פסקי דין על שלום לנקרי

2004/94 פ     03/06/1996




פ 2004/94 מדינת ישראל נ' שלום לנקרי





69/60/3 . 49/2002פ.ת
בבית משפט השלום
ב א ש ד ו ד

תיק פלילי מס' : ת.פ. 2002/94
בפני
כב' השופט ש. חמדני


המאשימה :מדינת ישראל

]ע"י בא כח - עו"ד יורם שגיא
[

- נ ג ד -

הנאשם : שלום לנקרי

]ע"י בא כח - עו"ד קנת מן
[

הכרעת דין

.1 הנאשם, מפקח בניה במועצה המקומית קרית-מלאכי, מואשם בעבירות
של קבלת דבר במרמה, עבירה על סעיף 437 + 415לחוק העונשין
תשל"ז-( 1977להלן:"חוק העונשין"), סחיטה באיומים, עבירה על
סעיף 428רישא לחוק העונשין, שוחד עבירה על סעיף ( 290א) לחוק
העונשין, והפרת אמונים, לפי סעיף 284לחוק העונשין.

.2 עפ"י כתב האישום, בחודשים ספט'-אוק' ,'92קיבל הנאשם במרמה
טיפולי שיניים, ואמור היה לקבל עוד טיפולים, במרפאת השיניים
של ד"ר סנדרה איינשיל - ארטיס (להלן:"המתלוננת"), הקרויה
"דנט", בבנין "לב הקריה" בקרית-מלאכי (להלן:"המרפאה"), כשטען
בכזב שהוא מבוטח בביטוח לרפואת שינים, בחברת הביטוח "שילוח",
בידעו כי אינו מבוטח. משנדרש הנאשם להמציא כרטיס ביטוח, לא
עשה כן וגם לא שילם עבור הטיפול.

עוד נטען בכתב האישום, כי הנאשם ביקש מהמתלוננת הנחה על
התשלום שנדרש לשלם. כשזו סרבה, הסב תשומת ליבה, כי היא זקוקה
לרשיון עסק למרפאה ואישור על בניית הגלריה במרפאה
(להלן:"הגלריה"), שיש לה גם השלכה על מיסי הארנונה, ביחס לשטח
המרפאה, ואם היא תעניק לו הנחה, הוא יעזור לה, בתמורה, להסדיר
את רשיון העסק והגלריה.
כשהצעתו זו נדחתה, איים על המתלוננת, שידאג לסגירת המרפאה,
והכל, לטענת התביעה, בכוונה להפחידה ולהכניעה לתת לו הנחה.

לטענת התביעה, במעשיו הנ"ל ביקש הנאשם, לקבל שוחד, בגין פעולה
הקשורה לתפקידו ועשה מעשים שיש בהם הפרת אמונים.

.3 הנאשם מודה, שהוא עובד ציבור, שקיבל טיפול שיניים במרפאה הנ"ל
והיה אמור לקבל טיפולים נוספים. הוא מודה גם, שלא שילם עבור
הטיפול ולא הציג כרטיס ביטוח.
אין גם מחלוקת, כי הטיפול שקיבל הנאשם במרפאה, היה טיפול שורש
בשן ,35כולל מבנה, שעבורם נדרש לשלם סך של -. 390ש"ח (250
ש"ח עבור טיפול השורש ו- 140ש"ח עבור מבנה), ועבור הטיפול
הנוסף כתר לשן, אם היה מקבל, היה צריך לשלם סך של 640ש"ח
(עמוד 4לעדות המתלוננת במשטרה נ/.)7
הטיפולים נעשו ב- 3ביקורים. ביקור ראשון ביום ,17.9.92בו
הוחל בטיפול שורש, ביקור שני ביום ,18.10.92בו הסתיים טיפול
השורש וטיפול שלישי ביום ,3.11.92בו הותקן המבנה לשן. לטיפול
ביום ,17.11.92הנאשם לא הופיע (כרטיס נ/.)2
אין גם מחלוקת, כי בשיחת טלפון בין הנאשם לבין המתלוננת, ביקש
הנאשם הנחה ולא נענה, כשלטענת המתלוננת, הסכום, שנדרש הנאשם
לשלם, היה בלאו הכי במחירים ישנים ולא מעודכנים.

גם אין מחלוקת, כי בשיחת הטלפון, בין הנאשם לבין המתלוננת,
עלו ענייני רשיון של המרפאה והגלריה, והנאשם הציע למתלוננת את
עזרתו.

