פסקי דין על יוסי ישראלי | פסקי דין על משה אהרוני

2708/14 עא     06/12/2015




עא 2708/14 יוסי ישראלי נ' משה אהרוני




פסק-דין בתיק ע"א 2708/14


בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים



ע"א 2708/14
לפני:

כבוד השופט י' דנציגר


כבוד השופט נ' סולברג


כבוד השופט מ' מזוז



המערער:
יוסי ישראלי



נ


ג


ד



המשיב:
משה אהרוני


ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בת"א 39433-03-12 מיום 12.3.2014 שניתן על-ידי השופטת א' כהן


תאריך הישיבה:
ז' בכסלו התשע"ו

(19.11.2015)


בשם המערער:
עו"ד יצחק וסטמן
; עו"ד דקל שושן

בשם המשיב:
עו"ד גדי זילברברג
; עו"ד עופר רייסנר


פסק-דין

השופט נ' סולברג

:

1.
ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו שעניינו בשאלת חבותו של המשיב בדמי תיווך למערער. השאלה המשפטית שבמוקד הדיון היא זו: האם נחשב המערער, מתווך במקצועו, ל
"גורם היעיל"
, כמשמעותו בסעיף 14(א)(3) לחוק המתווכים במקרקעין, התשנ"ו-1996 (להלן גם:
החוק
) להתגבשות עסקת מכר מקרקעין בין המשיב ובין כונס הנכסים של חברת נ.י.ל.י. נדל"ן בע"מ (להלן:
נילי
)?

תמצית העובדות

2.
המערער, יוסי ישראלי
, עוסק בתיווך נדל"ן. ביום 28.3.2011 התקשר ישראלי אל המשיב, משה אהרוני
, ועניין אותו בעסקת רכישת מקרקעין. בשיחה זו מסר ישראלי לאהרוני מידע ראשוני, והציע לו כי יפגשו בביתו של מר דודי אפל, אשר ברשותו פרטים ומסמכים נוספים על אודות המקרקעין. פגישה זו התקיימה בערבו של אותו יום, ועוד לפניה חתם אהרוני על מסמך הזמנה בכתב של שירותי תיווך, אשר בית המשפט המחוזי קבע לגביו כי נערך כדין.

3.
המקרקעין נשוא העסקה הם מקרקעין בגבעת שמואל אשר היו בבעלותה של חברת נילי, שהיא חברת-בת של חברת מגדל הזוהר לבנין בע"מ (להלן:
מגדל הזוהר
), האוחזת ב-99% ממניותיה; מר דודי אפל הוא הבעלים בשרשור של 50% ממניות חברת מגדל הזוהר. באותה עת היתה חברת מגדל הזוהר בהליכי פירוק ומונה לה מנהל מיוחד, ולחברת נילי מונה כונס נכסים. העובדה שמדובר במקרקעין שהם בהליכי כינוס נודעה לאהרוני, לפי קביעתו העובדתית של בית המשפט המחוזי, עובר לפגישה עם מר אפל. עם זאת, במסמך ההזמנה נרשם שם הבעלים "דודי אפל", ולא צוין שם דבר על הליכי הכינוס שבו מצויים המקרקעין.

4.
ביום המחרת, 29.3.2011, הוגשה למנהל המיוחד של חברת מגדל הזוהר, עו"ד ארז חבר, הצעת רכישה של החברה, חתומה על-ידי באי כוחם של אהרוני ושל אפל. בהצעה, שכותרתה
"הצעה להבראת חברת מגדל הזוהר לבנין בע"מ (בפירוק) ("החברה")"
, הציע אהרוני להבטיח את כיסוי חובות החברה לנושיה עד סך של 300 מיליון ₪, עבור קבלת לכל הפחות 51% מההון המונפק של החברה. ההצעה נחתמה כאמור גם על-ידי ב"כ של אפל, והיא נוסחה כהצעה משותפת המוגשת למנהל המיוחד בשיתוף פעולה של אהרוני ואפל. בסיומה של ההצעה התייחסה זו באופן ספציפי למקרקעין שבבעלות חברת נילי, ונאמר בה כך:

