פסקי דין על עאדל חליליה | פסקי דין על מוחמד וחיד בנאת (גאנם) ז"ל | פסקי דין על בסימה מוסטפא בנאת | פסקי דין על נזיה מוחמד בנאת ואח' |

7424/15 עא     30/11/2015




עא 7424/15 עאדל חליליה נ' מוחמד וחיד בנאת (גאנם) ז"ל, בסימה מוסטפא בנאת, נזיה מוחמד בנאת ואח'




החלטה בתיק ע"א 7424/15



בבית המשפט העליון


ע"א 7424/15 - ב'


לפני:

כבוד השופט א' שהם



המבקש:
עאדל חליליה


נ


ג


ד



המשיבים:
1. מוחמד וחיד בנאת (גאנם) ז"ל

באמצעות יורשיו:



2. בסימה מוסטפא בנאת


3. נזיה מוחמד בנאת

4. לואי מוחמד בנאת

5. מהא מוחמד בנאת

6. לינה מוחמד גאנם בנאת

7. היאם מוחמד לחאם בנאת





בקשה למתן סעד זמני על להכרעה בערעור, שהוגש על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט פרופ' ע' גרוסקופף), מיום 15.10.2015, בת"א 14711-11-12


בשם המבקש:
עו"ד סיף-אלדין ותד
בשם המשיבים:
עו"ד סאהר מוחסן


החלטה

1.
מונחת לפניי בקשה למתן סעד זמני עד להכרעה בערעור, אשר הגיש המבקש על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט
פרופ'
ע' גרוסקופף
), מיום 15.10.2015, בת"א 14711-11-12.



תמצית הרקע העובדתי ופסק דינו של בית משפט קמא

2.
המבקש והמשיב 1 מתגוררים בבתים סמוכים בכפר מרג'ה המצוי בתחום המועצה המקומית זמר (להלן:
זמר
)
. המשיב 1 הינו דודו (אחי אמו) של המבקש.

3.
ביום 8.11.2012, הגיש המבקש תובענה לבית המשפט המחוזי, למתן סעד הצהרתי, הקובע כי הוא זכאי להירשם בלשכת רישום המקרקעין כבעלים של מקרקעין, בשטח של שלושה דונם, מתוך חלקה 20 בגוש 8659, בזמר (להלן:
המקרקעין בחלקה 20
)
; ושל מקרקעין, בשטח של חצי דונם, מתוך חלקה 4 בגוש 8658, בזמר (להלן:
המקרקעין בחלקה 4
)
. לטענת המבקש, בשנת 1992, הוא רכש מהמשיב 1 את המקרקעין בחלקה 20, בתמורה לסכום של 45,000 ₪; וכי בשנת 2008, הוא רכש מהמשיב 1 את המקרקעין בחלקה 4, כנגד תמורה בסך 80,000 ₪.

4.

ביום 15.10.2015, ניתן פסק דינו של בית משפט קמא, מושא הבקשה שלפניי. במסגרת פסק הדין, נדרש בית משפט קמא לשאלה, האם המשיב 1 התחייב להקנות למבקש את הזכויות במקרקעין בחלקה 20 ואת הזכויות במקרקעין בחלקה 4, בהינתן העובדה שאין בין הצדדים הסכמים מסודרים בכתב.

בכל הנוגע למקרקעין בחלקה 20, קיבל בית משפט קמא את טענותיו של המבקש, בקובעו, כי
"
מסכת הראיות שהביא התובע מעידה באופן ברור וחד כי בין הצדדים נערך בשנת 1992 לערך הסכם למכירת 3 דונם בחלקה 20
.

לעסקה זו יש ראשית ראיה בכתב, בדמות תשריט החלוקה, שאין חולק כי הוא מייצג את הסכמת הצדדים, וכי הוזמן על ידי התובע לפי הנחיית הנתבע
..."
. צוין, בהקשר זה, כי מאחר שבידי המשיב 1, זכויות אובליגטוריות ביחס למקרקעין בחלקה 20, המבקש אינו יכול להירשם, בשלב זה, כבעלים בלשכת רישום המקרקעין.

אשר למקרקעין בחלקה 4, הגיש המבקש מסמך בכתב, הכולל תרשומת בשפה הערבית, אשר תחילתה רשומה בכתב ידו של המשיב 1, והמשכה נרשם בכתב ידו של המבקש (להלן:
התרשומת
).
במסגרת התרשומת, צוין כי המשיב 1 מתחייב למכור למבקש חצי דונם תמורת סכום של 80,000 ₪, תוך פירוט של תשלומים, ומועדי תשלום. בהתייחס לתרשומת, ציין בית משפט קמא, כי:

"בענייננו, מחזיק אמנם התובע במסמך בכתב ביחס לחלקה 4 ואולם מסמך זה, התרשומת, אינו כולל פרט חיוני במיוחד לביצוע עסקת מקרקעין – אין בו זיהוי של הקרקע אותה מתחייב המוכר להעביר לקונה (וזאת בשונה מהעסקה ביחס לחלק מחלקה 20, המתייחסת ל-3 דונם שזוהו בתשריט החלוקה)...במצב דברים זה אין מנוס מהמסקנה כי העסקה אינה עומדת בדרישת הכתב שמציב סעיף 8 לחוק המקרקעין"

מעבר לכך, נקבע כי מכלול הראיות אשר הובא בפני
בית משפט קמא, מעורר ספק גם בסוגיית גמירות הדעת, קרי: בשאלה האם הצדדים גיבשו הסכמה סופית להתקשר בעסקת מכר, הנוגעת למקרקעין בחלקה 4. לפיכך, הגיע בית משפט קמא לכלל מסקנה, כי אין מקום לתת למבקש את הסעד המבוקש על-ידו, ביחס למקרקעין בחלקה 4.


