פסקי דין על יוסף עזר | פסקי דין על עיריית רחובות

54598-12/14 תצ     17/10/2015




תצ 54598-12/14 יוסף עזר נ' עיריית רחובות








בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים



ת"צ 54598-12-14 עזר נ' עיריית רחובות




תיק חיצוני: מספר תיק חיצוני





בפני

כבוד השופטת
מיכל נד"ב


תובעים

יוסף עזר


נגד


נתבעים

עיריית רחובות



החלטה

1.
לפניי בקשה לפסיקת גמול ושכר טרחה לפי סעיף 9(ג) בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006.
רקע
2.
תמצית בקשת האישור -
ביום 25.12.14 הגיש המבקש בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד המשיבה להשבת כספים שנגבו שלא כדין בגין גביית רכיב "זכויות מים" המגולם בהיטל "
הנחת צינורות למגורים"
הנגבה מתושבים המבקשים לקבל היתר בנייה (להלן: "בקשת האישור").
המבקש הגיש בקשה להיתר בנייה לתוספת בנייה בנכס למגורים המצוי בתחומה של המשיבה. כתנאי למתן היתר הבנייה דרשה המשיבה מהמבקש לשלם סכום של 15,818 ש"ח בגין היטל "הנחת צינורות למגורים" (להלן: "אגרת הנחת צנרת"). על פי חוות דעת המומחה מטעם המבקש, מר איל דדיה, רכיב זכויות המים מגולם בתשלום אגרת הנחת צנרת בהיקף של כ-6.5% מתעריף האגרה, ובעניינו של המבקש סכום של 1,032 ש"ח.
בהתאם להחלטת הרשות הממשלתית למים וביוב, תוקנו כללי המים (תעריפי מים המסופקים מאת מקורות), התשמ"ז-1987 (להלן: "רשות המים" ו"כללי מקורות", בהתאמה), והובהר כי החל מיום 1.1.11 (מועד כניסת הכללים לתוקף) חברת מקורות לא תחייב עוד את תאגידי המים בגין "זכויות מים"
. בהתאם לכללים אלו,
החל מתאריך 1.1.11 המשיבה אינה משלמת למקורות בגין רכיב של "זכויות מים".
על כן המשיבה אינה מוסמכת ממועד זה לגבות את רכיב זכויות המים במסגרת אגרת הנחת צנרת. החל משנת 2011
ממומנות זכויות המים באמצעות תעריפי המים השוטפים. המשך גביית היטל הנחת צנרת הכולל את רכיב זכויות המים מהווה גביה בכפל.
הקבוצה בשמה הוגשה בקשת האישור היא –
"כל מי ששילם למשיבה אגרת הנחת צנרת בה מגולם רכיב 'זכויות מים'... על פי חוק עזר לרחובות (אספקת מים), תשכ"ו-1966 ... ביחס לתקופה של 24 חודשים שתחילתה קודם למועד הגשת בקשה זו וסיומה ביום אישורה של בקשה זו"
(ר' בעמוד הראשון בבקשת האישור).
3.
ביום 25.3.15 הודיעה המשיבה על חדילה מגבייה לפי סעיף 9 בחוק תובענות ייצוגיות, , התשס"ו-2006 (להלן: "הודעת החדילה" ו"חוק תובענות ייצוגיות", בהתאמה).
4.
בפסק הדין מיום 11.5.15 אושרה הודעת החדילה, והתובענה נדחתה כאמור בסעיף 9 בחוק תובענות ייצוגיות.
5.
הצדדים הגישו טיעונים לפסיקת גמול ושכר טרחה בהתאם לסעיף 9(ג) בחוק תובענות ייצוגיות.
תמצית טיעוני המבקש
6.
העדר החוקיות נמצא ברף הגבוה – המשיבה נמנעה מלהקים תאגיד מים חרף הקבוע בחוק תאגידי המים והביוב . לתאגידי מים כנגדם הוגשו בקשות אישור דומות הייתה טענתה הגנה לפיה רכיב זכויות המים נועד לממן את השקעותיהם ברכישת זכויות המים מהרשויות המקומיות במסגרת הסכמי העברת הנכסים. אולם המשיבה בכובעה כרשות מקומית, הפסיקה לשלם למקורות בעד זכויות מים חדשות החל מיום 1.1.11 (זכויות המים הישנות שנרכשו עד לאותו מועד מומנו באופן מלא מגביית היטלי המים). גביית רכיב זכויות המים לאחר 1.1.11 נועדה רק להעשיר את המשיבה על חשבון הציבור, ולא הייתה לה כל הצדקה אחרת.
7.