"בנוסף ולחילופין, בכדי להניח את דעתו של בנק מזרחי טפחות בע"מ כי הצעה זו להסדר נושים הינה הצעה רצינית שתיטיב עם הנושים כולם לרבות עם הבנק, ובכדי שלא תעלה טענה שמא עלול הזמן שיחלוף עד לאישור ההצעה לגרום לשינוי מצבו של הבנק לרעה, מהווה הצעה זו גם הצעה בלתי חוזרת ונפרדת לרכישת המקרקעין בגבעת שמואל הנמצאים בהליכי כינוס נכסים בפני
כב' השופטת דניה קרת, כך שבמידה ולא יאושר ההסדר המוצע לעיל, מהווה מסמך זה גם הצעה לרכישת המקרקעין בגבעת שמואל תמורת סכום של 235,000,000 ₪ (מאתיים שלושים וחמישה מיליון ₪ בלבד) וזאת כנגד חתימת הסכם רכישה בנוסח אשר פורסם על ידי כונס הנכסים. הערבות הבנקאית נשוא הסכם זה אשר באה להבטיח את הצעת המשקיע להסדר נושים תשמש לחלופין גם להבטחת רכישת המקרקעין בגבעת שמואל היה ותאושר אופציה זו של ההצעה".


5.
זמן מה לאחר הגשת הצעת ההבראה, נעכרו היחסים בין אפל ובין אהרוני, אשר טען כי אפל הציג בפני
ו מצגי שווא בנוגע למקרקעין. המשך המגעים שבין אהרוני למנהל המיוחד נעשו אפוא באופן עצמאי וללא מעורבותו של אפל. בעקבות הצעת ההבראה פרסם המנהל המיוחד כעבור מספר חודשים, ביום 12.7.2011, מכרז להשקעה בחברה ולרכישת השליטה בה. הצעתו של אהרוני היתה ההצעה היחידה במכרז זה, והיא הובאה לפני אספת הנושים, אך נדחתה על-ידם. לאחר מכן הביא המנהל המיוחד של חברת מגדל הזוהר, בהסכמת בית המשפט של פירוק, את הצעתו החלופית של אהרוני, לרכוש את המקרקעין בגבעת שמואל תמורת 235 מיליון ₪, לפני בית המשפט של כינוס נכסיה של חברת נילי. הצעה זו הועלתה לפני בית המשפט לאחר שכונס הנכסים של חברת נילי כבר קיים התמחרות למימוש הנכס, כאשר ההצעה הגבוהה ביותר עמדה על 191 מיליון ₪. בשל פער המחירים בין ההצעות, פתח בית המשפט
מחדש את ההתמחרות, ובסופו של דבר אישר את עסקת המקרקעין בהתאם להצעתו של אהרוני (ראו החלטת השופטת
ד' קרת-מאיר
בפר"ק 2901/09 מיום 24.10.2011); כך אכן נעשה. יצוין, שלאחר מכן גיבש אהרוני הצעה נוספת לרכישת השליטה בחברה, וזו אושרה בסופו של דבר על-ידי אספת הנושים. עוד יוער כי על אף אישור ההצעה השנייה, זו טרם יושמה בשל הליכים משפטיים שונים (להרחבה על אודות הרקע העובדתי ראו החלטה בבקשת רשות הערעור שהוגשה, ונמחקה, על מכירת המקרקעין לאהרוני: רע"א 8417/11
נמי נאמנויות בע"מ נ' עו"ד שאול ברגרזון, כונס נכסים לחברת נ.י.ל.י. נדל"ן בע"מ (בכינוס נכסים)
, פסקאות 2-7 (7.5.2013); לעניין הסטטוס הנוכחי של עסקת ההבראה ראו החלטתו של סגן נשיאת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו
א' אורנשטיין
בפר"ק 35828-12-10 מיום 19.1.2015).

6.
השאלה המונחת לפנינו היא, אפוא, היש לראות ביוסי ישראלי
, המתווך אשר הביא את הליכי מימוש המקרקעין שבגבעת שמואל לידיעתו של משה אהרוני
, כ
"גורם היעיל שהביא להתקשרות הצדדים"
, אשר זכאי לקבלת דמי תיווך מאת לקוח.

