פסקי דין על שרינה אבישר (מזרחי) | פסקי דין על אריה אבישר | פסקי דין על איתן אבישר | פסקי דין על דורון שוסטר | פסקי דין על עמרי גיא | פסקי דין על עמרי גיא אתר פסולת אשדוד |

2234/06 א     19/10/2015




א 2234/06 שרינה אבישר (מזרחי), אריה אבישר, איתן אבישר נ' דורון שוסטר, עמרי גיא בע"מ, עמרי גיא אתר פסולת אשדוד בע"מ




התובעים
והנתבעים שכנגד: 1. שרינה אבישר (מזרחי)

ב"כ עו"ד יגאל כהן

2. אריה אבישר

3. איתן אבישר

ב"כ התובעים 2 ו-3 עו"ד ארי אליעז
-נגד-
הנתבעים
והתובעים שכנגד: 1. דורון שוסטר

2. עמרי גיא בע"מ

3. עמרי גיא אתר פסולת אשדוד בע"מ

ב"כ עו"ד חגי הלוי
<#2#>
פסק דין
רקע עובדתי
1. במרכזה של תביעה זו עומדים מקרקעין המצויים באזור אשדוד והידועים כחלקות 7-17 בגוש 190 וכחלקות 42-48 בגוש 191 בשטח כולל של כ-245 דונם (להלן – המגרש).
הזכויות במגרש רשומות על שם חברה בשם אפאם אשדוד פרדס אחים מזרחי בע"מ (להלן – אפאם).

2. אפאם הוקמה על ידי האחים המנוחים משה ואבא מזרחי, כשכל אחד מהם החזיק במחצית מניותיה (500, ביחד – 1,000).
חלק ממניותיו של משה מזרחי עברו בירושה לבנו אליעזר מזרחי ז"ל.
התובעת 1 (להלן – שרינה) היא אלמנתו ויורשתו היחידה של אליעזר.
לטענת התובעים, משה העביר עוד בחייו מניות נוספות במתנה לאליעזר, כך שבעת ההתקשרות עם הנתבעים, שתתואר להלן, התובעת היתה זכאית להירשם כבעלת 272 מניות אפאם.
אקדים את המאוחר ואומר, כי בתביעה שהתבררה בבית המשפט לענייני משפחה בין שרינה ובין יתר היורשים ובעלי הזכויות באפאם, נדחתה טענתה של שרינה בדבר מניות המתנה (נ/1), כך ששרינה רשומה כיום כבעלת 165 מניות בלבד (נספח א' לתצהירה).

3. התובעים 2 ו-3 (להלן – אריה ואיתן) הם ילדיה של שרינה.
עד לחודש נובמבר 2003 הם ואימם שרינה היו רשומים במרשם רשם החברות כמנהליה של אפאם.

4. הנתבע 1 (להלן – שוסטר) הוא איש עסקים, העוסק על פי דבריו (עמ' 50 לפרו') במגוון תחומים.
הנתבעת 2 (להלן – עמרי גיא) היא חברה בבעלותם של שוסטר ואשתו, שוסטר הוא מנהלה.
עיסוקה העיקרי היה כריית חול במגרש ומכירתו במסגרת ההתקשרות עם התובעים שתתואר להלן.
הנתבעת 3 (להלן – גיא פסולת) היא חברה בבעלותה המלאה של עמרי גיא, ושוסטר הוא מנהלה.
עיסוקה העיקרי היה הטמנת פסולת במגרש תמורת תשלום, במסגרת ההתקשרות עם אפאם שתתואר להלן.

5. על פי המתואר בכתב התביעה ובתצהירי התובעים, המגרש עמד במשך שנים רבות ללא כל שימוש.
במועד מסוים, לפני ההתקשרות בין הצדדים בסוף שנת 1998, ביקשו אריה ואיתן לנצל את המגרש לשם הקמת חווה חקלאית, ולצורך כך הם נדרשו על ידי משרד החקלאות להוריד תל של כ-300 אלף קוב חול, כדי לאפשר זרימת מים.
לשם כך הם התקשרו עם אדם בשם עוזי סלמה לביצוע העבודה.
סלמה החל בעבודה, אך לא סיים אותה בשל סיבות שונות, שאין צורך לפרטן כאן, וההתקשרות עמו הופסקה.
סלמה דרש מהתובעים פיצוי בסך 160 אלף דולר, ולשם כך נטלו התובעים הלוואה בסכום זה מחברה אמריקאית בשם panorex realty inc. (להלן – פנורקס). על פי האמור בכתב התביעה (סעיף 28) חוב זה תפח לכדי כ-600 אלף דולר.

6. לאחר שההתקשרות עם סלמה הופסקה, פנו התובעים לשוסטר.
התובעים טוענים כי שוסטר הציג את עצמו כבעל קשרים ויכולת להשיג את כל הרשיונות הנדרשים ולפעול לשם "השבחת" המגרש והפקת רווחים ממנו.
לאחר דין ודברים נחתם ביניהם ביום 23.12.98 "זכרון דברים" (נספח 3 לכתב התביעה).
הצדדים לזכרון הדברים, כפי שהם רשומים בו, הם שרינה, אריה ואיתן מצד אחד ושוסטר "או גוף אחר מטעמו ו/או בשמו" מצד שני. חתומים עליו שוסטר, אריה ואיתן.
שרינה טוענת שהיא לא ידעה על זכרון הדברים, אך תביעתה מתבססת עליו.
מכל מקום טענתה זו מוכחשת הן על ידי שוסטר והן על ידי שני ילדיה, ובכך עוד ידובר להלן.
7. מפאת חשיבותו ומרכזיותו של זכרון הדברים להכרעות הנדרשות בענייננו, הוא יובא כאן כלשונו ובמלואו:
" זכרון דברים
שנערך ונחתם בתל אביב ביום 23.12.98
בין
1. שרינה אבישר מ.ז....
2. אריה אבישר
מ.ז...
3. איתן אבישר
מ.ז....
(להלן "אבישר") מצד אחד
לבין
דורון שוסטר
מ.ז....
או גוף אחר מטעמו ו/או בשמו
(להלן "דורון") מצד שני

הואיל שאבישר הם יורשים ובעלי מקרקעין שונים וכן חלק מקבוצת יורשים של נכסי מקרקעין שונים (להלן "המקרקעין")
והואיל שדורון הינו יזם העוסק בפיתוח עסקים שונים:
הוצהר הוסכם והותנה בין הצדדים כדלקמן:
1. אבישר מתחייבים להעביר לדורון את ניהול המקרקעין שירשו ולאפשר לדורון לרכוש את יתרת המקרקעין מיתר בני המשפחה.
2. אבישר יסייע לדורון במו"מ שינהל עם יתר בני המשפחה והיורשים במטרה לאפשר לדורון לרכוש את המקרקעין בין בעצמו בין באמצעות גורמים הקשורים עמו.
3. דורון מתחייב להשביח את המקרקעין ולבצע את כל פעולות היזום הדרושות בהם ולנהלם לטובת כל הצדדים;
4. בתמורה לפעולתו יקבל דורון שליש מהמקרקעין של אבישר באשדוד, בחדרה, בת ים, ירושלים, חולון וכן בכל יתר המקרקעין שבבעלות ו/או חלקם של אבישר במקרקעין המהווים חלק מהירושה.
5. בתוך 14 יום מיום החתימה על זכון דברים זה יחתם בין הצדדים הסכם מפורט. ואולם, אם לא יחתם הסכם מכל סיבה שהיא מהווה זכון דברים זה הסכם לכל דבר וענין.
6. משרד עו"ד פלד, הכהן ושות' יהיו היועצים המשפטיים של הצדדים בכל עסקה הנובעת מהסכם זה.
בתמורה לפעולתם יהיה שכ"ט עוה"ד 4% (ארבעה אחוז) מהמקרקעין כאשר אבישר ישאו ב-1% ודורון ב-3% מהמקרקעין. כל המבונה על המקרקעין וכל עסקה במקרקעין יערכו באמצעות משרד פלד, הכהן ושות' כאשר שכר טרחתם יהיה 1/2% 1 מכל עסקה אשר ישולם ע"י הקונים.
7. אבישר יקבלו מקדמה ע"ח הרווחים שינבעו מהפרוייקט סכום השווה בש"ח ל-1,000 $ (אלף דולר) ארה"ב לחודש לכל אחד. אופן התשלום יבדק לאחר התיעצות משפטית באופן שכל התשלומים יבוצעו בדרך חוקית.
8. אבישר מתחייב לחתום על כל מסמך שידרש.
9. שרינה אבישר תחתום על מסמך זה בתוך 7 ימים מיום עריכתו.
10. במעמד החתימה על הסכם זה קיבלו אבישר מדורון מקדמה בסך 40,000 (ארבעים אלף) ₪.

לראיה על הסכמתם חתמו הצדדים להלן

---------------------------- ------------------------------------
דורון שוסטר
איתן אבישר
אריה אבישר
"
8. יצוין, כי למרות האמור בסעיף 5 לזכרון הדברים, הצדדים לא חתמו על כל הסכם נוסף.

9. לצורך מימושו של זכרון הדברים, ולשם קבלת הרשיונות הנדרשים לעבודות כריית החול, פעלו התובעים ל"החייאתה" של אפאם, שהיתה חברה מחוקה באותה עת.
בהמשך פעלו התובעים גם למינויַים כמנהליה של אפאם במסגרת "אסיפת בעלי המניות" בה השתתפו הם בלבד (נספחי ז' לתצהיר שוסטר), וכך הם נרשמו ברשם החברות (נספח ג' לתצהיר שוסטר).

10. שוסטר החל בכריית החול במגרש, באמצעות עמרי גיא, עוד בטרם קבלת ההתרים הנדרשים.
כריית החול במגרש התנהלה בין השנים 1999-2002.
כפי שהתברר בהמשך, עיקר הכרייה נעשתה על ידי חברת ביבי כבישים בע"מ, שעסקה בבניית מחלף צומת אשדוד.

