פסקי דין על ד"ר רועי דוידסון | פסקי דין על עיריית צפת

19418-07/14 דמ     22/11/2015




דמ 19418-07/14 ד"ר רועי דוידסון נ' עיריית צפת








בית הדין האזורי לעבודה בנצרת


ד"מ 19418-07-14



לפני כב' הרשמת לובנא תלחמי סוידאן



התובע

ד"ר רועי דוידסון
, ת.ז. 025443532
ע"י ב"כ עו"ד ברק הלל


-

הנתבעת


עיריית צפת

ע"י ב"כ עו"ד אייל נון



פסק דין


1.
לפניי תביעה בה עותר התובע לחייב את הנתבעת לשלם לו שווי 9 ימי חופשה אשר נוכו לטענתו שלא כדין, תגמול שעות נוספות, החזר הוצאות נסיעה ואחזקת רכב.

העובדות הרלוונטיות לעניינו, אשר רובן ככולן אינן שנויות במחלוקת:

2.
התובע, תושב המושב אמירים, החל לעבוד אצל הנתבעת כוטרינר עירוני בעיר צפת בחודש 3/05, בחצי משרה, והחל משנת 2009 במשרה מלאה עד היום.

3.
במהלך שנות עבודתו, שיטת רישום הנוכחות בנוגע לימי ושעות עבודתו של התובע השתנתה. במועד כלשהו, כנראה בתחילת שנת 2014, התובע נדרש לחתום פיזית באמצעות כרטיס במשרדי הנתבעת בעיר צפת, וכך פעל מלבד באותם הימים אשר עומדים בלב המחלוקת בין הצדדים, אליהם אתייחס בהמשך.

4.
במסגרת תפקידו, התובע נדרש לעבוד בימי רביעי בתחנה הווטרינרית האזורית בחצור (להלן: "תחנת חצור"), בה מבוצעות בדיקות משנה למוצרים המשווקים.

5.
בימים 26/2/14, 2/3/14, 5/3/14, 12/3/14, 19/3/14, 26/3/14, 2/4/14, 9/4/14 ו- 7/5/14 (כולם ימי רביעי מלבד יום 2/3/14 שהינו יום א' בשבוע), התובע לא החתים כרטיס בכניסתו לעבודה, אך בהתאם לדוחות הנוכחות אשר צורפו לכתב התביעה והמתייחסים לחודשים 2,3,4,5/14, התובע "סגר" את כל הימים הנ"ל על ידי החתמת יציאה, ואף ביום 5/3/14 נרשמה "סגירה" נוספת אליה אתייחס בהמשך.

6.
לטענת התובע הוא עבד בכל הימים הנ"ל ואף בחלקם עבד שעות נוספות, ומכאן יש לחייב את הנתבעת ברכיבי התביעה הנתבעים.

7.
לטענת הנתבעת בכל הימים הנ"ל התובע לא עבד כלל, ומכאן פעלה לחיוב מאזן החופשה שלו ב- 9 ימים.

האם התובע עבד בימים שפורטו לעיל והאם הנתבעת פעלה כדין עת ניכתה את אותם הימים ממאזן ימי החופשה של התובע?

8.
מעיון בדו"חות הנוכחות אשר צורפו

לכתב התביעה עולה כי בכל הימים אשר צוינו בסעיף 5 לעיל, קיימת החתמה ביציאה מהעבודה, בשעות שונות. בדו"חות הנוכחות הסופיים המתייחסים לתקופה שמיום 20/3/14 עד ליום 19/5/14, עולה כי הנתבעת ביטלה את החתמות היציאה הנ"ל, ובמקומן נרשם "חופשה שנתית" (יצוין כי לא הוגש דו"ח נוכחות סופי לתקופה שמיום 20/2/14 עד ליום 19/3/14, ובה נכללו 5 מתוך הימים שבמחלוקת, אך אין מחלוקת שגם אותם ימים נוכו על ידי הנתבעת כימי חופשה שנתית).

9.
בעדותו בבית הדין התובע מסר כי היות והנו תושב המושב אמירים, הגיע בימי רביעי הנ"ל ישירות לתחנת חצור, לרוב בשעה 06:00, ועם הגעתו היה פותח את מערכת השערים, מכין את הניירת ומתחיל לקלוט את המשאיות היות והמשאיות לבדיקת בשר מתייצבות בתחנת חצור לרוב לפני השעה 07:00. עוד מסר התובע כי סיים לעבוד בתחנת חצור בסביבות השעה 11:00-12:00, עם עזיבת המשאית האחרונה, ומשם עלה לצפת להמשך עבודה ובסופו של כל יום החתים יציאה.

