פסקי דין על טטיאנה גרונברג | פסקי דין על זכארי צבי גרונברג | פסקי דין על רבקה אליז שוכמן ואח' | פסקי דין על רן מרכוס | פסקי דין על אמנון מרכוס | פסקי דין על משה מרכוס ואח' |

61905-10/15 הפב     30/11/2015




הפב 61905-10/15 טטיאנה גרונברג, זכארי צבי גרונברג, רבקה אליז שוכמן ואח' נ' רן מרכוס, אמנון מרכוס, משה מרכוס ואח'








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



הפ"ב 61905-10-15 גרונברג נ' מרכוס




תיק חיצוני: מספר תיק חיצוני





בפני

כבוד השופטת
שבח יהודית




30.11.2015


מבקשים

1. טטיאנה גרונברג
2. זכארי צבי גרונברג
3. רבקה אליז שוכמן
4. סטפני גייל גרונברג
5. מייקל גרונברג
6. משה אריאל גרונברג
ע"י עו"ד מוריס רובין


נגד


משיבים

1. רן מרכוס
2. אמנון מרכוס
3. משה מרכוס
4. שמעון מרכוס
5. עדלי מרכוס
ע"י עו"ד ליאור חריש
ואיריס חריש



החלטה

1.
ביום 31.08.2015 ניתן ע"י כבוד הבורר השופט בדימוס עמירם בנימיני (להלן: הבורר) פסק בוררות שתוקן על ידו ב"החלטת בוררות" מיום 26.10.2015. המבקשים אינם משלימים עם תוצאת פסק הבוררות, ועתה הם עותרים למינויו של בורר שידון בערעור על פסק הבוררות בהתאם לסעיף 21א לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: החוק). המשיבים מתנגדים למינוי המבוקש
משלגישתם תנית הבוררות שבהסכם שבין הצדדים מכוונת להליך השגה לפי סעיף 29ב לחוק, עת המועד לנקוט בהליך זה חלף, ולא הוגשה בקשה להארכתו.

2.
ברקע ההליך סכסוך הנעוץ בפרויקט בניה בגינו הוגשו ע"י הצדדים תביעות הדדיות לבית משפט המחוזי בתל-אביב (ת"א 31442-01-13 ו-ת"א 4833-11-13). במהלך הדיון בתביעות אלו שהתקיים ביום 01.06.2014 הגיעו הצדדים להסכמה בדבר העברת בירורו של
הסכסוך להליך בוררות. בין היתר הוסכם כי:


[א]
התביעות שהוגשו בת.א. 4833-11-13, בת.א. 31442-01-13 תועברנה להכרעת בורר שימנה בית המשפט. כן מוסכם עלינו שהנתבעים יוכלו להגיש בבוררות את תביעתם בסך 775,000 דולר וכן להביא את טענתם בעניין השיעבוד החל על כספי הכינוס.

[ב]
הבורר יהיה השופט [בדימוס] עמירם בנימיני.

[ג]
הבורר יהיה כפוף לדין המהותי ולסדרי הדין.

[ד]
על פסק הדין של הבורר תהיה זכות ערעור.

[ה]
פסק הדין בבוררות יינתן תוך שישה חודשים ממועד תחילת הבוררות, אלא אם כן הצדדים יסכימו להאריכו.
ההסכמה קיבלה תוקף של פסק-דין.
3.
המחלוקת בין הצדדים מתמקדת במשמעותו של ההיגד "על פסק הדין של הבורר תהיה זכות ערעור", שבסעיף ד' המצוטט לעיל: עת המבקשים טוענים כי ההסכם הקנה לצדדים זכות להשיג על פסק הבוררות לפני בורר בערעור לפי סעיף 21א לחוק, ומנגד גורסים המשיבים כי עסקינן בערעור לבית המשפט לפי סעיף 29ב לחוק, המצריך רשות.
4.
משמעותה של תנית בוררות מוסקת "מנוסח הסכם הבוררות, אך גם מהתנהגות הצדדים... [כאשר] הסכמת הצדדים נלמדת בראש ובראשונה מלשון הסכם הבוררות" (רע"א 2982/14 משי זהב נ' אור חי, פסקות 12-13, ניתן ב-26.06.2014).
בענייננו
תצהיר המשיב 1 שצורף לתגובה דן ב"רצון ואינטרס" בסיום מהיר של ההליך ובחיסכון בהוצאות הכספיות הכרוכות בו (סעיפים 2 ו-5 לתצהיר) ואין למצוא בו אמירה בדבר חילופי דברים בין הצדדים המלמדים על הסכמות החורגות מנוסח פסק הדין המוסכם. המשיבים אף אינם טוענים כי נפלה טעות באופן ניסוח הסכמת הצדדים כפי שהובאה בפני
בית המשפט, וממילא לא ננקט על ידי מי מהצדדים הליך של בקשה לתיקון פרוטוקול. הדעת נותנת אפוא שמה שכתוב בתניה משקף את שהוסכם.
נותר איפוא לבחון את הכתוב.
5.
סעיף 21א(א) לחוק מורה כי "קבעו צדדים להסכם בוררות כי פסק הבוררות ניתן לערעור לפני בורר...", בעוד שסעיף 29ב(א) לחוק קובע כי: "צדדים להסכם בוררות אשר התנו שעל הבורר לפסוק בהתאם לדין, רשאים להסכים כי ניתן לערער על פסק הבוררות, ברשות בית המשפט, אם נפלה בו טעות יסודית ביישום הדין אשר יש בה כדי לגרום לעיוות דין; ערעור כאמור יידון בשופט אחד, ויחולו עליו ההוראות החלות על ערעור לפני בית המשפט".
בהינתן השוני בין שני אפיקי ההשגה, נראה שהסכמת הצדדים לפיה "על פסק הדין של הבורר תהיה זכות ערעור" מכוונת לערעור בפני
בורר, וזאת מהסיבות הבאות:
א.
מנוסח סעיפי החוק לעיל עולה שבעוד שלצורך החלת סעיף 21א לחוק
נדרש אך שהצדדים יסכימו על אופי הערעור, הרי ערעור לפי סעיף 29ב אפשרי רק אם הצדדים הסכימו כי הבורר יהיה כפוף לדין, ואם הם הוסיפו על כפיפות הליך הערעור לרשות בית המשפט, ושזו תינתן רק עת המדובר בטעות יסודית אשר יש בה לגרום לעיוות דין. הנוסח הלקוני והחסר של תנית הבוררות בערעור עליה הסכימו הצדדים מכוון לסעיף 21 א(א).

