פסקי דין על ענאן עיסאוי | פסקי דין על תמאמה עיסאוי | פסקי דין על יסודות ח.פ. | פסקי דין על א.ע. השלום | פסקי דין על אמיר ג'בארין ואח' |

5516/07 א     22/10/2015




א 5516/07 ענאן עיסאוי, תמאמה עיסאוי נ' יסודות ח.פ. בע"מ, א.ע. השלום בע"מ,אמיר ג'בארין ואח'








בית משפט השלום בחיפה



ת"א 5516-07 עיסאוי ואח'
נ' יסודות ח.פ. בע"מ
ואח'




בפני
כב' השופט יעקב וגנר
– סגן נשיא




התובעים
1.
ענאן עיסאוי
2.
תמאמה עיסאוי


נגד

הנתבעים
1.
יסודות ח.פ. בע"מ
2. א.ע. השלום בע"מ
3.
אמיר ג'בארין
4.
בנק אוצר החייל בע"מ


נגד

הצדדים השלישיים
1. עו"ד
צבי הרשקוביץ
2. אליהו קורן

3. אברהים ג'ברין

4. א. ג'ברין בע"מ

5. א.ע. השלום בע"מ
6. אמיר ג'אברין
7. בנק אוצר החייל בע"מ





פסק דין



נתוני רקע ועובדות:
1.
התובעים בתביעה זו הם בני זוג שרכשו דירה המצויה בחלק מחלקה 1, בגוש 16533 בנצרת (להלן: "הדירה"), בפרויקט המכונה שנלר (להלן: "הפרויקט"). הסכם הרכש בין התובעים לנתבעת מס' 1, חברת יסודות ח.פ בע"מ (להלן: "יסודות"), נחתם ביום 7.1.2002 ולפיו תמורתה הבסיסית והנומינאלית של הדירה הועמדה ע"ס 610,000 ₪, כאשר סכום זה אינו כולל את תשלומי המיסים השונים ואת שכ"ט עוה"ד שטיפל בעסקת המכר (להלן: "ההסכם"). בהתאם להסכם הייתה אמורה יסודות למסור את הדירה בחודש אוקטובר 2003 בתוספת תקופת איחור מוסכמת של 90 יום (קרי, לכל המאוחר עד לחודש ינואר 2004). מכתב התביעה עולה כי בניית הדירה אותה רכשו התובעים ומסירתה, לרבות עבודות הפיתוח הסביבתי לא התקיימו במועד.

2.
לאחר פניות חוזרות ונשנות של התובעים לנתבעים ולאחר שהתובעים מסרו דו"ח ליקויים מפורט (שנערך ע"י מהנדס) בנוגע למצב הדירה, הועלו טענות כי התובעים עוד חייבים יתרת חוב. התובעים דחו טענות אלו והשיבו במכתב בו דרשו את מסירת הדירה וכן פיצוי עבור חודשי העיכוב. ביולי 2005 הודיעה יסודות לתובעים, על ביטול הסכם המכר. הדירה, שלא בידיעתם של התובעים, נמכרה לצד ג'- משפ' עונאללה והכספים ששולמו על ידי התובעים הוחזקו ע"י הבנק המלווה, נתבע מס' 4, בנק אוצר החייל (להלן: "הבנק"), אשר סירב להחזירם. התובעים, שטוענים כי הנזקים שנגרמו להם רבים וגבוהים הגישו תביעה זו שלפני.

3.
יסודות הינה חברה בע"מ בבעלות מלאה ובלעדית של מר פרוזר, בעל כל מניותיה והדירקטור היחיד בה. ביום 21.12.2000 חתם פרוזר בשם יסודות על סיכום דברים לפיו יסודות תשתתף במכרז פרויקט שנלר בנצרת ולאחר הזכייה, אם תזכה, תעביר את המכרז לחברת א. ג'ברין בע"מ (להלן: "חברת ג'ברין") אשר תנסה להעביר את העסקה על שמה במשרד השיכון ורשות מקרקעי ישראל. עבור העברת העסקה לחברת ג'ברין היא תשלם ליסודות תמורה בסך של 50,000 $. על הסיכום חתם מר אברהים ג'ברין (להלן: "אברהים") בשם חברת ג'ברין. בחודש פברואר 2001 חתם פרוזר בשם יסודות על חוזה לביצוע עבודה קבלנית עם חברה נוספת בבעלות משפחת ג'ברין, א.ע. השלום בע"מ
(להלן: "השלום"). גם בחברה זו אברהים הוא יו"ר מועצת המנהלים. החוזה נערך ונחתם במשרדו של עו"ד צבי הרשקוביץ, צד ג' מס' 1 (להלן: "עו"ד הרשקוביץ") ובחוזה נקבע, בין היתר, יתקיימו יחסים ישירים בין חברת השלום לבין רוכשי הדירות בפרויקט על פי נוסח שייקבע עו"ד הרשקוביץ. בנוסף נקבע כי חברת השלום תפצה את יסודות עקב אי קיום התחייבויות חברת השלום כלפי צדדים שלישיים. יש לציין כי חברת יסודות טוענת כי אין ברשותה את נספחי החוזה לביצוע עבודה קבלנית, לרבות ובעיקר את נספח ז' (בטוחות הקבלן) הנזכר בו, חרף פניות רבות בעניין לעורכי הדין הנוגעים לדבר.

4.
ביום 15.3.2001 נחתם על ידי עו"ד הרשקוביץ אישור בנושא בקשה לפתיחת חשבון בנק. בו ביום, 15.3.2001, נחתם על ידי איברהים, בתפקידו כיו"ר מועצת המנהלים של חברת השלום פרוטוקול בו התחייב לערוב ליסודות בבנק. עו"ד הרשקוביץ חתם בשולי הפרוטוקול לאישור. לבקשת אברהים, באישורו ועל פי הוראותיו של עו"ד הרשקוביץ, לצורך ניהול חשבון הליווי של הפרויקט בבנק, חתם פרוזר על פרוטוקול ישיבת הנהלה / דירקטוריון של יסודות המסמיך, בין היתר, את מר אלי קורן, צד ג' מס' 2 (להלן: "מר קורן"), כמורשה חתימה בחשבון.

5.
ביום 18.3.2001, לבקשת אברהים ובאישורו על פי הוראותיו של עו"ד הרשקוביץ, חתם פרוזר בשם יסודות על חוזה עם אנגל ג'נרל דיבלופרס בע"מ (להלן: "אנגל"). החוזה הנ"ל נערך ונחתם במשרדו של עו"ד הרשקוביץ. בסמוך לכך, בחודש מרץ 2001, קיבלה יסודות את אישורה חברת השלום, בערבות אישית של אברהים, לפיה הם מודעים ומסכימים לתוכן ההסכמים שנקשרו בין יסודות לבין אנגל, כי אין ליסודות או לפרוזר כל חבות מעבר להעמדת הקרקע כבטוחה לפרויקט והתחייבותם של יסודות ושל פרוזר אינן חורגות מהנקוב בהסכמים הנ"ל. כל ההסכמים הנזכרים לעיל, ללא יוצא מהכלל, נוסחו על ידי עו"ד הרשקוביץ ו/או מי מטעמו. בסמוך ליום 5.4.2001, התקבל בידי פרוזר מכתב מהבנק לפיו בכל מקרה של הפסקת הליווי הפיננסי בפרויקט יפרע מערבויות אנגל וחברת השלום מהמקרקעין של פרויקט שנלר ו/או מכספי הפרויקט בלבד, וכי לא תהיה להם מעבר לכך תביעות נוספות כלפי יסודות או מי ממנהליה בקשר עם חבויות לפרויקט. פרוזר ויסודות לא היו מיוצגים על ידי עורך דין מטעמם בכל ההסכמים הנ"ל והכול נעשה על ידי עו"ד הרשקוביץ.

6.
בהתאם להסכם עם יסודות, נתבעת מס' 2, וצד ג' מס' 5, חברת השלום, הינה החברה אשר טיפלה בפועל בהסכמים והתקשרויות מול קוני הדירות בפרויקט והיא זו שהוציאה תחת ידה מכתבים וקבלות על תשלומים שונים שנעשו ע"י התובעים. הנתבע מס' 3, צד ג' מס' 6, מר אמיר ג'ברין
(להלן: "אמיר") היה בעל תפקיד בחברת השלום וכן בחברת ג'ברין. הבנק היה כאמור, הבנק המלווה אשר סיפק ליווי פיננסי לפרויקט והוא זה שהנפיק את הערבויות לתובעים (ערבויות בהתאם לחוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות), תשל"ה- 1974 (להלן: "חוק המכר"), אצלו הופקדה התמורה בגין הדירה כפי ששולמה על ידי התובעים ואצלו הופקדה התמורה ששולמה עבור אותה הדירה גם מאת קונים אחרים.

7.
לאחר תחילת ההליכים בתיק זה חברת השלום החלה בתהליך של פירוק ואילו אמיר החל בתהליך של פש"ר. ההליכים מול חברת השלום נמשכים עקב החלטת בית משפט המחוזי נצרת המשמש כביהמ"ש של הפירוק מיום 20.8.14 (ראה: החלטתו של כב' השופט עילבוני בפר"ק 41106-10-13). ההליכים נגד אמיר הוקפאו בהחלטה מיום 26.11.13.
בתביעה שבין התובעים לבנק, הושגה הסכמה וניתן פס"ד ביום 31.5.10. למרות האמור, הבנק נשאר מעורב בהליכים לאור הודעת צד ג' שנשלחה מטעם יסודות כלפיו. כמו כן יסודות שלחה הודעת צד ג' כלפי עו"ד הרשקוביץ, וכנגד מס' אחרים.

8.

צד ג' 2, מר קורן שימש כמורשה חתימה בחשבון הפרויקט בבנק. ההודעה כנגדו נמחקה בהסכמה ביום 16.1.13. צד ג' 3, אברהים, היה בכל הזמנים הרלוונטיים בעל שליטה ו/או בעל תפקיד בחברות ג'ברין והשלום. עקב תהליך פש"ר בו התחיל אברהים בהחלטה מיום 21.10.12 הוקפאו ההליכים כנגדו.
חברת. ג'ברין, הייתה הקבלן המבצע של הפרויקט. גם נגד חברה זו יש הקפאת הליכים לפי החלטה מיום 21.10.12.

9.
ביום 7.3.2007 הגישו התובעים כתב תביעה כנגד יסודות בלבד, על סכום נמוך מסכום התביעה הנוכחי. כתב התביעה התקבל בידי יסודות והועבר לחברת השלום. ביום 23.9.2007 הוגש כתב הגנה בשם יסודות באמצעות עו"ד הרשקוביץ. עו"ד הרשקוביץ ייצג את יסודות גם בהליכי עיקול שהוגשו נגדה ע"י התובעים.

ביום 25.1.2009 הוגש כתב תביעה מתוקן בשם התובעים בתביעה לפיצוי כספי בסך של 1,500,000 ₪, הפעם - כנגד 4 נתבעים: יסודות; חברת השלום,
אמיר והבנק.
מכתב זה תביעה עולה כאמור כי בניית הדירה אותה רכשו התובעים ומסירתה, לרבות עבודות הפיתוח הסביבתי לא התקיימו במועד.

10.
לאחר פנויות חוזרות ונשנות של התובעים וכן לאחר הגשת דו"ח ליקויי בניה, שלחה חברת השלום ביום 10.5.04 מכתב תשובה לתובעים בו דחתה את מרבית הליקויים המפורטים בדו"ח. בנוסף הועלו טענות כי התובעים עוד חייבים יתרת חוב לחברת השלום. לאחר שהתובעים כתבו מכתב בו דחו את טענות חברת השלום וכן דרשו את מסירת הדירה ללא דיחוי התקבלה ביום 30.5.04 תשובה מחברת יסודות אשר טענה כי התובעים איחרו בביצוע אחד או יותר מהתשלומים עבור הדירה. התובעים שלחו מכתב תשובה ביום 22.9.04 בו דחו את טענת יסודות לעניין יתרת החוב וטענו כי הם אינם חייבים ליסודות יתרת תשלום.

11.
ביום 2.11.04 התקבל מכתב תשובה, הפעם מחברת ג'ברין ובו היא טענה כי הדירה מוכנה לאכלוס וכן כי על התובעים לפנות לאמיר על מנת לקבל את הדירה. בעקבות מכתב זה התובעים פנו לאמיר על מנת לקבל את הדירה אולם לטענתם הם נתקלו בדרישות לחתום על מסמכים שונים כגון העדר תביעות וכן טופס בו מסכימים למסירת החזקה לצורך אחסון חפצים בלבד ולא לצורך מגורים. כמו כן נדרשו לחתום על טופס בו נקבע כי יסודות מוותרת להם לכאורה על סכום כסף מראש, אולם סכום זה יעמוד בעינו אם יגישו תובעים תביעה כנגד יסודות ותנאים נוספים. התובעים סירבו לתנאים ובאמצעות באת כוחם דרשו ביום 18.2.2005 לקבל את הדירה ללא תנאי, אולם לשווא.

12.
ביולי 2005 הודיעה יסודות לתובעים, כאמור, על ביטול הסכם המכר. מכתב התביעה עולה כי בניסיון שלא "לשבור את הכלים" הציעו התובעים ליסודות כי החזקה בדירה תימסר והמחלוקת הכספית תנוהל בביהמ"ש, אולם היא סירבה. הדירה, שלא בידיעתם של התובעים, נמכרה לצד ג'- משפ' עונאללה והכספים ששולמו על ידי התובעים לא הוחזרו להם. רק כשנתיים לאחר מכן ביום 15.8.07, יסודות הגישה תצהיר ביטול עסקה למיסוי מקרקעין. זאת ועוד, למרות מכירת הדירה לצד ג' נמסרה לעיריית נצרת הודעה כי הדירה נמסרה לתובעים בחודש אוקטובר 2003 ולפיכך התובעים נאלצו להתמודד גם עם דרישות לתשלומי ארנונה, ותשלומים לחברת החשמל שגררו עיקולים על חשבון הבנק של התובעים.

13.
לטענת התובעים, בכתב התביעה המתוקן, הם ניהלו אין ספור מגעים, לרבות פגישות והתכתבויות עם הגורמים הרלוונטיים ללא הועיל. בנוסף גם הבנק לא אפשר להם לממש את הערבויות הבנקאיות לפי חוק המכר דירות למרות שהדירה נמכרה לאחרים. בשנת 2010, הסכים הבנק, אשר צורף כנתבע בתביעה, להפקיד בקופת בית המשפט את סכום הערבויות המשוערך בסך 824,944 ₪. ביום 28.10.2010 הושגה הסכמה לשחרור סך של 700,000 ₪ מתוך הפיקדון הנ"ל לידי התובעים וסכום זה הועבר אליהם בניכוי שכ"ט עו"ד+מע"מ.
תחילה בקצרה לטענות הצדדים.

טענות התובעים
14.
לטענת התובעים עדויותיהם כפי נשמעו בבית המשפט, בחקירתם הנגדית, עלו בקנה אחד עם הטענות בתצהיריהם והם היו אמינות ולא נסתרו כהוא זה. ניסיון הנתבעים להראות כי התובעים ביקשו לבטל את ההסכם מחמת מצבם הכלכלי, הינה טענה ללא ביסוס ראייתי כלשהו שנדחתה על ידי התובעים בתשובותיהם באופן שלא הותיר ספק באשר לאי נכונותה.
עדותם של התובעים הייתה אותנטית ושיקפה את הסבל הרב שהיה מנת חלקם. לטענתם,
כאשר חתמו על ההסכם בתחילה לא היה להם צל של מושג אודות ההסכם שנערך בין יסודות לנתבעת מס' 2 ולדידם של התובעים הם רכשו דירה מיסודות, הם שילמו את הכספים לפקודת יסודות וקיבלו קבלות על התשלומים מאת יסודות
ואף ידעו כי חשבון הליווי לפרויקט בבנק הינו על שם יסודות. לפיכך לשיטתם, יסודות היא זו שהתקשרה עם התובעים בהסכם ובעליה, מר חיים פרוזר, באופן מודע, ידע כי זהו מצב הדברים שעה שחברת יסודות היא המופיעה בהסכם המכר- "העומדת בפרונט" מול הרוכשים. מר פרוזר בחר לקבל את כספי העסקה עם הנתבעת מס' 2 ולאחר מכן "לעצום עיניים" ולהישאר אדיש לחוזים שנחתמו בשם יסודות, בבחינת "אחריי המבול". לפיכך ברור כי מבחינה משפטית התוצאה של התנהלות זו הינה אחת והיא החובה לשאת בנזקי התובעים אשר התקשרו עם חברת יסודות.

