פסקי דין על רשיד מחמוד רשיד אבו חמאדה | פסקי דין על ג'מילה מחמוד אבו חמדה | פסקי דין על עזיזה אבו חמדה מחמוד | פסקי דין על האזם כמאל מחמוד ג'ראבלי

72/09 תאח     17/11/2015




תאח 72/09 רשיד מחמוד רשיד אבו חמאדה, ג'מילה מחמוד אבו חמדה, עזיזה אבו חמדה מחמוד נ' האזם כמאל מחמוד ג'ראבלי








בית משפט השלום בירושלים



תא"ח 72-09 אבו חמדה רשיד ואח' נ' ג'ראבלי מחמוד כמאל


תיק חיצוני:


בפני

כבוד השופטת
אנה שניידר


התובעים

1. רשיד מחמוד רשיד אבו חמאדה


2.
ג'מילה מחמוד אבו חמדה

3.עזיזה אבו חמדה מחמוד


נגד


נתבע

האזם
כמאל מחמוד ג'ראבלי



פסק דין



הרקע והשתלשלות ההליכים המשפטיים

1.
עניינה של התובענה שלפנינו, שהוגשה ביום 27.4.09, פינוי הנתבע מדירה בבניין שבו 10 דירות בשכונת בית חנינא בירושלים,
שבבעלות התובעים מכוח ירושה (להלן – הדירה), ואשר הושכרה לנתבע על פי הסכם שכירות מיום 1.4.02 למשך שנה אחת (להלן – ההסכם הראשון).


יצוין, כי התובעות 2 ו -3, בעלות אזרחות ארצות הברית, הן אחיותיו של התובע 1 (להלן – התובע), ובסעיף 5 לכתב התביעה מודה התובע כי הן ויתרו על זכויותיהן בנכס לטובתו
והדבר אף צוין במפורש בצו הירושה.

זו כנראה גם הסיבה שהתובעות 2 ו – 3 לא הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמן ולא נטלו חלק פעיל בהליך המשפטי.

2.
לטענת התובעים בכתב התביעה, על אף שתקופת השכירות על פי ההסכם הראשון תמה באפריל 2003, ועל אף שהנתבע נהג לפגר בתשלום דמי השכירות – בכל זאת הסכים התובע,
מתוך התחשבות אנושית, לבקשת הנתבע לאפשר לו להחזיק במושכר ולהשתמש בו עד שיצליח להסדיר דיור חלופי, מבלי שבשלב ראשון נחתם חוזה שכירות נוסף עם הנתבע .



בסעיף 12 לכתב התביעה נטען , כי לאחר שהנתבע המשיך להשתמש
במושכר ולאור הבטחתו לשלם
את דמי השכירות במועד –
בהתערבותם של נכבדים , נכרת בשנת 2006 הסכם שכירות נוסף
עם הנתבע, הפעם עם
התובעת 2 , לתקופה שמיום 1.4.06 ועד 31.3.07 (להלן – ההסכם השני).

3.
הואיל ולטענת התובעים הנתבע לא שילם את דמי השכירות לפי ההסכם השני וצבר חוב של 8 חודשים, ואף צבר חוב לחברת החשמל ולאחרים – הוגשה התביעה שלפנינו, כאמור, בשנת 2009.

4.
בכתב ההגנה טען הנתבע, כי היחסים בינו לבין התובע לא היו יחסי משכיר ושוכר אלא הנתבע ניהל את נכסיו של התובע, לרבות הבניין נשוא התביעה,
וכן ניהל את
ענייני השכירות של הדיירים, וזאת על פי ייפוי כוח שניתן לו, לטענתו, וצורף כנספח א' לכתב ההגנה.
במסגרת זו הוציא הנתבע , לטענתו, סכום של 40,000$ עבור התובע.

5.
עוד נטען, כי הנתבע שיפץ את הדירה בהשקעה של 70,000 ₪, וכי סוכם שסכום זה יקוזז מדמי השכירות.

6.
בסעיף 10 לכתב ההגנה טוען הנתבע, כי הסכם השכירות חודש בכל תחילת שנה (מפנה לנספחים ה, ה1, ה2, וה3 לכתב ההגנה), וזאת עד לשנת 2006, שאז העביר
התובע את הדירה לנתבע , כתמורה עבור שירותיו בניהול נכסי התובע, ולכן הדירה
שייכת
כיום לנתבע.


