פסקי דין על אמיר ברייה | פסקי דין על המוסד לבטוח לאומי

4283/03 בל     13/03/2005




בל 4283/03 אמיר ברייה נ' המוסד לבטוח לאומי




1
בתי הדין לעבודה

בל 004283/03
בית הדין האזורי לעבודה - חיפה
13/03/2005

כב' השופטת עדנה קוטן

בפני
:
נציגי ציבור: מר חריש נאזם (נציג עובדים)
מר מאיר זמיר (נציג מעבידים)
אמיר ברייה

בעניין:
התובע
עו"ד זהר מישל

ע"י ב"כ עוה"ד
נ ג ד
המוסד לבטוח לאומי
הנתבע
פסק דין
1. תביעתו של התובע לשלום דמי פגיעה בגין תאונת עבודה מיום 13.12.02 , אשר הוגשה למל"ל ביום 25.3.03, נדחתה ע"י פקיד התביעות במכתבו מיום 16.6.03 , מן הנימוק : "מעיון בפרטי תביעתך ומבירורים שנערכו לא הוכח , לדעתי , שנגרם אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודתך סבלת מכאבי גב ממושכים אף טרם האירוע הנטען".
על החלטתו זאת של המל"ל מערער התובע בתביעתו דנן.

2. בישיבת ההוכחות אשר התקיימה בתיק זה , העידו בפני
נו התובע מחד וחוקר המל"ל , מר גיא נסים מצד שני.

3. נקדים ונאמר כבר בשלב זה , כי לאחר ששמענו את עדויות הצדדים וטענותיהם ולאחר שעיינו בראיותיהם הגענו למסקנה , כי התובע אכן לא הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו ולא הוכיח , כי ביום 13.12.02 אירע לו אירוע תאונתי כמשמעותו בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995 (להלן: החוק) , הכל כפי שיובהר להלן.

4. ראשיתו של ההליך בטופס התביעה אשר הגיש התובע למל"ל (ת/2) , בו טען התובע במקום המיועד לרישום מועד הפגיעה ולתיאורה : " בתאריך 13.12.2002 - תוך כדי העבודה התכופפתי לקשירת ברזל ונתפס לי הגב וחשתי בכאבים עזים".
במקום המיועד לרישום עדים ציין התובע כי אכן נכחו עדים לאירוע והם חבריו לעבודה , ה"ה עיסא סאלח וחליל חסן , שניהם מפרדיס.
התובע הוסיף וציין , כי הטיפול הרפואי שקיבל לראשונה בגין האירוע הנטען - ניתן לו בו ביום ע"י דר' עבדאללה פרחאן ממרפאת קופ"ח כללית בפרדיס.

5. התובע צירף לתביעתו תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה ותעודות המשך.
התעודה הראשונה , עליה חתום דר' פרחאן עבדאללה , היא מיום 7.1.03 .

6. בתביעתו לביה"ד טען התובע (סעיף 4 לכתב התביעה) :
"ביום 13.12.2002 או בסמוך לכך בזמן , נפגע התובע בגופו עת התכופץ לקשור ברזלים תוך הפעלת מאמץ בלתי שגרתי ותוך כדי כך נחבל בגבו וסבל מכאבים עזים עם הקרנה לרגליים.
מסכת עובדות זו תקרא להלן: התאונה".

בתצהיר עדותו הראשית (ת/1) תיאר התובע את האירוע כדלקמן:
"ביום 13.12.02 או בסמוך לכך בזמן , נפגעתי בגופי עת התכופפתי לקשור ברזלים שהגישה אליהם היתה קשה ביותר ותוך כדי הפעלת מאמץ בלתי שגרתי , נחבלתי בגבי וסבלתי מכאבים עזים עם הקרנה לרגליים. מסכת עובדות זו תיקרא להלן: התאונה".
(ראה סעיף 4 לת/1).

באשר לטיפול הרפואי אשר קיבל התובע , טען בסעיף 5 לתצהירו:
"כתוצאה מהתאונה ועקב כאבים מתמשכים בגב שהלכו והחמירו פניתי ביום 7.1.03 למרפאת קופ"ח כללית לקבלת טיפול רפואי , שם אובחן כי אני סובל מרגישות בגב התחתון , רגישות במימוש ע"ש מותני משמאל והפרעה קלה בתחושה ברגל שמאל".

7. בחקירתו הנגדית בביה"ד , עת נשאל התובע "מה בדיוק קרה לך בעבודה ביום 13.12.02" השיב :
"לפני היציקה הלכתי לבדוק אם חסר משהו וראיתי שחסר...מה שהיה חסר זה ברזל לקשירה. בעצם היה ברזל , אבל היה צריך לסדר ולקשור את הברזל . הברזל היה למטה, לא גבוה. התכופפתי והרגשתי משהו בגב".
בתשובה לשאלה "מתי התחלת להרגיש כאבים?" השיב: "כאשר עבדתי. אני ירדתי למטה בשביל לעבוד על הברזל. הכאבים התחילו כאשר ירדתי, כאשר התחלתי לסדר את הברזל".

