בקשה לתיקון פסק הבוררות" (נספח י' לבקשת הביטול). בבקשתם מציינים המבקשים טעויות אשר לטענתם נפלו בפסק הבוררות ומבקשים:
"לפטור את המבקשות 3-4 מכל חבות כלפי התובעת..." (סעיף 12 לבקשת התיקון, נספח י' לבקשת הביטול).

לאחר קבלת תגובת המשיבות (נספח ב' לתגובה לבקשה לביטול פסק הבוררות), ב- 20.2.02 החליטה הבוררת בזו הלשון:
"הנני דוחה את הבקשה לתיקון פסק הבורר מן הטעם המופיע בסעיף 1 לתגובת עו"ד שולמן, דהיינו: אין הבקשה נכנסת בגדרו של סעיף 22(א) לחוק הבוררות. די בטעם זה כדי להוביל לדחיית הבקשה. אין צו להוצאות בהליך זה."

מכאן בקשת הביטול שבפני
נו.
לטענת המבקשים חרגה הבוררת מסמכותה (סעיף 24(3) לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968), כאשר פסקה בניגוד לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958, ו"הרימה מסך" כלפי משיבה 2. כמו כן, לא הכריעה הבוררת בכל הסוגיות (סעיף 24(5) לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968), משלא פסקה דבר בענין השותפות (משיבה 2). פסק הבוררות ניתן (ב- 9.12.01), בחריגה מהמועד הקבוע בחוק (סעיף 24(8) לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968). תכנו של הפסק מנוגד לתקנת הציבור (סעיף 24(9) לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968), שכן שתי נשים שלא נטלו חלק פעיל בשימוש במקרקעין ובגביית הכספים שהתקבלו בגין השימוש, חוייבו לשלם למשיבה את חלקה, יחד עם המבקשים האחרים. אשר לעילה מחובת הצדק (סעיף 24(10) לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968), סבורים המבקשים כי כל הפגמים המהווים עילות לביטול הפסק, מצטברים לכדי פגיעה בכללי הצדק הטבעי.

המשיבות 1-2 טוענות כי אין ממש בעילות הביטול והן עותרות לאישור פסק הבוררות.
אשר למשיבה 3 לא היה מקום לצרף את הבוררת הנכבדה כצד להליך והבקשה נגדה נמחקת כבר בשלב זה.

ד י ו ן
בפסק בוררות מנומק, על אף שהבוררת מעידה על עצמה כי אינה מוצאת חובה לנמקו, חוייבו המבקשים להשיב למשיבות את המגיע להן בגין זכויותיהן הבלתי מסויימות בנכס מקרקעין שהמבקשים השתלטו עליו. ודוק, לענין זה "עצימת עיניים" כמוה כשותפות בפועל למעשיהם ולמחדליהם של יתר בעלי הזכויות בנכס. הבוררת הנכבדה דנה בטענת ההתיישנות וקיבלה אותה חלקית. לטענת המבקשים טעתה ביישום הדין, אולם אין לומר כי הטעות, אם אמנם, לפיה התקבלה טענת ההתיישנות בחלקה בלבד, מגיעה כדי חריגה מסמכות (רע"א 1260/94 בן חיים נ' אבי חן בע"מ ואח' פ"ד מח(4) 826, 832). מה עוד שעילת ביטול המבוססת על טעות שבדין (סעיף 24(7) לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968), לא הועלתה ולא בכדי.
גדר סמכות הבורר נקבעת על דרך ההרחבה כאשר התכלית לסיים את כל המחלוקות בפסק הבוררות, ניצבת לנגד עיני הפרשן (ע"א 823/87 דניה סיקוס חברה לבנייה בע"מ נ' ס.ע. רינגל בע"מ פ"ד מב(4) 605, 613).
אין לומר כי הבוררת חרגה מסמכותה בקובעה את משך התקופה שבגינה זכאית משיבה 1 להשבה. בכתב המינוי נגזרה סמכותה מפורשות לפסוק:
"כל הסוגיות הנוגעות לדמי השכירות, לרבות השאלות בדבר הזכות לדמי שכירות, פרקי הזמן והסכומים." (נספח ח' לבקשת הביטול).

