פסקי דין על חאלד מוסא

2177/05 בש     27/02/2005




בש 2177/05 מדינת ישראל נ' חאלד מוסא





מדינת ישראל

בעניין:
המבקשת

באמצעות ענף תביעות - משטרת ישראל - מחוז י-ם
ע"י ב"כ עו"ד ראמי סלאמה
- נגד -

המשיבים (בב"ש 2177/05)
המשיב (בב"ש 00543/05)
1. חאלד מוסא

ע"י ב"כ עו"ד וסים דכואר

2. פואד חיר אלדין
ע"י ב"כ עו"ד מוחמד ח'אלילה
3. פלוני (קטין)
ע"י ב"כ עו"ד הישאם פארג'
החלטה

1. בקשה למעצר עד תום ההליכים.

2. על שלושת המשיבים, שני בגירים וקטין, הוגש כתב אישום בעבירה של גניבת רכב, בניגוד לסעיף 413ב לחוק העונשין, תשל"ז - 1977; בעבירה של שב"ח, בניגוד לסעיף 12 (1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב - 1952; ולגבי המשיב 1 גם בעבירה של הסעת שב"ח, בניגוד לסעיף 12 (א)(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל.

3. על-פי כתב האישום מדובר ברכב מסוג פיאסטה שגנבו המשיבים סמוך לשעה 02:00 ביום 19.2.05 בשכונת אבו-טור בירושלים. המשיב 1 פתח את דלת הרכב, שבר את מנגנון ההתנעה והתניע את הרכב כאשר חבריו שימשו תצפיתנים וסייעו לו באבטחת מעשיו. המשיב 1 הסיע את שני חבריו, כשכולם לא היו רשאים לשהות בישראל.

4. אין עוררין על קיומן של ראיות לכאורה, ולא על קיומה של עילה למעצר.
אדרבא, ב"כ המשיב 1 טען - וב"כ המשיבים 2 ו- 3 הסכימו עימו - כי במצב הדברים הרגיל, ראויים היו המשיבים כולם, למעצר עד תום ההליכים.

5. מטעם אחד ויחיד, מבקשים ב"כ המשיבים, לשחרר לאלתר את שלושת המשיבים מן המעצר.
הטעם הוא, מניעת אפלייה.

6. בדוח הפעולה מיום 19.2.05 תועד אופן תפיסת הרכב, ובתוכו ארבעה, "ותוך כדי תיחקור כולם הודו שהרכב נגנב".
במוצאי שבת 19.2.05, הובאו ארבעת החשודים להארכת מעצר; הוגשה 'הצהרת תובע' על כך שלאחר עיון בחומר החקירה נמצא כי יש מקום להגיש כתב אישום נגדם ולבקש את מעצרם עד תום ההליכים; מעצרם של הארבעה הוארך עד יום 21.2.05.
אלא, שלמחרת היום, נתפרדה החבילה, ומן הארבעה יצא אחד. בתיק החקירה נמצא מזכר על אודותיו, ולפי האמור בו, "הנדון שוחרר עקב קושי ראייתי על דעת פרקליט מחוז ירושלים". מהודעתו של אותו חשוד רביעי בתיק המשטרה, נמחקו בשחור שלוש שורות (29-31).

7. לא ברור טיבו של אותו קושי ראייתי. לדברי ב"כ המבקשת, לאחר בדיקת חומר החקירה נעשתה הערכת מצב מחודשת, ובעקבותיה הוחלט מה שהוחלט לגבי החשוד הרביעי.
אך דבריו לא שכנעוני.

