פסקי דין על משולם ישראל | פסקי דין על משולם שרית | פסקי דין על בנק אגוד לישראל בע"מ

13011/03 בשא     17/02/2005




בשא 13011/03 משולם ישראל, משולם שרית נ' בנק אגוד לישראל בע"מ




בעניין:
19



בתי המשפט
בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
בש"א 013011/03

בשא020681/03

בתיק עיקרי: א
001379/03

בפני
:
כב' הרשם ש. ברוך
תאריך:
17/02/2005




בעניין
:
1 . משולם ישראל
2 . משולם שרית



ע"י ב"כ עו"ד


צברי אופיר

המבקשים

נ
ג
ד


בנק אגוד לישראל בע"מ


ע"י ב"כ עו"ד


גאון אורי

המשיב



החלטה


ענינה של בקשה זו, עתירת המבקשים כי תינתן להם רשות להתגונן כנגד תובענה בסדר דין מקוצר שהגיש כנגדם המשיב לתשלום הסך של 16,968,909 ₪.
לטענת המשיב בכתב התביעה, הרי שהמבקש מס' 1 (להלן: "המבקש") ניהל חשבון בסניף רמת גן של הבנק, במסגרת עיסוקו בענף היהלומים. המבקשת מס' 2 (להלן: "המבקשת") ערבה לחיובי המבקש כלפי הבנק בהתאם לכתב ערבות מתמדת והתחיבות לשיפוי ללא הגבלת סכום.
מערכת היחסים החוזית בין הצדדים הוסדרה במספר הסכמים שצורפו לכתב התביעה. הבנק המשיב העמיד לרשות המבקש, מעת לעת, אשראים והלוואות, כשבגין כל אלה, נותרה יתרת חובה, נכון ליום הגשת התביעה בסך של 3,543,257.2$ ארה"ב,
ובצירוף ריבית התקבל סכום התביעה כמפורט לעיל.
המבקשים הגישו שתי בקשות למתן רשות להתגונן כנגד התובענה.
ראי לציין כי הוגשה גם בקשה למחיקת הכותרת בסדר דין מקוצר, בקשה שנדחתה על ידי בפתח הדיון בו נדון הבקשה למתן רשות להתגונן.
בקצרה יאמר, כי טענות המבקשים הם כי הבנק לא אפשר להם לעיין בספרי הבנק, די בכך כדי להצדיק מתן רשות להתגונן, אולם מעבר לכך, למבקשים שורה של טענות כנגד הבנק, בראש ובראשונה כי מדובר במערכת יחסים מיוחדת שהתגבשה בינם לבין הבנק, כמקובל בענף היהלומים, הפרת ההסכמים בין הצדדים וקיום ההסכמים בחוסר תום לב על ידי הבנק, שינויים ברישומי הבנק שנעשו באופן פיקטיבי על ידי הנהלת הבנק, נזקים עצומים שגרם הבנק במעשיו ובמחדליו, מכירת יהלומים שנתפסו שלא כדין וביטול ערבותה של המבקשת.
אני סבור כי יש לקבוע, לאחר שמיעת החקירות במהלך הדיון, שחרף המלל הרב שהכבירו המבקשים בבקשותיהם והניירת הרבה שהרעיפו עלי, אין בבקשתם דבר וחצי דבר, בוודאי שאין באמתחתם כל טענה שתצדיק מתן רשות להתגונן כנגד התובענה.
במה דברים אמורים?
המבקשים גרסו בסיכומיהם, כי לא הומצאו להם המסמכים הנוגעים למערכת היחסים בין הצדדים, לא הומצאו מסמכי פתיחת החשבון, הוסתרו מסמכים רבים, לא הומצאו מסמכי הייצוא ולא הומצאו מסמכי פתיחת החשבונות המקוריים.
