פסקי דין על thanachai kosomsai | פסקי דין על נימה צורן

3093-10/13 סעש     23/11/2015




סעש 3093-10/13 thanachai kosomsai נ' נימה צורן








בית הדין האזורי לעבודה בנצרת


סע"ש 3093-10-13



לפני:

כב' השופטת
אורית יעקבס

נציג
ציבור (עובדים): מר יונס ג'בארין
נציגת ציבור (מעסיקים):גב' רחלי גלילי

התובע

thanachai kosomsai

נושא דרכון זר שמספרו
n
432532
ע"י ב"כ עו"ד שלמה חבה ואח'


-

הנתבעת


נימה צורן
ת.ז. 005540372
ע"י ב"כ: עו"ד פואד בדאח ואח'




פסק דין


1.

האם זכאי התובע, עובד זר, תושב תאילנד, לקבל מהנתבעת, סכום של
146,315 ₪ (הכולל את סכומי הקרן בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מהמועד שהרכיבים היו אמורים להיות משולמים ועד למועד הגשת התביעה) בגין זכויות המגיעות לו, לטענתו, בקשר לתקופת עבודתו אצלה ובקשר לסיומה של תקופה זו - זוהי השאלה בה עלינו להכריע במסגרת

פסק דין
זה.

2.
מהלך הדיון
בתאריך 26/11/13, דחה ביה"ד את בקשת הנתבעת לחייב את התובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה.
בתאריך 8/4/14 התקיים דיון מוקדם, במהלכו העלו באי כח הצדדים את טענותיהם, כאשר בין יתר טענות הנתבעת עלתה הטענה כי "
היא לא יודעת אם התובע הספציפי הזה עבד אצלה
" (עמ' 3 שורה 20 לפרוטוקול).
בתאריך
15/6/14, לאחר שהצדדים לא הגישו הסכם פשרה, הורה להם בית הדין להגיש את תצהירי עדותם הראשית ולאחר שאלו הוגשו, נקבעה, בתיק ישיבת הוכחות, אשר התקיימה ביום 27/4/15 ואשר במסגרתה נחקרו, על תצהירי עדותם הראשית, התובע - אשר הגיע ממולדתו והנתבעת.
למען הסר ספק יובהר כי התובע העיד בעזרת מתורגמן לשפה התאית.
בסיום ישיבת ההוכחות ביקש כ"א מהצדדים 45 יום כדי להגיש את סיכומיו ולאחר שאלו הוגשו, התובע ביום 12/6/15 והנתבעת, לאחר ארכות רבות שקיבלה, לבקשתה, ביום 29/10/15, הבשיל התיק למתן

פסק דין
.

3.
להלן העובדות הרלוונטיות כפי שעלו מחומר הראיות:
א.

התובע, תושב תאילנד, הועסק אצל הנתבעת, מחודש אוקטובר שנת 2002 ועד לתאריך 18/1/08, קרי - תקופה שכולה קדמה
לכניסת תיקון 24 לחוק הגנת השכר
לתוקף
.
ב.

הנתבעת, חקלאית בענף הפרחים, למעלה מ - 30 שנה, העסיקה, במהלך השנים, עובדים זרים.
ג.

במהלך יום העבודה זכה התובע להפסקה.
ד.

בתקופת עבודתו קיבל התובע, מהנתבע, מגורים ואורז.
ה.

על יחסי העבודה שבין הצדדים חל צו ההרחבה בענף החקלאות.
1.

כל חודש קיבל התובע חלק משכרו במזומן כאשר שאר משכורתו, נשלחה, לאשתו, בתאילנד.
ז.

התובע קיבל תשלום עבור שעות נוספות, אך לטענתו, קיבל גמול רגיל על שעות אלו.
ח.

התובע, הגיש את תביעתו, בחלוף כחמש שנים ושבעה חודשים מאז סיים את עבודתו אצל הנתבעת וזאת לאחר ששמע מראש הכפר שמגיעות לו זכויות.
ט.


לנתבעת אין אסמכתא לכך ששילמה לתובע את פיצויי פיטוריו.
י.

בתלושי השכר רשום מספר משתנה של שעות עבודה (200, 210, 193 וכו')

4.
להלן השאלות בהן עלינו להכריע:

א.
האם זכאי התובע להפרשי שכר (עד לשכר מינימום)?

ב.
האם זכאי התובע לתשלום בגין שעות נוספות?

ג.
האם זכאי התובע לתשלום שכר ראוי בגין עבודה ביום המנוחה השבועי?
ד.