לראייה צרף הנתבע ייפוי כוח להעברת הדירה
, הנושא תאריך 20.5.06
(נספח ד' לכתב ההגנה),
וכן אישור נוטריוני של עו"ד
ונוטריון אהרון פנחסי (להלן – הנוטריון), מאותו תאריך.

7.
הנתבע טען, בסעיף 13 לכתב ההגנה, כי ההסכם
השני מזויף, ואילו התובעים טענו מנגד כי מסמכי העברת הדירה לנתבע הינם מזויפים.

8.
לאור טענת הזיוף, ניתנה ביום 1.12.09 החלטה לפיה יעביר הנתבע לתובעים את המסמכים המקוריים שהעתקיהם צורפו לכתב ההגנה , על מנת שהתובעים יוכלו לבדוק את המסמכים בבדיקה גרפולוגית מטעמם.


9.
חוות דעת מטעם התובעים, של מר אמנון בצלאלי, הוגשה ביום 31.5.10 (להלן – חוות דעת
בצלאלי), ובה נקבע כי לא נמצאה זהות בין החתימות האמורות להיות
חתימותיו של התובע על גבי המסמכים שלגביהם נטען כי זויפו , לבין דוגמאות החתימה של התובע
אשר הועברו לבדיקתו של
בצלאלי.

עוד קבע בצלאלי , כי החתימה הנחזית להיות חתימתו של הנוטריון על המסמכים שבמחלוקת איננה חתימה של הנוטריון.

10.
ביום 1.9.10 הגיש
הנתבע חוות דעת מטעמו, של הגב' אורה כבירי (להלן – חוות דעת
כבירי), המנוגדת לחוות דעת בצלאלי.

11.
לאור התנהלות הנתבע, אשר נהג סחבת בתיק – ניתן נגדו

פסק דין
ביום 7.7.11 המורה לו לפנות את המושכר.

פסק הדין בוטל ביום 16.8.11, תוך חיוב הנתבע בהוצאות.

12.
הואיל והגב' כבירי, שהגישה את חוות הדעת מטעם הנתבע, נפגעה קשות בתאונת דרכים ונבצר ממנה להיחקר על חוות דעתה, והואיל ובקשתו של הנתבע להמצאת חוות דעת חלופית מטעמו נדחתה בהחלטה מיום 10.12.13 – מונתה , ביום 5.1.14 , כמומחית מטעם בית המשפט הגב' סימה אנקונה (להלן – המומחית).

13.
ביום 22.7.14 הודיע ב"כ התובעים כי ביוזמת נכבדים חתמו הצדדים, ביום 11.5.07 , על הסכם פשרה שאמור היה להביא לסיום כל המחלוקות ביניהם (להלן – הסכם הפשרה), ובין החותמים היה גם מר ג'מאל מוחמד עבדאללה עוואד, דודו של הנתבע (להלן – עוואד), אולם לטענתו של ב"כ התובעים, עוואד הכחיש בתצהירו באופן גורף את חתימתו על הסכם
הפשרה וטען לזיוף.

לפיכך, ביקש ב"כ התובעים להורות למומחית לבדוק גם את חתימתו של עוואד על הסכם הפשרה.


חוות הדעת של המומחית הוגשה ביום 19.10.14, לאחר שהיו בפני
ה גם חוות דעת
בצלאלי וגם חוות דעת
כבירי, ובה נקבע , לגבי התובע,
כי החתימות נשוא המחלוקת לא נכתבו על ידו.

לגבי עוואד קבעה המומחית כי החתימה בשם עוואד על גבי הסכם הפשרה מצומצמת בכמות ובאיכות תכונות כתיבה
- ולכן אין ביכולתה לחוות את דעתה לגבי זהות הכותב.

14.
בעקבות חוות דעתה של המומחית בעניינו של עוואד, הגיש ב"כ התובעים, ביום 30.11.14, בקשה להורות לבצלאלי לבדוק את חתימת ידו של עוואד על הסכם הפשרה, כמומחה מטעם בית המשפט.
הבקשה נדחתה בהחלטה מיום 14.12.14, ובקשת התובעים לעיון חוזר בהחלטה נדחתה ביום 12.1.2015.

