פסקי דין על משטרת ישראל תביעות- שלוחת רמלה | פסקי דין על ירון טויטו

45403-11/12 פ     09/11/2015




פ 45403-11/12 משטרת ישראל תביעות- שלוחת רמלה נ' ירון טויטו








בית משפט השלום ברמלה

ת"פ 45403-11-12 משטרת ישראל תביעות- שלוחת רמלה
נ' טויטו(עציר)





בפני

כבוד השופטת
רבקה גלט


בעניין:
משטרת ישראל תביעות- שלוחת רמלה


ע"י ב"כ, עו"ד מאור לונדנר
המאשימה


נגד


ירון טויטו


ע"י ב"כ, עו"ד גיל גבאי

הנאשם

גזר דין




הרקע העובדתי
הנאשם, כבן 41 הורשע לאחר שמיעת הוכחות, בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 380 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.
תמצית העובדות היא כי ביום 9.11.11, בעת שנהג הנאשם ברכבו, פרץ עימות בינו לבין נהג אחר (להלן: המתלונן), במהלכו הכה הנאשם את המתלונן מספר פעמים בראשו, וגרם לו חבלות של ממש: פצע מדמם בראשו, שהצריך הדבקה בבית החולים, וחתכים בידו השמאלית. האירוע הגיע לסיומו קר לאחר שעוברי אורח נזעקו למקום והפרידו בין השניים.
בהכרעת הדין פורטה כל השתלשלות האירוע ואין מקום לחזור על הדברים.
קבעתי כי אף התנהגותו של המתלונן לא היתה דוגמא ומופת לאדיבות הראויה בין נהגים, זאת מאחר שבתחילת האירוע חסם את רכב הנאשם, יצא לעברו וטרק את דלתו פעמיים, בעוד הנאשם יושב ברכב,
כדי
למנוע יציאתו לעברו. ואולם, לצד זאת, קבעתי באופן חד משמעי כי התנהגות הנאשם חרגה מכל פרופורציה, בכך שלאחר מכן, למרות שהמתלונן התרחק ממנו, בחר הוא לצאת מרכבו ולהכותו באגרופים בראשו, באמצעות חפץ שלא הוברר טיבו עד תום.
לנוכח הראיות שהובאו, דחיתי את טענת הנאשם לפיה היה עליו להתגונן מפני המתלונן שהביא עמו מוט ברזל, באשר טענה זו לא הוכחה כנדרש. מעבר לכך, קבעתי כי גם אילו הוכח הדבר, עדיין תיאור האירוע מוביל למסקנה לפיה נהג הנאשם באופן שאינו עולה בקנה אחד עם ששת התנאים להקמת הגנה עצמית, על פי ההלכה הפסוקה (ע"פ 9062/12 חבה נ' מד"י (16.10.14).

התסקיר

הנאשם הוא אב לארבעה ילדים בגילאים 4-13 ועובד כטכנאי מזגנים וקירור.
אין לנאשם כל עבר פלילי, אך הוא צבר לחובתו 29 עבירות תעבורה, ביניהן עבירות בטיחות, בגינן בין היתר גם נפסל רישיונו.
הנאשם מסר לשרות המבחן כי המתלונן חסם את רכבו וכתגובה להתנהגותו ולאחר שחש מאוים, הכה אותו באגרופים. לטענתו התנהג באלימות באופן חריג ושלל כל דפוס אלים בהתנהלותו במשך השנים.
הנאשם התקשה להתבונן בהתנהגותו והביע קושי בהבנת חומרת העבירה. לתפיסתו נהג באופן לגיטימי, לנוכח האיום שחש. הנאשם ממוקד יותר בתוצאות ההליך המשפטי והשלכותיו כלפיו.
הנאשם מסר מידע מגמתי שלא איפשר בדיקה מעמיקה של התנהלותו לאורך השנים, כמשתקף מהרשעותיו הקודמות ומן האירוע. ההתרשמות היא כי התקשה בהצבת גבולות לעצמו והגיב באופן תוקפני ואימפולסיבי. כמו כן, ההתרשמות היא כי הנאשם מטשטש מחומרת העבירה.
כיוון שהנאשם לא נטל אחריות על העבירה, ההערכה היא כי הסיכון להתנהגות אלימה נוספת בינוני ורמת הפגיעה הצפויה היא נמוכה. נכתב כי ללא טיפול בדפוס האימפולסיבי קיים סיכון להישנות עבירות אלימות.
לצד האמור, ניכר כי ההליך המשפטי מהווה גורם מרתיע עבור הנאשם.
לסיכום ממליץ השרות להטיל עונשים של של"צ ופיצוי למתלונן.
לאחר ששמעתי טיעוני הצדדים, ראיתי לנכון לבקש חוות דעת הממונה על עבודות השרות בשאלת התאמתו של הנאשם לריצוי מאסר בעבודות שירות, ואמנם הנאשם נמצא מתאים במגבלות, לאחר שעבר בשבועות האחרונים תאונת עבודה שגרמה לפציעה בעין.

