פסקי דין על אדוארד מושקוביץ | פסקי דין על חיה בן שיטרית | פסקי דין על דוד בן שטרית |

25335-02/11 א     18/10/2015




א 25335-02/11 אדוארד מושקוביץ נ' חיה בן שיטרית, דוד בן שטרית








בית משפט השלום בעכו



ת"א 25335-02-11 מושקוביץ נ' בן שיטרית ואח'
18 אוקטובר 2015


תיק חיצוני:


בפני

כבוד השופטת
ג'ני טנוס


תובע

אדוארד מושקוביץ


נגד


נתבעים

1.חיה בן שיטרית

2.דוד בן שטרית
ע"י עו"ד דוד אמסלם




פסק דין


עסקינן בתביעה לצו עשה ולסעד כספי בסך של 50,000 ₪.

נתוני רקע ועיקר טענות הצדדים:
1.
התובע והנתבעים הם שכנים אשר מתגוררים בבית משותף בן 4 דירות ברח' הרב מימון 20 בנהריה.

2.
תביעתו של התובע נסבה על מספר נושאים שקשורים ביחסי השכנות שלו עם הנתבעים, כפי שיפורט בהמשך.

3.
במסגרת כתב התביעה המתוקן נטען כי הנתבעים בנו שלא כדין וללא היתר גרם מדרגות חיצוני שמוביל לדירתם בקומה השנייה של הבניין. עפ"י הנטען, בניה זו גרמה וגורמת לבעיית רטיבות בדירתו של התובע הממוקמת בקומת הקרקע, ואשר מתבטאת בקילופי טיח וסיד עקב חדירת מים מהקצה העליון של גרם המדרגות כלפי מטה לכיוון דירתו.

4.
לפיכך עתר התובע לחייב את הנתבעים בתשלום פיצויים בגין תיקון נזקי הרטיבות בסך של 18,560 ₪ כמפורט בחוות הדעת ההנדסית אשר הוגשה מטעמו, וכן לחייבם בתשלום סך של 18,000 ₪ בגין דמי שימוש ראויים עקב הקמת המדרגות ברכוש המשותף ללא הסכמתו, ולבסוף, להורות על הריסת המדרגות בשל היותם בניה בלתי חוקית או לחילופין להמציא לו חישוב סטטי מטעם מהנדס בצירוף אחריות הנדסית לגבי המדרגות.

5.
בכתב התביעה המתוקן נטען גם, שעל הנתבעים לפצות את התובע בסך של 15,000 ₪ בשל הפרת הסכם שנחתם בין הצדדים ביום 20.8.1990 ובו התחייבו הנתבעים לחתום על כל מסמך או תכנית שתוגש מטעם התובע. לדידו של התובע, ההפרה התבטאה בכך שהנתבעים סירבו לחתום על תכנית לביצוע שביל גישה לשם הסדרת כניסה לדירת התובע מכיוון רחוב הרב מימון, ואף הגדילו לעשות כאשר חסמו פיזית את הגישה לדירת התובע מאותו כיוון.

6.
לבסוף נטען, כי על הנתבעים לפצות את התובע בסכום נוסף של 15,000 ₪ בשל עוגמת הנפש הרבה שנגרמה לו עקב התנהגותם המתוארת לעיל, ולשפות אותו בגין הוצאות שכר טרחת המהנדס מטעמו שחוות דעתו הוגשה לתיק, בסכום של 2,500 ₪.

7.
אף שסכום הנזקים המפורטים לעיל מגיע לסך של כ-69,000 ₪, התובע ביקש להעמיד את תביעתו הכספית על סכום של 50,000 ₪ בלבד.

8.
לעומת זאת טענו הנתבעים כי אין לתביעה כל בסיס משפטי או עובדתי. לטענת הנתבעים, הם נפלו קורבן למעלליו הרבים של התובע שהינו חולה במחלת הסכיזופרניה וסובל ממחשבות שווא אודות יחס רדיפה מצדם. לטענתם, החל משנת 1992 ובמשך השנים מאז ועד להגשת התביעה הנוכחית, התובע גרר אותם להליכי סרק במסגרת 10 תביעות שהגיש נגדם, אך כל התביעות נדחו או נמחקו.

