פסקי דין על סובל סוזאן | פסקי דין על אייל קישון |

10672-03/12 העז     08/11/2015




העז 10672-03/12 מדינת ישראל - רשות האוכלוסין וההגירה נ' סובל סוזאן, אייל קישון








בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו

הע"ז 10672-03-12 מדינת ישראל נ' סוזאן ואח'





בפני

:
כב' השופט שמואל טננבוים
, סגן נשיא









המאשימה:
מדינת
ישראל
- רשות האוכלוסין וההגירה

ע"י ב"כ עו"ד רון אופיר

-

הנאשמים:
1. סובל סוזאן

2.
אייל קישון


ע"י ב"כ עו"ד זרי חזן ורותם בלושטיין






גזר דין

1.
ביום 14.5.15 הורשעו הנאשמים בגין העסקת עובדת זרה ללא היתר ומבלי שהוסדר עבורה ביטוח רפואי
(עבירות לפי
סעיף 2(א)
(1)(2)

ו-
2 (ב)(3)
לחוק עובדים זרים, התשנ"א 1991
). המעשים בגינם הורשעו הנאשמים בוצעו בשנת 2010
בעת שהנאשמים העסיקו בלא היתר עובדת זרה אזרחית הפיליפינים בביצוע עבודות משק בית וניקיון.

2.
אציין, כי על אף שהעבירה שעניינה העסקת עובד בלא היתר סווגה כעבירה מנהלית, כתב האישום דנן הוגש בהתאם למדיניות מחמירה שאימצה המדינה, בכל הנוגע להעסקת עובדים זרים במשק בית. בהתאם למדיניות זו, המאשימה איננה מסתפקת בהטלת קנס מנהלי, אלא נוקטת בהליך פלילי יזום, במסגרתו היא עותרת להרשעה פלילית ולהטלת סנקציה כספית משמעותית על מעסיקים של עובדים זרים במשק בית.
3.
בישיבת ההקראה כפרו הנאשמים ביסודות כתב האישום כאשר לטענתם לא העסיקו את העובדת בצוותא ולא בתקופת העבודה הנטענת. לנוכח האמור נוהל הליך של שמיעת הוכחות שלאחריו החלטתי להרשיע את שני הנאשמים בעבירה שיוחסה להם.

טיעוני הצדדים לעונש
4.
ב"כ המאשימה פירט בפני
בית הדין את חומרת נסיבות ביצוע העבירה בגינה הורשעו הנאשמים – העסקה של עובדת במשרה מלאה, ללא אשרה, למשך תקופה של שנה תוך הלנת העובדת בביתם. עוד הדגיש כי ההליך נוהל במלואו.

ב"כ המאשימה הזכיר את הפסיקה המחמירה ביחס לעבירות שעניינן העסקת עובדים זרים בלא היתר, עבירה שהפכה זה מכבר למכת מדינה. ב"כ המאשימה ציין כי מדובר בעבירה כלכלית, ולכן העונש בגינה צריך אף הוא להיות בעל מימד כלכלי מרתיע, ולפיכך ביקש כי ייגזר על כל אחד מהנאשמים קנס כבד.

ב"כ המאשימה סבור כי טווח הענישה המתאים נע בין 20% ל-80% מהקנס הפלילי המקסימלי והציע כי בשים לב לחלקו של כל אחד בביצוע העבירה, ייגזר על הנאשמת 1 (להלן – הנאשמת) קנס בסך 20,000 ₪ ועל הנאשם 2 (להלן – הנאשם) קנס בסך 15,000 ₪ בגין עבירת ההעסקה וכן סך של 10,000 ₪ לנאשמת ו- 8,000 ₪ לנאשם בגין עבירת אי עריכת ביטוח רפואי. כן הזכיר את תיקון 15 לחוק העסקת עובדים זרים אשר העמיד את הקנס המינימלי, על כפל הקנס המינהלי (הגם שלשיטתו במקרה דנן הקנס צריך להיות גבוה יותר).

5.
ב"כ הנאשמים טענו כי טווח הענישה הוא בין 13,500 ₪ לבין 25,000 ₪ ובנסיבות דנן יש להטיל על הנאשמת סך של 13,500 ₪ שזה הרף התחתון במתחם הענישה וזאת לאור מצבה הבריאותי של הנאשמת בעת ביצוע העבירה.
6.
ב"כ הנאשמים מבקש
לבטל את הרשעתו של הנאשם
לפי
סעיף 192א לחסד"פ
בשל חלקו המינורי בביצוע העבירה, בשל הנזק הרב שצפוי להיגרם לו כתוצאה מההרשעה, ובשים לב לכך שבמקרים אחרים המאשימה נמנעה מלנקוט בהליך פלילי נגד שני בני הזוג והסתפקה בהאשמת בת הזוג בלבד, ולפיכך יש מקום כי גם במקרה דנן יוטל קנס אחד בלבד.