15.
ביום 29.4.15, לאחר חקירותיהם של עדי הנתבע ועדי התובעים , הגיש הנתבע בקשה להוצאת חוות דעתה של המומחית מהתיק הואיל ולטענתו
קיים חשש כבד כי המומחית הוטעתה לחשוב שהמסמכים והחתימות
שבדקה הינם המסמכים
והחתימות שבמחלוקת, בעוד שאין הדבר כך,
וקיים חשש כבד שהללו הוכנו על ידי התובע במיוחד לצורך הבדיקה על ידי המומחית ונמסרו לה על ידו , מבלי שהתאפשר לנתבע לראותם.

הבקשה נדחתה בהחלטה מיום 3.5.15, והמומחית נחקרה על חוות דעתה בדיון שהתקיים ביום 5.5.2015.

16.
יצוין, כי עוד ביום 17.4.11 הגישו התובעים בקשה למתן צו מניעה זמני כנגד הנתבע בטענה כי הוא
החל לפגוע בגופם של התובעים וברכושם על ידי איומים ועל ידי מעשה השחתה כגון חסימת הדרך לביתו של התובע, השלכת פסולת בגינת ביתו, וכיוצא באלה.


כמו כן, נטען כי הנתבע החל לבצע שלא כדין עבודות בניה בדירה נשוא התביעה.


ביום 14.6.11 ניתן צו מניעה זמני כמבוקש, אשר תוקפו עד להכרעה בהליך העיקרי.

17.
ביום 7.7.11 ניתן לתובעים היתר לפיצול סעדים.

18.
ביום 27.11.11 התקבלה טענת התובעים להיפוך סדר הבאת הראיות, וכתוצאה מכך נחקר הנתבע תחילה (ביום 22.5.12), ואף סיכומי הנתבע הוגשו בהתאם – לפני סיכומיהם של התובעים.

19.
מטעם הנתבע הוגש , בנוסף לתצהיר עדות ראשית של הנתבע
עצמו , גם תצהיר של עוואד, במסגרת עדות הזמה.



מטעם התובעים הוגשו, בנוסף לתצהיר עדות ראשית ותצהיר משלים של התובע,
גם תצהירים של אחמד סברי שחאדה יאסין ושל סלימאן מוסטפא, מכריו ושכניו של התובע, תצהיר
של עו"ד גדעון פנחסי , בנו של הנוטריון שהנתבע טען לגביו כי חתם על ייפוי כוח נוטריוני להעברת הדירה על שמו של הנתבע, וכן
תצהיר של נימר אבו חמאדה.


יצוין, כי התובעים ביקשו להעיד את הנוטריון עדות מוקדמת, וזאת בשל גילו ומצבו הרפואי, אולם בקשה זו נדחתה ביום 12.5.10 , הואיל ובאותה עת טרם הוגשו חוות הדעת הגרפולוגיות.

הנוטריון נפטר בתחילת שנת 2011 , לפני שהחל שלב ההוכחות בתיק.

20.
ביום 28.7.14 נשלח לבית המשפט , לכאורה בשם התובעים, דו"ח של חוקר פרטי בשם ניצן קורן, אולם ביום 19.5.15, לאחר תום ההוכחות בתיק (ביום 5.5.15),
הגישו התובעים בקשה להוצאת דו"ח החוקר מהתיק בטענה כי הוא נשלח בניגוד מפורש לדעתם .


בקשת התובעים התקבלה ביום 23.6.15 , ודו"ח החוקר הוצא מהתיק.

דיון והכרעה

21.
השאלה שעומדת בפני
נו בתיק זה הינה עובדתית בעיקרה – האם בשנת 2006 אכן הועברה הדירה לידי הנתבע והוא רכש בה זכויות קנייניות, כטענתו, או שמא לא היו הדברים מעולם, כטענת התובעים, לנתבע אין זכויות קנייניות בדירה, והואיל והוא הפר את הסכם השכירות באי תשלום דמי שכירות – עליו לפנותה.

22.
הואיל והנתבע מודה כי עד שנת 2006 התגורר בדירה בשכירות, מכוח ההסכם הראשון שחודש מעת לעת, וטוען כי בשנת 2006 רכש את הדירה – הרי שמדובר בטענת "הודאה והדחה" , כפי שנקבע בהחלטה מיום 27.11.11.