9.
לגופו של עניין טענו הנתבעים, כי בנו את המדרגות בזמן בניית דירתם בין השנים 1985-1987 ועוד לפני שהתובע עבר להתגורר בדירתו, אותה רכש בשנת 1990. הבניה בוצעה מבלי לפגוע כהוא זה במבנה הדירה של התובע, ולא בכדי הוא נמנע מלציין ממתי התגלתה הרטיבות הנטענת.

10.
מכל מקום, המדרגות נבנו עפ"י תכנית הנדסית ועפ"י חישוב סטטי שעותק מהם צורף לתיק, כאשר המדרגות מתחברות לקיר דירת הנתבעים ולא לקיר דירת התובע.

11.
אשר לשביל הכניסה – הנתבעים טענו כי התקיים הליך קודם בין הצדדים במסגרת בקשה מטעמם שהוגשה למפקחת על רישום המקרקעין למתן צו מניעה נגד התובע האוסר עליו הקמת שביל כניסה המחבר את דירתו עם רחוב הרב מימון. המפקחת קיבלה את עמדתם בנדון וקבעה, כי קיימת חלוקת שימוש בחצר באופן שכל דירה עושה שימוש בלעדי באחד מארבעת חלקי החצר. עוד נקבע, כי עת רכש התובע את דירתו, החלוקה בחצר הייתה כבר קיימת באופן ניכר לעין והתבטאה בהקמת גדרות חלוקה בין חלקי החצר. על יסוד כך, נתקבלה עמדת הנתבעים (כאן) והמפקחת על רישום המקרקעין דחתה את עמדתו של התובע (כאן).

12.
אשר להסכם שנחתם בין הצדדים בשנת 1990, הנתבעים לא הכחישו קיומו של ההסכם אך טענו כי התחייבו במסגרתו לחתום על כל מסמך או תכנית לשם הקמת תוספת בניה לדירתו של התובע, ולא להקמת שביל כניסה או לכל דבר אחר. ומכאן, שהתובע אינו יכול לטעון להפרת ההסכם אם הבניה שהוא טוען לה אינה מתייחסת לתוספת בניה לדירתו.

דיון והכרעה:
13.
בדיון אשר התקיים לפניי העידו התובע ושני הנתבעים, לאחר שהקדימו הגשת תצהירי עדות ראשית מטעמם. כמו כן, לבקשת הצדדים ובנוכחותם נערך על ידי ביקור במקום טרם שמיעת הראיות בתיק.

14.
אקדים את המאוחר ואציין כי דין התביעה להידחות מהטעמים שיצוינו בהמשך.

15.
בטרם אגש לנימוקי פסק הדין אבקש להעיר, כי סיכומיו של התובע היו לאקוניים ביותר וללא התמודדות עניינית עם נימוקי ההגנה של הנתבעים או עם הראיות שהובאו מטעמם. לא זו אף זאת, משום מה התובע ראה לנכון לבקש מבית המשפט לפתוח בחקירה נגד ב"כ הנתבעים ולהעמידו בפני
ועדת אתיקה, וזאת אך בשל העלאת טענת ההתיישנות בתיק!

16.
לאור העובדה כי בסוף ההליך (לאחר שמיעת הראיות ובטרם הגשת הסיכומים) התובע כבר לא היה מיוצג על ידי עורך דין, אין בכוונתי להשתית את פסק הדין על נימוקים שקשורים בתוכן או באופן ניסוח הסיכומים של התובע, או ליתר דיוק במה שלא נטען בהם מקום שצריך היה לטעון את טענותיו.

17.
לפיכך, ועל מנת למנוע ספקות בעניין אבהיר, כי פסק הדין מתבסס על הראיות שהובאו בפני
בית המשפט תוך התייחסות לנטל השכנוע ונטל הבאת הראיות שרובץ על התובע.

18.
מטעמי נוחיות אתייחס להלן לכל אחד מנושאי התביעה בנפרד.

דיון בשאלת הרטיבות:
19.
התובע צירף חוות דעת הנדסית מטעמו בדבר נזקי הרטיבות בדירתו וטען, הן בכתב התביעה והן בתצהיר מטעמו, כי הרטיבות נובעת מליקויים שבמדרגות (החיצוניות) המובילות לדירת הנתבעים.

חלק זה של התביעה דינו להידחות ולכך מספר טעמים.