טיעוני הצדדים
ב"כ התביעה הפנתה לחומרתן של עבירות אלימות המבוצעות לרקע השימוש בדרך. נטען כי הנאשם נהג באופן נטול רסן והכה במתלונן עד שעוברי אורח סייעו לו להיחלץ מידיו. המתלונן נחבל ונזקק לטיפול רפואי, אך הנאשם בחר לעזוב את מקום האירוע והותיר את המתלונן פצוע. לדעת התביעה מתחם העונש ההולם נע בין מאסר קצר ועד 18 חודשי מאסר. בעניינו של הנאשם, מפנה התביעה לאמור בתסקיר אודות היעדר אמפתיה מצד הנאשם, ומידת המסוכנות להישנות העבירה. לפיכך, עמדת התביעה היא שיש להטיל מאסר בפועל, מאסר על תנאי, קנס ופיצוי.
ב"כ הנאשם טען כי עמדת התביעה מתעלמת מקביעותיי בהכרעת הדין, בנוגע לחלקו של המתלונן באירוע. המתלונן הוא שחסם את רכב הנאשם, יצא לעברו וטרק את דלת רכבו בעודו יושב בתוכו, כך שבהכרעת הדין נקבע כי התנהגותו לא היתה דוגמא ומופת לאדיבות הראויה בין נהגים. בנוסף, אין זה נכון שהנאשם עזב את מקום האירוע תוך התעלמות מן המתלונן. הנכון הוא כי לאחר שעוברי אורח הפרידו ביניהם, עלה הנאשם לרכבו ונסע כיוון שרכבו חסם את התנועה. ב"כ הנאשם הפנה לכך שמאז ביצוע העבירה חלפו להן ארבע שנים, הנאשם הוא אדם נורמטיבי ללא כל עבר פלילי ולא תכנן את העבירה. הנאשם אינו אדם אלים. בעניין התייחסות הנאשם להרשעה נאמר כי אמנם לא נטל אחריות, אך זאת כיוון שהוא רואה עצמו כמי שהיה הקרבן באירוע, ופעל כך כיוון שחש מאוים. עתירת הנאשם היא לכך שבית המשפט יאמץ את המלצת התסקיר ויימנע ממאסר. ב"כ הנאשם הפנה לפסיקה מטעמו.
הנאשם בדברו האחרון אמר שיש לו משפחה והוא מצוי בקושי כלכלי של ממש, בין השאר בשל תשלומי משכנתא. המקרה היה יחיד וחריג עבורו, והוא לא שיער שיגיע לממדים שכאלה. הנאשם ביקש התחשבות מצד בית המשפט.

מתחם העונש ההולם
עניין ציבורי רב יש בשמירת שלומם וביטחונם של עוברי הדרך והנוסעים ברשות הרבים, לבל יהיו חשופים לאלימות או איום באלימות מצד אחרים.
כבר נאמר רבות אודות האלימות שפשתה ברחובותינו וחובתו של בית המשפט לתרום את חלקו בענישתם של אלה הנוהגים באלימות ובריונות בדרך (ע"פ 6755/09 אלמוג נ' מד"י
(16.11.09); בעפ"ג (מרכז) 33047-04-14 נחום נ' מד"י (8.7.14) אמר בית המשפט המחוזי:
שוב בפני
נו, לצערנו, גילוי בריונות תוך ויכוח על שימוש בדרך ואנו רואים עין בעין עם ביהמ"ש קמא את שאמר בסעיפים 4 ו- 5 לגזר-הדין. אף אנו סבורים כי תופעת האלימות בכלל, ואלימות בכבישים בפרט, הפכה לתופעה חמורה ושכיחה שיש להילחם
בה בכל דרך, לרבות הטלת עונשי מאסר לריצוי מאחורי סורג ובריח.
בע"פ (ת"א) 391-12-14 מויססקו נ' מד"י (4.3.15) אמר בית המשפט:
האירוע שמדובר בו הוא הסיוט של כל נהג המצוי על הדרך. עוצר לו המתלונן באור אדום ולפתע ניגש אליו המערער, יורד מהקטנוע, מוריד את הקסדה, מנפץ באמצעותה את החלון, גורם לנזק לרכב וגם לפציעתו של המתלונן.
לצערנו
, אין יום דיונים שבו לא מובא בפני
נו תיק של אלימות על רקע שימוש בדרך. מדובר בנגע שמקיף את החברה הישראלית על כל פלחיה, ונראה כי בתי המשפט כמו גם גופים נוספים אינם מצליחים להילחם בנגע זה...
האמירה הנורמטיבית היא, כי אלימות על רקע של שימוש בדרך, במיוחד אלימות קשה וחמורה, לא תיתקל ביחס סלחני של בתי המשפט.