11. לאחר שהוצא צו הפסקה שיפוטי להפסקת עבודות כריית החול (נספח ז' לכתב התביעה) נדרש היה לכסות ולמלא את הבור שנחפר.
לשם כך נהגה הרעיון לנצל צורך זה בהטמנת פסולת.
ביום 12.11.01 נחתם בין אפאם ובין עמרי גיא הסכם שכירות (נספח ג' לכתב ההגנה), לפיו אפאם השכירה את המגרש לעמרי גיא לתקופה של עשר שנים (ואופציה לעשר שנים נוספות) כשמטרת השכירות הוגדרה "לצרכי אתר פסולת – מטמנה" (סעיף 4 לחוזה) ודמי השכירות נקבעו בסך של 1 ₪ + מע"מ ל-1 קוב פסולת שתוטמן (סעיף 11 לחוזה).
התובעים חתמו על החוזה בשם אפאם כמנהליה.

12. הנתבעים טוענים כי השקיעו כ-5 מיליון ₪ לשם הכשרת המגרש למטמנה וקבלת הרשיונות הנדרשים לכך.
פעילות הטמנת הפסולת החלה בחודש אוקטובר 2004 והסתיימה בחודש אוגוסט 2009 (סעיף 9 לחוות דעת המומחה ד"ר רייך).

13. בתחילת שנת 2003 נודע ליורשים האחרים של האחים המנוחים מזרחי ולבעלי הזכויות הנוספים באפאם על הפעילות הנעשית במגרש. מנהלי העזבון פנו לב"כ הנתבעים ולרשויות התכנון בדרישה להפסקת הפעילות, ועל כך התנהלה תכתובת בין הצדדים (נספח ט' לכתב התביעה שכנגד).
בעקבות זאת הגישו התובעים תביעה לבית משפט השלום בראשון לציון למתן סעד הצהרתי בדבר תוקפו של הסכם השכירות ושל יפוי הכח שניתן במסגרתו, המסמיך את הנתבעים לפעול בשמם בקשר למגרש (נספח י' לכתב התביעה שכנגד).
מנגד, הגישה אפאם תביעה לבית המשפט המחוזי בירושלים נגד התובעים והנתבעים גם יחד, להורות על הפסקת העבודות שנעשו במגרש ועל החזרת המצב לקדמותו, לבטל את מינוייַם של התובעים כמנהלי אפאם ולערוך תיקונים ברישום חלוקת המניות במרשם החברות (נספח יא לכתב התביעה שכנגד).

14. שוסטר, שחשש לדבריו לאבד את כל השקעתו במגרש, הגיע בחודש ספטמבר 2003 להסכם עם מנהלי העזבון ובעלי הזכויות האחרים באפאם, לפיו רכש מהם את מניותיהם ואת זכויותיהם באפאם תמורת סכום מצטבר של 7.3 מיליון ₪ (העתק הסכמי הרכישה צורפו כנספחי יב' לכתב התביעה שכנגד).
בעקבות ההסכמים הללו, נמחקו התביעות ההדדיות שהוגשו.

15. המניות שרכש שוסטר נרשמו על שם עמרי גיא, שהפכה לבעלים של 694 מניות (מתוך 1000).
שרינה נותרה בעלים של 165 מניות, והיתר (141) נותרו בידי בעלי זכויות אחרים.
סמוך לאחר מכן, פעל שוסטר למנות את עצמו כמנהל יחיד באפאם.

16. לשם רכישת המניות, נטל שוסטר מבנק הפועלים הלוואה בסך 9 מיליון ₪ (היתרה שימשה לתשלום מיסים וכדו' – שוסטר, עמ' 60 לפרו').
שרינה משכנה נכס שלה בגבעת שמואל כבטוחה לפרעון ההלוואה.
התובעים טוענים, כי זו הבטוחה היחידה שהועמדה, אך שוסטר טוען כי זו היתה אחת הבטוחות בלבד.
מכל מקום, ההלוואה נפרעה וממשיכה להיפרע על ידי שוסטר בלבד.

17. אחת מהמחלוקות העיקריות בין הצדדים, כפי שיפורטו בהמשך, היא טענת התובעים, כי על פי המוסכם בינם ובין שוסטר, האחרון רכש את מניותיהם של יתר בעלי הזכויות באפאם עבורם, אך לאחר שרכש אותם הוא מסרב להעבירם אליהם.
שוסטר מכחיש בתוקף טענה זו.

18. יצוין, כי בינתיים הוסרה המשכנתא על הנכס של שרינה בגבעת שמואל ובמקומו הועמדה כנראה על ידה או על ידי מי ממשפחתה בטוחה אחרת.

19. במועד כשלהו בשנת 2003 חתמה שרינה על מסמך הנושא את הכותרת "הלוואה" והמופנה לשוסטר ולעמרי גיא (נספח ח' לכתב התביעה שכנגד), ולפיו היא מתחייבת להחזיר להם הלוואה בסכום מצטבר של 275,000 דולר שנטלה מהם בחודש אפריל 2000.
לשם הבטחת פרעון ההלוואה התחייבה שרינה, בין היתר, לשעבד את מניותיה באפאם.
שרינה ובניה טוענים כי מדובר בהסכם פיקטיבי, שנועד לאפשר את שעבוד המניות לטובת שוסטר, על מנת למנוע מחברת פנורקס שתבעה מהם את החזר ההלוואה שניתנה להם, כאמור לעיל, לשים את ידה על המניות הללו, וכי ההלוואות המתוארות במסמך זה מעולם לא ניתנו באמת.
שוסטר טוען כי מדובר בהסכם אמיתי, וכי הלוואות אלה ניתנו באמת.

20. להשלמת הפרק העובדתי יצוין, כי במהלך השנים 1999-2003 שילם שוסטר, באמצעות עמרי גיא, לתובעים, באמצעות חברת א.א. אבישר בע"מ (להלן – חב' אבישר), שהוקמה על ידם סכום של כ-4,2 מיליון ₪ (סעיף 14.2 לחוות דעת המומחה רייך).

תיאור המחלוקות, התביעות והטענות העיקריות
21. אחת המחלוקות העיקריות שבין הצדדים נוגעת להסכמות שהושגו בין הצדדים בתחילת הקשר שביניהם ובדבר פרשנותו של זכרון הדברים.
התובעים טוענים כי בסיס ההסכמה היה שכל הרווחים שיופקו מהמגרש יתחלקו על ידי הצדדים כך: שני שליש לתובעים, שליש לשוסטר.
שוסטר טוען, כי כל שהוסכם הוא שבתמורה לפעולותיו להשבחת המגרש ולהפקת רווחים ממנו, הוא יהיה זכאי לקבל שליש מחלקם במקרקעין השייכים להם במגרש זה ובמקרקעין אחרים.
באשר לחלוקה ברווחים שהופקו מהמגרש טוען שוסטר, כי על פי המוסכם, שרינה זכאית לכל היותר לחלק מהרווחים המשקף את אחוזי הזכויות שלה במגרש, באמצעות אפאם, כלומר: 16.5 אחוזים.

22. התובעים טוענים כי הם זכאים לרווחים שהופקו מהכרייה ומההטמנה גם יחד.
הנתבעים טוענים כי התובעים אינם זכאים לכל רווח שהופק מההטמנה.

23. המחלוקת העיקרית השניה שבין הצדדים קשורה לרכישת מניות העזבון ובעלי הזכויות האחרים בסוף שנת 2003.
התובעים טוענים כי שוסטר עשה כן בשמם ועבורם, ולכן על הנתבעים להעביר את המניות שנרכשו על שמם.
שוסטר טוען, כי כבר בזכרון הדברים צוין שהוא ירכוש את המניות הללו עבורו והתובעים אף התחייבו לסייע לו בכך.
מוסיף שוסטר וטוען, שהמניות אף נרכשו בפועל מכספו בלבד.

24. התובעים טוענים, ששוסטר התחייב לפרוע עבורם את ההלוואה שנטלו מחברת פנורקס, לשם תשלום הפיצוי לסלמה.
שוסטר מכחיש זאת בתוקף.

25. התובעים טוענים, שהנתבעים לא נתנו כל הלוואה לשרינה וכי "מסמך ההלוואה" הוא פיקטיבי, שנועד, כאמור, למנוע את עיקול המניות על ידי פנורקס.
שוסטר טוען שההלוואה ניתנה כאמור באותו מסמך ותובע את השבתה.

26. שוסטר טוען שהתובעים רימו אותו בדבר זכויותיהם במגרש ובאפאם וכי התשלומים ששילם להם נעשו בעקבות אותה תרמית, ולכן הוא זכאי להשבתם.
התובעים מכחישים טענה זו, ולדבריהם שוסטר היה מודע היטב לטיב זכויותיהם.

27. שוסטר טוען שבעקבות התרמית של התובעים כפי שהוכחה בתביעה שהוגשה נגדם על ידי מנהל העיזבון ובעלי הזכויות האחרות, הוא נאלץ לרכוש מבעלי הזכויות הללו את חלקם באפאם בסכום של כ-4.8 מיליון ₪ מעבר לערך האמיתי של זכויותיהם.
התובעים מכחישים גם טענה זו.
28. הסעדים העיקריים שנתבעו בתביעה העיקרית (המתוקנת):
סעדים הצהרתיים, לפיהם בין הצדדים נכרת הסכם שותפות, כשחלקם של התובעים בה הוא שני שליש וחלקו של שוסטר שליש אחד, וכי הם זכאים לקבל את הרווחים שהופקו במסגרת השותפות בהתאם לחלקם;
סעד הצהרתי לפיו התובעים זכאים לקבלת 2/3 ממניות אפאם שנרכשו על ידי שוסטר;
צו מניעה האוסר על הנתבעים לשעבד את זכויותיהם במגרש ולעשות בו פעולות המנוגדות להסכמתם;
סעד למתן חשבונות;
סעד כספי – התובעים אמדו את הרווחים המגיעים להם בסך של כ-33 מיליון ₪, אך "לצורך אגרה" העמידו את תביעתם על סך 5 מיליון ₪ בלבד;
סעדים למינוי כונס נכסים ומנהל קבוע על זכויותיו של שוסטר באפאם ובמגרש;
סעד הצהרתי לפיו הסכם ההלוואה הינו למראית עין בלבד וצו למחיקת המשכון על הנכס של שרינה בגבעת שמואל.