לטענתו, הנאשם חזר לארץ בשנת 1992 לאחר שסיים דוקטורט במדעי המחשב בארה"ב , וזאת על מנת להשתלב בתוכנית ממשלתית להקמת מערך ההייטק במדינת ישראל. הנאשם ביחד עם שנים אחרים הקימו במשך שנים את יחידת יוזמה שתמכה בכל נושא ההייטק בחברות פרטיות מטעם הממשלה. בשנים האחרונות הקים קרן הון סיכון- קרן ג'נסיס אשר גייסה לתמיכה בהייטק במדינת ישראל 600 מיליון דולר.


הנאשם אף הקים מרכז טכנולוגי של הייטק למפגש בין חברות הייטק צעירות ליזמים ומשקיעים. הוא משמש כדירקטור בוועדת ביקורת בחברה בארה"ב ועליו להצהיר מדי תקופה על העדר עבר פלילי.


הנאשם מתנדב מזה שנים רבות בוועד המנהל ובוועדת הביקורת של בית איזי שפירא וגם שם נדרש להצהיר על עבר פלילי נקי.

7.
בנסיבות אלה הרשעה תוביל לפגיעה חמורה ובלתי מידתית בנאשם, ויש להסתפק בניהול ההליך הפלילי שכשלעצמו מהווה הרתעה מספקת במיוחד נוכח הזמן הרב שחלף ממועד ביצוע העבירה.


הנאשם ביקש להוסיף כי הוא מצר על ביצוע העבירה גם אם חלקו בה היה מינורי ביותר ומציין כי הרשעה פלילית תפגע בפרנסתו ועשויה לשלוח אותו לפנסיה מוקדמת.
8.
לטענת המאשימה לא מתקיימות לגבי הנאשם נסיבות חריגות המצדיקות סטייה מן הכלל של הרשעה למי שנמצא אשם בביצוע עבירה. כלל הנסיבות אשר פורטו על ידי הנאשם, כגון היותו אדם נורמטיבי ללא עבר פלילי, אשר תורם לחברה מזמנו ומכספו הינן נסיבות שיכולות להישקל עת בודקים את חומרת העונש אולם אין בהן כדי למנוע הרשעתו. המאשימה סבורה כי לא זה המקרה בו הרשעה תהווה "מכת מוות" לנאשם,
ולפיכך אין לעקר מתוכן את ההרתעה שיש בתכלית
חוק עובדים זרים
וב
חוק עבירות מנהליות
.

הכרעה
ביטול הרשעת הנאשם
9.
הבסיס הנורמטיבי לענישה ללא הרשעה מצוי בסעיף
192 א'
ל
חוק סדר הדין הפלילי
(נוסח משולב), התשמ"ב – 1982, אשר קובע כדלקמן:

"הרשיע בית המשפט את הנאשם, ולפני מתן גזר הדין ראה שיש מקום לתת לגביו צו מבחן או צו שירות לתועלת הציבור, ללא הרשעה, רשאי הוא לבטל את ההרשעה ולצוות כאמור"
.


10.
הסמכות לבטל הרשעה מופעלת על ידי בתי המשפט במשורה, תוך הקפדה על נקודת המוצא כי אדם אשר הוכחה אשמתו בהליך פלילי – יש להרשיעו בדין. ההרשעה מהווה פועל יוצא מהפרת הנורמה הפלילית ומסייעת למיצוי ההליך הפלילי ותכליותיו.יישום נקודת המוצא מאפשר הליך אכיפת חוק תקין ושוויוני. בנוסף, הקפדה על עצם ההרשעה נדרשת לצורך העברת המסר ההרתעתי הרצוי, ועל מנת "לשוות למעשה העבירה תווית של מעשה פסול בעיני החברה, שגמול עונשי בצידו" (
ע"פ5102/03
מדינת ישראל נ' קליין
, מיום 4.9.07;

ע"פ 2513/96 מדינת ישראל נ' שמש,פ"ד נ
(3) 682;
ע"פ2669/00 מדינת ישראל נ' פלוני, פ"ד נד
(3) 685).




