פסקי דין על שמעון לפידות | פסקי דין על אליהו צרור

4982-12/13 תאמ     09/11/2015




תאמ 4982-12/13 שמעון לפידות נ' אליהו צרור








בית משפט השלום בנתניה


09 נובמבר 2015
תא"מ 4982-12-13 לפידות נ' צרור




בפני

כב' הרשמת הבכירה – יפעת אונגר ביטון



התובע


שמעון לפידות


נגד


הנתבע

אליהו צרור




פסק דין


1.
עסקינן בתביעה שטרית, שיסודה שטר חוב, נושא תאריך 2.2.05 ע"ס 23,500 ₪, חתום בידי הנתבע.

2.
כמי שטוען שאינו חייב לפרוע את שטר החוב, נטל הראייה והשכנוע מוטל על שכמו של הנתבע.

3.
הנתבע טוען כי ביום 2.2.06 נטל מהתובע, עו"ד במקצועו, הלוואה בסך 10,000 ₪. כנגד מתן ההלוואה, מסר לתובע עשרה שיקים ואת שטר החוב. אין חולק כי לא נערך הסכם הלוואה בכתב.
הנתבע טוען כי פרע את ההלוואה לשיעורין. כנגד כל תשלום, קיבל חזרה אחד השיקים, עד שהוחזרו לו כולם.
מוסיף הנתבע וטוען, כי חזר וביקש מהתובע, שוב ושוב,
לקבל חזרה את שטר החוב, שנמסר "על החלק", אך התובע דחה את בקשותיו בתירוצים כאלה ואחרים.

את פער המועדים, בין מועד מתן ההלוואה, לתאריך הנקוב בשטר החוב, הוא מסביר:


"שטר החוב נחתם בשנת 2006 ולא כפי שרשום בשטר החוב ב-2005"
(סע' 6 לתצהירו מיום 4.3.14).


הנתבע טוען שהמועד הנקוב בשטר מזויף.

4.
הנתבע צירף לתצהירו העתקים של עשרה שיקים, שזמני פרעונם (לא ברצף), החל מנובמבר 2006 ועד אוקטובר 2007. על פניו, מועדי הפרעון של השיקים אינם תואמים את מועד מתן ההלוואה (לפי שיטת הנתבע)
ואת המועד הנקוב בשטר החוב.



5.
הנתבע תמך את גרסתו בעדותה של חנה שפונגין (להלן: "העדה"). זו העידה כי התלוותה אל הנתבע לביקור במשרד התובע, ונכחה במעמד מסירת השיקים לתובע. לטענתה:

"לאחר קבלת השיקים עו"ד לפידות יצא מהמשרד, לאחר מספר דקות עו"ד לפידות שב למשרד עם הכסף עבור ההלוואה למר צרור אליהו ...".


עוד הוסיפה:


"יצויין כי שטר החוב היה ריק ולא ידעתי מה המשמעות שלו".


העדה מאמתת בתצהירה את גרסת הנתבע, שסיכם עם התובע כי יפרע את ההלוואה לשיעורין, במזומן, כנגד החזר השיקים. עוד היא מחזקת את גרסת הנתבע, כי דרש מהתובע לקבל חזרה את שטר החוב והתובע התחייב להחזירו.

6.
אין חולק כי העדה חתמה על שטר החוב כערבה. לטענתה, לא הוסברה לה מטרתו, לא נמסרו פרטים על מועד פירעון ההלוואה, והיא לא נדרשה לקיים את ערבותה בטרם הגשת התביעה.

7.
מן האמור לעיל עולה בבירור, שטענת ההגנה של הנתבע מפני השטר, מלבד טענת זיוף התאריך הינה טענת פירעון החיוב, אשר לשם הבטחתו נמסר השטר לתובע. כאמור, טענה זו משיתה את נטל ההוכחה והשכנוע על הנתבע.

8.
התובע אינו מכחיש פירעון השיקים המצורפים לתצהיר הנתבע, למעט התהייה:


"לא נאמר מתי נמסרו השיקים והאם השיקים נושאים ריבית והצמדה ואיך זה שהתובע מחזיק בשיקים המקוריים, בעוד התובע מחזיק בשיקים מקוריים".

למעשה, מתייחס התובע להלוואות אחרות, אשר לטענתו נתן לנתבע, ואשר – אליבא גרסתו – לא נפרעו. ברם, הוא אינו מספק פרטים מהותיים ביחס לאותן הלוואת: מתי ניתנו, למשך כמה זמן, מה היו סכומיהן, מה שיעור הרבית וכד'. כמו כן אינו מבאר אילו תשלומים קיבל מהנתבע, עבור איזו מבין ההלוואות, מי מהן נפרעה בשלמות, מי מהן נפרעה באופן חלקי, ואיזו מהן לא נפרעה כלל.