התובע הוסיף כי ככל וזכור לו השתתף בימי רביעי בישיבות המוקד השבועיות בעירייה, אך פניותיו לנתבעת לקבלת פרוטוקולי אותן ישיבות לא נענו (ר' ת/1).

10.
בתמיכה לגרסתו בדבר עבודה באותם ימי רביעי אשר במחלוקת, התובע צירף לכתב התביעה את דו"חות הבדיקות אשר בוצעו על ידו באותם הימים בתחנת חצור, ואף במהלך חקירתו הנגדית הגיש את הדו"חות המקוריים (ת/6). מדו"חות אלה עולה כי באותם הימים אכן נכנסו לבדיקה בתחנת חצור מספר לא מועט של משאיות, וזאת החל משעות הבוקר המוקדמות עד לשעות הבוקר המאוחרות. מדובר בדו"חות אשר תומכים בגרסתו של התובע לפיה הוא התחיל את יום עבודתו באותם הימים בבוקר בתחנת חצור.

11.
במסגרת חקירתו הנגדית התובע שב וחזר על גרסתו לפיה התחיל את עבודתו בימי רביעי נשוא התובענה בתחנת חצור, וגרסתו לא הופרכה כלל.
אל מול גרסה זו והמסמכים אשר תומכים בה, הנתבעת לא הציגה גרסה אשר תומכת בטענתה לפיה באותם הימים התובע לא עבד, וכי אותן בדיקות אליהן הוא הפנה (ת/6) אינן נמשכות שעות כפי שעולה מאותם דו"חות, ואף לא קרוב לכך כפי שנטען בסיכומיה.

12.
בטענות הנתבעת קיימת סתירה פנימית עת היא טוענת מחד כי באותם ימי רביעי התובע לא עבד כלל ובגין כך יש לנכות לו ימי חופשה, ומנגד טוענת שאם התובע עבד, הרי לא ייתכן שעבודתו בתחנת חצור נמשכה שעות כל כך ארוכות כפי שעולה מהדו"חות אותם רשם בעצמו.

13.
טענות הנתבעת, כפי שעלו גם בסיכומיה, לפיהם התובע לא שב לעבודה כלל לאחר סיום עבודתו בתחנת חצור וכי פנה לענייניו האישיים, אינן נתמכות ולו בראשית ראייה, ומכאן דינן להידחות.

14.
העיד בפני
י מר יעקב חדד, אשר משמש בתפקיד סמנכ"ל פרוייקטים בנתבעת והיה הממונה על התובע בתקופה הרלוונטית לתביעה. מעדותו עולה כי אין בפיו גרסה אשר יכולה לתמוך בטענת הנתבעת לפיה התובע לא עבד בימים הנ"ל. עד זה מסר, בין היתר,
"... לא יודע להגיד אם עבד או לא, אין לי שליטה הוא עושה מה שהוא רוצה, איך אני אדע איפה הוא."
(שורות 7-9 לפרוטוקול הישיבה מיום 21/10/15), ובהמשך העיד
"אין לי מושג"
וזאת לאחר שנשאל אם יכול להיות שהתובע עבד בימי רביעי. עד זה אישר כי נערכו לתובע בירורים וכי היו ישיבות לפני שנוכו ימי החופשה, אך כל המסמכים אשר הוגשו בעניין זה מטעם הנתבעת (נ/2) מתייחסים למועדים אשר אינם רלוונטים לימים שבמחלוקת, ואף תוכנם אינו תומך בגרסת עד זה לפיה נערכו בירורים בטרם נוכו הימים נשוא התובענה כימי חופשה.

15.
ההתרשמות אשר עולה מעדותו של מר חדד היתה כי האחרון לא היה מרוצה מהתנהלות התובע, הכפוף לו, מולו, וכי התובע
"לא רואה אותו ממטר" (כפי שעולה מאחד המסמכים בנ/2) . יחד עם זאת, אין בעדותו ולו חצי טענה אשר יכולה לתמוך בטענת הנתבעת לפיה באותם ימי רביעי ספציפיים נשוא התובענה, התובע לא עבד. אותם בירורים אשר כביכול נערכו ותועדו בנ/2 אינם בירורים הנוגעים לאותם הימים, כשלא ברור מדוע הנתבעת לא בדקה, בזמן אמת, אם אכן התובע עבד או לא, כפי שהאחרון דווח באופן שוטף במשך למעלה מחודשיים ימים.

