פסקי דין על ולרי ינובסקי | פסקי דין על ביטחון אזרחי

21039-08/14 סעש     26/10/2015




סעש 21039-08/14 ולרי ינובסקי נ' ביטחון אזרחי








בית דין אזורי לעבודה בבאר שבע

סע"ש 21039-08-14

לפני כב' השופטת יעל אנגלברג שהם

נציג ציבור (עובדים) - מר שלום שגב
נציג ציבור (מעסיקים) - מר משה אהרוני

ה
מערער/התובע
:

ולרי ינובסקי
,
ת.ז.
316878388


-

המשיבה/הנתבעת
:

ביטחון אזרחי
ש.ק. בע"מ

, ח.פ.
513586057


ע"י ב"כ עו"ד נדב דלומי


פסק דין

לפנינו ערעור על פסק הדין מיום 29.6.14 שנתן תוקף להסכם הפשרה שנחתם בין המערער/התובע (להלן: "התובע") למשיבה/הנתבעת (להלן: "הנתבעת").

רקע עובדתי

1.
ביום 6.3.14 הגיש התובע תביעה לתשלום פיצויי פיטורים בגין עבודתו בנתבעת בתקופה שבין 20.10.04-31.10.13 (סע"ש 13128-03-14).

2.
ביום 1.5.14 הגישה הנתבעת כתב הגנה, וביום 2.6.14 התקיים בפני
כב' הרשם אדרת דיון מוקדם בתובענה שבסיומו הסכימו הצדדים כי ייקבע דיון נוסף בניסיון לפתור את המחלוקת.

3.
דיון מוקדם נוסף התקיים ביום 29.6.14 ובסיומו הודיעו הצדדים כי הגיעו להסכם פשרה ולהסכם ניתן תוקף של

פסק דין
(להלן: "פסק הדין").

במסגרת הסכם הפשרה צוין בסעיף 4 כדלקמן:

"עם מתן תוקף של

פסק דין
להסכם שבין הצדדים, אין לצדדים תביעות כלשהן זה כלפי זה הנובעים מיחסי עובד ומעביד שביניהם, ומסיומם, לרבות טענותיו בבקשותיו מיום 19.6.14".

4.
ביום 21.7.14 הגיש התובע לבית הדין הארצי ערעור על פסק הדין (ע"ע 40691-07-14). וכך קבע בית הדין הארצי בהחלטתו:

"לא ניתן לערער על

פסק דין
שהתקבל בהסכמה. ככל שהמערער מבקש להשיג על

פסק דין
מוסכם היה עליו לעשות כן על דרך של הגשת תביעה חדשה לבית הדין האזורי. נוכח האמור, מן הדין לסלק את ההליך בבית הדין הארצי על הסף. המבקש יגיב לאמור עד ליום 7.8.14. בהעדר תגובה, ימחק ההליך ללא התראה נוספת".

ביום 11.8.14 הגיש התובע תגובתו לבית הדין הארצי וטען כי מטעמים כלכליים לא שכר שירותיו של עורך דין לייצגו בהליך המשפטי וכי סבר שיוכל לערער על פסק הדין שניתן. התובע הוסיף כי לא היה מודע לסעיף 4 הנ"ל ולא היה חותם על הסכם הפשרה אילו ידע על קיומו. הוא טען כי הגיש את תביעתו רק בנושא פיצויי הפיטורים אולם יש לו תביעות נוספות כלפי הנתבעת מכוח דיני העבודה.


ביום 21.8.14 קבע בית הדין הארצי כי משאין הליך של ערעור על

פסק דין
מוסכם, דין ההליך להימחק.

5.
ביום 14.8.14 הגיש התובע לבית הדין האזורי בקשה שכותרתה "אישור על הגשת כתב ערעור". זה הערעור/התביעה שבפני
י.

6.
דיון בנוכחות הצדדים התקיים ביום 24.11.14 ובסיומו ביקש התובע להודיע עמדתו באשר להמשך ההליכים.

ביום 30.11.14 הודיע התובע כי הוא מבקש להמשיך בקיום ההליך כאשר הוא מסכים להחזיר (בפריסת תשלומים) לנתבעת את הסכום שנפסק לטובתו במסגרת פסק הדין ואף לשלם הוצאות משפט.