29. הסעדים הנתבעים בתביעה שכנגד:
השבת כל הסכום ששולם להם בסך 4 מיליון ₪;
תשלום ההלוואה שניתנה בסך 1,157,750 ₪;
תשלום הפרשי המחיר בין התמורה ששולמה על ידו לשם רכישת מניות אפאם ובין ערכם האמיתי, בסך 4,807,380 ₪.
גם תביעה זו הועמדה "משיקולי גביה" על סך 4 מיליון ₪.

מינוי המומחים
30. לאחר תום שלב הראיות, ולאחר שהתובעים הגישו את סיכומיהם, הגישו הצדדים הודעה מוסכמת, לפיה הם הגיעו להסכמה דיונית המייתרת את הדיון בסעד של מתן חשבונות.
בהמשך לכך הגישו הצדדים הודעה מוסכמת נוספת, הכוללת את ההסכמות הבאות:
"א. הצדדים יפנו למומחה מוסכם אשר יבדוק את הנתונים החשבונאיים והמקצועיים הנוגעים לפעילות הכרייה וההטמנה שבוצעה באתר מושא התובענה לרבות את הספרים והחשבונות של החברות שפעלו באתר ולרבות ספרי התובעים או חברות הקשורות בהם. המומחה יקבע את שיעור הרווח או ההפסד מהפעלת האתר. המומחה יקבע את הסכומים ששולמו לתובעים על ידי הנתבעים או מי מטעמם ואת שיעור ההוצאות שהוציאו התובעים, אם בכלל, בתקופת ההפעלה של האתר במסגרת הפעלת האתר על ידי הנתבעים.
ב. מובהר ומוסכם, כי אין בהסכמה דיונית זו למתן החשבונות ובדיקתם כדי לגרוע או לפגוע או בטענות הצדדים או כדי להוות הודאה כלשהי של מי מן הצדדים. למען הסר ספק, הנתבעים עומדים על כל טענותיהם בענין תוקף ההסכמים, פרשנותם והיקף הזכויות של הצדדים כמו גם על הטענה בדבר מצגי שווא של התובעים. סוגיות אלו יוכרעו לאחר מתן ובדיקת החשבונות, והמומחה אינו מוסמך להכריע במחלוקות אלו.
ג. אם הצדדים לא יגיעו להסכמה בדבר זהות המומחה בתוך 14 יום יפנו הצדדים לבית המשפט הנכבד."

31. הצדדים לא הגיעו להסכמה בדבר זהות המומחה ובית המשפט מינה כמומחה את ד"ר זיו רייך, רו"ח, לבדיקת ההתחשבנות.
ד"ר רייך נתן את חוות דעתו, אך ציין כי לשם השלמתה מתבקש בית המשפט למנות מומחה בתחום הכרייה וההטמנה.
לאחר דיון נוסף ובהסכמת הצדדים מונה למומחה מר אבי נוביק (יצוין, כי מומחה זה הוצע על ידי ב"כ התובעים וב"כ הנתבעים נתן את הסכמתו למינויו).

32. אבי נוביק נתן את חוות דעתו, אך בסיומה ביקש גם הוא מינויו של מומחה נוסף, מודד מוסמך, לקביעת כמויות החפירה והמילוי שנעשו במגרש.
לאחר דיון נוסף מונה כמומחה המודד ירון לזר.

33. לאחר שירון לזר נתן את חוות דעתו, הגיש נוביק חוות דעת משלימה, ובעקבותיה הוגשה גם חוות דעתו המשלימה של ד"ר רייך.

34. לאחר מכן התרתי לב"כ הנתבעים להגיש שאלות הבהרה למר נוביק.
מר נוביק השיב עליהן.
להלן אדון בתשובות שניתנו לשאלות ההבהרה ובדבר נפקותן לחוות הדעת שניתנה על ידו, ובעקבותיה גם נפקות חוות הדעת המשלימה של ד"ר רייך.

35. במקביל, דחיתי את בקשת התובעים לתיקון התביעה, על דרך תיקון סכום התביעה בעקבות חוות הדעת שהוגשו, מהטעמים שפורטו בהחלטתי מיום 5.11.14.

36. בהחלטה מאוחרת יותר דחיתי את בקשת הנתבעים לשלוח שאלות הבהרה לד"ר רייך והוריתי על השלמת סיכומי התובעים ועל הגשת סיכומי הנתבעים, וכך נעשה.
סעדים זמניים
37. עוד בתחילה דחה בית המשפט (כב' השופטת נחליאלי-חיאט) את בקשת התובעים למנות כונס נכסים על זכויותיהם של הנתבעים במגרש ובאפאם (החלטה מיום 11.4.10).
לאחר הגשת הסיכומים הגישו התובעים בקשה למתן צווי מניעה זמניים שיימנעו מהמשיבים לעשות כל דיספוזיציה במניות החברות עמרי גיא, עמרי גיא פסולת ואפאם, והבקשה התקבלה.
כן הוטלו עיקולים על המניות של החברות הללו ועל זכויות הנתבעים במגרש.
הצווים הותנו בהפקדת ערבויות.

דיון והכרעה
38. ההסכמה בדבר מינוי מומחים לבדיקת ההתחשבנות בין הצדדים ייתרה את הצורך בדיון בסעד שהתבקש לצו למתן חשבונות, וממילא גם את הדיון בסעד ההצהרתי שהתבקש לקבוע כי התקיימה שותפות בין הצדדים.
ואלה העניינים שנותרו להכרעה:
א. חלוקת הרווחים מפעילות כריית החול (אם בכלל),
ב. חלוקת הרווחים מפעילות הטמנת הפסולת (אם בכלל),
ג. מניות אפאם שנרכשו על ידי שוסטר,
ד. האם שוסטר התחייב להחזיר לתובעים את הפיצוי ששולם לסלמה או את ההלוואה שנלקחה מפנורקס?
ה. תביעת שוסטר להשבת הסכומים ששולמו לתובעים ולפיצוי בגין רכישת מניות אפאם מעל לשווין,
ו. תביעת שוסטר לתשלום ההלוואה.

כן תידון טענת שרינה, לפיה היא לא שותפה בהסכמות שהושגו בין שוסטר ובין בניה ולא ידעה עליהן.

39. אקדים ואומר, כי שני הצדדים לא עשו מאמץ מיוחד "לפזר את הערפל" בסוגיות השונות שבמחלוקת, כל אחד מטעמיו.
גם המומחה ד"ר רייך התייחס לכך בחוות דעתו, שתידון להלן, בהדגישו בעיקר את חוסר שיתוף הפעולה של התובעים במסירת המסמכים ובמסירת המידע שהתבקשו על ידו.
בכפוף להערה זו, אדון להלן בשאלות האמורות.
טענת שרינה
40. טענת שרינה לפיה היא לא ידעה על ההסכמות שהתגבשו בין בניה ובין שוסטר, הן לא הוסברו לה ולמעשה "נכפו" עליה, הועלתה לראשונה בתצהיר עדותה הראשית (בעיקר בסעיף 6), וביתר הרחבה בעדותה בבית המשפט (עמ' 10-16 לפרו').
אין זכר לטענה זו בכתב התביעה (המקורי או המתוקן), שבו ההתייחסות למשאים ומתנים ולמפגשים שהיו עם שוסטר הינה תמיד ל"שרינה ובניה" (למשל, בסעיף 20).
אך מעל לכל, שומטת טענה זו את הקרקע בפני
הבסיס העיקרי לתביעתם של התובעים: טענתם כי על פי זכרון הדברים, הם זכאים לשני שליש מכל הרווחים שהופקו על ידי הנתבעים במגרש.

41. מכל מקום, טענה זו נסתרה גם באופן חד משמעי על ידי בניה של שרינה בחקירתם,
אריה (עמ' 24 לפרו'):
"ש. האם סיפרת לאמא שלך לפני החתימה על המסמך הזה, נספח ד' לתצהירי הנתבעים, לפני החתימה על המסמך הזה?
ת. בטח שסיפרנו. זה התחיל איתו את ההליך, הסברנו לה מי זה דורון שוסטר
ואיך אנו רוצים להתחיל לזוז. אם היא לא זוכרת, עבר הרבה זמן, מדובר ב-98. היא יכולה לזכור את זה?
ש. אמא שלך אומרת בתצהיר 6 לתצהירה, "על פי ההסכם שנחתם על ידי בא כוח שוסטר... בשמי כביכול... הודע לי רק בדיעבד..."
ת. יכול להיות שלא סיפרנו באותו יום, אבל היא ידעה בדיוק מהסיפור הזה.
ש. האם לפני חתימת הסכם זה נספח ד' סיפרתם לאמא שלך?
ת. לא זוכר. היא היתה מודעת להכל."

איתן (עמ' 36):
"ש. לפני שחתמתם על זכון הדברים הזה, סיפרתם לאמא שלכם את כל הסיפור הזה?
ת. בוודאי שסיפרנו לה, היא סומכת עלינו בעיניים עצומות, היא גם סמכה על דורון, היא נפגשה עם דורון.
ש. אם למישהו יש זכויות בקרקע זה לאמא שלך, לפני שאתה חותם על נייר כזה אמרת לה?
ת. בוודאי.
ש. היא אומרת, מפנה לסעיף 6 לתצהירה, הילדים שלי חתמו עם שוסטר לא סיפרו לי, אני מאד לא אהבתי את זה. אמא שלך העידה כאן, התחושה שלי היא שמעולם היא לא ראתה
ת. אני לא מבין מה אתה רוצה. אני עונה לך חד משמעית, היא אמא שלי ואני מספיק אדם מבוגר שהיא תכבד את מה שאני עושה, אנחנו אנשים ישרים, באנו בצורה ישרה להקים שם חווה חקלאית, מה רצית שהיא תדע שהוא גנב חול, לא ידענו מזה?. אמא שלי לא ידעה את כל הפרטים אבל היא ידעה מההסכם שמתנהל בינינו ובין שוסטר, היא ידעה שהיא צריכה לקבל שני שליש ואנחנו שליש, היא ידעה שהוא צריך להשביח את המקרקעין, כל מה שעשינו זה בידיעתה ובידיעתו."