אף אין לומר כי הרמת מסך במקרה זה נוגדת את תקנת הציבור ומהווה חריגה מסמכות. הבוררת סברה כי בנסיבות המקרה החמור, בו השתלטו המבקשים על זכויות קנייניות של המשיבה, והתעלמו מפניותיה הרבות, יש מקום להרמת מסך. במיוחד כאשר מדובר בחברת גוש חלקה שבעלי מניותיה הם קרובי משפחה. בית המשפט מורה על הרמת מסך כאשר מתעורר צורך להרחיב את מעגל היריבות. לעתים נדרשת ההרמה "על מנת להתיר לבית המשפט להתאים את פסיקתו ל'מהות הכלכלית האמיתית של העיסקות הנדונות בפני
ו'" (ע"א 1371/90 דמתי נ. גנור פד"י מד(4) 847, 857). במקרה שבפני
נו היה מקום להרמת מסך על מנת להגיע לתוצאה צודקת, באמצעות "הכנסת היד" אל מקור הכספים שנשללו מהמשיבה על ידי המבקשים, באמצעות אותו מסך (דיני חברות לאחר חוק החברות החדש, כרך א' אירית חביב סגל, בהוצאת אל-טק הפקות בע"מ).
הרמת המסך ייתרה הכרעה וחיוב של השותפות (משיבה 2) הנמצאת בהליכי פרוק.

אשר למועד מתן הפסק, לא תשמע הטענה אלא אם התרו על כך המבקשים בפני
הבוררת מבעוד מועד. תנאי זה לא קויים במקרה שבפני
נו. המבקשים לא העלו טרוניה בענין זה במהלך הבוררות ואף הגדילו עשות בהגישם בקשה לתיקון הפסק (ס. אוטולנגי, בוררות, דין ונוהל, מהדורה שלישית, עמ' 458-459). משכך מושתקים המבקשים מהעלאת טענה זו.
הפסק אינו מנוגד לתקנת הציבור ואינו פוגע בכללי הצדק הטבעי.

לא שוכנעתי כי נגרם עיוות דין ואף מסיבה זו דין הבקשה להדחות (סעיף 26 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 וכן ע"א 79/76 ג'ולייט ושלום מרציאנו נ' סימון בן שושן פ"ד ל(3) 729, 735).
הבקשה לביטול פסק הבוררות נדחית. פסק הבוררות מאושר.

במהלך הישיבה ביקש ב"כ המשיבות סעד של עיקול מניות המבקשים במשיבה 2, על פי סעיף 29 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968:
"(א) משהוגשה בקשה לאישור פסק בוררות או לביטולו, רשאי בית המשפט להורות על עיקול נכסי בעל הדין שנגדו ניתן הפסק, עיכוב יציאתו מן הארץ או מתן ערובה למילוי פסק הבוררות; הבקשה יכול שתהיה בעל-פה, ורשאי בית המשפט לפטור את המבקש ממתן ערובה.
(ב) הוראות כל חיקוק בדבר עיקול זמני, עיכוב יציאה מן הארץ ומתן ערובה יחולו על סעד לפי סעיף זה, בשינויים המחוייבים."

סעיף 29 לחוק מפנה אם כן להוראות תקנה 374 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, בשינויים המחוייבים. עלינו לשקול אם ראוי, בנסיבות העניין, להיעתר לבקשה ולהורות על עיקול. שוכנעתי כי באי מתן צו העיקול יהיה כדי להכביד על ביצוע פסק הבוררות המאושר, אשר דינו כ

פסק דין
(סעיף 23(א) לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968).
הבקשה לעיקול על מניות המבקשים במשיבה 2, נענית, פטור מערובה.

המבקשים ישאו בהוצאות המשיבות בסך 6,000 ₪.
תם הדיון בהמרצות פתיחה 372/02 ו- 191/02.
המזכירות תמציא פסק הדין לב"כ בעלי הדין.

ניתנה היום א' בתמוז, תשס"ב (11 ביוני 2002) בהעדר הצדדים.

רות שטרנברג אליעז,
שופטת









הפ בית משפט מחוזי 372/02 משה כץ, פנחס כץ, אילנה (כץ) סנדובסקי, שרה (כץ) מרמורש נ' גוטליב צפורה, חב' גוש 6354 חלקה 112, שרה פריש (פורסם ב-ֽ 11/06/2002)