פסקי דין על מועצה אזורית חבל מודיעין | פסקי דין על פנחס רבינוביץ

58668-11/14 חנ     08/11/2015




חנ 58668-11/14 מועצה אזורית חבל מודיעין נ' פנחס רבינוביץ








st1\:*{behavior:(#ieooui) }
בית משפט השלום ברמלה



ח"נ 58668-11-14 מועצה אזורית חבל מודיעין
נ' רבינוביץ




בפני

כבוד השופטת רבקה גלט


בעניין:

מועצה אזורית חבל מודיעין


ע"י ב"כ, עו"ד אורית אור

המאשימה


נגד


פנחס רבינוביץ



הנאשם




פסק דין

לאחר שנשמעו הוכחות וסיכמו הצדדים טיעוניהם, הסמיכו את בית המשפט, מכוח סמכותו בעבירות קלות ועבירות קנס, לדון את הנאשם בהעדרו ולשלוח את פסק הדין בדואר, זאת על מנת לחסוך לנאשם את הטרחה שבהתייצבות לבית המשפט.

האישום והראיות
נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס
לו עבירה לפי חוק עזר לחבל מודיעין (העמדת רכב וחנייתו) התשע"ג- 2012, וכן על סעיף 72(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א 1961.
על פי עובדות כתב האישום, בתאריך 23.6.14 בשעה 10:14 העמיד הנאשם את רכבו באופן שיש בו כדי להפריע או לעכב את התנועה או שהוא מסתיר תמרור או חלק ממנו. סכום הקנס עמד על סך של 250 ₪.
מטעם התביעה העיד הפקח ציון ג'רבי. לדבריו, ביום האירוע ראה את רכב הנאשם חונה, כששני גלגלים עומדים על המדרכה, לפיכך הקליד את מספר הרכב. בתוך כך, שם לב כי יש לו שלט נכה. הפקח ציין כי במקום יש 11 מקומות חניה מוסדרים לנכים, ובאותה שעה היו 5 מקומות ריקים. כשנשאל אם הוא אמנם זוכר את האירוע, השיב בחיוב וציין כי הוא מכיר את המקום היטב ועובד שם באופן יומיומי. עוד העיד כי באותו יום נגרמה תאונת דרכים במקום בשל רכב הנאשם. הפקח הפנה את בית המשפט לתמונת הדו"ח, ומסר כי בנוסף, הנאשם חנה על מעבר חצייה. המדובר ביציאה מחניון לכיוון ימין בלבד, ורכבים מתפרצים ישר לתוך הנתיב הנגדי, בשל רכב הנאשם. לדעת הפקח, עדיף היה אילו בחר הנאשם לחנות באזור של תחנת אוטובוס, ולא במקום בו חנה.
באמצעות הפקח הוגשה תמונת הדו"ח ת/1, בה נראה רכב הנאשם חונה מימין לכביש, בעיקול הכביש לכיוון ימין, כששני גלגלים ימניים על המדרכה, ושניים השמאליים בולטים לתוך נתיב הנסיעה. הרכב עומד על קצה של מעבר חצייה. הפקח שרטט את מיקום החנייה והסביר כי המדובר ביציאה מחניון, בפני
יה ימינה בלבד, אך מגיעה תנועת רכבים חד סטרית, משמאל. לדבריו, רכבים אלה עלולים היו להתנגש בכל רכב היוצא מן החניון ומתפרץ לנתיבם, כיוון שרכב הנאשם מנע השתלבות לנתיב הימני.
הנאשם, שהוא אדם מבוגר כבן 75, העיד כי לדעתו מותר היה לו לחנות באותו מקום, כיוון שלא חנה על מעבר חצייה. כשהוצגו בפני
ו תמונות הדו"ח, אמר ש"זה לא מעבר חצייה רגיל", אלא מעבר ארוך שמסתיים בקווים מדורגים, והוא לא עמד עם 4 גלגלים עליו. לדבריו, הגיע למקום לצורך השתתפות בכנס, וחנה שם מתחילת הכנס ועד סופו, כ-4 שעות. בחקירה הנגדית אישר שחנה על "סוף של מעבר חצייה". הנאשם טען כי אדם שאינו מכיר באופן אישי את מצוקתו של נכה, לא יוכל להבין את מצוקתו. לדעתו, המקום שבו עמד, איננו מעבר חצייה כפי שהתכוון המחוקק. להוכחת טענותיו בעניין מצבו הרפואי, הגיש הנאשם מסמך "יעוץ רופא מומחה" נ/1, בו נכתב כי הוא סובל מכאבים אקוטיים בגב התחתון עם הקרנה לרגליים, הגבלה תנועתית והתנוונות שרירית בגפיים התחתונות.
הכרעה
חלק בלתי נפרד מזכותו של בעל המוגבלות לכבוד ולשוויון היא הזכות לנגישות, שעוגנה בחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות
כעקרון יסוד: "אדם עם מוגבלות זכאי לנגישות למקום ציבורי ולשירות ציבורי".
ברע"פ 5273/12 גיא וורקשטל נ' מדינת ישראל
(24.4.13) דן כבוד השופט רובינשטיין בהרחבה, בסוגיית חניית נכים, וכך אמר:
דעת לנבון נקל, כי הסדרים מקלים אלה נועדו להקל על נגישותו של ציבור הנכים – "מובן כי קיימת חשיבות עליונה לאפשר נגישות מלאה לציבור לנכים לכל מקום אשר הם חפצים להגיע אליו ברכבם, וזו מטרתו העיקרית של
חוק חניה לנכים.
את עקרון הנגישות של ציבור הנכים יש ליישם ברוח הקבוע
בסעיפים 1
ו-