המשיבה פעלה ביודעין בניגוד לדין – לפחות שנה עובר להגשת בקשת האישור, ידעה המשיבה כי גביית רכיב זכויות המים נגועה בחוסר חוקיות. המבקש מפנה לתביעת השבה שהוגשה כנגד המשיבה ביום 11.9.14 בת"א 30320-09-14 קלוד נחמיאס חברה לבנין נ' עיריית רחובות
וכן מפנה לפנייה מוקדמת שנעשתה למשיבה בעניין אותו כתב תביעה ולפני הגשתו, ביום 22.1.14 (נספחים א' ו-ב' לסיכומים).
8.
המשיבה המשיכה בגבייה האסורה עד סמוך למועד הקובע עד יום 23.3.15. היה ראוי שהמשיבה תפסיק את הגביה לפני הודעת החדילה גם נוכח העובדה שביום 1.1.15 פורסמו כללי ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010) (תעריפי שירותי מים וביוב ברשויות מקומיות שאינן רשויות מקומיות בלא תאגיד ואשר טרם העבירו את שירותי המים והביוב לחברה), התשע"ה-2014 (להלן: "כללי ההתייעלות") אשר הבהירו כי רשויות מקומיות "סרבניות" שלא הקימו תאגיד לא יגבו את רכיב זכויות המים.
9.
סכום התביעה, 2,001,285 ש"ח ל-24 החודשים הקודמים להגשת בקשת האישור, נקבע על יסוד חוות דעתו של מר איל דדיה (להלן: "חוות דעת המבקש"). בחוות דעתו קבע כי רכיב זכויות המים המגולם בתעריף אגרת הנחת צנרת עומד על 6.5% מהתעריף המלא שנקבע בחוק העזר של המשיבה (ר' סעיפים 1.15-1.11 בחוות הדעת). המשיבה קיבלה את חוות דעת המבקש כלשונה והודיעה כי תפחית את רכיב זכויות המים שבאגרת הנחת צנרת בשיעור של 6.5% (סעיף 2 בהודעת החדילה).
10.
לפי שיטת האחוזים שנקבעה
בעע"מ 9237/12 עיריית מודיעין מכבים רעות נ' א.ש ברקאי בע"מ (18.5.14) (להלן: "עניין ברקאי") מתבקש לפסוק גמול ושכר טרחה בסכום של 400,000 ש"ח בצירוף מע"מ, המהווה שיעור של 20% מסכום גביית היתר. החלוקה בין הגמול לשכר טרחה
תעשה לפי שיקול דעת בית המשפט. כמו כן נוכח העובדה שהמשיבה קיבלה את חוות המבקש ללא הסתייגות מתבקש לפסוק סכום של 15,000 ש"ח בצירוף מע"מ בגין הוצאות הכנת חוות דעת המומחה.
תמצית טיעוני המשיבה
11.
אין חולק כי הגביה נושא בקשת האישור הייתה חוקית עד יום 1.1.15 - המועד בו תוקנו כללי תאגידי מים וביוב (חישוב עלות שירותי מים וביוב והקמת מערכת מים או ביוב), התש"ע-2009 (להלן: "כללי עלות שירותי מים") ונקבע בהם כי ההגדרה של "היטל הנחת צנרת מים" לא תכלול את מרכיב זכויות המים. תיקון זה הוחל מאותו מועד ואילך ולא נקבעה תחולה רטרואקטיבית. כך ככל שקיימת גבייה שלא כדין מדובר בכ-3 חודשים בלבד (עד למועד החדילה). כך שהעדר החוקיות אינו נמצא ברף הגבוה.
12.
המבקש לא הקדים ופנה למשיבה עובר להגשת בקשת האישור. תביעה שהגיש נישום אחר הכוללת טענות רבות כנגד חיובי היטלי פיתוח, אינה מרפאת את הפגם. כך שהמשיבה לא פעלה ביודעין בניגוד לדין. כמו כן מדובר בהליך הנמצא בשלביו הראשונים.
13.
אין מקום לפסוק גמול ושכר טרחה בשיטת האחוזים במקרה בו הרשות חדלה מהגבייה. המשיבה מפנה לעמדת ב"כ היועמ"ש שהוגשה לבית המשפט העליון בעע"מ 2978/13
מי הגליל -תאגיד והביוב האזורי בע"מ נ' יוסף אחמד יונס (23.7.15) (להלן: "עניין יונס")
.
14.
הגשת בקשת האישור שבוע לפני פרסום כללי עלות שירותי המים החדשים, לא הצריכה השקעה גבוהה של ב"כ המבקש. באותו היום הוגשו בקשות אישור רבות כנגד רשויות מקומיות ותאגידים בעילה זהה אליהן צורפה אותה חוות דעת של מר איל דדיה (עם התאמות קלות לכל רשות). נוכח הודעת המשיבה על חדילה מגבייה בשלב מוקדם נדרשה השקעה מועטה בניהול ההליך.
15.


