פסקי דין על אריה סיסו | פסקי דין על זנט נח

20833-03/14 א     08/11/2015




א 20833-03/14 אריה סיסו נ' זנט נח








בית משפט השלום בחיפה



ת"א 20833-03-14 סיסו נ' נח


תיק חיצוני:


לפני כבוד השופטת מירב קלמפנר נבון



התובע
אריה סיסו
ת.ז. 030548416
ע"י ב"כ עוה"ד עמית מור ואח'



נגד


הנתבעת
זנט נח
ת.ז. 026007252
ע"י ב"כ עוה"ד חיים דרש ואח'











פסק דין

לפני תביעה חוזית- נזיקית.
התובע היה, במועדים הרלבנטיים לתובענה זו, החוכר לדורות של דירת מגורים בקומה הראשונה של הבית ברח' אוסישקין 1 בקרית מוצקין, הידועה גם כחלקה 104 תת חלקה 10 בגוש 11577. הנתבעת היא החוכרת לדורות של דירה המצויה בקומה השנייה באותו בניין, מעל דירת התובע. לטענת התובע, במהלך חודש 12/11 החלה הנתבעת לבצע עבודות שיפוצים בדירתה במסגרתם , כך לטענת התובע, פוצלה דירתה לשתי יחידות נפרדות. בדירה נבנו מחיצות, מטבח נוסף וחדר רחצה נוסף הכולל ג'קוזי. לטענת התובע, כתוצאה מאותו שיפוץ, אשר ארך מספר חודשים, נגרמו לדירתו נזקים - כתמי רטיבות, נזילות מרצפת דירת הנתבעת אל תקרת דירת התובע והתפשטות הרטיבות אל קירות דירת התובע, מפגעי ריחות טחב ונזקים למערכת החשמל, לריהוט ומיטלטלין. עוד טוען התובע כי ביום 1/5/12 נחתם בין הצדדים הסכם, על פיו הנתבעת תתקן את הנזקים בדירת התובע ותפצה אותו בגין הנזקים שנגרמו לו עד אותה העת לרבות בגין הצורך לשכור דירה חלופית. כן
סוכם כי ככל וייגרמו נזקים נוספים לדירת התובע אשר מקורם בדירת הנתבעת, תישא האחרונה בכל הוצאות התיקונים הנדרשים לטיפול בדירת התובע. לטענת התובע, הנתבעת אמנם ביצעה תיקונים בדירתו, אך חרף זאת המשיך התובע לסבול מנזקי הרטיבות, ריחות טחב ועובש בדירתו והתיקונים שביצעה הנתבעת נהרסו בשל אירועי נזילות נוספים. לטענתו, כתוצאה מהמפגעים הפכה דירתו בלתי ראויה למגורים והוא נאלץ לשכור דירה חלופית. פניות התובע אל הנתבעת בדרישה כי זו תפעל בהתאם להתחייבויותיה ותתקן את הליקויים נדחו על ידה. לטענת התובע במהלך תקופה זו ניסיונות למכור את דירתו לא צלחו, זאת בשל הליקויים בדירה. ביום 21/8/12 הגיש התובע תביעה בפני
המפקחת על הבית המשותפים בעכו במסגרתה עתר לצו עשה אשר יחייב את הנתבעת לתקן לאלתר את הנזקים. התובע צירף לתביעתו חוות דעת מהנדס מטעמו אשר קבע כי מקור הרטיבות הוא בדירת הנתבעת. עוד קבע המומחה כי נזקי הרטיבות גרמו לנזק לתכולת הדירה ומהווים סכנה בריאותית למתגוררים בה. במסגרת התביעה לפני המפקחת, מונה מומחה לעבודות הנדסה ואיטום אשר קבע בחוות דעתו כי קיימת חדירת רטיבות מדירת הנתבעת לדירת התובע וכי בתקרה ובקירות דירת התובע קיימת רטיבות אשר החריפה בין שני מועדי הביקור שערך המומחה בדירה. בפסק דינה של המפקחת על רישום המקרקעין מיום 18/3/13, התקבלה התביעה והנתבעת חויבה לפעול למיגור חדירת רטיבות נוספת מדירתה. כן חויבה הנתבעת בהוצאות לטובת התובע. ביום 19/8/13 מכר התובע את דירתו תוך שלטענתו מחיר המכירה היה נמוך מהמצופה בשל הליקויים בדירתו. עוד טוען התובע כי במסגרת הסכם המכר, הוא התחייב לפעול לקבלת