.4 הנאשם כופר בעבירות המיוחסות לו בכוונה הפלילית המיוחסת לו,
בכל אחת מהן.
לטענת הנאשם, הוא הופנה למרפאה ע"י ע"ת ,3מר יעקב בנימין
(להלן:"יעקב"), שניהל בעבר מרפאת שיניים בקרית-מלאכי, בשם
"המרכז הרפואי לבריאות השן" (להלן:"המרפאה של יעקב").
לדבריו, הוא עבר בעבר טיפול שיניים במרפאה של יעקב, שנסגרה.
הוא חש כאבים בשן שטופלה אצל יעקב, על כן, התקשר ליעקב לבית
שמש, וזה הפנה אותו למרפאה של המתלוננת, כדי שיבדוק ויטופל
שם, לפי הצורך, כשיעקב אמור היה להיות מחוייב עבור טיפול כזה.
לדברי הנאשם, בהגיעו למרפאה אמר זאת לע"ת ,1ד"ר רפי שובלי
(להלן:"ד"ר רפי"), שעבד אצל המתלוננת וטיפל בשיניו.
ד"ר רפי אמר לאסיסטנטית לבדוק עם יעקב, אם אכן הפנה את הנאשם
למרפאה כאמור.
האסיסטנטית התקשרה וקיבלה אישור מיעקב. ד"ר רפי לא הסתפק בכך,
התקשר גם הוא ליעקב וקיבל את אישורו ורק אז הסכים לטפל בו.

לטענת הנאשם, רק במפגש השני, שאל אותו ד"ר רפי היכן הוא מבוטח
ואם יש לו ביטוח ב"שילוח". הוא השיב בחיוב ואז אמר לו ד"ר
רפי, שאם יש לו ביטוח ב"שילוח", שיעזוב את יעקב והם יטפלו
ישירות עם חברת הביטוח והוא הסכים.

לדבריו, לא נאמר לו מפורשות על ביטוח שיניים, אלא אם הוא
מבוטח בחב' ביטוח "שילוח" והוא השיב בחיוב, בהיותו מבוטח
בביטוח חיים, אצל חברת הביטוח "שילוח" והבין שככזה הוא יקבל
גם טיפול שיניים.
לדבריו, באותו מעמד, הוא נדרש לחתום על הטופס של חב' הביטוח,
שהעתקו מצורף למוצג נ/.2
עוד טוען הנאשם, כי הטיפול של ד"ר רפי היה רשלני וגרם לו
כאבים ואח"כ גם נזק. כשהגיע למרפאה בשל הכאבים, ד"ר רפי היה
במילואים, לא היו מוכנים לטפל בו ונאלץ להמתין עד שובו, לאחר
כחודש.
עם שובו של ד"ר רפי ממילואים, הוא כעס על ד"ר רפי ואמר שיתבע
אותו.
לדבריו, לא פגש את המתלוננת, אלא ניהל איתה שתי שיחות טלפון,
שנערכו ביזמתה.
בשיחה הראשונה, היא אמרה שקיבלה מכתב בענין הגלריה - המוצג
ת/ ,6ושמעה מד"ר רפי, שדיברו על הגלריה, בהיותו מפקח בניה
ורצתה לדעת מה לעשות. הוא קבע איתה מפגש אצלו במשרד, אולם היא
לא הופיעה.
בשיחה השניה, לדבריו, היא התקשרה לברר בקשר לתשלום עבור
הטיפול והגם שטען שהוא לא צריך לשלם אלא יעקב, ביקש הנחה "כמו
כל ישראלי", כאשר רצה לחוס על יעקב, שאמור היה לשלם.
לטענת הנאשם, הוא לא בדק ולא התעמק אם יש לו ביטוח שיניים.
הוא ידע שיש לו ביטוח חיים ובדיעבד התברר לו, שיש צורך בביטוח
שיניים, בנפרד, וזה לא היה לו.

טענה נוספת בפי הנאשם, את הטיפול הראשוני, שנבע מהטיפול
במרפאה של יעקב, צריך היה לשלם יעקב. המשך הטיפול, נעשה, בלי
שידעו אותו מראש, שעליו לשלם עבור הטיפול, בלי שאמרו לו מה
התשלום הנדרש ובלי שקיבלו את הסכמתו לתשלום, אחרת היה בוחר
לקבל את הטיפול במקום אחר, או אצל יעקב במרפאה שלו בבית שמש,
בחצי מהמחיר, בהיותם קרובי משפחה.