הם שבו ומיחזרו בסיכומיהם את הטענות למחיקת כותרת, שכבר נדחו על ידי, וטענו כי טענות ההגנה שהועלו על ידם ושפורטו לעיל יש בהן כדי להצדיק מתן רשות להתגונן. כאמור, אינני שותף לדעה זו.
טענות המבקשים הינן לטעמי טענות כוללניות ובלתי מפורטות, חרף שפע המלל הכלול בהן.
כבר בפתח החקירה הנגדית, חקר עו"ד גאון את המבקש בשאלת העסק המתנהל בניו-יורק. המבקש אומת עם מסמכים שהוגשו במסגרת הליך שהתנהל בתביעה בנק המזרחי, שם הצהיר הצהרות, שונות בתכלית ביחס לבעלות באותה חברה (הוצג מכתב בו טען כי פתח סניף בניו-יורק אותו מנהל בנו), והתבקש להסביר איזו גרסה עובדתית נכונה, זו שמסר בהליך הנוכחי או זו שמסר בהליך מול בנק המזרחי, תשובתו המופלאה היתה: "גם פה וגם פה" (עמ' 6 שורה 9).
לטענת המבקש בתצהירו, הרי שהוא הגיע להסדר מסוים עם הבנק, לפיו יופחת החוב כלפי הבנק בצורה הדרגתית, הכל כמתואר בסעיפים 70-72 לתצהיר המבקש ובמסמך נספח ב', אליו הפנה. המבקש טוען כי הבנק הפר את ההסכמה, לנוכח קביעת בנק המזרחי, אלא שטענה זו לוקה בכשל מסוים, בשים לב לעובדה שההליכים ננקטו על ידי בנק מזרחי, ועל כך אין חולק. בשלב הרבה יותר מאוחר ואילו המבקש לא עמד בהסדר שהושג על פי שיטתו שלו, ממועד השגת אותו הסדר. אם אין המבקש מסוגל להצביע על כך שהוא קיים את ההסדר שלו הוא טוען, לא ברור לי על שום מה ולמה הוא מלין על הבנק.
אגב, המבקש נחקר בנקודה זו באופן ספיציפי, ולמעשה מתשובתיו בעמ' 11 לפרוטוקול עולה מפורשות שגם הוא מאשר את אי עמידתו בהסדר האמור.
ראוי להוסיף, שהמבקש מלהטט בעובדות בהתאם לצרכי השעה. אם בבקשה שהגיש במענה לתביעת בנק המזרחי כנגדו, טען המבקש שבנק המזרחי מוטט בהתנהגותו את עסקיו, הרי שבתצהיר בתיק הנוכחי, טען שבנק איגוד מוטט את עסקיו. הוא התבקש להסביר בחקירתו הנגדית (עמ' 11), על שום מה ולמה אין זכר לבנק איגוד בתצהיריו מול בנק המזרחי, ותשובתו היתה "כשאני מול בנק מזרחי אני מנהל מולם משפט, כשאני בבנק איגוד אני מנהל את התביעה מולם".
לשון אחרת, בהתאם לבנק, טוען המבקש כי הלה הרס את עסקיו בהתנהגותו. מדובר בהתנהלות לא רצינית. על בעל דין המבקש להעלות טענות במסגרת בקשת רשות להתגונן, לפרוס את כל קשת טענותיו, ואם אחראים שניים לנזקיו, לפרט מה חלקו של כל אחד, אבל אין זה הגיוני ואין לקבל טיעון המשתנה לפי צרכי השעה, כפי שתואר לעיל.
כפי שכבר ציינתי לעיל, טענה נוספת שהעלה המבקש היתה בדבר שינויים במסמכי הבנק, אלא שכל הטענות בענין זה נוגעות לפעילות של חברה שאינה המבקש, אלא חברה בשליטת בנו, חברה המנהלת את עסקיה בארצות הברית, כשבארצות הברית מתנהלים הליכים משפטיים הנוגעים לחובות נטענים של החברה. אין קשר בין הטענות כפי שפורטו החל מסעיף 102 לתצהיר לבין עסקו של המבקש דכאן, לפחות המבקש לא הצביע על כל קשר שכזה.