פסק דין
המחייב את הנתבעת לבצע את התיקונים בדירת התובע תוך 12 חודשים ממועד החתימה על ההסכם. כן התחייב התובע כי ככל שהנתבעת לא תקיים התחייבויותיה עפ"י פי ההסכם או עפ"י

פסק דין
המפקחת, ישכור התובע מהרוכשת את הדירה לתקופה נוספת עד לקיום התחייבויות הנתבעת ולתקופה מרבית של 12 חודשים ממועד החתימה על ההסכם. לטענת התובע בשל התנערותה של הנתבעת מהתחייבויותיה, הוא נאלץ לשכור את הדירה למשך תקופה בת 8 חודשים בסך חודשי של 1,700 ₪ ובמקביל אף לשאת בדמי שכירות בעבור דירתו החלופית. לטענת התובע, התנהלות הנתבעת כלפיו מהווה הפרה של ההסכם המזכה אותו בפיצויים בסך של 93,500 ₪ כדלקמן : בגין שכ"ד בעבור התקופה שמיום מיום 1/6/12 ועד ליום 1/8/13 תקופה בה נאלץ לשכור דירה חלופית בסך של 2,220 ₪ לחודש- בסה"כ 32,000 ₪, שכר דירה שנאלץ התובע לשלם לרוכשת לתקופה
של 8 חודשים בסך חודשי של 1700 ₪- סה"כ 14,000 ₪, ארנונה לתקופה של 8 חודשים בסך כולל של 2,000 ₪, נזקים למיטלטלין לריהוט ולביגוד בסך כולל של 18,000 ₪, תיקונים בדירה לפני מסירתה לרוכשת- סך של 2,500 ₪ ונזק לא ממוני בסך של 25,000 ₪. מכאן תביעתו של התובע אשר לפני.

הנתבעת טוענת כי ביום 1/5/12 נערך הסכם בינה לבין התובע, באמצעות בנה, שכותרתו "כתב ויתור וסילוק תביעות הדדיות" במסגרתו הוסדר נושא הנזק שנגרם לתובע על כל היבטיו.
לטענתה, הוסכם כי הנתבעת תשלם לתובע סך של 18,500 ₪ בשלושה תשלומים וכן הוסכם כי ככל שבעתיד הקרוב תהיה רטיבות או נזילה נוספת, תישא הנתבעת בהוצאות השיפוץ החוזר. לטענת הנתבעת על אף האמור, יומיים לאחר פירעון התשלום האחרון, פנה התובע לנתבעת בדרישות חדשות למקדמות תשלום וכאשר נדחה על ידי הנתבעת, פנה בתביעה למפקחת על הבתים המשותפים בעכו במסגרתה התעלם התובע מקיומו של ההסכם בין הצדדים. לטענתה של הנתבעת, המומחה שמונה על ידי המפקחת קבע בחוות דעתו קביעות מרוככות מאלו הנטענות בידי התובע, ביחס לרטיבות בדירתו, והטיל על הנתבעת את החובה לתקן את הטעון תיקון. הנתבעת טוענת כי ערכה שיפוצים בדירתה אך מכחישה כי המדובר בפיצול הדירה לשתי יחידות ולטענתה לתובע לא נגרמו נזקים משמעותיים בדירתו עקב השיפוץ והדבר נתמך אף בחוות דעת המומחה מטעם המפקחת. לטענתה, עם תחילת השיפוץ החל התובע בניסיון להלך עליה אימים באמצעות פניות טלפונית הן אליה והן אל בנה ואיומים בדבר הגשת תביעה. לטענתה, כל תלונות התובע נבחנו והיא פעלה מיד לתיקונם. עוד טוענת הנתבעת, כי לאחר שהתובע התלונן בפני
ה על נזקי הרטיבות נשלח איש מקצוע מטעמה לתקן את הליקויים בדירת התובע, זאת לא לפני תיקון חוזר ומקיף ביותר בכל הצנרת של דירת הנתבעת, אלא שגם מהלך זה שכלל אף את צביעת דירת התובע, לא השביע את רצונו של התובע וזה דרש לזמן איש מקצוע מטעמו ושהנתבעת תישא בעלויות. הנתבעת הסכימה, הוזמן בעל מקצוע מטעם התובע אלא שזה הודיע כי יוכל להתחיל בעבודות רק בעוד שבועיים. התובע סירב ודרש תיקון מידי והנתבעת הסכימה לכך שהתובע יזמין איש מקצוע אחר מטעמו וכך היה. בחודש יולי 2012 כאשר סיים בעל המקצוע מטעם התובע את העבודות שהיו אמורות להשביע את רצונו של התובע, ולאחר שהתובע פרע את מלוא התשלום ששילמה לו הנתבעת בהתאם להסכם בין הצדדים, הוא פנה פעם נוספת אל בנה של הנתבעת ודרש מקדמה ע"ס 10,000 ₪, דרישה אשר נדחתה על ידי בנה של הנתבעת. הנתבעת טוענת
כי המומחה מטעם המפקחת קבע בחוות דעתו כי
אין מניעה להתגורר
בדירת התובע. לטענתה, לתובע לא היה בסיס לצאת מהדירה ולשכור דירה חלופית, לא נגרם כל נזק למיטלטלין, לא היה כל צורך בתיקון כלשהוא שכן אחרת היה התובע פונה אל המפקחת בבקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט. לטענתה, אף לא נגרם לתובע נזק לא ממוני. הנתבעת טוענת כי מיד לאחר שניתן פסק דינה של המפקחת, לא היו עוד נזילות והרטיבות התייבשה. לטענתה אף איש המקצוע מטעם התובע סיפק לו אישור כי אין כל נזילה. משכך, טוענת הנתבעת כי שילמה לתובע בגין כל נזק אשר אותו גרמה ומילאה חיוביה בהתאם להסכם בין הצדדים ולפיכך יש לדחות את התביעה כנגדה.