מה עוד, שלטענתו, הטיפול שקיבל היה רשלני, השן שטופלה נשברה
והתפוררה והוא נאלץ, לאחר מכן, לקבל טיפול מחודש אצל רופא
אחר, בעלות של 700ש"ח, עפ"י המוצגים נ/ 10ו-נ/.11

.5 באשר לעבירת השוחד, המיוחסת לו, טוען הנאשם, כי הטיפול בעניין
הגלריה היה לכל בעלי העסקים במקום, במסגרת הכללת שטחי הגלריה,
לכשיאושרו, בשטחי העסק, לצורך ארנונה, כשלדבריו, חודש לפני
שניגש לקבל טיפול במרפאה, שוגרו מכתבים לכל בעלי העסקים, כולל
המתלוננת, כדוגמת ת/.6

עוד טוען הנאשם, כי הסכים לעזור למתלוננת, עפ"י פנייתה, כפי
שהיה עוזר לכל אזרח אחר, בלי כל קשר לעבודתו, או לתפקידו.

.6 באשר לעבירת הסחיטה והאיומים, טוען הנאשם, כי לא סחט ולא
איים, אלא היו לו טענות, באשר לטיפול הרשלני שקיבל במרפאה
ואמר שיתבע את המרפאה.

.7 ביום ,4.12.92המתלוננת הגישה את תלונתה במשטרה, לאחר שבתום
שיחת הטלפון השניה עם הנאשם, הנאשם הלך למרפאה, כשהמתלוננת לא
היתה שם, ואמר לד"ר רפי, שהוא לא ישלם וכי הוא יטפל במרפאה.

במסגרת חקירת המשטרה, הוקלטו שיחתו של הנאשם עם ע"ת 6פקד
יוסף הוזייל, שיחה שתומללה במוצג ת/ 5ופגישה של הנאשם עם
המתלוננת, שתומללה במוצג ת/ 92( 12עמודים).

.8 קבלת דבר במרמה
סעיף 415רישא לחוק העונשין קובע -
"המקבל דבר במרמה דינו - מאסר שלוש שנים".

המונח "מרמה" מוגדר בסעיף 414לחוק העונשין -
"מרמה" טענת עובדה בענין שבעבר, בהווה או בעתיד,
הנטענת בכתב, בעל פה או בהתנהגות, ואשר הטוען
אותה יודע שאינה אמת או שאינו מאמין שהיא
אמת"...

גם אם אקבע, שהתקיים היסוד הפיזי של העבירה, כשהנאשם קיבל
טיפול שיניים, על סמך הצהרתו, בדבר היותו מבוטח בביטוח
שיניים, שקיבלה משמעות מוחשית, בעת שחתם על הטופס של חב'
ביטוח "השילוח" המצורף לנ/ ,2עדיין יש לי ספק, אם התקיים
היסוד הנפשי, הדרוש בעבירה זו.

כב' השופט קדמי בספרו על הדין בפלילים חלק ראשון עמ' 416
(מהדורת )1994אומר -
"המושג "במרמה" מבטא בעת ובעונה אחת גם את היסוד
הפיזי וגם את היסוד הנפשי; לענין היסוד הפיזי -
הריהו מבטא את ה"טענה הכוזבת" גופה; ולענין
היסוד הנפשי - הריהו מבטא את "הלך הנפש" המלווה
את הצגת הטענה הכוזבת".

ושם בעמוד 417אומר - (ההדגשה במקור) -

"אין בהגדרת העבירה דרישה לקיומה של "כוונה
לרמות" - אך זו מתחייבת מן העובדה שהמדובר
בעבירה של כוונה ומשמעותה היא: שאין די בידיעת
הכזב שבטענה - או בהעדר אמונה באמיתותה - וצריך
שתילווה אליה כוונה "להניע את המרומה ליתן דבר
על פיה".

יש לי, כאמור, ספק אם אכן היתה לנאשם כוונה לרמות את המתלוננת
או את עובדיה.
מקור הספק בראשית "ההתקשרות" בין הנאשם למרפאה, כאשר הוא לא
בחר במרפאה ביוזמתו, אלא נשלח לשם ע"י יעקב, שאמור היה לשלם
עבור הטיפול, אם הטיפול היה קשור בטיפול הראשוני במרפאה של
יעקב, דבר שגם יעקב, גם ד"ר רפי וגם האסיסטנסטית אסנת
בן-שושן, ע"ת ( 4להלן:"אסנת") מאשרים אותו.

שנית, לנאשם לא היה כל קשר עם המתלוננת ולא פגש בה, לבד משתי
שיחות הטלפון. עפ"י עדות ד"ר רפי ואסנת, רק המתלוננת היא
שטיפלה בנושא התשלום, כך שבהמשך לאותו טיפול ראשוני, שאמור
היה להיות ע"ח יעקב, איש לא דיבר עם הנאשם, בצורה ברורה,
מוסמכת ומוסכמת, על גובה התשלום ועל אופן התשלום.