עת נשאל מי נכח במעמד השיב :
"כאשר זה קרה עבדתי לבד והייתי לבד , לא היה אף אחד במקום".
התובע הוסיף , כי לכן גם "אף אחד לא ראה שקרה לי משהו".
???

8. מטעם המל"ל הוצג בפני
נו מכתב מיום 20.5.03 (נ/2) לפיו הוזמן לחקירה במחלקת החקירות בסניף המטפל בעניינו , בהקשר לתביעתו. התובע הוזמן ליום 26.5.03.
חוקר המל"ל , מר גיא נסים , העיד בפני
נו כי אכן התובע התייצב בסניף המל"ל ביום 26.5.03, בהתאם למכתב ההזמנה הנ"ל וכי נחקר על ידו .
מר נסים הציג בפני
נו את ההודעה אשר גבה מאת התובע, בעת החקירה במועד הנ"ל ועליה חתום התובע, לטענתו (נ/1).

9. יצוין , כי עת הוצגה ההודעה לתובע בביה"ד טען התובע :"אני לא חתום על הטופס. החתימה שבטופס היא לא חתימתי".
לא זו אף זו. התובע הוסיף :"בכלל לא נחקרתי. לא התבקשתי להגיע לסניף המל"ל ולא נשאלתי שאלות".
???
עיון בהודעה מעלה , כי היא מתייחסת כולה לתביעה לגבי האירוע מ 13.12.02 ותשובות הנחקר ניתנו בהתייחס לפגיעה בגב מן התאריך הנ"ל, כאשר הנחקר מספר כי עסק בעבודה של קשירת ברזל עת "נתפס" גבו לטענתו , כי מדובר ביום ו' בשבוע וכי נבדק עוד ביום הפגיעה ע"י רופא בשם דר' פרחאן עבדאללה.

10. חוקר המל"ל שהעיד בפני
נו ואשר התבקש להתייחס להכחשתו הנ"ל של התובע, הן לגבי עצם החקירה והן לגבי חתימתו על ההודעה, השיב נחרצות :
"אם את אומרת לי כי התובע העיד בביה"ד שהוא לא נחקר כלל על ידי חוקר של המל"ל וכי החתימה על גבי נ/1 היא לא חתימתו אני אומר, כי אני לא ממציא דברים ואני לא סתם כותב הודעות. התובע הגיע למשרדי בסניף בעקבות הזמנה שנשלחה אליו ....להתייצב לחקירה. הוא הגיע ונחקר".
בהמשך , עת נשאל החוקר : "אני אומרת לך כי כל החתימות שעל נ/1 הן לא החתימות של התובע" ו "אני בכל זאת אומרת לך שהתובע כלל לא היה בביטוח הלאומי"
חזר והשיב החוקר נחרצות : "אני חוזר ואומר כי לא המצאתי לא את התובע ולא את ההודעה... אני מקבל תובע לחקירה לאחר שאני אישית מזהה אותו בוודאות ע"י תעודת זהות או רשיון נהיגה שיש עליו תמונה ומוודא זאת על פי מספר תעודת הזהות הרשום על גבי תיק המל"ל".

11. נציין כבר עתה, כי עדות החוקר היתה מהימנה עלינו לחלוטין והעדפנו גרסתו, כי התובע התייצב לחקירה בסניף המל"ל, כי נחקר על ידו , כי מסר הודעתו וכי הוא חתום עליה - על פני הכחשתו הגורפת של התובע , בהתייחס לכל נושא חקירתו ע"י המל"ל.
מעבר לשאלת המהימנות , לא סביר בעינינו כי מי שמועסק כחוקר בגוף ציבורי "ימציא" חקירה , "ימציא" הודעה ואף "ימציא" חתימות - אם כל אלה לא היו ולא נבראו, תוך סיכון אמינותו , מקצועו ופרנסתו ואף הסתבכות בהאשמה בפלילים בגין זיוף.
נוסיף , כי לכל אלה מצטרפת התרשמותנו השלילית מאמינות התובע ומהימנותו בנושאים אחרים שאף לגביהם התגלו סתירות ותמיהות (על כך בהמשך) ואשר חיזקה את העדפתנו לגרסת החוקר בנושא חקירתו של התובע ומסירת ההודעה על ידו.
זאת ועוד. השוואת החתימות המתנוססות על גבי כל עמודי ההודעה (סיפא העמודים) לחתימת התובע המתנוססת על גבי תצהיר עדותו הראשית ( בו זוהתה החתימה בוודאות ואומתה ע"י באת כוחו) כמו גם לחתימתו על גבי טופס התביעה למל"ל (שאף היא זוהתה ע"י התובע בחקירתו הנגדית בביה"ד) מעלה דמיון מופלג , עד כדי זהות, בין החתימות.