2
ל

חוק שויון זכויות לאנשים עם מוגבלות
, תשנ"ח–1998" (
רע"פ 604/10

לביא נ' מדינת ישראל

[פורסם בנבו]
(2010), השופט ג'ובראן)). אכן, נגישות לאתר מסוים, העשויה להיראות בחינת פשיטא לפלוני, עלולה להתגלות כקשה שבעתיים למי שמוגבל בניידות. נחוצה מודעות הוגנת של הרשויות למיניהן להסדרים הסטטוטוריים לאנשים עם מוגבלויות, על בסיס של כבוד והוגנות, ועמם שכל ישר.
והנה, הזכות לנגישות, חרף
חשיבותה
,
אינה זכות מוחלטת. היא בעלת אופי יחסי. מולה ניצבים אינטרסים וזכויות אחרות, שגם להם יש ליתן משקל.

חוק חניה לנכים, תשנ"ד-1993 קובע:
2
.
(א)
נכה רשאי להחנות את רכבו הנושא תג נכה (להלן - הרכב), במקום שאין החניה מותרת בו אם התקיימו כל אלה:

(1)
בסמוך למקום האמור, אין מקום חניה מוסדר לנכים או שהוא לא היה פנוי בזמן החניה;
(2)
בסמוך למקום האמור לא מצוי מקום אחר שהחניה בו מותרת או שהוא לא היה פנוי בזמן החניה;
(3)
החניה נעשית באופן שאין בה סיכון לעוברי דרך ואין היא מונעת מעבר חופשי להולכי רגל, לעגלות ילדים או לעגלות נכים;
(4)

החניה
אינה
גורמת להפרעה
ממשית
לתנועה.

סייג

3.
מבלי לגרוע מן האמור בסעיף 2(א)(3) ו-(4), לא יחול ההיתר שבסעיף 2 על חניה -
(1)
בתוך צומת או בתחום שנים- עשר מטרים ממנו, פרט לקטע שסימנה רשות תימרור, בתמרור או בסימון על אבני השפה, שמותר לחנות בו;
(2)
במקום כניסה לשטח המיועד לחניית כלי רכב;
(3)
בתוך מעבר חציה או בתחום שנים- עשר מטרים לפניו;
(4)
בנתיב שיועד לתחבורה ציבורית ובתחום תחנת אוטובוסים המוגדר על ידי סימון על פני כביש, ובאין סימון כאמור - בתוך עשרים מטרים לפני תמרור "תחנת אוטובוסים" ועשרים מטרים אחריו, בשני צדי הדרך, ובלבד שמותר להחנות את הרכב בצד הדרך שממול לסימון על פני הכביש או ממול לתמרור, אם רוחב הכביש באותו מקום הוא שנים- עשר מטרים או יותר;
(5)
בתוך תחום תחנת מוניות המסומן בתמרור שהוצב או סומן;
(6)
בתחום שני מטרים מברז כיבוי (הידרנט) כאשר התחום מסומן בסימון על המדרכה או על שולי הכביש או על שניהם, כפי שקבעה רשות התימרור המרכזית;
(7)
בצד רכב אחר העומד או חונה בצדה של הדרך.

