פסקי דין על עירית נצרת | פסקי דין על מרואן בטחיש

47501-05/12 תאמ     26/10/2015




תאמ 47501-05/12 עירית נצרת נ' מרואן בטחיש








בית משפט השלום בנצרת



תא"מ 47501-05-12 עירית נצרת
נ' בטחיש




בפני
כב' הרשם הבכיר ריאד קודסי



התובעת:
עירית נצרת


נגד

הנתבע:
מרואן בטחיש
– ת.ז. 020587633




פסק דין


1.
תחילתו של הליך זה ,בהגשת תביעה על סכום קצוב בלשכת ההוצאה לפועל
על סך של 37,356.71
בתיק מס'20-14832-11-0 בגין חוב ארנונה
בין השנים 2004-2008 של הנתבע .
2.
טענות הצדדים
התובעת הנה רשות מקומית ,אשר הגישה תביעה כאמור, נגד הנתבע בגין חוב ארנונה עבור השנים 2004-2008 .
התובעת טוענת כי בזמנים הרלוונטיים , הנתבע היה המחזיק בדירה נשוא החוב
.
הנתבע הגיש התנגדות לביצוע תביעה על סכום קצוב , והוא טוען כי, הוא שכר את הדירה עד ליום 31.12.2005 , וכי בסיום חוזה השכירות ,שילם למשיבה את מלוא חוב הארנונה מים והביוב עבור השימוש בדירה.
הנתבע טוען כי ,החוב עבור שנת 2004 התיישן ולכן רכיב זה מסכום התביעה דינו להידחות.
הנתבע טוען כי ,החוב בגין שנת 2005 סולק.
הנתבע טוען כי ,בין השנים 2006-02008 לא התגורר בדירה, אי לכך אינו חייב במסים השונים עבור שנים אלה.
הנתבע טוען כי ,בסוף שנת 2005 הודיע הנתבע לפקיד התובעת על הפסקת חזקתו בדירה, והאחרון הבטיח לשנות את הרישום על שם בעל הנכס.
3.
התקיים דיון בפני
י ביום 13.05.2015 , והמצהירים נחקרו על תצהירם, ולהלן עיקר עדויותיהם
עד תביעה מס' 1, מר מוטי אברהם

לשאלת העד על
הפרש החוב
מיום
10.10.11. שהיה בסך 37,387 ₪ בעוד שבמכתב התראה מיום 19.7.2011 (הפרש של שלושה חודשים), יתרת החוב עמדה על
30,736 ₪, תשובתו הייתה," ראיתי ואין לי תשובה. לא עברתי על זה. "
ראה עמ' 3 שורה 16

לשאלת העד על המועד בו ידעו שהנתבע לא התגורר בנכס ,תשובתו הייתה ,"ברגע שבעל הנכס הגיע. גם אם אנו יודעים, כל עוד אין בקשה בכתב בתיק, אף אחד לא מתייחס לזה. "
ראה עמ' 4 שורה 22

לשאלת העד אם ביום 3.7.2006 הייתה
פעולה לאיתור כתובתו של הנתבע , תשובתו הייתה, "נכון" ראה עמ' 4 שורה 29

לשאלת העד אם הרשות ידעה כי הנתבע לא מתגורר יותר בדירה , תשובתו הייתה,"
גם אם ידענו ואין לנו הוכחה ואף אחד לא ביקש העברה, התושב עזב את הנכס והלך, מישהו צריך לשלם את הארנונה. וכל עוד זה מופיע על שמך, אתה זה שצריך לדאוג להסיר את שמך. "
ראה עמ' 5 שורה 1

לשאלת העד אם לפי פרטי חשבונות בין השנים 2006-2007, רואים שאין חיובים ורואים ירידה דרמטית בחשבונות מים, תשובתו הייתה ,"אבל עדיין הוא מופיע בעירייה בתור מחזיק. "

ראה עמ' 5 שורה 10
לשאלת העד , אם לא אכפת לו לחפש את החייב האמיתי, תשובתו הייתה," לא, מי שמופיע לי מחזיק, אותו אני מחייב. "
ראה עמ' 5 שורה 12
עד הגנה, הנתבע,

לשאלת העד אם כל התשלומים שביצע לרשות, כובדו, תשובתו הייתה ,"מאשר. הוראות הקבע חזרו"