16.
גם מעדותו של מר יהושע אלגלי, מנהל משאבי אנוש בנתבעת, לא עולה דבר או חצי דבר אשר תומך בטענת הנתבעת לפיה התובע לא עבד באותם ימי רביעי שבמחלוקת. דווקא מעדותו של מר אלגלי עולה כי בימי רביעי אקראיים בהם ביקר בתחנת חצור, התובע נכח במקום.

17.
גרסת התובע לפיה עבד באותם ימי רביעי שבמחלקות נתמכת במסמכים המעידים על ביצוע בדיקות של משאיות בתחנת חצור בכל אחד מימים אלה. עדותו של התובע היתה עקבית ואמינה והנתבעת לא הצליחה להרים את הנטל המוטל עליה להוכחת טענתה לפיה הוא לא עבד באותם ימי רביעי, וזאת בהתאם לכלל הראייתי לפיו המוציא מחברו עליו הראייה.

18.
למעלה מן הנדרש אציין כי מאופן התנהלות הנתבעת בתיק, ניתן להתרשם כי הצדדים לא הצליחו להפריד בין מערכת היחסים העכורה השוררת ביניהם לבין השאלות המשפטיות העולות מהתובענה. הנתבעת ניהלה את התיק על אף שלא הציגה ראיה או עדות כלשהי אשר יש בה כדי לתמוך בטענתה לפיה התובע לא עבד בימים הרלוונטים לתביעה. חקירות הנתבעת התייחסו גם לעניינים אשר אינם רלוונטים למחלוקות בתיק,
כגון השאלה אם התובע ניהל או מנהל מרפאה פרטית בנוסף לעבודתו בעירייה. בית הדין אינו מוצא מקום להתייחס לסוגיה זו, משגם הנתבעת לא הצליחה להוכיח את "מסקנתה" ואת "סברתה" לפיה התובע עסק בענייניו האישיים באותם ימים שבמחלוקת, וזאת כפי שנטען גם בסיכומיה, וכאשר גם עדותו של העד מטעם הנתבעת, ד"ר עמאר חליחל, לא תמכה בגרסת הנתבעת בעניין זה. ככל והנתבעת סבורה כי התובע עבד או עובד באופן פרטי שלא כדין ובניגוד לנהלים, אזי המקום לבירור סוגיה אינו במסגרת הליך זה. במסגרת הליך זה, הנתבעת לא הצליחה לסתור את עדותו של התובע והראיות אשר הוצגו מטעמו, לפיהם באותם ימי רביעי אשר פורטו בסעיף 5 לעיל, הוא עבד.

19.
גם שאלת היענותו של התובע לדרישת הממונים עליו להחתים כרטיס גם בימי רביעי, ככל והיתה לפני הימים הרלוונטים לתביעה, אינה מעלה ואינה מורידה. ככל והתובע לא נענה לדרישות והנחיות הממונים עליו, הרי פתוחה בפני
הנתבעת הדרך לפנות נגדו בהליכים, לרבות הליכי משמעת, אך מכאן עד לביטול ימי עבודה כליל וחיוב מאזן ימי החופשה, הדרך רחוקה. התובע לא ביקש חופשה באותם ימים ומכאן לא ברור מדוע הנתבעת עשתה דין לעצמה עת חייבה את מאזן החופשה באותם ימים. זכותו של עובד לקבל שכר תמורת עבודתו, וזכותו של מעסיק לאכוף משמעת במקום העבודה, אך אין המעסיק רשאי לאכוף משמעת במקום העבודה באמצעות סנקציה שהיא בעצם מניעת שכר (ר' פ"ה (ב"ש) 2951-05-13 שחר בת חן – עיריית שדרות [פורסם בנבו]).

20.
יש לציין כי בהתאם לדברים אותם מסר התובע בישיבת הדיון המוקדם מיום 18/2/15, הוא החל להחתים כרטיס בכניסה לעבודה בימי רביעי לאחר שנתקבל מכתב הנתבעת מיום 11/5/14, כך שמאותו מועד הוא נוסע בימי רביעי מאמירים לצפת, מחתים כרטיס, ורק אז ממשיך לעבודה בתחנת חצור.

21.
לסיכום, תביעת התובע בגין תשלום 8 ימי חופשה אשר נוכו בגין הימים 26/2/14, 5/3/14, 12/3/14, 19/3/14, 26/3/14, 2/4/14, 9/4/14 ו- 7/5/14, מתקבלת.