דיון:
ההסכם בין הצדדים :
ביום 1/5/12, נערך הסכם בין התובעת לנתבעת שכותרתו "כתב ויתור וסילוק תביעות הדדיות" (להלן: "ההסכם"). ס' 1 להסכם קובע כי לסילוק מלא ומוחלט של כל תביעות התובע מהנתבעת, תשלם הנתבעת לתובע סכום כולל של 18,500 ₪ כפיצוי מלא בגין הנזקים שנגרמו לו. במסגרת ס' 2 להסכם, הצהיר התובע כי הפיצוי הנו מלא וסופי וכולל את הנזקים מכל סוג ומכל מין אשר נגרמו לו בדירה לרבות מפגעי ריח, רטיבות, צביעה, ארונות, דיור חלופי. במסגרת ס' 3 להסכם הצהיר התובע כי הפיצוי כולל את הנזק בגין דיור חלופי שלטענתו השתמש בו בעלות של 2,600 ₪ לחודש (7,800 ₪) וכן עלויות שיפוץ הדירה והשבתה לקדמותה בסך 4,800 ₪ (בהתאם להצעת קבלן) וכן שיפוץ ארונות, טיפול במפגעים שונים וכן עגמת נפש והוצאות שונות. ס' 4 להסכם קובע כי התשלום יבוצע בשלש המחאות, האחת ע"ס 8,500, האחרת ע"ס 5,500 ₪ והאחרונה המחאה ע"ס 5,500 ₪. עוד הסכימו הצדדים כי למרות האמור לעיל, במידה ולמרות השיפוץ, בעתיד הקרוב תהיה רטיבות או נזילה נוספת שמקורה בשיפוץ של הדירה העליונה, תישא הנתבעת בהוצאות שיפוץ חוזר. במסגרת ס' 5 להסכם הצהירו הצדדים כי עם ביצוע ההסכם הנ"ל ומסירת המחאות אין ולא תהיה להם כל תביעה האחד כלפי משנהו מכל סוג ומכל מין שהוא בנוגע לעניין נשוא הסכם זה.

אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבעת שילמה לתובע את התשלומים במלואם, בהתאם לקבוע בהסכם בין הצדדים.



