פסקי דין על עזבון המנוח פאדי שמאסנה ז"ל | פסקי דין על עיסא שמאסנה | פסקי דין על מאיר חזוני | פסקי דין על מנורה חברה לביטוח | פסקי דין על שמחה אירועים 2007 |

35388-04/12 א     05/11/2015




א 35388-04/12 עזבון המנוח פאדי שמאסנה ז"ל, עיסא שמאסנה נ' מאיר חזוני, מנורה חברה לביטוח בע"מ, שמחה אירועים 2007 בע"מ








בית המשפט המחוזי בירושלים
לפני כבוד השופט רפאל יעקובי

ת"א 35388-04-12
5 בנובמבר 2015



בתביעת
:

1. עזבון המנוח פאדי שמאסנה ז"ל
2. עיסא שמאסנה
שניהם ע"י ב"כ עו"ד בעז ארד



התובעים




נגד












בהודעה לצדדים שלישיים של
:







ובהודעה לצדדים שלישיים של
:
1. מאיר חזוני
2. מנורה חברה לביטוח בע"מ
3. שמחה אירועים 2007 בע"מ
4. אשר שושני
5. אברהם מזרחי
הנתבעים 1 ו-3 ע"י ב"כ עו"ד ישראל גור
הנתבעת 2 ע"י ב"כ עו"ד חלי תורן


הנתבע 5 ע"י ב"כ עו"ד עז אלדד






הנתבעים



מנורה חברה לביטוח בע"מ



שולחת ההודעה


נגד

1. אברהם מזרחי
2. אשר שושני

הצדדים השלישיים


אברהם מזרחי
שולח ההודעה


נגד

1. מאיר חזוני
2. מנורה חברה לביטוח בע"מ
3. שמחה אירועים 2007 בע"מ
4. אשר שושני


הצדדים השלישיים




פסק דין

א.
התביעה וההליכים שבעקבותיה
1.
עניינו של

פסק דין
זה בתביעת נזיקין שהוגשה בגין מותו של פאדי שמאסנה ע"ה (להלן: המנוח) בתאונת עבודה ב-23.2.09. בתאונה נפגע ונמחץ המנוח ע"י מעלון (מתקן הרמה).


2.
בהמשך לתביעה הוגשו גם הודעות לצדדים שלישיים, אשר בסופו של יום אינן מוסיפות צדדים חדשים (שאינם נתבעים) וגם לא מעלות פלוגתאות שאינן עומדות להכרעה בלאו הכי.

3.
בתחילה הוגשה התביעה בקשר לכך לבית משפט השלום בירושלים. מאוחר יותר תוקנה אותה תביעה (סכומה הוגדל) והועברה לבית המשפט המחוזי. בהמשך
(ב-20.11.12) הוגש בבית משפט זה כתב תביעה מתוקן בשנית.

4.
המנוח הוא יליד 2.6.85 והיה כבן 24 שנים במותו.

5.
יורשו של המנוח הוא אביו, עיסא שמאסנה
, והוא הגיש את התביעה כתביעת עזבונו של המנוח.

6.
מה שקשור בזהות הצדדים להליכים ובהגשת כתבי הטענות הסופיים נמשך עד שלהי חודש פברואר 2015 והוסדר בהסכמה. בסופו של דבר יש חמישה נתבעים וכן שתי הודעות לצדדים שלישיים (שהם גם נתבעים בתביעה): האחת – ששלחה הנתבעת 2 נגד הנתבעים 4 ו-5, והשניה – ששלח הנתבע 5 נגד יתר הנתבעים.

7.
הנתבעים 4-1 מוגדרים בכתב התביעה המתוקן בשנית (בסעיפים 6-3) באופן הבא:
"הנתבעת 3 היתה במועדים הרלבנטיים לתביעה זו הבעלים ו/או המחזיק ו/או המפעיל של אולם שמחות בשם שירת ירושלים, ברח' כנפי נשרים בירושלים.
הנתבע 1 היה בכל הזמנים הרלבנטיים לתביעה זו מנהלה של הנתבעת.
הנתבע 4 היה בזמנים הרלבנטיים לתביעה זו מסגר במקצועו, ובמועד שאינו ידוע לתובעים, אך לפני אירוע התאונה, הוא הוזמן על ידי הנתבעים 1 ו/או 3 להתקין את מיתקן ההרמה באולם, במועד שאינו ידוע לתובעים, וככל הנראה בתחילת 2009, אך זאת באופן חלקי. מיתקן ההרמה הותקן לצורך הרמה והורדה של משאות ממטבח האולם לרחוב כנפי נשרים.
הנתבעת 2 הינה תאגיד העוסק בעסקי ביטוח בישראל, והיא ביטחה במועדים הרלבנטיים לתביעה זו את הנתבעת ו/או את הנתבע בביטוח אחריות לנזקי צד שלישי".

הנתבע 5 (להלן: מזרחי) היה בתחילה צד שלישי בלבד ובמסגרת כתב תביעה שתוקן בשלישית (ב-27.11.14) הפך להיות גם נתבע.
המדובר במי שהיה מעבידו ומעסיקו של המנוח בעת התאונה במסגרת "אבי שירותי קייטרינג". התאונה אירעה כשמזרחי עבד עם המנוח יחד באולם באמצעות המעלון.

