פסקי דין על עמידר | פסקי דין על החברה הלאומית לשיכון בישראל | פסקי דין על זוהר חי | פסקי דין על מדינת ישראל | פסקי דין על היועץ המשפטי לממשלה |

9420/02 בשא     05/07/2002




בשא 9420/02 עמידר, החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ נ' זוהר חי, מדינת ישראל, היועץ המשפטי לממשלה




1
בתי המשפט
בשא009420/02
בית המשפט המחוזי תל-אביב יפו
05/07/02
תאריך:
כב' השופטת רות שטרנברג - אליעז

בפני
:

עמידר
, החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ

בעניין:
מבקשת
נ ג ד
1. זוהר חי

2. מדינת ישראל

3. היועץ המשפטי לממשלה
משיבים
החלטה

בקשה להעברת בורר מתפקידו (סעיף 11 לחוק הבוררות, התשכ"ח 1968).

הצדדים הם עמידר
, החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ
("המבקשת"), חברה ממשלתית המנהלת דיור ציבורי לאוכלוסייה ופועלת כשלוחתה של מדינת ישראל
("משיבה 2") ומר זוהר חי
("משיב 1"), סוחר מכוניות, בעלים של נדל"ן.
ב-13/1/91 נחתם הסכם בין משיב 1 לבין משיבה 2 לשכירת מבנה בבעלות משיב 1, לאכלוס עולים חדשים מחבר המדינות. לימים, ביטלה המבקשת את החוזה, לאחר שלא עלה בידו של משיב 1 להשיג את כל הרישיונות הדרושים על פי דין, להכשרת הנכס לייעודו.
המחלוקת שנתגלעה בין הצדדים הועברה לבוררות.
ב-6/8/98 נחתם הסכם בוררות. ההסכם קבע כי הסכסוך יידון בפני
הבוררת הנכבדה, עורכת הדין חירותה הראל.
הצדדים קבעו בהסכם כי הבוררות תתנהל בשני שלבים. כך סעיף 4.1.2 להסכם הבוררות:
"הבוררות תתנהל בשני שלבים, כאשר בשלב א' תידון ותוכרע שאלת החבות ולאחר מכן (אם יהא צורך, כלומר, אם ייקבע כי יש חבות), תידון ותוכרע שאלת הנזק בשלב ב' ".

ב-30/5/00 ניתן פסק בוררות המסיים שלב א' של הבוררות. הבוררת הנכבדה קיבלה את תביעת המשיב בקובעה כי המבקשת הפרה את החוזה. מכאן, הצורך לעבור לקביעת הנזקים. זה השלב בו הוגשה הבקשה להעברת הבוררת מתפקידה.

טענות הצדדים
המבקשת טוענת כי הבוררת מקפחת את זכויותיה עד כדי עיוות דין.
בקשותיה נדחות אחת לאחת. בקשה להארכת מועד להגשת תצהירים וחוות דעת נגדיות נדחתה. הבוררת התעלמה מחובת המכרזים החלה על המבקשת, בהיותה חברה ממשלתית, לבחירת השמאי. בכך הוגדשה לטענת המבקשת הסאה. המבקשת מדגישה כי הבוררת לא היססה לעכב פסק בוררות במשך כ-18 חודשים, עקב אי תשלום שכרה על ידי משיב 1, אולם כאשר מדובר בזכות מהותית להמצאת תצהירי עדות ראשית, אצה לה הדרך עד כדי דחיית הבקשות להארכת מועדים. האמון בבוררת התערער. לפיכך, טוענת המבקשת לשתי עילות: אובדן אמון בבוררת ועינוי דין שנגרם לה .