12. עיון בהודעת התובע שיצויין , כי ניתנה בטרם ידע כי תביעתו תדחה ובטרם קיבל ייעוץ משפטי ,מעלה כי בתשובה לשאלה "האם עשית תנועה מיוחדת או משונה בזמן שנתפס לך הגב בתאריך 13.12.02" השיב התובע חד וחלק : "לא. אני קושר ברזל כל היום . ככה אנחנו גם מרימים את זה".

13. בהתייחס לרישומים הרפואיים יצויין , כי הגם שמטעמים השמורים עמו בחר התובע לציין בתצהירו ביקור אצל רופאו מיום 7.1.03 בלבד הרי עיון ברישומים הרפואיים מעלה, כי התובע ביקר אצל רופאו 2 ביקורים ב - 2 מועדים שונים מאז האירוע הנטען ועד תאריך 7.1.03 , שאותו בלבד הזכיר כאמור, בתצהירו.

14. עיון ברישומים מ -2 המועדים הללו מעלה , כי מדובר ב - 2 ביקורים אצל רופא המשפחה דר' עבדאללה פרחאן הנ"ל , בתאריכים 15.12.02 ו - 22.12.02 .
באף אחד מן הביקורים הללו - אין רישום כלשהו בדבר אירוע שאירע בעבודתו של התובע וכי כאבי הגב בגינם פנה לרופאים הללו - התחילו עקב אירוע בעבודתו בכלל ומיום 13.12.02 בפרט וזאת הגם שעפ"י הרישומים , בכל הביקורים הללו - סיבת פנייתו לרופא היתה "כאבי גב".
נהפוך הוא. ברישומים מצויין במפורש , כי מדובר ב"סוג ביקור : רגיל" להבדיל מן הציון "סוג ביקור: תאונת עבודה" המופיע לראשונה (!) ברישומי דר' עבדאללה בביקור מיום 7.1.03, בו ניתנה לתובע התעודה הרפואית הראשונה לנפגע בעבודה ורק אותו הזכיר התובע , כאמור, בתצהירו.

15. בחקירתו ע"י חוקר המל"ל הוצגה לתובע השאלה :"מדוע הרופא רשם תאונת עבודה רק ב 7.1.03 ? תשובת התובע : " אני לא יודע . אני הבאתי לכם הכל אורגינל" (???)

16. לא למותר יהא להעיר בשלב זה , כי בכל מקרה אין בתיקו הרפואי של התובע כל רישום המעיד על ביקור אצל הרופא ביום האירוע הנטען , 13.12.02 כפי שנכתב בטופס התביעה למל"ל וכפי שטען בחקירתו הנגדית בביה"ד (סיפא עמ' 2 לפרוטוקול).
הרישום הראשון אודות ביקור אצל הרופא בגין כאבי גב הוא , כאמור, מתאריך 15.12.02.

17. עולה אפוא, כי קיימות סתירות למכביר הן בגרסאות התובע כפי שנמסרו בהזדמנויות השונות - בינן לבין עצמן והן בינן לבין הרישומים הרפואיים, ובגין כל אלה התרשמנו כי עדותו אינה מהימנה וזאת בנוסף ומעבר להעדפתנו את עדות חוקר המל"ל בהתייחס לחקירה ולהודעה אשר נגבתה מאת התובע .
נבהיר:
התכופפות סתמית לקשירת ברזל - כך עפ"י טופס התביעה , כמו גם הכחשת עשייתה של תנועה מיוחדת ו/או משונה עובר לביצוע הפעולה עת נתפס גבו לטענתו , הפכה -לאחר שנדחתה התביעה ולקראת הדיון המשפטי - לעשיית הפעולה "תוך הפעלת מאמץ בלתי שגרתי " בכתב התביעה וזו "שודרגה" בתצהיר עדותו הראשית ל התכופפות "לקשור ברזלים שהגישה אליהם היתה קשה ביותר ותוך כדי הפעלת מאמץ בלתי שגרתי...".

העדים אשר נכחו באירוע , לטענת התובע בטופס התביעה, תוך ציון שמותיהם , "נעלמו" כלא היו .
לא זו בלבד שלא הוזמנו למתן עדות לתמיכה בגרסתו בביה"ד , אלא שהתובע העיד בביה"ד , כי כלל לא היו עדים ועמד על כך , כי היה לבד וכי עבד לבד.

הגרסה כי ביקר לראשונה אצל הרופא ביום האירוע עצמו התגלתה אף היא כבלתי מהימנה , עפ"י הרישומים הרפואיים.