"הגורם היעיל"
7. סעיף 14 לחוק המתווכים במקרקעין קובע את הדרישות שרק בהתקיים כולן זכאי מתווך לדמי תיווך במקרקעין. הדרישה הראשונה היא כי מדובר במתווך בעל רישיון בתוקף, דרישה המתקיימת בענייננו. דרישה שנייה היא שהלקוח חתם על הזמנה בכתב לביצוע פעולת תיווך במקרקעין, כמפורט בסעיף 9 לחוק. בית המשפט המחוזי דן בשאלה זו והגיע כאמור למסקנה לפיה דרישות סעיף 9 התקיימו אף הן. הדרישה השלישית, שהיא במוקד דיוננו, קבועה בסעיף-קטן 14(א)(3) לחוק הקובע כך:

"14.
(א)
מתווך במקרקעין יהיה זכאי לדמי תיווך מאת לקוח אם

[...]
(3)
הוא היה הגורם היעיל שהביא להתקשרות הצדדים בהסכם מחייב".


8.
תנאי הגורם היעיל נחקק בסעיף האמור, אך יסודו ביצירת ההלכה הפסוקה

שקדמה לו (ראו ע"א 7247/97

יצחקוב נ' מרדכי אביב מפעלי בניה בע"מ

,

פ"ד נו(1)

842, 847 (2002); ע"א 2144/91

מוסקוביץ
‎

‎

נ' עיזבון המנוח ביר

,

פ''ד מח(3) 116, 123

(1994) (להלן: עניין

מוסקוביץ

))

.

לפיכך, תנאי זה נדרש גם בעסקאות תיווך אחרות,

עליהן לא חל חוק המתווכים במקרקעין (ע"א 5876/06

אינטגרציה אנכית בע"מ נ' ראדא תעשיות אלקטרוניקה בע"מ

,

פסקה 17 (4.2.2009)).

משמעות תנאי זה היא כי על-מנת לזכות בתשלום דמי תיווך, לא די בכך שהמתווך יוכיח כי קיימת סיבתיות עובדתית, בבחינת סיבה-בלעדיה-אין, בין פעולותיו ובין ההסכם שנכרת; עליו להוכיח כי פעולותיו היו אלה אשר היוו את הגורם היעיל לכריתתו של ההסכם בסופו של דבר. שאלה זו נגזרת ממכלול נסיבותיה של העסקה. כאשר עסקינן בעסקת תיווך פשוטה, שבה הפגיש המתווך את הצדדים ועקב כך נכרת ביניהם חוזה, נקל להראות כי המתווך היה הגורם היעיל להבאת הצדדים להתקשרות בחוזה. השאלה עולה לדיון כאשר קיים פער מסוים בין פעולות התיווך ובין ההסכם שנכרת – אם בשל פער זמנים, אם בשל פער בין תוכן החוזה שנכרת לזה שלשמו תיווך המתווך, ואם בשל מעורבותם של גורמים נוספים.

9.
בעניין

מוסקוביץ

הציג הנשיא

מ' שמגר

רשימה לא סגורה של שיקולים אשר עשויים להשפיע על ההכרעה בדבר זהותו של הגורם היעיל:

"(א) מידת הדמיון בין ההצעה המקורית שבה היה מעורב המ
תווך
לבין החוזה הסופי, כגון
–
נושא הנכס;
(ב) הקרבה בין תנאי התשלום ושיעוריו בהצעה המקורית לבין הגיבוש הסופי של החוזה;
(ג) חל
וף
הזמן בין ההצעה המקורית

עד סיום העיסקה (השופט עציוני בע"א 294/76 הנ"ל);
(ד) מידת האינטנסיביות של פעולות המתווך
–
היקף מגעים, פגישותיו ושיחותיו עם הצדדים;
(ה) קיומו של גורם נוסף, אשר סייע לצדדים בהשגת החוזה, ומידת התערבותו של אותו גורם נוסף;
(ו) תשלום דמי תיווך על-ידי הצד השני (המוכר או הקונה) ושיעורם;
(ז) זהות הצדדים המנהלים את המשא ומתן כמצביעה על שמירת הזיקה הסיבתית;
(ח) הסתמכות הצדדים על-ידיעה קודמת של מהלכי המשא ומתן ופעולה שאינה אלא הרמת החבל, מקום בו הושאר, כדי ליצור המשכיות באותו מהלך"
(עניין
מוסקוביץ
, עמודים 123-124).


