פסקי דין על אמל חורי | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

11320-11/13 בל     29/11/2015




בל 11320-11/13 אמל חורי נ' המוסד לביטוח לאומי








בית דין אזורי לעבודה בחיפה


ב"ל 11320-11-13


29 נובמבר 2015

לפני:

כב' השופט
נוהאד חסן
נציג
ציבור (עובדים)
מר יהודה בן סימון
נציג ציבור (מעסיקים)
מר יוסף הלפרין

ה
תובע
ת
אמל חורי

, ת.ז. 025820549
ע"י ב"כ: עו"ד מ. גולדבלט ואח'


-

ה
נתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד הדס אהרוני

המחלקה המשפטית



פסק דין



כללי

1.
זוהי תביעתה של התובעת, גב' אמל חורי
(להלן: התובעת), להכיר במחלת
ה-
cts
ממנה היא סובלת בכפות ידיה כמחלת מקצוע, או לחילופין כ"תאונת עבודה" על פי תורת המיקרוטראומה, לאור החלטתו של המוסד לביטוח לאומי
(להלן: הנתבע), לדחות את תביעתה של התובעת לתשלום דמי פגיעה עקב תאונה בעבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 (להלן - החוק).

2.
תביעתה של התובעת נדחתה על ידי הנתבע, לאחר עיון במסמכים שהיו בידיו, בין היתר, מן הטעם שלא הוכחה, לדעת פקידת התביעות, פגיעה בעבודה על פי סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה–1995 (להלן: החוק); ומן הטעם שאין המדובר במחלת מקצוע ולא הוכח קיום אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי עבודה אשר הביאו להתפתחות המחלה, היות ועבודת התובעת מגוונת, ואינה כוללת תנועות חוזרות ונשנות הגורמות לפגיעות זעירות שהצטברותן מביאות לנזק של
ממש.

להלן עיקר העובדות הצריכות לענייננו:

3.
התובעת, ילידת שנת 1974.


4.
בין השנים 1997-2005, התובעת טיפלה בקשישים
במעון "נווה הגליל" 7 ימים בשבוע 8 שעות ביום.
בין השנים 2009-2012 , התובעת טיפלה בקשישים במעון "אצולת המונפורט" 6 ימים בשבוע 8 שעות ביום, באחריותה היו כ- 6-7 מטופלים.

5.
במעון "נווה גליל" התובעת עבדה בין השעות 7:00
עד 18:00.

במעון "אצולת מונפורט" התובעת עבדה בין השעות 7:00 עד 14:00.

6.
בכל תקופת עבודתה, ביצעה התובעת את אותן הפעולות, ויתכן שסדר הפעולות היה שונה בין שני המעונות.
עבודת קיפול כביסה ותפקיד ניהולי כאם בית, ביצעה התובעת רק במעון "נווה גליל".

7.
בתצהירה (ת/1), תיארה התובעת את סדר יום עבודתה כך:
בין השעות 7:00 - 8:30 הייתה אחראית ביחד עם צוות מטפלים, להשכמת הדיירים, העברתם מהמיטה לכיסא גלגלים, הפשטת הבגדים לפני מקלחת, רחיצה, הלבשה והחזרה לכיסא גלגלים. ישנם חולים שנרחצו על המיטה. משקל המטופלים נע בין 60-100 ק"ג.
8:30 - 10:00
התובעת הגישה למטופלים ארוחת בוקר והאכילה את חלקם במזרק או בכף ולאחר מכן פינתה את השולחנות למטבח.
10:00 - 11:30
התובעת סידרה וניקתה את יחידת המטופל שכללה החלפת מצעים, ניקיון וסידור חפציו האישיים.
12:30 -
13:30 התובעת הגישה ארוחת צהריים למטופלים והאכילה אותם בכף או מזרק.
13:30 - 14:30,
התובעת ביחד עם עובדי צוות אחרים, החזירו את הדיירים לחדריהם למנוחת צהריים, ובהתאם לצורך החליפו טיטולים.