האם זכאי התובע לדמי הבראה?

ה.
האם זכאי התובע לדמי כלכלה?

ו.

האם זכאי התובע להפרשות מעביד לקרן פנסיה?
ז.

האם זכאי התובע לתשלום מענק שנתי?
ח.

האם זכאי התובע לפיצויי פיטורים?

5.
האם זכאי התובע להפרשי שכר?
לטענת התובע
, הוא קיבל מידי חודש שכר של 3,000 ₪, כאשר שכר המינימום החודשי, כבר מהחודש הראשון לעבודתו, היה גבוה מסכום זה ועמד על סכום של 3,226.58 ₪, לפיכך ובשים לב להפרשים שבין שכר המינימום לבין השכר שקיבל, מידי חודש אך רק בתקופה שעדיין לא התיישנה (החל מחודש יולי 2006)
יש לחייב את הנתבעת לשלם לו סכום קרן של 11,073 ₪ בגין רכיב זה.
לטענת הנתבעת,
שכרו של התובע לא פחת משכר מינימום, כאשר מעבר לסכום של 3,000 ₪ שהועבר לחשבונו בתאילנד, מידי חודש, על ידי חברת ליבר בע"מ, בשבילו, לתאילנד, הוא קיבל גם כסף מזומן וזאת מעבר להטבות שוות כסף אחרות שקיבל - כמו שקי אורז, מגורים בבית פרטי, שכלל שירותי אינטרנט, מזגן אוויר, מכונת כביסה ועוד.

דיון והכרעה
במסגרת טבלה שצורפה לתביעתו, פירט התובע את שכר המינימום שהיה נכון, ביחס לכל אחד מחודשי עבודתו והפחית משכר זה את השכר שקיבל, לטענתו (3,000 ₪), ואת ההפרש סיכם כך שהפרש זה הוא שעומד בבסיס טענתו להפרשי שכר.
הנתבעת לא טענה כי הסכומים שציין התובע, כסכומים שכר המינימום, ביחס לכל אחד מחודשי העסקתו היו שגויים ולא טענה לסכומים אחרים.
במסגרת חקירתו הנגדית של התובע, הוא הודה, שכל חודש, מעבר לסכום שהועבר לחשבונו
בתאילנד, הוא קיבל גם 200 ₪ במזומן (עמ' 11 שורות 3-4 לפרוטוקול וכן עמ' 12 שורות 17-20 לפרוטוקול), כאשר ביחס לסכומים שהועברו לביתו בתאילנד, העיד כי לפעמים זה היה יותר מ - 3,000 ₪ ולפעמים פחות (עמ' 10 שורות 21-22 לפרוטוקול).
הנתבעת, צירפה לתצהירה, תדפיס מסודר (להלן:"התדפיס") ובו פירוט של הסכומים שהעבירה לחברת כח האדם, שביצעה את העברות הבנקאיות לחשבונו של התובע בתאילנד, כאשר בנוגע לסכומי הכסף המזומנים שנתנה לתובע, לא הציגה אסמכתא ממנה יכולנו ללמוד כי נתנה לו סכום העולה על 200 ₪ וכן לא הביאה אף עד שיכול היה לחזק את טענתה כאילו נתנה לעובדיה, כל חודש, לפחות 600 ₪, במזומן (עמ' 17 שורות 27-28 לפרוטוקול).
בנקודה זו יצויין כי עיון בתדפיס, מבסס את
תשובת התובע לפיה לפעמים היה מועבר לחשבונו בתאילנד, סכום העולה על 3,000 ₪ ולפעמים סכום פחות מסכום זה, גירסה שיש להצטער על כך שלא מצאה ביטוי בכתב תביעתו.
לנוכח האמור לעיל ובשים לב לסכומים המפורטים בתדפיס, אשר צירופם מצביע על כך שבמשך תקופת עבודתו קיבל התובע סכומים גבוהים משכר המינימום, וכן בשים לב לעובדה, שהתובע הודה כי מעבר לסכומים הנ"ל, קיבל, מידי חודש, במזומן, עוד 200 ₪ ולמרות שספק רב בעינינו, לנוכח תשובותיו הבלתי סבירות ובלתי מהימנות, בנוגע להוצאות שהיו לו – עמ' 12 שורות 23-28 לפרוטוקול וכן עמ' 13 שם, אם לא מדובר בסכום נמוך ממה שקיבל בפועל,
הרינו מורים על דחיית רכיב הפרשי השכר.