7.
בהחלטת בית הדין מיום 31.5.15 נקבע מועד לשמיעת הוכחות הצדדים. בהודעתם מיום 22.6.15 ומיום 28.6.15, הודיעו הצדדים כי הם מסכימים למתן

פסק דין
על יסוד החומר המצוי בתיק בית הדין מבלי לקיים דיון נוסף. בהחלטה מיום 5.7.15, נקבע כי משוויתרו הצדדים על קיומו של דיון הוכחות, יינתן

פסק דין
על פי החומר שבתיק בית הדין וטענות הצדדים בדיון.

טענות הצדדים

8.
לטענת התובע, מאחר ואין לו ידע או ניסיון משפטי, נעשו על ידו מספר טעויות בניהול הליך התביעה. לטענתו, משהנתבעת קיבלה את הצעת בית הדין, ועל אף שזו לא הייתה מקובלת עליו, גמר בליבו כי יחתום על הסכם הפשרה ויגיש ערעור על פסק הדין.


התובע הוסיף וטען כי בשל מגבלות השפה, לא קרא את הסכם הפשרה שקיבל תוקף של

פסק דין
וכי רק לאחר הדיון גילה כי בסעיף 4 להסכם הפשרה קיימת מגבלה על הגשת תביעות נוספות אשר נוגעות ליחסי העבודה שלו עם הנתבעת. לטענתו, אילו ידע כי קיים סעיף כזה בהסכם לא היה חותם על ההסכם.

9.
הנתבעת טענה כי הדיון בפני
בית הדין האזורי התנהל בנוכחות מתורגמן ובאריכות, תוך שהתובע עומד על טענותיו הרבות באסרטיביות, מנהל משא ומתן מול הנתבעת ובא כוחה, וכי נוכח התעקשותו וסירובו לקבל הצעות לסכומי פשרה נמוכים, שופרו ההצעות עד שלבסוף הציע בית הדין הצעה משופרת מבחינת התובע שלה הסכימו הצדדים.


הנתבעת סבורה כי לא הייתה כל טעות מבחינת התובע, אשר החליט באופן מודע לחתום על ההסכם. לכל היותר, טוענת הנתבעת, מדובר בטעות בכדאיות העסקה מבחינת התובע, אך אין אלה נסיבות המצדיקות את ביטול פסק הדין הנותן תוקף להסכם הפשרה שנחתם בין הצדדים.


הנתבעת טענה עוד כי קיימת חשיבות רבה לעקרון סופיות הדיון, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר ב

פסק דין
הנותן תוקף להסכמת הצדדים, ומשהמדיניות המשפטית הראויה היא עידוד פשרות וכיבודן כמו גם החשיבות של סיום הדיון בהסכמה וביחסים טובים בין הצדדים.

ה כ ר ע ה

10.
הלכה פסוקה היא, כי ב

פסק דין
הנותן תוקף להסכם שזורות שתי תכונות, של הסכם ושל

פסק דין
. להבחנה בין הפן ההסכמי לפן השיפוטי של פסק הדין, חשיבות לעניין תקיפתו של הסכם פשרה שקיבל תוקף של

פסק דין
. אם התקיפה מתייחסת לפגמים בהסכם עצמו הרי שעל הצד העותר לביטול פסק הדין לנקוט את הדרך שבה עותרים לביטול חוזה על פי דיני החוזים. אם התקיפה מתייחסת להליך השיפוטי של אישור פסק הדין, יש לנקוט בדרך של ערעור. המבקש לבטל

פסק דין
המושתת על הסכם, חייב להצביע על פגם מהותי שנפל בהסכם העשוי להביא לביטולו של הסכם על פי דיני החוזים.

11.
לא ברור לנו מהו ההליך שבו נקט התובע. כעולה מכותרת כתב הטענות הפותח את ההליך, נקט התובע בהליך של ערעור. מסקנה זו עולה גם מטענות התובע עצמו שלפיהן, כבר בעת חתימת ההסכם בין הצדדים התכוון לנקוט בהליך של ערעור.

כאמור, הדרך לתקיפת

פסק דין
הנותן תוקף להסכם פשרה אינו בדרך של ערעור אלא בהגשת תביעה לביטול ההסכם תוך שמצביעים על עילה המקימה זכות לביטול. די בכך כדי לדחות את הערעור על הסף. מה עוד שלא מצאנו כי טענה "ערעורית" הנוגעת לפגם בפסק הדין, להבדיל מההסכם, והמצדיקה את קבלת הערעור.

משכך, ככל שהתובענה שבפני
נו, עניינה ערעור על פסק הדין - דינה להידחות.