להלן עיקר טענות הצדדים

8.
לטענת התובעת יש להכיר במחלת ה-
cts
ממנה היא סובלת בשתי כפות ידיה כמחלת מקצוע, היות ועבודתה כרוכה בשימוש מוגבר של כפות הידיים תוך כדי תנועות לחץ ממושך. לטענתה, עבודתה עם כפות ידיה מחייבת תנועות חד גוניות חוזרות ונשנות ברציפות, של האצבעות וכפות הידיים. על כן יש לאשר קיומה של מחלת מקצוע בהתאם למס פריט ליקוי 13 ו-26 לתוספת השניה לתקנות חלק ב' של חוק הביטוח הלאומי.

9.
לחילופין, מבקשת התובעת, להכיר במחלת ה-
cts
ממנה היא סובלת בכפות ידיה, על פי תורת המיקרוטראומה או למנות מומחה רפואי שיתייחס לקשר הסיבתי בין עבודתה לבין פגיעתה.

10.
לטענת הנתבע לא התקיימו בתובעת התנאים להכרה בתביעתה בעילת מחלת מקצוע כמפורט בתוספת לתקנות הביטוח הלאומי, או כתאונת עבודה על דרך המיקרוטראומה. לטענתו, עבודתה של התובעת כמטפלת בחולים סיעודיים הינה מגוונת ואינה כרוכה בביצוע תנועות חוזרות ונשנות ברציפות. כמו כן לא ניתן ליישם בעניינה של התובעת את מחלות המקצוע להן היא טוענת.


11.
הנתבע טוען, כי אין קשר סיבתי בין הפגיעה הנטענת בעניינה של
התובעת לבין עבודתה. לטענתו, פגיעתה נובעת ממצב תחלואתי טבעי, וכי לא הונחה תשתית עובדתית למינוי מומחה ולכן דין התביעה להידחות כבר בשלב העובדתי.





דיון והכרעה

12.
סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, מגדיר:
""פגיעה בעבודה" - תאונת עבודה או מחלת מקצוע:
"תאונת עבודה" - תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו
ובעובד עצמאי - תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו."

"מחלת מקצוע"- מחלה שנקבעה כמחלת מקצוע בתקנות לפי סעיף 85 והוא חלה בה, בהיותה קבועה כמחלת מקצוע, עקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי עקב עיסוקו במשלח ידו"
.

13.

בתוספת השניה לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), התשי"ד-1954,
פורטו מחלות המקצוע הנוגעות לענייננו:


בפריט 26 לחלק א' לתוספת
, נקבע, כי:
"דלקת של גידים ותיקיהם או דלקת במקומות חיבור שרירים לעצמות בכף היד או במרפק, נדרשת עבודה המחייבת תנועות חד גוניות
של האצבעות, או של כף היד או המרפק - לפי העניין."

בפריט 13 לחלק ב' לתוספת
, נקבע, כי:
"שיתוקים של עצבים פריפריים הנגרמים על ידי לחץ ממושך, נדרשת עבודה הכרוכה בלחץ ממושך על העצב."


14.


בהתייחס לפגיעה על פי תורת המיקרוטראומה, נקבע להלכה, כי
על מנת להכיר בפגיעה כפגיעה בעבודה בדרך של מיקרוטראומה, יש להוכיח קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה בסיכומם הכולל לנזק הממשי הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע.

עוד נקבע, כי הפגיעות הזעירות הינן תוצאה של תנועות חוזרות ונשנות, התנועות אינן חייבות להיות זהות אלא 'זהות במהותן' כהגדרת הפסיקה, דהיינו דומות האחת לרעותה ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר. תדירותן אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, אלא על התנועות לחזור ולהישנות בתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע.
(ראה: עב"ל 313/97 המוסד לביטוח לאומי
נ' אשר יניב, פד"ע ל"ה, 529, בעמ' 533;
עבל 642/06
מורדוב נ' המל"ל
(מיום 11/3/08) ;

עבל 1012/00
אלי שבח נ' המל"ל
, מיום 28.7.2002).

