פסקי דין על אורה פלג | פסקי דין על עוזי שויצה | פסקי דין על יוסף הללויה | פסקי דין על אשר זמל ואח' |

31481-12/13 א     23/11/2015




א 31481-12/13 אורה פלג נ' עוזי שויצה, יוסף הללויה, אשר זמל ואח'








בית משפט השלום בנתניה



ת"א 31481-12-13 פלג נ' שויצה ואח'


תיק חיצוני: תיק עזר


בפני

כבוד השופטת
סמדר קולנדר-אברמוביץ


התובעת

אורה פלג
ע"י עו"ד אייזמן; אייזמן-גלבוע


נגד


ה
נתבעים

1.עוזי שויצה

2.יוסף הללויה

3.אשר זמל

4.יוסף קרסיק

5.פנחס כובאני

6.מאיר לדאני

7.ישי אלגזי

8.מיכאל סוויסה

9.חיים זמיר

10.נחמיה שמרלינג

11.אליהו אברהמי

12.שמעון מאיר טויטו

13.אורית (אורה) טויטו

ע"י עו"ד לאור



פסק-דין

1.

מבוא
:
תביעה בהתאם לחוק איסור לשון הרע התשכ"ה – 1965 (להלן: "החוק") שהגישה התובעת, אורה פלג
כנגד נתבעים רבים.
2.
כמפורט בתביעה, התובעת הינה אישה חרדית המתפרנסת כאחות מוסמכת ומתגוררת בישוב ינוב.
כן הינה משמשת כמדריכת כלות מוסמכת ובלנית. היא מכהנת גם כחברה בוועדת ביקורת של מושב ינוב ומתרכזת בנושאי משרות מוניציפליות.
בתחילת שנת 2012 התברר לתובעת שהרב צמח אברהם , רב הישוב ינוב פוסק לנשים בשאלות בענייני כתמים בעוד שאינו מוסמך לפסוק בתחום זה, וזאת על פי דבריו. עניני כתמים הוא תחום בהלכות טהרה העוסק בשאלות הנוגעות לטהרה ולטהרת חיי משפחה ואשר נחשבים על פי דין כדיני נפשות.
התובעת ראתה חובה דתית ומוסרית להתריע על כך באזהרה ועל כן שלחה אזהרה בעניין לתושבי הישובים ביום 26.5.13. (האזהרה צורפה כנספח א' לכתב התביעה).
ביום 31.5.13 הופץ מנשר החתום על ידי נתבעים 1-10 בכל בתי הכנסת של ישובי המועצה כולל הישוב ינוב שכותרות "מחאת הרבנים". המפיצים היו נתבעים מס'
11-13. (המנשר צורף כנספח ב' לכתב התביעה). המנשר נושא כותרת "מחאת הרבנים" ונכתב בו שמכתב התובעת (נספח א') הינו מכתב מחוצף רווי דברי בלע ושקר והוא למעשה
ביזוי כבוד התורה וכב' הרבנות. נתבעים מס' 1-10 שהינם רבנים חתמו על מכתב זה.
לטענת התובעת המכתב מהווה לשון הרע ופוגע בה באופן חמור. פרסומו בבתי הכנסת נועד לבזותה ולהשפילה בעיני הבריות ולפגוע במעמדה ותפקידיה הציבוריים. משכך הוגשה תביעה זו לפיצוי בהתאם לחוק בסך של 650,000 ₪.

3.
הנתבעים בכתב הגנתם לא התכחשו לפרסום המכתב אולם טענו שהתובעת היא שהחלה במסע הכפשות כנגד רב מושב ינוב הרב צמח אברהם. ההכפשות התנהלו במשך שנים, כאשר שיאן הגיע בפרסום המכתב (נספח א' לכתב התביעה) בו חותרת התובעת תחת סמכות רב בישראל לפסוק הלכה, שכן פרסמה אזהרה לפיה היא מזהירה את הציבור שהרב צמח מעולם לא הוסמך לבדוק כתמי נשים. השמצה זו אינה דבר של מה בכך שכן הינה מטילה דופי באמינות וסמכות הרב לפסוק בעניינים הלכתיים. הרב צמח פנה לנתבעים וביקש מהם לקבל גיבוי על מנת להפסיק את דברי הבלע וההסתה המופצים כנגדו.
מכתב הרבנים הינו מכתב שקול וראוי בנסיבות הענין כאשר הרבנים ראו חובה ציבורית והלכתית לכתוב את שכתבו, שכן לרב צמח סמכות לפסוק בעניני כתמי נשים. אישור בדבר סמכותו זו צורף כנספח 4 לכתב ההגנה.

4.
אין מחלוקת שהנתבעים הפיצו המכתב. כן לשון המכתב לפיה מכתב התובעת רוי דברי בלע ושקר ומבזה כבוד התורה מהווה לשון הרע כנגד התובעת. השימוש במילים אלו הינו חמור ומלמד על כך שדברי התובעת שקר הם כמשמעותם בסעיף 1 לחוק הקובע:

"(1)
דבר שפרסומו עלול להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצידם;
(2)
לבזות אדם בשל המעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;
(3)
לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;
(4)
לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטיינו המינית או מוגבלותו."