ובהמשך (עמ' 39):
"ש. אמא אומרת שזה נכפה עליה. המסמך הזה.
ת. מה זאת אומרת נכפה עליה? אני לא חושב. זה אתה צריך לשאול אותה. אני לא כפיתי עליה שום דבר. חיכינו להסכם, כתוב שמר אליצור יערוך הסכם מסודר. היא ידעה, היא גם חתמה על הרבה ניירות מראש."

42. המסקנה העולה מהאמור לעיל היא, ששרינה היתה מודעת היטב להסכמות העיקריות שהושגו, והבינה היטב את משמעותן והסכימה להן, גם אם בפועל היא לא היתה מעורבת בכל פרטי ההסכמות ובביצוען, מאחר שסמכה בענין זה על בניה.

רווחי כריית החול
מפתח החלוקה
43. מה הוסכם בין הצדדים בקשר לחלוקת הרווחים מכריית החול במגרש?
באופן טבעי, התשובה לכך היתה צריכה להימצא בזכרון הדברים.
למרבה הצער, למרות שזכרון הדברים נוסח על ידי עורך דין, לא ניתן למצוא בו מענה ברור לשאלה בסיסית זו, כפי שלא ניתן להפיק ממנו תשובות ברורות לשאלות חשובות נוספות שהתעוררו. ניכר בו שהוא נוסח באופן חפוז (בכתב יד) ובלי לתת את הדעת למחלוקות העלולות להתעורר בקשר ליישומו ולפרשנותו. במיוחד נדרשה הקפדה על ניסוח ברור ומוצלח יותר של ההסכם, כאשר על פי ברירת המחדל שבסעיף 5 שלו, אם לא ייחתם הסכם מפורט, הוא הופך להיות ההסכם הסופי המחייב את הצדדים, כפי שהדבר אירע למעשה.
כל שנכתב בזכרון הדברים בקשר לרווחים שיופקו הוא, כי הנתבעים יקבלו "מקדמה ע"ח הרווחים" בסכום השווה לאלף דולר, כאשר "אופן התשלום יבדק לאחר התייעצות משפטית באופן שכל התשלומים יבוצעו בדרך חוקית" (סעיף 7), וכן צוין כי במעמד החתימה עליו הנתבעים קיבלו משוסטר מקדמה בסך 40 אלף ₪.
לא צוין המפתח לחלוקת הרווחים, אופן ההתחשבנות, האם יש לחשב את ההוצאות שהוציא כל צד, מה תפקידו של כל אחד מהצדדים בביצוע "הפרויקט", מועדי ההתחשבנות והתשלום, ועוד.

44. התובעים טוענים, כי המסקנה, לפיה חלוקת הרווחים הינה שני שליש להם ושליש לשוסטר נובעת מסעיף 4 לזכרון הדברים, שבו נקבע כי "בתמורה לפעולותיו יקבל דורון שליש מהמקרקעין של אבישר...".
אינני סבור כך, ראשית מדובר כאן על התמורה המגיעה לשוסטר עבור התחייבותו "להשביח את המקרקעין ולבצע את כל פעולות היזום הדרושות בהם ולנהלם לטובת כל הצדדים", כשהתמורה ניתנת בקבלת חלק מהמקרקעין, ואין מדובר ברווחים המופקים בפועל ובתמורה כספית שוטפת.
שנית, וזה העיקר, על פי מפתח זה התובעים היו זכאים לכל היותר לרווחים שישקפו את בעלותם במקרקעין, שהגיעה בפועל כאמור ל-16.5% (כלומר, שני שליש מכך) ולא לרווחים ששיקפו בעלות על כלל המקרקעין, שעה שהעבודות לא נעשו בחלק מסוים השייך לתובעים בלבד אלא במגרש השייך לכל בעלי הזכויות (במושע).

45. לא נמצא מענה ברור גם לשאלה, כיצד בוצעה ההתחשבנות בפועל בין הצדדים בשנים 1999-2003, במהלכן שולמו לתובעים הסכומים ששולמו (כמפורט להלן).
גם המומחה ד"ר רייך שבדק ענין זה לא הצליח להגיע למסקנה ברורה (להבנת דבריו יצוין, כי התשלומים שולמו באמצעות עמרי גיא לחב' אבישר) (עמ' 10 לחוות הדעת):
"13. הוצאות יעוץ ותמלוגים – עומרי גיא בע"מ.
מניתוח הדוחות הכספיים המבוקרים של חברת עומרי גיא בע"מ (....) עולה כי הוצאות הייעוץ והתמלוגים מהוות חלק עיקרי מעלות ההכנסות (רובן שולמו לחברת א.א. אבישר ייזום ופיתוח בע"מ), בחינת אותן הוצאות כיחס מאחוז ההכנסות מציין שונות רבה ובלתי מוסברת ומשם ניסיון להבין את ההיגיון החשבונאי אינו אפשרי (התבצעו פניות בנושא לרו"ח הנתבעים, לנתבעים ולב"כ התובעים בבקשה לקבלת הבנה עסקית, חשבונאית או חוזית אך לא התקבלו הסברים).
13.1 חרף מאמצי הרבים, הניתוחים הפיננסים והחשבונאים הרבים שבצעתי ופניותיי לקבלת הסברים מהצדדים, לא הצלחתי להשיג הבנה מושכלת לגבי תהליך חישוב תשלומי הייעוץ והתגמולים ונראה כי ההוצאה המשמעותית הנ"ל שולמה באופן לא עקבי וללא הגיון פיננסי או חשבונאי, מהניתוח שבוצע ניתן לראות שונות רבה בין השנים וזאת ללא הסבר, אדגיש גם אדגיש שהנ"ל מהווה חלק משמעותי מהדוחות...".

46. התובעים לא הביאו כל ראיה או עדות בשאלה, כיצד בוצעה ההתחשבנות למעשה.
מנהל החשבונות של הנתבעים, מר יצחק שלומאי העיד (עמ' 46-47 לפרו'), כי אריה ואיתן היו מגיעים אליו פעם בחודש לקבל תשלום קבוע בסך 35 אלף ₪ וההתחשבנות הסופית היתה נעשית אחר כך. אולם, זו נעשתה בינם ובין שוסטר בלבד, והוא לא היה מעורב בה.
העדות היחידה בנדון היתה עדותו של שוסטר. יודגש, כי עדותו זו התייחסה לכריית החול בלבד, וכך העיד (עמ' 52):
"ש. מה העקרונות של זכרון הדברים? מה ההסכמות בינך ובין משפחת אבישר?
ת. שהם מעבירים אלי את הניהול של הנכס ואני מפעיל את הנכס. הם הציגו עצמם כמנהלים את כל היורשים, היה סיכום בינינו שהם יקבלו סכום מסוים וזה מה שהם קיבלו. לא סכום, איזה תמלוג אחוזים מסוימים.
ש. כמה?
ת. הם קיבלו ממני מהמחזור איזה 40 ומשהו אחוז.
ש. ממחזור של מה?
ת. מחזור של העסק.
ש. כוונתך לכרייה של החול והטמנה של הפסולת
ת. כרייה כן, מה הקשר להטמנה?"

47. כפי שנראה להלן, "מפתח" זה לחלוקת הרווחים, שרירותי ככל שיהיה, לא היה רחוק מהסכומים ששולמו בפועל, כפי שיפורט להלן.
מכל מקום, בהעדר כל ראיה בנדון מצד התובעים ולאור עדותו זו של שוסטר, ניתן לקבוע באופן סביר, כי התובעים היו זכאים לקבלת 40 אחוז מהמחזור הכספי שהופק מכריית החול במגרש.

הכמות שהופקה
48. מה היה המחזור הכספי שהופק בכריית החול בשנים הנדונות (1999-2002)?
לצורך כך, יש לדעת בראש ובראשונה את כמות החול שהופקה.
מחוות דעתו של המומחה, המודד המוסמך ירון לזר, עולה (סעיף 4 לחוות הדעת), כי כמות החפירה שנעשתה באתר עמדה על 1,856,643 מ"ק.
לזר ציין בחוות דעתו (סעיף 3(ד)) כי אין ביכולתו להעריך נפח של מילוי או חפירה, מאחר והוא אינו ידוע מה כמות החומר וסוג החומר שמולא או הוצא בשטח.
בחוות דעתו המשלימה קבע המומחה נוביק (פיסקה ראשונה בסעיף 2):
"כמות החול שנחפרה – 1,856,643 מ"ק. ע"פ משקל נפחי ממוצע של חול – 1.5 טון/מ"ק. סה"כ – 2,784,964 טון חול".
מסקנה זו מתיישבת גם עם עדויותיהם של שוסטר ומנהל החשבונות שלו, שלומאי, שהעידו על כמות חול שבין 1.5 ל-1.6 טון חול לכל קוב (שלומאי – עמ' 48, שוסטר – עמ' 57), ונמצא שמסקנתו של נוביק אף היטיבה עם הנתבעים.
המסקנה עד כאן היא, שכמות החול שהופקה בשנים הנדונות היא: 2,784,964 טון.

המחיר
49. באיזה מחיר נמכר החול שנכרה?
בשאלה זו התגלה פער בלתי ניתן לגישור בין גירסתם ועדותם של הנתבעים ובין קביעתו של נוביק (התובעים לא מסרו כל גירסה בשאלה זו).
שלומאי העיד (עמ' 48) שכל טון חול נמכר בין 2.7 ל- 3 ₪.
שוסטר העיד (עמ' 57) שכל טון נמכר ב-2.75 ₪ לטון.
ד"ר רייך כתב בחוות דעתו (סעיף 11.1, פיסקה ראשונה):
"בדיקה בקלסרי הכנסות חברת עומרי גיא, בשנות פעילות הכרייה (הכנסות החברה בין השנים 1999-2002) מלמדת כי התמחור עבור כריית החול התחלק בין לקוחות קבועים ולקוחות מזדמנים. כך לדוגמא לקוח קבוע שילם 4 ₪ עבור כריית טון חול, ולקוח מזדמן נתבקש למחירים שנעו בין 5.5 ₪ לבין 8.75 ₪ עבור טון חול."