12.
לתוצאה זו אנו מגיעים גם אם נסבור שבפני
נו תביעה לביטול פסק הדין על יסוד פגם בהסכמת הצדדים.
בפי התובע שתי טענות עיקריות. האחת, היא כי מלכתחילה לא היתה הצעת הפשרה מקובלת עליו אלא משהיתה מקובלת על הנתבעת, גמר בדעתו לחתום עליה, לקבל את המגיע לו על פיה ולהגיש ערעור על פסק הדין.
השנייה
, כי לא היה מודע לכל סעיפי ההסכם ובמיוחד לסעיף המגביל את זכותו לחזור ולתבוע את הנתבעת.

13.
לא ניתן לקבל טענות אלה.

ככלל, לא מצאנו, כי יש ליתן רשות לבעל דין לחזור בו מהסכם פשרה עליו חתם בידיעה על מהותה רק שמשום שאינה נושאת חן בעיניו, שכן, אם תינתן רשות לבעל דין לחזור בו מהסכם פשרה כל אימת שפסק הדין אינו תואם את צפיותיו יהיה בכך משום ריקון תוכן של כל מוסד הפשרה התורם ליישוב סכסוכים בדרכי שלום (ראו: דב"ע נז/193-3 יששכר כהן - אלי לוגסי ניתן ביום 13.1.98).

קל וחומר כאשר עולה מטענות צד כי כבר בעת חתימת הסכם הפשרה, לא התכוון למלא אחריה בשלמות אלא רק ליטול ממנה את החלקים המתאימים לו. בטענה שכזו, יש משום מתן הכשר להתנהגות חסרת תום לב בבחינת "תאחוז בזה וגם מזה אל תנח את ידך" (קוהלת ז יח) וכן להטעיית הצד שכנגד, הסבור כי בהסכם הפשרה עליו הוא חותם מסתיימים הסכסוכים בין הצדדים. מכאן, כי בכל הנוגע לטענה כי כבר בעת חתימת ההסכם התכוון התובע לערער על ההסכם, אין מקום לראות בכך משום פגם בהסכמת הצדדים המצדיקה את ביטול ההסכם ואין לאפשר הדבר.

14.
טענה זו גם אינה עולה בקנה אחד עם טענת ההטעיה או אי ההבנה של התובע. התובע ציין כי כבר בעת שהגיש את תביעתו, ערך חישובים וידע מה הסכומים שלהם הוא זכאי. בנספח 6 לכתב התביעה אף צוין כי התקיימה התייעצות עם עורך דין.

במסגרת תביעתו של התובע, התקיימו שני דיונים כאשר על פי פרוטוקול הדיון, בטרם נחתם הסכם הפשרה נערך דיון ארוך שלא לפרוטוקול. בעת שחתם התובע על הסכם הפשרה, ידע הוא מהם הסכומים שאותם הוא עתיד לקבל במסגרת ההסכם עליו חתם. יתר על כן, לדברי התובע עצמו ערך לפני הדיון הצעת פשרה מטעמו (סעיף 2א להודעת הערעור) והתנהלות זו עולה בקנה אחד עם התרשמותנו כי התובע היה מודע היטב לזכויותיו וכי בהסכמתו ידע בוודאות על מה הוא מוותר. מכאן, טענת התובע כי ההסכם לא הוסבר לו וכי בשל מגבלות השפה לא הבין כי בחתימתו הוא מוותר על תביעות נוספות, אינה יכולה להתקבל.

במעמד הדיון נכחה מתורגמנית אשר חזקה עליה שתרגמה לתובע את כל מהלך הדיון ואת הנדרש במסגרת ההסכם. טענת התובע כי רק לאחר הדיון גילה את המגבלה על הגשת תביעות נוספות אינה מהימנה ואינה יכולה לדור בכפיפה אחת עם טענתו כי כבר במועד חתימת ההסכם גמר בדעתו לערער עליו. יתר על כן פנייתו לבית הדין נעשתה רק לאחר שקיבל לידיו את התשלומים על פי הסכם הפשרה.

15.
בנסיבות אלה מצאנו כי אין כל יסוד לטענת התובע ודין התביעה להידחות.


בנסיבות העניין, יישא כל צד בהוצאותיו.


ניתן היום, י"ג חשוון תשע"ו,
(
26 אוקטובר 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.






מר שלום שגב
נציג ציבור (עובדים)

יעל אנגלברג שהם
שופטת

מר משה אהרוני
נציג ציבור (מעסיקים)








סעש בית דין אזורי לעבודה 21039-08/14 ולרי ינובסקי נ' ביטחון אזרחי (פורסם ב-ֽ 26/10/2015)