פסקי דין על דוד טויטו | פסקי דין על עמרם כהן

64001-06/15 א     22/11/2015




א 64001-06/15 דוד טויטו נ' עמרם כהן








בית משפט השלום בצפת



ת"א 64001-06-15 טויטו נ' כהן




תיק חיצוני: מספר תיק חיצוני





בפני

כבוד השופטת
רבקה איזנברג


תובע

דוד טויטו


נגד


נתבע

עמרם כהן



החלטה

1.
לפניי בקשת הנתבע לסילוק התביעה על הסף מחמת "מעשה בית דין",
על פי תקנה 101 (א) (1) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984.

לטענת הנתבע, הסכם פשרה שנכרת עם התובע במסגרת תא"ק 943-11-08 ושקיבל תוקף של

פסק דין
ביום 17.1.12 (להלן: "פסק הדין" או "התדיינות קודמת"),מהווה מעשה בית דין בגינו דין התביעה להידחות. הנתבע הפנה לפסק הדין על פיו נקבע כי הנתבע יוכל להמשיך ולהחזיק במבנה העץ שצמוד לבית הכנסת (גוש 13061 חלקה 91, חלקה 53 ח' בצפת). לפיכך נטען כי התובע מנוע מהגשת תובענה זו שעניינה הוא , בעיקרו, הריסה, פינוי וסילוק ידו של הנתבע ממבנה העץ.

2.
התובע הודה כי מטרת התביעה היא פינוי המבנה שנבנה בצמוד לבית הכנסת. לטענת התובע, לנתבע ניתנה רשות שימוש בלבד ולא חזקה בשטח.כן הפנה התובע לכך שהמדובר במבנה ללא היתר בניגוד לחוקי התכנון והבנייה.

הכרעה
:

3.
לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים,שוכנעתי כי דין הבקשה להתקבל בחלקה.

הדוקטרינה של מעשה-בית-דין נועדה לייעל את הדיון המשפטי, למנוע הכרעות סותרות ואף למנוע הטרדת בעל דין בהתדיינויות חוזרות ונשנות:

"משנתן בית-משפט מוסמך פסק-דין סופי בהתדיינות כלשהי, מקים פסק-הדין מחסום דיוני לפני בעלי-הדין, המונע כל התדיינות נוספת ביניהם בנושא או בשאלה שהוכרעו בפסק-הדין. כל עוד לא בוטל פסק-הדין, בין על-ידי ערכאת ערעור ובין על-ידי בית-המשפט שנתנו, מחייב פסק-הדין את הצדדים לו ביחס לכל קביעה עובדתית או משפטית הכלולה בו, ואין איש מהם יכול להעלות, במסגרת התדיינות אחרת כלשהי ביניהם, טענה העומדת בסתירה לקביעה זו"
(
נינה
זלצמן, מעשה-בית-דין בהליך אזרחי

, בעמ' 4-3).

יודגש
שעל הסכם פשרה שניתן לו תוקף של פסק-דין חלים הכללים החלים על פסקי דין וביניהם הכלל של מעשה בית דין. ראו
בע"מ 2514/07

רמי (רחמים) הר-לב (בן-לולו) נ' חיים בן-לולו
:
"כאשר פסק הדין נותן תוקף להסכם פשרה שהושג בין הצדדים, נבלעת עילת התביעה נשוא ההסכם בפסק הדין הנותן לו תוקף, ונחסמת בכך התדיינות מחודשת באותה עילה מכח פסק הדין שניתן (זלצמן, בעמ' 330). ההסכמה החוזית בבסיס הפשרה, המקבלת תוקף של

פסק דין
, הופכת לחלק מתוכנו של הפסק, ותוכן זה מהווה בסיס לחסימה הדיונית במסגרת מעשה בית דין (זלצמן, בעמ' 337).
"

עיון בכתב התביעה ופסק הדין מושא ההתדיינות הקודמת והשוואתו לתובענה זו מגלה כי בהתאם לפסק הדין כבר הוכרעה תביעת התובע ביחס לפינוי, הריסה ומניעת שימוש במבנה העץ.
בהתאם לפסק הדין,נסתם הגולל על דרישת הפינוי , ההריסה או מניעת השימוש במבנה העץ. בעלי הדין הסכימו, והסכמתם זו קיבלת תוקף של

פסק דין
, כי הנתבע ימשיך ויחזיק במבנה העץ שצמוד אליו כפי שנקבע בסעיף 3 אשר בחלקו הרלוונטי קובע כך: "מוסכם כי מאחר והנתבע בנה בסמוך לבית הכנסת מבנה מעץ (להלן: "המבנה"), אשר הצדדים מסכימים כי הנתבע יוכל להמשיך לעשות בו שימוש, הרי שהצדדים יפעלו במשותף לבירור אפשרות ועלות הסדרת כניסה נפרדת למבנה" (שם, עמ' 19 שורות 18-16). כמו כן סוכם בסעיף 5 כי :"הצדדים מתחייבים להימנע הדדית מכל הפרעה לשימוש התובע בבית הכנסת והנתבע במבנה".
הנה כי כן,גם אם לטענת התובע מדובר במבנה שנבנה ללא היתר,הרי פסק הדין על פיו נקבע, בהסכמתו,כי הנתבע ימשיך להשתמש (וכחלק מכך,להחזיק) במבנה ניתן ביום 17.1.12. המבנה נבנה (על פי כתב האישום אליו הפנה התובע עצמו) עוד ביום 28.8.07 ומכאן עולה כי משניתן

פסק דין
ביחס לאותו מבנה שכבר היה קיים ואשר אליו התייחס פסק הדין, מושתק התובע מלטעון עוד כנגד זכות השימוש והחזקה במבנה וזאת מכל סיבה שהיא. ברי כי הוועדה המקומית רשאית לפעול לאכיפת גזר הדין שניתן. אולם התובע מנוע מלהעלות טענות כנגד שימוש הנתבע במבנה.