50. המומחה נוביק בחוות דעתו הראשונה לא התייחס למחירו של טון חול וביקש קודם לכן לקבל חוות דעת של מודד.
לאחר שהמודד לזר נתן את חוות דעתו הגיש נוביק חוות דעת משלימה, שבה נכתב (סעיף 2), כי "מחיר החול בתקופה שבה בוצעה החפירה נעו (טעות הניסוח במקור – י.א.) בין 23-27 ₪ לטון. לפיכך החישוב מתייחס ל-25 ₪/טון".
הכפלת מחיר זה בכמות החול שנחפרה, 2,784,964 טון, כאמור, הביאה לתוצאה שבפרק הסיכום של חוות דעתו המשלימה, ולפיה (סעיף 3): "הערכת ההכנסות בגין מכירת החול מסתכמת ב-69,624,100 ₪".

51. בעקבות כך, הגיש גם ד"ר רייך חוות דעת משלימה וסופית, שבה תיקן את הרווחים שהיו לנתבעים, אלא שחוות דעתו זו לא הפרידה בין הרווחים שנוצרו בגין כריית החול (באמצעות עמרי גיא) ובין הרווחים שנוצרו בגין הטמנת הפסולת (באמצעות עמרי גיא פסולת), וממילא על פי המסקנה דלהלן, אין כל תוקף לחוות דעתו זו של נוביק (בהקשר למחיר החול), וממילא אין תוקף לחוות דעתו המשלימה של ד"ר רייך שנכתבה בעקבות חוות הדעת המשלימה של נוביק.

52. הפער הגדול מאד בין המחירים לפיהם בוצעה מכירת החול על פי עדותם של שוסטר ושלומאי ובין מחיר החול שצוין בחוות דעתו של נוביק חייבה, אכן, הבהרה והתרתי לב"כ הנתבעים לשלוח שאלות הבהרה לנוביק.
נוביק השיב לשאלות שנשלחו אליו.
בתשובותיו אלה התברר, כי כל מסקנותיו בקשר למחיר החול התבססו על מקור אחר: מר גיא דוברושקלנקה, המכהן כמנכ"ל חברתם כורים (שאלה 7).
עוד השיב נוביק, כי אין לו מומחיות בתחם הכרייה והחציבה, "אלא נסיון בהקשר זה, בפרוייקטים בתחום הטיפול בפסולת. לנוכח העובדה, שחלק מאתרי הטמנת פסולת ממוקמים במחצבות ו/או כרוכים בחציבה" (שאלה 13).
הוא אישר, כי לצורך הערכת ההכנסות ממכירת החול נדרשת מומחיות מיוחדת, "אותה השלמתי באמצעות מר דוברושקלנקה" (שאלה 16), וכי לו עצמו אין כל מומחיות בתחום זה (שאלה 18).
באופן דומה הוא השיב גם לשאלות בדבר בדיקות שונות שנדרש היה לעשותן, תוך שהוא מציין כי לא ביצע כל בדיקה בעצמו, אלא הסתמך על דבריו של דוברושקלנקה בלבד (שאלות 20-24).
ואם נותר עוד ספק באה תשובתו זו (לשאלה 30) והראתה כי כל חוות דעתו הסתמכה על אותו דוברושקלנקה בלבד:
"סוגי החול, אליהם נעשתה ההתייחסות, כמו גם תחום המחירים, סופקו לי על ידי מר דוברושקלנקה".

53. מר דוברושקלנקה לא נתן חוות דעת בתיק, לא מונה למומחה ולא התבקש לתת חוות דעת.
מבלי להטיל חלילה דופי או ספק במומחיותו של מר דוברושקלנקה, שסביר להניח כי השיב בתום לב לשאלותיו של נוביק, בוודאי שלא ניתן לסמוך באופן כלשהו על הדברים שאמר לנוביק, מבלי שהם נתמכו בחוות דעת כלשהי, מבלי שבית המשפט והצדדים עמדו על מומחיותו, ומבלי שניתנה הזדמנות לתובעים לחקור אותו על דבריו.
איננו יודעים גם על סמך מה ביסס מר דוברושקלנקה את דבריו, והאם הוא היה נוקב במחיר שנקב - לדברי נוביק – בהכירו ובבודקו את החול שנכרה למעשה?
איננו יכולים להיות בטוחים גם בכך שנוביק לא טעה באופן כלשהו בהבנת דבריו.

54. אך חמור מכך, המומחה נוביק לא ציין בשום מקום בחוות דעתו שהוא מסתמך במסקנותיו על אדם או מומחה אחר, ואילולא תשובותיו לשאלות ההבהרה לא היינו יודעים זאת לעולם.
המומחה נוביק גם לא ביקש אישור מבית המשפט לפנות למומחה אחר שיסייע לו במסקנותיו, כפי שהוא ידע לעשות כאשר ביקש את מינויו של המודד לזר.
בכך שגה מאד מר נוביק.
כדברי כב' השופט טירקל ב-רע"א 7265/95 גלדשטיין נ' בראל, פ"ד נ(3) 214, 219:
"מומחה שמינה בית המשפט אינו רשאי לפטור את עצמו מלתת חוות דעת עצמאית משלו, שתהיה פרי הבדיקה, המומחיות, העיון ושיקול הדעת שלו לבדו. כמו השופט, שאינו רשאי להעביר את החלטתו לגורם אחר, אלא עליו לשאת אותה לבדו, במלוא כובדה, על כתפיו שלו, כך גם המומחה הרפואי. רשאי הוא לבקש בדיקה נוספת על ידי רופא או מומחה אחר ורשאי הוא לסמוך על תוצאותיה, אחרי שהעביר אותן בכור מומחיותו, אך אל לו לסמוך את חוות דעתו על חוות דעתו של המומחה האחר ואל לו לאמצה."
וראו גם: רע"א 7714/05 כהן נ' רשות הנמלים והרכבות נמל חיפה, 26.1.06, פורסמה בנבו).

55. מסקנתי היא, לכן, שאין לתת כל תוקף למחיר החול הנקוב בחוות דעתו של המומחה נוביק, וממילא אין לתת כל תוקף לחוות דעתו המשלימה של ד"ר רייך בהקשר לרווחי הכרייה, שניתנה בעקבות חוות הדעת המשלימה של נוביק.

56. התובעים לא טרחו להביא כל ראיה ביחס למחיר החול, כפי שלא טרחו לשתף פעולה עם ד"ר רייך בנושאים אחרים (ראו הערתו של ד"ר רייך בסעיף 10.3 לחוות הדעת).
נותרו עדויותיהם של שוסטר ושלומאי, לפיהן מחיר זה עמד על 2.5-3 ₪ לטון, וממצאיו של ד"ר רייך, לפיהם לקוח קבוע שילם 4 ₪ לטון ולקוח מזדמן בין 5.5 ל-8.75 ₪ לטון.
מאחר, וכאמור לעיל, כמעט כל החול שנכרה נמכר ללקוח אחד: ביבי כבישים, שעסקה באותה עת בהקמת מחלף צומת אשדוד, הרי שהמחיר הרלבנטי יותר הוא המחיר ששולם על ידי הלקוחות הקבועים: 4 ₪ לטון.
מצד שני, על פי השאלות שהוצגו על ידי ב"כ הנתבעים לנוביק וכן על פי החשבוניות שצורפו אליהן (למשל, שאלה מס' 39 ונספח 4 לשאלות ההבהרה), המחיר שצוין בחשבוניות שנשלחו לחב' ביבי כבישים נע בין 4-5 ₪ (נמצאו גם מספר חשבוניות של 6 ₪).
ניתן לקבוע, אפוא, כי מחיר החול, על פיו יש לבצע את ההתחשבנות שבין הצדדים הוא: 4.5 ₪ לטון.
סיכום ההתחשבנות – כריית חול
57. בהתאם לכך, להלן החשבון, לפיו יש לבצע את ההתחשבנות:
כמות החול שנכרה - 2,784,964 טון,
המחיר לטון - 4.5 ₪,
חלקם של התובעים - 40 אחוזים.
התוצאה: 5,012,935 ₪ = 40% x 4.5 x 2,784,964
על פי החשבוניות שצורפו, יש להוסיף מע"מ על המחיר הנקוב בהן.
לפיכך יש להוסיף מע"מ כחוק על הסכום האמור, בשיעור שנהג באותה עת (17%), בסך 852,199 ₪, ובסה"כ (כולל מע"מ) 5,865,134 ₪.

58. מה הסכום ששולם לתובעים (באמצעות חב' אבישר) על ידי הנתבעים (באמצעות עמרי גיא) בשנים הנדונות עבור כריית החול?
גם בענין זה ניטשה בתחילה מחלוקת בין הצדדים.
בעוד שעל פי תצהירו של מנהל החשבונות של הנתבעים, שלומאי, התשלום הכולל עמד על סך של 4,006,612 ₪ (סעיף 3), טען רואה החשבון של התובעים, רו"ח גולן פז, כי התשלום הכולל עמד על סך 3,568,203 ₪ בלבד (סעיף 4(א) לתצהירו).
אולם בחקירתו הודה רו"ח פז (עמ' 16-18 לפרו'), כי עדותו היא חלקית בלבד, שכן טרם הוגשו הדוחות לשנים 2001 ואילך, וכי יתכן שבשנים הללו בוצעו תשלומים נוספים.
ד"ר רייך קבע לאחר בדיקה מעמיקה (עמ' 17 למעלה לחוות הדעת):
"לאור הממצאים הנובעים מהבדיקות שפורטו לעיל, חוות דעתי מצביעה כי שיעור הכספים שהועברו מצד הנתבעים או מי מטעמם לתובעים בתקופת ההפעלה של האתר במסגרת הפעלת האתר על ידי התובעים מסתכם בכ-4.2 מיליון ₪".
יצוין, כי מאחר וכל התשלומים ששולמו על ידי הנתבעים לתובעים היו בשנים 1999-2003 בלבד, כלומר לפני שהחלו בהטמנת הפסולת, הרי שמלוא הסכום שצוין על ידי ד"ר רייך, צריך לייחסו לכריית החול בלבד.
מכל מקום, בסיכומיהם המשלימים של התובעים (שהוגשו לאחר הגשת חוות דעת המומחים), הם אינם חולקים על מסקנתו של ד"ר רייך (סעיפים 22 ו-37(א) לסיכומים).