הנה כי כן, לצד החשיבות הרבה שמייחס המחוקק לזכות הנגישות, חלות על חניית בעלי תו נכה המגבלות שבהוראות החוק.
בענייננו, רכב הנאשם חנה ביציאה מחניון ציבורי, בעיקול הדרך, כשחציו על המדרכה, בסיומו של מעבר חציה. אופן חנייה שכזה מנוגד להוראותיו המפורשות של סעיף 3(3) לחוק, האוסר באופן חד משמעי, כל חניה בתוך מעבר חצייה או בתחום 12 מטרים לפניו.
הנאשם טען בשלב מאוחר ביותר, בטרם ניתנה הכרעת הדין, כי אין לקבוע שחנה לפני מעבר חצייה, כיוון שמעבר החצייה לא סומן באופן תקני. הנאשם הגיש לעיוני את הנחיות משרד התחבורה ומשרד הבינוי והשיכון, לעניין תכנון רחובות בערים, אופן סימון מעבר החציה. בהנחיות נכתב ושורטט כי אין לסמן מעבר חציה בפסים ההולכים ומתקצרים כלפי שולי הכביש, אלא יש לסמנם כפסים אלכסוניים לשולי הכביש, כך שיתמזגו עם העיקול שבתוכו ממוקם מעבר החציה, ואורך כל הפסים שווה. ב"כ התביעה מסרה כי התביעה סבורה שהסימון הוא תקני אך לא הוסיפה נימוקים.
לאחר ששקלתי את טענת הנאשם, אין בידי לקבלה. לא ידוע לי מה תקפו של המסמך שהוצג. לעומתו, על פי לוח התמרורים- הודעת התעבורה (קביעת תמרורים) תשע"א-2010 (ק"ת 7434 מיום 5.11.14), סימון 811, אין חובה לכך שפסי מעבר החצייה יסומנו באלכסון דווקא. ייתכן שישנה הוראה עירונית או תכנונית שכזו, אך אין בה כדי לשלול את העובדה שבענייננו חנה הנאשם בסופו של מעבר חצייה ברור ותקני לפי לוח התמרורים.
בנוסף, אני דוחה את טענת הנאשם לפיה חנה אחרי מעבר החצייה ולא לפניו. טענה זו היא לדעתי משוללת סבירות, שהרי אין שחר לניסיון ליצור אבחנה בין חניה לפני המעבר לחניה אחריו, שעה שעניין זה כל כולו תלוי בכיוון הגעתו של הרכב ובכיוון העמדתו, ואינו יכול להיבדק באופן אבסולוטי. לדעתי, קביעת המחוקק כוונתה היא לאסור חניה בתחום 12 מ' ממעבר החצייה, בכל כיוון.
סקירה של פסיקת בתי המשפט מעלה כי במקום שבו חנה רכב בעל תו נכה, בתחום מעבר חצייה, ננקטת גישה דווקנית. להלן דוגמאות מייצגות:
בח"נ 7217/10 מד"י נ' בניטה שמחה חן (30.4.12), הורשעה הנאשמת שהיא נכה משותקת רגליים במספר אירועי חנייה שלא על פי חוק חנייה לנכים, ובין השאר בשל חנייה על מעבר חצייה. נקבע כי קיים איסור מוחלט לחנייה על מעבר חצייה.
בעמ"ק 4357/11 מד"י נ' ערן (17.11.11), הורשע בעל רכב הנושא תו נכה בחנייה על