פסק הדין של המפחת על הבתים המשותפים וחוות דעת המומחה מטעמה :
לטענת התובע לאחר השיפוץ הופיעו
בדירתו כתמי רטיבות חדשים בדירה עד כדי כך שכל השיפוץ שנעשה בדירתו, בהתאם להסכם בין הצדדים, ירד לטמיון. המומחה מטעם המפקחת על הבתים המשותפים, מר ליאוניד ניקלשפארג קובע בחוות דעתו מיום 16/1/13 (ת/3) כי אכן קיימת בעיית רטיבות בדירת התובע וכן את הפעולות שעל הנתבעת לבצע בדירתה על מנת למגר את בעיית הרטיבות ובכלל זאת גירוד השכבה אשר כבר תוקנה בעבר וניזוקה שוב.
במסגרת פסק הדין של המפקחת מיום 18/3/13 קבעה זו כי "המומחה מצא מוקדים בדירת הנתבעת המהווים פוטנציאל לחדירת הרטיבות הכלואה בתקרת דירת התובע. המומחה לא איתר מוקדי רטיבות טריים שנראים לעין בדירת התובע אך מציין קיומו של ריח טחב קל בה".
במסגרת פסק הדין הורתה כב' המפקחת הורתה לנתבעת לפעול כלהלן: "לתקן את מקורות הליקוי בדירתה בעטיים חודרת רטיבות לדירת התובע. 'מבחן התוצאה' היינו העדר רטיבות בתקרה ובקירות של דירת התובע, הוא שישמש ראיה לכך שמקור הליקוי אכן תוקן....". המפקחת לא מצאה לנכון להשית על הנתבעת את הוצאות תיקון הליקויים בדירת התובע פנימה מהטעם שאלו יידונו בפני
בית משפט בתביעת נזיקין. בסיפא של פסק הדין קובעת המפקחת את הדברים הבאים: "שיעור ההוצאות שהושת על הנתבעת נובע גם מהעובדה שחרף תיקונים שבוצעו בדירת הנתבעת עדיין נתגלו בה מוקדי ליקוי שמחדירים רטיבות לדירת התובע ולולא הליך זה לרבות מינוי המומחה לא היו הליקויים מתוקנים, שכן הנתבעת לא הודתה בהם קודם שהמומחה מונה על ידי אלא דווקא דחתה טענות בדבר קיומם של ליקויים 'פעילים'".

מעדות בנה של הנתבעת עולה כי התיקונים שהיה על הנתבעת לבצע בדירת התובע בהתאם להמלצת המומחה מטעם המפקחת, לא בוצעו טרם מתן פסק דינה של המפקחת "ש. ז"א שבהסכם סיכמת אתו, שאתה מטפל בבעיות הרטיבות, וחודשיים לאחר מכן הוא זועק שהבעיות רק מחריפות? ת. באותו הזמן אני הבנתי שאני מתנהל נגד אדם, שהוא חושב שהוא מצא אווזה שמטילה ביצי זהב, והוא מנסה להוציא עוד ועוד כסף. בהתראה שקיבלנו מ – 24.6, זה היה עוד לפני שהשיק האחרון נפרע. כל נזק שהיה לו בדירה, עם ראשי נזק שבכלל אני לא יודע מאיפה הוא הביא, הוא מציין נזקים שונים בתביעות השונות שאותן הוא המציא לנו ואנו הגענו אתו להסכם מאוד נדיב. 18,500 ₪ ששילמתי נעשו
מתוך כוונה לסלק מטרד ולא לגרור את אמא שלי להליכי משפט. לגבי הסכומים של נזקים, תיקון ארונות, תיקון צבע ושכ"ד. הוא ביקש את הסכום הזה, אמרתי לו שזה מה שאתה רוצה קיבלת, נעשה הסכם העדר תביעות, שלא נגיע לבית המשפט.
ש. בתחילת מאי כשחתמם על ההסכם, ביצעת תיקונים בדירה? ת. כן. ש. יש לך הסבר איך חצי שנה לאחר מכן המומחה של המפקחת, עדיין מגלה כי יש רטיבות בדירה של התובע? ת. אני לא מומחה לנזילות. במהלך מאי, הפעלתי משפץ מטעמי בדירה, הבחור שביצע את הטיפול, שיתקן את הנזילות בדירה. מדובר בדירה של 24 – 25 מ' שהיא בסדר גודל של 30 אחוז משטח הדירה. פעם ראשונה שלחתי את המשפץ שלי, מאחר ובמהלך כל אותה תקופה אמר שעדיין יש נזילות, הבאתי את המשפץ שלו, מר חמודי, אני אמרתי לו שיטפל בדירה לשביעות רצונו של התובע, ואני שילמתי לו בנוסף 8,000 ₪. לא רק שהוא תיקן את הנזילה ואצלי את כל מקור הבעיה, הוא פתח את כל המרצפות, החליף את החול והכל, צרפנו תמונות, פרקתי את רוב הדירה מעל השטח של התובע, החלפתי את המרצפות, החלפתי את החול והבאנו לו אסמכתא שמבחינת המשפץ שלו תוקנו כל הנזקים, ואכן בביקור של המומחה מטעם המפקחת הוא מגלה שאין רטיבות. ש. מהיכן אתה למד בחוות הדעת של המפקחת, שאין רטיבות כשחוות הדעת אומרת אחרת? ת.המפקח קבע כי הדירה ראויה למגורים. ש. יש או אין רטיבות? ת. אם הוא קבע שהדירה ראויה למגורים, כנראה שאין רטיבות. גם לי יש בבית רטיבות. ש. האם יש לך הסבר לכך שבין שני הביקורים של המומחה מטעם המפקחת, ארע פיצוץ נוסף בדירה? ת. אין הסבר." (עמ' 17 שורות 22-32 לפרוטוקול, עמ' 18 שורות 1-19 לפרוטוקול).