59. משכך, יתרת התשלום שעל הנתבעים 1 ו-2 (שוסטר ועמרי גיא) לשלם לתובעים הינה כדלקמן:
1,665,134₪ = 4,200,000 – 5,865,134
(הסכום כולל מע"מ).
לסכום זה יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהמועד המוערך שבו הסתיימו עבודות כריית החול, 1.1.2003.
הוצאות התובעים
60. באשר לטענת התובעים, לפיה יש להביא בחשבון הרווחים את הוצאותיהם.
ראשית, מאחר שהתשלום בוצע לפי מחזור הכנסות ולא לפי רווחים, כמסקנה האמורה לעיל, הרי שאין להביא בחשבון את הוצאותיהם של התובעים, כפי שאין להביא בחשבון את הוצאות הנתבעים.
שנית, אין בידי לאמץ את מסקנתו של המומחה ד"ר רייך בענין זה, לפיה כל ההוצאות שהוציאו התובעים בתקופה שבין 1999-2001 בסכום שבין 2.5-2.9 מיליון ₪ (עמ' 17-19 לחוות הדעת) קשורות כולן לעבודות כריית החול.
יצוין, כי רייך הגיע למסקנתו זו לא על סמך ראיות ישירות הקושרות את העבודות שנעשו על ידי התובעים לעבודות כריית החול, אלא על סמך מסקנה מסתברת, לפיה עמרי גיא היתה הלקוח היחיד של חב' אבישר בתקופה הנדונה. אלא, שלנגד עיניו של ד"ר רייך לא עמדו ראיות אחרות שהיו בפני
בית המשפט, כמפורט להלן.

61. שוסטר העיד (סעיף 49 לתצהירו):
"בשל טענת הסרק שנטענה על ידי התובעים, אבקש להבהיר בצורה ברורה וחד משמעית, איתן אבישר
ואריה אבישר
, לא לקחו כל חלק בעבודות המקרקעין, בכל התקופה שלאחר החתימה על זיכרון הדברים. כך, הם לא שכרו קבלי משנה ולא פיקחו על עבודתם של הקבלנים במקרקעין. לא ביצעו עבודות בעצמם ולא דאגו לביצוען בשום דרך אחרת או בשום צורה שהיא. כל הנטען על-ידם בעניין הוא פשוט שקר גס."
והנה, למרות עדותו הנחרצת של שוסטר, לא טרחו התובעים להביא ולו עדות אחת, לפיה העבודות שביצעו היו קשורות לעבודות הכרייה, ומעדותם של אריה ואיתן בבית המשפט מתיישבת יותר המסקנה, כי הוצאותיהם אלה הוצאו בקשר לעבודות שהם עשו לשם הכשרת המגרש לשימוש כחווה חקלאית, כפי שחפצו מלכתחילה.
כך העיד אריה (עמ' 24 לפרו'):
"... היו לנו הוצאות כאן, החזקנו מודדים, להעלות תצ"א באוויר, היה הוצאות. שעלינו על הקרקע כאשר רצינו לעשות חווה חקלאית, היה הוצאות שהיינו צריכים לכסות אותם".
איתן נשאל בחקירתו (עמ' 38 לפרו') מדוע לא דיווח על העבודות שנעשו במגרש לבעלי המניות האחרים, והשיב, בין היתר,
"...במהלך העבודות שם, הכנות לחווה החקלאית בשנתיים וחצי הראשונות שעבדנו בתוך האתר, היה לנו רק ליישר, לא היה צורך לדווח, הלכנו לסדר את הענין, השקענו כספים היה מגיע לנו כסף".
יתירה מזו, בכתב התביעה המתוקן, אין זכר להוצאות שהוציאו התובעים בקשר לעבודות הכרייה או ההטמנה.
אריה נשאל על כך והטיל את האחריות על באי כוחו הקודמים שניסחו את כתב התביעה (עמ' 27-28 לפרו').
נוסף לכך, על פי האמור בתצהירו של רו"ח פז (רואה החשבון של הנתבעים), ההוצאות שהוציאה חב' אבישר היו בקשר לעבודות עפר שהיא ביצעה באשקלון (סעיפים 4(3) לתצהירו), זאת כאשר המגרש הנדון מצוי בקרבת אשדוד ולא באשקלון.
רו"ח פז נחקר על כך והשיב תחילה (עמ' 18): "אם כתבתי באשקלון אז זה באשקלון", אך אחר כך הוסיף שיתכן שהתבלבל במיקום. מכל מקום, הספק נותר בעינו.
המסקנה המצטברת מכל האמור לעיל היא, שאין להביא בחשבון את ההוצאות שהוציאו התובעים בשנים הנדונות, ככל שהן הוצאו, לצורך חישוב יתרת הסכום המגיעה להם מן הנתבעים.

רווחי הטמנת הפסולת
62. בשונה מכריית החול, בהקשר להטמנת הפסולת נעשה הסכם ברור ומפורט, שהסדיר את התשלום, הוא ההסכם מיום 12.11.01 (נספח ו' לתצהירי הנתבעים).
במהותו מדובר בהסכם שכירות שנעשה בין אפאם, כאשר התובעים חתומים עליו כמנהליה, ובין עמרי גיא, לתקופה של 10 שנים, מיום 12.11.2001 עד יום 12.11.2011, כולל אופציה לעשר שנים נוספות (סעיף 5), כשמטרת השכירות ברורה ומוגדרת: "לצרכי אתר פסולת-מטמנה" (סעיף 4), וגם התמורה, כלומר: דמי השכירות, מוגדרת: 1 ₪ + מע"מ ל-1 קוב פסולת שתוכנס (סעיף 11).

63. טענת התובעים, לפיה ההסדר שנקבע בזכרון הדברים וההסכמה הנטענת בדבר החלוקה ברווחים: שני שליש להם ושליש לנתבעים, ממשיכים לחול גם על רווחי הטמנת הפסולת, איננה יכולה להתקבל.
איש לא מנע מהתובעים מלקבוע חלוקת רווחים זו או אחרת בהסכם החדש שנעשה ואיש לא כפה עליהם לחתום על הסכם השכירות שנעשה.
אזכיר, כי בעת שנחתם הסכם השכירות, התובעים עדיין היו מנהליה של אפאם, והסכסוך המשפטי בינם ובין העזבון ויתר בעלי הזכויות החל יותר משנה לאחר מכן (בתחילת שנת 2003).

64. ההסכם נעשה כאמור עם אפאם. כיוון שכך, התובעים שכבר לא היו מנהליה בעת הגשת התביעה אינם יכולים להגיש תביעה בשמה. גם שרינה, כבעלת 16.5% ממניות אפאם איננה יכולה להגיש תביעה אישית. אם לאפאם נגרם נזק מכך שלא שולמו לה דמי שכירות כפי המגיע לה על פי ההסכם, אזי הנזק של שרינה הוא נזק משני התלוי בנזק שנגרם לאפאם (ראו: ע"א 2967/95 מגן וקשת בע"מ נ' טמפו תעשיות בירה בע"מ, פ"ד נא(2) 312; ע"א 3051/98 דרין נ' חברת השקעות דיסקונט בע"מ, פ"ד נט(1) 673).

65. הדבר היחיד, היכול להיתבע על ידי שרינה, הוא חלקה בדיבידנדים שחולקו בשנים הנדונות.
על פי האמור בחוות דעתו של ד"ר רייך, חלוקת דיבידנדים בחברת עמרי גיא נעשתה פעם אחת בלבד בשנת 2006, בסך 400,000 ₪, שהועבר כולו לשוסטר.
מאחר ששרינה היא בעלת מניות בשיעור 16.5 אחוזים באפאם, הרי שחלקה בדיבידנד שחולק הוא: 66,000 ₪ (על כך יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית ממחצית שנת 2006).
אמנם, ד"ר רייך בחוות דעתו העלה סימני שאלה נוספים בקשר ל"כשרות" העברתם של תשלומים שונים ששולמו על ידי עמרי גיא ועמרי גיא פסולת לשוסטר ולמקורביו, אך הדבר לא נדון בפרוטרוט בתביעה זו, לא ניתנה לנתבעים הזדמנות סבירה להתגונן בפני
טענות אלה, ולכן לא ניתן להתייחס אליהם.

66. המסקנה, לפיה התובעים אינם זכאים לתמורה כלשהי עבור הטמנת הפסולת (מלבד חלקה של שרינה בדיבידנד שחולק בשנת 2006, כאמור לעיל) היא גם צודקת בנסיבות הענין.
כפי שצויין בחוות דעתו של ד"ר רייך (עמ' 7), פעילות הטמנת הפסולת במגרש החלה רק בחודש אוקטובר 2004. באותה עת, לאריה ולאיתן לא היה כל מעמד באפאם ובמגרש, מאחר שכבר לא היו מנהליה (אמנם, השינוי במרשם החברות נעשה רק בסוף שנת 2003 ותחילת שנת 2004), ומרבית מניותיה של אפאם נרכשו על ידי שוסטר (על שם עמרי גיא פסולת) שגם הפך למנהלה.
מצב הדברים בפועל בחברת אפאם, הבעלים של המגרש, וממילא במגרש שבו נעשו העבודות, היה, אפוא, שונה לחלוטין ממצב הדברים ששרר בזמנים שבו נעשו עבודות הכרייה, אזי התובעים היו מנהליה של אפאם ולנתבעים לא היה בה ובמגרש מעמד כלשהו.