6.
האם זכאי התובע לתשלום בגין שעות נוספות?
לטענת התובע
, הוא נדרש לעבוד, כל חודש, שעות נוספות רבות, כאשר בגין שעות אלו קיבל גמול כאילו היה מדובר בשעות רגילות ולכן יש לחייב את הנתבעת לשלם לו, על כל שעה נוספת, תוספת גמול של 25%, מעבר למה ששילמה לו. כאשר סכום הקרן המתקבל, לטענתו, ביחס לתקופה שלא התיישנה, עומד על 24,102 ₪, כפי שהדבר מפורט מטבלה מס' 3, אשר צורפה לכתב התביעה.
לטענת הנתבעת,
התובע קיבל תשלום, עת עבד שעות נוספות, כפי שהדבר עולה בבירור מתלושי השכר שצורפו לתצהירה.

דיון והכרעה
למעשה, הצדדים, אינם חלוקים בשאלה האם עבד התובע שעות נוספות אלא האם קיבל את הגמול הנכון בגינן, כאשר אין חולק כי תלושי השכר שצרפה הנתבעת לתצהירה, הודפסו, כולם, בתאריך 20/7/14, קרי בתאריך סמוך למועד בו הגישה הנתבעת את תצהירה, אלא שמבחינתנו אין הדבר מלמד על כך שמדובר בתלושים שונים מהתלושים שהופקו לתובע בזמן אמת (שנים רבות לפני הגשת תביעתו). כאשר בנקודה זו נציין כי בשים לב לשיהוי הרב שנקט התובע, עת המתין עם הגשת תביעתו, זמן רב כל כך והואיל ועיון בתלושי השכר וכן בסכומים המפורטים בו, מצביע על התאמה לסכומים שהועברו לתובע, לפי התדפיס והואיל ומעיון בתלושים אלו, עולה כי נושא רישום התשלום בגין השעות הנוספות, הינו מסודר, כאשר נראה כי הסכום ששולם בגין כל שעה נוספת, מביא בחשבון את הגמול הנכון שיש לשלם לכל שעה זו, החלטנו לדחות גם רכיב זה של התביעה.

7.
האם זכאי התובע לתשלום שכר ראוי בגין עבודה ביום המנוחה השבועי?
לטענת התובע,
במהלך תקופת עבודתו הוא נדרש לעבוד כל הימים, גם ביום המנוחה השבועי שלו, אשר גם בו, כמו בשאר הימים, עבד 9.5 שעות, בגינן שולם לו שכר רגיל ולכן הוא מבקש לחייב את הנתבעת לשלם לו את ההפרש בגובה של 75% בגין כל שעה בה עבד ביום המנוחה השבועי שלו, סכום קרן של 24,154 ₪ המתייחס לתקופה שלא התיישנה.
לטענת הנתבעת,
התובע קיבל יום מנוחה שבועי, עת עבד רק שישה ימים בשבוע ולא שבעה כפי שהוא טוען, כאשר עת עבד בשבת, הוא קיבל את תוספת שבת, אשר הגיעה לו.
הנתבעת אף טענה כי התובע לא עבד 9.5 שעות ביום, שכן שעות עבודתו, בחודשי הקיץ היו מהשעה 6:30 ועד השעה 16:00 בעוד שבימי החורף, עבד רק מהשעה 6:00 עד 14:30. לא עבד שבעה ימים בשבוע אלא רק שישה.

דיון והכרעה
במהלך חקירתו הנגדית של התובע, התברר שמה שצויין בתצהירו, בנוגע לשעות עבודתו, אינו מדוייק, שכן, במסגרת חקירתו הנגדית הוא העיד כי בחורף עבד עד 16:00, אבל בקיץ עבד פחות (עמ' 9 שורות 3-4 לפרוטוקול) וכן הודה ש"אפשר" ששעות העבודה היו שונות עת נשאל על הקיץ ביחס לחורף (עמ' 8 שורות 29-30 לפרוטוקול), למותר לציין כי חרף עובדה זו וחרף ההזדמנות שניתנה לו, בחר התובע שלא להודות כי האמור בסעיף 7 לתצהירו אינו מדוייק - עובדה שפגעה במהימנותו בעינינו, מהימנות אשר נפגעה גם בשים לב
לתשובות, הבלתי סבירות, שנתן ביחס להיותו קמצן.
בנסיבות אלו ובשים לב לכך שלא יהיה זה נכון, לטעמינו, להתעלם מהנזק הראייתי שנגרם לנתבעת (כפי שטענה) בשל האיחור בהגשת התביעה, החלטנו להסתפק ברישום ימי העבודה שבתלושי השכר, מהם עולה כי התובע לא עבד שבעה ימים בשבוע כפי שטען, בצירוף עדותה המהימנה של הנתבעת, בענין זה, באשר לכך שהתובע לא עבד שבעה ימים כל שבוע ולדחות, על בסיס שני אלה ולנוכח העובדה שלא נתנו אמון בטענת התובע כאילו עבד שבעה ימים בשבוע, כדי לדחות גם רכיב זה של תביעתו.

