פסקי דין על יוסי אטינגר | פסקי דין על מאיר אלמליח | פסקי דין על דוד מנשורי | פסקי דין על קרסו סוכנות לביטוח (1989) ואח' |

27816-03/15 תק     09/11/2015




תק 27816-03/15 יוסי אטינגר נ' מאיר אלמליח, דוד מנשורי, קרסו סוכנות לביטוח (1989) בע"מ ואח'








בית משפט לתביעות קטנות בבית שמש



ת"ק 27816-03-15 אטינגר נ' אלמליח ואח'




לפני
כבוד השופט מוחמד חאג' יחיא


התובע

יוסי אטינגר


נגד


הנתבעים

1.מאיר אלמליח

2.דוד מנשורי

3.קרסו סוכנות לביטוח (1989) בע"מ

4.מנורה מבטחים ביטוח בע"מ




פסק דין


1)
עניינה של התביעה הוא פיצוי לתובע בעטיה של תאונת דרכים מיום 17.11.14 (להלן: "
התאונה
"). התובע עותר לפיצוי בגובה 7,480 ₪.

2)
בשל החובה והצורך לחסוך זמן שיפוטי, לא אדון אלא בטענות ובראיות שמצאתי נחוצות להכרעה.

3)
הפלוגתא המרכזית בתביעה דידן עוסקת בשאלת נסיבות קרות התאונה.

טענות הצדדים

4)
התובע טוען כי ביום 17.11.14, לאחר ששב לרכבו שחנה בחניון הקניון בעיר בית שמש, נמצא כי הרכב ניזוק מפגיעת רכב אחר. על הרכב הושאר פתק עליו הופיע מספר טלפון. בשלב מאוחר יותר התברר כי מספר הטלפון המופיע על הפתק שייך לנתבע 1 בעוד מי שהותיר את הפתק הוא הנתבע 2. התובע העמיד את תביעתו על סך 7,480 ₪ כאשר סכום זה כולל פיצוי בגובה 4,830 ₪ בגין נזק שנגרם לרכב לפי שומה שצורפה לכתב התביעה, החזר שכר טרחת שמאי (650 ₪) וכן פיצוי בגין עוגמת נפש והחזר הוצאות בסך כולל של 2,000 ₪.

5)
הנתבעים 1 ו-3, שהם הנהג הראשון המעורב וחברת הביטוח שלו, טוענים כי עת יצא רכב הנתבע 1 מחניון הקניון, הגיח מצד ימין רכב שהיה נהוג על-ידי הנתבע 2, פגע ברכב הנתבע 1, סטה ימינה בחוסר זהירות ופגע בין השאר ברכב התובע שחנה על המדרכה. הנתבעים 1 ו-3 טוענים כי האחריות על קרות התאונה רובצת על הנתבע 2.

6)
הנתבעים 2 ו-4, שהם הנהג השני המעורב וחברת הביטוח שלו, טוענים כי ביום האירוע בשעה שרכבם בא לפנות ימינה כדי לצאת מחניון הקניון, הגיח רכב הנתבע 1 משמאל, פגע ברכבם, ובמטרה למנוע את התאונה, הנתבע 2 ניסה להסיט את רכבו, נפגע פעם נוספת על-ידי רכב הנתבע 1, בחלק האחורי, והדף אותו אל-עבר המדרכה ורכב התובע וכי אז אירעה הפגיעה ברכב התובע. הנתבעים 2 ו-4 טוענים כי התאונה אירעה בשל אשמו של הנתבע 1.

דיון והכרעה

7)
לאחר שנתתי את דעתי למכלול טענות הצדדים בכתבי הטיעון מטעמם וממכלול החומר הקיים בתיק ולאחר ששמעתי את טיעוניהם בדיון לפניי והתרשמתי מדבריהם, נחה דעתי, כי בדין לקבל את התביעה נגד הנתבעים, באופן זה שכל אחד מהנתבעים יישא במחצית מגובה הפיצוי שייפסק לתובע בגין הנזק הישיר שנגרם לרכבו וכי לעניין רכיב הפיצוי בגין עוגמת נפש והוצאות משפט, יישאו הנתבעים 1 ו-3 והנתבעים 2 ו-4 לפי שיעור 75%-25% בהתאמה, כפי שיוטעם להלן ובשים לב להוראת תקנה 15(ב) בתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי הדין), התשל"ז-1976,
לפיה הנימוקים לפסק הדין יובאו באופן תמציתי.