שלישית, אין לשלול מכל וכל את טענת הנאשם, כי באשרו שהוא
מבוטח ב"שילוח", התכוון לביטוח שנייים, נפרד ומנותק מביטוח
החיים, כשבפועל הוא היה מבוטח ב"שילוח" בביטוח חיים. אין גם
לשלול מכל וכל את טענתו, שסבר לתומו, שבהיותו מבוטח בביטוח
חיים, זכאי הוא גם לטיפול שיניים. עובדה היא, שעד ליום השיחה
שהוקלטה ותומללה בת/ ,12סובר עדיין הנאשם, כי הוא צריך לברר,
אם הביטוח שיש לו בשילוח, אינו מכסה טיפול שיניים ומביע הסכמה
לשלם, אם לא יהיה כיסוי ואם יעקב לא ישלם.

רביעית, לנאשם טענות על טיפול רשלני ועל נזק שנגרם לו, כתוצאה
מכך.
אין להתעלם מטענתו, שהוא לא רוצה להיות "פרייר" ולשלם את מלוא
הסכום הנדרש ממנו ( 390ש"ח בסה"כ), כאשר הוא מבקש להגיע
לפשרה, תוך התחשבות בטענותיו, על הטיפול הרשלני.
מה עוד, שאכן, כאמור, נזקק לטיפול אצל רופא אחר, באותה שן
ושילם סך של -. 700ש"ח, עבור אותו טיפול.

נראה לי, בהתחשב בנסיבות הנ"ל, שהיתה לכל היותר "רשלנות" של
הנאשם, בכל הקשור לאמיתות הטענה, כי הוא מבוטח, ביטוח שיניים,
בחב' "השילוח" ורשלנות בלבד, אינה מספיקה להרשעה (קדמי שם עמ'
.)417

אשר על כן, יש לזכות את הנאשם מעבירה של קבלת דבר במרמה, מחמת
הספק בלבד.

.9 עבירת השוחד
א. סעיף ( 290א) לחוק העונשין קובע -

"עובד הציבור הלוקח שוחד בעד פעולה הקשורה
בתפקידו, דינו מאסר שבע שנים"...

סעיף 293לחוק העונשין קובע - (ההדגשה שלי ש.ח.).

"אין נפקא מינה בשוחד -
( )1אם היה כסף, שווה כסף, שירות או טובת הנאה
אחרת;
( )2אם היה בעד עשיה או בעד חדילה, השהיה, החשה,
האטה, העדפה או הפליה לרעה;
( )3אם היה בעד פעולה מסויימת או כדי להטות
למשוא פנים בדרך כלל;
( )4אם היה בעד פעולה של הלקוח עצמו או בעד
השפעתו על פעולת אדם אחר...

......
......
( )7אם נלקח על מנת לסטות מן השורה במילוי
תפקידו או בעד פעולה שעובד הציבור היה חייב
לעשותה על פי תפקידו".
סעיף 294לחוק העונשין קובע -

"המבקש או המתנה שוחד, אף שלא נענה, כמוהו כלוקח
שוחד".

ב. בע"פ 355/88רפאל לוי נ' מדינת ישראל
פד"י מג ( )3עמ' 221
(להלן:"פס"ד לוי"), יש ניתוח ממצה של יסודות עבירת השוחד.
בסעיף ב' של תמצית פסה"ד, בעמ' 221נאמר -

"כדי שתתגבש עבירת השוחד, על התביעה להוכיח
ארבעה רכיבים עיקריים: (א) מדובר בעובד ציבור;
(ב) הלוקח שוחד, לאמור, יש להוכיח, כי אותו עובד
ציבור קיבל מתת כלשהי, שניתן להתייחס אליה כאל
שוחד, במובנו של מושג זה בסעיף 293לחוק
העונשין; (ג) לקיחת השוחד צריכה להיות בעד
פעולה, דהיינו, נטילת המתת צריכה להיות בכוונה
לעשות לטובת מאן דהוא פעולה, אשר זה מעוניין בה
ובתוצאותיה; (ד) אותה פעולה צריכה להיות קשורה
בתפקיד שממלא עובד הציבור".

באשר להיות הנאשם עובד ציבור, הרי שאין מחלוקת, כאמור.

ג. השוחד, המוגדר בסעיף 293לחוק, הינו מתת "מושחת" המקבל את
אופיו המושחת, כשהוא ניתן באופן כזה, שבעת קבלתו רואה בכך
מקבלו, עובד הציבור, משום תמורה, בעד עשיית פעולה הקשורה
בתפקידו, דהיינו, הקשר הסיבתי בין הנתינה/לקיחה לבין הפעולה
של עובד הציבור, מעניק למתת אופי מושחת.