אם בכל זאת יפסקו גמול ושכר טרחה מבוקש לפסוק על הצד הנמוך וביחס ל-3 חודשי גבייה בלבד, המסתכמת בסכום של 250,160 ש"ח, לפי הערכת המבקש בדבר גביית היתר ל-24 חודשים (2,001,285 חלקי 24 חודשים כפול 3).
דיון
16.
סעיף 9 בחוק
תובענות ייצוגיות דן בחדילה מגבייה על ידי הרשות וקובע בסעיף קטן (ב) כי "בית המשפט לא יאשר תובענה ייצוגית בתביעת השבה נגד רשות, אם הרשות הודיעה כי תחדל מהגביה שבשלה הוגשה הבקשה לאישור".


סעיף קטן (ג) הבא לאחריו קובע כדלקמן:
"החליט בית המשפט כאמור בסעיף קטן (ב), רשאי הוא -
(1) על אף הוראות סעיף 22, לפסוק גמול למבקש בהתחשב בשיקולים כאמור בסעיף 22(ב);
(2) לקבוע שכר טרחה לבא כוח המייצג בהתאם להוראות סעיף 23".
17.
וכך קובעים סעיפים 22 ו-23 בחוק תובענות ייצוגיות:
"22. גמול לתובע מייצג
(א) הכריע בית המשפט בתובענה הייצוגית, כולה או חלקה, לטובת הקבוצה, כולה או חלקה, לרבות בדרך של אישור הסדר פשרה, יורה על תשלום גמול לתובע המייצג, בהתחשב בשיקולים כאמור בסעיף קטן (ב), אלא אם כן מצא, מטעמים מיוחדים שיירשמו, שהדבר אינו מוצדק בנסיבות הענין.
(ב) בקביעת שיעור הגמול יתחשב בית המשפט, בין השאר, בשיקולים אלה:
(1) הטרחה שטרח התובע המייצג והסיכון שנטל על עצמו בהגשת התובענה הייצוגית ובניהולה, בפרט אם הסעד המבוקש בתובענה הוא סעד הצהרתי;
(2) התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה;
(3) מידת החשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית.
(ג) ...".
"23. שכר טרחה של בא כוח מייצג
(א) בית המשפט יקבע את שכר הטרחה של בא הכוח המייצג בעד הטיפול בתובענה הייצוגית, לרבות בבקשה לאישור; בא הכוח המייצג לא יקבל שכר טרחה בסכום העולה על הסכום שקבע בית המשפט כאמור.
(ב) בקביעת שיעור שכר הטרחה של בא כוח מייצג לפי סעיף קטן (א), יתחשב בית המשפט, בין השאר, בשיקולים אלה:
(1) התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה;
(2) מורכבות ההליך, הטרחה שטרח בא הכוח המייצג והסיכון שנטל על עצמו בהגשת התובענה הייצוגית ובניהולה, וכן ההוצאות שהוציא לשם כך;
(3) מידת החשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית;
(4) האופן שבו ניהל בא הכוח המייצג את ההליך;
(5) הפער שבין הסעדים הנתבעים בבקשה לאישור לבין הסעדים שפסק בית המשפט בתובענה הייצוגית.
(ג) ...".
18.
בע"א 2046/10 עזבון המנוח משה שמש נ' רייכרט, בפסקה 2 (23.5.12) מתייחס כב' הנשיא גרוניס לעקרונות המנויים בסעיפים 22(ב) ו-23 הנ"ל והמנחים לפסיקת גמול לתובע המייצג ושכר טרחה
לבא
כוח המייצג, במקרה של קבלת התובענה (שם דובר בהסכם פשרה אך בשל הנסיבות קבע בית המשפט שיש לראות אותו כאילו הוא