4.
זאת ועוד, התובע ציין בתגובתו כי הגיש תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות לחיוב הנתבע בהשתתפות בעלויות הבנייה שבהן נשא (ת"ק 13356-04-13). התובע אף הפנה ל

פסק דין
זה בסעיף 21 (ב) לתגובתו. עיון בפסק דינו של כב' השופט ד' קירס מיום 10.4.14 מלמד כי התובע עתר מכוחו של פסק הדין מושא הסכם הפשרה ותביעתו אף נתקבלה חלקית. כך למשל, חויב הנתבע לשאת במחצית עלות בניית הקיר (סעיף 5 לפסק הדין).
המדובר בעלויות בנייה מכוחו של פסק הדין מושא הסכם הפשרה. בית המשפט לתביעות קטנות חייב את הנתבע לשלם לתובע מחצית מעלות הקמת קיר ההפרדה, והכל מכוחו של סעיף 4 להסכם הפשרה. כמו- כן חויב הנתבע לשלם לתובע בהחזר עלויות החלונות והשיש (סעיפים 6 ו-7, שם).
מכאן, שאין התובע יכול מחד גיסא לתבוע מכוחו של הסכם הפשרה ולחייב את הנתבע בדין בהליך אחד, ומאידך גיסא להתנער ממנו בהליך אחר, הוא הליך זה, כל אימת שנוח לו.

5.
לאור האמור וביחס לעתירה לפינוי ,הריסת מבנה העץ או דמי שימוש ראויים במבנה העץ, אני קובעת כי קיים מעשה בי-דין ולפיכך התובע מנוע
מלתבוע בשנית בעניין זה.
לצד האמור, עיון בכתב התביעה הנוכחי מלמד כי הועלו, לכאורה, גם טענות ועתירות נוספות שאינן חלק מההתדיינות הקודמת. עיון בכתב התביעה שלפניי מעלה כי מיוחסים לנתבע גם מעשים שאירעו לאחר שנת 2012 ולפיכך אינם חלק מפסק הדין.
אציין כי בסעיף 16 לתביעה נטען כי נבנו שני חדרי שירותים ושתי מקלחות גגון (סעיף 16 (ז) לכתב התביעה). בעניין זה יש לברר האם מדובר בחלק מאותו מבנה עץ שכבר היה קיים בעת מתן פסק הדין או בתוספת שנבנתה לאחריו. משמדובר בטענה עובדתית המצריכה בירור,לא ניתן להכריע בה בשלב מקדמי זה ובטרם נשמעו ראיות. ככל שמדובר בבנייה נוספת אשר איננה חלק מן ההסכם או מן התרשים שצורף להסכם הפשרה, אין לומר כי התובע מושתק, אפריורית, מהעלאת טענות כנגד כך.

כמו כן, התובע עתר לסעדים נוספים שייתכן (התובע איננו מיוצג וטענותיו בעניין אינן נהירות לחלוטין) כי אלו נולדו גם כן לאחר הסכם הפשרה. כך, טען התובע כי
לאחר עזיבת הנתבע נותרה פסולת מעל לגג בית הכנסת, וכי ישנו צורך לפנות את הפסולת לתקן את יריעות הגג שניזוקו
לפני בואו של החורף (סעיפים 16 ב' ו- 19 (ו') לכתב התביעה).
עוד נטען כי הנתבע עושה שימוש בקיר החיצוני של בית הכנסת כלוח מודעות ותולה עליו מודעות שונות, מחבר סיפריות לקיר ועל כן נדרש הנתבע להסירן ולמנוע שימוש בקיר (סעיף 16 ד' וסעיף 19 ה'). במסגרת הסעדים עתר התובע לצוות גם על סילוק ספרים וספריות שחסמו 3 חלונות ודלת יציאה לחצר בית הכנסת (סעיף 19 ד'). כמו כן עתר לפיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו.
טענות אלה, ככל שאינן נוגעות למבנה העץ עצמו ולפסק הדין שניתן, אלא למטרדים שונים המפריעים לשימוש סביר בבית הכנסת (לגביו כבר סוכם כי יהיה בשימושו הבלעדי של התובע), ראויות לליבון עובדתי וראייתי ולא חל לגביהן הכלל של מעשה בית דין.
6.
לסיכום, ככל שמדובר בעתירה לפינוי סילוק יד, מניעת שימוש ודרישה לתשלום דמי שימוש ביחס למבנה העץ שנבנה לפני הסכם הפשרה, דין עתירות התובע בעניין זה להידחות וכך אני מורה.

ככל שמדובר בבנייה נוספת ויתר הסעדים הנוגעים למניעת מטרדים מעשים ועוגמת הנפש שארעו לאחר פסק הדין,אין לסלק התביעה על הסף ויש לבחון את הטענות לגופן.

הנתבע יגיש כתב הגנה תוך 30 יום ולאחריו תקבע המזכירות את התיק לישיבת קדם משפט.






ניתנה היום, י' כסלו תשע"ו, 22 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.










א בית משפט שלום 64001-06/15 דוד טויטו נ' עמרם כהן (פורסם ב-ֽ 22/11/2015)