לנוכח האמור לעיל, קיבל בית משפט קמא את תביעתו של המבקש למתן סעד הצהרתי, לפיו הוא זכאי לקבל את זכויות המשיב 1 במקרקעין בחלקה 20; ודחה את
תביעת המבקש למתן סעד הצהרתי, בכל הנוגע למקרקעין בחלקה 4.

הערעור והבקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור

5
.

המבקש לא השלים עם חלקו השני של פסק הדין שניתן על-ידי בית המשפט המחוזי, הנוגע למקרקעין בחלקה 4, והגיש ערעור לבית משפט זה, בגדרו הוגשה בקשה זו למתן צו מניעה זמני, אשר יאסור על המשיבים 7-2 לבצע כל דיספוזיציה במקרקעין בחלקה 4 (להלן:
צו המניעה
)
.

6.
לטענת המבקש, מאחר שהמשיב 1 הלך לעולמו, ביום 10.9.2015, עולה חשש כבד, כי יורשיו על-פי דין, הם המשיבים 7-2, ינסו להעביר ו/או למכור את הזכויות במקרקעין בחלקה 4 לצדדים שלישיים. נטען, בהקשר זה, כי במסגרת ההליך שהתנהל בערכאה הדיונית, לא עתר המבקש למתן סעד דומה, משום שכאשר היה המשיב בחיים, הוא נרתע מלהעביר ו/או למכור את הזכויות במקרקעין בחלקה 4 לצדדים שלישיים, בשל החשש, כי אחותו, קרי: אמו של המבקש, תבטל את הסתלקותה מעיזבון הוריה, לטובת המשיב. לפיכך, סבור המבקש, כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, שכן ככל שלא יינתן צו המניעה, ובסופו של יום יתקבל הערעור, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו, ויגרם לו נזק בלתי הפיך "
שלא ניתן לפצותו עליו
". לעומת זאת, כך לשיטתו של המבקש, למשיבים 7-2 לא ייגרם כל נזק מהותרת המצב הקיים על כנו עד להכרעה בערעור. אשר לסיכויי הערעור, טען המבקש, כי אלה טובים ביותר, כיוון שלדידו, בית משפט קמא שגה בקביעותיו העובדתיות והמשפטיות, ביחס למקרקעין בחלקה 4.

תגובת המשיבים 7-2 לבקשה

7.
לעמדת המשיבים 7-2, התנאים למתן צו המניעה לא מתקיימים בעניינו של המבקש. בפתח תגובתם, טענו המשיבים 7-2, כי הנימוקים אשר העלה המבקש באשר להימנעותו מהגשת בקשה לסעד זמני לבית משפט קמא "
אינם מניחים את הדעת, אינם סבירים בעליל ואף אינם חוצים את רף ההוכחה ולו לכאורה
". לגופו של ענין, סבורים המשיבים 7-2, כי סיכויי הערעור קלושים ביותר, שכן פסק דינו של בית משפט קמא הינו מפורט; מנומק; ואף תואם את ההלכה הפסוקה, בעניין דרישת הכתב, המעוגנת בסעיף 8 לחוק המקרקעין, התשכ"ט – 1969. אשר למאזן הנוחות, נטען, כי המבקש לא הוכיח את הטענה, כי ייגרם לו נזק בלתי הפיך, במידה שלא יינתן צו המניעה, ובסופו של דבר, הערעור יתקבל. עוד הבהירו המשיבים 7-2, במסגרת תגובתם, כי בכוונתם להגיש ערעור שכנגד לבית משפט זה, על פסיקתו של בית משפט קמא, הנוגעת למקרקעין בחלקה 20.

דיון והכרעה

8.

לאחר בחינת הבקשה, התגובה וצרופותיהן, נחה דעתי, כי דין הבקשה למתן סעד זמני להתקבל.