15.
התובעים דוחים את טענת הנתבעים לפיה הם לא שילמו את יתרת התמורה בגין הדירה שרכשו. התובעים ביצעו לטענתם את כל התשלומים בסך 650,988 ₪
והקדימו את מועד התשלום האחרון ליום 28.2.03. ביום 6.3.2003 אף הוציאה יסודות אישור לכל המעוניין ולפיו התובעים שילמו את מלוא תמורת הדירה ואינם חייבים עבור מחיר הדירה. לטענתם גם כל השינויים והתוספות שביקשו להוסיף לדירה שולמו. מחקירתו הנגדית של מר
ג'ברין אף עולה, כי אין מחלוקת שהסך של 10,000 ₪ בגין התוספות ושינויים שולם על ידי התובעים.
עוד נטען כי בהתאם לאמור בהסכם בין הצדדים, הייתה יסודות אמורה למסור את הדירה לתובעים לכל המאוחר בחודש ינואר 04 אך בפועל הדירה, לא נמסרה במועד זה ואף לא במועד קרוב לכך. הפנייה לקבלת הדירה הייתה ביום 21.11.2004,
כ -11 חודשים מאוחר מהמועד המוסכם. התובעים מפנים לחיזוק גרסתם למסמכי יסודות מהם עולה כי
גם לאחר 11 חודשים הדירה לא נמסרת למטרת מגורים אלא אחסון בלבד וללא טופס 4 . למסמכים אלה מצטרפות גם התמונות שצילם התובע אשר הוגשו (ת/2) ומהן ניתן ללמוד כי הדירה לא הייתה מוכנה למגורים ומתוך עיון בסרט הדי.וי.די שהוגש, ניתן להיווכח כי כלל לא ניתן להיכנס לדירה והתמונות והסרט מדברים בעד עצמם.

16.
לטענת התובעים, מעבר לניסיונותיהם לקבל בכל מחיר את החזקה בדירה, הרי שמיד לאחר שנכזבה תקוותם ובוטלה עסקת המכר, הם פנו לבנק בניסיון לממש את הערבויות כבר בשנת 2007. לצערם של התובעים, הבנק סירב להשיב את הערבויות ואף טען שאין להן תוקף. משכך נתבע גם הבנק בתביעה זו (נתבע מס' 4) ונמחק רק לאחר שהופקד על ידו סכום הערבויות.
נטען כי משבוטל ההסכם, התובעים סבורים כי הם זכאים להשבה מלאה של כל הסכומים ששולמו על ידם ליסודות עבור הדירה וכן לפיצוי בגין הוצאות וכספים שהושקעו על ידם בגין רכישת הדירה או בהסתמך על רכישת הדירה בבחינת פיצויי הסתמכות והסתמכות אגבית, בתוספת ריבית והצמדה.
מוסכם על התובעים כי מתוך הסך הנ"ל, יש להפחית את הסך של 700,000 ₪ אשר כאמור הועבר מתוך הפיקדון לידי התובעים ביום 28.10.2010.

17.
התובעים ממשיכים וטוענים כי נגיע להם פיצוי נוסף
בגין עוגמת נפש. כל שביקשו היה לשפר דיור ולצאת מדירתם הקטנה, מתוך מטרה לעזוב את השכונה הנכשלת רווית הפשע בה התגוררו, ולעבור לאזור טוב יותר. לשם כך השקיעו התובעים את כל חסכונותיהם בידיעה שהשקעה זו בדירה החדשה הינה השקעת חייהם. הפרת ההסכם ואי מסירת הדירה טרדה את מנוחתם ושלוותם של התובעים במשך חודשים ושנים ומהראיות ניתן להיווכח כי התובעים לא חסכו במאמצים ובניסיונות לקיים את ההסכם ולקבל את הדירה, אך נפלו קורבן להתעמרות הנתבעים. עוד באשר לנזק הלא ממוני, נטען כי יש לשוות לנגד עינינו את השנים הרבות שחלפו ממועד ההסכם, שנים בהם היו התובעים ועודם "שבויים" בדירתם הקטנה בהעדר אפשרות כלכלית לרכוש דירה חדשה. זאת ועוד, בעקבות רכישת הדירה מיסודות מכרו התובעים את דירתם הישנה, אולם עקב אי מסירת הדירה, טורפדה עסקת המכר של דירתם הישנה של התובעים. ביטול עסקה זו גם היא גרמה לתובעים עוגמת נפש רבה לנוכח החמצת ההזדמנות למכירת הדירה ולנוכח ירידת ערך הדירה במהלך השנים, באופן שיש בו לסכל באופן ממשי את אפשרותם הכלכלית לרכוש דירה חדשה כפי שחפצו מלכתחילה. לנוכח האמור לעיל ונסיבותיה החריגות של תביעה זו מבקשים התובעים לקבוע פיצוי בסך 200,000 ₪ באופן שישקף נאמנה את הנזק הלא ממוני הקשה שנגרם להם.

פיצוי נוסף הנדרש על ידם הוא פיצוי בגין תוספת מחסן אשר היווה במקור פיר מעלית, השקעה בסך 55,000 ₪. כמו כן נטען כי יש לפסוק תשלום שכ"ט ריאלי בהתאם להוצאות שכ"ט עו"ד שהוציאו ויוציאו בפועל וזאת על מנת שלא ייגרם להם חסרון כיס. התובעים קשורים בהסכם שכ"ט במסגרתו הם אמורים לשלם 20% מהסכום שייפסק להם. בהתאם להסכם זה שילמו התובעים לבאת כוחם הקודמת עוה"ד מטאנס סך של 165,000 ₪
המהווה
20% + מע"מ מתוך הסך של 700,000 ₪ אשר הושב להם מתוך הפיקדון.


טענות יסודות
18.
לטענת יסודות, בעקבות צו עיקול שהוטל על נכסי יסודות, התברר ליסודות כי העובדות בתיק זה הוסתרו מפניה וכי היא הולכה שולל לטענתה על ידי צדדים אחרים בתיק. הייצוג של יסודות הוצא מידיו של עו"ד הרשקוביץ והועבר לייצוג של עו"ד אחר. כל הכספים ששולמו על ידי התובעים עבור הדירה הופקדו בחשבון הליווי בבנק ויסודות לא ראתה מכספים אלה 1ולו אגורה שחוקה אחת, לא במישרין ולא בעקיפין. לטענתה, רכיבי תביעתם של התובעים יש לחלק אל מול הגורמים הרלוונטיים. אם וככל שיסודות תחויב בתשלום כלשהו מתשלומים אלה, על הצדדים השלישיים, כנגדם הגישה הודעה, להשיב לידיה את התשלום במלואו. לטענתה היא עצמה אינה
חבה בכל חובה או תשלום או אחריות כלפי התובעים שכן לא עשתה ולא חדלה מלעשות דבר וחצי דבר מולם או בקשר אליהם, תוך שהתובעים עצמם מודים שמעולם לא היה להם כל קשר עם יסודות ועם מנהלה, מר פרוזר.
כל התקשורת של התובעים בנוגע לדירה הייתה עם הנתבעים ממשפחת ג'ברין, החברות
הנתבעות מאשכול חברות ג'ברין לרבות באמצעות עו"ד שאדי ג'ברין (כולם יחד להלן: "משפחת ג'ברין", אלא אם תהיה התייחסות נפרדת למי מהם)
ועו"ד הרשקוביץ. לחיזוק עמדתה יסודות אף מפנה למכתבה של חברת ג'ברין מיום 21.12.2005 המופנה אל רו"ח שלום את כספי, רואי החשבון של יסודות, בו ביקשו מרואה החשבון לפנות אל פרוזר על מנת שיחתום על פרוטוקול לצורך הארכת ליווי הפרויקט, תוך שהיא מציינת שאין ליסודות שום אחריות כספית על הפרויקט, הוא לא מסכן אותה בשום אופן, ואין שום אחריות כספית של פרוזר.

19.
יסודות ממשיכה ומעלה טענות כלפי עו"ד הרשקוביץ אשר היה זה שגם טיפל בתביעת התובעים כלפיה כאשר רק הוגשה. לטענת יסודות בכתבי בי – הדין שהגיש עו"ד הרשקוביץ בשמה לא גילה את כל העובדות הרלוונטיות, לא כלל
תביעה שכנגד, ולא כלל הודעה לצדדים שלישיים. למרות שכל העובדות היו ידועות לעו"ד הרשקוביץ אין להן כל זכר בכתבי ההגנה, אלא נטענו טענות היכולות להיות, במקרה הטוב (אם בכלל), לכל היותר חצי אמת. במכתבו מיום 16.7.2010 טען עו"ד הרשקוביץ כי פעל על פי הוראותיה והנחיותיה של חברה השלום כאשר הוא הוסמך לטפל בכל דבר ועניין הקשור בפרויקט מכוח הסכמה שבין החברות הנ"ל וכן כי האחריות בפרויקט בכל תחום שהוא מוטלת על חברת השלום. בנוסף טען כי טיפולו בתביעה כאן נעשה לבקשת חברת השלום. יסודות סבורה כי אין בכך בכדי לפתור או לפטור או לטאטא אל מתחת לשטיח ולטייח את ניגוד העניינים בו היה עו"ד הרשקוביץ מצוי בעת הגשת כתבי הטענות וניהול ההליך, לרבות הפרת חובותיו כלפי יסודות. התובעים שילמו לידיו של עו"ד הרשקוביץ שכר טרחה בסך נומינלי של כ- 11,000 ₪, אשר אותו הם דורשים בכתב תביעתם להשיב בתוספת של הצמדה וריבית, בסך כולל של 24,278 ₪. סכום זה כמובן לא שולם לידי יסודות מעולם
ואם וככל שהיא תחויב בו – על עו"ד הרשקוביץ להחזיר סכום זה לידיה.

20.
זאת ועוד; הסכמי המכר בפרויקט נוסחו באמצעות עו"ד הרשקוביץ או מי ממשרדו. הסכמי המכר בפרויקט נוסחו בשיתוף ובהסכמה עם חברת השלום ואמיר ג'ברין. ליסודות לא היה כל חלק בניסוח ההסכמי המכר הנ"ל, לרבות ובעיקר הסכם המכר נשוא תובענה זו.
הסכמי המכר אושרו על ידי הבנק, כחלק מתנאי ליווי הפרויקט. אם אכן מדובר בחוזה אחיד ותנאים מקפחים
עו"ד הרשקוביץ נושא באחריות לכך ולתוצאות הנובעות מכך. פרוזר בשם יסודות מעולם לא חתם על הסכם מכר דירה בפרויקט לאף אחד מהדיירים בפרויקט בכלל, וכמובן - לתובעים בפרט, או בקשר לדירה נשוא הליך זה ללא יוצא מהכלל. פרוזר בשם יסודות ויסודות מעולם לא ניהלו את הפרויקט או את חשבון הליווי או כל דבר אחר הקשור לפרויקט. התובעים לא הכירו את פרוזר עד שפגשו אותו לראשונה בדיון בחודש ינואר 2010 בבית המשפט בבקשה לביטול עיקול. פרוזר מעולם לא הכיר את התובעים עד למפגש האמור. אין ולא היה לתובעים כל קשר עם יסודות או עם פרוזר. כל פעולות התובעים בכתב התביעה המתוקן נעשו מול משפחת ג'ברין, הבנק או עו"ד הרשקוביץ. אף על פי כן ולמרות כל המפורט, הגרסה שעמדה בפני
בית המשפט בעת הדיון בהטלת עיקול היא הגרסה החסרה, המפורטת בכתב ההגנה המתוקן, שהוגש באמצעות משרדו של עו"ד הרשקוביץ.

21.
נטען כי כתוצאה מניהול ההליך ע"י עו"ד הרשקוביץ, ביום 29.11.2009 ניתן כנגד יסודות צו עיקול על סך של 1,500,000 ₪. ביום 10.12.2009 התקיים דיון בבקשה לביטול העיקולים, וביום 18.1.2010 צומצם העיקול והופחת לסך של 1,100,000 ₪. על החלטה זו הגישה יסודות, באמצעות עו"ד הרשקוביץ, בקשה למתן רשות ערעור. גם בהליכים אלה בנושא העיקולים, לא גילה עו"ד הרשקוביץ לבית המשפט את כל העובדות. הבקשה למתן רשות ערעור נידונה וביום 11.3.2010 נדחתה על ידי כב' השופט קיסרי אשר הותיר את העיקולים על כנם בסכום של 1,100,000 ₪. בשל הערבות הבנקאית שיסודות נדרשה להפקיד לצורך ביטול העיקול שהוטל על המקרקעין ברמת השרון נגרמו לה נזקים כספיים. לאחר זאת, עו"ד הרשקוביץ ביקש להתפטר מהייצוג של יסודות, ואכן שוחרר לבקשתו.
עוד לטענתה, עם שחרורו של עו"ד הרשקוביץ מהייצוג, פנתה יסודות אל ב"כ הנוכחי ובעקבות מהלכים פשוטים (פגישה וגישור), נוצר מצב לפיו הבנק הסכים להפקיד בקופת בית המשפט את הכספים נשוא הערבויות אשר ניתנו לתובעים בסך משוערך של 824,944 ₪. ביום 14.6.2010 הופקד סך של 841,566 ₪. ביום 28.10.2010 הושגה הסכמה לשחרור סך של 700,000 ₪ מתוך הפיקדון הנ"ל לידי התובעים, מבלי שיש בכך משום הודאה בכל טענה, וסכום זה שוחרר לידיהם. בקשה לעיון מחדש בצו הזמני ולביטול העיקולים הביאה (לאחר ההפקדה הנ"ל) להמרת העיקול בהפקדת ערבות בנקאית ע"ס של 265,000 ₪ על ידי יסודות, ועם הפקדת הסך הנ"ל הוסר העיקול מהמקרקעין.

22.
יסודות שבה וטוענת לא התקיימה כל מערכת יחסים בינה לבין התובעים. אך אם וככל שהמסקנה המשפטית תהיה כי מערכת שכזו כן קיימת, אזי הצדדים השלישיים נושאים באחריות לכך, לרבות לתוצאות וההוצאות. לטענתה התובע אישר בעדותו כי גם לאחר הגשת התביעה, לו הוצע להחזיר לו את הכספים ששילם בתחילת ההליך המשפטי בשנת ,2007 היה מסכים לבטל את הערבויות. הדבר מעיד על העדר הקטנת הנזק ועל הרשלנות בניהול ההליך המשפטי על ידי עו"ד הרשקוביץ. התובע קשר את בני משפחת ג'ברין ואת עו"ד הרשקוביץ להסכם ולהתחייבויות כלפיו והבנק צורף כנתבע לאחר שלא שיתף עם התובעים פעולה.
אם הבנק היה משחרר את הערבויות בזמן לא היה צורך לתבוע את הבנק. הדבר קושר את הבנק ואת עו"ד הרשקוביץ לנזקים הנתבעים ומעיד כי יסודות אינה חבה בם.

