פסקי דין על תמר בהיר | פסקי דין על יגאל בהיר | פסקי דין על איאד אטרש | פסקי דין על ג'מילה אטרש | פסקי דין על עמנואל ניב ואח' |

24809-01/10 א     01/11/2015




א 24809-01/10 תמר בהיר, יגאל בהיר נ' איאד אטרש, ג'מילה אטרש , עמנואל ניב ואח'








בית משפט השלום בטבריה



ת"א 24809-01-10 בהיר ואח'
נ' אטרש ואח'


תיק חיצוני:


בפני

כבוד השופטת
אילונה אריאלי


התובעים:

1.תמר בהיר

ת.ז. 054216098

2.יגאל בהיר

ת.ז. 005627419

שניהם ע"י ב"כ עו"ד גבי ביטון



נגד


הנתבעים מס' 1 ו- 2:
הנתבעים מס' 3 ו- 4
המודיעים לצדדים שלישיים:
הצדדים השלישיים:

1.איאד אטרש
ת.ז. 028173359

2.ג'מילה אטרש

ת.ז. 25872425


שניהם ע"י ב"כ עו"ד פרי עמרי

3.עמנואל ניב
ת.ז. 016665440

4.
אוה ניב ת.ז. 303825780

שניהם ע"י ב"כ איתי שטאוי


נגד

1.איאד אטרש
ת.ז. 028173359
2.ג'מילה אטרש
ת.ז. 25872425

שניהם ע"י ב"כ עו"ד פרי עמרי


3. אברהים מוחמד ת.ז. 058511593

ע"י ב"כ עו"ד יוסף מוחמד


4.נעמאן שדיד ת.ז. 309895290

ע"י ב"כ עו"ד יוסף עמראנה



פסק דין


מבוא
זוהי תביעה כספית לפיצוי התובעים בגין ליקויי בבניה שנתגלו בבית שרכשו בשנת 2003.
הנתבעים מס' 1 ו- 2 הינם הנדסאים אשר לטענת התובעים תכננו, שימשו כאחראי שלד והגישו לוועדה המקומית לתכנון ובנייה בקשה להיתר לגיטימציה לסגירת קומת העמודים בבית - שם נתגלו ליקויי הבניה (להלן: ההנדסאים).
הנתבעים מס' 3 ו- 4 הינם מי שמכרו לתובעים את הבית (להלן: המוכרים).

המוכרים הגישו הודעות לצדדים שלישיים נגד ההנדסאים, נגד מי שערך את היתר הבנייה הראשי של הבית בשנת 1997 ושימש כמתכנן שלד הבניין ואחראי לביצוע השלד
(צד ג' מס' 3, להלן: מהנדס שלד הבית) וכן נגד הקבלן אשר ביצע את בניית הבית (צד ג' מס' 4, להלן: הקבלן).

טענות התובעים

ביום 27.3.2003 נחתם הסכם מכר ולפיו רכשו התובעים את זכויות המוכרים בבית צמוד קרקע הידוע כגוש 15371 חלקה 405 מגרש 393 ביישוב פוריה נווה עובד (לעיל ולהלן: הבית).

קודם לרכישה, ביצעו המוכרים, בעצמם או באמצעות מי מטעמם, עבודות בנייה במסגרתן נסגרה קומת העמודים של הבית.

הנתבעים מס' 1 ו- 2 הינם הנדסאים אשר תכננו עבודות בנייה אלה, שימשו כאחראי שלד לביצוע העבודה והגישו בשנת 1999 לוועדה המקומית לתכנון ובנייה, בקשה למתן היתר לגיטימציה לתוספת בנייה זו.

בסעיף 2ג' להסכם המכר הצהירו המוכרים כי "ככל שידוע להם אין בדירה כל פגם ו/או מום נסתר".

בטרם רכשו התובעים את הבית ואף ביום קבלת החזקה בו, הם בדקו אותו "בעין קונה" ובעין בלתי מקצועית והוא נראה מתאים לצרכיהם.

ביום 28.3.2003 נערכה לבית שומה ע"י שמאי מקרקעין מטעם בנק משכן למשכנתאות, לצורך נטילת משכנתא ע"י התובעים, וזה קבע כי "מצבו הפיזי והתחזוקתי של המבנה טוב" (נספח ד' לכתב התביעה).

בשנת 2006 נתגלו סדקים בקומת הקרקע, אשר הלכו והעמיקו עם חלוף הזמן, עד שלבסוף הגיעו לקומה השנייה של הבית. כמו כן החלה להופיע בבית בעיית רטיבות קשה בקירות ובמחיצות קומת הקרקע.

עקב התגברות תופעות אלה, פנו התובעים ביום 19.3.2009 לנתבעים ודרשו כי ייצרו עמם קשר על מנת לאתר את הסיבות ההנדסיות או הביצועיות לכשלים בבית (נספח ה' לכתב התביעה). פניות התובעים אל הנתבעים העלו חרס.

התובעים פנו לקבלת חוות דעת הנדסית של מהנדס מטעמם - אלי כהן, אשר קבע בחוות דעתו מיום 7.12.2009 (נספח ו' לכתב התביעה) כי בבית קיימים ליקויי בניה ובכלל זה סדקי שקיעה או תפיחה רחבים בקירות החוץ, במחיצות קומת הקרקע ובמחיצות הפנימיות, רטיבות "זוחלת" מקומת הקרקע, שקיעת שבילים ורחבות מחוץ למבנה וסדיקה ושקיעת קירות תומכים. בחפירת ניסיון שבוצעה בפינה הדרום מזרחית של המבנה נתגלה, בין היתר, כי לא קיימת קורת קשר בין הכלונסאות, לא קיימים ארגזי פוליביד או אלמנט דומה לניתוק בין הקרקע לרצפת הבטון, דבר שגרם ללחץ על הרצפה והקורות בשל תפיחת הקרקע, לעיוותים וקימור ברצפה ומכאן לסדיקה בקירות. המשך התופעה עלול לגרום לכשל ולסכנה ליציבות המבנה. הרטיבות בבית מעידה על זרימת מים אל מתחת למבנה הגורמת לרטיבות קשה בקרקע ולזחילת הרטיבות לקירות ולמחיצות.
הפעולות הנדרשות בשל אותם כשלים הינן, בין היתר, חפירה בהיקף הבית לעומק 60-70 ס"מ ויצירת מרווח לניתוק המגע בין תחתית הקורות לאדמה, מילוי חצץ במרווח, פירוק ריצוף וחפירה וביצוע איטום וצינור היקפי לניקוז המים מסביב למבנה, לשם מניעת זרימת המים אל מתחת למבנה. עלות התיקונים הוערכה ע"י המומחה מטעם התובעים בסך כולל של 239,191 ₪.

בנוסף לעלות התיקון, טוענים התובעים גם לנזקים עקיפים: בעת התיקון יהיה עליהם להעתיק את מגוריהם ואת מגורי השוכרים המתגוררים בקומת הקרקע, אל מחוץ לבית ולאחסן את מטלטליהם למשך 3 חודשים, ראש נזק המוערך בסך של 67,500 ₪, בנוסף לאובדן דמי שכירות בסך של 9,810 ₪, עגמת נפש, טרדה, אי נוחות ואובדן ימי עבודה בסך של 50,000 ₪, ירידת ערך בסך של 50,000 ₪ ועלות חוות דעת המומחה בסך של 2,000 ₪.

התובעים טוענים כי אותם ליקויים שנמצאו בבית, היו נסתרים ולא ניתן היה לגלותם בטרם הרכישה.

התובעים טוענים כי הנתבעים אחראים ביחד ולחוד לפצותם מכוח אחריותם לפי חוק התכנון והבניה, התשכ"ה – 1965, חוק המכר (דירות), תשל"ג – 1973, סעיף 11 לחוק המכר, התשכ"ח – 1968 ודיני הגנת הצרכן והן מכוח התחייבותם החוזית, דיני ההשבה, דיני עשיית עושר ולא במשפט, דיני הנזיקין או כל דין אחר.

אופיים וטיבם של הליקויים מעיד כי מקורם בתכנון, בעבודות הבנייה שבוצעו בבית, בפיקוח עליהם ובחומרים בהם נעשה שימוש.

ההנדסאים התרשלו כבעלי מקצוע, בין היתר במחדלים הבאים: תכנון ובניית נכס שאיננו עומד בסטנדרטים של בנייה תקנית, העסקת עובדים שאינם מיומנים או שלא נהגו בזהירות, שימוש במוצרי בנייה שאינם עומדים בתקנים המקובלים, אי הזהרת התובעים מפני האיכות הירודה של הבנייה, בניה בניגוד לחוק התכנון והבנייה וחוק המכר דירות, אי הקפדה על הוראות הדין ועל כל התקנים, אי נקיטה בכל האמצעים הדרושים לביצוע מלא ונכון של התחייבויותיהם או למניעת הליקויים ואי תיקון הליקויים.