9.
ככלל, סעד זמני לתקופת הערעור יינתן בנסיבות בהן מתקיימים "
טעמים מיוחדים שיירשמו
" (תקנה 471(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984). לשם הוכחת קיומם של "
טעמים מיוחדים
" מחויב מבקש הסעד הזמני להצביע על שני תנאים מצטברים: האחד, כי לערעור שהגיש סיכויים טובים להתקבל, והשני, כי מאזן הנוחות, המתמקד בעיקרו בהשוואת הנזקים שיגרמו לצדדים אם לא ינתן הסעד הזמני, נוטה בבירור לטובתו, עד כי ייגרם לו נזק בלתי הפיך כתוצאה מאי מתן הסעד הזמני (ע"א 5647/12

מטרת מיזוג חברות בע"מ נ' אולטרה שייפ מדיקל בע"מ
(08.08.2012), בפסקה 14 להחלטתי;
ע"א 5286/12

שרותים לנגב חברה לשירותים ואחזקות נ' אונטריו קנדה
(30.8.2012), בפסקה 11 להחלטתי)
ׂ).

10.
על בית
המשפט הדן בבקשה לסעד זמני לאזן
בין השיקולים השונים, כאשר בין השיקול הנוגע ל"
סיכויי הערעור
" לבין השיקול שעניינו "
מאזן הנוחות
" קיים יחס הפוך. היינו, ככל שסיכויי הערעור גבוהים יותר כך ניתן למעט בדרישת "
מאזן הנוחות
", ולהיפך (ע"א 2745/14
פלוני נ' עו"ד יקיר ניידיק ואח'

(28.5.2014)).

11.
ומן הכלל אל הפרט. הטענה העיקרית, אשר העלה המבקש במסגרת בקשתו למתן סעד זמני, היא כי המשיבים 7-2, יפעלו להעברת ו/או למכירת המקרקעין בחלקה 4 לצדדים שלישיים, טרם ההכרעה בערעור, ובכך ייווצר מצב בלתי הפיך שיסכל מראש את תוצאות הערעור, ככל שיתקבל.

נקבע, בהקשר זה, כי החשש לנזק בלתי הפיך בבקשות לעיכוב ביצוע, שעניינן נכסי מקרקעין, אשר אינם משמשים למגורי המבקש, אינו עולה באופן אוטומאטי, וקיומו של חשש מעין זה ייקבע בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה (ראו,
ע"א 1333/14

מיטרי נ' דוברונסקי
(13.4.2014);
ע"א 1203/14

חוג'יראת נ' חוג'יראת
(28.5.2014)). כמו כן, החשש מפני מכירתם של מקרקעין לצדדים שלישיים, באופן שיאיין את האפשרות להשיב את המצב לקדמותו ככל שיתקבל הערעור, עשוי להטות את הכף לטובת עיכוב ביצועו של פסק-דין (ע"א 1204/15
יצחק איפרגן נ' מאיר ברנס ז'ררד ואח'
(26.3.2015); ע"א 752/15
מוחמד ביאדסה נ' ג'מאל ביאדסה

ׁׁ(23.3.2015)). בנידון דידן,
על אף שהמקרקעין בחלקה 4 אינם משמשים למגורי המבקש – לטעמי,
מאזן הנוחות שבין הצדדים, נוטה, דווקא, לטובתו של המבקש, שכן הימנעות ממתן צו המניעה עלולה להסב למבקש נזק חמור מזה העשוי להיגרם למשיבים 7-2, ככל שיינתן הסעד המבוקש. במילים אחרות, דחיית הבקשה למתן צו המניעה – תוך הנחה, כי במידה שיתקבל ערעורו של המבקש, הוא יפוצה בשווי המקרקעין בחלקה 4 – אינה מאפשרת בהכרח השבת המצב לקדמותו, באופן מלא, זאת משום שהמבקש לא יוכל לקבל לידיו את אותם המקרקעין בחלקה 4, אלא את ערכם בלבד.


12.
לפיכך, ומבלי לנקוט עמדה לגבי סיכויי הערעור, אני רואה מקום להורות על מתן סעד זמני, אשר יבטיח כי המשיבים 7-2 לא יעשו כל דיספוזיציה במקרקעין בחלקה 4, עד להכרעה בערעור. זאת, בכפוף לכך שהמבקש יפקיד ערובה מתאימה להבטחת הנזקים העלולים להיגרם למשיבים 7-2, כתוצאה מעיכוב האפשרות להעביר ו/או למכור את המקרקעין בחלקה 4 לצדדים שלישיים.

13.
סיכומם של דברים – דין הבקשה למתן סעד זמני, להתקבל.
ניתן בזה סעד זמני, לפיו ימנעו המשיבים 7-2 מביצוע כל דיספוזיציה במקרקעין בחלקה 4, עד להכרעה בערעור דנן.


סעד זה ניתן בכפוף לכך שהמבקש יפקיד בקופת בית המשפט, בתוך שלושים ימים, סך של 50,000 ש"ח במזומן או בערבות בנקאית להבטחת נזקי המשיבים 7-2.


בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.


המזכירות מתבקשת לקבוע את הדיון בערעור זה בהקדם.


ניתנה היום, י"ח בכסלו התשע"ו (30.11.2015).





ש ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.


15074240_i04.doc

יא
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il







עא בית המשפט העליון 7424/15 עאדל חליליה נ' מוחמד וחיד בנאת (גאנם) ז"ל, בסימה מוסטפא בנאת, נזיה מוחמד בנאת ואח' (פורסם ב-ֽ 30/11/2015)