יפים לעניין זה דבריה של השופטת פרוקצ'יה בעניין קליין לעיל:
"חברה המבקשת להפעיל את ההליך הפלילי בדרך אפקטיבית, שוויונית והוגנת תתקשה להשלים עם גישה שיפוטית הפוטרת נאשמים, חדשות לבקרים, מהרשעה פלילית אף שאחריותם הפלילית הוכחה. שהרי ההרשעה היא הביטוי השיפוטי לאחריות הפלילית שהוכחה, ובלעדיה נותרת קביעת האחריות הפלילית חסרה את החוליה האחרונה, המוסיפה לה את המשמעות המשפטית הנורמטיבית הנדרשת"
.


11.

למרות האמור לעיל, עשויים להיווצר מצבים קיצוניים אשר אינם מתאימים להחלת העיקרון העונשי, המחייב הרשעה בעקבות הוכחת אשמה.

וכך נקבע:
"החלופה

העונשית

של

הימנעות

מהרשעה, תוך

הטלת

צו

מבחן

או

צו

שירות

לתועלת

הציבור,מהווה, ביסודה, חריג

לכלל

הרחב

הנטוע

בתורת

הענישה

לפיו, מקום

שהוכחה

אשמתו

של

אדם, יש

להרשיעו

בדין...
חרף

הכלל

האמור,המשפט

מניח, כי

במורכבות

החיים

האנושיים

על

תהפוכותיהם, בהשתקפותם

בהליך

הפלילי,עשויים

להיווצר

מצבים

קיצוניים

אשר

אינם

מתאימים

להחלת

העקרון

העונשי

הרחב, המחייב

הרשעה

פלילית

בעקבות

הוכחת

אשמה.
במצבים

חריגים

מיוחדים

ויוצאי

דופן, כאשר

עלול

להיווצר

פער

בלתי

נסבל

בין

עוצמת

פגיעתה

של

ההרשעה

הפלילית

בנאשם

האינדיבידואלי

לבין

תועלתה

של

ההרשעה

לאינטרס

הציבורי
-
חברתי

הכללי, נתון

בידי

בית

המשפט

הכח

להחליט

כי, חרף

אשמתו


של

הנאשם, הוא

לא

יורשע

בדין
.
..".
(
ע"פ9893/06
אסנת אלון לאופר נ' מדינת ישראל
, ניתן ביום31.12.07).


12.
בית המשפט העליון בעניין לאופר לעיל, סיכם את ההלכה לגבי השיקולים המנחים את בית המשפט בבואו לדון בשאלת ביטול הרשעה או הימנעות מהרשעה, כדלקמן:
"... יש

להתחשב, מן

הצד

האחד,במשמעותה

של

העבירה

שנעברה

מבחינת

השלכתה

על

הנורמות

החברתיות, והמסר

הציבורי

המתחייב

מהן; יש

להתחשב

בזהותו

של

עובר

העבירה

ובמעמדו

בציבור,ולבחון

באיזו

מידה

זהותו

משפיעה

על

עוצמת

הפגיעה

שנגרמה

מהעבירה

על

המערכת

הציבורית; יש

לשקול

במבט

רחב

גם

את

השפעת

אי

ההרשעה

על

ההליך

הפלילי

בכללותו,ואת

המסר

החברתי

שאי

הרשעה

עלול

לאצור

בחובו

בנסיבות

הענין

הספציפי
.
מנגד, יש

לתת

את

הדעת

לנאשם

האינדיבידואלי,לנסיבותיו

האישיות

המיוחדות, ולהשפעת

ההרשעה

על

חייו, ועל

סיכויי

שיקומו; יש

לקחת

בחשבון

נסיבות

אישיות

שונות
–
גיל, עבר

פלילי

קודם,ונתונים

שונים

הקשורים

למצבו

האישי

והבריאותי. יש

לבחון

את

השפעת

ההרשעה

על

עיסוקו

המקצועי

של

הנאשם, ועל

מצבו

הכלכלי

והמשפחתי.בסופו

של

יום, ניצבת

השאלה

בכל

עוצמתה
–
האם,בנסיבות

המיוחדות

של

הענין, השיקול

האינדיבידואלי, על

היבטיו

השונים,גובר

על

השיקול

הציבורי
-
מערכתי

הכללי,באופן

שהגם

שהנאשם

ביצע

את

העבירה

בה

הואשם, סובלת

הנורמה

החברתית

הכללית

את

אי

הרשעתו

בדין".