8.
בכתב התביעה המתוקן הנ"ל (בסעיף 7) נטען כי נסיבות התאונה היו כדלקמן:
"ביום 23.2.09 בשעה 00:50 לערך, נהרג המנוח, בעת שעבד כעובד שכיר בעסק בשם "אבי שירותי קייטרינג", שסיפק כלי אוכל לאולם האירועים. המנוח העמיס כלים על מיתקן ההרמה הבנוי בחלקו החיצוני של בניין האולם ובזמן שמיתקן ההרמה עלה לקומת הקרקע, עבר התובע מתחתיו, כדי להגיע לשלט אשר באמצעותו מורידים את מיתקן ההרמה בחזרה. מסיבה שאינה ידועה, צנח מיתקן ההרמה ומחץ המנוח למוות".

9.
בכתבי ההגנה ובהודעות לצדדים השלישיים כפרו הנתבעים השונים בחבותם בגין התאונה הנדונה וכל אחד טען כי ככל שיש חבות כלשהי בעקבותיה, הרי שיש להטילה על אחרים זולתו ולצמצם את חיוביו שלו.

10.
הנתבע 4 (להלן: שושני) הגיש כתב הגנה להודעה לצ"ג שנשלחה נגדו (ראו ההודעה שהגיש ב-30.1.13) והתייצב לקדם המשפט שהתקיים ב-7.4.13. פרט לכך הוא לא נטל חלק פעיל בהליכים, למרות שנמסרו לו כתבי בי-דין רלבנטיים ושהיה אמור להיות מודע ולהתעניין לגבי ההליכים.

11.
כאן המקום לציין כי מבין הנתבעים השונים הועמד הנתבע 1 (להלן: חזוני) בלבד לדין פלילי בגין התאונה הנדונה (ת"פ 3411-11-12 בבית משפט השלום בירושלים). בעקבות משפטו הפלילי עוכבו ההליכים בתיק דנן (ראו ההחלטה מ-23.5.13).

12.
בהכרעת דין שניתנה ב-18.9.14 הורשע חזוני בגין האירוע דנן.

13.
לאחר הכרעת הדין האמורה ומשהתברר כי הצדדים אינם מגיעים לפשרה, לא היה מנוס משמיעת ראיות ומהגשת סיכומים.

14.
התובעים הגישו ראיות לעניין הנזק בלבד ואילו הנתבעים השונים הגיש ראיות לעניין החבות בלבד.


הראיות שעל הפרק הן כדלקמן:
מטעם התובעים – תצהירים של התובע 2 (אבי המנוח), של שניים מאחיו של המנוח (שאדי שמאסנה ואדהם שמאסנה) ושל שלום בן יאיר, שהיה מעסיקו של המנוח בעבודתו בבריכת שחיה (שהייתה עבודתו העיקרית של המונח, כמצוין להלן,
בסעיף 51).
לשלמות התמונה בקשר לראיות התובעים יצוין, כי בתחילה הוגש גם תצהיר של אח נוסף (מוהנד שמאסנה), אלא שהתובעים ויתרו עליו בהמשך הדרך (ראו פרוטוקול,
ע' 25, ש' 7).

מטעם חזוני והנתבעת 3 (להלן: האולם) – תצהיר של חזוני.
מטעם הנתבעת 2 (להלן: חברת הביטוח) – תצהיר של פאני אמסלם, שהיא חתמת
בחברת הביטוח.
מטעם מזרחי – תצהיר שלו.

15.
בדיוני הוכחות (שהתקיימו ב-16.3.15 וב-26.3.15) נחקרו המצהירים הנ"ל ולאחר מכן נקבעה מתכונת תלת-שלבית מוסכמת להגשת סיכומים בכתב, המאפשרת לכל צד להעלות טענותיו ולהתייחס לטענותיהם של יתר הצדדים.

16.
בהמשך לסיכומים שהוגשו עד 22.7.15 ולהתפתחויות בהליך הפלילי (הנ"ל בסעיף 11) ניתנה באותו מועד החלטה כדלקמן:
"התיק הגיע לעיוני ומתברר שמבין כל הצדדים רק הנתבע 5 ניצל את הזכות להגשת סיכומי תשובה. עוד עולה כי בהליך הפלילי נגד הנתבע 1 בתיק דנן (חזוני) הסתיימו ההליכים בבית משפט השלום והוגש ערעור הקבוע לדיון לאחר הפגרה והחגים (ב-14.10.15), באופן שפסק הדין בקשר אליו צפוי להיות חלוט במועד לא רחוק. בשלב זה נקבע כי ניתן להגיש הודעות בהמשך למצוין לעיל עד 5.8.15 וכי מי שלא יגיש דבר מה עד אז ייחשב כמבקש שיינתן

פסק דין
בתיק דנן על יסוד מה שמצוי בו עתה".