20.
בראש ובראשונה אציין, כי על אף שהתובע צירף חוות דעת הנדסית לגבי מהות הנזק ועלות תיקון נזקי הרטיבות בדירתו, חוות הדעת לא מתייחסת לשאלת הקשר הסיבתי בין בניית המדרגות של הנתבעים או כל ליקוי אחר בדירתם לרטיבות.

21.
כידוע, הוכחת קשר סיבתי בין ליקוי מסוים לנזק מסוים היא שאלה מקצועית שהדרך להוכיח אותה היא כשם שמוכיחים שאלה שבמומחיות, קרי באמצעות הגשת חוות דעת של מומחה. במקרה דנן חוות הדעת ההנדסית שהוגשה מטעם התובע אינה מתייחסת לשאלת הקשר הסיבתי, וכנראה שלא בכדי הנתבעים לא הגישו חוות דעת נגדית מטעמם.


כמובן שדי בכך כדי להביא לדחיית חלק זה של התביעה. יחד עם זאת, ובבחינת למעלה מן הצורך, ראיתי לנכון לציין מספר נימוקים נוספים.

22.
המומחה מטעם התובע ציין בחוות הדעת (בסע' 2 של פרק המבוא), כי הבדיקה על ידו נערכה "לאור טענה של מעבר רטיבות מן הדירה שמעל דירת מושקוביץ ... ולאחר בנייה אצל השכן ללא היתר". אלא שהתובע אישר בחקירתו הנגדית, כי ה'טענה' המצוטטת לעיל היא כנראה מתוך דבריו הוא למומחה ולא על סמך אמירה של איש מקצוע.

23.
כמו כן, התובע הסביר בחקירתו הנגדית, כי הטענה הנ"ל נסמכת על אמירות של בעלי מקצוע שהינם נציגים של חברת הביטוח אשר מבטחת את דירת הנתבעים ואשר הגיעו למקום ובדקו את הטענות לגבי הרטיבות. ואולם דברים אלה של התובע לא מתיישבים עם דוחות הבדיקה שנעשו ע"י נציגי חברת הביטוח, נ/1 ו-נ/2, אשר מצאו כי בסמוך לאזור הרטיבות בדירת התובע לא עוברת צנרת מים או ביוב של הנתבעים, ואף ציינו כי מקור הרטיבות הוא כנראה ממי הגשם.

24.
במאמר מוסגר יצוין, כי גם התובע בעצמו אישר בחקירתו הנגדית, כי מעל למוקדי הרטיבות בדירתו, לא עוברת צנרת מים או ביוב של הנתבעים.

25.
די בכך כדי לקבוע, כי התובע לא עמד בנטל העומד לפתחו להוכיח כי הנתבעים נושאים באחריות לנזקי הרטיבות שבדירתו.

26.
לא אסיים פרק זה מבלי להעיר שתי הערות: האחת, כי עפ"י טענת התובע, נזק הרטיבות בדירתו קיים מזה 15 שנים ועל אף זאת, לא העלה בעבר כל טענה בנדון כנגד הנתבעים, למרות שהגיש נגדם מספר תביעות במרוצת השנים. נתון זה מחליש את גרסת התובע לגבי היות המדרגות הסיבה לרטיבות בדירתו.
27.
ההערה השנייה מתייחסת להתרשמות שלי במהלך הביקור במקום. באותו ביקור ניתן היה לראות, כי החלק העליון של גרם המדרגות נשען על חגורה שמקיפה את דירת הנתבעים ולא על הקיר המשותף של הבניין. גם נתון זה מחליש את גרסת התובע לגבי היות המדרגות הסיבה לנזקי הרטיבות בדירתו.

28.
לאור האמור, אני דוחה את תביעת התובע לתשלום פיצויים בגין נזקי הרטיבות.

בטיחות ויציבות המדרגות:
29.
התובע עתר בתביעתו להריסת המדרגות של הנתבעים בשל היותן בנויות ללא היתר בנייה, ולאור העדר אינדיקציה להיותן יציבות ובטיחותיות. לחילופין ביקש התובע לקבל לידיו חישוב סטטי ואחריות הנדסית לגבי המדרגות.