משיב 1 מתנגד לבקשה. לטענתו אין בסיס להטלת דופי בבוררת, הממלאת את תפקידה לפי מיטב שיקול דעתה. בקשות דחייה קצרות נתקבלו על ידי כבוד הבוררת, ואולם הדחייה שעליה מלינה המבקשת, הייתה ארוכה מעבר למקובל (כ-60 יום). בסופו של יום, ניתנה למבקשת הזדמנות מלאה להגיש את תצהיריה. עוד טוען המשיב כי המניע האמיתי לבקשה, מקורו בפסיקת הבוררת נגד המבקשת בשלב א' לבוררות. המבקשת חוששת לתוצאות הבוררות בשלב ב' ועל כן עושה כל אשר ביכולתה למינוי בורר חליף.
דיון
העברת בורר מתפקידו הינו סעד חמור, הפוגע בכבודו של הבורר היחיד ובמוסד הבוררות. לא בכדי קבעה הפסיקה מבחן אובייקטיבי, הדורש הוכחת אפשרות ממשית למשוא פנים וניגוד עניינים מאיר שמגר, על פסלות שופט- בעקבות ידיד תרתי משמע, גבורות לשמעון אגרנט, עמ' 87 , 118. ע"א 107/84 איליט נ' אלקו מב (1) 298, ע"א 7298/00 ו 7396/00 בסט דוד סמואל נ' חממי עזרא ואח' תקדין עליון 2002 (1) 17.
מעיון בנימוקי הבקשה, בתצהיריהם של מוטי שטרית ועו"ד ערן פלס, אינה עולה אפשרות ממשית או אף חשש למשוא פנים. הבוררת הנכבדה היתה רשאית לדחות בקשות להארכת מועדים לפי שיקול דעתה. בקשות דחיה חוזרות, מקשות על רצף ותקינות ההליך וגורמות להתמשכותו מעבר לנדרש.
כבר נאמר ברע"א 86/87 גבסו ואח' נ' קיימברידג' ואח', פד"י מב(1) 822, 834-835:
"מסכים אני לדעת בית המשפט המחוזי, שהדיון לפני בורר עשוי להיות פורמלי פחות וחופשי יותר מאשר הדיון בבית המשפט. עם זאת חולק אני עליו, שקיים כלל הקובע, שבורר הפועל לפי סדרי דין תקינים עשוי להיחשב כמי שפוגע בכללי הצדק הטבעי: גישה רחבה וליברלית לקיומם של סדרי דין בבוררות אין פרושה, שהבורר חייב להעלים עין מרשלנות ומזלזול חוזרים ונשנים באופן ניהולה. ער אני לגישה הקיימת בחוגים מסויימים של פרקליטים ובעלי דין, שדינה של בוררות להתמשך על פני שנים, שעל הבורר להיעתר לכל בקשת דחיה המוגשת לו על ידי אחד מבעלי הדין, ושבבוררות הכל מותר. ייתכן שבגלל ההשקפה האמורה נרתעים בעלי דין מלפנות לבוררות. האם בית המשפט הוא שחייב לקבוע נורמה, התומכת בהשקפה זו?".

בעובדות שצויינו בהרחבה בתצהירי המבקשת, אין כדי לתמוך בסעד הדרסטי של העברת הבוררת מתפקידה, תוך פגיעה בשמה הטוב.
העובדה כי הבוררת השהתה את מתן הפסק בשלב א', מעבר למקובל (18 חודשים), וסרבה לקבל את שכרה בשיקים מעותדים, אינה מלמדת על משוא פנים, אם כי יש בה טעם לפגם.
נקודת המוצא הינה כי בית המשפט אינו מתערב בהליך הבוררות, המתנהלת על פי הוראות התוספת לחוק הבוררות (סעיף 2), התשכ"ח-1968. זאת ועוד, שלב א' של הבוררות התנהל במשך זמן ממושך, אך המבקשת לא מצאה לנכון להעלות כל התרסה כלפי התנהגות הבוררת ואף נאותה להמתין חודשים ארוכים למתן ההכרעה בשלב א'. בנסיבות אלה אכן תיתכן השפעת תוצאות שלב א' של הבוררות על השיקולים שהביאו את המבקשת עד הלום.

בשולי הדברים ייאמר כי אווירה טובה וסובלנות הם מאושיות מוסד הבוררות. דווקא במסגרת הליברלית המאפיינת הליכים אלה, ראוי להקפיד על תחושת נוחות ושוויון כלפי כל אחד מהצדדים. בידינו הדבר.
התוצאה הינה כי הבקשה נדחית. המבקשת תישא בהוצאת המשיב בסך 6,000 ש"ח צמוד כדין.

ניתנה היום, כה בתמוז תשס"ב (5 ביולי 2002), בהיעדר הצדדים.
רות שטרנברג אליעז,
שופטת









בשא בית משפט מחוזי 9420/02 עמידר, החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ נ' זוהר חי, מדינת ישראל, היועץ המשפטי לממשלה (פורסם ב-ֽ 05/07/2002)