17.
בעקבות אותה החלטה לא הוגש דבר מה. לאחר מכן התברר כי (בהחלטות מ-11.10.15 ומ-21.10.15) נדחה הדיון בערעור הנ"ל (ע"פ 22071-07-15), בתחילה ל-29.11.15 ולאחר מכן ל-7.2.16. מכאן שיש ליתן עתה

פסק דין
על יסוד כל שהוגש עד כה.



ב.
תוצאה סופית בקליפת אגוז

18.
לאחר שקילת המכלול הגעתי לתוצאה המורכבת הבאה:

א.
חזוני והאולם, שושני ומזרחי עוולו בנזיקין כלפי המנוח.

ב.
אין לייחס למנוח אשם תורם.
ג.
כל הנתבעים (המנויים לעיל בס"ק א' וחברת הביטוח), יחד ולחוד, חייבים לפצות את התובעים על הנזקים שבגין התאונה.
ד.
חברת הביטוח חבה במלוא החיובים (הזהים) של האולם ושל חזוני.
ה.
לגבי מערכת היחסים בין הנתבעים לבין עצמם (בהינתן גם ההודעות לצדדים השלישיים) תחול החלוקה שתיקבע להלן.

ו.
סכום הפיצויים הכולל הוא 1,510,000 ש"ח.

19.
אסביר להלן כיצד הגעתי לתוצאה דלעיל. אפתח בממצאים העובדתיים לגבי נסיבות התאונה, אמשיך בתוצאות המשפטיות הנגזרות מהם לעניין החבות כלפי התובעים, החלוקה הפנימית בין הנתבעים והטענות בדבר אשם תורם. במסגרת זו אתייחס לסוגיה הספציפית שעניינה היקף חבותה של חברת הביטוח בנסיבות המקרה. לאחר מכן אעבור לנושא הנזק, קרי: לפיצויים.

ג.
ממצאים עובדתיים
20.
לנוכח העובדה שפסק הדין הפלילי אינו חלוט, לא ניתן להשתמש בממצאים שנקבעו במסגרתו מכח סעיף 42א לפקודת הראיות. עם זאת, הנתבעים בהליכים דנן העידו בתיק הפלילי ועוד קודם לכן מסרו הודעות במשטרה ובנוסף לכך מסרו הודעות במסגרת החקירה של משרד התעשייה המסחר והתעסוקה (במסגרת מה שהוביל לדוח החקירה, שהוגש במסגרת תעודת עובד ציבור כמוצגים 19-18 מטעם התובע). בחקירותיהם במסגרת התיק דנן עומתו הנתבעים שהגישו תצהירי עדות ראשית עם גרסאות שמסרו בהזדמנויות האחרות הנ"ל. כפי שצוין, בתיק הפלילי הואשם חזוני בלבד, לעומת התיק האזרחי דנן אשר בו נתבעו כל הנתבעים שלפנינו. לעניין זה עשוי להיות משקל. כמו כן, יש משקל גדול בהרבה לגרסאות שנמסרו בסמוך לאירוע לעומת גרסאות מאוחרות בזמן, שניתנו לאחר שהיו הזדמנויות לעיבוד חומר ולשקלול אינטרסים. הדברים אמורים בעיקר לגבי מזרחי וחזוני, שאצלם נמצאו סתירות משמעותיות בין הגרסאות המוקדמות לאלה המאוחרות (שעליהן הצביעו בעיקר התובעים וחברת הביטוח בסיכומיהם).

21.
הבניין שבו אירעה התאונה ממוקם באזור שבו יש הפרשי גובה בין הרחובות. מפלס החנייה שלו נמצא ברחוב כנפי נשרים והוא גבוה שתי קומות מהמפלס שבו האולם והמטבח שלידו.

22.
המעלון שבו מדובר הוזמן עבור האולם ע"י חזוני משושני. הוא נועד לאפשר העלאה והורדה של עגלות מזון וכלי אוכל מרכבי הספקים המגיעים לקומת החנייה אל המטבח ולהיפך ובכך להקל על הפריקה והטעינה.

23.
המעלון הוא תא עשוי מתכת שהותקן מחוץ למבנה האולם. במפלס העליון של החנייה הותקנה דלת מתכת בצד של המעלון הפונה לרחוב. במפלס התחתון צמוד המעלון לדלת המטבח. המעלון הורכב על ארבע מסילות וחובר באמצעות שרשרת לכננת הרמה שהייתה בקצה העליון של המעלון, במפלס החנייה.
הפעלת המעלון מתבצעת בלחיצה מתמדת על לחצני לוח פיקוד נייד.
כשהמעלון נמצא במפלס האולם (המפלס התחתון) יש לעבור דרכו כדי להגיע אל המטבח וכשהוא נמצא במפלס החנייה (המפלס העליון) יש לעבור מתחתיו לשם כך.

24.
במועד התאונה (23.2.09) היה המעלון מורכב ומותקן כפי שביצע שושני, הוא לא נבדק ע"י מהנדס ולא ניתן אישור להפעלתו.

25.
חזוני לא אסר להשתמש במעלון ולא ניטרל או מנע את אפשרות השימוש במעלון.
כל שעשה בעניין הפריקה והטעינה היה מתן הנחייה כללית פוזיטיבית, להכניס ולהוציא ציוד ומזון דרך המפלס התחתון, וגם אותה לא דאג לאכוף.