8. בחקירתו הכחיש החשוד הרביעי את החשד המיוחס לו "אני לא גנבתי כלום" (שורה 15), ולדבריו, אספו אותו שלושת חבריו בסילוואן כשכבר היו ברכב (שורות 18 - 21). המשיב השלישי, הקטין, תומך בגירסת החפּוּת של החשוד הרביעי, וטוען כי הלה לא היה מעורב בגניבה, ומציין גם הוא את העובדה כי השלושה אספו את הרביעי בסילוואן, לאחר שגנבו את הרכב.
אך יש לפקפק בדבריו של הקטין. בהודעתו הוא טוען כי כל הארבעה יצאו בצוותא בשעות הערב מרמאללה, בניגוד לדברי החשוד הרביעי שעוד מיום אתמול נכנס לישראל, ובלי זיקה אל שלושת האחרים. למקרא הודעת הקטין ישנו חשש כי ביקש 'לחלץ' את החשוד הרביעי מהפללה. ראויה לאיזכּוּר גם שאלת החוקר את הקטין "האם עכשיו שהמתנת להיכנס לכאן פנה אליך עאמר [החשוד הרביעי - נ' ס'] ודיבר איתך, האם איים עליך או אתה מפחד ממנו" (שורה 31). הקטין אומנם השיב בשלילה, וזו תשובה שאיננה בלתי-צפויה, אך מעצם השאלה למדנו על הזדמנות של ממש לחשוד הרביעי (כבן 27) לשים דברים בפיו של הקטין (בן ה- 15).

9. יהא הדבר כאשר יהא, שני המשיבים 1 ו - 2 אומרים בהודעותיהם דברים מפורשים ומפורטים על מעורבותו של החשוד הרביעי במעשה הגניבה, כמוהו כשלושת חבריו, המשיבים בבקשה זו.

10. לא יכול להיות ספק בדבר, קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של החשוד הרביעי.
בנסיבות הללו, ניכרת בעליל אפלייה. הנימוק "קושי ראייתי", לא יכול להצדיקהּ.

אגב, נטען ע"י ב"כ המשיבים - ולא הוכּחש - כי לחובת החשוד הרביעי תלוי ועומד מאסר-על-תנאי בר-הפעלה למשך 24 חודשים.

11. קשתה עליי ההחלטה, היות וראוי הציבור וראויים השלושה, למיצוי הדין עימם, ולמעצרם עד תום ההליכים המשפטיים. האינטרס הציבורי מחייב זאת, ולכאורה ראוי לו לגבוֹר על האינטרס הפרטי של שלושת המשיבים דנן.
אלא שמניעת אפלייה איננה אינטרס פרטי. זהו אינטרס כללי, ראשון במעלה. השוויית דינם של השלושה לדינו של הרביעי, הינה אינטרס ציבורי, וחשיבותו מכריעה את הכף.

12. לא אכּחד. בתודעתי באו הרהור והשערה על אודות הטעם להבחנה שעשתה המדינה בין השלושה לבין הרביעי. אך משהתמצה הטיעון אך ורק ב"קושי ראייתי", וכשנמצא שטיעון זה לא יכול לעמוד, הרי שאין בפני
י הסבר להניח את הדעת כי אין מדובר באפלייה פסולה אלא בהבחנה מותרת. כתוב (אומנם בהקשר אחר, אך בשינויים המחוייבים יפים הדברים לענייננו) בספר בֶּן סִירָא, "בַּמּוּפְלָא מִמְּךָ אַל תִּדְרוֹש, וּבַמְּכוּסה מִמְּךָ אַל תַּחְקוֹר. בַּמֶּה שֶׁהוּרְשֵיתָ הִתְבּוֹנֵן, אֵין לְךָ עֵסֶק בַּנִּסְתָּרוֹת" (בבלי, חגיגה יג, א).

13. אשר על כן החלטתי, כי שחרורו של החשוד הרביעי, מחייב גם את שחרורם מן המעצר של שלושת חבריו, המשיבים דנן. שחרורם מן המעצר ייעשה, אם וכאשר ימלאו אחר התנאים הבאים:

א. הפקדה כספית בסך של 5,000 ₪.
ב. התחייבות עצמית ושתי ערבויות צד ג', מאת תושבי ישראל בעלי הכנסה מוכחת, בסך של 5,000 ₪, כל אחת.

לכשימלא כל אחד מן המשיבים אחר התנאים הללו, יוכל להשתחרר בפני
קצין משטרה.

ניתנה היום, י"ח באדר א' תשס"ה (27 בפברואר 2005), במעמד הצדדים.

נֹעם סולברג
, שופט
עינת

בתי המשפט

בש 002177/05
בש 000543/05
בית משפט השלום בירושלים
27/02/2005

כב' השופט נעם סולברג

בפני
:

1








בש בית משפט שלום 2177/05 מדינת ישראל נ' חאלד מוסא (פורסם ב-ֽ 27/02/2005)