המוכרים התרשלו או נהגו בחוסר תום לב בכך שבנו נכס שאיננו עומד בסטנדרטים של בנייה תקנית, בחרו מהנדסים או הנדסאים או קבלני בנייה שאינם מיומנים, לא הזהירו את התובעים מפני האיכות הירודה של הבנייה, לא פיקחו על העבודה בשטח, לא תיקנו את הליקויים בבית ולא הודיעו לתובעים כי קיימים בבית כשלים משמעותיים עד כדי סכנה מוחשית להתמוטטותו. מצגי המוכרים ומעשיהם בשלב הטרום חוזי, עולים כדי הטעיה וניהול משא ומתן בחוסר תום לב. המוכרים נושאים גם באחריות שילוחית לכל מעשה או מחדל שבוצעו עבורם או על ידי מי מטעמם.


טענות ההנדסאים
ההנדסאים טוענים כי אין כל עילת תביעה נגדם. בניגוד לנטען בתביעה, הם נשכרו ע"י המוכרים לביצוע עבודתם רק לאחר שהמוכרים או מי מטעמם סיימו לבנות את הבית, לרבות תוספת הבנייה של סגירת קומת העמודים, כאשר ההנדסאים נתבקשו להכין בקשה לצורך מתן היתר לגיטימציה לשינוי ולסגירת קומת העמודים במבנה קיים.

ההנדסאים לא תכננו את הבית או כל חלק ממנו, לא נטלו כל חלק בעבודות הבנייה ולא פיקחו עליהן, לא המליצו על ביצוע עבודה זו או אחרת בבית, לא שכרו קבלן או איש מקצוע כלשהו לביצוע עבודות הבניה ולא היו בשום אופן אחראיים לאיכות או לטיב העבודה שבוצעה.

ההנדסאים טוענים גם להתיישנות התביעה: היתר הבנייה לבית הוצא בשנת 1997, הבקשה להיתר הלגיטימציה שהוכן והוגש על ידם, אושר ע"י הוועדה המקומית לתכנון ובנייה כבר ביום 21.1.1999, המוכרים קיבלו טופס 4 כבר ביום 6.12.2001. ככל שהיתה לתובעים עילת תביעה, דבר המוכחש, הרי שזו התיישנה בחודש דצמבר 2008, כאשר על פי הנטען בכתב התביעה במועד זה התובעים כבר ידעו על קיומם של ליקויי הבנייה. התביעה הוגשה רק בשנת 2010.

ההנדסאים טוענים כי בשנת 2009, למעלה מעשר שנים לאחר שאושרה בקשתם למתן היתר לגיטימציה, הם הופתעו לקבלת את מכתב התובעים, בו נטענו טענות נגדם בדבר איכות הבניה של הבית. מיד לאחר מכן יצר הנתבע מס' 1 קשר עם התובעים והודיע לו כי הוא והנתבעת מס' 2 לא נטלו מעולם כל חלק בהליכי התכנון, הבנייה, הפיקוח או הייעוץ של הבית וכי הדבר היחיד שעשו הוא שהכינו את הבקשה למתן היתר לגיטימציה לסגירת קומת העמודים, לאחר שהמוכרים או מי מטעמם כבר סיימו את בנייתה. לא הייתה להם שליטה על בניית הבית, שבמקור נבנה על פי היתר בנייה שהוצא בשנת 1997 לבקשת מהנדס שלד הבית.

ההנדסאים מכחישים גם את חוות דעת המומחה מטעם התובע. לטענתם, התובעים לא תמכו את טענתם לירידת ערך הבית בחוות דעת מומחה ולא צירפו אסמכתאות כלשהן לנזקים הנתבעים בגין אובדן ימי עבודה, עוגמת נפש ואובדן הכנסה.

ההנדסאים מפנים בעניין זה לחוות דעתו של השמאי מטעם בנק
משכן למשכנתאות שצורפה לכתב התביעה ולפיה מצבו הפיזי והתחזוקתי של הבית היה טוב אולם רמת האחזקה שלו היתה בינונית.

ההנדסאים הגישו חוות דעת נגדית של המהנדס נג'אר שאוכת מיום 1.2.2011. בחוות דעת זו נקבע, בין היתר, כי שיפוע החצרות של המבנה ושיפוע הכביש בצדו הצפוני של המבנה, הינו לכיוון המבנה, דבר הגורם לחלחול מי גשמים מאחורי המבנה ומתחתיו. השטח שליד המבנה הינו שטח מישורי, בניגוד לתכניות, ועל כן מי הגשמים חודרים מתחת למבנה וגורמים לתפיחת האדמה, לפגיעה ביציבות המבנה ולסדקים. לא בוצע איטום לקיר הצפוני, דבר הגורם לרטיבות, והשבילים בוצעו על פני קרקע גננית ללא מצע מהודק מתחתם, מה שגורם לשקיעתם. עוד קבע המומחה כי החלק העיקרי של עבודות הפיתוח נעשה רק לאחר שלב עריכת הבקשה להיתר הלגיטימציה ומבלי שנלקחו בחשבון שיקולים של ניקוז המים.

טענות המוכרים
המוכרים טוענים להיעדר יריבות ולהעדר עילת תביעה נגדם.

בהסכם המכר הומחו לתובעים כל זכויות המוכרים בבית, לרבות זכויותיהם מול בעלי המקצוע השונים אשר בנו את הבית.

בסעיף 3א להסכם הצהירו התובעים: "כי מצא את הבית מתאים למטרותיו ובכפוף לנכונות הצהרות המוכר וקיום התחייבויותיו עפ"י הסכם זה אין ולא תהיינה לקונה כלפי המוכר כל טענות ו/או דרישות ו/או תביעות כלשהן בקשר לבית".

המוכרים חוזרים ועומדים על הצהרתם שניתנה ביום החתימה על הסכם המכר בסעיף 2ג' שבו ולפיה "ככל שידוע להם אין בדירה כל פגם ו/או מום נסתר". טענת התובעים בתביעתם ולפיה "הליקויים היו מוסתרים ולא ניתן היה לגלותם טרם רכישת הנכס" תומכת בהצהרה זו.

ככל שיתגלו ליקויים בבית, אין כל קשר סיבתי בין התנהגות המוכרים לבין אותם ליקויים. המוכרים פעלו ביושר ובמקצועיות, בהתאם למוסכם ועל פי כל דין ואין להם כל חבות לתובעים.

המוכרים טוענים גם הם להתיישנות, מאחר וחלפו למעלה משבע שנים ממועד הוצאת היתר הבניה לדירה וטופס 4 וממועד החתימה על הסכם המכר ועד להגשת התביעה.

אף אם אין מדובר בהתיישנות, מדובר בשיהוי עצום אשר הסב למוכרים נזק בלתי הפיך במערכת היחסים שבינם לבין בעלי המקצוע שנשכרו על ידם לבניית הבית וקושי במציאת המסמכים והעדויות הנדרשים לצורך ההגנה. חרף טענות התובעים כי כבר בשנת 2006 נתגלו סדקים והחלה להופיע בבית בעיית רטיבות קשה, מאז ועד להגשת התביעה בשנת 2010 הם לא עשו דבר על מנת להפנות את תשומת ליבם של המוכרים לבעיות שנוצרו ולא דאגו לטפל בליקויים מכוח חובת הקטנת הנזק. המוכרים טוענים כי הם לא קיבלו את המכתב שלטענת התובעים נשלח אליהם ביום 19.3.2009.

המוכרים טוענים כי הם אינם קבלנים, אלא אנשים פרטיים אשר בנו את ביתם למגוריהם ועל כן אינם נכנסים בגדר חוק המכר (דירות). הנתבעת מס' 4 הינה רופאה אשר קיבלה הצעת עבודה בבית החולים "פוריה" ועל כן החליטו השניים להעתיק את מקום מגוריהם לצפון ורכשו את הקרקע לבניית ביתם. לצורך בניית הבית, שכרו המוכרים בעלי מקצוע שונים לרבות מודד, מתכנן, מהנדס וקבלן. לאחר שהמוכרים עמדו בכל דרישות הרשויות וקיבלו היתר לבנייה ביום 24.7.1998, הם החלו לבנות את הבית ואף קיבלו היתר נוסף ביום 18.3.1999 (היתר הלגיטימציה). כשסיימו את הבנייה קיבלו אישור אכלוס (טופס 4) ביום 6.12.2001 והחלו להתגורר בבית עם משפחתם. לאחר זמן מה הם החליטו למכור את הבית ולחזור למרכז הארץ וכך נחתם ביום 23.3.2003 הסכם המכר עם התובעים. מכל מקום, גם אם היו התובעים רוכשים את הבית מקבלן, תביעתם התיישנה בחלוף תקופת האחריות או הבדק.