26.
ביום התאונה הביאו מזרחי והמנוח ארגזים עם כלי אוכל (כגון צלחות, כוסות וסכו"ם) לאולם והכניסו אותם למטבח ללא שימוש במעלון.

27.
לקראת סיום האירוע שנחוג באולם, נארזו הכלים בארגזים. בהמשך הגיעו מזרחי והמנוח לצורך העלאת הכלים מן המטבח למפלס החנייה והעמסתם על כלי הרכב. מזרחי עשה שימוש במעלון
– למרות ההנחייה הפוזיטיבית הנ"ל של חזוני ועל אף שלא הודרך לגביו – והפעיל אותו לתכלית זו. בשלב מסוים הוריד מזרחי את המעלון ממפלס החנייה לכיוון המטבח. באותו רגע עבר המנוח מתחת למעלון והשרשרת נקרעה והביאה לכך שהמעלון צנח, פגע בראשו של המנוח ומחץ אותו.

28.
לגבי הגורמים העובדתיים לתאונה מקובלות עלי המסקנות של הבודק מטעם משרד התעשיה המסחר והתעסוקה שהוגשו במסגרת תעודת עובד ציבור (כנ"ל בסעיף 20). בנסיבות שבהן הוגשה התעודה ומשלא נתבקשה חקירה עליה, איני מקבל את הטענה כי אין לתת משקל למסקנות שצוינו בה. כך במיוחד כשלא הובאה חוות דעת נגדית וכשלא הונחה תשתית אחרת אשר יש בה לסתור את המסקנות, שבאו לאחר בירורים מקיפים ומעמיקים. המסקנות נכתבו כהאי לישנא:
"2. יש לציין בין הגורמים הישירים שהובילו לתאונה הם כדלקמן:
–
חוסר תכנון ואלתור בהתקנת המתקן, כאשר להגדלת גובה הרמה השתמשו בשרשרת שאינה מיועדת להרמה.
–
אי התקנת אביזרי בטיחות הנדרשים במתקן הרמה מסוג זה.
–
חיווט הפוך לכיוון ההרמה והורדה בלוח פיקוד נייד של המתקן.
–
כשל של מפסק מגבל שלא הפסיק פעולת כננת כלפי מעלה והדבר גרם לקריעת השרשרת.

3.
המתקן הופעל ללא בדיקה ראשונית ע"י בודק מוסמך, בניגוד לסעיף 86 של פב"ט.
4.
המנוח שהפעיל את המתקן לפני קרות התאונה והמעביד שלו שהפעיל את המתקן ברגע האירוע לא הודרכו בהפעלת המתקן, בניגוד לסעיף 18 (א', ב', ג') של תקנות בטיחות בעבודה (עגורנים, מפעילי מכונות הרמה אחרות ואתתים) התשנ"ג 1992.
5.
התאונה הייתה נמנעת אילו בעל האולם ומתקין המתקן היו דואגים לנתק מהחשמל של כלי ההרמה שטרם הוכשר לשימוש ולמנוע מכך שימוש בו ע"י כל אחד הנמצא בסביבתו".


ד.
מסקנות משפטיות – חזוני והאולם, שושני ומזרחי עוולו בנזיקין
29.
בהמשך לכל שנאמר לעיל ברי כי הנתבעים שצוינו בכותרת פרק זה עוולו כלפי המנוח בנזיקין וחבים לפצות את התובעים.

30.
לעניין החבות בנזיקין בנסיבות המקרה, ברור כי הנתבעים הנ"ל עוולו ברשלנות. לגבי השאלה אם עוולו גם בהפרת חובות חקוקות טוענת חברת הביטוח (בסעיפים 53-49 של סיכומיה) והנתבעים האחרים מצטרפים אליה, כי התובעים לא עמדו בחובת הפירוט הנדרשת מהם לפי תקנות סדרי הדין והפסיקה. אכן, הטענה האמורה צודקת. עם זאת, לנוכח קבלת התביעה מכח עוולת הרשלנות, אין לכך חשיבות מעשית.

31.
בהמשך לנאמר לעיל, אעבור עתה להסביר מדוע הנתבעים הנ"ל עוולו ברשלנות.

32.
בראש ובראשונה קל לקבוע כך לגבי שושני, אשר לא גילה מעורבות בהליכים.
די בהינתן מצב דיוני זה כדי להוביל לקביעה כנ"ל בקשר אליו. עם זאת, גם לגופו של עניין ברור ששושני התרשל.
הוא זה שיצר את הסיכון אשר מפורט בסעיף 28 דלעיל. בעקבות המעשים והמחדלים של גורמים נוספים והשתלשלות העניינים המאוחרת התממש אותו סיכון והביא למות המנוח.