תמוהה לכשעצמה העובדה , כי לא זו בלבד שהתובע לא סיפר את פרטי האירוע הנטען עת פנה לרופא המשפחה בתאריך הראשון הסמוך לפגיעה - 15.12.02 , אלא שאף לא הזכיר אותו בביקור הנוסף אצל הרופא מאז ועד כחודש לאחר מכן בתאריך 7.1.03, שאז לראשונה הופך "ביקור רגיל" בגין כאבי גב ל "תאונת עבודה " מ - 13.12.02 ובמועד זה גם מונפקת התעודה הרפואית הראשונה לנפגע בעבודה.
הלכה פסוקה היא , כי יש ליתן משקל מיוחד לאנמנזה הרפואית שכן "יש להניח כי חולה...ימסור את העובדות הנכונות על מנת לזכות בטיפול הנכון" (ראה דב"ע מט' 23 -0 המל"ל נגד הירשהורן , פד"ע כ' 352). העובדה , כי התובע לא דיווח על האירוע בעבודה עד לביקורו השלישי אצלו מאז קרות האירוע לטענתו , מפחיתה אף היא מאמינות גרסתו.
לא נעלמה מאתנו העובדה , כי בעדותו בביה"ד טען התובע , כי מסר לרופא על פגיעתו בעבודה מיד עם פנייתו אליו, דא עקא שכאמור גרסתו זאת אינה מתיישבת עם הרישומים הרפואיים ומשלא הוזמן הרופא להבהיר פשר הרישום המאוחר נוכח עדותו הנ"ל של התובע - הרי נותרה בעינה התמיהה , בלא שקיבלנו לה מענה.
נוכח החזקה , כי הרישומים הרפואיים משקפים אמת ונוכח התרשמותנו השלילית מעדות התובע בנושאים האחרים - מעדיפים אנו גם לעניין זה את הרישומים הרפואיים האוביקטיביים . וכי איזו סיבה היתה לו , לרופא, שלא לציין כי מדובר בתאונת עבודה - עד 7.1.03- אם התובע סיפר לו אודותיה ב - 2 ביקוריו קודם למועד הנ"ל???

18. לסיכום ומכל הטעמים כמפורט לעיל במצטבר , נוכח הסתירות בגרסאות התובע בינן לבין עצמן כמו גם בינן לרישומים הרפואיים ובין עדותו לזו של חוקר המל"ל , סתירות המשליכות על אמינות גרסתו לעניין עצם קרות האירוע הנטען הננו קובעים , כי התובע לא הוכיח טענתו כי אירע אירוע תאונתי בעבודתו ביום 13.12.02 וכי התביעה - דינה להדחות.

בטרם סיום ובהתייחס לשני פסה"ד של ביה"ד האזורי לעבודה בנצרת (כב' השופט ארמון) אשר צורפו ע"י ב"כ התובע - בהם הוכרה תאונת עבודה על אף שבאחד , הנפגע כלל לא פנה לטיפול רפואי אלא בחלוף זמן מאז התאונה ובשני -דיווח לרופא המטפל על האירוע בעבודה רק בביקורו החוזר, נעיר , כי מטעמים השמורים עמה בחרה ב"כ התובע לצרף את פסה"ד הסופיים בלבד - שניתנו לאחר קבלת חוו"ד מומחה מטעם ביה"ד . בפסה"ד לא פורטו קביעותיו העובדתיות של ביה"ד בציון , כי אלה פורטו בהחלטה בה מונה מומחה מטעם ביה"ד . ההחלטות - לא צורפו.
משכך ברי, כי לא נוכל להתייחס לדברים אך נעיר , כי ככלל מדובר בקביעות עובדתיות המשתנות מתיק לתיק.
נציין , כי לפחות בפסה"ד האחד אשר צורף (תיק תב"ע נצרת נו 197 - 0 ) צויין כללית , כי בהחלטה אשר קדמה לפסה"ד "התקבלה גרסת התובע".
בענייננו , כאמור, גרסת התובע אינה מהימנה, עפ"י קביעותינו דלעיל.

19. התביעה נדחית , אפוא.
כמקובל בתביעות בתחום הביטחון הסוציאלי - אין צו להוצאות.

20. לצדדים הזכות לערער על פס"ד זה , לביה"ד הארצי לעבודה בירושלים ,תוך 30 ימים ממועד קבלת פסה"ד.

ניתן והודע היום ב' אדר ב, תשס"ה (13/03/05) בהעדר הצדדים.
המזכירות תשגר עותק

פסק דין
זה לב"כ הצדדים.

עדנה קוטן
- שופטת

מאיר זמיר
נציג ציבור

חריש נאזם
נציג ציבור








בל בית דין אזורי לעבודה 4283/03 אמיר ברייה נ' המוסד לבטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 13/03/2005)