הפסיקה קובעת,
כי לסיטואציה של "הודאה והדחה ",המתקיימת כל אימת שנתבע מודה בעובדותיה המהותיות של
עילת התביעה ומוסיף טענות אחרות העשויות להביא לדחייתה, יש פן מהותי ופן דיוני.
הפן המהותי הוא העברת נטל השכנוע על כתפי הנתבע, והפן הדיוני
-
היפוך סדר הבאת הראיות.

בהתאם לכך, ההחלטה מיום 27.11.11
לא רק שהפכה את סדר הבאת הראיות, אלא גם העבירה את נטל השכנוע על כתפי הנתבע.
לפיכך, דין טענתו של הנתבע בסיכומיו לפיה על אף היפוך סדר הבאת הראיות
עדיין נותר נטל השכנוע על כתפי התובעים – להידחות.

23.
אכן נכון, כפי שטוען הנתבע, כי מסמכים שנחתמו בפני
נוטריון ואשר מהם נובע כי הזכויות בדירה הועברו לנתבע, מהווים ראיה בעלת משקל , ויהא צורך לבחון היטב את טענות התובעים בהקשר זה.
עם זאת, בנסיבות העניין שלפנינו, כאשר הנוטריון עצמו אינו עוד בין החיים וקשה לברר מכלי
את אירועי
אותה פגישה לילית נטענת
במשרדו, של הנוטריון,
כאשר נתגלו פגמים רבים באישור הנוטריוני , כפי שפורט בסיכומי התובעים , וכאשר לפנינו
רק עדות של בנו של הנוטריון , עו"ד גדעון פנחסי
- אין לקבל בנסיבות אלה את
טענת הנתבע בסעיף 10 לסיכומיו, שיש
להחזיר את נטל השכנוע לגבי התביעה כולה לשכמם של התובעים.

כאן המקום לציין, כי אולי היה צריך
לקבל את בקשת התובעים לגביית עדות מוקדמת מהנוטריון לפני פטירתו,
גם לפני קבלת חוות הדעת הגרפולוגיות - אולם את הנעשה אין להשיב.

24.
המסקנה
מהאמור היא אם כן, כי הנטל להוכיח שהדירה אמנם נרכשה על ידי הנתבע בשנת 2006 מוטל על הנתבע, ועלינו לבחון האם הרים הנתבע נטל זה.

25.
לפני בחינת השאלה האם הרים הנתבע את הנטל שהוטל עליו להוכיח את רכישת הדירה על ידו בשנת 2006 - יש להעיר מספר הערות מקדימות:

א.
במהלך הדיון ביום 18.3.14, לאחר שבית המשפט התרשם מדברי התובע כי מתנהלים מגעים בין הצדדים לסיום התיק מחוץ לכותלי בית המשפט ובאי כוח הצדדים לא הכחישו זאת -
נערכה הפסקה בדיון , ובאי כוח הצדדים נכנסו ללשכת בית המשפט (פרוטוקול מיום 18.3.14 עמ' 29 שורה 10).


בעקבות שיחה בלתי פורמלית
בלשכה, שכמובן לא נמצא לה ביטוי בפרוטוקול, נקבע כי הצדדים יודיעו לבית המשפט, עד ליום 22.4.14, אם עלה בידם לסיים את התיק מחוץ לכותלי בית המשפט, ואם לא – ייקבע מועד להמשך הוכחות.

על אף שכאמור מדובר היה בשיחה בלתי פורמלית בלשכת בית המשפט – התייחס הנתבע, בסעיף 50 לסיכומיו , לשיחה זו, דבר האסור על פי הדין.

לפיכך, דינו של סעיף 50 לסיכומי הנתבע – להימחק.

ב.
באשר לדו"ח של החוקר ניצן קורן – משניתנה החלטה ביום 23.6.15 לפיה יוצא הדו"ח מהתיק – שוב לא היה מקום להתייחסות כלשהי לתוכנו של המסמך.