8.
האם זכאי התובע לדמי הבראה?
לטענת התובע
הוא לא קיבל דמי הבראה ולכן ובשים לב לתקופה שלא התיישנה, יש לחייב את הנתבעת לשלם לו סכום קרן של 5,194 ₪ בגין רכיב זה.
לטענת הנתבעת
היא שילמה לתובע את כל דמי ההבראה להם היה זכאי.

דיון והכרעה
מעיון בתלושי השכר עולה כי מידי חודש, מופיע בהם תשלום של 118 ₪ או
100 ₪ בגין "הבראה".
כידוע, ככלל, אין איסור
שבדין על פיצול תשלום דמי הבראה ותשלומו בשיעורין מדי חודש במהלך תקופת העבודה (דב"ע נב/12-3
יוסף ואסתר נ' רשת חנויות חגית ומיפ בע"מ, מיום 31.12.91;
דב"ע נו/22 - 3 דורית פני גיל נ' טכנולוגיה מתקדמת בע"מ, מיום 18.4.96
), ובלבד ששיעור דמי ההבראה עלה על זה המתחייב בצו ההרחבה הכללי וכי הסדר זה נעשה בהסכמת הצדדים ובידיעת העובד.
למרות שהנתבעת טענה כי תלושי השכר הומצאו לתובע מידי חודש, לא מצאנו שיהיה נכון להתעלם מעדות התובע בענין זה ולפיה:"
לא קיבלתי כל חודש תלוש, אני יודע כמה קיבלתי מתי שהתקשרתי לאשתי אבל תלוש לא קיבלתי
" (עמ' 10 שורות 26-28 לפרוטוקול), עדות שבענין זה כן הותירה עלינו רושם מהימן, עובדה זו בצירוף התשובה שנתן התובע עת נשאל מדוע הוא תובע דמי הבראה אם בתלושים מופיע שהם שולמו לו - "
מה זה דמי הבראה? אני לא יודע
" (עמ' 12 שורות 7-9 לפרוטוקול), תשובה אשר מחד יכולה ללמד על כך שהתובע, אשר לא ידע, בזמן אמת את זכויותיו, לא בא בטענות אל מעסיקתו, אך מאידך - שלא ניתן לראות בשתיקתו, הסכמה לתשלום דמי ההבראה לשיעורין.
בנסיבות אלו, הרינו קובעים כי יש מקום לקבל את תביעת התובע ברכיב דמי ההבראה ולכן הרינו מחייבים את הנתבעת לשלם לו סכום של 5,194 ₪ בגין דמי הבראה.

9.

האם זכאי התובע לדמי כלכלה?

לטענת התובע, בהתאם לצו ההרחבה, הוא זכאי ל – 100 ₪, לחודש,
בגין דמי כלכלה ולכן על הנתבעת לשלם לו סכום קרן של 1,700 ₪ בגין התקופה שלא התיישנה.
לטענת הנתבעת
, היא סיפקה לתובע, כל חודש אורז ודיור ראוי שכלל גם חיבור לאינטרנט, מיזוג ומכונת כביסה ולכן אין מקום לחייבה בדבר, בגין דמי כלכלה.

דיון והכרעה
במסגרת חקירתו הנגדית הודה התובע כי קיבל מהנתבעת אורז וכן כי סופקו לו מגורים (עמ' 9 שורות 14-20 לפרוטוקול) , בנסיבות אלו והואיל ומעיון בתלושי השכר לא עולה כי הנתבעת ניכתה מהתובע סכומים כלשהם בגין כלכלה, כאשר התובע אף לא טען כי עשתה כך, החלטנו שיש לראות, ברכיבים בהם הודה התובע בענין זה ומבלי להביא בחשבון את הרכיבים שהכחיש (אינטרנט, מיזוג, מכונת כביסה) ככאלו הנותנים מענה לחובתה של הנתבעת ברכיב דמי כלכלה ולכן הרינו מורים על דחיית רכיב זה של התביעה.