המוכרים טוענים כי טרם החתימה על הסכם המכר, ביקשו התובעים לבדוק את הבית ואף הגיעו מספר פעמים עם שמאי ומהנדס מטעמם לשם כך. לאחר שבדקו את הבית ולאחר שהמוכרים המציאו להם את כל המסמכים שהיו ברשותם, החליטו התובעים לרכוש את הבית. ההעתק של טופס 4 שצורף לתביעה מעיד כי התובעים ביו בעצמם בוועדה המקומית ביום 17.3.2003, היינו – 10 ימים בטרם החתימה על הסכם המכר, מה שמעיד על הבדיקות הקפדניות שביצעו התובעים.

בהסכם המכר נרשם כי התמורה בגין רכישת הנכס הינה הסך של 187,500 דולר, אך התמורה המוסכמת בפועל הייתה בסך של 177,000 דולר בלבד. הדבר נעשה לבקשת התובעים שרצו לקחת הלוואה נוספת מן הבנק לצורך שיפוץ הדירה, שכן כבר אז הופיעו בבית סדקים, כפי שקורה בכל בית חדש, בפרט באזור בו נבנה הבית. ככל שהתובעים לא ביצעו את אותם שיפוצים ואף השכירו את הבית, אין להם אלא להלין על עצמם.

אף השמאי של התובעים אשר בדק את הבית עובר לרכישה קבע כי "מצבו הפיזי והתחזוקתי של המבנה טוב" (ולא טוב מאד) והוסיף כי רמת האחזקה בינונית.

המוכרים הגישו חוות דעת של מומחה מטעמם – המהנדס רונן שטרנברג. בחוות דעתו מיום 1.2.2011 הוא קבע, בתמצית, כי בניגוד לטענת המומחה מטעם התובעים, לא ניתן לאשר באמצעות חפירה מקומית בפינת המבנה קיומם של קורות קשר וארגזים לניתוק בין הקרקע לרצפה. לא אותרו שקיעות וקמרונים בחלקו התחתון של המבנה. על פי צורת הסדיקה ומיקומה, קיימת סבירות כי היא נוצרה משקיעה מקומית עקב תכנון לקוי ולא עקב תפיחת הקרקע ולחץ על הרצפה. מדובר בשקיעה מקומית של הקורות לאחר סגירת קומת העמודים והפיכתה לדירות מגורים. הסדקים אותרו בהיקף קירות קומת הקרקע. יתכן והיה קיים כשל רטיבות מקומי שתוקן, שכן המקום נבדק ביום גשום לחלוטין ונמצא יבש לחלוטין, ללא זרימת מים. הסדיקה התרחשה מיד בסיום הבנייה ולא חל בה שינוי במשך השנים. התיקונים הנדרשים הינם טיפול מקומי בסדקים, בעלות של 17,800₪.

המוכרים הגישו הודעות לצדדים שלישיים כדלקמן:

נגד ההנדסאים, אשר התרשלו בהכנת התכניות לבניית הבית, כולו או חלקו, ביעוץ למוכרים בכל הקשור לבניית הבית, בפיקוח על עבודות הקבלן ועל מבצעי העבודה האחרים, במילוי תפקידם כעורכי הבקשה להיתר, כמתכנני השלד, כמפקחים וכאחראיים על בניית הבית.

נגד מהנדס שלד הבית, אשר ערך את הבקשה להיתר הבנייה של הבית וחתם עליה ביום 21.6.1997 והיה אחראי כעורך הבקשה, כמתכנן השלד, וכאחראי על ביצוע השלד והביקורות.

נגד הקבלן, שהיה אחראי על בניית הבית, אשר התרשל בביצוע ההוראות שניתנו לו לבניית הבית ובייעוץ למוכרים בכל הקשור לבנייה, לא מילא אחר חובתו ולא פעל באופן מקצועי.

טענות מהנדס שלד הבית
מהנדס שלד הבית טוען כי הוא תכנן עבור המוכרים את השלד של קומת המגורים בשנת 1997 וערך את הבקשה להיתר הבניה של הבית. הוא איננו אחראי, במישרין או בעקיפין, לכל עבודה, תכנון או שינוי שהוצעו במועדים מאוחרים יותר.

בפרט הוא איננו אחראי לכל הקשור לסגירת קומת העמודים של הבית והפיכתה לקומת מגורים, שכן הוא לא תכנן ביצוע שינוי זה ולא היה ארחאי לביצוע העבודה. הבית תוכנן להיות גבוה מן הקרקע, מסיבות הנדסיות. על פי התכנית שנערכה על ידו ושעל בסיסה קיבלו המוכרים את היתר הבניה של הבית, בקומת הקרקע תוכנן רק מקלט, מילוי וקומת עמודים. קומת המגורים תוכננה להיות מוגבהת על עמודים בגובה חצי קומה, כאשר העמודים אינם מהווים קומה.

המוכרים, משיקוליהם ועל מנת "להרוויח" את קומת הקרקע, חפרו מתחת לבית פגעו ביסודות והקימו את קומת הקרקע בניגוד לתכנון שערך מהנדס שלד הבית. המוכרים התקשרו עם מתכנן אחר לשם כך והוא אשר אחראי לעבודות אלה. אין מדובר בעובד או בשלוח של מהנדס שלד הבית, אשר לא התערב בבחירת אותו מתכנן ואיננו אחראי למחדליו, ככל שאירעו.

טענות הקבלן
עילת התביעה התיישנה, שכן מדובר בעבודות בנייה שבוצעו בשנת 1998 והתביעה הוגשה רק בשנת 2010, באופן שפגע ביכולתו של הקבלן להתגונן מפני הטענות המועלות נגדו.

הקבלן מילא את כל התחייבויותיו כלפי המוכרים בהתאם לחוק ולתקנים הרלוונטיים והעבודה בוצעה על ידו במיומנות ובמקצועיות ותוך שימוש במוצרים נושאי תו תקן ובאיכות מעולה.

הקבלן ביצע את בניית הבית בהתאם לתכניות ולמפרטים שהועברו לו על ידי המוכרים או על ידי צדדי ג' 1-3 וכל ליקוי הקיים בדירת התובעים נובע מתכנון לקוי או מבחירה בחומרים לקויים או מצוי באחריות המוכרים או צדדי ג' 1-3 בלבד, אשר תכננו את הבית והיו אחראיים באופן מלא על בנייתו ופיקחו או היה עליהם לפקח על הבנייה עד לקבלת טופס 4.

הקבלן לא היה צד להסכם המכר שבין המוכרים לתובעים או למשא ומתן שנוהל ולמצגים שהוצגו לתובעים ככל שהוצגו.

כל שינוי שבוצע בבית על ידי המוכרים או מי מטעמם, בוצע באחריותם הבלעדית וכל בנייה בוצעה באישורם של המוכרים והמהנדסים, לרבות כל תוספת שהתווספה לבית.

חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט
בהחלטתי מיום 8.9.11, מיניתי את המהנדס והשמאי מר נחום פרמינגר, כמומחה מטעם בית המשפט. בחוות דעתו מיום 21.10.2012, ציין המומחה את ממצאיו, שבתמצית הינם כדלקמן:

-
בקירות חוץ ופנים בקומה התחתונה של הבית קיימים סדקים ותזוזות.
-
במחיצה שבין חדר השינה וחדר הכניסה בדירה הצפונית שבקומת הקרקע, נראית עליית רטיבות קשה. בבדיקה מכשירנית באמצעות גלי אולטרא סאונד נמצאה אינדיקציה לכך שכל החלל מתחת למרצפות ספוג רטיבות באופן קשה. מפלס הקרקע באזור זה של הדירה נמוך בכ-1 מ' ממפלס הקרקע בחוץ וסביר להניח שהמים חודרים מבחוץ.
-
בדירה הדרומית שבקומת הקרקע נראים סדקים וחדירת רטיבות במספר קירות. בקירות החיצוניים נראים סדקים בין הבלוקים שנבנו בעת סגירת קומת העמודים לבין העמודים שנבנו קודם לכן בבית. שביל הבטון המשיק למבנה זז ממקומו ושקע. גם כאן החלל שמתחת לבית נמצא ספוג לחלוטין.
מסקנותיו של המומחה הן אלה:

-
כל הליקויים הנראים כיום במבנה נובעים מאופן הבנייה של התוספת בקומה התחתונה (סגירת קומת העמודים). בבנייה זו ישנם ליקויים יסודיים ובכללם: העדר חיבור או חיבור לקוי בין הבנייה החדשה לבין העמודים המקוריים, אשר גרם לסדקים ולתזוזות, אי ביצוע גובה פנים מלא כפי שסומן בתוכניות, אי ביצוע איטום ומערכת ניקוז היקפית למניעת חדירת רטיבות מתחת לרצפה, הטיח החיצוני לקוי במקצת ולכן ישנה חדירת רטיבות מקומית דרך קירות החוץ.
עוד ציין המומחה בחוות דעתו כדלקמן:
-
למהנדס שלד הבית אין כל קשר לנזקים שכן אלו נוצרו בשל תוספת הבנייה שהוא לא תכנן.
-
הנזקים התפתחו כבר בתקופה בה המוכרים החזיקו בבית וחובה היה עליהם למסור זאת לתובעים.
-
אין אפשרות לקבוע אם מדובר בכשל בתכנון או ביצוע לקוי של סגירת קומת העמודים, הואיל ולא נמסרו למומחה תכניות הקונסטרוקציה.
-
הואיל וההנדסאים חתמו על הבקשה להיתר הבניה (של סגירת קומת העמודים) ועל הבקשה לטופס 4, הם נטלו על עצמם אחריות מלאה לתכנון ולביצוע.
-
הליקוי החמור ביותר בקומת הקרקע הינו גובה המפלס, אך מדובר בליקוי שאיננו נסתר והתובעים ידעו מה הם רוכשים.
-
הנזקים שנמצאו על ידי המומחה מטעם התובעים בחפירת הניסיון, דומים לאלה שאותרו על ידי המומחה מטעם בית המשפט.
באשר לעלויות קובע המומחה מטעם בית המשפט, כי על מנת להחזיר את קומת הקרקע למצב נאות נדרש לבצע עבודות בסך כולל של 93,600 ₪ (כולל מע"מ), על פי הפירוט שבחוות הדעת. לשם ביצוע העבודות יהיה צורך בפינוי השוכרים מן הדירות שקומת הקרקע ובשל כך ייגרם לתובעים אובדן שכר דירה בסך כולל של 6,000 ₪.

התובעים הפנו למומחה שאלות הבהרה ובתשובה להן לא מצא המומחה לנכון לשנות את קביעותיו לגבי העבודות הנדרשות לתיקון הליקויים. המומחה ציין כי הפער בין העלות שקבע בחוות דעתו לבין העלויות להן טוענים התובעים, נובע מהרחבת היקף העבודות שמבקשים התובעים לבצע, ללא הצדקה הנדסית. יחד עם זאת קיבל המומחה את טענת התובעים כי סעיף מסוים (הריסת קווי הביוב ההיקפיים וביצועו מחדש) לא תומחר על ידו ועל כך הוסיף סך של 10,000 ₪ + מע"מ בגין סעיף זה.
חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, בכל הנוגע לממצאים ההנדסיים והשמאיים שבה, שהינם ממצאים שבתחום מומחיותו של המומחה, הינה חוות דעת מקצועית קוהרנטית ועניינית.

הצדדים אמנם לא ויתרו על חוות הדעת שהגישו, אך הם לא ביקשו להזמין את המומחה מטעם בית המשפט לחקירה על חוות דעתו.

בנסיבות אלה, לא נסתרו הממצאים שבמומחיות שנקבעו על ידי המומחה בחוות דעתו, הן באשר לסיבות הכשלים והן באשר לעלויות התיקון.

הלכה פסוקה היא, כי בית המשפט יסטה מחוות דעתו של מומחה מטעם בית המשפט, רק בהימצא נימוקים כבדי משקל המצדיקים לעשות זאת. כך נפסק בע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מונטי רב, (1988), פורסם במאגרים המשפטיים:

" משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד – שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שיקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהיעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן".

כאמור, מצאיו ומסקנותיו של המומחה מטעם בית המשפט, שהינם בתחום מומחיותו כמהנדס וכשמאי, לא נסתרו ע"י הצדדים, אשר ויתרו על חקירתו ולא הובאה סיבה, וודאי לא סיבה בולטת לעין, שלא לאמצם.

טענת ההתיישנות
סעיף 5 לחוק ההתיישנות תשי"ח - 1958 קובע, כי התקופה שבה מתיישנת תביעה שלא הוגשה עליה תובענה, בשאינו מקרקעין, הינה 7 שנים. סעיף 6 לחוק קובע כי תקופת ההתישינות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התביעה. חריג לכלל האמור נקבע בסעיף 8 לחוק ההתיישנות אשר קובע כך:
" נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה".
בכל הנוגע לעילות הנזיקיות, קובע סעיף 89 (2) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] כך:
" מקום שעילת התובענה היא נזק שנגרם על ידי מעשה או מחדל - היום שבו אירע אותו נזק; לא נתגלה הנזק ביום שאירע - היום שבו נתגלה הנזק, אלא שבמקרה אחרון זה תתיישן התובענה אם לא הוגשה תוך 10 שנים מיום אירע הנזק".
בע"א 10591/06 רפאל יפרח נ' מפעלי תובלה בע"מ
( 12.7.2010 פורסם במאגרים המשפטיים), בו נדונה השאלה מהו טיב והיקף הנזק אשר בהתגבשותו והתגלותו יש כדי לסמן את פתיחתו של מרוץ ההתיישנות לצורך סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין, נפסק כך:
"
ההלכה הנוהגת בענין זה היא כי לצורך תחילת מרוץ ההתיישנות, אין להסתפק בגילוי נזק כלשהו שהוא בבחינת "נזק של מה בכך"; מנגד, אין מקום שתובע ימתין בהגשת תביעתו לגיבוש מלוא הנזק, ובלבד שנתקיים נזק בהיקף ממשי. תקופת ההתיישנות אינה נפתחת, אפוא, כל עוד לא נתגלה נזק בהיקף ממשי; אך משנתגלה, אין צורך להמתין לגיבושו השלם במלוא היקפו (ענין בוכריס, בעמ' 559; ענין זמיר, בעמ' 128).

... בחינת היקפו של הנזק לצורך תחילת מרוץ ההתיישנות מתבססת על מבחן של סבירות: נזק של מה בכך, אשר אדם סביר לא היה מגיש בגינו תביעה לערכאות, לא ייחשב כנזק שעם גילויו ייפתח מרוץ ההתיישנות. לעומת זאת, התרחשותו של נזק ממשי שאדם סביר היה תובע בגינו, פותחת את מרוץ ההתיישנות במועד היוודעו של נזק כזה (ענין בוכריס, שם; ענין הראל, בפסקה 6 לפסק דיני; דיני הנזיקין, בעמ' 731)".
בע"א 2242/03 אורה אברהם ואח'
נ' עדנאן רשאד
(18.7.2005, פורסם במאגרים המשפטיים), דחה בית המשפט העליון טענת התיישנות שהועלתה נגד תביעת המערערים שם, תביעה אשר הוגשה
נגד מתכנן הבניין, מהנדס הבניין והקבלן, לפיצוי בגין נזק שנגרם למערערים כתוצאה מליקויי בנייה שהתגלו בביתם. בהקשר של גילוי סדקים בקירות נפסק, כי על מנת להכריע מתי החל מרוץ ההתיישנות, יש לקבוע האם אין מדובר בסדקים שהיו בבחינת נזק של מה בכך, אשר אין בו כדי להעמיד אדם סביר על כך שקיים כשל ביציבות הבניין ולהגיש תביעה בגינו. בנסיבות אותו עניין נפסק, כי רק במועד בו הליקויים החמירו ומי גשמים החלו לדלוף מן התקרה, כבר לא היה מדובר בנזק של "מה בכך" וזהו המועד בו המערערים גם יכלו לגלות כי קיים קשר סיבתי בין הנזק לבין מעשיהם ומחדליהם של המשיבים שם. המדובר בשאלה הנלמדת מהראיות וממכלול הנסיבות. בגדר השיקולים שהנחו את בית המשפט שם, עמדה גם המגמה שבאה לידי ביטוי בפסיקתו של בית המשפט העליון, הנוטה לצמצם את פרישתה ואת תחום פועלה של טענת ההתיישנות, משום שהיא פוגעת ב
זכות הגישה לערכאות ונועלת את שערי בית המשפט בפני
בעלי זכות מהותית.
בענייננו