המניות שנרכשו על ידי שוסטר
67. כאמור לעיל, בעקבות ההליכים המשפטיים שנפתחו בתחילת שנת 2003 בין התובעים ובין העזבון ויתר בעלי המניות באפאם, רכש שוסטר (באמצעות עמרי גיא פסולת) בחודש נובמבר 2003 את מרבית מניותיה של אפאם מידי העזבון ובעלי המניות האחרים, ובכך הפך לבעלים של כ-70 אחוזים במניות אפאם (694 מתוך 1,000).
התובעים טוענים, כי שוסטר רכש מניות אלה בשמם ועבורם, ולכן עליו להעביר על שמם את המניות הללו (או לפחות שני שליש מהן).
שוסטר מכחיש זאת בתוקף.
טענת התובעים, מלבד שהיא איננה נתמכת בכל ראיה חיצונית, היא גם סותרת במפורש את שנקבע בזכרון הדברים, והיא גם איננה סבירה.

68. בזכרון הדברים נכתב (בסעיף 1): "אבישר מתחייבים להעביר לדורון את ניהול המקרקעין שירשו ולאפשר לדורון (הדגשה שלי – י.א.) לרכוש את יתרת המקרקעין מיתר בני המשפחה", ובהמשך (סעיף 2): "אבישר יסייע לדורון במו"מ שינהל עם יתר בני המשפחה והיורשים במטרה לאפשר לדורון לרכוש את המקרקעין בין בעצמו ובין באמצעות גורמים הקשורים עמו" (הדגשות שלי – י.א.).
מזכרון הדברים ברור, אפוא, כי כוונת הצדדים היתה לכך, ששוסטר ירכוש את חלקם של בעלי המניות האחרים עבורו (או עבור גורמים הקשורים עמו) והתובעים אף התחייבו לסייע לו בכך.

69. אין חולק שההלוואה שנלקחה לצורך רכישת מניות אפאם מידי העזבון והיורשים האחרים בסך של כ-9 מיליון ₪, נלקחה על ידי שוסטר לבדו, והוא שילם וממשיך לשלם אותה לבדו.
כך העיד במפורש איתן (עמ' 41 לפרו'):
"ש. הרכישה של יתר בעלי המניות, נלקחה הלוואה מבנק הפועלים על 9 מליון שקל, מי משלם את ההלוואה?
ת. אנחנו ערבים עבור אדון שוסטר. עמרי גיא בע"מ
. זה הלוואה שניתנה לעמרי גיא בע"מ
.
ש. מי שילם את ההלוואה?
ת. דורון משלם וממשיך לשלם.
.......
ש. יש הלוואה ששוסטר פורע אותה מידי חודש, ואתם לא פורעים,
ת. נכון. "

70. אמנם, שרינה שִעבדה לצורך קבלת אותה הלוואה נכס שהיה לה בגבעת שמואל. התובעים טוענים שזו היתה הבטוחה היחידה ושוסטר טוען שזו היתה אחת הבטוחות בלבד.
סביר להניח, שהתובעים הסכימו לכך, כדי ששוסטר יוכל לקחת הלוואה לצורך רכישת מניותיהם של העזבון ובעלי המניות האחרים, ובכך להסיר מהם את התביעה המשפטית שהוגשה נגדם, ואולי לאפשר המשך שיתוף פעולה בינם ובין שוסטר.
כך או כך, אין בהעמדת אותה בטוחה, שעה שאין חולק שהתובעים לא שילמו מאומה, והם אף אינם מציעים לשלם כיום מאומה, עבור אותן מניות, כדי להקנות להם זכות להעברתן אליהם.
71. טענת התובעים, לפיה שוסטר השתמש באותה בטוחה לצורך קבלת הלוואות אחרות, מלבד שהיא איננה רלבנטית לתביעה זו, היא גם נסתרה על ידי שוסטר ומנהל החשבונות שלו שלומאי, שהעידו כי לא לקחו כל הלוואה נוספת כנגד אותה בטוחה, אלא "מיחזרו" אותה הלוואה (שוסטר – סעיף 81 לתצהירו, שלומאי – עמ' 50 לפרו').

72. בפועל, השעבוד על הנכס בגבעת שמואל הוסר כדי לאפשר את מכירתו במסגרת עיסקת קומבינציה שנעשתה בין התובעים ובין קבלן כלשהו (שוסטר – סעיף 82).
שוסטר טוען (שם), כי במקומה הועמדו לבנק בטוחות אחרות.
איתן העיד (עמ' 42), כי הבטוחה החלופית הועמדה על ידי התובעים עצמם.
כך או כך, כל עוד הבטוחה לא מומשה, וכל עוד שוסטר ממשיך לשלם את ההלוואה כסידרה, לא ניתן לבסס תביעה זו על סמך אותה בטוחה, ולכל היותר יכלו התובעים, אילו רצו בכך, לתבוע את הערך הכספי של השימוש באותה בטוחה.

73. המסקנה היא, לכן, שיש לדחות את תביעת התובעים להורות על העברת מניות אפאם שנרכשו על ידי הנתבעים על שמם.

התביעה להחזר התשלום ששולם לסלמה/לפנורקס
74. כאמור לעיל, נאלצו התובעים לשלם לקבלן עוזי סלמה שביצע עבודות מסוימות להכשרת המגרש לחווה חקלאית פיצוי בסך 160 אלף דולר, ולצורך כך הם נטלו הלוואה בסכום זה מהחברה האמריקית פנורקס, שתפח לדבריהם בהמשך לסך של כ-600 אלף דולר.
התובעים טוענים (איתן – סעיפים 27 ו-28 לתצהירו), כי שוסטר התחייב בפני
הם ש"השותפות" שתוקם תדאג לתשלום הפיצוי לסלמה ולהשבת ההלוואה לפנורקס.
שוסטר מכחיש טענה זאת בתוקף (סעיף 23 לתצהירו).

75. הנטל להוכחת התחייבות נטענת זאת מוטל כמובן על התובעים, ומלבד דבריהם לא הובאה כל ראיה אודותיה.
יתירה מזו, התחייבות זאת, אם אכן ניתנה, היתה צריכה למצוא ביטוי בזכרון הדברים שנחתם, שאמור היה לבטא את כל ההסכמות שהושגו בין הצדדים. התובעים לא נתנו כל הסבר להעדרה של התחייבות זו, ששוויה 160 אלף דולר לפחות (לפני הריבית על ההלוואה), מזכרון הדברים, שעה שהתחייבויות פחותות ממנה בשוויין, כמו מקדמות של אלף דולר לחודש ומקדמה בסך 40 אלף ₪ צוינו בו במפורש.

76. התוצאה היא, שיש לדחות את התביעה לתשלום הסכום ששולם לקבלן סלמה או הסכום ששולם לחברת פנורקס.
תביעת הנתבעים להשבת הסכום ששולם לתובעים ולפיצוי עבור רכישת המניות
77. שוסטר טוען כי התובעים פעלו כלפיו בתרמית, מאחר שמינו את עצמם שלא כדין כמנהליה של אפאם ומאחר שמניותיה של שרינה באפאם היו פחותות מאלה שהוצגו לו בתחילת הקשר ביניהם.
שוסטר טוען כי על סמך מצגים אלה, שולמו לתובעים התמלוגים מכריית החול בסך העולה על 4 מיליון ₪.
עוד טוען שוסטר כי לאחר שבעלי המניות האחרים הגישו תביעה נגד התובעים ונגד הנתבעים, בעקבות התרמית האמורה, ומאחר והוא חשש לאבד את השקעתו בהכשרת המגרש למטמנה בסך של למעלה מ-5 מיליון ₪, הוא נאלץ לרכוש בחופזה את מניותיהם של בעלי המניות האחרים באפאם, הרבה למעלה משווים האמיתי, והוא תובע גם הפרש זה.
התובעים (הנתבעים שכנגד) מכחישים את טענותיו של שוסטר וטוענים כי שוסטר היה מודע היטב למעמדם באפאם ובמגרש ופעל עמם במשותף בכל הקשור ליריבותם עם בעלי המניות האחרים.

78. השתכנעתי מהראיות שהוצגו ומהעדויות שנשמעו, כי שוסטר היה מודע היטב למעמדם של התובעים באפאם ובמגרש, ובחר להשקיע במגרש תוך מודעות מלאה למעמדם האמיתי והתעלמות מודעת מזכויותיהם של בעלי המניות האחרים.
בוודאי ששוסטר לא יכול להלין על הרווחים שהגיעו לתובעים מעבודות כריית החול, כאשר הוא עצמו הפיק רווחים גדולים מהם על סמך אותה התקשרות, שלדבריו נעשתה בתרמית.

79. שוסטר הוא איש עסקים מנוסה ומצליח שעסקיו מתפרשים על מגוון גדול, ולפחות בעברו גם היה פעיל בפוליטיקה. כך על פי דבריו (עמ' 50):
"ש. אני מבין שאתה איש עסקים.
ת. כן.
ש. איזה עסקים אתה עושה?
ת. אני מתעסק באנרגיה, אוצרות טבע, נדלן, איכות הסביבה, תיירות.
ש. אוניות?
ת. גם ספנות, אוניות.
ש. אני מבין שהיכולות הכלכליות שלך הן נכבדות?
ת. אני חי טוב לא חסר לי כלום.
ש. אתה איש ליכוד מרכז הליכוד, שיש לך קשרים בליכוד.
ת. בעבר הייתי פעיל פוליטי, הייתי חבר תנועת הליכוד, עכשיו בבחירות לא התמודדתי. בילדות שלי הייתי בתנועת ביתר,"
מצופה היה מאיש כה מנוסה שיבדוק היטב את מעמדם של התובעים במגרש, בטרם הוא מתחיל בעבודות נרחבות ומשמעותיות, הכרוכות בהפקת רווחים בשווי של עשרות מליוני שקלים. אך שוסטר בחר להתעלם ממעמדם האמיתי של התובעים במגרש ולהפיק ממנו רווחים מירביים בטרם יתעוררו בעלי המניות האחרים לתבוע את זכויותיהם ולמנוע את המשך הפקת הרווחים (כפי שהדבר נעשה בשנת 2003).