פסק דין
שניתן בדרך הרגילה), וקובע:
"סבורים אנו כי יש לאמץ את שיטת האחוזים כשיטה המובילה לפסיקת שכר טרחה. וזאת, בתובענות ייצוגיות בהן הסעד הסופי הינו סעד כספי... לפי שיטת האחוזים, שכר הטרחה של עורך הדין נקבע כאחוז מסוים מתוך הסעד שניתן לקבוצה, בין אם ב

פסק דין
ובין אם בהסכם פשרה...
8. אימוצה של שיטת האחוזים דורש אף הוא מספר הבהרות. ראשית, יודגש כי שכר טרחתו של עורך הדין ייגזר מהסכום שנגבה בפועל על ידי הקבוצה ולא מהסכום שנפסק... שנית, אנו סבורים כי אין לקבוע מראש ובאופן עקרוני, מהו שיעור שכר הטרחה באחוזים שיש לפסוק לעורך הדין המייצג. קביעת שכר הטרחה נגזרת מנתוניו הפרטניים של כל מקרה ומקרה, ולא ניתן להצביע מראש על שיעור קבוע לשכר טרחה. לצד זאת, אנו סבורים כי ניתן להגדיר מספר כללים מנחים בהקשר זה. כך, שיעור שכר הטרחה בהליך שהסתיים ב