5.
בעצם הצגתה של התובעת שהינה אישה חרדית כמי שדבריה הינם שקר ובלע, וכמבזה את כבוד התורה
יש כדי להשפילה ולפגוע בשמה הטוב, בעיניו של האדם הסביר.

6.
עם זאת עומדות לנתבעים ההגנות הקבועות בחוק ומשכך יש לבחון טענותיהם שהאמור במכתב התובעת לפיו הרב צמח לא הוסמך לבדוק כתמי נשים אינו אמת.

7.
התובעת בתצהיר עדותה הראשית חוזרת על טענותיה. לדבריה הרב צמח אינו מוסמך לדון בנושאי כתמים וענייניי טהרה.
בעדותה
הודתה שלא פנתה לגורם רשמי לבדוק האם הוא מוסמך לכהן כרב והאם מוסמך לפסוק בהלכות כתמים. (ראה עמ' 21 שורות 29-30.). כן העידה ששמעה מגברת ששמעה ריטה שהוא לומד אצל הרב ווזנר (ראה עמ' 23 שורות 18-21).
מעדותה ככל התרשמתי שלא עשתה כל בדיקה מעמיקה טרם הוציאה מכתב כה חריף בעיניו של הרב צמח. כן התרשמתי שבין התובעת לרב צמח קיים סכסוך רב שנים במסגרתו האשים הרב צמח את בעלה של התובעת שלקח כספים ממפעל מזון בו עבד (ראה לענין זה עמ' 21 שורות 13-14, ואף סעיף 28 לכתב התביעה שהוגש על ידי הרב צמח כנגד התובעת – צורף כנספח לתצהיר הנתבעים). משכך סבורני וכך אף התרשמותי היתה מכל העדויות שהרקע להוצאת המכתב הינו רצון התובעת לפגוע ברב צמח, זאת ותו לא.
8.
התובעת הביאה כתמיכה בגרסתה את העדה הגב' ריטה כהן. עדה זו העידה שהיא הקימה ארגון לטהרת המשפחה, במסגרתו פונים רבנים לרב ברלנד בנתניה אשר מוציא טפסים לרבנים כאשר הרב מפנה עם טופס זה לבודקת ומסביר מדוע הפנה לבדיקה. לגרסתה הרב צמח פנה אליה וביקש להיכלל ברשימת הרבנים היא הפנתה אותו לרב ברלנד ומעבר לכך לא יודעת דבר מלבד העובדה שבשיחת טלפון הרב צמח מסר לה שהוא לומד אצל הרב ווזנר. (ראה עמ' 19 שורות 1-3).
כן הציגה העדה רשימת רבנים (ת'2) אשר לדבריה ערך אותה הרב ברלנד. לא ברור כלל מיהו הרב ווזנר ומה מעמדו.

עיון ברשימה זו מעלה שאף לא אחד מן הנתבעים מופיע בה. כן לא ברור מיהו הרב ברלנד, מה מעמדו, מה הקשר שלו לנתבעים,
ומהי הרשימה אותה ערך.
בחקירתה הנגדית הודתה שהרב צמח מעולם לא אמר לה שלא מוסמך לפסוק בעניני כתמים. (ראה עמ' 19 שורות 31-32).

9.
התובעת אף ביקשה להציג מכתב שנשלח מהרבנות הראשית (ת'2) בתגובה למכתב ששלה עורך דינה (ת'1). במכתב מיום 31.5.15 מצוין שעל מנת לפסוק בענייני כתמים על רב המבקש לעשות כן לעבור הליך הכשרה בפי גורם מתאים, כאשר הרבנות הראשית אינה עוסקת בכך, ואינה עוסקת בהכרה במוסדות העוסקים בכך ובתעודות הניתנות על ידם.

הווה אומר ממכתב זה למדים אנו שהסמכתו של רב לפסוק בעניני כתמים יכולה להעשות בהכשרה בפני
גורם מתאים כלשהוא, ולא דרך הרבנות הראשית.
יתרה מכך, המכתב הינו מאוחר להגשת התביעה. הווה אומר קודם לשליחת המכתב על ידם לא טרחו כלל לפנות לרבות הראשית ולברר סמכותו של הרב צמח לפסוק בענייני כתמים.

10.
התובעת ביקשה לחזק עדותה באמצעות תצהירו של הרב דוד זאב רייך אשר הצהיר אף הוא שעל רב העוסק בענייני כתמים לעבור הכשרה נוספת בצמוד לרב המוכשר בישראל
בבית המשפט בעדותו העיד העד שאם היה נאמר לו שרב קיבל אישור מהרב יעקב שטרן שאמר לו שהוא יכול לפסוק בכתמי נשים, אזי זה היה מספק אותו. (ראה עמ' 29 שורות 5-9).