33.
באשר לחזוני ולאולם – איני מקבל את הטענות כי בשל האישיות המשפטית הנפרדת של חברה, אין מקום לקבוע לגבי כל אחד משניהם כי עוול בנזיקין. במקרה דנן חזוני (כאדם) התרשל והחברה (המנהלת את האולם כאישיות משפטית כזו) עומדת אף היא מאחורי רשלנויות הקשורות בה. כך נפסק למשל בע"א 7130/01 סולל בונה נ' תנעמי פ"ד נח(1) 1, 22 (2003) כי "מושכלות ראשונים הם כי האורגן אחראי אישית למעשיו שלו, והתאגיד אחראי אישית למעשה האורגן, וכל אחד מהם אישיות משפטית נפרדת מרעותה".

הרשלנות שיש לייחס לחזוני ולאולם היא בהימנעות מלמנוע לחלוטין את אפשרות השימוש במעלון כל עוד לא נשלמה התקנתו והוא לא נבדק ואושר לשימוש. המדובר גם במניעה באמצעים טכניים של ניטרול המתקן וגם במניעה בדרך של איסור מפורש (ולא רק משתמע), אשר יכלול אמירות מפורשות והצבת שילוט מתאים ומהלכים לאכיפתו.

34.
למזרחי כמעביד יש חובת זהירות מוגברת כלפי המנוח בהיותו מעבידו (ראו למשל
ע"א 417/75 בן דוד נ' מפעלי טקסטיל, פ"ד לא(1) 827, 830 ועוד רבים). במקרה דנן פעל מזרחי בניגוד להנחיית חזוני (להכניס ולהוציא את הציוד דרך המפלס התחתון) והשתמש במעלון. הוא עשה זאת מבלי שקיבל הדרכה לגבי הסיכונים הכרוכים בו ובנוגע לאופן השימוש בו. מזרחי גם איפשר מצב שהמנוח, כעובד שלו, יעבור מתחת למעלון לצורך כניסה למטבח ויציאה ממנו (כנ"ל בסעיף 27). סיכון זה אכן התממש בכך שבאחת הפעמים שהמנוח עבר מתחת למעלון, בשעה שמזרחי הפעיל אותו באמצעות תיבת הפיקוד, נקרעה השרשרת והמעלון פגע במנוח והרג אותו.




35.
מכל האמור לעיל עולה כי כל המנויים לעיל עוולו כלפי המנוח.

36.
לתוצאה דלעיל מגיעים גם ללא צורך להשתמש בכלל "הדבר מדבר בעדו". שימוש אפשרי בו עשוי לחזק עוד יותר את התוצאה שאליה מגיעים גם בלעדיו.

ה.
מסקנות משפטיות – חלוקה פנימית בין המעוולים
37.
מששושני פעל, ובעיקר חדל מלפעול, כפי שצוין לעיל (בסעיף 10), הרי שהוא לא מרים את הנטל לשכנע כי גם בחלוקה הפנימית בין הנתבעים (ולא רק במסגרת החיוב יחד ולחוד כלפי התובעים), יש לייחס לו פחות מאשר אחריות לכל הנזקים. אכן, אילו התגונן כראוי היה צפוי שבחלוקה הפנימית הוא יימצא אחראי רק לחלק מן הנזקים, אך בנסיבות שצוינו, שושני אחראי מבחינה משפטית למלוא הנזקים גם בחלוקה הפנימית.

38.
בהמשך לכל שצוין לעיל, יש לקבוע את היחס בין שעור האחריות בגין הרשלנות המתמשכת של חזוני והאולם אל מול רשלנותו הרגעית של מזרחי. בהינתן המכלול אני קובע כי היחס הוא של 4 ל-1, דהיינו, ש-80% חלים על חזוני ועל האולם ו-20%
על מזרחי.

ו.
מסקנות משפטיות – אין לייחס אשם תורם למנוח
39.
הנתבעים טוענים כי יש לייחס למנוח אשר תורם. חברת הביטוח טוענת כי שעור האשם התורם צריך להיות לפחות 20% (סעיף 79 של סיכומיה). חזוני והאולם טוענים כי שעורו צריך להיות לפחות 50% (סעיף 4 של סיכומיהם).

40.
הנטל לשכנע בדבר אשם תורם של המנוח רובץ על הנתבעים. השאלה שעלינו לשאול היא האם עמדו בכך (ראו למשל ע"א 741/83 גוריון נ' פרץ, פ"ד לט(4) 266, 273 (1985) ועוד).

41.
המגמה בפסיקה, הינה להקל מאד עם עובדים בכל הנוגע לרשלנות תורמת. כך נאמר, למשל, בע"א 663/88 שיריזיאן נ' לבידי אשקלון, פ"ד מז(3) 225, 232 (1993):
"יצוין גם, כי קיימת נטיה במדיניות השיפוטית, שלא להטיל אחריות על העובד הנפגע, בשל 'אשם תורם', אלא במקרים ברורים, בהם אשמו של העובד כגורם לתאונה בולט לעין... נטיה זו מקובלת גם בבית משפט זה".

42.
במכלול נסיבות המקרה, שבהן המנוח היה עובד חדש שהגיע עם מעבידו למקום שהיה זר למנוח ופעל לפי הוראות המעביד, אין לייחס לו אשם תורם בגין העובדה שברגע נתון עבר מתחת למעלון (ובכך נתקפדו חייו).