פסק דין
לטובת הקבוצה המייצגת יהא גבוה משיעור שכר הטרחה בהליך שהסתיים בדרך של הסכם פשרה...
9. נקודה נוספת נוגעת לקשר בין גובה הסכום שנפסק לטובת הקבוצה המיוצגת לבין גובה שכר הטרחה. לטעמנו, יש לקבוע כי שכר הטרחה ייפסק בשיעור מדורג, כאשר ככל שסכום הזכייה גדל, אחוז שכר הטרחה קטן. זאת, משני טעמים. ראשית, כפי שצוין לעיל, אין בהכרח קשר ישיר בין כמות העבודה שהושקעה על ידי עורך הדין לבין גובה פסק הדין או הפשרה"
(שם, בפסקאות 9-7) (ההדגשות שלי- מ' נ').
19.
בעע"מ 6687/11 מדינת ישראל נ' אבוטבול (25.12.12) התווה בית המשפט העליון את הכללים לפסיקת גמול ושכר טרחה במקרים בהם הרשות, המשיבה בבקשת אישור, הודיעה על חדילה מגבייה. וכך נקבע שם בין היתר:
"
ברי, כי כאשר מחליט בית-המשפט לפסוק גמול לתובע המייצג ושכר טרחה לבאי-כוחו, חרף דחיית הבקשה לאישור התובענה כייצוגית, מחמת הודעת חדילה של הרשות, מדובר במצב ייחודי, המשפיע על אופן האיזון שבין השיקולים הכלליים, המנויים בסעיפים 22(ב) ו-23(ב) לחוק. לעניין זה התייחסה השופטת א' פרוקצ'יה, בעניין אכדיה המאוזכר
לעיל, ומפאת חשיבות הדברים לענייננו, אביאם במלואם:
'בגדרן של אמות המידה לבחינת ענין זה יש לומר, ראשית, כי ראוי לתת משקל לעובדה כי בעקבות הגשת התובענה הייצוגית,או לאחריה, החליטה הרשות לשנות את מהלכיה, והודיעה כי לא תוסיף עוד לגבות כספים שבעטיים הוגשה התובענה הייצוגית להשבה, והיא אף יישמה הודעה זו. ככל שהגשת הבקשה לאישור התובענה הייצוגית הולידה שינוי בהתנהלות הרשות הציבורית, ותרמה להשגת התכלית שלשמה הוגשה בהפסקת גביית תשלומים מהאזרחים שלא נמצא להם בסיס מוצק בדין, כך היא תרמה להגשמת האינטרס הטמון בה, גם אם לא הושקעו בכך משאבים דיוניים רבים. שיקול מעין זה עשוי להצדיק מתן גמול מיוחד ושכר טרחה ליוזמי מהלך התובענה הייצוגית;

הדבר עשוי לעודד תובעים מייצגים להעמיד לביקורת שיפוטית כשלים בהתנהלות הרשויות, והוא תורם להגשמת האינטרס הציבורי בהפסקת פעולת הרשות העומדת בניגוד לחוק מצד אחד, אך זאת בלא לפגוע בציבור בכללו על ידי תשלומי כספי ציבור בשיעור ניכר לידי הקבוצה התובעת, מצד שני.
כן ראוי להתייחס בהקשר זה להיקף הטרחה, הסיכון, התועלת, והחשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית, ולצורך שכר הטרחה גם במורכבות ההליך, והאופן בו הוא נוהל בידי בא כוח המייצג. [...]' (שם, בפסקה38) [ההדגשות שלי – א.ש.].
30. לסיום הדיון בנקודה זו אבקש להעיר, כי, הוראת סעיף 9 לחוק, מלמדת, באופן מובהק, כי מטרת התובענה הייצוגית, המוגשת נגד המדינה, היא להביא להפסקת גבייה בלתי חוקית, וזאת מבלי לגרוע מן התמריצים האחרים העומדים בפני
תובעים ייצוגיים ועורכי דין להגיש תובענות ייצוגיות ראויות כנגד רשויות השלטון
(
ראו, רע"א 2598 בנק יהב לעובדי המדינה בע"מ נ' שפירא, בפסקה ח' (23.11.2010) (להלן: עניין בנק יהב); וכן, גולדשטיין, בעמ' 12)

" (
שם, בפסקאות 30-29) (הדגשה שלי – מ' נ').