80. מתברר, כי זכרון הדברים עם הנתבעים נעשה עוד קודם שהתקבל האישור "להחייאתה" של אפאם, שהיתה קודם לכן מחוקה (זכרון הדברים נעשה בחודש דצמבר 1998, אישור ההחייאה התקבל רק בשנת 1999 – אריה, עמ' 21 לפרו').
גם טענת שוסטר, לפיה קודם לחתימה על זכרון הדברים הוצג לו תדפיס רשם החברות, לפיו התובעים הם מנהלי אפאם (סעיף 8 לתצהירו), איננה נכונה, שהרי זכרון הדברים נחתם בחודש דצמבר 1998 ואילו תדפיס רשם החברות שצורף לתצהירו של שוסטר (נספח ג') הופק על פי המצוין בו רק בחודש דצמבר 2001, וכן מצויין באותו תדפיס כי תאריך מינויַים של התובעים כמנהלי החברה הוא: 6.11.01.
יתירה מזו, מזכרון הדברים עצמו עולה כי שוסטר היה מודע היטב לכך, שזכויותיהם של התובעים במגרש הן חלקיות בלבד, וכי יידרש ממנו בהמשך לרכוש את הזכויות הנוספות, ואף דאג לשריין היטב את זכותו לרכישת יתר הזכויות בזכרון הדברים.

81. זאת ועוד: גם אילו שוסטר היה אכן מסתמך על התדפיס מרשם החברות (נספח ד' לתצהירו), אזי היה רואה ששרינה היא בעלת 165 מניות בלבד מתוך 1,000 מניותיה של אפאם, וכיצד הן יכולות להקנות לה ולבניה את הזכות לכהן כמנהלי החברה, בהתעלם מיתר בעלי הזכויות?
יש לזכור, כי התביעה היחידה שהתבררה בין התובעים ובין יתר בעלי הזכויות היא תביעתה של שרינה לרישום מניות המתנה הנוספות, שלטענתה ניתנו לבעלה המנוח על ידי אביו, ותביעה זו נדחתה. אולם, גם אם זו היתה מתקבלת, אזי היתה שרינה בעלת 272 מניות בלבד (מפנה לסעיף 10.1 לכתב התביעה המתוקן) ועדיין מתעוררת היתה השאלה, כיצד היא ובניה נעשו מנהלי החברה כולה?
אך שוסטר בחר להעלים עיניו משאלות אלה ופעל בשיתוף פעולה מלא עם התובעים להפקת רווחים מירביים מהמגרש, לפני שבעלי הזכויות האחרים יתבעו את שלהם.

82. עוד יצוין, כי התביעות ההדדיות בין התובעים ובין בעלי הזכויות האחרים שנפתחו בתחילת שנת 2003 לא הוכרעו, לאחר ששוסטר רכש את יתר המניות.
לפיכך, שוסטר והנתבעים אינם יכולים לסמוך על כל האמור בכתב התביעה שהוגש על ידי בעלי המניות האחרים, כאילו היו אמת מוכחת.

83. מסקנתי היא, לכן, שיש לדחות את תביעת הנתבעים להשבת הסכומים ששילמו לתובעים בקשר לכריית החול, וכן יש לדחות את תביעתם לפיצוי עבור הפרש השווי הנטען ברכישת מניות אפאם, וזאת מבלי לדון בעצם טענת הפרש השווי.

התביעה להשבת ההלוואה
84. שוסטר טוען (סעיפים 58-59 לתצהירו), כי הוא ועמרי גיא הלוו לשרינה סכום של 275,000 דולר, ובקשר לכך נעשה המסמך שצורף כנספח י' לתצהירו, שבו מאשרת שרינה בחתימתה כי ביום 4.4.2000 עמרי גיא הלוותה לה סך של 225,000 דולר ושוסטר הלווה לה סכום של 50,000 דולר, כי היא מתחייבת להשיב סכומים אלה עד יום 1.5.2004 וכי היא מתחייבת שלא למכור ולא לשעבד לאחר את מניותיה באפאם, "לרבות 165 המניות אשר הנני תובעת מיורשי מזרחי ז"ל בבית המשפט לעניני משפחה בתל אביב", את המגרש בגבעת שמואל ואת חלקה בנכסים אחרים הכלולים בעזבון משה מזרחי ז"ל.
שוסטר תובע את השבת סכום ההלוואה.

85. התובעים טוענים (שרינה – סעיף 22 לתצהירה, איתן – סעיף 48 לתצהירו, אריה – סעיף 35 לתצהירו) כי מדובר במסמך פיקטיבי שנעשה כדי להתגבר על עיקולים שעלולה היתה פנורקס להטיל על זכויותיה של שרינה באפאם ובמגרש וכן על המגרש בגבעת שמואל, וזאת להבטחת תביעתה להשבת ההלוואה שניתנה להם, כאמור לעיל.
לטענת התובעים, שוסטר ועמרי גיא לא נתנו בפועל לשרינה או לבניה כל הלוואה שהיא.

86. למרות חתימתה הבלתי מוכחשת של שרינה על "מסמך ההלוואה" האמור, אני סבור שהנתבעים (התובעים שכנגד) לא הוכיחו את תביעתם זאת. הנימוק העיקרי למסקנתי זאת היא הימנעותו של שוסטר להביא כל ראיה שהיא, שתוכיח את העברת כספי ההלוואה לשרינה או לבניה. שוסטר אפילו לא טרח לפרט כיצד הועברו אותם כספים: בהעברה בנקאית, בשיק במזומן? למי הם נמסרו: לשרינה, לאחד מבניה, למי מטעמם? מועד העברתם: מתי הועברו הכספים? כמה זמן לפני שנעשה מסמך ההלוואה? ומתי נעשה מסמך ההלוואה עצמו, שלא מצוין בו מועד עריכתו או חתימתו?
עו"ד אליצור פלד שערך מסמך זה, לבקשתו של שוסטר, אישר ששרינה חתמה בפני
ו עליו, אך גם אישר שהוא איננו יודע את מועד החתימה, והוא גם איננו יכול לאשר שהסכום הנקוב בו אכן שולם לשרינה (עמ' 65-66 לפרו').

87. מתוך ספרו של יעקב קדמי, על הראיות, מהדרות 2009, חלק רביעי, עמ' 1890:
"יש והדרך שבה מנהל בעל דין את עניינו בבית המשפט הינה בעלת משמעות ראייתית, כאילו היתה זו ראיה נסיבתית. כך ניתן להעניק משמעות ראייתית: לאי הבאת ראיה, לאי השמעת עד, לאי הצגת שאלות לעד או להימנעות מחקירה נגדית של מי שעדותו הוגשה בתעודה בכתב שנחתמה על ידו.
התנהגות כזו, בהיעדר הסבר אמין וסביר, פועלת לחובתו של הנוקט בה, באשר על פניה, מתחייבת ממנה המסקנה, שאילו הובאה הראיה, או הושמע העד, או הוצגו השאלות או קוימה החקירה הנגדית – היה בכך כדי לתמוך בגרסת היריב".
הכחשתם המפורשת והחד משמעית של התובעים חייבה את שוסטר להפריכה, כאשר ניתן היה לעשות זאת בקלות יחסית, תוך הבאת הראיות הנדרשות לשם כך, ושוסטר הוכיח שהוא יודע היטב להביא ראיות ומסמכים הנדרשים להוכחת טענותיו.
הימנעות זו של שוסטר להבאת ראיות להפרכת טענת התובעים, בהעדר כל הסבר שהוא, ואף הימנעותו ממתן הפירוט הנדרש, כאמור לעיל, יש בהן כדי לפעול לדחיית גירסתו ולתמיכה בגירסתם של התובעים.

88. ניתן למצוא סימוכין נוספים גם לגירסת התובעים, לפיה מסמך ההלוואה נעשה למראית עין, בלבד, כדי למנוע עיקולים של פנורקס.
כאמור, מועד עריכתו וחתימתו של המסמך אינו ידוע, אך מצויין בו, כי שרינה הגישה תביעה לבית המשפט לעניני משפחה נגד יורשי מזרחי ז"ל לרישום "מניות המתנה". כלומר, שהמסמך ודאי שנעשה לאחר הגשתה של התביעה.
תביעה זו הוגשה במהלך שנת 2002 (נ/1).
אם כן, המסמך נעשה לכל המוקדם במהלך שנת 2002, ולא מן הנמנע שהוא נעשה גם לאחר מכן.
וכאן עולה השאלה, אם אכן כמצוין במסמך, ההלוואה ניתנה בחודש אפריל 2000, מדוע הוא נחתם, לכל המוקדם, בשנת 2002?
סביר, אם כן, להניח שמסמך זה נעשה בסמוך להתפתחויות שהיו בסוף שנת 2002 ותחילת שנת 2003, כאשר בעלי המניות האחרים החלו להתעניין בנעשה במגרש וכאשר ב"כ פנורקס החל להתענין בשעבוד זכויותיה של שרינה במגרש להבטחת פרעון ההלוואה שניתנה (על כך שהדברים "התעוררו" במקביל, ראו עדותו של שוסטר – עמ' 19 לפרו').

89. התוצאה היא, אפוא, שתביעתם של התובעים שכנגד לתשלום ההלוואה הנטענת, נדחית.

תוצאה
90. לאור כל האמור לעיל, אני מחליט כדלקמן:
א. הנתבעים בתביעה העיקרית ישלמו לתובעים סכום של 1,665,134 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.2003 ועד יום התשלום בפועל, וכן ישלמו לתובעת 1 (שרינה אבישר) סך של 66,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 11.7.2006 ועד יום התשלום בפועל.
ב. תביעת התובעים להעברת מניות חברת אפאם שנרכשו על ידי הנתבעים על שמם – נדחית.
ג. כן נדחים יתר הסעדים הנלווים שהתבקשו בתביעה העיקרית, משום שהם אינם נדרשים עוד.
ד. התביעה שכנגד נדחית על כל חלקיה.
ה. הנתבעים בתביעה העיקרית ישלמו לתובעים הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 50,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

ניתן היום, ו' חשוון תשע"ו, 19 אוקטובר 2015, בהעדר הצדדים.

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו
ת"א 2234-06 אבישר שרינה ואח' נ' שוסטר דורון ואח'

1 מתוך 28








א בית משפט מחוזי 2234/06 שרינה אבישר (מזרחי), אריה אבישר, איתן אבישר נ' דורון שוסטר, עמרי גיא בע"מ, עמרי גיא אתר פסולת אשדוד בע"מ (פורסם ב-ֽ 19/10/2015)