ב
ע"פ2083/96 תמר כתב נגד מדינת ישראל, (פ"ד נב
(3) 337) נפסק כך:
"הימנעות מהרשעה אפשרית אפוא בהצטבר שני גורמים : ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם, ושנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על הרשעה בלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים המפורטים לעיל".

(ראו עוד בפסיקה של בית המשפט העליון:
רע"פ3589/14
שרון לוזון נ' מדינת ישראל
מיום 10.6.14;

רע"פ4592/14
דיאנה סרגרייב רוטמן נ' מדינת ישראל
מיום 25.8.14;

רע"פ7224/14
משה פרינסקי נ' מדינת ישראל
מיום 10.11.14).


13.
נדרש לפיכך איזון עדין, בין האינטרסים הציבוריים הרלוונטיים וביניהם הצורך בהרתעת הרבים, הוקעה חברתית ואכיפה שוויונית, לבין הנזק הצפוי לנאשם הספציפי כתוצאה מעצם ההרשעה (
ע"פ (ארצי) 6291-05-10
יהודה יהלומי נ' מדינת ישראל
מיום 31.1.12). בית הדין הארצי לעבודה קבע עוד, כי יש להתחשב, כי בשאלה האם לבטל הרשעה יש להתחשב בחומרתה היחסית של עבירת העסקה שלא כדין של עובדים זרים ובמסר המרתיע שביקש המחוקק להעביר לציבור באמצעותו של
חוק עובדים זרים.
עוד נאמר, כי יש ליתן את הדעת על השלכתו של תיקון 113 לחוק העונשין
על האפשרות להימנע מהרשעה (
ע"פ 57160-01-14
מדינת ישראל נ' חדוות ההורים בע"מ ואח'
מיום 8.11.14).

14.
מן הכלל אל הפרט – לאחר עיון בטיעוני הצדדים לענין ביטול ההרשעה של הנאשם, אני קובע כי עם כל ההבנה למצבו של הנאשם, לא הוכחו העילות לביטול ההרשעה. חומרתה של העבירה באה לידי ביטוי בשורה של פסקי דין של בית הדין הארצי לעבודה ואין צורך להכביר במילים בענין זה.
ברור לנו כי הרשעה פלילית גורמת נזק לכל אדם, עוד ביתר שאת למי שעברו נקי. אולם, זו התוצאה של הוכחת אשמה בהליך פלילי, כל עוד הוחלט כי הסמכות של המאשימה בהגשת כתב האישום הופעלה כדין. תוצאה אחרת היא זו שתפגע בעיקרון השוויון. מאידך, לא שוכנעתי, כי הרשעתו של הנאשם תגרום לנזק כבד בהמשך פעילותו הציבורית כפי שהדבר בא לידי ביטוי בטיעוני בא כוחו. פעילותו הציבורית המבורכת של הנאשם יכול ותשקל בכל הקשור לחומרת העונש, אין בה כדי להביא לביטול ההרשעה.
הנאשם הציג מסמך עליו נדרש לחתום במסגרת פעילותו . ממסמך זה עולה כי החותם על המסמך נדרש לדווח לא רק על עצם הרשעתו בהליך פלילי כי אם גם על מעורבותו בהליך כזה. בשים לב לעובדה כי התיק שבנדון מנוהל זה מספר שנים, הרי שחזקה על הנאשם כי כבר דיווח על העובדה שמנוהל כנגדו הליך פלילי.


נוכח האמור, נדחית בקשת הנאשם לביטול הרשעתו.

גזר דינם של הנאשמים
15.
בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין
שעניינו הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה, העיקרון המנחה בענישה הוא עקרון ההלימה, היינו "יחס הולם ומידתי בין חומרת העבירה ומידת האשם לבין סוג ומידת העונש המוטל" (
סעיף 40ב לחוק העונשין
).


בהתאם להוראת
סעיף40ג
לחוק העונשין
– גזירת עונשו של נאשם שהורשע בדין נעשית בשני שלבים:
בשלב הראשון – יש לקבוע מתחם ענישה הולם למעשה העבירה, בהתאם לעקרון ההלימה, תוך התחשבות:
"בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה" (
סעיף 40ג(א)לחוק העונשין
).


בשלב השני – יש לגזור את עונשו של הנאשם בתוך מתחם הענישה ההולם, תוך התחשבות בנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה, לרבות נסיבותיו האישיות של הנאשם, נטילת אחריות, שיתוף פעולה עם רשויות האכיפה, חלוף הזמן מאז ביצוע העבירה, עברו הפלילי של הנאשם ועוד.