23.
אמיר ג'ברין דחה והכחיש את טענות התובעים ואת הסעדים המבוקשים על ידם, אחד לאחד. יסודות, בהעדר ידיעה אישית, מסתמכת על עדותו כנגד התובעים וכופרת בכל טענותיהם ללא יוצא מהכלל. לטענת יסודות בשל אי שיתוף הפעולה מצד בני משפחת ג'ברין והליכי חדלות פירעון שונים מטעמם, זומן אברהים כעד מטעם יסודות. חקר האמת והרצון להביא בפני
בית המשפט את העובדות הנכונות גבר על הסיכון שבהבאת עד עוין, הלכה למעשה. אברהים אישר את חתימותיו על מסמכים שונים והתחמק מלהסביר מי נתן את ההוראות לעו"ד הרשקוביץ . אברהים
כפר בטענות התובעים וטען כי עדותם לא הייתה נכונה וכי הדירה נבנתה כהלכה. בנוסף אברהים אישר כי פרוזר לא היה מעורב בעסקאות עם הרוכשים, כי אנשים באו לקנות אצלו בגלל השם "ג'ברין".
בתשובות לבית המשפט, אישר אברהים כי למעשה החזיקו בתמורה כפולה שקיבלו עבור הדירה אך גם טען כי הבנק רצה מהתובעים את הערבויות והתובעים סרבו להחזירן. באשר לגרסתו של פרוזר, גרסתו לא נסתרה בחקירה הנגדית, והוא אישר כי מי שערך את ההסכם זה עו"ד הרשקוביץ, שהיה עורך דין של ג'ברין בלבד. פרוזר טען כי מכר למשפחת ג'ברין את הפרויקט וכי הבין שבמכירת הזכויות איננו בעל דין מול הרוכשים תוך שמסר את כל הזכויות וכל האחריות לחברת ג'ברין ודאג כי משפטית הם אחראים על הכול . הוא לא ידע בכלל על התשלום הכפול, לא קיבל דיווח על תנועת הכספים בבנק, והיה "מחוץ למשחק" לאחר שמסר טוטאלית את הפרויקט למשפחת ג'ברין. גם מר קורן בעדותו טען כי
לפרוזר לא היה שום קשר לפרויקט וכן כי הוא עצמו, התנתק מהפרויקט והטיפול בו בשנת 2003. עובדה זו מלמדת, לדעת יסודות, על מידת הרשלנות המקצועית של עו"ד הרשקוביץ, עורך הדין של הפרויקט; וכן על מחדלי הבנק ומחדלי משפחת ג'ברין, בניהול חשבון הליווי. התנהלותם מנתקת כל קשר סיבתי, משפטי או אחר בין יסודות לבין הנזק הנטען על ידי התובעים, שכן
משנת 2003 ועד שנת 2014, עו"ד הרשקוביץ, משפחת ג'ברין והבנק, המשיכו בפרויקט עם חשבון ליווי תחת זכויות חתימה בלעדיות של אדם שאינו נותן עוד כל שירותים.

24.
יסודות ממשיכה וטוענת כי מחקירתה של נציגת הבנק עלה כי הבנק חיכה לקבל הוראה להחזיר את הכסף לתובעים שכן בחשבון הליווי ניתן היה לראות שעל הדירה של התובעים נכנסה תמורה כפולה, וכי מדובר בפעולה שאינה תקינה. בפברואר 2010 הייתה הפעם הראשונה שהבנק קיבל את הסכמת כל הצדדים להשבת הכסף לתובעים בעקבות פגישה שהתקיימה לאחר החלפת הייצוג של יסודות. לפיכך יש כאן לא רק טעות או רשלנות של הבנק, אלא גם ייצוג רשלני ושגוי מצד עו"ד הרשקוביץ, אשר לא עשה זאת קודם לכן ולא פעל לצמצום נזקים. נציגת הבנק אישרה שמורשה החתימה היחיד בחשבון מיום פתיחתו ועד מועד הליך זה הינו מר קורן וכי לא היה שינוי בכך. אנשי הקשר לחשבון היו קורן, אמיר ורו"ח של משפחת ג'ברין, ראאד חליפה, אך לא פרוזר.
לאור האמור יסודות טענה כי על הבנק חלו חובות מוגברות, שהופרו ונרמסו על ידו ברגל גסה, החל מקבלת תמורה כפולה לחשבון; דרך אי שינוי זכויות חתימה או פעולה מול המורשים; וכלה בדרישתו להשבת הערבויות כתנאי לשחרור הכספים. הבנק חב בכל הנזקים הנטענים על ידי התובעים, כפי שייפסקו לטובתם (אם ייפסקו), ואין בהסכם הפשרה לפיו השיב הבנק חלק מהכסף בכדי לפטור אותו. אם מדובר בהפטר – הרי שזה פוטר בוודאי גם את יסודות, ואולי גם את האחרים.

25.
לטענת יסודות בשל הליכי חדלות פירעון של חברת ג'ברין ולאחר שניתן היתר להמשיך בניהול הליך זה נגד חברת השלום, המצויה בהליך פירוק, אין להטיל על יסודות כל חיוב בגין מעשי או מחדלי חברת השלום. יתרה מכך, אם חלילה חרף כל טענותיה תחויב יסודות בהליך זה, יש לחייב את חברת השלום להשיב לידיה כל סכום שהיא תחויב בו, במסגרת ההודעה לצד שלישי. אמיר ג'ברין טען כי כל הפעולות נעשו בהנחייתו של עו"ד הרשקוביץ וכן הודה כי חברת השלום קיבלה את הכספים ולא יסודות למרות שהפעולות בוצעו על מסמכים סטנדרטיים של יסודות שהיו אצל חברת ג'ברין. אמיר טען כי הוא היה שכיר בחברות השלום וג'ברין כאשר המשרדים היו רק בנצרת ולא בחיפה, ולא היה שלט של יסודות על המשרדים. הפגישות עם התובעים נעשו במשרדים בנצרת ובאתר הפרויקט.

26.
יסודות ממשיכה וטוענת כי עו"ד הרשקוביץ טען בעדותו כי יצג את יסודות מכוח הסכמה של חברת השלום. הוא הכחיש כל חובת נאמנות כלפי התובעים וטען כי חברת השלום (ולא יסודות) הייתה מוכנה להשיב לתובעים את הכסף מהיום הראשון למעט הפיצוי המוסכם. לטענתו התובעים סירבו להחזיר את הערבויות ולכן החברה לא החזירה את הכסף. טענה זו עומדת בסתירה מוחלטת לעובדות בתיק זה ובניגוד להוראות תקנות המכר (דירות)(הבטחת השקעות של רוכשי דירות)(הוכחה בדבר השלמת בנייתה של דירה), תשל"ז – 1976 (להלן: "תקנות המכר") בהן נקבע כי אישור מאת מהנדס בדבר השלמת בנייתה של דירה לפי המפרט ישמש הוכחה בדבר השלמת בנייתה של הדירה.
זאת ועוד, עו"ד הרשקוביץ קיבל את שכר הטרחה אשר התובעים דורשים את השבתו אך דחה את הטענה לפיה אם יסודות תחויב בהשבת סכום זה יהיה עליו להחזירו. סירוב זה הינו סירוב בחוסר תום לב מוחלט ובדרך שאינה מקובלת. לטענת יסודות עו"ד הרשקוביץ ניסה להתכחש לחתימתו כעורך הדין של יסודות, ניסה להתחמק ממתן תשובה מי חתם על ההסכם (עד שעו"ד שאדי ג'ברין שישב באולם השיב על כך) וכן
דחה את הטענה בדבר ניגוד עניינים בהגשת כתב ההגנה בשנת 2007 ואי גילוי העובדות בכתבי ההגנה שיצאו ממשרדו. עו"ד הרשקוביץ אישר בעדותו כי שני החוזים (גם לתובעים וגם לקונים הנוספים -
משפחת עונאללה) נעשו במשרדו אשר גם דיווח עליהם לרשויות המס. עו"ד הרשקוביץ התקשה לזכור אם נעשתה פניה לבנק בדרישה להחזיר כספים ולמרות שלכל אורך הדרך ניסה להרחיק עדותו מיסודות ולטעון לכך שלא ייצג אותה, הוא נאלץ לבסוף להודות כי כן ייצג את יסודות, מונה על ידי יסודות ופורמאלית גם יסודות הייתה לקוחה שלו. עו"ד הרשקוביץ יצג את יסודות החל מפברואר 2001 בהתקשרות עם חברת השלום כפי שעולה גם מחתימתו כ"עורך הדין" של יסודות על מסמכים שונים לרבות חוזים ודיווחים לרשויות המס. כל החוזים, הפעולות, הדיווחים וכל הקשור בפרויקט נעשה תחת שמה של המשיבה, על ידי עו"ד הרשקוביץ ומי ממשרדו, כעורך הדין של הפרויקט. הוא זה אשר ניסח את החוזים, שהיה אמון על קיומם וביטולם, שהנחה את ג'ברין כיצד לפעול ועל כל הצד המשפטי. גם בהליך זה אשר החל בשנת 2007 כתביעה קטנה ופשוטה, יצג עו"ד הרשקוביץ את יסודות. תביעה זו הלכה והסתבכה עם תיקון כתב התביעה בשנת 2009, בין היתר, בשל רשלנותו של עו"ד הרשקוביץ אשר לא השכיל לגרום לבנק לשחרר כספים שהופקדו בידיו. אחריותו של עו"ד הרשקוביץ משתרעת גם על פעילות עו"ד שאדי ג'ברין, שעבד כשכיר במשרדו בזמנים הרלוונטיים, וגם על פעילות עו"ד כרמית דביר שעבדה כשכירה במשרדו בזמנים הרלוונטיים, בין אם מכוח אחריות שלוחית על פי דיני הנזיקין ובין אם מכוח הוראות כל דין.

27.
לטענת יסודות
גם אם תתקבל טענתו של עו"ד הרשקוביץ לפיה טיפולו בנושאים הקשורים לפרויקט לא היה מטעמה וכי מעולם לא יצג את יסודות, הרי שבכך לא מילט עו"ד הרשקוביץ את עצמו מחבותו, חובתו ואחריותו כלפיה. עו"ד הרשקוביץ טיפל בפרויקט תחת שמה של המשיבה, גם אם לא "מטעמה" וגם אם לא כעורך דינה אלא כעורך דינה של חברת השלום. במקרה זה, היה על עו"ד הרשקוביץ לצפות את הנזקים שעלולים להיגרם ליסודות אשר הכול מתנהל תחת שמה וחלה עליו חובת זהירות שהופרה על ידו (במיוחד שחולק כי יסודות לא הייתה מיוצגת על ידי עורך דין אחר מטעמה). לפיכך עו"ד הרשקוביץ חב כלפי יסודות בפיצוי ושיפוי מלא.
עוד לטענתה; משפחת ג'ברין, הרשקוביץ והבנק הפרו הפרה יסודית את התחייבויותיהם כלפיה, במפורש ומכללא, בכתב ובהתנהגות; פעלו ברשלנות, תרמית ומצגי שווא.
ובמעשיו ו/או מחדליו של כל אחד מהם, ועל פי הטענות של התובעים בכל כתבי הטענות (אם יוכחו), יש משום הפרה יסודית של ההסכמים וההתחייבויות כלפי יסודות, עשיית עושר שלא במשפט על חשבונה, עוולות על פי דיני נזיקין, הפרת חובות חקוקות מדיני המקרקעין, דיני המכר, דיני התכנון והבניה, ועוד. יסודות סבורה כי התובעים אינם זכאים לכל סכום אחר או נוסף מלבד, לכל היותר, הסך של 700,000 ₪ שכבר שולם והועבר לידיהם (לאחר ניכוי אשם תורם ופיצוי מוסכם בגין הפרות ההסכם על ידם, כפי שנטען על ידי ג'ברין), ברם, אם וככל שמגיע להם סכום נוסף – זה אינו עולה על יתרת הסכום המופקד בקופת בית המשפט, ובכל מקרה לא יותר מאשר שווי הדירה בפועל, לכל היותר בצירוף הפרשי הצמדה, אך ללא ריבית. אם וככל שהתובעים זכאים לתשלום נוסף – על הנתבעים 2 ו- 3 לשאת בו, ואין לחייב את יסודות בגינו. לחלופין, אם יסודות תחויב בתשלום כלשהו לתובעים – על הצדדים השלישיים, כולם יחד ולחוד, לרבות ובמיוחד עו"ד
הרשקוביץ והבנק, לשפות את יסודות בגין כל סכום שישולם על ידה ולפצותה בגין נזקיה והוצאותיה, לרבות הוצאותיה למגשר עו"ד שלמה כהן בסך של 13,697 ₪ והוצאותיה המשפטיות בהליך זה. כן ביקשה יסודות לחייב את התובעים ואת הצדדים השלישיים לשלם את הוצאותיה ונזקיה, וכן לשלם לה את הוצאות ההליך.

טענות עו"ד הרשקוביץ
28.
לטענת עו"ד הרשקוביץ רוב רובן של הטענות העובדתיות שהועלו בהודעת צד ג' כנגדו הינן משוללות כל יסוד ואינן מקימות כנגדו כל עילת תביעה, אלא (אם בכלל) כנגד יסודות וחברת השלום, אשר קיבלה על עצמה את הסמכויות שהואצלו לה ע"י יסודות.
עו"ד הרשקוביץ טוען כי הוא הסדיר את היחסים בין יסודות לחברת השלום בהתאם להסכמות אשר הגיעו אליהן שתי החברות, עוד לפני שהוא ייצג את חברת השלום. ההבנות בין שתי החברות עוגנו במסגרת חוזית, וכפי שהותוו על ידיהן, ועל ידיהן בלבד, והדבר צוין באופן מפורש. עו"ד הרשקוביץ ייצג את חברת השלום ולא ייצג את יסודות. הוא דאג לעיגון ההסכמות בין 2 החברות במסגרת הסכמית, לרבות האצלת הסמכויות של יסודות לחברת השלום. עו"ד הרשקוביץ לא הסתפק בכך ודאג למתן בטוחה (ערבות אישית) ליסודות, למקרה שבו תיתבע בגין מעשה ו/או מחדל של חברת השלום, בנוסף לנטילת אחריות מלאה של חברת השלום במסגרת ההסכם שנחתם ביניהן. עו"ד הרשקוביץ סבור כי הוא נהג באופן מקצועי ואחראי, ובכל מקרה הוא נהג כפי שעו"ד סביר וזהיר היה נוהג בנסיבות העניין. ככל שהתובעים יוכיחו כי נגרם להם נזק כלשהו, הרי אין כל קשר בין התנהגות עו"ד הרשקוביץ
לבין הנזק שנגרם להם, ככל שנגרם, ואין כל אחריות מטעמו לנזק זה. בהתאם לכך, צירופו של עו"ד הרשקוביץ להליך זה, איננו אלא ניסיון להתחמק מאחריות וחיפוש כיס עמוק שיישא בתוצאות מעשיה או מחדליה, של יסודות ככל שאלו יוכחו ע"י התובעים.

29.

לטענת עו"ד הרשקוביץ הודעת צד ג' הינה חסרת בסיס, תלושה מן המציאות ואין לה כל זיקה לנזק הנטען. הטענות כנגדו נטענו בעלמא ומטרתן היא לגלגל את האחריות מן יסודות לצד אחר כלשהו, תהא זהותו אשר תהא ותהא אחריותו אשר תהא. בנסיבות העניין, ולצורך הוכחת העילה שביסוד הודעת צד ג' כנגד עו"ד הרשקוביץ, על יסודות להוכיח את התקיימותם של התנאים הבאים:
1. עו"ד הרשקוביץ ייצג את יסודות בהסכם שנחתם בינה לבין החברת השלום.
2. עו"ד הרשקוביץ
פעל, במסגרת עריכת ההסכמים בשנת 2001 או בכל שלב אחר במהלך הטיפול בהליך המשפטי, ברשלנות ושלא כפי שעו"ד סביר ונבון היה עושה באותן נסיבות.
3. מעשיו או מחדליו של עו"ד הרשקוביץ
גרמו לנזק הנטען ע"י יסודות.
4. הנזק שיוכח ע"י יסודות עומד ע"ס סכום התביעה, קרי מעל 884,000 ₪.

נטען ע"י עו"ד הרשקוביץ כי לאחר שמיעת הראיות בתיק יסודות לא הוכיחה אף אחד מן התנאים הנ"ל
ועל כן יש לדחות את הודעת צד ג'. טיפולו של עו"ד הרשקוביץ
בכל הנושאים הקשורים לפרויקט, לא היה מטעמה של יסודות. עו"ד הרשקוביץ
מעולם לא ייצג את יסודות במסגרת ההסכמים שנחתמו בשנת 2001, ומשכך איננו חב כלפיה חובת זהירות. על כן, לא ייתכן כי הוא התרשל ו/או פעל באופן בלתי סביר ו/או הפר את חובת הזהירות וגרם לה לנזק בשל כך. עו"ד הרשקוביץ
נכנס לתמונה רק לאחר שהייתה הסכמה בין יסודות לבין חברת השלום ואף נחתם זיכרון דברים בין 2 החברות בדבר האצלת סמכויות של יסודות לחברת השלום.
נטען כי בעת חתימת זיכרון הדברים, עו"ד הרשקוביץ
לא ייצג חברת השלום (וכמובן לא את יסודות). היחסים בין יסודות לבין החברת השלום, נקבעו ביניהן ללא מעורבותו של עו"ד הרשקוביץ . כך גם העיד איברהים, כאשר נשאל על ההסכמות עם יסודות ובאם ההסכם נעשה במשרדו של עו"ד הרשקוביץ. גם בשלב ההסכם, עו"ד הרשקוביץ
ייצג אך ורק את חברת השלום והדבר נאמר מפורשות ע"י מר פרוזר כאשר נשאל אם הוא הביא עו"ד מטעמו ובאופן יותר ספציפי אם עו"ד הרשקוביץ
היה העורך דין מטעם חברת השלום בלבד. דבריו של מר פרוזר בעדותו הינם הודאת בעל דין לכל דבר, אשר מובילה למסקנה חד-משמעית, כי עו"ד הרשקוביץ
לא ייצג את יסודות בהסכמים משנת 2001, כך שהוא לא חב, בשום אופן, חובת זהירות כלפיה, ועל אחת כמה וכמה כאשר מדובר בחברה ותיקה ובעלת ניסיון עשיר בפרויקטי נדל"ן.