עפ"י סעיף )1( 293לחוק העונשין, שצוטט לעיל, "אין נפקא מינה
בשוחד, אם היה כסף, שווה כסף שירות או טובת הנאה אחרת".
לא יכול להיות כל ספק, שההנחה שביקש הנאשם, נכללת במסגרת
המונח "כסף" ו/או "שווה כסף" הנזכרים בסעיף הנ"ל.

גם העובדה, שמדובר בסכום פעוט, אין בה כדי לשנות. "דין פרוטה
כדין מאה", גם ובעיקר כשמדובר בשוחד.

הסניגור ניסה לשוות ל"מתת", דהיינו, ההנחה במחיר, אופי
לגיטימי ומקובל, הן בשל העובדה, שמדובר בנוהג נפוץ של כל אדם
מן היישוב, והן בשל גודל "המתת", ההנחה, המעיד על אי קיומה של
כוונה פלילית.
הפסיקה אינה מכירה בנוהג נפוץ, ככשר מבחינה משפטית, רק משום
היותו נפוץ. יש לבחון את קיומה של הכוונה הפלילית למתן/קבלת
שוחד ואת מכלול הנסיבות על פיהן תיבחן, הנתינה, או הקבלה (ראה
פס"ד לוי עמ' .)233יתירה מזאת, הפסיקה גם הכירה "באי תשלום
מקצת מחיר", דהיינו, הנחה, כ"טובת הנאה", אשר תשמש, בהתקיים
מכלול התנאים האחרים - בסיס להרשעה בעבירת שוחד.
(ראה: י. קדמי כדלעיל עמ' .)992

ד. הנאשם, במסגרת עבודתו כמפקח בניה, מעביר, בין היתר, נתוני
מדידה למחלקת הגביה, על פיהם מוערכים המיסים בהם חייב הנכס,
וכן, מעביר המלצותיו למהנדס העיר, באשר למתן רישיונות עסק
לבתי עסק, חנויות וכד'.
"הפעולה הקשורה בתפקידו", אותה הציע הנאשם למתלוננת, היא
הפניה לגורמים המתאימים ועזרה בהוצאת האישורים בהם מחוייבת,
לטענתו, המרפאה.

לטענתו, היה הדבר במסגרת הטיפול והעזרה הלגיטימיים, אותם הוא
מעניק לכל פונה בעניין חריגות בנייה ורשיונות עסק. בחינת דברי
הנאשם בעדותו ובראיות, מביאה למסקנה, כי מהות העזרה שהציע
הנאשם, אינה מסוג העזרה הלגיטימית המוענקת לכל פונה, ואינה
מסתכמת בהפניה פשוטה לגורמים המוסמכים.

עפ"י דבריו, יכול היה הוא להשפיע על הגורמים המחליטים,
החלטות בעניין מתן רשיונות לעסק ואישורים מתאימים לכך כאומרו
ב-ת/ 5עמ' 9ו- - 10שהוא יושב בועדה והוא -
"מסביר שזה מקום מסודר, יש שילוטים, לא מפריע,
לא מלכלך זה מרפאת שיניים ולא עושים בעיות"

וכן "מהנדס העיר שואל אותי היית במקום יש
תוכנית לגלריה היא משלמת מיסים כל זה אין בעיה,
מהנדס העיר זה לא דבר חדש".

אף בת/ 12מגדיר הוא את עזרתו בעמ' " - 60לעזור לך, זה להפחית
את, ל-זה לתכמן".
ובעמוד 62לפרוטוקול בשורה ,4נשאל הנאשם -
"ש. למעשה מהנדס העיר לא היה חותם אם לא היית
מבקר במקום.
ת. אני הייתי מבקר במקום ואומר לו שזה בסדר,
ואז היה חותם".

אין כל לגיטימציה, בעזרה מהסוג אותה הציע הנאשם והעובדה שהיא
מוצעת לכל פונה, כדבריו, אינה מכשירה אותה והיא בבחינת נוהג
נפסד, ככל שהיא נקשרת להנחה שהוא ביקש.

במקרה זה, אין נפקא מינה, אם השוחד ניתן בעד פעולה של הלוקח
עצמו, קרי הנאשם, או בעד השפעתו על פעולת אדם אחר, וכן, אם
נלקח על מנת לסטות מן השורה, במילוי תפקידו, או בעד פעולה
שעובד הציבור היה חייב לעשותה על פי תפקידו. (סע' 293לחוק).
(ראה עפ"י 904/84כליפא נ' מדינת ישראל
פד"י מ (.)533 )1

החשיבות בקביעת אופיה של העזרה, אותה הציע הנאשם, נעוצה
בעובדה, כי בתוקף תפקידו כעובד ציבור, יש לו את האפשרות
והקשרים לבצעה והוא מנצל את מעמדו לעשותה.