- אין חולק כי התובעים רכשו את הבית רק בשנת 2003. על פי טענתם, שלא נסתרה ומתיישבת עם טענת המוכרים כי מדובר בליקוי שהיה נסתר בעת המכירה, רק בשנת 2006 החלו להופיע סדקים בכל הבית, כאשר בתחילה היו אלה סדקים קטנים, שהיו בבחינת נזק של מה בכך ונאטמו על ידם באמצעות "קלסימו". רק בהמשך התפשטה הסדיקה והעמיקה עד שבחורף 2009 החלה חדירת מים לדירה הקטנה בקומת הקרקע, הופיעה רטיבות בקיר הצפוני אשר היה בנוי בחלקו כמטר בתוך האדמה והחלה חדירת מים בקיר הדרומי של הדירה הגדולה בקומת הקרקע. ניסיונות התובעים לאטום את הסדקים לא צלחו ועל כן ביום 19.3.2009 הם פנו בעניין לנתבעים, במטרה לעדכנם בדבר הליקויים. מועד הגילוי המדויק של הנזק, לטענת התובעים, חל רק ביום בו בוצעה חפירת הניסיון – 20.8.2009.
במכתביהם של התובעים לנתבעים מיום 19.3.2009, טענו התובעים כי "בשנת 2006 החלה סדיקה בקומה העליונה... התופעה התגברה בצורה קשה בשנתיים האחרונות, כאשר הסדיקה בקומת הקרקע החמירה וניכרים סדקים אלכסוניים בכל הקירות בצורה קשה מאד, כולל חדירת מים מהקירות, ואני חוששים ליציבות המבנה. בדירות התחתונות לא ניתן לנהל כמעט מגורים תקינים עקב הרטיבות הקשה, חדירת מים לדירות בעונת הגשמים וסדיקה קשה..."
בנסיבות אלה ומשלא הובאה כל ראיה אחרת מטעם הנתבעים, ניתן לקבוע כי כשנתיים לפני משלוח המכתב האמור, היינו – במרץ 2007, גילו התובעים כי אין מדובר בנזק של מה בכך ויכלו לעמוד על היקף הנזק ועל הקשר הסיבתי שבינו לבין מי מן הנתבעים.
מכאן, שהתביעה, אשר הוגשה בשנת 2010, הוגשה בטרם חלפה תקופת ההתיישנות ואף לא בשיהוי, וודאי לא כזה המצדיק את דחייתה.

אחריות ההנדסאים
מחומר הראיות שהוגש לבית המשפט ומשמיעת העדויות, עולה כי לבית הוצאו שני היתרי בנייה:
הראשון, אשר ניתן ביום 24.7.1998, הינו היתר לבניית הבית אשר כלל קומת מגורים אחת מעל לקומת עמודים. הבקשה להיתר זה נערכה ע"י מהנדס שלד הבית (מוצגים ת/2, ת/3, צ"ג/1).
השני, אשר ניתן ביום 18.3.1999, הינו היתר "מתן לגיטימציה לשינוי ולסגירת ק. עמודים בבית קיים ומאושר" (ת/4, להלן: היתר הלגיטימציה). הנתבע מס' 1, שהינו הנדסאי אדריכלות, חתום על הבקשה להיתר הלגיטימציה כ"עורך הבקשה הראשי". הנתבעת מס' 2, שהינה הנדסאית בניין, חתומה כ"מתכנן השלד" וכ"אחרי לביצוע השלד" (עמ' 75 שורות 1-3 לפרוטוקול).
ביום 26.8.2001 חתמו הנתבע מס' 1 (כעורך הבקשה)
והנתבעת מס' 2 (כמהנדסת אחראית על השלד) על "נספח הבקשה לטופס 3 (תקנה 4)" (מוצג ת/9).
כאמור, על פי חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, כל הליקויים שנמצאו במבנה נובעים מבניית התוספת בקומה התחתונה, היינו - מתייחסים לעבודות נשוא היתר הלגיטימציה של סגירת קומת העמודים.
התובע טוען בכתב התביעה, כי ההנדסאים הם שתכננו את סגירת קומת העמודים, שימשו כאחראי שלד לביצוע העבודה והגישו לוועדה המקומית לתכנון ובנייה את הבקשה למתן היתר הלגיטימציה.
ההנדסאים, מנגד, טוענים כי הם לא תכננו, לא ביצעו ולא פיקחו על עבודות הבנייה של סגירת קומת העמודים. המוכרים פנו אליהם וביקשו שיכינו את הבקשה להיתר הלגיטימציה לסגירת קומת העמודים, רק לאחר שהבניה כולה, לרבות סגירת קומת העמודים, כבר הסתיימה והמבנה היה קיים. ההנדסאים אכן ערכו את הבקשה להיתר הלגיטימציה והגישו אותו לוועדה המקומית, אך הם אינם יודעים מי תכנן את עבודות הבניה, מי ביצע אותן, האם בוצע פיקוח על העבודות, כמו גם בדיקות איכות וחוזק.
התובעים, שעליהם נטל ההוכחה, לא הוכיחו כי ההנדסאים תכננו, ביצעו או שימשו בתפקיד כלשהו בעת הבנייה של סגירת קומת העמודים. בעניין זה לא נסתרה טענת ההנדסאים, כי המוכרים שכרו את שירותיהם רק לאחר שבניית הבית בכללותו, לרבות סגירת קומת העמודים, כבר הושלמה, וזאת על מנת שיערכו ויגישו את הבקשה להיתר הלגיטימציה.
הראיה עליה נסמכים התובעים בתביעתם, הינה העובדה שההנדסאים חתמו על הבקשה להיתר הלגיטימציה, כמו גם על הנספח לה (ת/7) ועל הבקשה לטופס 4 (ת/9), כ"עורך הבקשה הראשי" (הנתבע מס' 1) וכ"מתכנן שלד הבניין" (הנתבעת מס' 2). פרט למסמכים אלה לא הובאה ראיה ישירה כלשהי
- לא על ידי התובעים ולא על ידי שאר בעלי הדין, לכך שבפועל ההנדסאים אכן תכננו וביצעו את עבודות והבניה. בכלל זה לא הוגשו ראיות כגון: הסכמים, תכניות בניה, עדויות של עובדים וכיוצא באלה.
ההנדסאים אינם מכחישים כי הם אכן חתמו על הבקשה להיתר הלגיטימציה כעורך הבקשה וכמתכננת השלד, אך לטענתם מדובר ב"עניין פרוצדורלי" הנדרש ע"י הוועדה המקומית. כך העיד הנתבע מס' 1 בעמ' 75 שורות 27-32 לפרוטוקול:
" הטופס הזה אנחנו לא מכינים. יש טופס שהוא בתוך הגרמושקה שאנחנו מצהירים כאילו שאנחנו אחראים לביצוע וכו' למרות שהבית היה כבר גמור זה גם עניין פרוצדורלי של הועדה שדורשת חתימות על הגרמושקה כדי לשחרר את היתר הבניה".
ובעמ' 76 שורות 16-21 לפרוטוקול:
"ש: מי רשום בבקשה שתכנן את השלד?
ת: בבקשה רשום מתכנן שלד הבנייה אטרש ג'מילה ופה אני צריך לציין שכשאנחנו מבקשים בקשה למתן לגיטימציה, הוועדה מחייבת שיהיה מתכנן קונסטרוקציה שלפי המפרט של היתר הבניה כתוב בסעיף של מתכנן שלד הבניין שהוא כן מצהיר שהוא בדק את המבנה, שהמבנה לא נמצא במצב של סכנת קריסה או לא ראוי למגורים ובסעיף הזה זה נכתב כמתכנן שלד הבניין למרות שבפועל הוא לא המתכנן".
ומשנשאל על החתימה על טופס 4 השיב (עמ' 79 שורות 16-22 לפרוטוקול):
"ש: ג'מילה אחראית על השלד.
ת: כן, זה מה שכתוב בטופס.
ש: גם הטופס הזה הוא רק פרוצדורה.
ת: פרוצדורה בשביל לקבל טופס חשמל, טופס 4".
הנתבע מס' 1 עמד בחקירתו הנגדית באופן עקבי ואמין על טענתו כי הוא והנתבעת מס' 2 לא לקחו כל חלק בבניית הבית, אלא נשכרו ע"י המוכרים רק כאשר המבנה בכללותו כבר היה קיים (ראה גם עמ' 76 שורות 4-12 לפרוטוקול).
אל מול תצהירם המפורט של ההנדסאים בעניין זה, הנתבע מס' 3
- הוא אשר שכר את שירותיהם של ההנדסאים והעובדות אמורות להיות בידיעתו, טען בתצהירו רק באופן כללי ובלתי מפורט כי "קיבלנו היתר לבניה נוסף ביום 18.3.1999", בלא שפרט כלל את העובדות שעמדו ביסוד הגשת הבקשה להיתר זה והתקשרותו עם ההנדסאים לשם כך או בכלל.
זאת ועוד, עדותו של הנתבע מס' 3 בכל הנוגע לזהות המתכנן והמבצע של סגירת קומת העמודים, הייתה לא עקבית ורב היה הנסתר בה על פני הגלוי. כך הוא העיד, טענה שלא נטענה בתצהיר, כי "בשלב מסוים" (שלא הובהר מהו) מהנדס שלד הבית אמר לו שהוא קיבל עבודה אחרת והמליץ על ההנדסאים "להמשיך ולעשות את החלק התחתון (עמ' 94 שורות 24 לפרוטוקול). משנשאל מי פיקח על סגירת העמודים לא ידע להשיב בוודאות אלא העיד "אני חושב שהמהנדסים, שניהם...תשאל את הקבלן, זה למיטב ידיעתי שניהם" (עמ' 96 שורות 20-25 לפרוטוקול). בהמשך הוא טען כי היה לו הסכם עם ההנדסאים, אך הסכם זה לא הוגש לבית המשפט (עמ' 103 שורות 1-5 לפרוטוקול). הוא לא ידע להשיב בבהירות מה בדיוק התבקשו ההנדסאים לבצע (עמ' 104 שורות 1-15 לפרוטוקול) ומשנשאל במפורש האם נכון שהוא פנה להנדסאים לשם הגשת הבקשה להיתר הלגיטימציה רק לאחר שהבנייה הסתיימה השיב "אני לא יודע על מה אתה מדבר" (עמ' 105 שורות 4-6 לפרוטוקול). משנשאל מדוע נדרשה ללגיטימציה אם הבית כולו נבנה לאחר הקבלת היתר השיב כי איננו יודע מה זה לגיטימציה (עמ' 105 שורה 14-15 לפרוטוקול).
הקבלן, אשר ביצע את עבודות הבנייה בבית, לרבות סגירת קומת העמודים (והוא איננו נתבע בתביעה), טען בסעיף 11 לתצהירו כי "בשטח היו שני מהנדסים אשר עבדו ביחד ומסרו לי את כל התכניות". זאת, בלא שפרט כלל מי היו אותם מהנדסים, באיזה שלב של העבודות הם עבדו ביחד ובפרט מי מהם, או שמא שניהם, תכננו והיו אחראיים על סגירת קומת העמודים.
גם בעדותו בבית המשפט, הקבלן לא מסר פרטים מדויקים בעניין. על פי עדותו, מהנדס שלד הבית (צד ג' מס' 3, שגם הוא לא נתבע) תכנן מלכתחילה את כל הבית והוא שאישר את סגירת קומת העמודים (עמ' 136 שורות 9-13, 25-28 לפרוטוקול). משנשאל באיזה מועד היו כבר שני מהנדסים לטענתו הוא השיב כי איננו זוכר (עמ' 136 שורות 29-32 לפרוטוקול) ומשנשאל האם בשלב יציקת הרצפה והתקרה כבר היו שני מהנדסים השיב "לא יכול להגיד כן או לא..." (עמ' 137 שורה 8 לפרוטוקול). משנשאל מתי ההנדסאים הגיעו השיב כי איננו זוכר באיזה שלב (עמ' 138 שורות 1-2 לפרוטוקול). הוא גם לא ידע מי הכין את התכניות לפיהן עבד (עמ' 139 שורות 22-23 לפרוטוקול).