הנה כי כן, קיימת קביעה מפורשת של המומחה מטעם המפקחת כי על הנתבעת לבצע עבודות שיפוץ נוספות בדירת התובע נוכח מפגעי הרטיבות שמקורם בדירתה של התובעת.
המומחה אמנם ציין במכתבו כי בעת הביקור בדירת התובע לא אותרו מוקדי רטיבות טריים שנראים לעין אך יחד עם זאת כאמור הורה לנתבעת לבצע עבודות הן בדירתה והן בדירת התובע על מנת לטפל במפגעי הרטיבות. כן עולה מ

פסק דין
המפקחת כי עבודות התיקון בדירת הנתבעת בוצעו רק כתוצאה מהגשת התביעה לפני המפקחת ומינוי המומחה מטעמה.
כלומר, עבודות שיפוץ נוספות בוצעו לאחר שהסתיימו אלו אשר עליהן הסכימו הצדדים בהסכם מיום 1/5/12. בעוד שהמפקחת קבעה בפסק דינה כי המומחה מצא מוקדים בדירת הנתבעת המהווים פוטנציאל לחדירת הרטיבות הכלואה בתקרת דירת התובע, בנה של הנתבעת טען כי למעשה השיפוץ הראשון שבוצע עובר להגשת התביעה לפני המפקחת ועובר להגשת חוות דעת המומחה מטעם המפקחת, פתר את הליקויים הן בדירת הנתבעת והן בדירת התובע. אמנם נכון הדבר כי המומחה קבע בחוות דעתו שניתן לגור בדירת התובע, אך בכל זאת נדרשו עדיין עבודות נוספות בדירת התובע, כתוצאה מאותה רטיבות, בהתאם לחוות דעת מומחה המפקחת. אין חולק בדבר מקורה של הרטיבות, בהתאם לחוות הדעת, בשיפוץ אשר ערכה הנתבעת. מאחר והצדדים הסכימו כי במידה ולמרות השיפוץ, תהיה רטיבות או נזילה נוספת שמקורה בשיפוץ של הדירה העליונה, תישא הנתבעת בהוצאות שיפוץ חוזר, הרי שיש לכמת את אותן הוצאות שיפוץ חוזר ולחייב בהן את הנתבעת, בהתאם להסכם בין הצדדים ולקביעת המפקחת על הבתים המשותפים.

הנזקים:
לטענת התובע כאמור לעיל הוא זכאי לפיצוי נוסף, בסך של 93,500 ₪ מעבר לתשלומים ששילמה לו הנתבעת זאת בעבור נזקים שנגרמו לו לטענתו בגין רכישת מיטה ומזרון חדשים, סלון, דמי שכירות בגין דירה חלופית, דמי שכירות ששילם לרוכשת דירתו שלו, סיוד וצביעה של הדירה לפני מסירתה לרוכשת בחודש 8/13, ארנונה על הדירה לתקופה של 18 חודשים, הוצאות מעבר דירה ונזקים לביגוד ולמיטלטלין, כמו גם עגמת נפש.

דמי שכירות בגין שכירת דירה חלופית:
כאמור טוען התובע כי בשל הליקויים דירתו הפכה מסוכנת למגורים עד כדי כך שנאלץ לשכור דירה חלופית. כאשר התבקש התובע להסביר את טענתו לפיה היה מחוץ לדירה כמעט כשנתיים הוא השיב: "....זה היה אחרי שיפוץ הדירה, אז היה איכשהו נורמלי. אחרי זה היתה רטיבות. אני גם נפגעתי מהרטיבות והייתי בקופת חולים. אני לדירה אמרתי שלא חוזר." (עמ' 11 שורות 21-23 לפרוטוקול). טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם עדות העדה הגב' נורית אלהרר אשר העידה כי מאז מתמיד היה בדירה ריח רטיבות ואי אפשר היה להתגורר בה "כשאני הכרתי את הדירה כמו שהיא היתה , במצב שהיא היתה, אי אפשר היה להתגורר בה. כאשר עולים בחדר המדרגות , הרחנו את הרטיבות. ש. לאיזו תקופה ? ת. אני לא הייתי יכולה לגור שם כשיש שם ריח"(ראה עמ' 14 שורות 2-3 לפרוטוקול). כשנתבקש התובע להציג אסמכתאות על תשלום הסך של 40,000 שלטענתו נשא בגין השכירות לדירה החלופית הוא העיד כי אין לו אסמכתאות כאלו.