אין נפקות לעובדה, שמתן הרשיונות הסופי אינו נתון לסמכות
הנאשם ואף לעובדה, כי הלכה למעשה אף לא יצאה העזרה המוצעת אל
הפועל.

ה. אופיה המושתת של המתת, ניתן לה בקיומו של הקשר הסיבתי, שבין
הלקיחה של המתת לבין הפעולה, המתאפיין בכך, שבעת הלקיחה ראה
בכך עובד הציבור, דהיינו הנאשם, משום תמורה בעד הפעולה הקשורה
בתפקידו.
בת/ 12עמ' ,47כאשר המתלוננת מטיחה בפני
ו, שהוא אמר לה בטלפון
"שאם אני עוזרת לו במחיר הוא עוזר לי בעניין של הרישום, של
הרשיונות". אומר הנאשם "במקרה הזה, אני" ואין לו מה לענות.
הוא אף מנסה להתחמק מדבריה של המתלוננת בת/ 12עמ' " 11מה
שהמטופל מציע לו כדי שהוא יעזור לי אם אני עוזרת לו
בדברים...".

ואח"כ היא אומרת "אז על זה אני הלכתי לעשות תלונה. זה בסדר?"
והוא עונה: "כן. בסדר".

אף בעמ' 3ו- 4שם, הוא מתחמק ומדבר בבלבול, כאשר המתלוננת
אומרת "אי אפשר לעשות לך הנחה... אתה התחלת להגיד לי פתאום
שאני צריכה הרבה אישורים שאתה יכול לעזור לי באישורים, אם
אני" הוא עונה "אני, אני מצטער".

יתר על כן, במהלך העימות - המוצג ת/ 11אמרה המתלוננת -
"בקשת הנחה אני אמרתי שאני לא יכולה ואתה אמרת
לי שיש אישורים שאני צריכה לסדר בחנות ובגלריה
ואתה אמרת לי שאתה יכול לעזור לי להשיג את
האישורים"

הנאשם משיב לה -
"כל בעל עסק (חנות) שבנה גלריה ומנהל עסק, חייב
בסקיצה לגלריה ותשלום מיסים. אני בקשתי הנחה
ואמרתי לה שתגיע למשרד ואני אציע לה את שרותי
בהשגת האישורים".

גם בהמשך אומרת המתלוננת באותו עימות -
"אני אמרתי שאני לא יכולה לעשות הנחה, ואתה אמרת
לי אם אני אעזור במחיר אתה תעזור בהשגת
האישורים..."

והנאשם משיב -
"נכון הצעתי עזרה, אבל לא כטובת הנאה אלא במסגרת
עבודתי".
ובתשובה לשאלת החוקר, באותו עימות, אם הוא עובד במכבי
אש, משיב הנאשם -

"לא אבל אני הוא שמפנה את הרשיון לכיבוי אש ואני
הוא שמפנה ליתר המשרדים במועצה והחתימה האחרונה
של מהנדס המועצה שהוא יושב איתי. המהנדס שואל
אותי אם נעשו כל הדברים כנדרש ואני הוא שמשיב
במקרה כזה כן והוא חותם ואז היא מסודרת".

נראה לי, שהקשר הסיבתי ברור ביותר, מתוך דברי הנאשם עצמו,
בזמן אמיתי, לפני שידע שהוא יעמוד לדין.

טענת הנאשם, כי במהלך שיחת הטלפון ביניהם לא אמרה המתלוננת
"מה זה שוחד?" (עמ' 27ש' 28לפרוטוקול) נסתרת בעדותה של
אוסנת האסיסטנטית, אשר העידה, כי במהלך שיחת הטלפון שבין
הנאשם למתלוננת, היא שמעה את המתלוננת, אומרת "מה אתה מציע לי
שוחד?"
בכך, מחזקת היא את טענת המתלוננת, באשר לסמיכות הדברים והאופן
שבו הוצעה עזרת הנאשם, באשר לאישורים.

ו. הנאשם ניסה, לנתק את הקשר הסיבתי, בין ההנחה שביקש, לבין
עזרתו בהשגת האישורים, בכך שהציג מכתב מתאריך ( 17.8.92ת/,)6
אשר לטענתו, חולק אישית ע"י עוזרו אלברט בן שטרית ע"ה 2
(להלן:"אלברט"), לכל החנויות שהיו מאוכלסות ב"לב הקריה" בקרית
מלאכי.
לטענת הנאשם, בעקבות המכתבים שחולקו, חלק מבעלי עסקים פנו
אליו להסדיר את עניין החריגה בבניה.

