פסקי דין על איי .די.איי חברה לביטוח | פסקי דין על אורן גלמידי | פסקי דין על יואל עמר | פסקי דין על אלבר ציי רכב | פסקי דין על שמעון ליאני |

49693-10/12 תאמ     21/11/2015




תאמ 49693-10/12 איי .די.איי חברה לביטוח בע"מ, אורן גלמידי נ' יואל עמר, אלבר ציי רכב בע"מ, שמעון ליאני








בית משפט השלום בהרצליה



תא"מ 49693-10-12 איי .די.איי חברה לביטוח בע"מ
ואח' נ' עמר ואח'

תא"מ 5963-08-12 אלביט מערכות ל"א וסיגינט- אלישרא בע"מ ואח' נ' אלבר שרותי מימונית בע"מ ואח'




תיק חיצוני: מספר תיק חיצוני





בפני

כבוד הרשמת בכירה
ענת דבי


תובעים

1
.
איי .די.איי חברה לביטוח בע"מ

2
.
אורן גלמידי


נגד


נתבעים

1. יואל עמר
2. אלבר ציי רכב בע"מ
4. שמעון ליאני



החלטה

1. לפניי שתי תביעות שאוחדו יחדיו, אשר עניינן תאונת דרכים שאירעה ביום 13.1.12.
במהלך התאונה, פגע רכב אלבר ציי רכב בע"מ
(להלן: "אלבר") ברכבי התובעים בשתי התביעות, אשר עמדו באותה עת בחניה.
בתיק 5963-08-12 תבעה בעלת הרכב- אלישרא מערכות אלקטרוניות בע"מ (להלן: "אלישרא") את אלבר ואת הנהג ברכב אלבר- שמעון ליאני
(להלן: "ליאני").
בתיק 49693-10-12 הגישה ביטוח ישיר תביעת שיבוב ובעל הרכב תבע נזקים עקיפים. התביעה הוגשה כנגד אלבר, יואל עמר
- שוכר הרכב וליאני.
בשתי התביעות הגישה אלבר כתבי הגנה במסגרתם נטען כי הכיסוי הביטוחי הוגבל לנהג נקוב בשם וכי הנהג שנהג ברכב בעת התאונה לא היה מורשה לנהוג ברכב על פי תנאי חוזה ההשכרה. משכך, נטען, כי יש לדחות התביעה כנגד אלבר.
יצוין, כי בתיק 5963-08-12 ניתן

פסק דין
בהיעדר הגנה כנגד שמעון ליאני
.
2. אין מחלוקת בין הצדדים באשר לאופן קרות התאונה, במסגרתה פגע רכב אלבר ברכבי התובעים בעודם עומדים בחניה.
אין מחלוקת כי ליאני נהג ברכב אלבר במועד התאונה. כמו כן, אין מחלוקת כי בחוזה ההשכרה היה נקוב שמו של יואל עמר
וכי ליאני לא היה הנהג המורשה על פי חוזה ההשכרה.
טענות הצדדים:
4. בדיון שהתקיים בפני
בית המשפט טען עו"ד בנתאי, ב"כ אלישרא, שתי טענות:

נטען, כי בהוראות המפקח בחוזר מיום 15.12.08, שהוצאו לפי צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (הסעת סיור, הסעה מיוחדת והשכרת רכב) התשמ"ה – 1985 (להלן: "צו הפיקוח") נקבעה רשימה סגורה של שני מסלולים חלופיים לצורך עמידה של חברות השכרה בתנאי צו הפיקוח.
נטען, כי אלבר בחרה בחלופה השנייה, של נטילת התחייבות עצמית לביטוח רכביה. חלופה זו מחייבת העברת כתב התחייבות למשרד התחבורה ונטען כי כתב ההתחייבות לא הועבר ע"י אלבר.
כמו כן נטען, כי בחוזה השכרת הרכב אשר צורף לכתב ההגנה נקובים פרטיו הנהג המורשה ושם מצוין כי גילו הוא 22 (תאריך לידה: 12.06.1990). מאידך- בתנאים הכלליים אשר בתחתיתו של החוזה כתוב כי "רשאים לנהוג ברכב נהגים מגיל 23 עם וותק נהיגה של שנה אחת לפחות הרשומים על גבי החוזה". דהיינו, גם אילו נהג ברכב הנהג הנקוב בחוזה– לא היה לו כיסוי ביטוחי על פי תנאי החוזה, שכן הנהג הנקוב אינו עונה לתנאי החוזה, בהיותו צעיר בשנה מן הגיל הנקוב בחוזה.
נוכח האמור, נטען כי לא הוכח קיומו של כיסוי ביטוחי לרכב הנתבעת כאמור בהוראות המפקח על הביטוח מיום 15.12.08 ולחילופין- גם
אילו היה קיים ביטוח לרכב וגם אילו נהג בו הנהג הנקוב, הרי שהנהג עצמו אינו מכוסה בפוליסה.
נטען, כי אלבר הפרה הוראה חקוקה שכן צו הפיקוח הינו חיקוק אשר נועד להגן על צד ג' אשר נפגע בתאונה מרכב חברת השכרה וכי נגרם נזק לצד ג' ועל כן, על אלבר לפצות את התובעים בסכומים הנתבעים.