אין בידי לקבל טענה זו של התובע מהטעמים הבאים. ראשית, אין הדבר בא בגדרן של "הוצאות השיפוץ החוזר" עליו הסכימו הצדדים. שנית, אף לו הייתי קובעת כי מדובר בחלק מהוצאות השיפוץ החוזר המוסכם וכאמור קבעתי כי אין הדבר כך, הרי שהתובע לא הציג כל אסמכתא לעניין דמי שכירות ששילם לטענתו בעבור דירתו החלופית. יתרה מזו, טענתו זו של התובע חסרה ביותר ממובן אחד. בעוד שבמסגרת ההסכם בין הצדדים פוצה התובע לפי דמי שכירות חודשיים בסך של 2,600 ₪ לחודש, בתצהיר עדותו הראשית (סעיף 16 ג לת/2) הוא טען כי דמי השכירות החודשיים בעבור הדירה החלופית עומדים על סך של 2,200 ₪ בלבד. מעיון בחוזה השכירות ביחס לדירה החלופית עולה כי מצוין בו מועד תחילת תקופת השכירות (מיום 5.2.12) אך משום מה לא מצוין מועד תום תקופת השכירות, עובדה תמוהה לכשעצמה אשר לא ניתן לגביה כל הסבר מניח את הדעת על ידי התובע. התובע לא מצא לנכון לזמן את המשכיר של הדירה החלופית והימנעותו מלעשות כן עומדת לו לרועץ בהתאם להלכה בע"א 548/78
שרון ואח' נ' לוי, פ"ד לה
(1) 736. יתרה מכך, במסגרת חוות דעת המומחה מטעמה של המפקחת על הבתים המשותפים, נקבע כי
אין מניעה להתגורר בדירת התובע ורצוי מאוד לאורר את הדירה היטב. המומחה חזר על קביעה זו במסגרת חקירתו בפני
בית המשפט
והעיד כי ממתן חוות הדעת ועד למועד מתן העדות לא קרה שום דבר אשר יכול לשנות ממסקנה זו. בנסיבות אלו, אין מקום להשית הוצאה זו על הנתבעת. מעבר לאמור, אציין כי התובע לא צרף אסמכתאות על תשלום ארנונה בעבור המושכר, זאת על אף טענתו כי הוא נשא במקביל בתשלומי הארנונה הן לדירה נשוא התביעה שלפני והן לדירה החלופית.
אשר על כן לא מצאתי לנכון לפצות את התובע בסכום נוסף מעבר לזה ששולם לו בעבור דיור חלופי במסגרת ההסכם מיום 1/5/12, ודרישת התובע לעניין זה נדחית.

דמי שכירות ששילם התובע לרוכשת:
התובע צרף את הסכם המכר מיום 19/8/12 בינו לבין הרוכשת- הגב' טרייסטר הלנה. ס' 3.9
לאותו הסכם קובע
"המוכר מצהיר כי בדירה קיימת רטיבות שמקורה בדירת השכן העליונה. המוכר מצהיר כי הנו פועל כנגד השכן במסגרת תביעה משפטית לצו עשה לתיקון הליקוי והרטיבות. המוכר מתחייב להמשיך ולפעול כנגד השכן עד לקבלת

פסק דין
וביצוע התיקון בפועל לרבות התיקונים הנדרשים בתוך הדירה וזאת תוך שנה מיום החתימה על הסכם זה". ס' 7.3 קובע: "מוסכם על הצדדים כי היה ועד למועד מסירת החזקה כנקוב בס' 7.1 לא בוצע התיקון האמור בס' 3.9. להסכם זה, מתחייב המוכר להמשיך ולהשכיר את הדירה לתקופה של עד לסיום התחייבויותיו עפ"י ס' 3.9. להסכם זה ולא יאוחר משנה מיום החתימה על הסכם זה, בדמי שכירות חודשיים של 1,700 ₪ לחודש. במקרה כאמור בסעיף זה, יחתמו הצדדים על הסכם שכירות מתאים."
הוצג לפני הסכם שכירות בלתי מוגנת בין התובע לבין הגב' טרייסטר לפיו התובע שכר את הדירה לשמונה חודשים החל מיום 19/12/12 ועד ליום 18/8/13 בסך חודשי של 1,700 ₪. ס' 6 א' להסכם השכירות קובע בין היתר כי התובע- השוכר יישא בתשלום של מיסי הארנונה החלים על הדירה.
כן צורפו לעיוני העתקים של 8 קבלות על גביהן מופיעה חתימה של הרוכשת המעידות על תשלומים חודשיים בסך של 1,700 ₪ ששילם לה התובע בעבור השכירות לתקופה של 8 חודשים.