אמנם בהחלטה האמורה נקבע כי הצדדים רשאים לטעון ב"עניין זה" במסגרת הסיכומים – אולם ברור שהכוונה הייתה לעצם הוצאתו של הדו"ח מתיק בית המשפט , ובשום אופן לא לתוכנו של המסמך, כפי שעשה הנתבע בסעיפים 3, 68 – 70
לסיכומיו.

לפיכך, גם דינם של סעיפים אלה מסיכומי הנתבע – להימחק.

ג.
בסעיפים 31, 66, 67 לסיכומיו מאשים ב"כ הנתבע את בא כוחם של התובעים בשקרים.

הואיל ובא כוחם של התובעים לא העיד , וכמובן שלא נחקר חקירה נגדית – לא היה מקום לטענות מסוג זה בין חברים למקצוע, ולכן גם דינם של סעיפים אלה מסיכומי הנתבע להימחק.


עם זאת יצוין, כי בפרוטוקול מיום 29.3.15, עמ' 48
שורות 5 – 13 כאשר נשאל התובע, בין היתר, מי מסר את המסמכים המקוריים שנתגלו אצלו למומחית – אמר בא כוח התובעים,
מיוזמתו,
כי הוא זה שמסר אותם למומחית, אך סירב לגלות כיצד מצא אותם (שם, שורות 14-19).

סירוב זה אומר דרשני, ויש לזקוף אותו לחובתו של התובע.

ד.
בסעיף 109 לסיכומיו הגיש הנתבע ראיה חדשה אשר לטענתו התגלתה רק לאחרונה, בחודש יולי 2015 – תכנית מתאר מקומית מספר 101-0086538 להריסת בית קיים ובניה במקומו של שני בנייני דירות, בני 8 קומות כל אחד ובסך הכול
57 דירות, כאשר בין השטחים הכלולים בתכנית נמצא גם גוש 30614 אשר בו מצויה הדירה שבמחלוקת.

לטענת הנתבע, קיים חשש כי התובע קשור לתכנית זו,
ואפשר שגם בשלה הוא מנסה לגזול את קניינו של הנתבע או למנוע את התנגדותו לתכנית.

הואיל ואין מקום לצירופו של מסמך זה בשלב הסיכומים, מה עוד שאין בו, כשלעצמו, כדי לסייע לנתבע בטענתו כי רכש את הדירה שבמחלוקת בשנת 2006 – על כן לא יזכה המסמך להתייחסות כלשהי בהמשך.

האם הרים הנתבע את הנטל המוטל עליו להוכיח את רכישת הדירה בשנת 2006?

26.
אין בידי לקבל את טענות התובע כי אחותו, התובעת 2, הייתה רשאית לחתום על ההסכם השני, דהיינו, הסכם השכירות עם הנתבע משנת 2006, לאחר שוויתרה על זכויותיה לטובתו של התובע, ואף הבעתי באופן מפורש תמיהה בעניין זה ( ראה פרוטוקול מיום 29.3.15 עמ' 44 שורות 19 – 22).


עם זאת, מעדותו של התובע עולה כי למעשה משנת 2003, עם סיומו של ההסכם הראשון, לא עשה התובע דבר על מנת לפנות את הנתבע
מהדירה עד להגשת התביעה בשנת 2009.


כאשר נשאל התובע בעניין זה – ענה:

"לא הייתי מעוניין לפנות אותו כי היה חבר שלי... בשנת 2009 הגשתי את התביעה כי הוא כבר הרבה שנים לא משלם, הצטבר חוב. בשנת 2006 ביקשתי ממנו לצאת מהבית. בשנת 2003 אמרתי לו שיחפש בית אחר ושייקח את הזמן שלו"
(פרוטוקול עמ' 43 שורות 26- 32).

27.
מכאן המסקנה, כי אין בהסכם השני , הבטל למעשה מעיקרו, כדי לסייע לתובע בטענתו כי הנתבע המשיך לשבת בדירה במעמד של שוכר גם בשנת 2006 ואילך.


מאידך, אין במסקנה זו כדי לסייע באופן פוזיטיבי לנתבע בטענתו כי בשנת 2006 נרכשה הדירה על ידו, ולכן עלינו לבחון האם הנתבע המציא
ראיות
אחרות וטובות יותר לטענתו זו.

28.
הנתבע נמנע ולא העביר לבית המשפט תרגום של "הסכם המכר" העומד בלב המחלוקת.