ואכן, סקירה של פסיקת בתי המשפט מלמדת כי במקרים שבהם בוצעה עבירת אלימות לרקע השימוש בדרך, באופן שהותיר חבלות בפלג גופו העליון של המתלונן ובפרט באזורי הראש והפנים, הוטלו עונשי מאסר בפועל או בעבודות שרות. בעניין זה, אני מפנה לגזרי הדין ברע"פ 1749/13 דשן נ' מד"י (14.3.13); רע"פ 694/09 לוי נ' מד"י (3.6.09); עפ"ג (מרכז)41309-08-11 מעודד נ' מד"י (18.12.11); ת.פ 43994-03-14 מד"י נ' גולדנברג (18.6.15); ת.פ 15900-02-10 מד"י נ' ביטון (13.7.11); עפ"ג 25844-06-14 מד"י נ' דרעי (29.9.14); עפ"ג (מרכז) 33047-04-14 נחום נ' מד"י (8.7.14); עפ"ג 32560-10-14 מד"י נ' בלס (18.3.15).
בענייננו, אמנם החל האירוע הבריוני דווקא מצד המתלונן, אשר בשל מחלוקת בעניין ההשתלבות בכביש בחר לחסום את רכב הנאשם, ולצאת לעברו. בהמשך לכך, נעמד ליד רכב הנאשם ומנע ממנו לצאת אליו, בכך שטרק את דלתו פעמיים כשניסה לפתחה. העובדה שהמתלונן הוא שפתח בעימות, תישקל לקולא.
מצד שני, כאמור בהכרעת הדין, יכול היה האירוע להגיע לסופו הטוב בשלב זה, שאז פנה המתלונן לשוב אל רכבו. למרבה הצער, בשלב זה בחר הנאשם לצאת ולחדש את העימות, בכך שלפת את המתלונן והכה בראשו באגרופים, תוך שהחזיק בידו חפץ שטיבו לא הוברר עד תום. כל זאת עשה הנאשם מבלי שהמתלונן נקט נגדו באלימות כלשהי באותם רגעים.
מן הראיות ניתן היה להתרשם כי הנאשם איבד את השליטה העצמית לחלוטין, שכן אף הוא עצמו לא ידע למסור כמה מכות אגרוף נתן למתלונן. למעשה, הנאשם לא חדל מלהכות את המתלונן עד שנזעקו עוברי אורח וחילצוהו מידיו. בשלב זה, עזב את המקום ברכבו.
חומרה יתרה יש בכך שהנאשם החליט להכות את המתלונן למרות שגם לפי גרסתו, הוסר כבר האיום שחש מצדו, והוא סב על עקביו כדי לשוב לרכבו. בנוסף, יש חומרה בבחירה להכות את המתלונן בראשו, מה שסיכן את שלומו עוד יותר.
בנוסף, לא ניתן להתעלם מהתנהלותו הבעייתית של הנאשם לאחר האירוע. גם אם נכונה הטענה שעזב את המקום כיוון שרכבו הפריע לתנועה, ברור הוא שלא הוטרד באשר לגורלו של המתלונן, ואף לא מצא לנכון לדווח למשטרה על האירוע. גם כשהגיעה אליו פנייה מטעם המשטרה, התנהל באופן חמקני.
נכון הדבר, אין היכרות מוקדמת בין הנאשם לבין המתלונן, ואין המדובר באירוע שתוכנן מראש, אלא ההתרחשות כולה פרצה באופן ספונטני במהלך הנסיעה בכביש. ואולם, דווקא בכך יש כדי להבליט את הקלות הבלתי נסבלת שבה עלולים עוברי הדרך למצוא עצמם מותקפים, באופן חמור כל כך.
כאן המקום לציין כי ב"כ הנאשם הפנה בטיעוניו להחלטת בית המשפט העליון ברע"פ 1402/15 טלי נ' מד"י (4.3.15), על מנת לשכנע שמדיניות הענישה מקלה יותר משנטען. אמנם באותו עניין המדובר היה בעבירת אלימות שבוצעה לרקע השימוש בדרך ובסופו של עניין הוטלו שם על הנאשם עונשים של מאסר על תנאי קנס ופיצוי. ואולם לדעתי יש הבדל של ממש בין עובדותיו של אותו מקרה לבין ענייננו: בעוד ששם דובר בנאשם שתפס בזרועה של המתלוננת תוך הדיפתה לאחור והדף גם את חתנה שהיה עמה, הרי בענייננו המדובר בתקיפה חמורה פי כמה, במתן מכות אגרופים בראשו של המתלונן, תוך גרימת חבלות.