22.
האם התובע עבד ביום 2/3/14?


מעיון בדו"חות הנוכחות אשר בפני
י עולה כי ביום 2/3/14, אשר כאמור הינו יום א' בשבוע, התובע לא החתים כרטיס בכניסה לעבודה, אך קיים רישום ידני על כניסה לעבודה בשעה 08:00 באותו יום והחתמה באמצעות כרטיס העבודה ביציאה וזאת בשעה 15:17 .

23.
התובע העיד כי בבוקר 2/3/14, לוכד בעלי החיים אשר עבד עמו היה אמור להתאשפז ולכן הוא הגיע לביתו ישירות כדי להסיעו לבית החולים ברכב הנתבעת אשר היה ברשות הלוכד, ולאחר שהסיעו הגיע לעבודה בעירייה בשעה 08:00 . התובע הסביר כי הרכב של הלוכד הינו רכב עבודה אשר התובע זקוק לו לצורך מילוי תפקידו, ומכאן עלה הצורך בהגעה לביתו של הלוכד על מנת לקבל את הרכב לידיו.

התובע הוסיף, כי בבוקר אותו יום יצר קשר עם גב' נורית, שהינה מזכירות מנהל מחלקת משאבי אנוש בעירייה, ועדכן כי לא חתם כרטיס בשל הסעת הלוכד, וכי האחרונה השיבה שאין להחתים כרטיס באותו בוקר ופשוט לדווח בסוף החודש על שעת הכניסה, וכך עשה.

24.
לתמיכה בגרסתו הנ"ל, התובע הגיש "אישור שהיה בבית החולים" הנוגע לעובד מנחם חדד וממנו עולה כי אותו עובד שהה במרכז הרפואי "זיו" ביום 2/3/14 (ת/4).

25.
התובע הוסיף והעיד כי רכב העירייה האמור מצויד במכשיר המדווח על מיקומו בכל רגע נתון, וכי הוא אישית בדק את דו"חות תנועת הרכב באותו יום, אך הנתבעת לא אפשרה לו לקבל את אותם הדו"חות.

26.
אין באמור בעדותם של בעלי התפקיד בעירייה, מר יעקב חדד ומר יהושע אלגלי, כדי לסתור את גרסת התובע הנ"ל. מר חדד מסר כי מה שידוע לו הוא שהלוכד אושפז, אך אינו יודע מתי, ולא ידוע לו אם התובע פינה אותו לבית החולים. ואילו מר אלגלי מסר כי לא ידוע לו שביום מסוים התובע הסיע עובד עירייה אחר לבית החולים.

27.
יוצא איפוא שגם בעניין יום זה, אין לנתבעת ראיה או עדות כלשהי התומכת בטענתה לפיה התובע לא עבד ביום 2/3/14 . ככל והתובעת גרסה כי התובע אינו דובר אמת, לא ברור מדוע לא זימנה את אותו לוכד, עובד מטעמה, למתן עדות או מדוע לא הציגה את אותם דו"חות תנועה של רכב העירייה אליהם הפנה התובע בעדותו.

28.
גרסתו של התובע גם בעניין זה היתה עקבית והותירה על בית הדין רושם אמין ומהימן, ומכאן גם תביעתו בגין יום 2/3/14, מתקבלת.

29.
לסיכום, על הנתבעת לשלם לתובע שווי 9 ימי החופשה אשר נוכו, וזאת בסך של 4,482 ₪ כפי שפורט בכתב התביעה.

האם התובע זכאי להחזר הוצאות נסיעה ב- 9 הימים הנ"ל?

30.
כפועל יוצא מהקביעה הנ"ל, לפיה התובע הוכיח כי עבד בכל תשעת הימים המפורטים בסעיף 5 לעיל, על הנתבעת לשלם לתובע החזר הוצאות נסיעותיו בימים אלה.

31.
בעדותו בפני
י התובע הסביר את אופן החישוב אשר נערך בכתב התביעה לגבי רכיב זה (ר' עמ' 12 לפרוטוקול הישיבה מיום 21/10/15). אך אותו חישוב התייחס ל- 9 ימי עבודה בתחנת חצור ולא ל- 8 ימים. אי לכך, ובהעדר כל התייחסות מטעם הנתבעת לרכיב זה או לשיטת החישוב הנתבעת, על הנתבעת לשלם לתובע החזר הוצאות נסיעה עבור 8 ימי רביעי בהם עבד בתחנת חצור, כמפורט בסעיף 5 לעיל, וזאת בסך של 549 ₪, בהתאם לחישוב אשר פורט בכתב התביעה.