ז.
מסקנות משפטיות – חבות חברת הביטוח
43.
סכום הכיסוי הביטוחי לפי הפוליסה שנרכשה מחברת הביטוח הוא 2 מיליון ש"ח. חברת הביטוח טוענת כי במקרה דנן יש לצמצמו לכדי 1.5 מיליון ש"ח בשל הגדלת הסיכון הביטוחי לאחר מועד רכישת הפוליסה.

44.
לעניין התביעה נגד חברת הביטוח חל סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981, אשר מכוחו יש לנפגע זכות תביעה ישירה נגד המבטח, תוך ש"טענה שהמבטח יכול לטעון כלפי המבוטח תעמוד לו גם כלפי הצד השלישי (הנפגע – ר.י.)".

45.
במצב הדברים האמור, אין צורך בהודעה לצד שלישי של המבוטח נגד חברת הביטוח כדי שחברת הביטוח תחוב כלפי התובעים במלוא הכיסוי הביטוחי הנקוב בפוליסה

(2 מיליון ש"ח).

46.
לגופו של עניין מקובלת עליי טענת התובעים כי ללא חוות דעת מומחה ועל יסוד הסתפקות בהעדת חתמת שלא עסקה בפוליסה הספציפית הנדונה, אין בסיס לקבוע הפחתה של היקף הכיסוי הביטוחי בשעור הנטען או בשעור מסוים אחר (למרות טענותיה של חברת הביטוח בדבר השתלשלות העניינים בנוגע לביטוח ולסיכונים).

47.
כפועל יוצא מן האמור ומהסכומים שנפסקו, חבה חברת הביטוח – כלפי התובעים וביחסים הפנימיים – במלוא הסכומים הרלבנטיים, תוך שחיוביה זהים לאלה של האולם ושל חזוני.

ח.
הנזקים והפיצויים
48.
התובעים עותרים לפיצויים עבור ראשי הנזק הבאים: אבדן הכנסות בשנים האבודות (לרבות פנסיה וקצבת זקנה), נזק לא ממוני, הוצאות קבורה ומצבה והוצאות בקשר לקבלת צו ירושה.

49.
אעבור עתה לבחון כל אחד מראשי הנזק הנטענים.

ח1.
אבדן הכנסות בשנים האבודות (לרבות פנסיה וקצבת זקנה)
50.
בראש נזק זה עותרים התובעים בסיכומיהם
לפיצוי בסכום כולל של 1,548,285 ש"ח, המורכב מפיצוי בסך 1,400,647 ש"ח עבור הפסדי הכנסה בשנות העבודה ומפיצוי נוסף המסתכם ב-147,641 ש"ח עבור הפסדי פנסיה וקצבאות זקנה בשנים שלאחר מכן.

חברת הביטוח טוענת בסיכומיה כי יש לפסוק סכום של 700,000 ש"ח המכסה את המכלול ואין לפסוק פיצוי נוסף ונפרד עבור הפסדי פנסיה וקצבת זקנה. חזוני והאולם מצטרפים לטיעונים העקרוניים של חברת הביטוח, אך טוענים שהסכום הכולל עשוי להגיע לכל היותר ל-406,800 ש"ח.

מזרחי מצטרף לטיעונים שהעלו הנתבעים האחרים לגבי מה שעל הפרק עתה.

51.

עיקר עבודתו של המנוח בתקופה שלפני התאונה הייתה בבריכת ירושלים. שם עבד גם כמציל וגם כעובד תחזוקה. שכרו הממוצע בשלושת החודשים שקדמו לתאונה היה

7,812 ש"ח ושכרו הממוצע בשנת 2008 עמד על 6,661 ש"ח דאז, המגיעים ל-7,610 ש"ח בערכים עדכניים.
מן האירוע הנדון למדנו כי המנוח עבד גם בשירותי הקייטרינג של מזרחי. עם זאת, הוא הספיק לעבוד שם רק פעמיים והשתכר 259 ש"ח ליום עבודה (לפי טופס 106 לשנת 2009 ועדות מזרחי, ע' 47, ש' 11-10).
אביו ואחיו של המנוח הצהירו כי המנוח עבד גם כשומר במועדון "האומן" ולא מסרו פרטים ונתונים של ממש לגבי עבודה זו. בחקירתו הנגדית שלל האב קיומה של עבודה זו (פרוטוקול, ע' 13, ש' 20) ובחקירתו החוזרת מסר כי לא זכר עבודה כזו (שם, ע' 15,

ש' 21-20).

52.
התובעים עורכים חישובים מחישובים שונים, מתוך נקודת מוצא של ריבוי מקומות עבודה ושל עלייה משמעותית ועקבית בשכר מן העבודה בבריכה. כך הם מגיעים (בנספח א' לסיכומיהם) למשל לכך שבסמוך לגיל הפרישה היה המנוח משתכר לא פחות מ-16,562 ש"ח מן העבודה בבריכה ועוד 2,000 ש"ח מעבודות נוספות.
חברת הביטוח טוענת בסיכומיה כי על יסוד מכלול הנתונים בסיס השכר הרלבנטי הוא 8,000 ש"ח לחודש.
חזוני והאולם טוענים כי בסיס השכר לצורך הפיצויים צריך לעמוד על 3,871 ש"ח בלבד, שכן בחודשים שקדמו לתאונה עבד המנוח בהיקף נרחב במיוחד (320 שעות חודשיות) ואין להניח כי היה מתמיד בהיקף עבודה כזה.