10.
האם זכאי התובע להפרשות מעביד לקרן פנסיה?
לטענת התובע,
בהתאם לצו ההרחבה, מיום 25/2/01, היתה הנתבעת מחוייבת להפריש עבורו 6% משכרו לקרן פנסיה והואיל והיא לא המציאה אסמכתאות כי עשתה כן, יש לחייבה לשלם לו סכום קרן של 12,351 ₪, המתייחסים רק לתקופה שלא התיישנה
לטענת הנתבעת,
התובע קיבל את כל שהגיע לו, כפי שהדבר עולה מתלושי שכרו, כאשר צו ההרחבה עליו הוא מבסס את טענתו בדבר חובתה להפריש עבורו כספים לקרן פנסיה, ממילא לא היה בתוקף בתקופה בה עבד אצלה שכן הוא נכנס לתוקפו רק בשנת 2008.

דיון והכרעה
בניגוד לטענת הנתבעת, צו ההרחבה בענף החקלאות, עליו מבסס התובע זכאותו להפרשות לקרן פנסיה, פורסם בתאריך 25/2/01 ולא בשנת 2008 כפי שהיא טענה כאשר הנכון הוא שבהתאם לצו זה, היא היתה מחוייבת להפריש עבורו 6% משכרו לקרן פנסיה. מכאן ובשים לב לפסיקה, אשר קבעה כי גם במציאות שבה לא ניתן להסדיר את זכויות העובד הזר בקרן פנסיה, זכאי העובד הזר לפיצוי בגובה הפרשות המעביד לטובת קרן הפנסיה (
ראה:
ע"ע 137/08
מטין אילינדז - פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבניין בע"מ
,

[פורסם בנבו]
ניתן ביום 22.8.10) מקום שאין חולק כי הנתבעת לא עשתה כן והואיל והיא לא הציגה חישובים אחרים לחישובי התובע (אשר צורפו כבר לכתב תביעתו), הרינו מאמצים את חישובי האחרון ובהתאם להם אך בשים לב לתקופת ההתיישנות הנכונה, בהינתן כי התביעה הוגשה בחודש 10/13, הרינו קובעים כי על הנתבעת לשלם לתובע סכום קרן של 3,294.15 ₪, בגין רכיב זה.

11.
האם זכאי התובע לתשלום מענק שנתי?

לטענת התובע, בהתאם סעיף 36 לצו ההרחבה, הוא זכאי למענק שנתי בשיעור מחצית ממשכורתו, מענק שהיה אמור להשתלם בשני חלקים שווים במהלך השנה ולכן, בשים לב לתקופת ההתיישנות, יש לחייב את הנתבעת לשלם לו סכום קרן של 2,586 ₪, בגין רכיב זה.
הנתבעת,
מנגד, הכחישה זכאותו של התובע לרכיב זה.

דיון והכרעה
כפי שטען התובע, סעיף 36 לצו ההרחבה הוא מקור זכאותו לרכיב המענק השנתי ולכן מקום שהנתבעת לא הוכיחה ולמעשה כלל לא טענה כי שילמה לו רכיב זה, כאשר גם עיון בתלושי השכר לא מצביע על כך שרכיב זה שולם, הרינו מאמצים את חישובי התובע (כפי שפורטו כבר במצורף לכתב תביעתו), חישובים אשר לא נסתרו על ידי הנתבעת, אך זאת בכפוף לתקופת ההתיישנות הנכונה בהינתן כי התביעה הוגשה בחודש 10/13, ולכן הרינו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע סכום קרן של 2,287.8 ₪.

12.
האם זכאי התובע לפיצויי פיטורים?
לטענת התובע,
בתאריך 18/1/08, לא חודשה אשרת העבודה שלו ולכן סיימה הנתבעת את העסקתו, כאשר מדובר בנסיבה, אשר הוכרה בפסיקה כמזכה בפיצויי פיטורים.
התובע טען כי בשים לב לתקופת העסקתו ולשכר המינימום שהיה בסיומה, יש לחייב את הנתבעת לשלם לו סכום קרן של 19,788 ₪, בגין רכיב זה.
לטענת הנתבעת
, כפני שנטענה, במסגרת סעיף 34 לתצהירה, היא, למיטב זכרונה, שילמה לתובע פיצויי פיטורים אך בשל השיהוי בהגשת תביעתו, נפגעה יכולתה להציג אסמכתא המוכיחה טענתה זו.