האם התובע זכאי לתגמול שעות נוספות?

32.
בכתב התביעה התובע תבע סך של 977 ₪ בגין תגמול עבודה בשעות נוספות.

33.
בישיבת הדיון המוקדם אשר התקיימה ביום 18/2/15, התובע הבהיר כי עבד בשעות נוספות ביום 5/3/14 וביום 19/3/14 – שניהם ימי רביעי בהם התחיל את עבודתו בבוקר בתחנת חצור. התובע הבהיר כי ביום 5/3/14 ולאחר שסיים את עבודתו אחה"צ, נקרא בשעה 20:00 קריאת חירום ועבד עד השעה 23:29 . התובע הוסיף כי בקריאת חירום הוא ניגש ישירות ("טס") לאירוע ולא מדפיס כרטיס לפני כן, וכי ביום 5/3/14 חזר לעירייה לאחר סיום האירוע והחתים כרטיס בשעה 23:29 .

34.
עיון בדו"חות הנוכחות בשני הימים הנ"ל מעלה כי בשניהם התובע דיווח על התחלת עבודה בשעה 06:00 (בתחנת חצור), ביום 5/3/14 התובע החתים יציאה בשעה 16:44, ואילו ביום 19/3/14, התובע החתים יציאה בשעה 20:28 . עוד עולה כי התובע שב וחתם יציאה ביום 5/3/14 בשעה 23:29 – דבר התומך בגרסתו לפיה נכח בעירייה והחתים כרטיס לאחר תום האירוע באותו יום.

35.
בעדותו הראשית, התובע חזר על גרסתו הנ"ל, אך משום מה לא נחקר לגביה כלל. גרסה זו של התובע נפרשה, כאמור, בישיבה ביום 18/2/15 וגם אותה הנתבעת לא הצליחה לסתור, וזאת על אף שתיעוד לגבי קריאות מוקד העירייה אמור להיות בחזקתה, כשאין בעדותם של שני העדים, מר חדד ומר אלגלי, כל התייחסות לרכיב תביעה זה.

36.
גם לעניין זה, עדותו של התובע מקובלת עליי כמהימנה. העובדה שהתובע נכח בעירייה בשעת לילה כה מאוחרת ביום 5/3/14, לאחר שסיים את עבודתו באותו יום בשעה 16:44, תומכת בגרסתו לפיה נקרא לקריאת חירום אשר הצריכה את חזרתו לעבודה בערב אותו יום, וכך גם מקובלת עליי עדותו כי ביום 19/3/14 עבד עד לשעה בה החתים יציאה מהעבודה.

37.
אי לכך, על הנתבעת לשלם לתובע סך של 977 ₪ בגין תגמול שעות נוספות.

האם התובע זכאי להוצאת אחזקת רכב?

38.
בישיבת הדיון המוקדם אשר התקיימה ביום 18/2/15, התובע הבהיר כי בגין רכיב זה הוא תובע הוצאות נסיעה בתוך צפת עבור החודשים 4,5/14 . בכתב התביעה נתבע סך של 2,016 ₪ עבור כל חודש ואילו בעדותו הראשית ביום 21/10/15, התובע מסר כי הינו תובע סך של 1,013 ₪ בגין כל חודש.
39.
מעיון בתלושי השכר אשר צורפו לכתב ההגנה, עולה כי עד לחודש 3/14 שולמו לתובע הוצאות אחזקת רכב (תחת סעיפי תשלום: הוצ.קבועות-נטו, החזר הוצאות קבועות והוצאות משתנות-נטו) בסך כולל של 1,008 לחודש. עוד עולה כי מחודש 3/14 עד לחודש 8/14, לתובע לא שולמו ההוצאות הנ"ל כלל אך הן שולמו בחודש 9/14 .

40.
בעדותו בפני
י, התובע מסר כי הינו משתמש ברכבו הפרטי בעבודות הקשורות לתפקידו בנתבעת, וכי אומנם קיים רכב נוסף של הנתבעת אשר עומד לרשות הלוכד וצמוד אליו
"לא ייתכן מצב שאני לוקח לו את האוטו בזמן שיש לו משימות אחרות"
(ר' שורות 1-2 בעמ' 12 לפרוטוקול הישיבה מיום 21/10/15).

התובע הוסיף כי ביום 7/4/14 נשלחה אליו הודעת
sms
על ידי מר אלגלי, אשר העתקה צורף לכתב התביעה, אך הודעה זו "לא הגיונית" משהרכב מוצמד ללוכד ולא לו.