כאשר נשאל הנתבע האם דיווח על העסקה לרשות המסים, האם רשם הערת אזהרה, והאם הגיש בקשה לפירוק השיתוף –
ענה בשלילה (פרוטוקול מיום 22.5.12 עמ' 12 שורות 24 – 29).


התנהלות זו של הנתבע תמוהה, וזאת בלשון המעטה.



הנתבע רכש, לטענתו, את הדירה
עוד בשנת 2006 , ובשנת 2009 מוגשת נגדו תביעת פינוי.

מה יותר טבעי מאשר לבצע פעולות שיבטיחו את זכויותיו של הנתבע בנכס בסמוך לביצוע עסקת הרכישה, ולמצער –
מיד לאחר שהוגשה התביעה בשנת 2009,
כאשר כבר היה ברור לנתבע כי אבד האמון שנתן, לדבריו, בתובע?

הימנעות הנתבע מלפעול כאמור פועלת לרעתו, ורק לנתבע הפתרונים מדוע נהג כך.

29.
הנתבע טוען כי הציג מסמכים נוטריוניים המקנים לו את הבעלות בדירה.


לטענתו, התובע העלים את המסמכים הללו בכוונת מכוון, לאחר שביקש לקבלם לצורך בדיקה, ולאחר מכן "גילה" בא כוחו של התובע מסמכים חדשים בנסיבות תמוהות ומפוקפקות,
עליהן סירב ליתן הסבר.


הנתבע טוען כי התובע לא הצליח לבסס את טענתו כנגד המסמכים החתומים על ידי הנוטריון ז"ל, ומצהיר משמעותי מטעמו, בנו של הנוטריון עו"ד גדעון פנחסי, אישר בחקירתו דווקא את טענות הנתבע.


האמנם?


בתצהירו מיום 25.7.1 העיד עו"ד גדעון פנחסי כי עבד במשרדו ולצדו של אביו, שנפטר ביום 13.2.11 בגיל 91, במשך כ-35 שנים והכיר היטב את חתימתו של אביו.


עו"ד פנחסי העיד, בסעיף 3 לתצהירו, כי החתימה המופיעה על המסמך המצורף לתצהירו איננה חתימתו של אביו.

עדות זו נתמכת גם בחוות דעת בצלאלי.



עוד העיד עו"ד פנחסי
בתצהירו , כי התאריך המופיע על המסמכים שבמחלוקת, 20.5.06, היה יום שבת, ואין כל סיכוי שאביו יעבוד בשבת או יפתח את המשרד בשבת,
ואף לא במוצאי שבת.

בסעיף 5 לתצהירו אמר עו"ד פנחסי כי אביו העסיק עורכי דין ומתמחים ולא מן הנמנע שמי מהם
החזיק ברשות במפתחות המשרד ביום 20.5.06
וערך את טופס " אימות החתימה".
אכן לא נאמר על ידי עו"ד גדעון פנחסי כי אותו עורך דין או מתמחה גם חתם על המסמך, כפי שטען גם הנתבע בחקירתו הנגדית (פרוטוקול מיום 22.5.12 עמ' 12 שורות 3-5).


אמנם עו"ד גדעון פנחסי הודה בחקירתו הנגדית כי אביו, שהיה נכה, נהג לישון במשרדו ויתכן שהיה שם גם במוצאי שבת, 20.5.06, (פרוטוקול מיום 17.9.13 עמ' 20 שורות 14 – 15 ), וזאת בניגוד לאמור בתצהירו -
אולם עדיין רב הנסתר על הגלוי לגבי אותה פגישה נטענת במשרדו של הנוטריון ז"ל, במוצאי שבת בשעות הערב המאוחרות, אשר במסגרתה , לטענת הנתבע (פרוטוקול מיום 22.5.12 עמ' 12 שורות 1 – 6 ) נוסחו, הוקלדו,
והודפסו המסמכים שבמחלוקת.

יצוין, כי עו"ד גדעון פנחסי טען כי אביו ז"ל ידע אמנם ערבית , אך ברמת דיבור בלבד,
וכי לא היו במשרדו לא מקלדת ולא מדפסת באותיות בערבית.