30.
על אף שאין חולק כי המדרגות אכן נבנו ללא היתר, מתברר כי התובעים בנו את המדרגות עפ"י תכנית הנדסית ועפ"י חישובים סטטיים שעותק מהם צורף לתיק.

31.
לאור זאת, הודיע ב"כ התובע במהלך הדיון (טרם שחרורו מייצוג התובע), כי התובע חוזר בו מטענתו לגבי מסוכנות המדרגות, ודי בכך כדי להביא לדחיית התביעה בקשר לכך.

דיון בשביל הכניסה ובדמי שימוש ראויים:
32.
כפי שצוין מקודם, התובע ביקש לחייב את הנתבעים בצו עשה לאפשר לו לעבור דרך החצר שלהם ולעשות שביל המחבר בין דירתו לבין רחוב הרב מימון, בהיות החצר חלק מהרכוש המשותף של הבניין. כמו כן ביקש התובע, לחייב את הנתבעים בדמי שימוש ראויים בשל הקמת בסיס המדרגות המובילות לדירתם בתוך הרכוש המשותף.

חלק זה של התביעה, כמו יתר חלקי התביעה, דינו להידחות.

33.
הנתבעים צרפו מסמכים, לרבות פסק דינה של המפקחת על רישום המקרקעין, בדבר ניהול הליך משפטי בין הצדדים בפני
ה. מדובר היה בתביעה לצו מניעה אשר הוגשה ע"י הנתבעים (כאן) כנגד התובע על מנת לאסור עליו לבנות שביל בחלק החצר המצוי בשימושם הבלעדי מזה שנים.

34.
עפ"י פסק הדין מיום 13.2.2008 שצורף, המפקחת קיבלה את עמדת הנתבעים ונתנה צו מניעה כמבוקש, וזאת לאחר שהשתכנעה כי הקרקע שמסביב לבניין חולקה ל-4 חלקים זמן רב לפני שהתובע רכש את דירתו, באופן שכל דירה בבניין קיבלה שטח לשימושה הבלעדי, ולהלן קטע מפסק הדין:
"הנתבע, (התובע בתיק דנן) רכש, לדבריו, את דירתו בשנת 1990 לערך. לדבריו, גם גדר האבן התוחמת בין החלק של החצר שבשימושו, מדרום, לבין החלק שבשימושם היחידי של שכניו, הצמודים אליו, בצד הדרומי, הייתה במקום עת רכש את דירתו. בחלק הדרומי קיים שביל גישה אל דירתו של הנתבע מכיוון הרחוב השני. מדובר ברחוב לכל דבר שיש לכלי רכב כניסה אליו, ויש בו מקומות חניה לרוב. נוכחתי, כי כל בעלי הדירות בקומת קרקע, באותו רחוב, נכנסים אל דירתם באותו רחוב, היינו מצדו הדרומי של הבית, שם נקבעה מלכתחילה דלת הכניסה הראשית של אותן דירות, בעוד בעלי הדירות העליונות, נכנסים אל דירותיהם מצפון, ברחוב הרב מימון"
(סע' 5 לפסק הדין).

35.
דבריה הנ"ל של המפקחת מדברים בעד עצמם לגבי זכויות החזקה והשימוש הבלעדיים של כל אחד מהדיירים בחצר שלו, ולאחר הביקור שערכתי במקום, במהלכו ראיתי מקרוב את חלוקת הקרקע של הרכוש המשותף, אין לי אלא להצטרף לדברים הנ"ל ולאמצם מילה במילה.

36.
ויודגש, גם התובע בעצמו אישר במהלך חקירתו הנגדית, כי נושא שביל המעבר נידון והוכרע בפני
המפקחת על רישום המקרקעין, כך שאין לי אלא לתהות מדוע בחר לכלול נושא זה בתביעתו ולהטריח לשווא את הנתבעים ואת בית המשפט בגינו.

37.
למען הסר ספק יודגש, כי לתובע כניסה נפרדת משלו אשר מובילה לדירתו מהרחוב האחורי לבניין, רחוב המצוי במקביל לרחוב הרב מימון וממוקם קרוב יותר לדירתו.

38.
אשר לדמי השימוש הראויים – כפי שצוין לעיל, המדרגות הוקמו בשטח החצר המצויה בשימושם הבלעדי של הנתבעים מספר שנים לפני שהתובע רכש את דירתו. לפיכך, ובשים לב להכרעת המפקחת על רישום המקרקעין בדבר חלוקת הרכוש המשותף, הרי שדין התביעה בקשר לדמי השימוש להידחות.