התובע טוען כי בידו תשעה שיקים של הנתבע, על סך
1,000 ₪ כל אחד (צורף לתצהיר שיק אחד בלבד ע"ס 1,000 ש"ח). כמו כן הוא מחזיק בששה שיקים, בסך 1,300 ₪ כל אחד. בסה"כ הציג שיקים בסכום 8,800 ₪.
אם כן, לא נהיר מדוע הוגש השטר לביצוע על סך 23,500 ₪.

9.
יש להעיר, כי סכום השטר מוכחש ע"י הנתבע מכל וכל (עמ' 7 ש' 20-21; עמ' 8 ש' 23-24; עמ' 9 ש' 3 לפרוט' מיום 29.6.15).

10.
התובע מפנה לתצהיר שנתן הנתבע, בתמיכה להתנגדותו, ביום 21.11.13. באותו מסמך, עולה שוב טענת הנתבע, כי לווה מהתובע 10,000 ₪ והחזיר לו אותם ב- 10 שיעורים של 1,000 ₪. אולם, שם ציין הנתבע, כי ההלוואה ניתנה לו ביום 2.2.2005.

11.
אפתח בשאלת מועד השטר. כאמור, נכתב בו התאריך 2.2.05, ואילו הנתבע הצהיר כי ההלוואה ניטלה בשנת 2006. בעדותו בבית המשפט לא זכר הנתבע תאריכים, והעיד
לפי מיטב זכרונו:
"זה היה בשנת 2006".

העדה לא העידה בעניין מועד חתימת שטר החוב.

להוכחת טענת הזיוף, אין עדות הנתבע מספקת. הנתבע מסר עדויות במועדים שונים, כאשר במוקדמת ביניהן הוא נוקב במועד הרשום בשטר. לפיכך, לא נסתר האמור בשטר.
יש לזכור, כי עדות הנתבע בבית המשפט ניתנה לאחר זמן רב, מתוך הזיכרון, והיא למעשה נוגדת את עדותו הקודמת.
בנסיבות אלה, אני סבורה כי טענת הזיוף לא הוכחה.

12.
להבדיל מכך, עדות הנתבע לפירעון החיוב, אשר לשם הבטחת פרעונו נמסר שטר החוב, לא נסתרה.

ראשית, העיד הנתבע, כי מטרת מסירת שטר החוב הייתה להבטיח החזר הלוואה בסך
10,000 ש"ח. הא ותו לא. עדות זו נתמכת בעדותה של העדה.
שנית, הנתבע מאשר שקבל הלוואה אחרת מהתובע, ע"ס 5,000 ₪. אולם במסמך בו הוא מאשר את קבלתה, הוא טוען כי מה שנמסר לשם הבטחת פרעונה הם שיקים בלבד
(ראו מסמך ממועד לא ידוע, המאומת כנאמן למקור בידי עו"ד יגור ביום 22.2.14 – צורף לתצהיר התובע).

קרי, שהנתבע מתייחס לשטר החוב בהקשר להלוואה ע"ס 10,000 ₪ ולא בהקשר להלוואה ע"ס 5,000 ₪. טענת הנתבע, כי השטר נועד להבטיח רק את החזר ההלוואה הגבוהה, לא נסתרה.

13.
הנתבע חזר בעדותו בבית המשפט על טענת פרעון ההלוואה הגבוהה:


"ש:
לפי איזה שיקים החזרת את הסך של 10,000 ₪?
ת:
שיקים של בנק הפועלים על סך 1000 ₪ כל אחד ששילמתי לך אותם במזומן והחזרת לי אותם. לגבי שטר החוב אמרת לי שאתה עבור דירה וכרגע אין לך זמן."

(עמ' 7 ש' 12-15 לפרוט' מיום 29.6.15).

14.
טענת הפירעון של ההלוואה הגבוהה אינה מוכחשת. התובע מעיד בתצהירו:

"למען הזהירות שיקים מונחים המוחזקים אצל מר צרור אם נפרעו איני מבקש תשלום, אולם אין בהם כדי להוות את מלוא סכום הלוואה ששולמה"
(סע' 45 לתצהירו).

ובבית המשפט:


"את הקרן הוא שילם"

(עמ' 13 ש' 8 לפרוט').

15.
אחיזת הנתבע ב- 10 שיקים מקוריים, ע"ס
1,000 ₪ כל אחד, מחזקת טענתו לפירעון

ההלוואה הגבוהה (ע"א 396/59 שותפות סים נגד עזבון בן ציון ואח', פ"ד י"ד 507, בעמ' 512).