30.
טיפולו המשפטי של עו"ד הרשקוביץ נעשה מטעמה של החברת השלום בלבד ובהתאם להסכמה בינה לבין יסודות, שלפיה החברת השלום היא זו שאחראית לטפל בפרויקט. לא מדובר בהסכם לשירותי בנייה במובנו הקלאסי, כי אם הסכם אשר במסגרתו הואצלו בפועל מלוא סמכויותיה של יסודות לחברת השלום. האצלת הסמכויות לחברת השלום אינה רק מעוגנת בהסכם, ואינה רק מוסכמת על יסודות ועל חברת השלום, היא גם קיבלה ביטוי בהתנהלות הגורמים המעורבים. זאת ועוד, מעולם לא נעשתה כל התקשרות בכתב ואו בעל פה או בכל דרך אחרת למתן שירותים משפטיים בין יסודות לבין עו"ד הרשקוביץ. כמו כן, מעולם לא התקיימה אפילו שיחה ולו במילה אחת בין הצדדים בנוגע למתן שירותים מסוג זה ליסודות. עו"ד הרשקוביץ ייצג את חברת השלום בלבד. יסודות לא שילמה לעו"ד הרשקוביץ שכ"ט כלשהו, והדברים אושרו במפורש מפי מר פרוזר עצמו. יסודות ידעה היטב כי אינה מיוצגת, הדבר הוסבר למר פרוזר היטב ואף הומלץ ליסודות להיות מיוצגת בטרם החתימה על ההסכמים, אך היא בחרה שלא לעשות כן. בענייננו אין מדובר בחתימת הסכם בין קבלן לרוכש תמים, כי אם בשני צדדים שווים בכוחם, דהיינו – שני קבלנים שאין האחד יכול להישען על השני או להתבסס על הייעוץ המשפטי שהוא קיבל. הישענות על הייעוץ המשפטי אשר קיבל הצד השני הינה התרשלות וחוסר אחריות מצד החברה שבחרה לעשות כן.

31.
למרות כל האמור, וכעדות לטיפולו ההגון והזהיר והמקצועי, עו"ד הרשקוביץ
טוען כי דאג למתן בטוחה לטובת יסודות, שיפוי בצורת ערבות אישית של אברהים לכל חבות שתחוב בה יסודות בגין הפרויקט. שני הצדדים ביצעו מספר עסקאות משותפות בעבר. הם השתתפו בכל הישיבות וההכנות של הוראות ההסכם, נתנו הנחיות ברורות, וידעו היטב מהו רצונם המשותף. למען הסר ספק, וכפי שעולה היטב מחומר הראיות בתיק, לא הייתה בין יסודות לבין חברת השלום, תחושה של מחלוקות שלא היה ניתן לגשר עליהן ללא התערבות עורך דין. איברהים היה איש בעל כוח משמעותי, שימש כראש ארגון הקבלנים בצפון, בעל חברות משגשגות ורווחיות, ובעל מוניטין מצוין. מר פרוזר ידע, כי ערבות אישית של אברהים מהווה בטוחה טובה שניתן להסתפק בה בנסיבות העניין. עו"ד הרשקוביץ
מעולם לא ידע, בטרם או במהלך חתימת ההסכמים בין הצדדים, כי קיים ביניהם הליך משפטי ו/או מחלוקת משפטית ו/או סכסוך מכל סוג, והצדדים בחרו והעדיפו להציג חזית אחידה והרמוניה מלאה. לכן, כל נושא סירובה של יסודות להיות מיוצגת ע"י עורך דין במהלך המו"מ והחתימה על ההסכם, כובד ע"י עו"ד הרשקוביץ
לאחר שהאחרון הבהיר לצדדים את המצב לאשורו ויסודות בחרה בכל זאת להימנע מקבלת ייעוץ משפטי.

32.
נטען כי בכל הקשור לייצוג של יסודות בתביעה שלפנינו, עו"ד הרשקוביץ
קיבל את הייצוג של יסודות במסגרת ההליך דנן, לאחר הגשת התביעה. עו"ד הרשקוביץ
לא סבר לטענתו שקיים ניגוד אינטרסים, והוא לא פעל תוך כדי ניגוד אינטרסים, שהרי יסודות חתמה לטובתו על ייפוי כוח בחפץ לב והוא ייצגה נאמנה, במקצועיות רבה ובמיומנות, תוך כדי ניהול ההליכים המשפטיים באופן מלא ומשביע רצון.
ככל שהייתה באותה עת מחלוקת עובדתית או משפטית כלשהי, בין יסודות לחברת השלום או לאברהים, הרי זו מעולם לא הובאה לידיעתו. נהפוך הוא, הוא ביקש וקיבל ייפוי כוח והסכמה מלאה לייצוג יסודות, כאשר יסודות הייתה מודעת לכך שהוא
מייצג את חברת השלום. עו"ד הרשקוביץ טוען כי ייצג את יסודות בנאמנות ומקצועיות. הוא הגיש את כתבי בית הדין במועדים שנקבעו, לא איחר ולא התעכב; כתבי בית הדין היו ערוכים בצורה מקצועית ומושקעת, לאחר מחשבה משפטית נכונה וסבירה, ואף למעלה מכך. ההליכים המשפטיים שנוהלו ע"י עו"ד הרשקוביץ ומשרדו הבהירו היטב לדעתו את סיכוייה הקלושים של התביעה ואת מאמציה של יסודות לצמצם את הנזקים. יתרה מזו, נעשו ניסיונות לגישור על הפערים, או לכל הפחות, לצמצם את המחלוקות במידת האפשר, וזאת בניגוד לנטען בסיכומי יסודות.

33.
נטען כי כתב ההגנה אשר הגיש עו"ד הרשקוביץ
בשם יסודות, השתרע על פני 21 עמודים (בנוסף לנספחיו); הוא כלל פירוט עובדתי יסודי וטיעון משפטי מועיל ונכון בנסיבות הפרשה. לטענותו של עו"ד הרשקוביץ לא נחסכו מאמצים ולא נשמטו טענות;

ובוודאי, לא הורע מצבה של יסודות ולא נגרם לה כל נזק. כתב ההגנה לא הוגש כלאחר יד ו/או כדי לצאת ידי חובה ע"י העלאת טענות כלליות והכחשות וסתמיות. כתב ההגנה נערך במיומנות ובמקצועיות, אשר מציבות את טובת יסודות כמטרה עליונה. בכתב ההגנה אף נכלל פירוט הפעולות שנעשו בטרם הגשת כתב התביעה על מנת לנסות ולמנוע את הגשתו וכן כדי לנסות לצמצם את הסכום שבגינו תוגש התביעה כנגד יסודות. משמע, כתב ההגנה שהוגש ע"י עו"ד הרשקוביץ
מתייחס באופן מעמיק לכל הטענות שהועלו נגד יסודות, ויש בכך כדי ללמד על הייצוג המקצועי וההולם שקיבלה יסודות על ידו. לטענתו פעל באופן זהיר, מיומן, יסודי ומקצועי וייצג את יסודות נאמנה, והיטיב עם מצבה המשפטי במסגרת התביעה מול התובעים.

34.
באשר לטענה בדבר אי הגשת תביעה שכנגד, טענה זו
הינה טענה מופרכת מיסודה שכן תביעה כזו הינה תביעה מיותרת מפני שכספי התמורה ששילמו התובעים (ובגינם קיבלו ערבויות בנקאיות) היו בידי יסודות ו/או החברת השלום, כך שהיה באפשרותן לחלט את הפיצוי המוסכם מכספי התמורה, ללא ההליך משפטי המיותר, הנטען ע"י יסודות. הגשת תביעה הייתה גוררת את יסודות להוצאות וטרחה שלא היה להן מקום ולכן היא לא הוגשה גם לאחר החלפת הייצוג. גם במקרה של הגשת הודעות צד ג' הדבר היה גורר את יסודות להתדיינות מיותרת שכל מטרתה סרבול התיק והגדלת הוצאותיה של יסודות. הודעות צד ג' שהוגשו עם החלפת הייצוג מיותרות בהיותן נשענות על עילות מופרכות ועל כן דינן בסופו של יום להידחות. גם אם נניח לרגע כי אי הגשת הודעות צד ג' היוותה רשלנות מטעם עו"ד הרשקוביץ , הרי מחדל זה תוקן אף הוא ע"י בא כוחה הנוכחי.

35.
לטענת עו"ד הרשקוביץ, מיד לאחר שנודע לו, כי קיים סכסוך בין יסודות לבין חברת השלום, ולפיכך נוצר ניגוד עניינים שמונע ממנו להמשיך מלייצג אותן בתיק, הודיע עו"ד הרשקוביץ על התפטרותו מייצוג. עו"ד הרשקוביץ התפטר מייצוג כל הנתבעים בתיק ולאו דווקא את יסודות. לאחר התפטרותו, התבקש עו"ד הרשקוביץ
שוב ע"י מר פרוזר, כי יחזור וייצג את יסודות שוב בדיון בעניין הטלת עיקולים. עו"ד הרשקוביץ ייצג את יסודות בעניין העיקולים רק לאחר הפצרות רבות מצד מר פרוזר
וכן רק לאחר שזה האחרון ביטל את התלונה שהגיש קודם לכן כנגד עו"ד הרשקוביץ
בלשכת עורכי הדין, ולאחר שחתם בשנית על ייפוי כוח חדש שכלל ויתור על כל טענה בנושא ניגוד עניינים. לאחר תום הליך זה, חדל עו"ד הרשקוביץ
מייצוג יסודות, אשר העבירה את הייצוג לבא כוחה הנוכחי. ברור הוא, כי משהעבירה יסודות את ייצוגה לעו"ד אחד, שהגיש כתב הגנה מטעמה ואף ראה צורך בהגשת הודעות צד ג', דבר שלטענתה היה צריך להיעשות קודם לכן, הרי המחדל הנטען (והמוכחש) שיסודות שבה ומעלה בהודעה שלה, תוקן כלא היה.
לאור האמור, אין כל קשר סיבתי בין מעשיו או מחדליו הנטענים של עו"ד הרשקוביץ לבין תוצאות הליך התביעה שבין התובעים לבין יסודות. הפעולות המשפטיות שבוצעו ע"י עו"ד הרשקוביץ לא גרמו לאותו נזק אשר נטען ע"י יסודות. למעשה, אין בין הסכסוך הנדון בתביעה העיקרית לבין הפעולות שבוצעו או לא בוצעו על ידו
ולא כלום. גם אם נבחן את פני הדברים לפי גרסת יסודות ונעמיד – באופן היפותטי – את המצב העובדתי והמשפטי כפי שנטען ע"י יסודות, הרי גם אז נגיע לאותה מסקנה שלפיה אין בין מעשיו ו/או מחדליו הנטענים של עו"ד הרשקוביץ
לבין הסכסוך בין התובעים רוכשי הדירה, לבין יסודות – ולא כלום.

35.
באשר ליחסים בין קבלן לקבלן אחר, וככל שקיימת אפשרות שיסודות תחוב באחריות כתוצאה מהתנהלות חברת השלום, עו"ד הרשקוביץ סבור כי דאג לשיפוי מוחלט ועיגן זאת בהוראות ההסכם. כמו כן, עו"ד הרשקוביץ
דאג לערבות אישית של הבעלים של חברת השלום כלפי יסודות. מעבר לכך, עו"ד הרשקוביץ טוען כי הוא למעשה יישם את הנחיות שקיבל משתי החברות, אשר לבעליהן הייתה מערכת יחסים של ידידות וההסתמכות זה על זה, בשים לב לפרויקטים המשותפים ולשיתוף הפעולה המוצלח במשך השנים ביניהם. ניסיונו העשיר של מר פרוזר בתחום הנדל"ן, שנמשך יותר מ- 40 שנה, כמו כן בקיאותו העמוקה (העולה לפעמים על בקיאותם של עורכי דין רבים בתחום); וניסיונו מציבות אותו בעמדה מובילה בכל עסקה שיסודות הינה צד לה, והדברים באו לידי ביטוי גם בהסכמות שהגיעו אליהן הצדדים עם חתימת זיכרון הדברים. חלוקת האחריות בוצעה לפי רצונן של שתי החברות, והשימוש בחותמת יסודות על ידי חברת השלום נעשה בידיעתו המלאה של מר פרוזר ובהסכמתו.


באשר לתביעתם של התובעים עו"ד הרשקוביץ
סבור שהיא מופרכת לא פחות מהודעת צד שלישי שהוגשה כנגדו,
שכן התנהלותם במשך כל התקופה הייתה בעייתית ביותר ומעידה על כוונתם האמיתית. מטרתם הייתה לקבל את שלא מגיע לאחר שמסיבותיהם שלהם התחרטו על הרכישה לאחר חתימת ההסכם. הנזק שנגרם לתובעים, ככל שנגרם,
היה באשמתם שלהם, לאחר שסיכלו את ההצעות להחזרת הערבויות הבנקאיות תמורת קבלת כספי התמורה (אותם קיבלו בסופו של דבר בחזרה).

36.
עו"ד הרשקוביץ ממשיך ומתייחס גם לשאלת היקף הנזק וטוען כי סכום הנזק, נטען ללא כל סימוכין וללא כל חישוב ריאלי או ביסוס. בהודעת צד ג' תובעת יסודות מעו"ד הרשקוביץ
תשלום סך של 884,056 ₪ בעוד שהסכום שחשופה לו יסודות אינו מגיע לסכום הנ"ל. הסכום אליו חשופה יסודות כתוצאה מהתביעה העיקרית הינו 658,434 ₪ בלבד ולא 1,500,000 ₪, אשר מורכב מתתי נזק שאין לעו"ד הרשקוביץ כל זיקה אליהם. הסכום הנוסף, בסך 225,622 ₪ איננו נכלל בהגדרתו לסכומים שיש לדרוש בהודעת צד ג'. אפילו לשיטת יסודות עצמה שכן סכום זה הינו סכום שנדרש "בנוסף לשיפוי/החבות כלפי התובעים" והוא בגדר פיצוי שיש לכלול בתביעה נפרדת ולא במסגרת הודעת עו"ד הרשקוביץ . כמו כן, סך של 225,622 ₪ מורכב בחלק הארי שלו (200,000 ₪) מהוצאות מימון "המוערכים לצרכי אגרה". הערכה תמוהה זו אינה נשענת על חוו"ד או חישובים או אסמכתאות והינה כללית וסתמית אשר לא הוכחה במסגרת הבאת הראיות מטעם יסודות, וגם מטעם זה יש להתעלם מראש נזק זה.

37.
באשר לטענתה של יסודות לפיה היא לא ידעה כי נותרה חלק מהפרויקט, וכי "העובדות הוסתרו מפניה", וכי מר פרוזר היה "מחוץ למשחק", נטען ע"י עו"ד הרשקוביץ כי יש לדחות את הטענה
בהיותה מופרכת מיסודה ואינה מבוססת, שהרי יסודות חתמה בעצמה על הליווי הבנקאי של הפרויקט, וחשבון הליווי היה שקוף, כך שיסודות הייתה יכולה לדעת אודות הפעולות שנעשו אך היא בחרה לא לדעת. על כן מתבקשת הקביעה כי, לכל הפחות, יסודות עצמה עיניים. בנוסף לכך, הרי יסודות השאירה את החותמת שלה בידי חברת השלום או מי מטעמה, ומר פרוזר העיד על כך מפורשות, כי הוא היה מודע לכך. יסודות קיבלה תמורה מלאה בהתאם להסכם בינה לבין חברת השלום וזאת על מנת שתהיה חלק מקידום הפרויקט ע"י חברת השלום, והיא לא הכחישה זאת. יתרה מזאת, הרי יסודות הודתה בכך שהיא חתמה על ההסכם עם חב' אנג'ל דיבלופרס בע"מ לצורך ההון העצמי הדרוש לפרויקט וחתמה גם על ההסמכה של מר אלי קורן לניהול חשבון הליווי הבנקאי. עו"ד הרשקוביץ סבור כי מפליאה במיוחד טענת יסודות שלפיה, היא חתמה על כל הנ"ל לפי הוראותיו שלו.
יסודות לא הציגה כל מסמך או תיעוד בדבר מתן הוראות כאלה ע"י עו"ד הרשקוביץ . יסודות חתמה על כל הנ"ל, כי היא התחייבה לחתום ורצתה לחתום. במילים אחרות: הטענה לפיה מר פרוזר נהג בניגוד לרצונו, ולפי הנחיית עו"ד הרשקוביץ , הינה טענה מיתממת, מופרכת ואינה מתיישבת עם ניסיונו העשיר של מר פרוזר ועם מעמדו ועם הידע והניסיון שצבר במשך השנים.