16.
הערך המוגן בענייננו נגזר מתכליתו של
חוק עובדים זרים
והוא להבטיח תנאי העסקה ראויים והוגנים לעובדים הזרים. לעניין זה יש לזכור כי המדובר בקבוצת עובדים מהחלשות בשוק, כאשר בשל מוצאם מארץ זרה, לא אחת העובדים הזרים אינם מודעים לזכויותיהם על פי דין או חוששים לעמוד עליהם, מה שמציב אותם לא אחת כ"יעד לניצול" מצד מעסיקים פוטנציאלים.

הוראות החוק בעניין העסקה ללא היתר כדין, ומתן תנאים הולמים לרבות עריכת ביטוח רפואי, נועדו להבטיח תנאים ראויים לעובדים הזרים מחד ולשמור על אינטרס המדינה במניעת כניסתם של גורמים השוהים בה בניגוד לדין, המביאים לעליה ברמת האבטלה והפחתה ברמת השכר מאידך.

לגבי העסקת עובד זר ללא היתר כדין נקבע לא אחת כי מדובר בעבירה חמורה, המחייבת ענישה מרתיעה (
ע"ע (ארצי) 27/07
מדינת ישראל נ' טסה יבוא ושיווק עץ בע"מ
, ניתן ביום 17.7.08 וההפניות שם).

17.
מבחינת היקף העבירה – מדובר בהעסקה שלא כדין של עובדת אחת, שלא במסגרת עסקם או משלח ידם של הנאשמים.


מנגד, על פי כתב האישום, ההעסקה נמשכה לאורך תקופה של כשנה, תוך הלנת העובדת בביתם של הנאשמים, כאמור בכתב האישום.
18.
מאחר ושתי העבירות נשוא כתב האישום (העסקה שלא כדין ואי עריכת ביטוח רפואי) בוצעו למעשה במסגרת מסכת עובדתית המהווה אירוע אחד מתמשך, בהתאם להוראת
סעיף40יג(א)
לחוק העונשין,
יש לקבוע מתחם ענישה אחד עבור האירוע כולו. העובדה כי מדובר בשתי עבירות שונות תילקח בחשבון לצורך קביעת מתחם הענישה הראוי.

19.
בשים לב לערך החברתי המוגן, נסיבות ביצוע העבירה כמפורט לעיל, ומדיניות הענישה הנהוגה במקרים דומים – מתחם הענישה הראוי עבור שתי העבירות נשוא כתב האישום הוא קנס בשיעור שבין 10,000 ₪ ל-58,400 ₪.

20.
אשר לנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה.
הנאשמים
נעדרים
עבר פלילי. הנאשמים לקחו אחריות על המעשה, הביעו חרטה וטענו כי בעקבות האירוע והגשת כתב האישום, הפיקו לקחים ולא ישובו על ביצוע העבירה בעתיד. יש לזכור כי כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום ייזום, ללא הטלת קנס מנהלי, כך שלא ניתנה להם האופציה של תשלום הקנס ללא ניהול הליך פלילי.



כמו כן, בשים לב לנסיבותיהם האישיות של הנאשמים, ובכלל זה תרומתו הרבה של הנאשם לקהילה ומש
מדובר במעידה חד פעמית, ותכלית ההרתעה האישית בעניינם הושגה כבר בעצם הגשת כתב האישום וניהול ההליך הפלילי- מצאתי כי אין למצות עם הנאשמים את מלוא חומרת הדין.

21.
לאור האמור, ובשים לב למכלול השיקולים הרלוונטיים, אני גוזר על הנאשמים במשותף קנס בסך 30,000 ₪ בגין שתי העבירות נשוא כתב האישום.


הקנס ישולם בחמישה תשלומים חודשיים שווים, הראשון לא יאוחר מיום 1.1.16.



כמו כן יחתמו הנאשמים על התחייבות להימנע מביצוע עבירה מסוג העבירות בהן הורשעו לתקופה של שלוש שנים, עד לגובה הקנס המרבי שנקבע לצד שתי העבירות נשוא כתב האישום
.




גזר הדין ישלח ע"י המזכירות לצדדים.

ניתן היום,
כ"ו חשוון תשע"ו, 08 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.












העז בית דין אזורי לעבודה 10672-03/12 מדינת ישראל - רשות האוכלוסין וההגירה נ' סובל סוזאן, אייל קישון (פורסם ב-ֽ 08/11/2015)