"הלכה פסוקה היא, כי על מנת להוכיח תביעה דרך תורת המיקרוטראומה יש לאבחן בין רצף של תנועות זהות או דומות, לבין תנועות שונות ומגוונות, חסרות רצף".
(
עב"ל 204/06
מרוסיה

חיימוב נגד המל"ל , מיום 22.10.07).

עוד נקבע, כי:

"הפעולות החוזרות ונשנות אינן חייבות להיעשות ברציפות, ללא הפסקות ביניהן, אלא ניתן לבודד פעולות מסוימות אצל העובד ממכלול הפעולות שהוא מבצע במהלך יום עבודתו ולהכיר בהן כתנועות חוזרות ונשנות ברציפות"
.
(
עב"ל 19905-02-13
המוסד לביטוח לאומי
– מוייז יניפיליז
, ניתן ביום 3.7.2014).

"השימוש במונח מיקרוטראומה אינו יכול להפוך, כבמטה קסם, מאמצים קשים לסדרת פגיעות זעירות מוגדרות, החוזרות ונשנות אין ספור פעמים..."
.
(
עב"ל 317/97
המל"ל נגד יניב
, פורסם בפד"ע לה 523,533).

15.
על פי תאורה של התובעת, בין השעות 7:00 - 8:30, עבודתה כללה השכמת הדיירים, העברתם מהמיטה לכיסא גלגלים, כאשר עבודה זו בוצעה תמיד בסיועה של מטפלת נוספת (ראה: עמ' 1 שורה 27 ו-עמ' 4 שורה 28 לפ', ו-עמ' 5 שורה 18 לפ').

במעון אצולת מונפורט - העברת המטופלים לכיסאות הגלגלים לחדר האוכל, או לרחצה נעשתה בשני אופנים - בידיים בעזרת סדיניה, או בעזרת מנוף להרמת מטופלים כבדי משקל משותקים (קיימים 2 מנופים במחלקה).
בנווה גליל, ההעברה בוצעה בידיים בלבד (לא היה מנוף).
התובעת הסבירה, כי גם כאשר נעשה שימוש במנוף, היה צורך להכניס סדיניה באמצעות הידיים מתחת לגופו של המטופל, באופן כזה שהייתה מסובבת את הדייר לשכיבה על הצד, מניחה סדיניה ומחזירה את המטופל לשכיבה על הגב בחזרה על גבי הסדיניה, ולאחר מכן מוציאה ומיישרת את הסדין בצד השני
(עמ' 4 משורה 32 לפ'), מחברת את המנוף לסדיניה ומרימה את המטופל באמצעות שלט.
לדברי התובעת, פעולה זו הייתה כרוכה בפעולות שונות ומגוונות נוספות:

"כל דייר לוקח 10 דקות. כי הסידור עצמו של הדייר זה לא 5 דקות. עושים את זה באיטיות.
לא מרימים ,אבל מסובבים את הדייר. כשהדייר שוכב על הצד, יש לו כריות תמיכה כדי שישאר על הצד. אני מוציאה את הכריות, משכיבים אותו על הגב, מסובבת אותו לצד שני, מרימים אותו לכיוון המיטה, אני ועוד מטפלת."

ש.
כשאת מוציאה את הכרית, אז יש שינוי תנוחה?
ת.
כן באותה פעולה של שינוי תנוחה, יש עוד פעולות לעשות, לנקות אותו ולהחליף לו.
...
כל שעה וחצי עושים שינוי תנוחה לכל הדיירים.
(עמ' 6 משורה 2 לפ').