בעדותו אמר אלברט, שהוא חילק לחנויות את המכתבים, במרפאת
המתלוננת הוא שם את המכתב על השולחן משום שהרופאה, לטענתו,
היתה עסוקה בטיפול. אלברט, אמר: "מכתב מהמועצה" שם והלך.
הנאשם לא הביא אף בעל עסק, אשר יכול לחזק את טענתו ולאשר, כי
קיבל את המכתב באותו הזמן.

לעומתו, טוענים המתלוננת וכן כל עובדי המרפאה, כי מעולם לא
קבלו מכתב זה ולא ראו אותו כלל.
מאידך, אלברט אמר בת/ 12בעמוד ,30כשנשאל למי מסר את המכתב -

"לא זוכר, למה אני חילקתי מכתבים לכל".

לציין, כי השיחה בת/ 12היתה בדצמבר '92ועדותו בבית המשפט
היתה בפברואר ,'96כך שבדצמבר '92צריך היה, מטבע הדברים,
לזכור טוב יותר.
הנאשם אף עונה לטענת המתלוננת שלא קיבלה את המכתב כי "...יכול
להיות שלא קיבלת... הוא לא החתים מזכר, זה היה דף כזה. זה לא
היה מכתב". (ת/ 12עמ' .)34

ע"ת ,8שהיה מנהל אגף ההכנסות במועצת קרית מלאכי, טוען
בעדותו, שלא ראה את המכתב ת/( 6עמ' 39שורה 16לפרוטוקול) וכן
ע"ת ,9ששימש כמהנדס המועצה בתקופה הרלוונטית, לא ראה את
המכתב וזאת למרות שבת/ 6עצמו הוא מצויין, כמי שהעתק ממנו
ממוען אליו.
במסגרת חיפוש שנערך במשרדו של הנאשם, ע"י ע"ת ,5חוקר ממשטרת
קרית מלאכי, נמצאה ערימת מכתבים, דוגמת ת/.6
לשאלת החוקר בת/( 3עמ' ,1שורה ,)20איך הוא מסביר את הימצאות
כל המכתבים דוגמת ת/ 6במשרדו, ענה הנאשם, כי מכתבים אלו היו
אמורים להישלח לחנויות של "דוד סנטר" אחרי החגים, בעוד אלברט
אומר בעדותו, כי הוא ביצע את החלוקה ב"דוד סנטר". (עמ' 68
שורה )31 ,26עפ"י ההוראות שקיבל.

אני קובע על כן, כי המכתב ת/ 6לא הגיע למתלוננת, בתאריך הנקוב
בו ולא בכלל, עד שהובא ע"י הנאשם בעצמו למרפאה, ביום .6.12.92
מכל מקום, אין במכתב זה לשנות במאום, את העובדה, שהנאשם ביקש
הנחה והציע בתמורה לעזור בהשגת האישורים, דווקא בפעולה הקשורה
בתפקידו, כאשר המכתב ת/ 6מחזק את הקשר של הנאשם, בעזרה שהציע
לתפקידו כמפקח הבניה שהתרה בבעלי הנכסים, עפ"י המכתב ת/.6

ז. בהתקיים כל היסודות הפיזיים של העבירה, דהיינו: עובד ציבור
שלוקח "מתת המושחת", בעד פעולה שבמסגרת תפקידו, כאשר קיים
הקשר הסיבתי שבין ה"מתת" לפעולה, יש לבדוק את קיומה של הכוונה
הפלילית.
בעבירת השוחד, אף שהגדרת העבירה אינה כוללת דרישה מפורשת
לקיומו של הלך רוח מסויים, קובעת הפסיקה, כי נדרשת כוונה
"ממשית", באשר לתכלית "המתת", מתוך "ידיעה" שמדובר בשוחד.

הנאשם, בבקשו את ההנחה במחיר הטיפול, תוך שהוא קושר אותה
בעזרתו בעניין האישורים, התכוון לזכות בה, כאשר הוא יודע
שיקבלה, בתמורה לכך שייטיב עם נותנה. הדבר נובע מאופן בקשתו
מסמיכותה להצעה לעזרה בהשגת האישורים, כפי שפורט לעיל
ומהעובדה, שאך קודם לכן ביקש הנחה ולא נענה ולכן הציע מה
שהציע, כדי לקבל בכל זאת הנחה.

מה גם, שהפסיקה מכירה בחזקה שבעובדה, לפיה, עובד ציבור יודע
כי הנזקקים לשירותיו אינם נותנים לו את מתנותיהם, אלא כדי
שיטה להם חסד במילוי תפקידו.
(ראה ע"פ 651/92 ,643/92 ,419/92מד"י נ' כהן ואח', פד"י מ"ז
( ,821 )3להלן:"פס"ד כהן").