מהנדס שלד הבית, אשר תכנן והיה אחראי על ביצוע שלד הבית ולטענתו לא תכנן ולא היה מעורב בביצוע סגירת קומת העמודים, הכחיש את הטענה ולפיה הוא עבד ביחד עם ההנדסאים. על פי עדותו, הוא איננו יודע מי תכנן את סגירת קומת העמודים (עמ' 128 שורות 30-31 לפרוטוקול). בהמשך עדותו הוא אישר במפורש כי פניית המוכרים להנדסאים
נעשתה רק לאחר שהמוכרים נדרשו לטופס 4 ולשם כך נדרשה הכנת תכנית לגליזציה לקומת העמודים, היינו - לאחר שבניית קומת העמודים כבר הושלמה (עמ' 130 שורות 6-23 לפרוטוקול).
לסיכום -
התובעים לא הוכיחו כי בפועל, ההנדסאים תכננו או היו מעורבים בדרך כלשהי בביצוע הבניה של סגירת קומת עמודים. על סמך העדויות שנשמעו ניתן לקבוע כממצא עובדתי, כי אף שהנתבעת מס' 2 חתמה על הבקשה להיתר הלגיטימציה כמתכנת השלד וכאחראית לביצוע השלד, בפועל היא לא שימשה בתפקידים האמורים. ההנדסאים נשכרו ע"י המוכרים רק לאחר שהבניה כולה כבר הסתיימה וזאת על מנת להגיש בקשה להיתר לגיטימציה לסגירת קומת העמודים, שכאמור כבר בוצעה.
התובעים טוענים בסיכומיהם, כי יש למקום להטיל אחריות על ההנדסאים ולו מכוח חתימתם על הבקשה להיתר הלגיטימציה (ת/4) - הנתבע מס' 1
כ"עורך הבקשה" והנתבעת מס' 2 כ"מתכנן שלד הבניין" וכ"אחראי לביקורת", לרבות חתימותיהם על ההצהרות המופיעות בבקשה להיתר הלגיטימציה וכן בבקשה למתן טופס 4 (ת/9). התובעים נסמכים בעניין זה על קביעתו של המומחה מטעם בית המשפט, אשר ציין:
"לטעמי ברגע שהם היו אלו שחתמו על הבקשה להיתר בניה ועל הבקשה לטופס 4, הם נטלו עליהם אחריות מלאה לתכנון ולביצוע. מוזר כי מתכנן טוען שחתם "סתם" על בקשות כאלו ואין לו כל מחויבות בקשר לכך. אלמלא אחריותו וחתימתם של הנתבעים 1,2 לא היו מקבלים היתר לבניה של הקומה התחתונה... ואיני מבין כיצד מתכנן שמצהיר כי השלד בוצע לפי תכניו שהוא הכין, והתחייב "לשמור את תכנית הקונסטרוקציה האמורה במשרדו לתקופה של לא פחות מעשר שנים מתום הבניה", לא ביצע כך".
התובעים מבקשים אפוא, בסיכומיהם, להטיל על ההנדסאים את החובות המוטלות על עורך הבקשה להיתר ועל המהנדס האחראי לביצוע השלד ולו מכוח חתימתם על הבקשה להיתר ועל הבקשה לטופס 4, על ההצהרות הכלולות בהן.
אכן, יש לדחות את טענת ההנדסאים, כי הם חתמו על היתר הבנייה ועל הבקשה לטופס 4 רק כ"עניין פרוצדורלי" גרידא. החתימה על היתר הבנייה ועל הבקשה לטופס 4 - כעורך הבקשה, כמתכנן השלד או כאחראי על ביצוע השלד, ובפרט החתימה על ההצהרות הכלולות באותן בקשות, הינה חתימה בת תוקף מחייב ובנסיבות המתאימות ניתן ונכון יהיה להטיל על בסיסה אחריות על החותם, לרבות אחריות כלפי צדדים שלישיים, כגון רוכשים עתידים של אותו נכס מקרקעין, אף אם בפועל החותם לא שימש בתפקידים אלה. בדומה, מהנדס החותם על בקשה להיתר, מבלי לקיים בפועל את החובות המוטלות עליו בחתימתו זו, נוהג ברשלנות ומפר חובות חקוקות (וראה גם העוולה של הודעת שווא רשלנית אשר הוכרה בהמ' 106/54 צבי ויינשטיין נ' קדימה אגודה שיתופית להספקת מים בע"מ בכפר קדימה, פ"ד (ה) 1317).
דא עקא, שבענייננו התובעים כלל לא תבעו את ההנדסאים מכוח עילות תביעה אלה. בעניין זה יש לקבל את טענת ב"כ ההנדסאים בסיכומיו, כי מדובר בעילת תביעה שהתובעים לא תבעו מכוחה ומשום כך אין לפסוק על בסיסה (סעיפים 46-49 לסיכומים).
ודוק: התובעים תבעו את ההנדסאים בשל רשלנותם בתכנון ובבניית הבית, כגון העסקת עובדים בלתי מיומנים, שימוש
שימוש במוצרי בנייה שאינם עומדים בתקנים המקובלים וכיוצא באלה. לא נטען בכתב התביעה כי ההנדסאים התרשלו בעצם חתימתם על היתרי הבנייה בלא שביצעו בפועל את האמור בהצהרותיהם שם, או טענות לרשלנות מסוג זה.
יתרה מכך, הסוגיה של הטלת אחריות מכוח חתימת ההנדסאים על המסמכים האמורים, גם לא נדונה במהלך המשפט ולא בוררה באופן שיש בו כדי להצדיק הטלת אחריות שכזו. כך למשל, לא נדונה השאלה מהו היקף האחריות של מהנדס החותם על בקשה להיתר לגיטימציה על נכס קיים? מהו היקף הבדיקות שעליו לבצע? האם בוצעו בדיקות כאלה על ידי הההנדסאים ואם כן - האם היה די בהן לשם קיום התחייבות ההנדסאים מכוח חתימתם על הבקשות הנ"ל? האם ניתן היה לגלות באותן בדיקות, אילו היו מבוצעות באותה עת (בשנת 1999) כנדרש, את הליקויים שנמצאו לאחר שנים ע"י המומחה מטעם בית המשפט ושאר המומחים? הנתבע מס' 1 העיד למשל, כי הם בדקו את הבית אז והוא היה במצב חדש ויציב וללא סדקים (
עמוד 78 שורות 29-32, עמוד 79 שורות 1-2 לפרוטוקול)
. כך גם לא נדונה השאלה האם הליקויים שנמצאו ע"י המומחה מטעם בית המשפט, מצויים בגדר האחריות שיש להטיל על החותם על בקשה להיתר לגיטימציה למבנה קיים (שהרי מטבע הדברים לא כל ליקוי בנייה באשר הוא, חוסה תחת אותה אחריות). שאלות אלה כולן לא נדונו בתביעה, שכאמור לא כללה את העילה של הטלת אחריות מכוח החתימה בלבד.
כאמור, המומחה מטעם בית המשפט הוא שהעלה בחוות דעתו את הטענה כי יש מקום להטיל אחריות על ההנדסאים מכוח חתימתם על הבקשה להיתר בנייה ולטופס 4. גם בעניין זה יש ממש בטענת ב"כ ההנדסאים, כי אין בכוחן של קביעות אלו של המומחה, שהינן קביעות משפטיות בעיקרן, כדי להקים לתובעים סעד בעילת תביעה שכלל לא נתבעה על ידם ולא נדונה.
על יסוד האמור לעיל, דין התביעה נגד ההנדסאים להידחות.
אחריות המוכרים
ראשית, יש לדחות את טענת התובעים לתחולת חוק המכר (דירות)
על המוכרים בענייננו.
הצורך בהגנה המיוחדת הניתנת לקונה בחוק המכר (דירות), נובע ממעמדו הנחות מבחינת כוח המיקוח, יכולת התמרון וניסוח החוזה לעומת הקבלן בונה הדירה
(
ע"א 213/80
שמעונוף נ' ברוכים