אף זאת איננה הוצאות הנכללת בגדר הוצאות השיפוץ בהן התחייבה לשאת הנתבעת בהתאם להסכם מיום 1/5/12. זוהי התחייבות אשר נטל על עצמו התובע ביחסיו עם צד ג' ולא זו בלבד שאינה מחייבת את הנתבעת כי אם גם אינה מחויבת המציאות. ככל שהתובע סבר שהשיפוץ ייקח פרק זמן במסגרתו יידרש לדחות את מועד מסירת הדירה לידיה של הרוכשת, על מנת להקטין את נזקיו יכול היה התובע לערוך את השיפוץ באמצעות מי מטעמו ולחייב בהוצאותיו בהתאם להסכם מיום 1/5/12 את הנתבעת. לא היה בהסכם בין התובע לנתבעת חיוב כי דווקא הנתבעת היא אשר תשפץ, אלא כי היא תישא בהוצאות השיפוץ החוזר. כך אף לא היה הכרח של התובע להתחייב בפני
הרוכשת לשכור ממנה את הדירה, בוודאי לא לאותו פרק זמן ארוך בו שכר התובע את הדירה מעם רוכשת הדירה.
זאת ועוד, מעדותו של התובע לפני עולה כי בעת שנחתם החוזה טרם החל התובע לנקוט בהליכים כנגד הנתבעת בגין הליקויים(כך אף בהתאם לאמור בכתב תביעתו, על אף שבסיכומיו ניסה התובע לחזור בו מהמועד אשר ננקב בכתב התביעה) זאת על שאף שבחוזה מצוין כי התובע "פועל כנגד השכן במסגרת תביעה משפטית לצו עשה לתיקון הליקוי והרטיבות". "ש. ב- 19.8.12 אין עוד כתב תביעה אצל המפקחת, איך אתה יודע להכניס בסעיף בחוזה, שמתנהל הליך כזה שהוא עוד לא קיים, אני מקריא לך מההסכם, ולכן אני אומר לך שההסכם הזה הוא פיקטיבי? ת. אני רמאי. ....ש. אתה ציינת זאת בהסכם, אז איך ידעת שיתנהל הליך משפטי? ת. מה זה קשור, אני הבטחתי לה שאני לא עוזב את הדירה עד שאני מתקן לה, הבנאדם הבטיח לי כל הזמן שהוא יסדר. ש. ב- 19.8 אתה חותם על הסכם מכירה, שעדיין לא הוגשה תביעה, והתביעה הוגשה רק לאחר מספר ימים, איך אתה יודע לציין זאת בהסכם, שמתנהלת תביעה? ת. לא יודע איך להסביר את זה, זה מה שעשיתי אני לא רמאי." (עמ' 8 שורות 23-32, עמ' 9 שורות 1-10 לפרוטוקול).

מכלל זאת עולה כי יש לדחות דרישת התובע לפיה תישא הנתבעת בהוצאות האמורות בגדר "הוצאות שיפוץ חוזר".

באשר לתשלומי הארנונה שנשא התובע בעבור תקופת השכירות בנכס נשוא כתב התביעה, התובע צרף לעיוני אסמכתאות בעבור תשלומי ארנונה לתקופות שמחודש 3/12 ועד לחודש 8/12 ומחודש 3/13 ועד לחודש 6/13 בלבד. בעבור התקופה שמחודש 9/12 ועד לחודש 2/13 לא צורפו אסמכתאות. סך הקבלות שצורפו לעיוני עומד על סך של כ- 1,500 ₪. החודשים שמ 3/12 ועד ל 8/12 חלקם מצויים בתחום הזמנים המכוסה בהסכם בין הצדדים מ 1/5/12 ונותרו 3 חודשים שאינם מכוסים באותו הסכם. פרק הזמן
שחל מ 3/13 ועד ל6/13 נכלל כאמור, במסגרת הסכם השכירות אשר בו התחייב התובע כלפי רוכשת דירתו ואין הנתבעת צד לו. אני נכונה להניח כי שלושה חודשי תשלום ארנונה שהינם בגדר תשלום חובה עשויים להיכלל בגדרם של "הוצאות השיפוץ החוזר" ולפיכך לחייב את הנתבעת בהשבתם לתובע, בהתאם להסכם בין הצדדים, בסך של 305 ₪.