טענות הבנק
38.
לטענת הבנק מאחר והפקיד את מלוא סך הערבויות המשוערך בקופת בית המשפט ומאחר והוצא מהתביעה כנתבע בהליך העיקרי (בהתאם לפסק הדין מיום 31.5.10), הרי כי לא נותרה למודיעה כל עילה נוספת כלפיו וכל טענותיה מתייחסות אך ורק ליחסים שבינה לבין שאר הצדדים השלישיים, אם בכלל. שחרור הערבויות מחשבון הליווי של הפרויקט לקופת בית המשפט, נעשה אף הוא למעלה מן הצורך (מטעמים של התחשבות בסיטואציה אליה נקלעו התובעים ולאחר הסכמת יסודות), שעה שלאור ביטול חוזה המכר ע"י הצדדים, לא התקיים אף אחד מן התנאים לחילוט הערבויות.

לטענת הבנק אין מחלוקת כי חוזה המכר מיום 7.1.02, נשוא התביעה העיקרית, בוטל, הן ע"י התובעים בתביעה העיקרית (בהתאם למכתבם מיום 27/02/06) והן ע"י יסודות (בהתאם למכתבה מיום 05/07/05). עובדה זו שומטת הלכה למעשה את הקרקע תחת כלל הטענות והעילות המופיעות בהודעת יסודות כלפיו, שעה שביטול החוזה אינו מהווה אחת העילות למימוש הערבויות בהתאם לחוק המכר. משהעמיד הבנק לתובעים את ערבויות המכר להבטחת רכישת הנכס נשוא התביעה דנן, כפוף הוא, בכל הנוגע למימושן של הערבויות, לעילות המצויות בהוראות סעיף 2 לחוק המכר. הערבויות הבנקאיות שהנפיק הבנק לתובעים הוצאו עפ"י סעיף 2 לחוק המכר (טרם תיקונו), ומכאן כי אינן כוללות במסגרת "התנאים המיוחדים" למימוש כתבי הערבות את העילות המוזכרות בהוראות הסעיף. זאת ועוד, לטענת הבנק הוראות סעיף 2 סיפא לחוק קובעות במפורש שביטול חוזה המכר כשלעצמו לא יהווה מניעה מוחלטת לעניין זה.

39.
על אף העובדה כי כאמור לא התקיימו התנאים לשחרור הערבויות, הפקיד הבנק, ביום 14.6.10, את קרן הערבות כשהיא משוערכת לאותו היום, בסך של: 841,566 ₪. אין מחלוקת כי הייתה זו יסודות אשר הודיעה לתובעים ביום 5.7.05 כי הסכם המכר מבוטל ומיד לאחר מכן פעלה ומכרה את אותה הדירה לצדדי ג', תוך שהיא מורה לאחרונים להפקיד את כספי התמורה בחשבון הליווי. בנוסף אין מחלוקת כי בכל התקופה הרלבנטית, מהסיבות השמורות עמה, לא טרחה יסודות לפנות (לא בע"פ ולא בכתב) לבנק, בדרישה או בקשה לשחרר את כפל התשלומים שהופקדו בחשבון הליווי, כאשר הלכה למעשה יצרה מצג כי מדובר בסכסוך לא פתור בינה ובין התובעים וממילא לא התירה את שחרור הכספים.
לאור האמור הבנק סבור כי יש בטענותיה של יסודות כלפי הבנק בהליך דנן משום חוסר תום לב ממדרגה ראשונה.
טענות יסודות המופנות כיום כלפי הבנק הינן טענות כלליות, סתמיות ובעיקר כרוכות כמקשה אחת עם הטענות אשר רלבנטיות לשאר הצדדים השלישיים בלבד.

40.
לטענת הבנק על אף העובדה כי נכנסו כספים נוספים לחשבון הליווי עבור אותה הדירה, כל עוד לא התקיימו התנאים לחילוט הערבויות, וכל עוד יסודות (המוטבת בחשבון הליווי) לא אישרה זאת, לבנק לא נותרה כל ברירה כי אם להשאיר את הכספים בחשבונה ולא להעבירם לתובעים. כשהבשילו התנאים במסגרת ההליך דנן ובהסכמת כל הצדדים, לרבות ובעיקר יסודות, הסכים הבנק להפקיד את כספי הערבויות בקופת בית המשפט. כל שחרור של כספים שלא במועד זה או בחסות ביהמ"ש או בהסכמת יסודות, היה חושף את הבנק לתביעה מצדה של יסודות לאור העובדה כי כאמור לא התקיימו התנאים לחילוט הערבויות בהתאם לחוק. אם לא די בכך הרי כי סביר עד מאד להניח כי היה זה אינטרס ברור של יסודות, שלא למהר ולהשיב את כספי התמורה הכפולה לתובעים שעה שחשבון הליווי היה מצוי ביתרת חובה.

אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, הבנק טוען כי יצא ידי חובתו (ואף מעבר לכך) עת הפקיד את כספי הערבויות, כשהם משוערכים, לקופת בית המשפט, אשר החליט בהסכמת הצדדים להעביר את החלק הארי מהם לידי התובעים.
כל טענות יסודות כלפי הבנק מתכנסות לעילה אחת בלבד והיא העילה בדבר השבת התמורה לתובעים. עילה זו מיצתה את עצמה ביום 14.6.10 עת הפקיד הבנק סך של: 841,566 ₪ (סכום הערבות המשוערכת ליום ההפקדה) בקופת ביהמ"ש, פעולה אשר גררה אחריה את מתן פסק הדין מיום 31.5.10. ככל שהדבר נוגע לשאר שלושת עילות התביעה
כנגד יסודות ואחרים בהליך העיקרי, הרי כי אין ביניהן לבין פעולות הבנק דבר וחצי דבר.

41.
התובעים דורשים תשלום בגין הוצאותיהם. ראשית אין לבנק כל קשר לביטול חוזה המכר ואי מסירת הדירה לידי התובעים בסופו של יום. בנוסף, יסודות או התובעים מעולם לא טענו כי הבנק הוציא ערבויות בגין הוצאות אלו וכן כי היה עליו להמציא ערבויות כאלה. לא יעלה על הדעת כי הבנק יחויב לשפות את יסודות בגין ההוצאות המיותרות כביכול אותם הוציאו התובעים לצורך רכישת הדירה. גם לדרישת התובעים לפיצוי בגין תוספת המחסן, אין לבנק כל קשר. העובדה היא כי מעולם לא הוצאו ערבויות מטעם הבנק לתוספת המחסן ואין חולק כי הבנק מעולם לא נדרש לעשות כן. באשר לפיצוי
בגין עוגמת נפש, משיסודות לא התירה לבנק לשחרר את הערבויות, ומאחר ולא התקיימו התנאים בחוק המתירים את שחרור הערבויות לתובעים, גם מבלי לקבל את אישור יסודות, הרי כי כל את כל טענות התובעים לעוגמת נפש, יש להפנות למודיעה ולמודיעה בלבד.
בהודעה לצדדים השלישיים, טענה יסודות כי בשל "הפרה יסודית" אותו ביצע הבנק כלפי יסודות, הרי כי קמה לה הזכות לשיפוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה כביכול לתובעים. בעדותו הודה מר פרוזר כי הבנק לא הפר הפרה יסודית את התחייבויותיו ליסודות. אשר על כן, יטען הבנק כי יש לדחות את כל ההודעה כנגדו מאחר וגם אם יתקבלו מלוא סעדיהם של התובעים בהתאם לדרישתם בכתב התביעה, הרי כי אין בהם בכדי להוליד כל סעד כלפי הבנק במסגרת היחסים שבין יסודות לבינו.


דיון והכרעה;

42.
ראשית, אדון בתביעת התובעים; בכתב התביעה המתוקן תבעו התובעים את יסודות, חברת השלום, אמיר והבנק. לאחר תחילתם של ההליכים בתיק זה חברת השלום החלה בתהליך של פירוק ואילו אמיר החל בתהליך של פש"ר. ההליכים נגד אמיר הוקפאו בהחלטה מיום 26.11.13. על פי הצעת ביהמ"ש, בתביעה שבין התובעים לבנק, הושגה הסכמה וניתן פס"ד ביום 31.5.10. למרות תהליך הפירוק בו החלה חברת השלום, ההליכים נגדה נמשכים עקב החלטת בית משפט של פירוק מיום 20.8.14 (ראה: החלטתו של כב' השופט עילבוני בפר"ק 41106-10-13).
על אף האמור חברת השלום לא הגישה סיכומים מטעמה, בא כוחה, עו"ד שאדי ג'ברין, ביקש להשתחרר מייצוג (הבקשה התקבלה ביום 28.1.15), ולמרות שניתנה הזדמנות תגובה למפרק הוא בחר שלא להגיב על כך.
לפיכך, על


בסיס

תקנות

157(2) ו- 160 (3) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984,
ועל

יסוד

כתב

התביעה

ונספחיו, הסיכומים שהוגשו וכן

החומר

הכולל

תצהירי

התובעים, מסמכים ועדויות אחייב את

הנתבעת מס' 2, חברת א.ע. השלום בע"מ
לשלם

לתובעים

את הסכום שיקבע בסיום

פסק דין
זה.
כעת אעבור לדון בתביעת התובעים כנגד חברת יסודות.

שאלת אחריותה של יסודות
43.
כאמור, התובעים טוענים כי כאשר חתמו על ההסכם לרכישת הדירה לא היה להם צל של מושג אודות ההסכם שנערך בין יסודות לחברת השלום, ולדידם של התובעים הם רכשו דירה מיסודות, הם שילמו את הכספים לפקודת יסודות וקיבלו קבלות על התשלומים מאת יסודות
ואף ידעו כי חשבון הליווי לפרויקט בבנק הינו על שם יסודות. ההתקשרות בהסכם המכר של הדירה היה מול יסודות אשר חתומה על ההסכם והעומדת בחזית מול הרוכשים.

44.
יסודות מצדה טענה כי היא אינה חבה בכל חובה או תשלום או אחריות כלפי התובעים שכן מעולם לא היה לתובעים קשר עם יסודות או עם מנהלה, מר פרוזר. כל התקשורת של התובעים בנוגע לדירה הייתה עם הנתבעים, בני משפחת ג'ברין, לרבות עו"ד שאדי ג'ברין וכן עם עו"ד הרשקוביץ. ביום 21.12.2000 חתם פרוזר בשם יסודות על סיכום דברים לפיו יסודות תשתתף במכרז פרויקט שנלר בנצרת ולאחר הזכייה, אם תזכה, תעביר את המכרז לחברת ג'ברין. עבור העברת העסקה לחברת ג'ברין יסודות קיבלה תמורה בסך 50,000 $. בחוזה בין יסודות לג'ברין נקבע, בין היתר, כי יתקיימו יחסים ישירים בין חברת השלום לבין רוכשי הדירות בפרויקט וכן נקבע כי חברת השלום תפצה את יסודות עקב אי קיום התחייבויות חברת השלום כלפי צדדים שלישיים.

45.
האם ההסכם בין יסודות ומר פרוזר לבין ג'בארין מחייב את התובעים?
יש להשיב על שאלה זו בשלילה. ואבהיר; מעיון במסמכים עולה כי בטופס בקשת הרכישה (נספח 1 לת/1), מיום 4.1.02 חתומים התובעים והטופס מיועד לחברת יסודות ח.פ בע"מ, מרחוב היקינטון 13 בחיפה. גם הסכם המכר, שנחתם ביום 7.1.02 (נספח 2 לת/1) נכרת בין התובעים לחברת יסודות, כאשר בתחתית כל דף מופיעה חתימת התובעים וכן חותמת החברה של יסודות. חשבון הלווי של הפרויקט הוא על שם יסודות וכן מכתבים שנשלחו לתובעים מהבנק נקבו בשמה של יסודות כמקימת הפרויקט (ראה לדוגמה מכתב מהבנק מיום 18.9.07 – נספח 47 לת/1). מכתב הנושא את הלוגו של יסודות סופק לתובעים כאישור על כך ששלמו את מלא מחיר הדירה (לא כולל שינויים או תוספות) והחותמת של יסודות מתנוססת בתחתית הדף (ראה מכתב מיום 6.3.03 (עמ' 74 לת/1). אפילו המכתב בו הודיעו לתובעים על ביטול ההסכם (ראה מכתב מיום 5.7.05, נספח 22 לת/1) נושא את לוגו שמה של יסודות וכן את חתימתה. מסמכים רבים נוספים הקשורים לפרויקט נושאים את הלוגו של חברת יסודות ואת חותמת החברה.

46.
אכן, כפי הנראה כל המגעים בנוגע לדירה היו בין התובעים לבני משפחת ג'בארין, אך עם זאת לא ניתן להתעלם מהנוכחות הברורה והמוחשית של יסודות לכל אורך העסקה ובכל המסמכים הרשמיים הנוגעים לה. יסודות הייתה החזית, הכסות , ואילו בני משפחת ג'ברין היו מי שבנו את הפרויקט בפועל. בנסיבות אלה, להסדרים וההסכמות שהגיעו אליהם יסודות ובני משפחת ג'ברין בנוגע לפרויקט, אינן מחייבות צדדים שלישיים כגון התובעים, אשר חותמים על הסכמים ומקבלים מסמכים הנושאים את הלוגו של יסודות ואשר חתומים בחותמת החברה.

47.
מעדותו של מר פרוזר בבית המשפט עלה כי הוא סיפק לבני משפחת ג'ברין טפסים וכן את החותמת של חברת יסודות (בעמ' 86 לפרוטוקול הישיבה מיום 26.11.13) נשאל מר פרוזר בעניין:

"ש. סעיף 42 לתצהיר שלך – אנחנו ראינו כולנו את ההסכם של עיסאווי התובעים עם חב' יסודות צורף כנספח 2 לנספח עיסאווי, על ההסכם יש חותמת של יסודות החותמת לא נגנבה ממך?
ת. לא.
ש. אך איך הגיעה החותמת לאמיר ג'בארין או למי מהם?
ת. כי ההסכם שלנו שהם חותמים בשם יסודות בפרוייקט הזה.
ש. מי חתם מטעמם אתה יודע?
ת. אחד הנושים מחב' ג'בארין.
ש. אתה יודע מי זה?
ת. אני לא יודע. לא באו לאמת אצלי את החתימה עכשיו.
ש. הבנו ממך שהחותמת לא נגנבה, אתה מסרת אותה, כשאתה מוסר את החותמת אתה שואל מי חותם עם החותמת שלי שאלת שאלה כזו או שכל דכפין יכול לחתום?
ת. אני נתתי את זה לחב' ג'בארין.
ש. מי בחב' ג'בארין?
ת. איברהים ואמיר..."

לאחר שמר פרוזר בשם הנתבעת- יסודות, נהג בשוויון נפש בנוגע לכל הפרויקט ואף העביר מיוזמתו את חותמת החברה לבני משפחת ג'ברין על מנת שיעשו בה כבשלהם אין הוא יכול כיום להתנער מאחריותו ולטעון כי אין לו כל קשר להסכמים שנחתמו בשמה של יסודות עם חותמת החברה שהוטבעה על מסמכים והסכמים שונים.