ראה עמ' 7
שורה 7
ב"כ התובעת הגיש את תצהירו בע"פ , וב"כ הנתבע הגיש את סיכומיו בכתב
4.
דיון והכרעה
ראשית, בידוע הוא כי החבות לשלם ארנונה לרשות המקומית בגין נכס, חלה על המחזיק בנכס בהיותו בעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס. המחזיק מוגדר בסעיף 1 לפקודת העיריות [נוסח חדש
](להלן: "הפקודה") כ"אדם המחזיק למעשה בנכס כבעל או כשוכר או בכל אופן אחר, למעט אדם הגר בבית מלון או בפנסיון".
סעיפים 325-326 לפקודה קובעים כדלקמן:
"325. חדל אדם ביום מן הימים להיות בעלם או מחזיקם של קרקע או של בנין שהוא חב עליהם בארנונה לפי הוראות הפקודה, ימסור הוא או נציגו הודעה על כך בכתב לעירייה ולאחר מכן לא יהיה חייב בשיעורי ארנונה נוספים; אין האמור גורע מחבותו בשיעורי הארנונה המגיעים מלפני מסירת ההודעה.
326. נעשה אדם בעלו או מחזיקו של נכס שמשתלמת עליו ארנונה, יהא חייב בכל שיעורי הארנונה המגיעים ממנו לאחר שנעשה בעל או מחזיק של הנכס, אלא שאם הייתה כאן מכירה או העברה חייבים המוכר או המעביר או נציגיהם - ואם הייתה כאן השכרה לתקופה של שנה או יותר חייבים המשכיר או נציגו - למסור לעירייה הודעה על העסקה כאמור, ובה יפרשו שמו של הקונה, הנעבר או השוכר; כל עוד לא ניתנה הודעה כאמור, יהיו המוכר, המעביר או המשכיר חייבים בארנונה שהקונה, הנעבר או השוכר היו חייבים לשלם ולא שילמו. בהשכרה לתקופה הקצרה משנה אחת, יהיה המשכיר חייב בארנונה".
על פי סעיפי הפקודה, כאמור, מוטלת חובה על בעלים, או על מחזיק, של נכס החייב בארנונה להודיע בכתב לעירייה על חדילתו מהחזקת הנכס (להלן: "הודעת חדילה") כתנאי לפקיעת חבותו בתשלום ארנונה עתידי בגין הנכס. כל עוד לא נמסרה הודעה, כאמור, יחויב אותו מחזיק או בעליו של הנכס בארנונה בגין הנכס. (ראו בר"ם 867/06 מנהלת הארנונה בעיריית חיפה נ' דור אנרגיה (1988) בע"מ (מאגר נבו, 2008) (להלן: פס"ד דור אנרגיה").
בפס"ד דור אנרגיה דן בית המשפט העליון, בשאלה האם קיימות נסיבות מיוחדות בגינן תוטל על הרשות המקומית חובת בירור זהות המחזיק בנכס.
כב' השופט דנציגר קבע כי בשל חובת ההגינות המוטלת על הרשות המקומית, בהיותה רשות ציבורית, הרי שסעיפים 326-325 לפקודת העיריות "אינם יכולים ליתן לרשות המקומית הכשר לנהוג תוך עצימת עיניים מוחלטת תוך התעלמות מנתונים הזועקים כי עליה לבדוק באופן אקטיבי בעצמה, האם חל שינוי בבעלות או בהחזקה בנכס מסוים" (שם, עמ' 13). כב' השופט דנציגר קבע כי יתכנו נסיבות מיוחדות שבגינן תוטל על הרשות המקומית חובת הבדיקה של זהות המחזיק בנכס, הנוגעות, בין היתר לגובה החוב שהצטבר, משך הזמן שבמהלכו לא שולם חוב הארנונה ועוד. בנוסף לאמור ציין כב' השופט דנציגר כי "גם ידיעתן הפוזיטיבית של מחלקות אחרות של הרשות המקומית אודות הפסקת החזקה או הבעלות של הנישום בנכס, באמצעות הודעות בכתב שקיבלו אותן מחלקות, עשויה להיות אינדיקציה לכך שהרשות עצמה את עיניה והתרשלה באי בדיקת העובדות" (שם, עמ' 15).
ציינה כב' השופטת פרוקצ'יה כי היא מותירה בצריך עיון את השאלה "האם תתכנה נסיבות חריגות שבהן ידיעה בפועל של הרשות המוסמכת המופקדת על עניין הארנונה בעירייה בדבר שינוי זהות המחזיק בנכס בתחומי הרשות, עשויה להוות תחליף להודעה בכתב מאת המחזיק, הנדרשת על פי הוראות סעיפים 325 ו326 לפקודת העיריות" (שם, עמ' 25-24).
כב' השופטת ארבל ציינה כי גם כי "גם במצב דברים זה, נותרת, לטעמי, שאלה נוספת העומדת להכרעתנו, והיא האם תהיינה נסיבות אשר בהתקיימן יהיה מקום לראות את המחזיק היוצא כמי שמילא את חובתו על-פי סעיף 325 לפקודה, כך שלא יחויב בתשלום בגין התקופה שבה לא החזיק בנכס בפועל, וזאת הגם שלא מסר הודעה בכתב כנדרש על שינוי זהות המחזיק בנכס. דעתי בשאלה זו הינה כי אמנם תיתכנה נסיבות שכאלה, הגם שהן תתקיימנה במקרים חריגים בלבד, ועיקרן הוא במצב בו המידע בדבר שינוי זהותו של המחזיק בנכס בפועל הגיע לידי הרשות המוסמכת לענייני ארנונה בעירייה, אך לא באמצעות הודעת המחזיק היוצא, כנדרש על-פי הוראת סעיף 325 לפקודה" (שם, עמ' 27-26).
ובהמשך (עמ' 32):
"לענייננו, בנסיבות בהן ישנה ידיעה בפועל של הרשות המוסמכת לגביית הארנונה בדבר שינוי זהות המחזיק בנכס בפועל, החלטת העיריה להמשיך ולחייב את המחזיק היוצא הינה לא רק בלתי סבירה לטעמי, אלא אף אינה עולה בקנה אחד עם חובתה לנהוג בהגינות. גם אם נאמר כי המגבלה החוקית היחידה המוטלת על העיריה בבואה לגבות תשלומי ארנונה מתושביה הינה מגבלת התיישנות החוב, עדיין מחויבת היא להתנהל בהגינות בעת גבייתם של תשלומים אלו. במקרים בהם קיימת ידיעה בפועל מצד העיריה אודות שינוי זהות המחזיק בנכס בפועל, ישיבתה בחיבוק ידיים, תוך שהיא נתלית בדרישת הכתב מכוח סעיף 325 לפקודה, וכל זאת כאשר חובו של המחזיק היוצא הולך ותופח, אינה מתיישבת, על פניו, עם חובת ההגינות המוטלת עליה. התנהגות מעין זו אינה הולמת את תפקידה של העיריה כנאמן הציבור".
הנה כי כן, מפס"ד דור אנרגיה, עולה כי יתכנו נסיבות שבהן למרות שהמידע בדבר שינוי זהותו של המחזיק בנכס בפועל הגיע לרשות המקומית שלא על פי הוראת סעיף 325, ייחשב המחזיק היוצא כמי שמילא את חובתו על פי סעיף 325.
בענייננו, חוב הארנונה מושא המחלוקת נצבר, כאמור, בשנים 2004-2008 בגינם לא שולמו תשלומי הארנונה והמים בגין הדירה, לפיכך, מאחר שנראה לי כי, למצער מאז יום 03.07.2006- היום בו נקטה העירייה בפעולה לאיתור כתובתו של הנתבע- ידעה העירייה בפועל על כך שהנתבע אינו מתגורר יותר בדירה נשוא חוב התביעה, הרי שכל שניתן לייחס לנתבע
הוא רק את חוב הארנונה עד לחודש יולי 2006 . אלא שגם לגבי חוב הארנונה שנצבר בשנת 2004
,חלפו למעלה משבע שנים ממועד היווצרותו של החוב ומכאן שחוב הארנונה
שנוצר מהלך שנת 2004 , התיישן ולא ניתן היה לנקוט בהליכי גבייה בגינו וזאת בהסתמך על ברע"א 187/05 נסייר נ' עיריית נצרת עילית (מאגר נבו, 2010) לפיו קבע בית המשפט העליון כי ,נישום אשר הרשות מפעילה כלפיו הליך גבייה מנהלי, רשאי להתגונן בטענה שחוב המס התיישן, בהתאם לכך העירייה מנועה, במקרה זה, משחלפו למעלה משבע שנים ממועד שבו נצבר חוב הארנונה, מלנקוט בהליכי גבייה כנגד העותרים באשר לחוב זה, שהרי החוב התיישן זה מכבר.