ב"כ הנתבעים טען מאידך, כי לא קיים כיסוי ביטוחי לנהג רכב אלבר מאחר ונהג ברכב
אדם אשר אינו מורשה על פי חוזה ההשכרה.
עוד נטען, כי לא ניתן ליצוק מחויבות כלכלית של אלבר כלפי צד ג' כאשר הנהג שנהג ברכב אינו האדם עימו התקשרה אלבר בהסכם. משכך, נטען כי דין התביעה כנגדה להידחות.

דיון
5. חברות ההשכרה מחויבות על פי דין לבטח רכב המושכר על ידן.
סע' 19(7) לצו הפיקוח קובע כי תנאי לקבלת רישיון לחברת השכרת רכב הינו קיומו של ביטוח, להנחת דעתו של המפקח, לגבי כלי הרכב ותקופת תוקפו של הרישיון.
סעיף 40(א) לצו הפיקוח קובע:
" (א) לא ישכיר אדם רכב השכרה ולא ימסרנו לשוכר אלא אם כן נתמלאו תנאים אלה:
(1)
השוכר מחזיק ברישיון נהיגה בין לאומי או רישיון נהיגה לאומי תקף כאמור בחלק ט' לתקנות התעבורה – אם הוא אזרח או תושב חוץ, או ברישיון נהיגה שניתן לו לפי הפקודה – אם הוא אזרח או תושב ישראל.
(2)
קיים לגבי הרכב ביטוח כאמור בסעיף 19(7)."

הנחיות המפקח מתאריך ה- 15.12.08 בנוהל בנושא ביטוח צד ג' לכלי רכב קובעות:
"1. החברה חייבת לבטח את כלי הרכב המושכרים על ידה בגין נזק לרכוש לצד ג', באמצעות חברת ביטוח או שתיטול על עצמה התחייבות לכיסוי נזקים לרכוש צד ג', כאילו סולקו על ידי חברת ביטוח, כאמור בסעיף ב' להלן.
2. בחרה החברה ליטול על עצמה התחייבות כאמור בסעיף א' (1) תעביר למשרד התחבורה כתב התחייבות לכיסוי נזקי רכוש לצד ג', ולעמידה בהוראות חוקי הביטוח והוראות הממונה של שוק ההון ביטוח וחיסכון לכיסוי נזקי רכוש לצד ג' לרבות אופן סילוק תביעות צד ג', בהתאם לנספח המצורף.
"
הרציונל מאחורי החיקוק הינו, כי כך מבטיחה חברת ההשכרה לשוכר הרכב מעין ביטוח, המכסה אותו כנגד תביעות צד ג' וכן, ניתן לראות בחוזה ההשכרה חוזה לטובת צד ג', כאמור בסע' 34 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973.
6. התובעים טענו, כי אלבר בחרה באופציה השנייה, של ביטוח עצמי וכי לא הפקידה כתב התחייבות כנדרש. ברם- טענה זו הינה טענה עובדתית הדורשת הוכחה. מכיוון שלא הובאו ע"י הצדדים ראיות בסוגיה זו - הטענה לא הוכחה.