8)
למעשה, הפלוגתה המרכזית בתביעה דידן אינה בשאלה אם נגרם נזק לרכב של התובע וגם לא בשאלה אם התובע אחראי על קרות הנזק או שמא תרם לו, אלא בשאלה מי מהנתבעים 1 ו-2 הוא הגורם לנזק, האם כגרסת הנתבע 1, הפגיעה ברכב התובע על-ידי רכב הנתבע 2 נגרמה בשל רשלנות הנתבע 2, או שמא, כגרסת הנתבע 2, לפיה רכבו פגע ברכב התובע בשל אשמו הבלעדי של הנתבע 1, כאשר רכבו (של הנתבע 1) הדף את רכב הנתבע 2 אל עבר רכב התובע ופגע בו.

9)
לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים והתרשמתי מהן, נקבע בזאת כי האחריות על אירוע התאונה רובצת על שני הנתבעים, באופן שווה. למעשה, לתובע לא היה אינטרס בכל קביעה מסוימת על מי תוטל האחריות שכן בכל מקרה, נגרם לרכבו נזק בר פיצוי, כאשר בנסיבות התאונה דנן, הנטל עובר כאמור לנתבעים, ועל כל אחד מהם הנטל להוכיח כי אינו חב בנזיקין כלפי התובע.

10)
מעדויות הצדדים עולה כי אין מחלוקת שאירעה תאונה בין רכבי הנתבעים 2-1 אשר בעטיה פגע רכב הנתבע 2 ברכב התובע. מעדויות הנתבעים עולה כי רכב הנתבע 2 הגיח מרחוב צדדי בחניון והתקרב אל "מעין" צומת לפני פנייה ימינה לכיוון היציאה מהחניון. הדבר חייב את הנתבע 2 לנהוג בזהירות מרבית, במיוחד נוכח תנועת הרחוב הצולב מצד שמאל, אותו רחוב שבו נסע רכבו של הנתבע 1. מעיון במוקדי הנזק ברכבי הנתבעים, עולה כי סימני הפגיעה ברכב הנתבע 2 הם סימני מעיכה, דבר שמחזק את המסקנה כי הרכב הפוגע בתאונה בין שני הרכבים של הנתבעים, הוא רכב הנתבע 1 ולא כטענת האחרון לפיה רכבו הוא הרכב הנפגע מצד ימין [שורות 30-26, עמוד 2].

11)
מכאן, מקובלת עליי טענת הנתבע 2 לפיה רכבו נפגע על-ידי רכב הנתבע 1 ולא כפי שנטען על-ידי הנתבע 1. ממכלול הראיות עולה כי הנתבע 1 יכל להבחין ברכב הנתבע 2 לפניו, לעצור או למצער להאט, ובכך למנוע את התאונה או לצמצם את נזקיה.

12)
עם זאת, אין בידי לקבל את טענת הנתבע 2 לפיה הגורם הבלעדי לפגיעה ברכב התובע היא הדיפת רכבו על-ידי רכב הנתבע 1. אמנם מוכן אני להניח כי הנתבע 2 נאלץ להסיט את רכבו לאחר שנפגע על-ידי רכב הנתבע 1, אולם ממכלול הראיות עולה לא ניתן להסביר את עוצמת הפגיעה ברכב התובע על-ידי רכב הנתבע 2, ללא נסיעה מהירה של רכב הנתבע 2. נראה כי חרף התקרבותו לצומת וחרף חובתו כאמור לנקוט בזהירות מירבית בצאתו ממנו, לרבות נהיגה במהירות המתאימה בצומת, רכב הנתבע 2 נסע במהירות מופרזת, כטענת הנתבע 1 בכתב הגנתו (סעיף 5), וכי אז עת נפגע על-ידי רכב הנתבע 1, סטה ופגע בעוצמה רבה ברכב התובע. רוצה לומר, אלמלא נסיעתו המהירה של רכב הנתבע 2, ייתכן והאירוע היה נותר מצומצם לתאונה בין שני הרכבים של הנתבעים ללא פגיעה ברכב התובע.