בעמנ (ת"א) 2053-10-10 מירב אלפנדרי פלקון נ' עיריית הרצלייה
קבע בית המשפט
כי, כאשר מנהל הארנונה ידע שאחרים החזיקו בנכס בתקופת החוב, הרי שבהתאם למידות של שכל ישר והגינות בסיסית בהן מחויבת הרשות, היה עליו להתייחס למחזיק בפועל בנכס, ולא להתעלם מראיות ברורות שהיו בפני
ו ביחס לכך, לענייננו , במהלך חקירתו,
חזר המצהיר מטעם התובעת על הטענה שבלי הודעה בכתב, ממשיכים לחייב, גם אם היה ידוע על כך, שהמחזיק אינו מחזיק יותר בנכס
, "ברגע שבעל הנכס הגיע. גם אם אנו יודעים, כל עוד אין בקשה בכתב בתיק, אף אחד לא מתייחס לזה. "
ראה עמ' 4 שורה 22
, בנוסף העיד
" גם אם ידענו ואין לנו הוכחה ואף אחד לא ביקש העברה, התושב עזב את הנכס והלך, מישהו צריך לשלם את הארנונה. וכל עוד זה מופיע על שמך, אתה זה שצריך לדאוג להסיר את שמך. "
ראה עמ' 5 שורה 1
ובהמשך לשאלתו אם לא אכפת לו לחפש את החייב האמתי,
תשובתו הייתה," לא, מי שמופיע לי מחזיק, אותו אני מחייב. "
ראה עמ' 5 שורה 12
.כעולה מדבריו
של המצהיר מטעם התובעת כי , הרשות ידעה על הפסקת חזקתו של הנתבע בנכס אולם החליטה לעצום עיניים תוך
התעלמות מוחלטת ומופגנת בדבר הפסקתו של הנתבע להיות
המחזיק בפועל בנכס,
ממחדליה של התובעת, הייתי מסתפק בקביעה כי
התנהלות
מעין זו הינה בלתי סבירה, אינה עולה בקנה אחד עם חובת
ההגינות המוטלת עליה כנאמן הציבור ועל פניו אף רשלנית
על כן,יישום ההלכה שנפסקה בעניין דור אנרגיה, תוך הפעלת מידות של שכל ישר והגינות בסיסית, הביאו למסקנה כי, באותו מקרה יש לראות את המחזיק כמי שמסר הודעת חדילה על אף שלא עשה כן בפועל. על כן, נקבע כי אין כל מניעה עקרונית שהעירייה תפעל מיוזמתה לשנות את שם המחזיק בנכס גם מקום שבו לא נמסרה לה הודעה פורמאלית על חדילת חזקה בנכס, וזאת בהצטבר נסיבות שונות שיש בהן כדי להצביע על כך ששוכר הנכס, שנרשם כמחזיק, איננו עוד המחזיק בנכס. באותו מקרה נקבע כי מכלול הנסיבות הרלבנטיות העלו, אי לכך, המסקנה היא כי למצער, היה בידי העירייה במועד בו נקטה פעולה לאיתור כתובתו של הנתבע , על מנת שתחול עליה חובה לערוך בדיקה שמטרתה לעמוד על זהות הנישום הנכון והראוי לצורך חיוב בארנונה.