בעע"מ 9237/12 עיריית מודיעין מכבים רעות נ' א.ש ברקאי בע"מ (18.5.14) (להלן: "עניין ברקאי") קבע בית המשפט העליון כי:
"הכלל הוא שבהליכים המוגשים לפי חוק תובענות ייצוגיות יש לפסוק, ככל האפשר, שכר טרחה לבא-הכוח המייצג לפי שיטת האחוזים (ראו, ע״א 2046/10 עזבון המנוח משה שמש נ׳ רייכרט (23.5.2012)). על פי שיטה זו, יש לחשב את שכר הטרחה כאחוז מסוים מן הסכום שנפסק לקבוצה או שנקבע במסגרת הסדר פשרה. כל זאת, תוך התחשבות בשיקולים שונים ובהם, בין היתר, נסיבותיו הספציפיות של ההליך, האופן בו הסתיים והתנהלותו הדיונית של התובע המייצג ובא כוחו. לצורך המקרה שלפנינו, ונזכיר כי מדובר בתביעת השבה נגד רשות, הרי ניתן ליישם את שיטת האחוזים מתוך הנחה כי הסכום שהיה נפסק לקבוצה בתום ההליך היה עומד על סכום הגבייה שבמחלוקת. ... מקובל עלינו, כי מן הראוי ליישם את שיטת האחוזים באופן שאינו מחמיר, שעה שמוגשת לבית המשפט בקשת אישור ראויה, בסכום נמוך יחסית, וזו מסתיימת בהודעת חדילה, בפשרה או בדרך אחרת (ובלבד, כמובן, שלא קיימים שיקולים נגדיים המצדיקים את הפחתת שכר הטרחה). עוד נציין, כי מקום בו הוגשה הודעת חדילה והוכח קשר סיבתי בין הגשתה של בקשת האישור לבין הפסקת הגבייה, הרי מן הראוי לזקוף זאת לטובת התובע המייצג ובא כוחו, לצורך פסיקת שכר הטרחה והגמול"
.
(ההדגשות שלי – מ' נ'
).
ולענייננו.
20.
שיקולי תפוקה
- התועלת שהביאה התובענה לקבוצה המיוצגת. התובענה הביאה להפסקת גבייה ביתר של רכיב זכויות המים כחלק מאגרת הנחת צנרת. העובדה שהדין שונה ביום 1.1.15 והמשיבה המשיכה בגביית היתר חרף זאת (עד למועד החדילה ב-23.3.15) תומכת בכך שהגשת בקשת האישור היא לכאורה זו שהביאה להפסקת גביית היתר.
התועלת לקבוצה היא גם בכך שיש להניח שחלק מהנישומים כלל לא היו מודעים לנושא גביית היתר של רכיב זכויות המים, ומכל מקום לא היו פועלים בדרך של פנייה או השגה אישית למשיבה על מנת לעמוד על זכותם. הגשת התובענה על ידי המבקש הועילה לכלל הנישומים בתחומה של המשיבה.
המבקש טוען שגביית היתר היא מאז ינואר 2011. המשיבה טוענת שגביית היתר היא רק החל מיום 1.1.15 (לאחר מועד הגשת התובענה) ועד למועד החדילה ביום 23.3.15. נוכח הודעת החדילה לא נבחנה חוקיות הגבייה בהתייחס לתקופה שקדמה לתיקון מיום 1.1.15 ולא הוכרעה השאלה אם על המשיבה גבתה שלא כדין את רכיב "זכויות המים" מאז ינואר 2011 או שמא רק מיום 1.1.15.
21.
שיקולי תשומה -
השיקולים הנוגעים לעלויות ולסיכון שנטלו על עצמם המבקש ובא כוחו. הגשת התובענה הצריכה השקעת זמן סבירה. כמו כן נתמכה התובענה בחוות דעת מומחה. לא מצאתי שיש בהגשתן של תובענות זהות כנגד רשויות אחרות באותו מועד בו הוגשה התובענה שלפניי, כדי להפחית משמעותית מההשקעה שנדרשה ולא כל שכן מהסיכון שלקחו המבקש ובא כוחו במקרה שבקשת האישור הייתה נדחית.
22.
שיקולי הכוונה ציבורית