לדעתי, מכלול הנסיבות, תוך התחשבות בחלקו המסוים של המתלונן באירוע, מוביל למסקנה כי מתחם העונש ההולם נע בין מספר חודשי מאסר שירוצו בעבודות שרות, ועד 8 חודשי מאסר בפועל.
העונש המתאים לנאשם
לנאשם אין כל עבר פלילי, ועניין זה יישקל לטובתו.
מאידך, הנאשם צבר לחובתו 29 עבירות תנועה, ובין השאר הוטלו עליו עונשי פסילה. בכך יש כדי ללמד על התנהלות בעייתית שלו במהלך השימוש בדרך.
על פי התרשמות שרות המבחן, הנאשם אינו נוטל אחריות של ממש לעבירה, ומתקשה להבין את חומרתה. הנאשם התקשה בהצבת גבולות לעצמו והגיב באופן תוקפני ואימפולסיבי. מטיעוני ההגנה עלה בבירור כי לתפיסתו, הוא נהג באופן לגיטימי מאחר שחש מאוים.
למול התייחסות הנאשם סבור שרות המבחן כי קיים סיכון להישנות אלימות ברמה בינונית.
במהלך ניהול המשפט ואף לפי התסקיר ניתן להתרשם כי הנאשם ממוקד מאד בפגיעה שנגרמה לו מן ההליך המשפטי, ובתוצאות שעלולות לפגוע בפרנסתו, ואלה הם חששות טבעיים ולגיטימיים. יחד עם זאת, בלט חוסר ההתייחסות מצד הנאשם, אל המתלונן ופגיעתו. גם בדברו האחרון בחר להזכיר את מצוקתו, ולא מצא לנכון להתנצל, או להביע רגש כלשהו ביחס למתלונן, אלא הביע פליאה על כך שהאירוע המדובר הגיע "לממדים כאלה".
התמקדותו בעצמו מלמדת על כי לא הפנים כלל את חומרת מעשיו.
אני לוקחת בחשבון את העובדה שחלפו 4 שנים מאז קרות האירוע.
בסופו של יום, חומרת העבירה ומכלול הנסיבות אינם מאפשרים לדעתי לסיים את ההליך מבלי שיוטל על הנאשם רכיב ענישה של מאסר, על פי מדיניות הענישה הנוהגת, על מנת להבהיר כי אין מקום לסלחנות כלפי עבירות אלימות בריוניות שכאלה, לרקע השימוש בדרך. לפיכך, אינני מקבלת את המלצת שרות המבחן.
מתוך התחשבות בעברו הפלילי הנקי של הנאשם, אמנע מהטלת מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח. כמו כן, היות שבכוונתי לחייב את הנאשם בפיצוי למתלונן, ולנוכח קשייו הכלכליים, לא אטיל קנס כספי.

אשר על כן אני מטילה את העונשים הבאים:
א.
4 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שרות. הנאשם יתייצב לריצוי המאסר, במפקדת מחוז המרכז של הממונה על עבודות השרות, ביום 20.12.15 בשעה 08.30 כשבידיו תעודת זהות.
ב.

7 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים מהיום, והתנאי הוא שלא יבצע עבירות אלימות מסוג פשע. 3 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים מהיום, והתנאי הוא שלא יבצע עבירות אלימות מסוג עוון.
ג.
פיצוי כספי למתלונן בסך 5000 ₪. הפיצוי יופקד במזכירות בית המשפט ב-5 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, החל מיום 1.1.16 ובכל 1 לחודש עוקב.


זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 ימים מהיום.





ניתן היום,
כ"ז חשוון תשע"ו, 09 נובמבר 2015, בנוכחות הצדדים.












פ בית משפט שלום 45403-11/12 משטרת ישראל תביעות- שלוחת רמלה נ' ירון טויטו (פורסם ב-ֽ 09/11/2015)