48.
זאת ועוד; מר פרוזר הבהיר בעדותו, כי הוא מסר את החותמת של החברה במודע לבני משפחת ג'ברין, וכן כי כל החשבונות של הפרויקט היו שקופים בפני
ו (ראה: עמ' 86 - 87 לפרוטוקול הישיבה מיום 26.11.13). אם מר פרוזר היה מתעניין באספקט כלשהו של הפרויקט, כל האינפורמציה הייתה גלויה ופתוחה לפניו (ראה: עמ' 91 לפרוטוקול הישיבה מיום 26.11.13). האדישות המוחלטת לכל המתרחש בפרויקט תמוהה אף יותר לאור העובדה שיסודות חתמה בעצמה על הליווי הבנקאי של הפרויקט (ראה תשובותיו בעניין של מר פרוזר בעמ' 90 - 92 לפרוטוקול הישיבה מיום 26.11.13). חשבון הליווי היה שקוף, כך שיסודות הייתה יכולה לדעת אודות הפעולות שנעשו, אך היא בחרה לא לדעת (ראה: עמ' 91 לפרוטוקול הישיבה מיום 26.11.13). יסודות הייתה גם חלק מקידום הפרויקט ע"י חברת השלום, והיא לא הכחישה זאת (ראה: עמ'
91 לפרוטוקול הישיבה מיום 26.11.13). יתרה מזאת, יסודות הודתה בכך שהיא חתמה על ההסכם עם חב' אנג'ל דיבלופרס בע"מ לצורך ההון העצמי הדרוש לפרויקט וכן חתמה גם על ההסמכה של מר אלי קורן בניהול חשבון הליווי הבנקאי (ראה: עמ'
92 לפרוטוקול הישיבה מיום 26.11.13). יסודות ומר פרוזר הם אלו שבחרו לא להתעניין, לא לבדוק ולהיות אדישים לחלוטין לפרויקט ששמה של יסודות מקושר אליו בקשר עבות.

49.
בסיכום;יסודות הגיעה להסכמות שתוארו לעיל, עם בני משפחת ג'ברין. עם זאת רוכשי הדירות שהגיעו ראו מול עיניהם מסמכים עם שמה של יסודות מתנוסס עליהם ולא יכלו לדעת אלו הסדרים קיימים בין יסודות לבין בני משפחת ג'ברין. זאת ועוד, ההסדרים בין יסודות לג'ברין, זיכו את יסודות בתמורה מבני משפחת ג'ברין על כך שהעבירה להם את הפרויקט. במכלול השיקולים שהפעילה יסודות לקביעת גובה התשלום היה עליה לקחת בחשבון את הסיכון שתתבע ע"י רוכשי הדירות וכן כי יציבותם הפיננסית של בני משפחת ג'ברין עלולה להיסדק.
מאחר והסיכון התממש, רוכשי דירה מדירות הפרויקט (התובעים) באו בדרישות ליסודות, ומאחר ויציבותם הכלכלית של בני משפחת ג'ברין, כפי הנראה, לא חזקה מספיק על מנת לשפות את יסודות, אין יכולה כיום יסודות להלין אלא על עצמה, והיא אינה יכולה לנסות ולגלגל את הסיכון שהתממש על רוכשי הדירות.

לאור האמור הנני דוחה
את טענותיה של יסודות וקובע לנוכח מערכת היחסים והמצגים שבינה לבין התובעים כי יש להטיל עליה אחריות לנזקי התובעים בתיק זה.


מי הפר את הסכם המכר
50.
קיימת מחלוקת בשאלה האם הנתבעים הפרו את ההסכם עם התובעים. כל צד טען למעשה להפרת ההסכם ע"י משנהו.
התובעים טוענים כי הנתבעים 1 – 3 הם אלו שהפרו את ההסכם בכך שלא מסרו את הדירה במועד. כמו כן הדירה עצמה הייתה עם ליקויי בנייה רבים וחמורים ולבסוף נמכרה שלא בידיעתם ובניגוד לרצונם לצד ג'.
הנתבעים וכן עו"ד הרשקוביץ מאשימים את התובעים דווקא בהפרת ההסכם. לטענתם התובעים הם אלו שהפרו את ההסכם בכך שלא עמדו בזמני לוחות התשלום, לא טרחו לשלם עבור השינויים הרבים שדרשו לבצע בדירה, סירבו לקבל את הדירה וזאת למרות שהוצא טופס 4, מצאו בה ליקויים שאינם קיימים ולמעשה התנהלותם הייתה כהתנהלות של צד להסכם אשר מחפש תירוץ לבטלו. נטען כי
ההפרה כוללת גם אי קיום חיובים.

51.
כידוע ישנם מצבים שבהם לא ייחשב אי קיום של החוזה כהפרתו, והם כאשר חיובי הצדדים לחוזה שלובים, והצד שכנגד לא קיים את החיוב (השלוב) המוטל עליו. במצבים אלה מכיר הדין בזכותו של צד לחוזה לעכב את קיום חיוביו, עד שיקיים הצד שכנגד את חיוביו שלו. זכות זו של צד לחוזה עומדת לו כאשר חיובי החוזה, או לפחות אותם חיובים שמדובר בהם, הם שלובים (ג. שלו, דיני חוזים (מהדורה שנייה – תשנ"ה), עמ' 466).
בחיובים שלובים יש קשר הדוק בין קיום התחייבויותיהם ההדדיות של הצדדים.
כאן נעשית לעתים הבחנה בין חיובים " שלובים" או "מקבילים", שנועדים להתבצע בו זמנית על ידי הצדדים לחוזה, ובין חיובים מותנים רגילים אשר אינם צריכים להתבצע בד בבד, אך גם בהם כפיפותו של הצד האחד לחיובו מותנית בקיום התחייבותו של הצד השני. הכלל הוא כי כאשר המדובר ב"חיובים שלובים" די בכך שהצד הנפגע מהפרת ההתחייבות של הצד השני, מגלה נכונות למלא את התחייבותו הוא. (ראה לענין זה ע"א 594/75 ג'רבי נ. הייבלום פ"ד ל (2) 673, עמ' 680, ע"א 765/82 אלתר ואח'
נ. אלעני ואח'
פ"ד מ (2) 701עמ' 709 וכן ע"א 368/83 מסיקה ואח'
נ. ועקנין ואח'
פ"ד מ (2)477, עמ' 479).
ישנם מקרים של חיובים מותנים, בהם אין הצד הנפגע יכול כלל לקיים את התחייבותו הוא, כל עוד לא קוים חיובו של הצד שכנגד, אפילו רצה בכך. (ראה, לדוגמא, דבריה של המשנה לנשיא השופטת בן-פורת בע"א 368/83 הנ"ל, בעמ' 480). וישנם מקרים אחרים, וזה גם המקרה שלפני, בהם יוכל הצד הנפגע, תיאורטית ומעשית, לקיים את חיובו, אלא שאין לדרוש ממנו בנסיבות העניין לעשות יותר מאשר לתת ביטוי לנכונותו לקיים את החיוב (ע"א 674/83 - דניאלה ס.א. חברה זרה נ' "גד שט" שותפות . פ"ד מא
(4), 113 ,עמ' 125-126).

52.
ומן הכלל אל הפרט; בנסיבות המקרה שלפני לא ניתן לראות נכונות של הצדדים לקיים את חיוביהם, שכן כל צד התבצר בעמדותיו. לאור האמור הנני קובע כי שני הצדדים אחראים להפרה יסודית של החוזה. אין חולק כי האירועים אשר הביאו לסיום החוזה רובץ לפתחם של התובעים והנתבעים כאחד. ההלכה היא כי חוזים צריך לקיים. הצדדים לחוזה נתפסים בפני
בית המשפט כצדדים לפרויקט משותף, והצלחתו של החוזה, כהצלחתו של פרויקט, תלויה בשני הצדדים. במקרה שלפני הן התובעים והן הנתבעים אשמים בכישלון העסקה ובהפרת ההסכם, אך נראה כי צד אחד הוא הנתבעים הנ"ל, אשם קצת יותר ועל כן הוא אחראי גם להשבה וגם לפיצויי התובעים בגין נזקיהם. אפרט ואנמק מסקנתי זו;

53.
לאור הראיות שהוצגו לפני, העדויות, הסרטונים, ההקלטות וכו'. נראה כי הנתבעים נקטו קו בלתי מתגמש לאורך כל התנהלותם עם התובעים, עשו שימוש בכוחם העדיף על מנת לבטל את כל טענותיהם ועל מנת להפעיל לחץ על התובעים לקבל את כל דרישותיהם. במצב זה התובעים עשו שימוש בכלי היחידי שנותר בידיהם וכלי זה הוא עיכוב העברת התשלום המלא עבור הדירה והשינויים שבוצעו. מאחר ונראה כי דרך פעולה זו היא היחידה שנותרה בידיהם של התובעים אין כל מקום לדון בפיצוי מוסכם עבור הנתבעים. לאחר שבחנתי את הראיות שהוצגו בפני
, ובמיוחד לאחר שהאזנתי לשיחה שתועדה בתקליטור (ראה: ת/2) בה מבטל
נציג הנתבעים את כל טענותיו של התובע כלאחר יד מבלי להתייחס כלל לטענות ובלי לאפשר לו להביע את הסתייגויותיו הברורות, התנהלותם של התובעים, אשר חשו חסרי אונים, אינה מוצדקת אך מובנת יותר. נראה כי מסירת הדירה לתובעים הותנתה בכך שיחתמו על מסמך בו הם מאשרים כי אין להם כל טענה בנוגע לדירה, כאשר ברור שזה לא המצב. נציג הנתבעים ניסה ללחוץ על התובע לחתום על המסמך תוך ניסיון ברור לנצל את מצוקתו. כאשר התובעים נותרו בסירובם, הנתבעים פשוט ביטלו את החוזה ומכרו את הדירה לצד ג'. בפעולתם זו לא רק שהפרו את ההסכם עם התובעים אלא גרמו להם גם לנזק בגינו עליהם לפצותם.

היקף הנזק
54.
באשר לגובה והיקף הנזק הנטען ע"י התובעים;
מניתוח סיכומי התובעים, עולה כי התובעים טוענים לפיצוי עבור מספר ראשי נזק: הראשון הוא השבת התמורה בערכה הריאלי; השני הוא תשלום בגין הוצאות שהוציאו לצורך רכישת הדירה; השלישי הוא פיצוי בגין תוספת המחסן והרביעי הוא תשלום בגין עוגמת נפש. אדון בראשי הנזק הנטענים.

השבת התמורה בערכה הריאלי
55.
התובעים כאמור טענו כי מיד לאחר שנכזבה תקוותם ובוטלה עסקת המכר, בשנת 2007 פנה התובע לבנק בניסיון לממש את הערבויות. לצערם של התובעים, הבנק סירב לדרישתם, ועד לסוף מאי 2010 לא קיבלו התובעים את כספם. הבנק הפקיד בקופת בית המשפט ביום 31.5.110 את סכום הערבויות בגובה 834,250 ₪ ולאחר הסדר נוסף בין הצדדים, התובעים קיבלו לבסוף לידיהם ביום
28.10.2010 את הסך של 700,000 ₪.
לטענתם, יש להשיב להם את הכסף ששולם על ידם ליסודות בסך 650,988 ₪ (כאשר התשלום האחרון בוצע ביום 28.2.03), בערכו הריאלי, הכולל הפרשי הצמדה וכן ריבית ריאלית, המייצגת את דמי השימוש בכסף. מאחר ויסודות לא מסרה את הדירה, לא השיבה את התמורה ולמעשה מכרה את הדירה של התובעים פעם נוספת לצד ג'. חישוב הסכום בצירוף הפרשי הצמדה
וריבית אותו ערכו התובעים עומד בעת הגשת הסיכומים על סך של
1,132,887 ₪. מסכום זה יש להפחית את הסך של 700,000 ₪ משוערך להיום (791,672 ₪) אשר כאמור, הועבר מתוך הפיקדון לידי התובעים ביום 28.10.2010.
לאור האמור,
יתרת התמורה בגין הדירה מסתכמת לדעת התובעים,
לסך משוערך של 341,215 ₪.

56.
יסודות התנגדה לדרישות התובעים וסברה כי הם זכאים
לכל היותר, לסך של 700,000 ₪ שכבר שולם והועבר לידיהם. אם וככל שמגיע להם סכום נוסף סכום זה אינו עולה על יתרת הסכום המופקד בקופת בית המשפט, ובכל מקרה לא יותר מאשר שווי הדירה בפועל, לכל היותר בצירוף הפרשי הצמדה, אך ללא ריבית. יסודות גם סברה כי יש לקזז ולהפחית מכל סכום שייפסק לזכות התובעים את סכום הפיצוי המוסכם על פי הסכם המכר בשווי של 10% מסך כל התשלומים שעל התובעים היה לשלם לפי ההסכם בתוספת הפרשי הצמדה למדד תשומות הבניה למגורים מיום חתימת הסכם המכר ועד לתשלומו או קיזוזו בפועל, כאמור בסעיף 16.8 בהסכם המכר; וכן את גובה הריבית על הכספים ששולמו על ידי התובעים בגין אשם תורם בהתנהלותם או התנהגותם רשלנית או המפרה.

57.
בחנתי את טענות הצדדים וכן את העדויות שנשמעו. נראה כי הסיבה לעיכוב בהחזרת הכספים נעוצה בין היתר בהתנהלותם של הנתבעים אך גם בהתנהלותם של התובעים אשר סירבו בתוקף להחזיר את הערבויות לבנק בתמורה להחזרת הכספים. הנתבעים לא טרחו לפנות (לא בע"פ ולא בכתב) לבנק, בדרישה או בקשה לשחרר את כפל התשלומים שהופקדו בחשבון הליווי, למעשה נוצר מצג כי מדובר בסכסוך לא פתור בינם לבין התובעים, דבר שממילא לא התיר את שחרור הכספים. מעדותה של הגב' קון (בעמ' 95 לפרוטוקול הדיון מיום 26.11.13) עולה כי הבנק פנה ליסודות וטען כי יש דייר שרוצה לממש את הערבויות. הבנק המשיך וביצע בירורים בעניין וחיכה לקבל הוראה אולם לא קיבל כל הוראה לשחרר את הכספים וזאת למרות שבחשבון הלווי הופקדו כספים משני רוכשים עבור אותה דירה. רק בפברואר 2010 בעקבות המלצת ביהמ"ש, קיבל הבנק את הסכמת כל הצדדים (עמ' 96 ש' 21 לפרוטוקול הדיון מיום 26.11.13), וסמוך לאחר מכן הכספים הופקדו בקופת בית המשפט.


הנתבעות לא טרחו לאשר את שחרור כספי התובעים עד למאי 2010 ובהתנהלותן זו גרמו הנתבעות לנזק משמעותי מאוד לתובעים. התובעים לא יכלו למצוא דירה חלופית שכן כספם היה "מוחזק" בבנק, כמו כן היה עליהם לבטל את עסקת המכירה של ביתם, שכן לא יכלו לעבור ממנו למקום אחר ללא הכספים המוחזקים.

58.
למרות התנהלותם של הנתבעים שתרמה במידה רבה לעיכוב בהשבת הכספים לתובעים, לא ניתן להתעלם גם מהתנהלות התובעים. ראשית התובעים סיכלו את ההצעה להחזרת הערבויות הבנקאיות ולהשבת הכספים – לאחר שהם הסכימו להצעה אך סירבו להחזיר את הערבויות – ובכך הם סיכלו את האפשרות להקטנת הנזק (ראה: מכתב מיום 13.3.08 מטעם עו"ד כרמית דביר ממשרדו של עו"ד הרשקוביץ
- נספח ט' לכתב ההגנה). ממכתבה של עו"ד דביר ממרץ 2008 עולה כי עוד בשנת 2008 עלתה הצעה כי התובעים יחזירו את הערבויות ובתמורה הכספים (פחות פיצוי מוסכם) יופקדו בקופת בית המשפט אולם התובעים סירבו גם להצעה זו. בהתנהלותם זו של התובעים היה כדי לעכב את השבת הכספים או לפחות את חלקם הארי, ועל כן יש להטיל עליהם מעט מהאשמה למצב הביש אליו נקלעו.

59.
לאור האמור, אני סבור כי השבת יתרת התמורה, תהיה עם הפרשי עם ריבית הצמדה מיום הגשת התביעה לבית משפט זה בלבד (7.3.2007), ולא כדרישת התובעים ממועד התשלומים עבור הדירה. החישוב יתבצע כדלקמן: הסכום אותו שילמו התובעים עבור הדירה עומד להיום ע"ס 915,563 ₪. משוערך עם הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום הגשת התביעה, 7.3.07. מסכום זה יש להחסיר את הסכום שניתן לתובעים מהפיקדון אותו הפקיד הבנק העומד כיום ע"ס 786,089 ₪, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום התשלום 28.10.10. היתרה בסך של 129,474 ₪ תהיה הפיצוי בראש נזק זה.