13)
חיזוק למסקנה דלעיל ניתן למצוא בכיוון המשך נסיעתו של רכב הנתבע 2 לאחר המגע בינו לבין רכב הנתבע 1. מעדויות הצדדים ומחומר הראיות עולה [ראו תשריט שצורף לכתב ההגנה של הנתבעים 2-4], לאחר התאונה, רכב הנתבע 2 סטה ופגע ברכב התובע שחנה בצד הימני ממול לכיוון נסיעתו לו היה ממשיך נסיעה ברחוב הפנימי בחניון. יש להניח כי לו רכב הנתבע 1 הוא הרכב שנסע במהירות מופרזת ולא להיפך, נראה כי רכב הנתבע 1 היה הודף את רכב הנתבע 2 לכיוון נסיעתו, קרי: לכיוון היציאה מהחניון הרחק מרכב התובע ולא לצד השמאלי דווקא של הצומת.

14)
על יסוד אלה נקבע כי האחריות בדבר על קרות התאונה שבה נפגע רכב התובע ותרומתו של כל אחד מהנתבעים 2-1, היא שווה ומכאן, הנתבעים נושאים בשווה בגובה הפיצוי בגין הנזק הישיר שנגרם לרכב התובע ולא נסתר על-ידי הנתבעים, בסך 4,830 ₪ וכן בשכר טרחת שמאי בסך 650 ₪.

15)
אשר לרכיב הפיצוי בגין עוגמת נפש, הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, אין להתעלם בהקשר זה מהתנהלותו של הנתבע 2, שלא נסתרה על-ידו בדיון, לפיה עקב התאונה הותיר על רכב התובע פתק שעליו הופיע מספר הטלפון של הנתבע 1 בלבד. הגם נניח שהנתבע 2 האמין כי לא רובצת עליו כל אחריות לעניין קרות התאונה, עם זאת, בהעדר מחלוקת בין הצדדים לפיה רכבו הוא הרכב שפגע ברכב התובע, מצופה היה כי הנתבע 2 ידאג להותיר לתובע גם את מספר הטלפון שלו. טענת הנתבע 2 בדיון לפיה הוא הותיר את מספר הטלפון שלו בפתק נוסף [שורות 15-14, עמוד 4] מעוררת תהייה שכן לא ברור מדוע היה צורך בפתק נוסף ככל שכבר הותיר פתק אחד עם מספרו של הנתבע 1. התנהגות הנתבע 2 מעוררת תמיהה ואינה מובנת, ובכל מקרה, אין לקבלה שכן היה בה משום להכביד על התובע לברר את נסיבות התאונה בהן נפגע רכבו. מכאן, סבורני כי החלוקה היחסית והנשיאה בפיצוי בגין עוגמת נפש ובהוצאות משפט, תהא לפי החלוקה הבאה 75%-25% כאשר הנתבע 2 נושא ב-75% מהסך שייפסק ברכיב זה.

סיכום

16)
אפוא, התביעה נגד הנתבעים - מתקבלת.

17)
הנתבעים 1 ו-3 והנתבעים 2 ו-4 ישלמו לתובע, בחלקים שווים, פיצוי כולל בגין נזקו בסך של 5,480 ₪. בנוסף יישאו הנתבעים בסך של 1,200 ₪,
כאשר סכום זה כולל פיצוי בגין עגמת נפש, הוצאות משפט ושכר טרחת עורך-דין. הנתבעים 1 ו-3 והנתבעים 2 ו-4 יישאו כאמור בסכום אחרון זה לפי החלוקה 75%-25% (בהתאמה).


הסכומים האמורים ישולמו לתובע, תוך 30 יום, שאם לא כן, הם יישאו הפרשי הצמדה וריבית ממועד מתן פסק הדין ועד מועד ביצוע התשלום בפועל.

על-פי הוראת תקנה 16 בתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז-1976,
ניתן להגיש בקשה לרשות ערעור על פסק הדין אל בית המשפט המחוזי בירושלים תוך חמישה-עשר יום
.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים באמצעות דואר רשום.




ניתן היום,
כ"ז חשוון תשע"ו, 09 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.










תק בית משפט לתביעות קטנות 27816-03/15 יוסי אטינגר נ' מאיר אלמליח, דוד מנשורי, קרסו סוכנות לביטוח (1989) בע"מ ואח' (פורסם ב-ֽ 09/11/2015)