16.
עדות הנתבע, שלא נסתרה, לפיה חזר וביקש את שטר החוב מהתובע, והאחרון הבטיח להחזירו, לא נסתרה. עדות העדה, כי פנתה לתובע טלפונית וביקשה לקבל השטר חזרה לא נסתרה. ההבטחה של התובע, אשר ניתנה הן לנתבע והן לעדה, להחזיר את השטר, מאיינת את זכותו הקניינית של התובע בו ואף פרעון עסקת היסוד מפקיעה את השטר ומחייבת השבתו, השבה הפוגמת בזכות הקניין בשטר (ראו, בין היתר, ע"א 345/78 בנק הפועלים בע"מ נגד מאיר סרדס, ע"א 788/77 אריה פרידמן נגד איכנבאום ש.ב.א חברה למסחר ולהשקעות בע"מ).

17.
אני סבורה כי גם השיהוי שנקט התובע, כאשר הגיש את שטר החוב לביצוע שנים רבות לאחר שניתן בידו שטר החוב, משקף חיזוק לטענת הנתבע, כי ההלוואה בסך 10,000 ₪ אמנם נפרעה במלואה.

18.
אין חולק שהתובע מחזיק שיקים נוספים של הנתבע שלא נפרעו. אולם, כאמור מעלה, לא הוכח שהשטר נשוא תיק זה, ניתן לשם הבטחת פרעונם. אפילו התובע עצמו לא טוען זאת בתצהירו.
אין התובע יכול לייחס עתה, לפי רצונו הבלעדי, את השטר לכל חוב שבו הוא חפץ. בפרט כאשר השטר חתום בערבות של אדם נוסף, שיש לקבל הסכמתו מראש להרחבת תחום ערבותו (מבלי לקבוע מסמרות בשאלה אם העדה ידעה והבינה על מה היא חותמת). משמע, גם אם הייתי סבורה כי שטר החוב נועד להבטיח חיובים נוספים, הרי שהתובע לא הוכיח את קיומם. ודוק, הנתבע העיד על פירעון מלא של ההלוואה ע"ס 5,000 ₪ שקיבל בשנת 2005, ועדותו לא קרסה.

19.
אינני יכולה להתעלם מעדותו הבעייתית, בלשון המעטה, של התובע. די להפנות לתשובתו בעניין הסיבה להשעייתו מלשכת עורכי הדין ("לא זוכר"), לתשובתו בעניין השינויים בשטר המקורי, בגווני העטים ("אני לא יודע, אני לא חושב שזה היה ריק") ולהעדר ידיעה בדבר כמות ההלוואות שניתנו, או מועדי פתיחת תיק ההוצאה לפועל.

אין חולק כי היה במועד מתן ההלוואות, וגם כיום, עורך דין במקצועו ובעיסוקו. חזקה שהיה עליו, לכל הפחות, לנהל רישום מסודר ומדוקדק של ההלוואות שנתן. ספק אם רשאי היה לעסוק במתן הלוואות ולגבות ריבית. טענתו לחוב בגין ריבית והצמדה להידחות, לא רק מחמת החובות והנטלים עפ"י חוק בהם לא עמד (סע' 2, סע' 3(ב)(4) וסע' 8 לחוק הסדרת
הלוואות חוץ בנקאיות, תשנ"ג – 1993),
אלא אף מן הטעם הפשוט שלא הוכח מה הייתה הריבית המוסכמת, ככל והייתה הסכמה על ריבית, ואף לא הוכחו המועדים שסוכמו לביצוע החזרי ההלוואה.
בתור מלווה חוץ בנקאי, הנטל עליו להוכיח את אלה והתובע לא עמד בו.

20.
קל וחומר שהוכח כי סכום השטר אינו משקף את התחייבות הנתבע והעדה כלפי התובע. אף גרסתו של התובע עצמו, איננה תומכת בסכום השטר (וראה האמור בסע' 8 לעיל).


21.
בהתבסס על כל האמור לעיל, דומני שהנתבע עמד בנטל הראייה והשכנוע, כי אינו חב בפירעון שטר החוב דנא.

התביעה נדחית.





22.
אני מורה לתובע להחזיר לנתבע את שטר החוב המקורי, בתוך 7 ימים ממועד קבלת פסק הדין.


התובע ישלם לנתבע את הוצאות המשפט.

כמו כן, ישא התובע בשכר טרחת עו"ד, בסך 2,700 ₪.




המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים בדואר רשום.
ניתן היום,
כ"ז חשוון תשע"ו, 09 נובמבר 2015, בהעדר.










תאמ בית משפט שלום 4982-12/13 שמעון לפידות נ' אליהו צרור (פורסם ב-ֽ 09/11/2015)