סיוד וצביעה של הדירה לפני מסירתה לרוכשת באוגוסט 2013:
כאמור המומחה מטעם המפקחת קבע כי על הנתבעת, בתיאום עם התובע, לבצע תיקונים של נזקי רטיבות בתקרה אחרי גירוד יסודי של צבע ושכבת שפכטל נפוחים ורופפים. עבודות אלו לא בוצעו על ידי הנתבעת בהתאם להנחיית המומחה. לעניין זה העיד לפני התובע כי מדובר על השיפוץ, עליו התחייב לרוכשת הדירה, בסך של 2,400 ₪ (עמ' 10 שורות 27-30 לפרוטוקול). התובע צירף לעניין זה חשבונית מאת "ע.ה.ח.ג. בנייה שיפוצים ואיטום בע"מ" מיום 13.8.13 ע"ס 2,400 ₪. החשבונית הוצאה עבור "שיפוץ דירה. גירוד עובש בסלון + חדר שינה + שירותים ומטבח בתקרות + שפכטל בתקרה צבע מיוחד למניעת עובש ופטריות".
אשר על כן, בגין פריט זה שנכלל בגדר הוצאות השיפוץ החוזר, יש לחייב את הנתבעת בסך של
2,400 ₪.

פיצוי בעבור רכישת מיטה מזרון וסלון, הוצאות מעבר דירה ונזקים לביגוד ומיטלטלין:
בעדותו לפני העיד התובע כי עלות מזרון שהיה צריך להחליף היא בסך של 2,500 ₪ (עמ' 10 שורה 32 לפרוטוקול). לגבי שמיכת הפוך העיד התובע כי זו נהרסה בשל רטיבות. התובע צרף לעיוני חשבונית מ"ערוץ הקניות" בעבור רכישת מזרן בסך של 1,388 ₪, הצעת מחיר מאת "רהיטי מקס" לרכישת סלון עור בסך של 4,000 ₪ וחשבונית מאת "רהיטי מקס" מיום 17.11.13 בסך של 2,100 בעבור רכישת סלון.
טענות מסוג זה יש לתמוך בראיות מתאימות. התובע לא הציג תמונות של המיטה, המזרון, הסלון, הבגדים והמיטלטלין מהן ניתן היה ללמוד על הנזקים שנגרמו לטענתו כתוצאה מהרטיבות ועבדה זו עומדת לו לרועץ בהתאם להלכת שרון נ' לוי המאוזכרת לעיל. גם אם אקבל את טענות התובע כי ציוד זה אכן נפגם, הרי
שלא עלה בידו להוכיח את הקשר הסיבתי בין מפגעי הרטיבות לבין הנזקים הנטענים ובנסיבות אלו טענות התובע לעניין זה נדחות.

עגמת נפש:
התובע טען לעוגמת נפש אשר נגרמה לו כתוצאה מהצורך לפנות אל הערכאות על מנת לאכוף את החיוב בו התחייבה הנתבעת בגדרו של ההסכם בין הצדדים מיום 1/5/15. בשים לב לכל קביעותי אשר לעיל באשר להתנהלות התובע, אשר בחר שלא להקטין נזקיו ולרכיבי תביעתו אשר חלק הארי שבהם נדחה, כמו גם לעובדה כי התובע פוצה בגין מרבית הנזקים אשר נגרמו לו בעקבות הרטיבות מדירת הנתבעת ובכלל זאת הוסכם אף על פיצוי בגין עגמת נפש ששולם לתובע בידי הנתבעת, מצאתי כי יש לפסוק לתובע בגין נזק בלתי ממוני סך של 1000 ₪.
סוף דבר,

אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים :

1.
חיוב בגין ארנונה, 305 ₪
2.
סיוד וצביעה של הדירה סך של 2,400 ₪;
3.
נזק לא ממוני סך של 1000 ₪.
סה"כ
3705 ₪.
הסכומים יישאו בהפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (11/3/14) ועד ליום התשלום בפועל
.

בשים לב לסכום התביעה המקורי ולעובדה כי מרבית ראשי הנזק הכלולים בה נדחו כמפורט לעיל, תישא הנתבעת בהוצאות התובע בסך מופחת של 1200 ש"ח ובשכ"ט עו"ד בסך 1500 ₪.
הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

ניתן היום,
כ"ו חשוון תשע"ו, 08 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.










א בית משפט שלום 20833-03/14 אריה סיסו נ' זנט נח (פורסם ב-ֽ 08/11/2015)