שנית,
לעניין הימנעות מהבאת ראיה ועד רלוונטי ההלכה ברורה ודי אם נצטט מ
ע"א 50/89
:

"כלל הנקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בע"ד בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שהיא בהישג ידו ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה היתה פועלת נגדו"(

ע"א 50/89

קופל נ' טלקאר מד(4) 603).

במקרה שבפני
נו ,התובעת נמנעה מלהזמין את בעל הנכס על מנת להפריך את טענותיו של הנתבע, בדבר הפסקת החזקתו מסוף שנת 2005, מכאן, וללא הסבר המניח את הדעת מטעם התובעת על הימנעותה מלזמן עד רלוונטי שיכל לשפוך אור על הפרשה בפני
נו, הרי המסקנה המתקבלת היא שאילו הובא העד , עדותו הייתה פועלת נגדה.
5.
לאור כל האמור, ניתן לקבוע, כי
הנתבע
כלל לא החזיקה בנכס בשנות המס 2006-2008
ומשכך, התובעת
איננה רשאית לגבות מהנתבע
את חוב הארנונה שנצבר בתקופה הנ"ל וכל הליכי הגביה בגינו יפסקו
.
6.
אי לכך , הנני מקבל את התביעה חלקית ,לעניין החוב משנת 2004 , בואר לעיל כי דינה של תביעת החוב בשנה זו להידחות עקב התיישנות ,אם כן , גדר המחלוקת צומצם לחוב משנת 2005 ,ומאחר והנתבע ,העיד כי הוראות הקבע חזרו ולא הוכיח את טענותיו לעניין סילוק החוב, הרי החוב של שנת 2005 לפי כרטסת החיובים של הרשות , מסתכם ב 5,205.76 ₪ , שהינו סכום כולל של חוב מים, ביוב וארנונה לשנת מס 2005 .
7.
לאור האמור לעיל ,הנני מורה לנתבע לשלם לתובעת סך של 5,205.76 ₪ בתוספת ריבית והצמדת מיום הגשת התביעה, דהיינו מיום 10.10.2011 עד יום התשלום המלא בפועל.
8.
כמו כן הנני מורה, לנתבע לשלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 1,750 ₪ .
סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא העתק פסק-דין זה לצדדים.







ניתן היום,
י"ג חשוון תשע"ו, 26 אוקטובר 2015, בהעדר הצדדים.














תאמ בית משפט שלום 47501-05/12 עירית נצרת נ' מרואן בטחיש (פורסם ב-ֽ 26/10/2015)