- חשיבותה הציבורית של התובענה הייצוגית. התובענה הייצוגית בענייננו יש בה לקדם את ערך שלטון החוק. הגשת הבקשה תרמה לאכיפת הדין ולהפסקת חיוב בגין רכיב זכויות המים במסגרת אגרת הנחת צנרת, למצער מיום 1.1.15.
23.
אשר לטענת המשיבה בדבר העדר פנייה מוקדמת אליה - לאחרונה יצא מלפני בית המשפט העליון פסק הדין בעע"מ 2978/13 מי הגליל - תאגיד והביוב האזורי בע"מ נ' יוסף אחמד יונס (23.7.15) (להלן: "עניין יונס") שם דן בית המשפט העליון בהרחבה בנושא הפניה המוקדמת בתובענה ייצוגית ועמד על השלכותיה של היעדר פניה כזו ועל כך שהיא "אחותה" של החובה לפעול בהגינות מול הרשות. בית המשפט עמד על כך כי קיימת חובה כללית להקדים פנייה לרשות. זאת עקב מאפייני התובענה הציבורית כמכשיר חברתי שנועד להשיג את טובתם של הצדדים ביעילות המרבית, נוכח החובות הדיוניות המוטלות במסגרתה על התובע המייצג ובא כוחו בשל מאפייניה של התובענה הייצוגית המוגשת כנגד הרשות, שמכוונת בעיקר לאכיפת הדין ומניעת המשך גביה בלתי-חוקית, דבר הבא לידי ביטוי באפשרות החדילה ובהגבלת סעד ההשבה וכן נוכח מאפייניה המינהליים של התובענה הייצוגית המוגשת כנגד הרשות, תובענה מינהלית, שמהם קמה חובתו של הפרט למצות הליכים למול הרשות.
בהמשך עומד בית המשפט שם על השלכות היעדר הפניה: "נקודת המוצא היא, ככלל, שיש להקדים פניה לרשות בטרם הגשת התובענה, והיעדר פניה עשוי לבוא לידי ביטוי בגדרי ההליך הייצוגי, בעיקר ביחס לפסיקת גמול ושכר טרחה. ואולם, לעתים יגלה בית המשפט כי אין בפני
ה מוקדמת כדי לייתר את ההליך הייצוגי, ואזי לא ייזקף הדבר – כמובן – לחובת
התובע הייצוגי ובא כוחו" (פסקה מד) (הדגשה שלי – מ' נ').
בענייננו התובענה הוגשה קודם להכרעה בעניין יונס, בעת שלא הייתה הלכה ברורה לגבי חובת הפניה המוקדמת. גם פסק הדין המאשר את הודעת החדילה ניתן בטרם ההכרעה בעניין יונס. בנוסף, הוכח לכאורה כי בעניין חיוב היתר בגין רכיב זכויות המים הוגשה תובענה נגד המשיבה בחודש ספטמבר 2014
בת"א 30320-09-14 קלוד נחמיאס חברה לבניין נ' עיריית רחובות
(ס' 56 בתביעה) לאחר שפניה מוקדמת של ב"כ התובע שם מיום 22.1.14 כנראה לא נענתה. בנסיבות אלה אני סבורה כי ניתן להניח בסבירות גבוהה כי פנייה מוקדמת לא הייתה מייתרת את ההליך בענייננו ועל כן לא מצאתי לזקוף עניין זה לחובת המבקש.
נוכח המחלוקת בין הצדדים לעניין המועד בו גביית רכיב זכויות המים הייתה שלא כדין ולאור כל השיקולים שהובאו לעיל, אני מחייבת את המשיבה לשלם למבקש גמול בסכום של 10,000 ₪ ושכ"ט לבא כוחו בסכום של 90,000 ₪ (כולל מע"מ). המשיבה תישא גם בעלות חוות דעת המומחה כנגד קבלה על תשלום שתוצג לה.





סוף דבר
24.
המשיבה תשלם למבקש גמול בסכום של 10,000 ₪ ושכ"ט לבא כוחו בסכום של 90,000 ₪ (כולל מע"מ). המשיבה תישא גם בעלות חוות דעת המומחה כנגד קבלה על תשלום שתוצג לה.


ניתנה היום, ד' חשוון תשע"ו, 17 אוקטובר 2015, בהעדר הצדדים.










תצ בית משפט לעניינים מנהליים 54598-12/14 יוסף עזר נ' עיריית רחובות (פורסם ב-ֽ 17/10/2015)