עפ"י פס"ד כהן, מאחר שכוונת השוחד, שהוא הלך נפשו של אדם, לא
ניתנת להוכחה מ"פיו" של הנאשם, ניתן ללמוד על הכוונה גם
ממכלול הנסיבות, למשתמע מהן משורת ההגיון ומנסיון החיים.

מניתוח השתלשלות העניינים במקרה דנן, וציטוט דברי הנאשם עצמו,
כמפורט לעיל, צצה ועולה גם כוונתו הפלילית של הנאשם, לקבל
הנחה תמורת עזרה.
המתלוננת, אשר נדהמה לשמוע את הנאשם מציע לה "עזרה תמורת
עזרה", נתנה פירוש נכון והגיוני להצעתו, בהגדירה אותה "שוחד".
גם האסיסטנטית נדהמה לשמוע אותה אומרת בשיחתה עם הנאשם, "מה
אתה מציע לי שוחד?" (עמוד 17לפרוטוקול שורה .)18

תשובותיו המתחמקות והמבולבלות של הנאשם, בחקירתו ע"י חוקרי
המשטרה, גימגומיו בשיחתו עם המתלוננת, בת/ 12ותוכן העימות

בת/ ,11מחזקים את המסקנה, כי הנאשם ביקש שוחד והציע תמורתו
עזרה, כאשר הוא מודע לעובדה, כי האזרח, ביודעו ובהכירו את
מעמדו, מטפח תקוה, כי יגמול לו חסד ויעזור לו במסגרת תפקידו.

יחסי הנאשם והמתלוננת, הם יחסים עסקיים גרידא, שכן היא אפילו
לא טיפלה בו באופן מעשי, אלא הרופא השני במרפאה. הוא אף לא
הכיר את המתלוננת במהלך ביקוריו במרפאה, על כן אין כאן אלמנט
של קשרי ידידות אישיים, בעטיים הציע הנאשם את עזרתו.

הנאשם אף משמיע, במודע או שלא במודע, את דעתו על מהות העזרה
אותה הציע והקשר שלה להנחה אותה ביקש "...אז מותר לי לבקש
הנחה. אני קשור כי אני שלום לנקרי
ועובד במועצה, אז זה יוצא
קשור..." (עמ' 76שורה 02לפרוטוקול).

דווקא בהיותו עובד ציבור, כשידע שיש למתלוננת, לטענתו, בעיות
עם רשיון העסק והגלריה, אסור היה לנאשם לבקש את ההנחה
ובוודאי, היה אסור לו לבקש את ההנחה, כשזו מתבקשת תמורת העזרה
שלו, בתוקף תפקידו במועצה.

עבירת השוחד, הוכחה איפוא, על כל יסודותיה ויש להרשיע את
הנאשם בעבירה זו.

.10סחיטה ואיומים
גם מעבירה זו יש לזכות את הנאשם, מחמת הספק, מאותן סיבות
שהביאו לזיכויו, בעבירה של קבלת דבר במרמה.

יש לי ספק, אם דבריו של הנאשם כי "יטפל" במרפאה, נועדו לסחוט
או לאיים, כאשר לטענתו, קיבל טיפול רשלני, שגרם לו נזק, וכל
כוונתו היתה לתבוע את נזקיו.
גם משיחתו המתמשכת עם המתלוננת, בת/ ,12נראה, כי הנאשם חוזר
וטוען לנזק זה ומבקש להתפשר, באשר לסכום הנדרש ממנו, שאם לא
כן, הוא יקבל חוו"ד ויגיש תביעה.
יתר על כן, גם התביעה לא עמדה בסיכומיה על דרישתה להרשיע את
הנאשם בעבירה זו.

.11הפרת אמונים
עפ"י הפסיקה וגם לדעת התביעה, בסיכומיה, משהורשע נאשם בעבירת
שוחד, זו נושאת בחובה גם את עבירת הפרת האמונים. על כן, אין
להרשיעו בנפרד גם על עבירה זו.

.12נוכח כל האמור לעיל, אני מרשיע את הנאשם בעבירה של קבלת שוחד
ומזכה אותו מהעבירות האחרות שיוחסו לו בכתב האישום.
ניתן היום 03/06/96במעמד הצדדים.

st

ש. חמדני
- שופט
קלדנית:איילה א.
]להפצה מיום [3.6.96








פ בית משפט שלום 2004/94 מדינת ישראל נ' שלום לנקרי (פורסם ב-ֽ 03/06/1996)