[פורסם בנבו] (6/9/83). החוק עשוי לחול אמנם גם על מוכרים שהם אנשים פרטיים, אך זאת כאשר עיסוקם הינו בשיווק דירות. עמד על כך פרופ' איל זמיר בספרו פירוש לחוקי החוזים - חוק המכר (דירות), תשל"ג – 1973 (2002) בעמ' 184:
"כאשר המוכר הוא אדם פרטי שאינו עוסק בשיווק דירות, אין הוא נהנה בהכרח מעדיפות משמעותית על-פני הקונה מבחינת המידע על הדירה, מבחינת המומחיות הדרושה לעריכת החוזה, או מבחינת כוח המיקוח היחסי שלו.
על-פי-רוב, התקשרות עם מוכר כזה לא תיעשה באמצעות חוזה אחיד ושני הצדדים ייהנו מייצוג משפטי.
לכן יש פחות חשש לחוסר איזון ושקילות בחוזה ופחות צורך לעודד התחשבות של המוכר באינטרסים של הקונה".
סעיף 1 לחוק המכר
(דירות)
מגדיר "מוכר" כדלקמן (ההדגשה איננה במקור, א.א.):
"מי שמוכר דירה שבנה או שהוא עתיד לבנות בעצמו או על ידי אדם אחר על קרקע שלו או של זולתו, על מנת למכרה
...".
תנאי הכרחי, אפוא, להחלת חוק המכר (דירות) על המוכר, הינו שהדירה נבנתה על ידו על מנת למכרה.
התובעים לא טענו וממילא לא הוכיחו כי המוכרים בנו את הבית על מנת למכרו. על פי טענת המוכרים, כפי שהועלתה בתצהירו של הנתבע מס' 3 ובעדותו, שלא נסתרה, בניית הבית על ידם נעשתה במטרה להתגורר בו, בשל מקום עבודתה של הנתבעת מס' 4, הם אכן התגוררו בבית ומכרו אותו רק 4 שנים לאחר סיום הבניה (עמוד 107 שורות 11-14, עמוד 109 שורה 9 לפרוטוקול). כאמור, לא הובאה כל ראיה שהיא לכך שהבית נבנה במטרה להימכר.
על כן, אין תחולה בענייננו לחוק המכר (דירות).
משכך, יש לעבור ולבחון האם התובעים הוכיחו כי המוכרים ידעו או שהיה עליהם לדעת, בשלב המו"מ ובעת שמכרו להם את הדירה, כי קיימים בבית הליקויים להם טוענים התובעים בתביעתם, כפי שאלו נמצאו בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, והסתירו זאת מן התובעים?