מטעם הנתבע, העיד האח הראשי במעון אצולת מונפורט, אשר תמך בגרסת התובעת, גם בעניין פעולת ה"שינוי תנוחה" למטופלים הזקוקים לכך, אשר
"מתבצע כל שעתיים ונמשך לא יותר מחמש דקות ... לא כולם חוזרים למיטה באותה שעה ולא כולם צריכים שינוי תנוחה".
(עמ' 8 משורה 20 לפ').

16.

מתיאור עבודתה של התובעת כמטפלת בדיירים סיעודיים בשני המעונות בהם עבדה, בתצהירה ובעדותה בבית הדין, עולה, כי התובעת ביצעה עבודה פיזית מאומצת ומגוונת, אשר אין די בה לכשעצמה להוכחת תשתית עובדתית למחלת מקצוע או לפגיעה על פי תורת המיקרוטראומה.


בענייננו, מדובר בעבודה המחייבת ביצוע תנועות מגוונות ושונות הן מבחינת המאמץ, הן מבחינת התנועה עצמה, כפי שיובהר להלן.

17.
עבודת התובעת כפי שתוארה על ידה, אין ספק שהייתה כרוכה גם (לא רק) בפעילות פיזית מאומצת שהייתה מבוצעת על ידי התובעת בסיוע עובדת נוספת. כל עבודתה כמטפלת סיעודית, כרוכה בביצוען של פעולות שונות ומגוונות, כגון:
לאחר השכמת המטופלים, פעולת העברתם ממיטותיהם לכיסא גלגלים, הצריכה הושבת המטופל על המיטה (ממצב שכיבה על הגב, למצב של ישיבה על המיטה), הוזזת רגליו לצד המיטה, כל הפעולות הללו לא הצריכו הפעלת כוח על כפות הידיים. פעולת העברת המטופל מהמיטה לכיסא גלגלים, נעשתה על ידי שני אנשי צוות, כאשר אמת היד של כל איש צוות, הונחה מתחת לבית השחי של המטופל, כאשר פעולת ההרמה מהמיטה לכיסא ארכה מספר שניות בלבד, וגם אינה מצריכה הפעלת כוח או מאמץ של כפות הידיים. לאחר מכן, התובעת מובילה את המטופל למקלחת, שם מפשיטה אותו מבגדיו, רוחצת ומלבישה אותו בבגדים. כל הפעולות הללו נעשות אמנם באמצעות כפות הידיים בשילוב זרועות הידיים, ללא הפעלת מאמץ פיזי, אין המדובר בתנועות חוזרות ונשנות ברציפות, וגם אין המדובר בתנועות המצריכות הפעלת כוח או לחץ ממושך. שהרי פעולת הרחצה אשר נעשית באחיזת ספוג כשכף היד פתוחה בתנועות סיבוביות, אינה דומה לפעולת ההלבשה אשר נעשית מיד לאחר מכן במסגרתה יש להרים ולאחוז בבגדים, כאשר פעולה זו נעשית תוך שימוש באצבעות כף היד ללא מאמץ, ואין המדובר בפעולות חוזרות ונשנות הדומות או זהות במהותן.

18.
התנועות שעשתה התובעת במסגרת פעולות אשר ביצעה לשינוי תנוחה של מטופלים ובהרמת מטופלים כבדי משקל באמצעות מנוף, אשר נעשו באמצעות סדיניה, אין המדובר בתנועות חוזרות ונשנות ברציפות, מה גם שהתובעת הסבירה, כי תוך כדי פעולה זו, ביצעה פעולות נוספות כגון, ניקוי המטופל והחלפת טיטול או הפשטה והלבשת כאשר פעולות אלה הצריכו תנועות שונות ומגוונות.