המבקש הוסיף וטען טענות, כמעט כלאחר יד, לפיהן נמנע הבנק מלתת לו אשראי, אך אותה הימנעות נטענת ממתן אשראי באה לאחר שעסקיו של המבקש נקלעו לסחרור כתוצאה מתביעת בנק המזרחי שהוגשה כנגדו באמצע שנת 2002.
מעבר לעובדה שכל הטענות בענין זה, כמו גם יתר טענות המבקש, נטענו כלאחר יד, הרי שהמבקש אינו מסוגל להצביע בתצהירו על כל נזק שהוא גרם לו המהלך הנטען, ומעבר לכך, המבקש עצמו אישר בחקירה נגדית כי הוא שמר על עסקיו כשהם מתפקדים, פרע שיקים שהיו בשוק, כך שלא כל כך ברור לאיזה נזקים בדיוק הוא מכוון.
המבקש הוסיף וטען כפי שפורט לעיל, לנזקים שנגרמו כתוצאה
ממכירה בלתי מבוקרת של יהלומים אותם תפס הבנק, אגב מימוש נכסי המבקש. הנזק מושתת על קביעות ועדת הערכה של הבורסה (שגם ביחס אליה נטען בהבל פה בסיכומי המבקש היא נמוכה, לא ברור על סמך מה בדיוק). בפועל מסתבר כי לא אלו הם פני הדברים. רק חלק מהיהלומים נמכרו, מדובר בקרטים לא רבים, כעולה מהמסמכים שהוצגו במהלך חקירת המבקש, תוך שההפרש בין המחירים שהתקבלו בפועל לבין הערכת מעריכי הבורסה, הוא הפרש מזערי ביותר, שאינו יכול להוות הגנה מפני כל תביעה שהיא. גם המבקש עצמו אינו מסוגל להביא כל אדם שהוא, שירכוש את היהלומים במחיר שנטען על ידו, כל זאת חרף העובדה שהודע לו מפורשות שהבנק מתכוון לממש את היהלומים.
צודק עו"ד גאון כי עיקר טענותיהם של המבקשים מבוססות על כך שלא הומצאו להם את כל המסמכים הנדרשים (הדברים באו לידי מיצוי בבש"א 20681/03).
מתצהירו של מר קופר נציג הבנק, עולה כי הועברו מסמכים רבים, הכל כמפורט בתצהירו של האחרון. מה שעוד עולה מכתבי הטענות זה שהמבקש ממשיך באותו מסע דייג שעליו כבר עמדתי במהלך הדיון, והוא מבקש מסמכים עתיקי יומין, שחלקם בני כמעט שני עשורים, ומסמכים שאינם רלבנטיים. כך הוא מבקש מסמכים הקשורים בסכסוך עם החברה, המנוהלת על ידי בנו, כך הוא מבקש מסמכים ביחס לתקופות שבהם על פי שיטתו שלו, לא ניהל אלא עסקים בהיקף קטן ביותר, עם המשיב, באשר את עיקר עסקיו ניהל עם בנק המזרחי.
אין ספק שבנק המגיש תביעה כנגד לקוח מחוייב בגילוי מסמכים, אין ספק שהגילוי שיש ליתן הוא גילוי רחב ביותר, אלא שמהראיות עולה שהגילוי שביצע הבנק במקרה הנוכחי, היה אכן גילוי רחב היקף ובלתי מסויג, למעט אותם מסמכי יצוא של החברה שבשליטת הבן ולמעט אותם מסמכים עתיקי יומין, שלא הבנתי את הקשר בינם לבין ההליך הנוכחי. ראוי להעיר שחרף אותם אלפי מסמכים שהועברו, אין המבקש מסוגל להצביע בעיתוי הנוכחי, על כל טענת הגנה רלבנטית הנלמדת מהם. כל מה שהוא מבקש זה עוד ועוד מסמכים מבלי לנסות אפילו וליצור תשתית ראייתית ראשונית ומינימלית שתגבה את טענותיו הערטילאיות כלפי הבנק.