טענת התובעים מייחסת למוכרים ידיעה והסתרת העובדה שקיימים בבית "מומים משמעותיים עד כדי סכנה מוחשית להתמוטטות המבנה" (סעיף 27ו' לכתב התביעה). טענה כזו טעונה מידת הוכחה מוגברת לצורך ביסוסה. ראה למשל פסק הדין בעניין ע"א (נצ') 16180-04-13 אמסלם ואח'
נ' יואל ואח'
(פורסם במאגרים המשפטיים, 20.2.2014), שם נקבע כי רוכש הבית לא הביא ראיות לכך שהמוכר היה מודע לליקויים שהיו בנכס בעת מכירתו והסתיר זאת ממנו, כאשר בית המשפט מצא שלא להסתפק בראיות נסיבתיות שהובאו שם ע"י הרוכש, ובכלל זה שהבית סויד לפני מכירתו ושהמוכר גר בו תקופה קצרה לפני מכירתו.
סעיף 16 לחוק המכר קובע, כי קונה יוכל להסתמך על טענת אי ההתאמה, על אף האמור בכל הסכם, אם אי ההתאמה נובעת מעובדות שהמוכר ידע או שהיה עליו לדעת עליהן בעת גמירת החוזה ולא גילה אותן לקונה. נקבע בפסיקת בית המשפט העליון, כי אין חובה להוכיח ידיעה ממשית או אף קונסטרוקטיבית של המוכר, אלא די ביסוד של התרשלות. משמעותה של ההתרשלות היא כי אדם סביר באותן נסיבות היה יודע על העובדות המקימות את אי ההתאמה (
רע"א 7642/97
שטרית נ' נוסבאום
, פ"ד נג
(3
).
בענייננו -
סבורני כי התובעים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם, לא הוכיחו כי המוכרים ידעו על קיום הליקויים ואף לא הוכיחו כי היה עליהם לדעת אודותיהם עובר למכירת הבית.
ראשית, לא הוכח כי המוכרים היו יכולים לדעת כי הבית תוכנן או נבנה באופן לקוי על ידי בעלי המקצוע ששכרו. התובעים אינם טוענים ומכל מקום לא הוכיחו כי למוכרים ידע כלשהו בבניה או כי הם עוסקים בתחום זה. על פי עדותו של הנתבע מס' 3, שלא נסתרה, השכלתו הינה אקדמאית בתחום הסוציולוגיה ומנהל ספורט, הוא מעולם לא עסק בנדל"ן ואיננו מבין בכך (עמ' 94 שורות 3-7 לפרוטוקול). הנתבעת מס' 3 הינה רופאה.
שנית, התובעים עצמם טוענים כי הליקויים היו נסתרים,
כי הסדקים בבית התחילו להופיע ונתגלו רק בשנת 2006, היינו 3 שנים לאחר מכירת הבית, וכי רק בשנים שלאחר מכן הלכו והחמירו עד שהתברר שהם תוצאה של כשל במבנה (עדות התובעת בעמוד 57 שורות 15-32, עמוד 64 שורות 16-17 לפרוטוקול; עדות התובע בעמוד 38 שורות 6-7, עמוד 39 שורה 1 לפרוטוקול). המומחה מטעם בית המשפט אמנם סבר כי הנזקים בבית התפתחו כבר בתקופה בה החזיקו המוכרים בבית, אך אין בכך כדי לקבוע כי דובר בנזקים גלויים לעין באותה עת, ושוב - התובעים מאשרים שרק בשנת 2006 החלו להיראות סדקים.
התובע העיד כי גם כשהופיעו סדקים בשנת 2006 (3 שנים לאחר מכירת הבית ע"י המוכרים), הדבר לא הצביע על כך שקיימת בעיה יסודית במבנה: "בן אדם מהישוב שבבית שלו מופיעים סדקים לא חושב שיש בעיה יסודית ואקוטית ביסודות המבנה, מופיעים סדקים, לוקחים קצת קלסימו, קצת גבס, מתקנים את הסדק מסיידים עושים תיקוני צבע ובזה נגמר הסיפור" (עמוד 27 שורות 28-30, עמוד 28 שורות 1-3 לפרוטוקול, וראה עדות התובעת בעמוד 58 שורות 2-7 לפרוטוקול).
יתרה מכך, השמאי של בנק משכן למשכנתאות, ממנו נטלו התובעים משכנתא, ביקר בדירה ביום 28.3.2003, דהיינו יום לאחר החתימה על הסכם המכר. בשומה מיום 30.3.2003 ציין השמאי: "מצבו הפיזי והתחזוקתי של המבנה טוב" ו"רמת אחזקת הבית בינונית". בין הגורמים והשיקולים בהערכת שווי הנכס, ציין השמאי: "מצבם הפיזי והתחזוקתי הטוב של המבנה בכלל ושל הנכס בפרט". מכאן, שאף השמאי, כבעל מקצוע שנדרש להעריך את מצב הנכס, לא הבחין בליקויים או בפגמים חריגים או ממשיים. בהקשר זה העידה התובעת: "היה שמאי בבית, להזכירכם מטעם הבנק, השמאי מתוקף מקצועו, אני חושבת שהוא בעל מקצוע, הבנק לא ממנה סתם שמאי, הוא בדק את הבית ומצא שהבית במצב טוב, מי אני שאחלוק עליו?" (עמוד 54 שורות 30-32 לפרוטוקול).
ושוב - התובעים עצמם טוענים כי מדובר בליקוי נסתר שלא ניתן היה לגלותו, כאשר לא נטען וממילא לא הוכח כי המוכרים נקטו בפעולות יזומות כלשהן לשם הסתרת הליקוי, כגון שיפוץ הבית בטרם הוצג למכירה. אדרבה, התובעים אישרו בעדותם את טענת המוכרים כי הבית נמכר כשהוא זקוק לשיפוץ ולשם קבלת הלוואה לשיפוץ, התמורה שנרשמה בחוזה המכר הייתה אף גבוהה מן התמורה המוסכמת, שכן, כדברי התובע: "קנינו בית מיד שניה שלא היה ראוי למגורים כשאנחנו קנינו אותו" (עמ' 34 שורות 31-32 לפרוטוקול, עמ' 64 שורות 18-19 לפרוטוקול, עמ' 24 שורות 12-21 לפרוטוקול).
התובעים לא הביאו כל ראיה שהיא לכך שהתקיימו נסיבות כלשהן מהן ניתן להסיק שהיה על המוכרים לדעת, כאדם סביר באותן נסיבות, כי קיימים בבית ליקויים - בתכנונו או בבנייתו. בכלל זה לא נטען ולא הוכח כי הייתה למוכרים ידיעה מקצועית או ידע עדיף בתחום או ביחס לליקויים שאירעו בבניית הבית, שבגינם היה עליהם לחשוד בקיומו של פגם כלשהו. לא הובאה כל אינדיקציה או נתון עובדתי מתריע שהיה בו כדי להצביע על כך שהמוכרים ידעו או שהיה עליהם לדעת על פער כלשהו בין תיאור הבית על פי ההסכם והצהרותיהם בו לבין המצב לאשורו, או שהייתה כבר אז, בשנת 2003, סיבה שהצדיקה שהמוכרים יבדקו את הבית בטרם מכירתו. בנסיבות אלה, גם לא נסתרה הצהרת המוכרים בסעיף 2ג' להסכם המכר ולפיה ככל הידוע להם אין בבית כל פגם או מום נסתר.
עוד יצוין כי התובע אישר בעדותו כי המוכרים לא מנעו ממנו לבצע בדיקות של הבית עובר לרכישה, ובכלל זה להביא מהנדס או אדריכל מטעמם על מנת לבדוק את הבית, אך התובעים בחרו שלא לעשות כן (עמ' 26 שורות 8-14). כך העיד התובע בעמ' עמ' 39 שורות 27-32 ובעמ' 40 שורות 1-3 לפרוטוקול:
"ש: אתה שמעת קודם את המומחה שלכם.
ת: כן.
ש: שמעת שהוא נדהם שבכלל נתנו היתר בניה לבית על פי התוכניות שהוגשו.
ת: כן.
ש: כלומר, אנחנו יכולים להבין מזה שאם היית מביא מישהו שיבדוק את הבית שיש לו קצת ידע ולא מסתמך רק על השיפוצניק שהיה מסתכל על התוכניות אז, היה מגלה בלי חפירה בלי כלום, שיש בעיה בבית. כשאתה שומע את זה אתה לא מצטער שלא עשית את זה.
ת: יכול להיות שאתה צודק.
ש: זה נכון שהנתבעים 3 ו-4 לא מנעו ממך לעשות את זה.
ת: לא מנעו".
הטענות הנוספות שנטענו נגד המוכרים בכתב התביעה, היינו - שהם התרשלו בבניית הדירה, בבחירה ובהעסקה של בעלי מקצוע שאינם מיומנים ובהעדר פיקוח על העבודה בשטח ומניעת תקלות וליקויים, נטענו בעלמא, ללא כל ביסוס ראייתי ודינן להידחות.
על יסוד האמור לעיל, דין התביעה נגד המוכרים להידחות.
בנסיבות אלה, מתייתר הדיון הן בשאלת גובה הנזק והן בהודעות לצדדים שלישיים שהגישו המוכרים.
באשר להוצאות המשפט של הצדדים שלישיים, הרי שנוכח העובדה שהליקויים בבית נמצאו בעבודות סגירת קומת העמודים, כאשר לא הוכח שלקבלן שלד הבית היה חלק בכך, ומשלא הוכח
ע"י המודיעים, שהמידע אמור להיות בידיהם, כי הכשלים היו בעבודת הקבלן דווקא (להבדיל מן התכנון), הרי שעל המודיעים לשאת בהוצאותיהם.
סיכום
על יסוד האמור לעיל, הריני מורה כדלקמן:
1
.
התביעה נדחית.
2
.
התובעים יישאו בהוצאות ובשכ"ט עו"ד הנתבעים כמפורט להלן:
א.
לנתבעים מס' 1 ו- 2:
-
החזר שכ"ט המומחה מטעם הנתבעים, מר נג'אר שאוכת, בכפוף לקבלה שתומצא לב"כ התובעים בתוך 14 יום ממועד מסירת

פסק דין
זה לב"כ הנתבעים ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום התשלום למומחה ועד למועד התשלום בפועל.
-
החזר שכ"ט המומחה מטעם בית המשפט (1,500 ₪ + מע"מ), בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום התשלום למומחה ועד למועד התשלום בפועל.
-
שכ"ט עו"ד בסך כולל של 7,500 ₪.
ב.
לנתבעים מס' 3 ו- 4:
-
החזר שכ"ט המומחה מטעם הנתבעים, מר רונן שטרנברג, בכפוף לקבלה שתומצא לב"כ התובעים בתוך 14 יום ממועד מסירת פס"ד זה לב"כ הנתבעים ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום התשלום למומחה ועד למועד התשלום בפועל.
-
החזר שכ"ט המומחה מטעם בית המשפט (1,500 ₪ + מע"מ), בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום התשלום למומחה ועד למועד התשלום בפועל.
-
שכ"ט עו"ד בסך כולל של 7,500 ₪.
3.
המודיעים לצד ג' (הנתבעים מס' 3 ו- 4) יישאו בהוצאות ובשכ"ט עו"ד כדלקמן:
א.
לצד ג' מס' 3:
-
החזר שכ"ט המומחה מטעם בית המשפט (1,500 ₪ + מע"מ), בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום התשלום למומחה ועד למועד התשלום בפועל.
-
שכ"ט עו"ד בסך כולל של 7,500 ₪.
ב.
לצד ג' מס' 4: שכ"ט עו"ד בסך כולל של 4,000 ₪.

ניתן היום,
י"ט חשוון תשע"ו, 01 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.










א בית משפט שלום 24809-01/10 תמר בהיר, יגאל בהיר נ' איאד אטרש, ג'מילה אטרש , עמנואל ניב ואח' (פורסם ב-ֽ 01/11/2015)