30.
בנסיבות אלה, לאור פטירתו של הנוטריון בשנת 2011 , לאור החשיבות הנודעת לאישור הנוטריוני שבמחלוקת מבחינתו של הנתבע, ולאור הכחשתו של התובע כי היה נוכח במשרדו של הנוטריון ביום 20.5.06 (פרוטוקול מיום 29.3.15 עמ' 45 שורות 32 - 33)
- תמוה מדוע לא ניסה הנתבע להביא עדות הזמה (כפי שידע לעשות לגבי עוואד בהקשר להסכם הפשרה) של אדם, אשר לטענת הנתבע, היה נוכח באותו מעמד ויכול היה לשפוך אור על האירוע
– למשל אחיו של הנתבע חזמה (ראה פרוטוקול מיום 22.5.12 עמ' 12 שורות 18 – 20
).


כלל ידוע בפסיקה הוא, כי הימנעות בעל דין מהבאת ראיה פועלת כנגדו,
שכן חזקה שהראיה אינה מיטיבה עמו, שאם לא כן – לא היה נמנע
להביאה.

31.
אם כן, המסקנה מכל האמור לעיל היא כי בניגוד לטענתו של הנתבע בסעיפים 23 – 30
לסיכומיו, אין בעדותו של עו"ד גדעון פנחסי כדי לאשש את טענות הנתבע כי הוא רכש את הדירה בשנת 2006 , וכי המסמכים שהציג בתמיכה לטענה זו אינם מזויפים.

32.
לעניין טענת הזיוף – אמנם המומחית מטעם בית המשפט לא בדקה את חתימתו של הנוטריון ז"ל, ואלה נבדקו רק על ידי המומחה מטעם התובעים, אמנון בצלאלי, אשר קבע כי החתימות אינן
של הנוטריון ז"ל, כפי שגם קבע
בחוות דעתו כי החתימות אינן של התובע.


עם זאת, המומחית בחוות דעתה, אשר ניתנה לאחר שהיו בפני
ה גם
חוות דעתו של בצלאלי וגם חוות הדעת של כבירי, קבעה במפורש לגבי החתימות של התובע , כפי שקבע גם בצלאלי, כי החתימות נשוא המחלוקת לא נכתבו על ידי התובע.


בסעיפים 89 – 104 לסיכומיו טוען הנתבע כי משקלה של חוות הדעת של המומחית מטעם בית המשפט הינו אפסי הואיל והיא אינה מנומקת.

עוד טוען הנתבע בקשר לחוות הדעת של המומחית מטעם בית המשפט כי
בית המשפט אינו מחויב למסקנות מומחה, גם אם מונה על ידו, ועליו מוטלת הסמכות (והחובה) להחליט אלו מסקנות יש להסיק מחוות הדעת.

33.
הלכה
פסוקה היא כי הנטייה היא לא לסטות מחוות הדעת של מומחה, אולם מנגד, בית המשפט אכן רשאי שלא לקבל חוות דעת
של מומחה
אולם זאת אם קיימים נימוקים טובים לכך (ראה ע"א 3056/06שטרן נ. שיבא פ"ד נו(2) 936).



"...משממנה בית משפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הערכה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו אלא אם כן נראית סיבה בולטת שלא לעשות כן... לא יטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל" ( ראה רז נ' גינבלט תק - של 2010(3) 47970).


היטיב להבהיר כב' השופט י' קדמי בספרו ובפסקי דין שאוזכר בפסקי דין רבים:

"ככלל עדותו של מומחה נבחנת על ידי בית המשפט בשני מישורים: מישור המהימנות האישית במסגרתו נבחנת מהימנותו של המומחה ככל עד אחר ומישור האמינות המקצועית – במסגרתו נבחנים רמתו המקצועית של המומחה וטיב ואופי הבדיקה... ואשר מכוחם הגיע למסקנותיו. על פי שניים אלה נקבעת בדרך כלל יכולתו של בית המשפט לאמץ את חוות דעתו ולסמוך עליה ועל
הממצאים לצרכי הכרעה בהליך המשפטי שבמסגרתו הוגשה חוות הדעת כראייה" .
(
ראה יעקב קדמי, על הראיות, חלק שני, עמ' 557 וכן ע"א 1986/92 מ"י נ' אבו סאלח, פ"ד נ(1) 499 וכן ע"פ 1829/92 אשקר נ' מדינת ישראל).