גבי

נתיב

נסיעה,

בסמוך

לעיקול. נקבע כי החנייה

מהווה

הפרעה

ממשית

לתנועה.
בח"נ 20649-08-12 מד"י נ' קצב (24.10.12), הנאשם שהוא בעל תו נכה, חנה בתחום מעבר חצייה וטען שלא הפריע לתנועה. בית המשפט מצא לנכון להרשיעו.
בח"נ 18000-01-11 מד"י נ' חגי (15.2.11), הנאשם בעל תו נכה, חנה בתחום מעבר חצייה. בית המשפט קבע כי לא התרשם שהוא מתקשה בהליכה באופן שלא ניתן היה לבצע החנייה במקום אחר, לכן הורשע.
בת"ת 31523/07 מד"י נ' בנימין (28.11.07) הנאשם בעל תו נכה חנה על מעבר חציה. נקבע כי הדבר אסור גם כשהמדובר בבעל תו נכה. במקרה ייחודי זה הוכיח הנאשם כי היה קיים בעניינו מצג מתמשך של העירייה שהתיר לו החנייה, לכן זוכה מחמת הספק.
גם אילו קיבלתי את טענת הנאשם האמורה, עדיין ברור הוא כי הרכב חנה למעשה ביציאה מחניון, האסורה לפי סעיף 3(2) לחוק. על פי התמונות שהוגשו וכעולה מעדות הפקח, הרכב הפריע בפועל לכניסת רכבים לצומת, בכך שחסם את יכולת ההשתלבות לתוך הנתיב הימני, שכן חנה עם שני גלגלים על נתיב הנסיעה וחסם את שדה הראיה לרכבים היוצאים מן החניון ופונים ימינה. לכן, חלה הוראת סעיף 2(4) לחוק. בעניין דומה עד מאד, ראה בית המשפט העליון לנכון לאשר הרשעתו של נהג בעל תו נכה (רע"פ 5959/13 לאור נ' מד"י (21.1.14)
הנאשם טען כי לא היה מקום חנייה אחר פנוי בשעה שהגיע למקום, ולכן חנה כפי שחנה. מנגד העיד הפקח כי היו בקרבת מקום מקומות חנייה פנויים לנכים. אינני יכולה לקבוע ממצא עובדתי בשאלת קיומם של מקומות חנייה פנויים באותה העת, אך לדעתי אין לכך חשיבות רבה, שכן הוראות החוק הן ברורות, ואוסרות על חנייה במקום המדובר.
עוד יש לשים לב לכך, שהנאשם לא חנה למשך דקות אחדות, אלא למשך 4 שעות לפחות. משך החנייה אף הוא משמש שיקול לצורך הכרעה בשאלת ההפרעה שנגרמה (עניין ורקשטל הנ"ל).
התרשמותי היא כי אילו היתה ההפרעה לציבור לנגד עיניו של הנאשם, היה דואג לכל הפחות לגשת לרכבו במהלך שעות הכנס על מנת להזיזו למקום חנייה סביר יותר, אך הוא לא עשה כן. אמנם הנאשם סובל מבעיית בריאות משמעותית, אך הוא אינו משותק רגליים חו"ח, ולא נראה שהיה מנוע מלפעול כאמור.
סיכום
אופן חניית הנאשם היה מנוגד לסעיף 3 לחוק לחניית נכים ואף היווה הפרעה לתנועה.
אשר על כן אני מרשיעה את הנאשם לפי סעיף 71 לחוק העזר (העמדת רכב וחנייתו) התשע"ג- 2012
, וכן על סעיף 72(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א 1961.


גזר הדין

הנאשם אינו צעיר לימים, והוא בעל נכות.
יש לקחת בחשבון את העובדה שהנאשם טרח והתייצב למספר דיונים בעניינו, ויש להניח שהדבר לא היה קל עבורו.
במכלול הנסיבות, התרשמותי היא כי הנאשם הפנים את לקחו, ויקפיד מעתה בחנייתו. לפיכך, אינני מוצאת לנכון למצות עמו את הדין.

אני גוזרת על הנאשם קנס כספי בסך 400 ₪, או יום אחד מאסר תמורתו.

הקנס ישולם בתוך 30 יום מהיום. על הנאשם לפנות לתביעה על מנת לקבל שובר תשלום.

המזכירות תשלח את פסק הדין בדואר.

זכות ערעור כדין.


ניתנה היום,
כ"ו חשוון תשע"ו , 08 נובמבר 2015, במעמד הצדדים














חנ בית משפט שלום 58668-11/14 מועצה אזורית חבל מודיעין נ' פנחס רבינוביץ (פורסם ב-ֽ 08/11/2015)