תשלום בגין הוצאות שהוציאו התובעים לצורך רכישת הדירה וקבלתה
60.
התובעים צירפו ביום 5.3.12 לתיק ביהמ"ש מסמכים בהם הם מפרטים הוצאות
שנגרמו להם
בגין רכישת הדירה. בין ההוצאות המפורטות ניתן לראות את שכ"ט של עו"ד הרשקוביץ בגין עריכת ההסכם, קבלה מאת דור ביקורת מבנים בגין עריכת חוות דעת , קבלה מאת טורקיז קרמיקה בגין רכישת כלים סניטריים, אשר נרכשו ע"י התובעים והותקנו בדירה אשר לא נמסרה להם, קבלה מאת רב בריח בגין שדרוג דלת הכניסה, חשבונית מס קבלה לחברת החשמל
וכו'. בחנתי את המסמכים. אני סבור כי יש לפצות את התובעים עבור ההוצאות שהוציאו לצורך רכישת הדירה אולם אין לחשב בכלל הוצאות אלה את ההוצאות שהוצעו עבור חוות דעת הנדסיות. בנסיבות הנני מאשר את סכום ההוצאות וקובע כי יש להחזירם ולשפות את התובעים בגינם. סכום ההוצאות המשוערך של התובעים מסתכם בסך של
28,058 ₪

פיצוי בגין המחסן

61.
התובעים הצהירו כי רכשו גם תוספת מחסן אשר היווה במקור פיר מעלית, לאחר שהתובע שוכנע על ידי אמיר, כי ניתן לשנות את התוכנית ולהצמיד את הפיר לדירה ולהכשירו כמחסן (ראה עדותו של התובע בעמ' 60 לפרוטוקול הדיון מיום 26.11.13 ). מעיון במסמכים אליהם היפנו התובעים ניתן לראות שני שרטוטים של תוכנית הדירה
(ראה: נספחים 43 (עמ' 211 – 212) לת/1), המשקפים לטענתם את תכנון הדירה לפני הוספת המחסן ולאחריו. התרשימים שצורפו לא חתומים, ולא ברור אם מדובר בתוכניות סופיות או בתוכניות ביניים.

בחנתי גם את טענות הצדדים הנוספים אולם מלבד אזכורים ספורים אין התייחסות ממשית של יתר הצדדים לטענות התובעים בנוגע למחסן. התובעים טוענים כי הם השקיעו במחסן סך של 14,000 בגין רכישתו וכן השעה נוספת של למעלה מ40,000 ₪ עבור חומרי בניה שרכשו כולל ריצוף (סעיפים 106-110 לתצהיר ת/1). דא עקה התובעים לא סיפקו ראיות משכנעות לביסוס טענתם ואף נראה כי תוספת התשלום עבור המחסן לא באה לידי ביטוי בערבויות חוק המכר שנתנו לידיהם. זאת ועוד,

ניתן לראות בין ב"כ התובעים (דאז), עו"ד מטאנס, לעו"ד הרשקוביץ ודביר, עוד בחודשים מרץ – אפריל 2008, התכתבויות בעניין זה (ראה: נספחים לכתב ההגנה של עו"ד הרשקוביץ) , התכתבויות אשר בהן דוחה עו"ד הרשקוביץ טענה כי הכסף למחסן הועבר דרכו. עם זאת נראה כי כאשר מדובר במשפט אזרחי, כאשר ביהמ"ש משתכנע כי נגרם נזק אף אם לא הוכח בגובה הנזק הנטען ביהמ"ש רשאי לאמוד אותו באומן גלובלי. בהתחשב בכלל הראיות שהובאו, הנני קובע פיצויי עבור המחסן בגובה של 30,000 ₪ למועד הגשת התביעה.

פיצויי בגין
נזק לא ממוני (עוגמת נפש)

62.
לטענת התובעים
תקצר היריעה מלתאר את עוגמת הנפש, הכעס והתסכול הרבים אשר היו מנת חלקם. אי מסירת הדירה והעובדה שהתובעים נותרו מחוסר ברירה בדירה הקטנה בה התגוררו במשך שנים רבות גרמה לכאוס רב שהחריד את שלוות המשפחה ואף גרם לקרע בין בני הזוג התובעים לבין עצמם ואף בינם לבין בנם הגדול. לנוכח האמור לעיל ונסיבותיה החריגות של תביעה זו ביקשו התובעים
לפסוק להם סכום משמעותי לפיצוי בגין עוגמת נפש.
יסודות דוחה דרישה זו של התובעים וטוענת כי לתובעים אשם תורם משמעותי לאור התנהלותם והתנהגותם הרשלנית והמפרה, עובר לכריתת ההסכם.

בחנתי את טענות הצדדים, וכן את הראיות שהוצגו לפני.
בנסיבות המיוחדות של תיק זה, ולאור התנהלותם של התובעים והנתבעים מצד אחד כאשר
כל אחד תרם משהו לתוצאה העגומה מצד אחד ועוגמת הנפש הייתה מנת חלקם של התובעים בפרשה זו והשנים שלקח עד למציאת פתרון חלקי בסיוע ביהמ"ש ועד למתן

פסק דין
זה, אפסוק את
הסך של
50,000 ₪ בגין פיצוי לעגמת נפש עבור התובעים להיום.

פיצויי בגין תשלום שכ"ט בגין תשלום הביניים
63.
באשר לדרישת התובעים לתשלום שכ"ט עו"ד ששילמו לעו"ד מטאנס בסך 165,000 ₪
המהווה
20% + מע"מ מתוך ה-
700,000 ₪ אשר הושבו להם מתוך הפיקדון. התובעים הם אלה שבחרו להתקשר עם עו"ד מטנאס בתנאי הסכם שכר הטרחה הנקוב וביהמ"ש איננו מחוייב לסכום שהוסכם. בשים לב לשלב בו הושבו הכספים באופן חלקי שהיה לפניי שמיעת הראיות כך שאפסוק בגין הסך ששולם סך של 100,000 ₪ כולל מע"מ כשכ"ט בלבד וזאת נכון ליום 28.10.10. הסכום ישא ריבית והצמדה כחוק ממועד זה ועד התשלום המלא בפועל

סיכומו של דבר הנני מחייב את הנתבעות 1 ו – 2, יחד ולחוד לשלם לתובעים את הסך של 337,532 ₪
בצירוף ריבית והצמדה על הסכומים כנקוב בסעיפים 59-63 דלעיל. הסכומים ישולמו תחילה
מיתרת הפיקדון המצויה בקופת בית המשפט וביתרה תשאנה הנתבעות.

מכאן להודעות צד שלישי אשר נשלחו ע"י יסודות.

ההודעה לצד שלישי – מטעם יסודות
64.
ראשית יש לשוב וציין כי לאחר תחילתם של ההליכים בתיק זה אמיר נכנס להליך של פש"ר וההליכים נגדו הוקפאו בהחלטה מיום 26.11.13. גם נגד איבריהם וחברת ג'ברין יש הקפאת הליכים בהחלטה מיום 21.10.12. מר אלי קורן נמחק בהסכמה ביום 16.1.13.

נותרו 3 הודעות לצד שלישי; הראשונה כנגד עו"ד הרשקוביץ. השנייה כנגד חברת השלום שלמרות היותה בפירוק על פי החלטת בית משפט של הפירוק מיום 20.8.14 (ראה: החלטתו של כב' השופט עילבוני בפר"ק 41106-10-13) ההליכים ממשיכים.
ההודעה האחרונה שנותרה עומדת בעינה היא כנגד הבנק.

הודעת צד ג' כנגד חברת השלום
65.
ראשית אתייחס להודעה כנגד חברת השלום. כאמור, חברת השלום, המצויה בעיצומו של הליך פירוק,
לא הגישה סיכומים מטעמה, בא כוחה, עו"ד שאדי ג'ברין, ביקש להשתחרר מייצוג (הבקשה התקבלה ביום 28.1.15), ולמרות שניתנה הזדמנות תגובה למפרק הוא בחר שלא להגיב ולהשתתף בהליכים אלה.
לפיכך, על


בסיס

תקנות

157(2) ו- 160 (3) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984,
ועל

יסוד

הודעת הצד השלישי, הסיכומים שהוגשו וכן

החומר

הכולל

תצהירי

התובעים, מסמכים ועדויות אני

מחייב

את

צד ג' מס' 5, חברת א.ע. השלום בע"מ
לשלם

ליסודות

את מלוא הסכומים בהם חויבה בתיק זה, בצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך15,000 ₪.
הסכומים ישולמו תוך 30 יום ויישאו

ריבית

והפרשי

הצמדה

מהיום

ועד

התשלום

המלא

בפועל
.

ההודעה לצד שלישי כנגד עו"ד הרשקוביץ
66.
כאמור יסודות סברה כי עו"ד הרשקוביץ התרשל בייצוגה, במיוחד בהליכים שננקטו נגדה בתיק זה (עיקולים). לטענתה עו"ד הרשקוביץ היה מצוי בניגוד העניינים בו היה בעת הגשת כתבי הטענות וניהול ההליך, לרבות התרשלות והפרת חובותיו כלפי יסודות. כתוצאה מניהול ההליך ע"י עו"ד הרשקוביץ, ביום 29.11.2009 ניתן כנגד יסודות צו עיקול על סך של 1,500,000 ₪.
עם שחרורו של עו"ד הרשקוביץ מהייצוג, פנתה יסודות אל ב"כ הנוכחי ובעקבות מהלכים פשוטים (פגישה וגישור), נוצר מצב לפיו הבנק הסכים להפקיד בקופת בית המשפט את הכספים נשוא הערבויות ובקשה לעיון מחדש בצו הזמני ולביטול העיקולים הביאה להמרת העיקול בהפקדת ערבות בנקאית ע"ס של 265,000 ₪. זאת ועוד, יסודות טענה כי מאחר והסכמי המכר בפרויקט נוסחו באמצעות עו"ד הרשקוביץ או מי ממשרדו, אם אכן מדובר בחוזה אחיד ותנאים מקפחים
עו"ד הרשקוביץ נושא באחריות לכך ולתוצאות הנובעות מכך. לטענתה עו"ד הרשקוביץ יצג את יסודות החל מפברואר 2001 בהתקשרות עם חברת השלום כפי שעולה גם מחתימתו כ"עורך הדין" של יסודות על מסמכים שונים לרבות חוזים ודיווחים לרשויות המס. עו"ד הרשקוביץ טיפל בפרויקט תחת שמה של יסודות. היה עליו לצפות את הנזקים שעלולים להיגרם לה וחלה עליו חובת זהירות שהופרה על ידו.

67.
עו"ד הרשקוביץ דחה את טענותיה של יסודות מכל וכל וטען כי ייצג את חברת השלום ולא ייצג את יסודות. לטענתו הוא דאג לעיגון ההסכמות בין 2 החברות במסגרת הסכמית, לרבות האצלת הסמכויות של יסודות לחברת השלום. עו"ד הרשקוביץ
אף לא הסתפק בכך ודאג למתן בטוחה בדמות ערבות אישית ליסודות, למקרה שבו תיתבע בגין מעשה ו/או מחדל של חברת השלום, בנוסף לנטילת אחריות מלאה של חברת השלום במסגרת ההסכם שנחתם ביניהן. לטענתו הוא נהג באופן מקצועי ואחראי, ובכל מקרה הוא נהג כפי שעו"ד סביר וזהיר היה נוהג בנסיבות העניין.

68.
שקלתי את טענות הצדדים, המסמכים והעדויות שהובאו לפני ונראה כי המודיעה לא הצליחה לשכנעני בטענותיה ביחס להתרשלותו (מעשה או מחדל) של עו"ד הרשקוביץ ודין ההודעה להידחות. מחומר הראיות עולה כי בנושאים הקשורים לפרויקט שנלר עו"ד הרשקוביץ היה עוה"ד של בני משפחת ג'ברין וככזה הוא פעל להבטחת האינטרסים של לקוחותיו.
מהעדויות שנשמעו (במיוחד עדותם של
פרוזר ואברהים) עולה כי עו"ד הרשקוביץ נכנס לתמונה רק לאחר שהייתה הסכמה בין יסודות
לבין חברת השלום ואף נחתם זיכרון דברים בין 2 החברות בדבר האצלת סמכויות יסודות לחברת השלום. היחסים בין חברת השלום ליסודות נקבעו ביניהן ללא מעורבותו של עו"ד הרשקוביץ (ראה: עמ' 83 לפרוטוקול הדיון מיום 26.11.13). כאשר הגיעו שתי החברות הנזכרות, לעו"ד הרשקוביץ על מנת שיעגן את הסכמותיהן נראה כי היה ברור שעו"ד הרשקוביץ מייצג את חברת השלום ולא את יסודות או פרוזר. לא נעשתה כל התקשרות בכתב או בעל פה למתן שירותים משפטיים בין יסודות לעו"ד הרשקוביץ בכל הנוגע לפרויקט שנלר. יסודות גם לא שילמה לעו"ד הרשקוביץ שכ"ט כלשהו, (ראה בעמ' 85 לפרוטוקול הדיון מיום 26.11.13).


פרוזר נשאל על כך בעדותו בבית המשפט
בעמ' 85 לפרוטוקול הדיון מיום 26.11.13:

"
ש. מי שעשה את ההסכמים היה עו"ד צבי הרשקוביץ ?
ת. כן.
ש. הוא היה עו"ד מטעם גבארין בלבד אמת?
ת. כן.

ש. למה אתה ויתרת על זכותך להביא עו"ד מטעמך כמו שהיה מעוגן
בהסכם ?
ת. הם לקחו על עצמם את כל הזכויות והחובות ושיחררו אותי מכל התחייבות.
ש. לשאלת ביהמ"ש אז מה אתה היית צריך לעשות עם זה?
ת. לא הייתי צריך כבר.
ש. אם אני מבין נכון הם לקחו את צביקה הרשקוביץ הם סגרו אתו
מה שסגרו אתה לא שילמת לעו"ד הרשקוביץ כסף שכ"ט עם הרוכשים?
ת. אמת.
ש. העדפת לחסוך אמרת יש את גבארין הכי טוב?
ת. לא להוציא כסף תמיד אני מעדיף.
ש. יש עו"ד שעשה וגבארין שילמו לו, אותך לא עניינו החוזים שעו"ד
הרשקוביץ ערך עם התובעים?
ת. נכון.
ש.
אף אחד לא מנע ממך להביא עו"ד, לא מנעו ממך לעיין בחוזים?
ת.
נכון..."

הנה כי כן, מדבריו של פרוזר בעדותו ברור כי עו"ד הרשקוביץ לא ייצג את יסודות בהסכמים משנת 2001, בינה לבין חברת השלום. החובה המוטלת עליו באותה העת היא לשרת את לקוחותיו, בני משפחת ג'ברין נאמנה,
במיוחד כאשר יסודות הינה חברה ותיקה ובעלת ניסיון עשיר בפרויקטי נדל"ן אשר יודעת לדאוג לאינטרסים שלה וכך גם מר פרוזר.

69.

על פניו נראה כי ההסכמים בין חברת השלום ליסודות הינם הסכמים הוגנים כאשר עו"ד הרשקוביץ אף דאג למתן בטוחה לטובת יסודות בדמות ערבות האישית של אברהים לכל חבות שתחוב בה יסודות בגין הפרויקט. מהמסמכים שהוגשו לפני עולה כי אברהים היה בעת הרלוונטית איש עסקים חזק, ששימש כראש ארגון הקבלנים בצפון, בעל חברות משגשגות ורווחיות, ובעל מוניטין מצוין.
עו"ד הרשקוביץ אינו אחראי למצבו הכלכלי של אברהים ולמצב בו הוא מצוי היום. יסודות הינה חברה וותיקה עם ניסיון רב וכך גם מר פרוזר. לא מדובר ברוכש דירה אל מול קבלן אלא בהסכם בין שתי חברות ותיקות מנוסות וחזקות. מר פרוזר ויסודות בחרו שלא להיות מיוצגים ע"י
עו"ד מטעמם, כנראה עקב שיקול של חיסכון כלכלי ואמון בבני משפחת ג'ברין, ועל כן אין הם יכולים כיום להלין אלא על עצמם.