דיון והכרעה
הואיל והנתבעת לא טענה כי התובע לא היה זכאי לקבל פיצויי פיטורים בשל נסיבות סיום יחסי העבודה בין הצדדים ובענין זה, טוב שכך שהרי
כבר נפסק כי
מקום בו עבודתו של עובד זר הסתיימה עם תום תקופת אשרת העבודה והשהייה, זכאי הוא לפיצויי פיטורים. (
ע"ע 1179/04

דוד ואסתר דודאי - ניקולאי סטיקה,
[פורסם בנבו]
פד"ע
מ 614), הרי שאין צורך לדון בשאלה אם הוא היה זכאי אם לאו.
בכל הקשור לטענת הנתבעת לפיה שילמה לתובע את פיצויי פיטוריו, הרי שמדובר בטענה שלא הוכחה ואשר אפילו במסמכים אותם צירפה הנתבעת לתצהירה - טפסי 106 ותלושי שכר לא נמצאה לה ביסוס. כאשר, טענת ב"כ הנתבעת, כפי שעלתה בסיכומיו ולפיה:"
גרסת הנתבעת לפיה התובע קיבל את המגיע לו בגין פיצויי פיטורים נותרה אמינה ומהימנה ולא נסתרה על ידי התובע
", אינה טענה שנוכל לקבל שהרי כנגד הצהרת הנתבעת
כי "למיטב זכרונה", שילמה לתובע פיצויי פיטורים, עומדת טענתו כי לא קיבל פיצויים שכאלה ולכן מקום שהנתבעת לא יכולה להוכיח כי אכן שילמה אותם, פועל הדבר לרעתה וזאת כאשר בהקשר זה, לא ניתן לקבוע כי היא פטורה מתשלום רכיב זה, רק בגלל השיהוי בו נקט התובע וזאת בהינתן כי מדובר בשיהוי ולא בהתיישנות.
לפיכך והואיל והנתבעת לא הציגה חישוב נגדי לחישוב התובע, הרינו מחייבים אותה לשלם לו סכום קרן של 19,788 ₪ בגין פיצויי פיטורים.

13.
הערה לפני סיום
לא נעלמה מעינינו העובדה שבמסגרת פרק ט' לסיכומיו, טען התובע לזכאותו גם לתוספת וותק, אלא שמדובר ברכיב שלא נתבע בכתב התביעה ולכן לא
מצאנו לנכון לדון בו, שכן מדובר בהרחבת חזית אסורה.

14.
לסיכום
לנוכח כל האמור לעיל ולאחר שדחינו את תביעת התובע בנוגע להפרשי שכר, גמול שעות נוספות, גמול על עבודה ביום המנוחה ותוספת וותק וקיבלנו את תביעתו, אם בצורה חלקית ואם בצורה מלאה, בנוגע לדמי הבראה, לפיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה, למענק שנתי ולפיצויי פיטורים, הרינו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים:
א.

סכום של 5,194 ₪ בגין דמי הבראה.
ב.

סכום של 3,294.15 ₪ בגין פיצוי בשל אי הפרשה לקרן פנסיה.
ג.

סכום של 2,287.8 ₪ בגין מענק שנתי.
ד.

סכום של 19,788 ₪ בגין פיצויי פיטורים.
כל הסכומים הנ"ל יישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1/2/08 ועד למועד תשלומם בפועל.

15.
הוצאות ושכר טרחת עו"ד
בשים לב לפער שבין סכום התביעה לבין הסכום שפסקנו לזכות התובע, שקלנו לקבוע שכל צד יישא בהוצאותיו, אך בהינתן כי התובע, אשר בסופו של יום, הגיע מתאילנד כדי להחקר על תצהירו, היה נכון לסיים את התיק בפשרה, כמעט בכל אחד משלבי ההליך ובשים לב לכך שבסופו של יום, הסכומים שפסקנו לזכות התובע, אינם זניחים, החלטנו לחייב את הנתבעת
לשלם לו הוצאות משפט בסכום של 2,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסכום של 2,500 ₪.
הסכומים הנ"ל יישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום אם לא ישולמו בתוך 30 יום.
16.
זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין.


ניתן היום, י"א בכסלו תשע"ו, (23 בנובמבר 2015
)
, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.






מר יונס ג'בארין
נציג ציבור (עובדים)

יעקבס אורית, שופטת

גב' רחלי גלילי
נציגת ציבור (מעסיקים)







סעש בית דין אזורי לעבודה 3093-10/13 thanachai kosomsai נ' נימה צורן (פורסם ב-ֽ 23/11/2015)