53.
בחינת המכלול מצביעה על הגזמות וספקולציות רבות מצד התובעים. כך למשל המעסיק בבריכה העיד כי מי שעובד שם כמציל ראשי או כאחראי מצילים במשרה מלאה משתכר כ-9,000 ש"ח לחודש (שם, ע' 9, ש' 3-1; ע' 11, ש' 13-11). ברור גם כי נכונה הטענה (שבסעיף 112 לסיכומי חברת הביטוח) שלפיה קיימת תקרה לשכר שאליו ניתן להגיע.
אכן, יש להביא בחשבון אפשרות של עלייה מסוימת בשכרו של המנוח שנהרג בהיותו צעיר מאד, אך בסדרי גודל שונים לחלוטין מאלה שהתובעים נוקבים בהם.

54.
לאחר שקלול המכלול, אני סבור כי יש ליטול בסיס שכר ממוצע של 10,000 ש"ח לכל שנות העבודה האבודות. בסיס שכר זה בוודאי לא מקפח את התובעים והוא אף על הצד הגבוה מבחינת מה שמקובל להביא בחשבון בקשר לעליית שכר אפשרית בעתיד.

55.
הכל מסכימים כי במקרה דנן יש לפעול לפי הלכת פינץ (ע"א 10990/05 פינץ נ' הראל, 11.4.06) ולפסוק הפיצוי לפי הפסד חודשי בשיעור 30% מבסיס השכר.

56.
על יסוד האמור לעיל ובהתחשב גם בריבית עבור כשש שנים וחצי ממועד התאונה, הרי שמתוך התאמה לחישוב ולתוצאה שבסעיפים 115-114 לסיכומי חברת הביטוח,
אני מעמיד הפיצוי הכולל על סכום מעוגל של 900,000 ש"ח למועד

פסק דין
זה.

57.
בהמשך לכל שצוין עד כה ולמכלול הנסיבות, הסכום הכולל של 900,000 ש"ח יהיה עבור כל הקשור בשנים האבודות ואין להוסיף עליו דבר מה בקשר לפנסיה ולקצבאות זקנה. זאת בראש ובראשונה משום שמהלכת פינץ (בסעיף 11) עולה כי הפיצוי שנפסק על יסוד חישוב כנ"ל מביא בחשבון את כל ההפסדים בשנים האבודות. על כך אוסיף כי הנתבעים העלו עוד נימוקים לכך שאין הצדקה לתוספת פיצויים בהקשר זה. העובדה שבמקרה דנן ביססתי את החישוב על בסיס שכר שהוא על הצד הגבוה (כנ"ל בסעיף 54) מצדיקה עוד יותר שלא להוסיף על הסכום הכולל שנפסק לעיל.

ח2.
נזק לא ממוני
58.
הפיצוי עבור הנזק הלא ממוני במקרה דנן בא בגין קיצור תוחלת חייו של המנוח. המדובר במי שתוחלת חייו קוצרה בעשרות שנים בגין התאונה דנן.

59.
התובעים עותרים לפיצוי בסכום של 1,500,000 ש"ח למועד פסק הדין, אשר בתוספת ריבית מביא לסכום של 1,620,000 ש"ח למועד זה ואילו מטעם הנתבעים (בסיכומי חברת הביטוח, בסעיף 129) נטען כי הפיצוי הראוי הוא 500,000 ש"ח.

60.
דרך ההפרזה
שאפיינה את התובעים לגבי הנזק הממוני של השנים האבודות המשיכה גם לגבי הנזק הלא ממוני. בכלל זה, מתוך שלל הפסיקה בהקשר זה – שכל אחד יכול למצוא בה מה שליבו חפץ (סכומים נמוכים לצד גבוהים) – הביאו התובעים דוגמאות הנוחות להם, אשר לא כללו ולו

פסק דין
אחד של בית המשפט העליון שנדרש לעניין ופסק במקרה דומה סכום בסדר הגודל שהם עותרים לו. במקרה אחד שבו כן הפנו להתייחסות של בית המשפט העליון הם עשו זאת באופן שיש בו להטעות. המדובר בעניין עזבון וייס שלגביו ציינו התובעים את שפסק בית המשפט המחוזי והוסיפו על כך כי "ערעורים שהוגשו על פסק הדין נדחו ע"י ביהמ"ש העליון". הקורא עלול לסבור כי בבית המשפט העליון ניתן

פסק דין
שנדרש לסוגייה שעל הפרק והביע עמדה כי הסכום שפסק בית המשפט המחוזי הוא הסכום הראוי. דא עקא, שעיינתי בתולדות הערעורים על פסק הדין האמור ומצאתי כי כל שהתרחש בערעורים אלה הייתה הגשת בקשה משותפת של שני הצדדים למחוק את ערעוריהם וכב' הרשם (תחת הכותרת "החלטה") כתב: "לבקשת הצדדים, אני מורה בזאת על מחיקת הערעורים שבכותרת" (ע"א 8847/02, 9550/02 חמל נ' עזבון וייס, החלטה מ-29.10.03).