7. באשר לטענה השנייה-
מעיון בחוזה השכרת הרכב נוכחתי, כי החוזה סותר עצמו מיניה וביה. מחד - נקוב שמו של הנהג ופרטיו האישיים לרבות תאריך לידה (שנת 1990). מאידך- נקבע בחוזה כי "רשאים לנהוג ברכב נהגים מגיל 23 .....הרשומים על גבי החוזה". חשבון פשוט מלמד, כי גילו של הנהג הנקוב בחוזה הינו 22, כאשר על פי החוזה, מותר לנהג מגיל 23 ומעלה לנהוג ברכב.
מן האמור לעיל עולה, כי מעצם הגדרתו של הנהג המורשה אל מול גילו של הנהג הנקוב בחוזה ההשכרה, סותר החוזה את עצמו ועל כן, לא היה כיסוי ביטוחי אף לנהג הנקוב
.
משמעות הדבר היא, כי אין לביטוח כל תוקף.
6. סעיף 63 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) קובע:
"(א)
מפר חובה חקוקה הוא מי שאינו מקיים חובה המוטלת עליו על פי כל חיקוק – למעט פקודה זו – והחיקוק, לפי פירושו הנכון, נועד לטובתו או להגנתו של אדם אחר, וההפרה גרמה לאותו אדם נזק מסוגו או מטבעו של הנזק שאליו נתכוון החיקוק; אולם אין האדם האחר זכאי בשל ההפרה לתרופה המפורשת בפקודה זו, אם החיקוק, לפי פירושו הנכון, התכוון להוציא תרופה זו.
(ב)
לענין סעיף זה רואים חיקוק כאילו נעשה לטובתו או להגנתו של פלוני, אם לפי פירושו הנכון הוא נועד לטובתו או להגנתו של אותו פלוני או לטובתם או להגנתם של בני-אדם בכלל או של בני-אדם מסוג או הגדר שעמם נמנה אותו פלוני."

7. ברי, כי צו הפיקוח הינו חיקוק אשר נועד להגנתם של רכבי צד ג', המעורבים בתאונות עם רכבי השכרה, זאת לאור מטרתו של החיקוק, כפי שפורטה לעיל.
לאור הסתירה בחוזה ההשכרה, הרי שרכב אלבר לא היה מבוטח. העובדה כי רכב אלבר לא היה מבוטח, גרמה נזק מסוגו או מטבעו של הנזק שאליו נתכוון החיקוק. על כן, מצאתי כי התנהלותה של אלבר עולה לכדי הפרת חובה חקוקה, כקבוע בסע' 63 לפקודת הנזיקין.
8. בהערת אגב אציין, כי כאמור לעיל, בנסיבות התיק דנן, מצאתי כי לא היה ביטוח בתוקף לרכב אלבר.
על כן, לא נדרשתי כלל לשאלה, שנדונה בעבר בפסיקה והיא- האם עצם הגבלת הכיסוי ע"י אלבר לנהג נקוב בחוזה מהווה הפרת חובה חקוקה (ראה פסק דינה של כב' השופטת אביגיא בת"א 55256/03, שלום ת"א, אליהו חברה לביטוח בע"מ נ. מינקוביץ, פורסם בנבו, שם הורחבה החובה על חברות ההשכרה כך שחויבו לדאוג לקיומו של ביטוח צד ג' המכסה נהיגתו של כל נהג בעל רישיון נהיגה, הנוהג בהרשאת השוכר ונקבע, כי אי מילוי חובה זו עולה לכדי הפרת חובה חקוקה).
כמו כן, לא נדרשתי לשאלה, אשר נדונה אף היא בעבר בפסיקה והיא -האם העובדה כי הנהג הנקוב בפוליסה לא נהג ברכב בעת התאונה פוטרת את אלבר מחבותה בכלל, או מחבות חלקית, לאור סוגיית "הגברת הסיכון" (ראה: תא"מ 41563-08, שלום ת"א, כב' הש' חאג' יחיא,
אלבר ציי רכב בע"מ
נ. בראל ואח', פורסם בנבו).
9. לאור האמור לעיל, טענת אלבר כי דין התביעה כנגדה להידחות בהיעדר כיסוי ביטוחי- נדחית.
10. הצדדים יודיעו בתוך 20 יום האם קיימת מחלוקת לעניין הנזק.
תז"פ ליום 20.12.15.
המזכירות תדוור החלטתי לצדדים.

ניתנה היום, ט' כסלו תשע"ו, 21 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.










תאמ בית משפט שלום 49693-10/12 איי .די.איי חברה לביטוח בע"מ, אורן גלמידי נ' יואל עמר, אלבר ציי רכב בע"מ, שמעון ליאני (פורסם ב-ֽ 21/11/2015)