34.
הואיל וגם לאחר חקירתה הנגדית של המומחית (פרוטוקול מיום 5.5.15 עמ' 41 – 47) לא מצאתי סיבה שלא לקבל את חוות הדעת, אלא להפך – דין טענותיו של הנתבע לעניין חוות הדעת להידחות.


המומחית הפגינה אמינות ומקצועיות, וחוות דעתה לוותה בהסברים וצילומים.


בניגוד למסקנתה לגבי החתימות של עוואד – מסקנתה לגבי החתימה של התובע הייתה חד משמעית כי לא מדובר בחתימתו
של התובע על גבי המסמכים שנבדקו.

35.
מכאן מתבקשת המסקנה, כי הנתבע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכחת טענתו כי בשנת 2006 נערך הסכם מכר לגבי הדירה בינו לבין התובע , אשר אף אושר באישור הנוטריוני על ידי הנוטריון ז"ל.

36.
משהגעתי למסקנה האמורה – מתייתר למעשה הצורך לדון בטענותיו הנוספות של הנתבע בדבר מהימנותם של מכריו ושכניו
התובע, בדבר הסכם הפשרה, בדבר ההשקעות שכביכול השקיע הנתבע בנכס (שלא הוצגו כל ראיות לכך), ובדבר החוב של 40,000$ שהתובע חייב לנתבע , לטענתו.

37.
לעניין הסכום של 40,000$ ייאמר, למעלה מן הנדרש, כי לא שוכנעתי מטענות הנתבע לפיהן הסכום האמור מהווה תמורה בשל עבודה שעשה
הנתבע עבור התובע , וכי יש לקזז סכום זה מתשלומי דמי השכירות אותם היה חייב הנתבע לפני העברת הדירה בשנת 2006.


הנתבע אומנם אמר בחקירתו הנגדית כי לא תבע את התובע בשל הסכום של 40,000$ הואיל והתובע "ביקש ממני להמתין ושהוא ייתן לי את הכסף ואז נתן לי את הדירה בשנת 2006 אחרי שמשך אותי הרבה זמן" (פרוטוקול מיום 22.5.12 עמ' 10 שורות 1-2), אולם כאשר נשאל הנתבע מדוע לא קיזז את דמי השכירות מהסכום של 40,000$
- נתן תשובה בלתי מספקת בעליל:

"לא רציתי. היה לי כסף לשלם עבור שכ"ד ורציתי את כל הכסף של העבודה בבת אחת".
( שם, עמוד 10 שורה 10).


נראה שכל המוסיף בעניין זה
- גורע...

סוף דבר

38.
לאור כל האמור לעיל – התביעה מתקבלת.


הנתבע יפנה את הדירה ויחזיר אותה לידי התובע כשהיא פנויה מכל אדם ומכל חפץ , לא יאוחר מיום 1.2.2016.

39.
תוקפו של צו המניעה הזמני שניתן ביום 14.6.11 – עד לפינוי הדירה על ידי הנתבע.


40.
אשר להוצאות – הואיל ולאורך כל הדרך נקט הנתבע במחדלים חמורים בהתנהלותו, אשר אף הביאו למתן

פסק דין

נגדו ביום 7.7.11 (שאמנם בוטל , בכפוף לחיובו בהוצאות), וכן נקט בכל דרך פסולה מעיקרא על מנת לגרום לסחבת בבירור התביעה , אשר הוגשה כאמור עוד בשנת 2009 , (ובינתיים המשיך להחזיק במשך כל התקופה בדירה), והואיל וראיתי בסופו של דבר להעדיף את טענותיו של התובע על פני טענותיו של הנתבע ולקבל את התביעה
– אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע,
תוך 30 ימים, הוצאות משפט וכן שכר טרחת עו"ד בסכום
כולל של 50,000 ₪.

סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל.

המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום,
ה' כסלו תשע"ו, 17 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.










תאח בית משפט שלום 72/09 רשיד מחמוד רשיד אבו חמאדה, ג'מילה מחמוד אבו חמדה, עזיזה אבו חמדה מחמוד נ' האזם כמאל מחמוד ג'ראבלי (פורסם ב-ֽ 17/11/2015)