70.
באשר לטענותיה של יסודות בנוגע לייצוגה ע"י
עו"ד הרשקוביץ בהליך זה,
הכלל הוא כי עורך דין, המקבל על עצמו טיפול בענייניו של לקוח, רואים אותו כמי שמציג לפניו מצג מכללא, שלפיו הוא בעל הכישורים המתאימים, הידע והיכולת להבין ולנהל את הבעיה המוצגת בפני
ו (ראה:
ע"א 37/86 לוי נ' שרמן, פ"ד מד
(4) 446, 464 (1990) (להלן:
עניין לוי)). עוד נקבע ב
עניין לוי כי עורך דין חב חובת זהירות והפעלת מיומנות סבירה בטיפולו בענייני לקוחו – בייעוץ, בייצוג ובכל דרך שהיא (שם, בעמ' 464). עם זאת, לא כל כישלון של עורך הדין ייתפס כהפרת חובה. חובתו של עורך הדין היא לפעול עבור לקוחו כאיש מקצוע מיומן וזהיר, וזאת, בין השאר, נוכח החובות המפורשות המיוחדות המוטלות עליו הן בחוק לשכת עורכי הדין

והן בכללי לשכת עורכי הדין, התשמ"ו-1986 (להלן: "כללי לשכת עורכי הדין"). מערכת היחסים שבין לקוח לעורך דינו יכולה גם להצמיח אחריות לעו"ד הן במישור החוזי והן במישור הנזיקי (ראה:
ע"א 2008/07 נירה לוטן נ' דוד ירמייב ז"ל עזבונו [פורסם בנבו] (להלן: "עניין לוטן") וכן ראה: עניין לוי, בעמ' 465-462).

71 .
מבחינה חוזית, בנטילת הטיפול המשפטי בעניינו של הלקוח מקבל על עצמו עו"ד לפעול כלפי מרשו בנאמנות, בזהירות ובמיומנות. מסקנה שלפיה עו"ד הפר חובות אלה יכולה להביא לחיובו של עו"ד בפיצויים על פי
חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-
1971. כך גם מבחינה דיני הנזיקין, עו"ד מחויב לטפל
בעניינו של הלקוח כאיש מקצוע מיומן וזהיר. הפרה של חובות אלה יכולה להביא לחיובו של עו"ד בפיצויים על פי
פקודת הנזקין [נוסח חדש]
.
למעשה חובת הזהירות של עו"ד כלפי לקוחו היא חובת זהירות מוגברת ורחבה. היחס שבין עורך דין ללקוחו מיוסד על אמון בלי מצרים. הלקוח הוא לרוב הדיוט בענייני המקצוע והוא סומך על עורך הדין כי יילחם עבורו באמונה וכי יגן על זכויותיו במיטב כישרונו ויכולתו (ראה: עניין לוטן). לפיכך נדרשת מעו"ד מידה רבה של מיומנות וזהירות בטפלו בענייני הלקוח, בין אם הוא פועל רק למענו ובין אם הוא פועל למען יותר מלקוח אחד באותו עניין. עליו להיות ערני וקשוב לצרכיו של הלקוח ולפעול באמונה ובמסירות למען האינטרסים שלו, כשהאינטרס של הלקוח עומד בראש מעייניו ודאגותיו. על עורך דין לשוות עיקרים וערכים אלה נגד עיניו, שכן אז יבין, אל נכון, גודל האחריות המוטלת עליו ורמת חבותו כלפי הלקוח (ראה:
עניין לוי וכן ראה:
גם
ע"א 229/85, בן-נון נ. הרצוג, פד"י מ"ב
(1) 785
;


ע"א 7485/10,
פנטהאוז רחמני נכסים (1997) בע"מ נ' עו"ד פפר [פורסם בנבו] (2012)
;

ע"א 2625/02,
נחום נ' דורנבאום [פורסם בנבו] (2004);
ע"א (חיפה) 887/08,
כהן נ' פרוכט [פורסם בנבו] (2009))
העדר השוני בתרופות (ראה: עניין לוטן) כמו גם העדר ההבדל באשר לסטנדרט המיומנות והזהירות הנדרש בין יחסים חוזיים לנזיקיים (ראה:
עניין לוי),
מביא לכך כי עיקר הדיון בבחינת אחריותו של עו"ד הרשקוביץ
יתמקד בפן הנזיקי של התנהגותו ובשאלה האם חדל כלפי יסודות. אם וככל שיקבע כי כעו"ד הוא לא עמד באותו סטנדרט של מיומנות וזהירות הנדרש מעורך דין כלפי לקוחו - יראוהו הן כמפר החוזה למתן שירותים והן כמעוול ברשלנות כלפיה (ראה: א' בר
שלום, "לשאלת אחריותם בנזיקין של

עורכי דין" הפרקליט כא (תשכ"ה) 479,491
;

וכן ראה:
ע"א 2625/02,
נחום נ' דורנבאום [פורסם בנבו] (2004);
ע"א 153/04,
רובינוביץ נ' עו"ד רוזנבוים [פורסם בנבו] (2006)).

72.
כדי לקבוע האם במקרה מסוים עורך-דין חב כלפי לקוחו, עלינו לברר תחילה, מהו אותו סטנדרט של מיומנות וזהירות הנדרש מעורך-דין כלפי לקוחו- סטנדרט שאם לא יעמוד בו יוכל הלקוח לתובעו כמפר החוזה ביניהם וכמעוול ברשלנות כלפיו (ראה: עניין לוי בעמ'
462). בבואנו לקבוע סטנדרט זהירות ראוי יש לשים אל לב, כי אין אנו
מציבים חובת זהירות על פי חכמה שבדיעבד. כמו כן, לא כל טעות בשיקול דעת או כל כשלון של עורך דין מהווים מחדל העולה לכדי רשלנות. על בית המשפט בקובעו חובת זהירות לראות לנגד עיניו את עורך הדין הסביר והנבון בנסיבות העניין במועד הרלוונטי, על-פי הנתונים כפי שהוצגו בפני
ו נכון לאותו מועד. חובת הזהירות הקונקרטית הנה פועל יוצא של "מבחן הצפיות" במסגרתו יש לבחון, האם היה על עורך הדין לצפות כי העסקה תכשל או כי לקוחו יפסיד את זכויותיו באם לא ינקטו פעולות משפטיות מסוימות או באם לא ייעץ ללקוחו בדבר פעולות אותן נדרש לבצע בעצמו בהתאם להוראות הדין. הצפיות הסבירה נבחנת בעיניו של עורך הדין הראוי ולא המצוי.
73.
ומן הכלל אל הפרט, בענייננו אין מחלוקת, כי עו"ד הרשקוביץ חב חובת זהירות מושגית וכן חובת זהירות קונקרטית כלפי יסודות כלקוחתו בהליכים בתיק זה. השאלה הנשאלת היא האם הפר את חובת זהירותו כלפי יסודות? האם פעולותיו עמדו בסטנדרט הנדרש מעו"ד סביר ונבון או האם התרשל בפעולתו? התשובה לשאלה אם התרשל עורך דין כלפי לקוחו תבחן ותינתן על פי נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה.

במקרה שלפניי, עו"ד הרשקוביץ קיבל את הייצוג של יסודות כאשר בתחילה הוא לא סבר לטענתו שקיים ניגוד אינטרסים, והוא לא פעל תוך כדי ניגוד אינטרסים. עו"ד הרשקוביץ הדגיש כי ככל שהייתה באותה עת מחלוקת עובדתית או משפטית כלשהי, בין יסודות לחברת השלום או אמיר היא מעולם לא הובאה לידיעתו. יסודות ידעה כי הוא מייצג את בני משפחת ג'ברין ועדיין ביקשה את ייצוגו וחתמה על ייפוי כוח. מיד לאחר שנודע לעו"ד הרשקוביץ , כי קיים סכסוך בין יסודות לחברת השלום, וכי נוצר ניגוד עניינים שמונע ממנו להמשיך מלייצג אותן בתיק, הוא הודיע על התפטרותו מייצוג כל הנתבעים בתיק ולאו דווקא את יסודות. לאחר התפטרותו, התבקש עו"ד הרשקוביץ
שוב ע"י מר פרוזר, כי יחזור וייצג את יסודות שוב וכן, ייצגה במסגרת הבר"ע שהוגשה על ההחלטה בנושא העיקולים. רק לאחר שפרוזר חתם בשנית על ייפוי כוח חדש שכלל ויתור על כל טענה בנושא ניגוד עניינים – הסכים עו"ד הרשקוביץ לייצג את יסודות במסגרת הבר"ע שהוגשה, ולאחר תום הליך זה, חדל מייצוג יסודות, אשר העבירה את הייצוג לבא כוחה הנוכחי.
74.
עו"ד הרשקוביץ הגיש את כתבי בית הדין במועדים שנקבעו, לא איחר ולא התעכב ומבחינתם נראה כי כתבי בית הדין היו ערוכים בצורה מקצועית וראויה. בכתב ההגנה נכלל פירוט הפעולות שנעשו בטרם הגשת כתב התביעה על מנת לנסות ולמנוע את הגשתו כמו כן הועלו טענות רבות ושונות. באשר לטענה בדבר אי הגשת תביעה שכנגד או הודעות צד שלישי כלפי גורמים אחרים – נראה כי בנסיבות תיק זה ההחלטה שלא לעשות כן הינה החלטה מקצועית בגדר תחום הסבירות. עו"ד הרשקוביץ סבר כי הגשת הודעות שכאלה או הגשת תביעה שכנגד היו גוררות את יסודות להתדיינות מיותרת שכל מטרתה סרבול התיק והגדלת הוצאותיה. גם היום סבור עו"ד הרשקוביץ כי הודעות צד ג' שהוגשו עם החלפת הייצוג מיותרות בהיותן נשענות על עילות אשר הוא רואה אותן כמופרכות ועל כן דינן בסופו של יום להידחות. שקלתי את טענות הצדדים בעניין זה והגעתי לכלל מסקנה כי בנקיטת אסטרטגיה זו ע"י עו"ד הרשקוביץ לא הייתה משום חריגה מהתנהלותו של עו"ד סביר ונבון אשר פועל במתחם האוטונומיה של שקול דעת מקצועי. זאת ועוד,
משהעבירה יסודות את ייצוגה לעו"ד אחד, שהגיש כתב הגנה מטעמה ואף ראה צורך בהגשת הודעות צד ג', ועשה כן, הרי המחדל הנטען שיסודות טוענת לו
תוקן וההודעות לצד שלישי הוגשו והמחדל אם היה תוקן בכך באופן שהגענו לסיום התיק וביהמ"ש דן גם בהודעות אלה.
בסיכום; לאור כל האמור, לא הוכחה כל רשלנות מצד עו"ד הרשקוביץ ודין ההודעה לצד שלישי כלפיו להידחות.

הודעת צד שלישי כנגד
בנק
75.
כאמור יסודות סברה בהתנהלותו הבנק הפר את החובות המוגברות שחלות עליו ועל כן הבנק חב בכל הנזקים הנטענים על ידי התובעים, כאשר אין בהסכם הפשרה לפיו השיב הבנק חלק מהכסף בכדי לפטור אותו. הבנק כמובן דחה טענה זו מכל וכל וטען כי תפקידו בתיק זה הסתיים עם הפקדת כספי הערבויות בקופת בית המשפט ופס"ד שניתן ביום 31.5.10.
שקלתי את טענות הצדדים והגעתי למסקנה כי יש לקבל את טענות הבנק.
הערבויות הבנקאיות שהנפיק הבנק לתובעים, הוצאו עפ"י סעיף 2 לחוק מכר דירות, טרם תיקונו. בזמן הרלוונטי למקרה זה אף אחת מהעילות למימוש ערבויות המכר המצויות בסעיף 2 לחוק מכר דירות, לא התקיימה.

זאת ועוד, בזמנים הרלבנטיים, התגלע סכסוך בין התובעים ליסודות, בנוגע לדירה נשוא התיק דנן, סכסוך אשר נמשך זמן רב עד אשר לבסוף הודיעה יסודות (ע"י בני משפחת ג'ברין) לתובעים ביום 5.7.05 כי הסכם המכר מבוטל ומיד לאחר מכן נמכרה אותה הדירה לצד ג', תוך שהיא מורה לאחרונים להפקיד את כספי התמורה בחשבון הליווי. בכל התקופה הרלבנטית, יסודות, שכאמור לא הביעה כל עניין או מעורבות בכל הקורה בחשבון הלווי שנפתח על שמה, לא טרחה לפנות (לא בע"פ ולא בכתב) לבנק, בדרישה או בקשה לשחרר את כפל התשלומים שהופקדו בחשבון הליווי, והלכה למעשה יצרה מצג כי מדובר בסכסוך לא פתור בינה ובין התובעים וממילא לא התירה את שחרור הכספים.

הבנק לא יכול לפעול על דעת עצמו, במיוחד כאשר על פניו נראה כי יש סכסוך בין הצדדים הרלבנטיים לעניין. בפברואר 2010 זו הייתה הפעם הראשונה שהבנק קיבל את הסכמת כל הצדדים, לאחר ישיבה משותפת לשלם למר עיסאוי את כל הערבויות. עד אז לא הייתה פניה לבנק של יסודות,
בני משפחת ג'ברין או עו"ד הרשקוביץ בעניין. כל עוד לא התקיימו התנאים לחילוט הערבויות, וכל עוד יסודות, שהייתה כאמור המוטבת בחשבון הליווי, לא אישרה זאת, לבנק לא נותרה כל ברירה כי אם להשאיר את הכספים בחשבונה ולא להעבירם לתובעים.
אכן צודק הבנק בטענתו כי
שחרור של כספים שלא בהסכמת הצדדים או בחסות ביהמ"ש והיה חושף אותו לתביעה משפטית. הבנק, בצדק, נקט בזהירות יתרה בשחרור ערבויות, מקום בו לא התקיימו העילות לשחרורן ובהיעדר הסכמת הלקוח – יסודות.

אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, הבנק יצא ידי חובתו עת הפקיד את כספי הערבויות, כשהם משוערכים, לקופת בית המשפט, כאשר החליט בהסכמת הצדדים להעביר את החלק הארי מהם לידי התובעים.
לאור האמור, הנני דוחה את הודעת הצד השלישי כנגד הבנק במלואה.

תוצאה
76.
אשר על כן הנני מחייב את הנתבעים לפצות ולשפות את התובעים בסכומים הבאים:
אני

מחייב

את

נתבעת מס' 1, יסודות, וכן את נתבעת מס' 2, חברת א.ע. השלום בע"מ
, יחד ולחוד

לשלם

לתובעים

את הסכום יחד ולחוד לשלם לתובעים את הסך של 337,532 ₪
בצירוף ריבית והצמדה על הסכומים כנקוב בסעיפים 59-63 דלעיל. הסכומים ישולמו תחילה
מיתרת הפיקדון המצויה בקופת בית המשפט וביתרה תשאנה הנתבעות. כמו כן הנני מחייבם לשלם 70% מהוצאות המשפט והאגרות, וכן בשכ"ט עו"ד בשיעור של 20% על הסך של 227,532
(הסכום מופחת לצורך חישוב שכ"ט בניכויי סך של 100,000 ₪ לפי בסעיף 63 שמהווה שכ"ט בגין תשלום הביניים), בצירוף מע"מ כדין.



77.
ההודעה לצד שלישי כלפי צד שלישי מס' 5 – חברת השלום בע"מ. מתקבלת במלואה.
חברת השלום תפצה ותשפה את המודיעה
- יסודות במלוא
הסכומים בהם חויבה ב

פסק דין
זה עד לסך של 337,532 ₪ בצירוף בצרוף ריבית והצמדה על הסכומים כנקוב בסעיפים 59-63 דלעיל. וכן תשלם חב' השלום את הוצאות ההודעה בצירוף אגרה ושכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪ כולל מע"מ.

ההודעה לצד שלישי כלפי
עו"ד הרשקוביץ, נדחית. המודיעה
תשלם לעו"ד הרשקוביץ
הוצאות משפט ושכ"ט בסך של 15,000 ₪ כולל מע"מ. הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

הודעת צד ג' כלפי צד ג' 7, בנק אוצר החייל, נדחית. המודיעה
תשלם לבנק אוצר החייל הוצאות משפט ושכ"ט בסך של 15,000 ₪ כולל מע"מ. הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.



המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.


ניתנה היום, ט' חשוון תשע"ו, 22 אוקטובר 2015, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 5516/07 ענאן עיסאוי, תמאמה עיסאוי נ' יסודות ח.פ. בע"מ, א.ע. השלום בע"מ,אמיר ג'בארין ואח' (פורסם ב-ֽ 22/10/2015)