במכתב הרב יעקב מאור שטרן (צורף כנספח 4 לכתב ההגנה) מציין הרב שטרן שהרב צמח עומד עימם בקשר הלכתי בענייני מראות וכתמים ועשה שימוש מעשי בכל הנוגע לעניינים אלה. הווה אומר, לכאורה ממכתב זה ניתן ללמוד שהרב צמח קיבל אישור מהרב שטרן לפיו הוא יכול לפסוק בכתמי נשים, שאם לא כן, מדוע שיעמוד עימו בקשר בשאלות הנוגעות לעניינים אלה?

11.
רואה אני בחומרה רבה העובדה שהתובעת החליטה להוציא מכתב כה חריף כנגד הרב צמח
בו מציינת בריש גלי שהרב לא הוסמך לבדוק כתמי נשים וספק אם למד כלל הלכות כתמים, כאשר כל שהיה בידיה הינו שיחה שקיימה עם הגב' ריטה כהן במסגרתה עלה שהרב צמח מסר לגב' כהן לטענתה שהוא לומד אצל הרב ווזנר. דהיינו, התובעת כלל לא היתה צד לשיחה זו.

לא ברור מדוע לא פנתה היא לרב עצמו
לקבל פרטים האם קיבל הכשרה מרב אחר בהלכות כתמים טרם הוצאת המכתב.
כן לא ברור מדוע לא פנתה לרב שטרן לברר האם אכן העביר הכשרה את הרב צמח בענייני כתמי נשים.

הוצג בפני
נ' 1 שהינו פניה של התובעת לאחר הגשת התביעה לרבנות הראשית באשר לרב צמח. התשובה שניתנה על ידי הרב רפאל פראנק עוזר בכיר לרב הראשי לישראל ביום 1.2.15 הינה שלרב צמח תעודת כושר לכהן כרב מושב ינוב משנת תשנ"ב ותעודת כושר לכהן כרב איזורי משנת תשנ"ז. עוד קובע המכתב שהרב צמח עבר במסגרת הבחינות ברבנות הראשית לישראל מספר בחינות וביניהן בחינת נידה ומקוואות בתמוז תשמ"ט.
במכתב נוסף שהופנה לב"כ התובעת מאותו היום (אף הוא במסגרת נ'1) עונה הרב פראנק לב"כ התובעת שבנושא כתמים אין כל צורך לעבור בחינה במסגרת הרבנות הראשית.

12.
האמור במכתבים שפורטו במסגרת נ/1 מלמדני שהנתבעים אכן זכאים להגנת אמת דיברתי כמפורט בסעיף 14 לחוק הקובע ש
:"

במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה שהדבר שפורסם היה אמת והיה בפרסום ענין ציבורי

".

הנתבעים
פירטו במכתבם שדבריה של התובעת באשר לרב צמח אינם אמת וכי במכתבה הינה מבזה את הרב צמח ופוגעת במעמדו ותפקידו וקיים ענין לציבור שיידע עובדות אלה, כאשר הרב צמח משמש כרב ישוב וכרב איזורי.

13.
הנתבע, הרב שמרלינג העיד שראה לעצמו חובה מוסרית לפרסם את המכתב כתגובה למכתב התובעת שכן נדרש לעשות כן על ידי הציבור. (ראה עמ' 11 שורות 2-7 ).

הנתבעים נהגו כך שכן מבחינת חובתם הציבורית ומתוקף תפקידם כאשר יודעים שמכתב התובעת אינו אמת, להעמיד דברים על דיוקם בכל הנוגע לסמכותו והכשרתו של הרב צמח.
על כן נהנים הנתבעים אף מהגנת סעיף 15 (2) לחוק הקובע שקיימת הגנה כאשר הנתבע עשה הפרסום בתום לב היחסים שבינו לבין האדם שאליו הופנה הפרסום הטילו עליו חובה חוקית, מוסרית או חברתית לעשות אותו פרסום.


מעדות הנ

תבע שמרלינגד העיד בשם כל הנתבעים התרשמתי שאכן עשה זאת בתום לב לאחר פניה של הציבור אליו שביקש התייחסותו למכתב. התובעת לא הוכיחה שהנתבעים פעלו ממניע אחר כאשר הוציאו המכתב.

14.

לאור כל האמור לעיל דין התביעה להדחות.
לענין ההוצאות התובעת הגישה תביעתה בסך 650,000 ₪ כנגד נתבעים רבים, רובם רבנים אשר נאלצו להתמודד עם תביעה זו. כן סירבה היא להצעת הנתבעים כפי שעלתה בדיון מיום 4.9.14 לפיה במידה ומישהו הסיק מהמכתב שהיתה כוונה לפגוע בתובעת אזי לא היתה כל כוונה לעשות כן ויש התנצלות על כך, משכך סבורני שיש מקום לחייב התובעת לשלם לכל הנתבעים גם יחד שכ"ט והוצאות משפט בסך 20,000 ₪.

ניתן היום,
י"א כסלו תשע"ו, 23 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.










א בית משפט שלום 31481-12/13 אורה פלג נ' עוזי שויצה, יוסף הללויה, אשר זמל ואח' (פורסם ב-ֽ 23/11/2015)