אין ספק שבכדי שנתבע כנגד תביעה בסדר דין מקוצר יזכה לרשות להתגונן, עליו להראות הגנה אפשרית ולו בדוחק, כנגד התובענה. עם זאת, על הנתבע להתכבד ולפרט את הגנתו, להתכבד ולהניח בסיס עובדתי, שבהינתן העובדה שיוכח, יהיה בו כדי להוות הגנה כנגד התובענה. בפועל, אין המבקש שלפני מסוגל להצביע על כל טענות שכאלה וכאמור, ככל שביקש להעלות טענות הגנה, הרי שהללו היו כוללניות ובלתי מפורטות, בוודאי לא באופן שיצדיק מתן רשות להתגונן, וככל שפורטו (והכוונה לטענות בענין גילוי מסמכים), הוכח שאין בהן דבר וחצי דבר.
לו הייתי סובר שהמבקשים מסוגלים להצביע על ראשית ראיה, או על טענת הגנה ולו רחוקה, שבהתקיימה תדחה התביעה כנגדם, היתי שוקל ליתן רשות להתגונן, בכפוף להפקדת ערובה כלשהי. אך כאמור, הטענות כה כוללניות וכה גורפות עד שקשה להשתית עליהן כל טענת הגנה אפשרית.
לענין המבקשת. זאת טענה במסגרת בקשה למתן רשות להתגונן כי אין לה כל קשר לחשבונות נשוא התובענה, אך בפועל, במהלך חקירתה הנגדית הוברר שאין בטענותיה, דבר וחצי דבר. הוגש המוצג מש/1, שנושא את מספר החשבון נשוא התובענה, ועליו חתומה ללא ספק המבקשת. אינני נכנס כלל לכל אותן סתירות עליהם עמד עו"ד גאון בסיכומיו, האם חתמה המבקשת מסמך הצטרפות לאינטרנט, אם לאו, אני סבור שדי בעובדה שהוגש המוצג מש/1, כדי ללמד על כך שאין בטענותיה דבר וחצי דבר. גם לא ירדתי לסוף דעתו של עו"ד צברי, באמור בפרק ז' לסיכומיו, ככל שהדבר נוגע לחשבונות המשנה.
הוצג כתב ערבות שמלמד על כך שהמבקשת ערבה לכל פעילותו העסקית של בעלה, והיא אינה מתכחשת לכך. העובדה שחלק מהפעילות העסקית בוצעה באמצעות תתי חשבונות של אותו חשבון, אינה גורעת מערבותה ואינה גורעה מחבותה על פי כתב הערבות שהוצג.
בסיכומיו, טען עו"ד צברי (סעיף 27) כי המבקשים קיימו אחר ההסכם שהושג לשיטתם עם הבנק, אך כאמור העובדות מצביעות על מצב דברים אחר, ואינני שותף לדעתו של עו"ד צברי, שדי באמור בסעיף 27 לסיכומים, כדי להצדיק מתן רשות להתגונן, בוודאי לא, כשכל חקירת המבקש מלמדת על ההפך הגמור.
סיכומם של דברים הוא, שהבקשה למתן רשות להתגונן נדחית.
הבנק רשאי ליטול

פסק דין
על פי התובענה כששכר הטרחה יבוסס על התעריף המינימלי של לשכת עורכי הדין.
המבקשים ישלמו למשיב את הוצאות הבקשה בנוסף לשכר הטרחה בפסק הדין בסך 30,000 ₪ בצרוף מע"מ כחוק, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.
ניתנה היום ח' ב אדר א, תשס"ה (17 בפברואר 2005) במעמד__________________.




ש. ברוך
, שופט

רשם בית המשפט המחוזי


תל-אביב-יפו












בשא בית משפט מחוזי 13011/03 משולם ישראל, משולם שרית נ' בנק אגוד לישראל בע"מ (פורסם ב-ֽ 17/02/2005)