61.
לעומת התובעים, השכילו הנתבעים להצביע על פסקי דין של בית המשפט העליון אשר כללו התייחסות משמעותית בהרבה לסכום הפיצויים הראוי בהקשר זה. כך במיוחד בעניין אטינגר (ע"א 140/00 עזבון המנוח מיכאל אטינגר נ' החברה לשיקום ופיתוח הרובע היהודי (15.3.04), שם אושר סכום של 350,000 ש"ח דאז בתוספת ריבית, במקרה של ילד כבן 12 שנהרג. כך במידה פחותה בע"א 5358/09 עזבון בכור נ' מרכז רפואי העמק (15.6.11), שם אושר פיצוי בסכום של 400,000 ש"ח דאז כולל ריבית, בתביעת עזבונה של קטינה שנפטרה כחמש שעות לאחר לידתה.

62.
לאחר שקילת המכלול לגבי המקרה דנן, אני סבור שסכום הפיצוי הראוי במקרה דנן עבור הקיצור בשנות חייו של המנוח הוא 600,000 ש"ח למועד

פסק דין
זה (כולל ריבית עד מועד זה).



ח3.
קבורה ומצבה
63.
בפרק שכותרתו "קבורה ומצבה" מציינים התובעים (בסעיף 68 של סיכומיהם) כי "בידי התובעים לא נשתמרו קבלות. מבוקש לפסוק סכום סביר של 20,000 ש"ח בגין הוצאות לוויה, קבורה ומצבה".
בסיכומי חברת הביטוח (בסעיף 130) צוין כי "התובעים לא הציגו כל ראיות בעניין" ומבוקש לפסוק "פיצוי בסך 10,000 ש"ח".

64.
אין לומר כי התובעים לא הציגו כל ראיות, שכן בתצהיר האב (בסעיף 15) יש משום ראייה מזערית. שם נאמר: "כשפאדי נפטר הייתי בהלם ולא חשבתי לקחת קבלות על המצבה. אני זוכר שזה עלה בערך 10,000 ש"ח. גם היו לנו הוצאות בשלושה ימי אבל". עם זאת, בהינתן כל שצוין לעיל, הסכום המוצע ע"י הנתבעים הוא הסכום הראוי

ואני פוסק בפרק זה סך 10,000 ש"ח (כולל ריבית עד מועד פסק הדין).

ח4.
הוצאות בגין צו ירושה
65.
התובעים עותרים לפיצוי בסך 2,578 ש"ח, בציינם כי "לצורך הגשת תביעה זו נדרשו התובעים להוציא צו ירושה". הם מבקשים לפצותם בקשר לכך עבור אגרה בסך

578 ש"ח ועבור שכ"ט עו"ד בסך 2,000 ש"ח (סעיפים 70-69 של סיכומיהם).

66.
הנתבעים טוענים כי "אין מקום לפיצוי בראש נזק זה" ומציינים כי "התובעים לא הצביעו על מקרים אחרים בהם נפסק פיצוי בראש נזק זה" (סעיפים 133-132 לסיכומי חברת הביטוח).

67.
הן בשל מה שציינו הנתבעים, הן משום שצו ירושה הוא מסמך משפטי הנדרש לצרכים החורגים מן התביעה דנן, אין מקום לפיצוי בקשר לכך.

ט.
סיכום וסיום
68.
התוצאה הסופית העקרונית היא כמצוין לעיל, בסעיף 16.

69.
סכום הפיצויים הכולל הוא 1,510,000 ש"ח (הסכום המצטבר מן הסכומים שנפסקו בסעיפים 57-56, 62 ו-64 דלעיל).


70.
בנוסף לסכום הכולל הנ"ל על הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובעים גם סכום כולל של 350,000 ש"ח, עבור כל הקשור בהוצאות משפט ובשכ"ט עו"ד.

71.
החלוקה הפנימית בין הנתבעים לבין עצמם לעניין תשלום הפיצויים, ההוצאות ושכר הטרחה היא בהתאם למצוין לעיל בסעיפים 38-37 ו-47.

72.
בהינתן שההודעות לצדדים שלישיים שהוגשו לא הוסיפו על מה שהיה נדון ממילא גם בלעדיהן, אין צו להוצאות בקשר לכך וכל צד יישא בהוצאותיו בקשר אליהן.


ניתן בהעדר הצדדים היום, כ"ג בחשון תשע"ו, 5 בנובמבר 2015.




רפאל יעקובי
, שופט







א בית משפט מחוזי 35388-04/12 עזבון המנוח פאדי שמאסנה ז"ל, עיסא שמאסנה נ' מאיר חזוני, מנורה חברה לביטוח בע"מ, שמחה אירועים 2007 בע"מ (פורסם ב-ֽ 05/11/2015)