41.
מעדותו של מר אלגלי עולה כי התובע קיבל אחזקת רכב לנסיעות בתוך צפת עד לחודש 3/14, וכי בתקופה זו הודיעו לתובע כי עליו להשתמש ברכב המחלקה לצרכי העבודה, אי לכך לא היתה על הנתבעת חובה לשלם לתובע אחזקת רכב.

42.
מעיון בנספח מס' 16 אשר צורף לכתב התביעה, שהינו תרשומת של הודעת
sms
אשר נשלחה לתובע על ידי מר אלגלי ביום 7/4/14, עולה כי האחרון הודיע לתובע על הפסקת זכאותו לאחזקת רכב, וזאת בשל העמדת רכב העירייה לרשותו. עוד עולה מאותה הודעת
sms
, כי התובע קיבל הודעה על כך ממר אלגלי קודם למשלוח אותו
sms
וזאת במועד כלשהו בו נערך תרגיל חירום.

43.
מעיון בנ/4, עולה כי מייל באותו עניין נשלח על ידי מר אלגלי, ביום 4/5/14, למזכירתו על מנת שיועבר לתיקו האישי של התובע.

44.
בהסתמך על העדויות אשר בפני
י והראיות אשר פורטו לעיל, הגעתי למסקנה לפיה דין התביעה בגין רכיב אחזקת רכב להידחות, וזאת מן הנימוקים אשר יפורטו להלן.

45.
התובע בעצמו הציג את הודעת ה-
sms
הנ"ל והוא אף מודה כי ידע על ההנחיה להתחיל להשתמש ברכב הלוכד בתוך העיר צפת, אך לטעמו מדובר היה בהנחיה לא הגיונית מאחר והרכב היה צמוד ללוכד והוא לא יכל לעשות בו שימוש מבלי להפריע לעבודתו של הלוכד.

46.
אין מחלוקת כי רכב הנתבעת הועמד גם לרשותו של התובע, מכאן לא ברור היסוד שבדין לתביעת התובע בגין רכיב זה. ככל והתובע עשה שימוש ברכבו הפרטי לצורכי עבודתו בעיר צפת בחודשים 4,5/14, אזי הוא עשה זאת על דעת עצמו ביודעו כי לא יקבל מהנתבעת אחזקת רכב בתקופה זו.

47.
טענת התובע לפיה מדובר בהוראה לא הגיונית הואיל והרכב היה בשימושו של הלוכד, אינה מעלה ואינה מורידה וזאת משמדובר בהחזר הוצאות אשר הנתבעת הודיעה אי תשלומן אך במקביל העמידה לרשותו של התובע רכב לצורך מילוי תפקידו, כשהיה על התובע להתארגן, בהתאם לצרכי העבודה, ולהשתמש ברכב העירייה גם אם הלוכד עשה שימוש באותו הרכב.

לסיכום

48.
לאור האמור לעיל, על הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים:

א.
סך של 4,482 ₪ בגין 9 ימי החופשה אשר נוכו בתקופה הרלוונטית לתביעה, אשר יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 1/5/14 ועד ליום התשלום המלא בפועל.

ב.
סך של 549 ₪ בגין החזר הוצאות נסיעה, אשר יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 1/5/14 ועד ליום התשלום המלא בפועל.

ג.
סך של 977 ₪ בגין תגמול שעות נוספות, אשר יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 1/4/14 ועד ליום התשלום המלא בפועל.

יש לציין כי הנני ערה לכך שבסיפא של סיכומיו, התובע בקש לחייב את הנתבעת בחיובים שפורטו, יחד עם זאת ברישא של אותם סיכומים צוין במפורש כי כל טענות התובע וכתבי בי הדין מטעמו, על נספחיהם, הנם חלק בלתי נפרד מסיכומיו וכן נתבקש לקבל את תביעת התובע במלואה.

49.
בנוסף, על הנתבעת לשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך של 2,800 ₪, אשר ישולם תוך 30 ימים מהיום, אחרת יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

50.

צד המבקש לערער על

פסק דין
זה, יגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים וזאת תוך 15 ימים מיום קבלת פסק הדין.


ניתן היום, י' כסלו תשע"ו, (22 נובמבר 2015
)
, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.











דמ בית דין אזורי לעבודה 19418-07/14 ד"ר רועי דוידסון נ' עיריית צפת (פורסם ב-ֽ 22/11/2015)