ב.
הנוסח ההחלטי בו נקטו הצדדים לפיו "על פסק הדין של הבורר תהיה זכות ערעור" מלמד על הענקת זכות ערעור בלתי מותנית ושאינה נזקקת לרשות, אשר אינו מתיישב עם זכות הערעור לפי סעיף 29ב(א), המותנית בקבלת רשות מבית המשפט, ושעילות ההתערבות בה מוגבלות. אין ניתן לסבור כי הצדדים הסכימו מראש כי הרשות נתון תינתן, שהרי בעלי דין אינם יכולים להרחיב בהבל פיהם את סמכויות בית
המשפט וליתן רשות ערעור מקום בו אין היא צריכה להינתן. וכפי שנפסק:
"הסכמת הצדדים אינה מצדיקה, כשלעצמה, מתן רשות ערעור כאשר אין הבקשה עומדת בכללים שנקבעו לכך בפסיקה" (רע"א 4275/12 סגל נ' שורה בע"מ, ניתן ב-11.06.2012); וכן:
"בעלי הדין אינם יכולים להרחיב את מערכת הסמכויות של בתי המשפט, כפי שהוגדרה בחוק הבוררות... על פי הוראת סעיף 23 לחוק הבוררות נראה כי סמכות בית המשפט לאחר מתן פסק בוררות, מוגבלת לאישורו או ביטולו של פסק הבוררות ולא לבחינתו של הפסק כערכאת ערעור. סעיף 79ב(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984... מאפשר לבית משפט הדן בעניין אזרחי להעביר את המקרה שבפני
ו לבוררות בהסכמת בעלי הדין ואף להגדיר את תנאי הבוררות, אולם ספק בעיני האם מכוחו של סעיף זה מתאפשרת הרחבת סמכותו של בית המשפט לדון כערכאת ערעור על פסק הבוררות, כאמור" (רע"א 1548/08 גולן נ' סיבלקוביץ, פסקה 18, ניתן ב-17.06.2008).
ג.
תנית הבוררות עניינה בהליך בוררות המתקיים בפני
בורר. לו רצו הצדדים לשנות את מסלול ההתדיינות ביניהם ולעבור בשלב ההשגה ממסלול בוררות למסלול הליך שיפוטי המתברר בבית המשפט, חזקה עליה כי היו מציינים זאת במפורש.

ד.
המשיבים טוענים כי "הפרשנות הסבירה והמקובלת של זכות ערעור הינה ערעור בפני
בית משפט... [שכן] זוהי האפשרות שאדם סביר מן הישוב יבין כזכות ערעור" (סעיף 7 לתשובה לבקשה), אלא שמסקנה זו אינה מתחייבת עת ההקשר הוא בוררות, ועת ניסוח ההסכמות נעשה על דעתם של באי כוח הצדדים, המוחזקים כמי שמודעים לשני נתיבי הערעור שבחוק הבוררות ולהבדל שביניהם.
התוצאה
6.
בעלי הדין כפופים להסדר ההשגה שבסעיף 21א לחוק הבוררות, וכפועל יוצא זכאים המבקשים לעתור למינוי בורר בערעור.
אני ממנה בזאת כבורר בערעור את השופט בדימוס בועז אוקון מהמשכן לבוררות ופתרון סכסוכים, רח' ברקוביץ 4 תל-אביב.
המשיבים ישלמו למבקשים את הוצאות הבקשה לרבות שכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪.
המזכירות תמציא ההחלטה לבעלי הדין ולכבוד הבורר.
ניתנה היום, י"ח כסלו תשע"ו, 30 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.










הפב בית משפט מחוזי 61905-10/15 טטיאנה גרונברג, זכארי צבי גרונברג, רבקה אליז שוכמן ואח' נ' רן מרכוס, אמנון מרכוס, משה מרכוס ואח' (פורסם ב-ֽ 30/11/2015)