כאשר מדובר בתנועות שונות אך דומות אשר פעלו על כפות הידיים, הרי, שעל פי הפסיקה,
על התנועות לחזור ולהישנות בתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע (ראה: עב"ל 313/97 המוסד לביטוח לאומי
נ' אשר יניב, פד"ע ל"ה, 529, בעמ'
533;
עבל 642/06
מורדוב נ' המל"ל
(מיום 11/3/08) ;

עבל 1012/00
אלי שבח נ' המל"ל
(מיום 28.7.2002).
מעדותה של התובעת והעד מטעם הנתבע, עולה, כי לא כל המטופלים נזקקו להרמה עם מנוף, או לשינוי תנוחה במהלך היום. הפעילות של שינוי תנוחה ארכה כ-5 דקות לכל היותר למטופל (10 דקות ברוטו כולל ניקוי רחצה והחלפת בגדים/טיטול), כאשר אין המדובר בתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר.

בין כל העבודות אשר פורטו לעיל, התובעת הייתה אחראית על הגשת אוכל למטופלים, האכלת חלקם בכף או במזרק, פינוי השולחנות לאחר הארוחה, התובעת אחראית על סידור חפציו האישיים של המטופל, ניקוי יחידת המטופל והחלפת מצעים. בכל הפעולות הללו אין ספק שהתובעת פעלה באמצעות כפות ידיה, אולם, אין המדובר בתנועות חוזרות ונשנות של כפות הידיים, היות ועבודת התובעת הצריכה שימוש בכפות ידיה, לעיתים עם אצבעות כפופות ולעיתים ישרות, לעיתים תנועותיה הצריכו שימוש בכל זרוע היד. קצב תנועתיות כפות הידיים הייתה משתנה בהתאם לצורך, ואין פעולת הרמת בגד דומה בתנועתיות לפעולת יישור סדיניה על גבי המיטה, או משיכת הסדיניה מתחת לגוף המטופל.


"בהתאם להלכה הפסוקה אין להרחיב את תורת המיקרוטראומה מעבר לגדרה כיום, ואין לראות בביצוע עבודה פיזית, כמקימה תשתית להכרה בפגיעה על פי תורת המיקרוטראומה משאין מדובר ברצף של תנועות חוזרות ונשנות ללא הרף על-פני ציר הזמן."

(
עב"ל 52846-09-12

עזרא סלי נ' המוסד לביטוח לאומי
, ניתן ביום 25.11.2013).

19.
בהקשר זה, יצוין, כי בשאלון עליו ענתה התובעת (נ/1), ציינה כי ידה השמאלית, היא היד הדומיננטית בעבודתה. לעומת זאת, במסגרת עדותה, בניסיון להעצים את מידת הקשר בין המחלה ממנה היא סובלת בכפות ידיה, לבין עבודתה, סיפרה בעדותה:
"...עכשיו בגיל 38 שהתחלתי עם כאבי תופת בידיים ועברתי ניתוח לפני 3 שבועות ביד ימין".


התובעת נשאלה: מה היא היד הדומיננטית שלך?

התובעת העידה: "יד ימין. את רוב העבודה אני עושה ביד ימין."

20.
לאור כל האמור לעיל, הגענו לכלל מסקנה כי התובעת לא הניחה תשתית עובדתית לפגיעה בכפות ידיה הן כמחלת מקצוע, והן על פי תורת המיקרוטראומה, וזאת בהעדר תנועות חוזרות ונשנות הזהות במהותן של כפות ידיה.

21.
סוף דבר - התביעה להכרה במחלה בכפות ידיה של התובעת כ"פגיעה בעבודה" - נדחית בזאת.

22.
כמקובל בתביעות שהן מתחום הביטחון הסוציאלי - אין צו להוצאות.

23.
לצדדים הזכות לערער על פס"ד זה, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים ממועד קבלת פסה"ד זה.


ניתן והודע היום,
י"ז בכסלו תשע"ו, 29/11/2015, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.








מר יהודה בן סימון
נציג ציבור עובדים

נוהאד חסן
, שופט
אב"ד

מר יוסף הלפרין
נציג ציבור מעסיקים








בל בית דין אזורי לעבודה 11320-11/13 אמל חורי נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 29/11/2015)