39.
מעבר לכך אציין, כי התובע לא הגיש חוות דעת שמאית על מנת להוכיח גובה דמי השימוש הראויים.

40.
אשר על כן, אני דוחה את התביעה בכל הקשור לדרך הגישה ולדמי השימוש הראויים.

דיון בהפרת ההסכם:
41.
הנושא האחרון שעומד על הפרק מתייחס לתביעת התובע לחיוב הנתבעים בתשלום פיצויים בגין הפרת הסכם עקב סירוב הנתבעים לחתום לו על מסמכים להקמת שביל כניסה שמחבר את דירתו עם רח' הרב מימון.

42.
מדובר בהסכם שנחתם ביום 20.8.1990 בין התובע לבין הנתבע 2 ובו התחייב האחרון לחתום על כל מסמך או כל תכנית שתוגש לו ע"י התובע לצורך הקמת תוספת בנייה לדירת התובע.

43.
מתוך טענות הצדדים ותוכן ההסכם ניתן להיווכח, כי הרקע לחתימתו היא העובדה שהנתבעים בנו תוספת לדירתם הנשענת על יסודות שהם בנו על חשבונם, ובמסגרת ההסכם הנתבע 2 נתן הסכמתו לכך כי התובע יוכל להשתמש ביסודות לשם בניית תוספת לדירתו כנגד תשלום הסכום שצוין בהסכם.

44.
מדובר אם כן בהסכם שמתייחס אך ורק לבניית תוספת לדירת התובע, ומכאן שהנתבעים צודקים בטענתם כי ההסכם אינו מתייחס לכל בנייה אחרת.

45.
לפיכך, אני מורה על דחיית התביעה בנדון.

פיצוי בגין עוגמת נפש:
46.
משנדחו כל טענותיו של התובע, אין מקום לפסיקת פיצוי כלשהו בגין עוגמת נפש.

הערה לסיום:
47.
מהמסמכים שצורפו לתצהירי הנתבעים מתברר, כי התביעה האחרונה בסדרת התביעות שהוגשו נגדם ע"י התובע, היא תביעה לחיובם בתשלום פיצוי בסכום של כ-50,000 ₪ וכן לחייבם מתוקף התחייבותם עפ"י ההסכם לחתום על תכנית להקמת שביל מעבר שמחבר את דירת התובע עם רח' הרב מימון.

48.
התביעה הנ"ל הוגשה לבית המשפט השלום בחדרה (תיק אזרחי מס' 17017-07-10) אך בישיבה הראשונה מיום 3.2.2011 קיבל התובע, אשר היה מיוצג ע"י עורך דין, את המלצת בית המשפט למחיקת התביעה. באותו דיון הודיעו הנתבעים באמצעות בא כוחם, כי הם מסכימים לוותר על הוצאות, אך ככל שתוגש בעתיד תביעה נוספת בעניין הנדון, לא יוכלו הנתבעים לוותר על הוצאותיהם.

49.
בסיום הדיון מחק בית המשפט את התביעה ללא צו להוצאות. ברם, מקץ 10 ימים בלבד מיום המחיקה הגיש התובע תביעה חדשה ובה כלל אותו נושא, היא התביעה שהתבררה בפני
י.

50.
ברור אם כן, כי התובע מנצל שלא בתום לב את ההליכים המשפטיים בבתי המשפט השונים לשם ניהול תביעות סרק נגד הנתבעים.

אחרית דבר:
51.
על יסוד כל המפורט לעיל, אני מורה על דחיית התביעה.

52.
אני מחייבת את התובע בהוצאות הנתבעים בגין שכר טרחת עורך דין בסכום של 10,000 ₪ כולל מע"מ.


על התובע לשלם את ההוצאות תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא עותק מפסק הדין לצדדים.
ניתן היום,
ה' חשוון תשע"ו, 18 אוקטובר 2015, בהעדר הצדדים.










א בית משפט שלום 25335-02/11 אדוארד מושקוביץ נ' חיה בן שיטרית, דוד בן שטרית (פורסם ב-ֽ 18/10/2015)