בענייננו, הביא יוסי ישראלי
לידיעתו של משה אהרוני
את דבר קיומם של המקרקעין שבהליכי כינוס, ודאג להפגישו עם דודי אפל. תיווך זה הביא להצעתו של אהרוני להבראת חברת מגדל הזוהר תוך רכישת המקרקעין האמורים. בפועל, הצעת הבראה זו לא התממשה, אך המקרקעין נרכשו בסופו של דבר על-ידי אהרוני מאת כונס הנכסים של חברת נילי. האם לאור נסיבות אלו יש לראות בישראלי את
הגורם היעיל
שהביא בסופו של דבר להתקשרות?

10.

בית המשפט המחוזי דחה את תביעתו של ישראלי לדמי תיווך מן הטעם שהוא אינו הגורם היעיל. קביעתו של בית המשפט המחוזי התבססה בעיקרה על העדר זהות בין הצדדים שבעסקה המקורית לבין הצדדים שבעסקה שיצאה אל הפועל, וכן על העדר זהות בין תוכן העסקאות. באשר לזהות הצדדים: נקבע כי התיווך המקורי נעשה בין אהרוני ובין אפל, ואילו העסקה בפועל בוצעה בין אהרוני ובין כונס נכסי חברת נילי. הגם שאהרוני היה מודע לכך שהמקרקעין הם חלק מהליכי פירוק וכינוס, כוונתו היתה לכרות עסקה עם אפל, שהיה הבעלים בשרשור של 50% בחברות המחזיקות בהם. משא ומתן זה הוליד את הצעת ההבראה למנהל המיוחד, שנחתמה במשותף על-ידי אהרוני ואפל. אולם משא ומתן זה לא צלח; היחסים בין אפל ואהרוני נעכרו, ההצעה כשלה ולא יצאה אל הפועל. את העובדה שמדובר על תיווך בין אהרוני ובין אפל ניתן להסיק גם מנוסח מסמך הזמנת שירותי התיווך, שם נרשם שם בעלי הנכס "דודי אפל". לעומת זאת, העסקה שנכרתה לבסוף היתה עסקה בין אהרוני לבין כונס הנכסים של חברת נילי, וזאת במסגרת הליכי התמחרות שהתקיימו לגבי הנכס. באשר לתוכן העסקאות: כנגזר מן הקביעה הראשונה, הרי שמהות העסקה שלשמה תיווך ישראלי היא יצירת מפגש רצונות בין אהרוני ובין אפל בעניין קרקעות שהיו שייכים לאפל בשרשור. מאמצי תיווך אלו לא הבשילו, ובמקומם נרקמה עסקה אחרת שעניינה ברכישת המקרקעין בדרך של התמחרות מאת כונס הנכסים של חברת נילי. לא זו בלבד, אלא שהצעת ההבראה הראשונה שהציע אהרוני נגנזה, ובמקומה הוא הציע הצעה שונה, לאחר שהמנהל המיוחד הוציא מכרז חדש. במצב המתואר, קבע בית המשפט המחוזי כי אין לראות עוד בישראלי את הגורם היעיל לכריתת העסקה.

עיקרי טענות המערער
11.
בערעורו טוען המערער כי שגה בית המשפט המחוזי בקביעותיו לגבי זהות הצדדים ולגבי תוכן ההסכם. לטענתו, משקבע בית המשפט כי מבחינה עובדתית ידע אהרוני כי מדובר בנכסים שהם בהליכי כינוס, הרי שאין לומר שהתיווך נעשה בינו ובין אפל. הפגישה עם אפל נקבעה משום שבידו, כבעלים של החברות, מירב המידע בנוגע למקרקעין; אולם למעשה, מטרתו האמתית של התיווך הייתה לתווך בין אהרוני ובין המנהל המיוחד, על-מנת שאהרוני ירכוש ממנו את המקרקעין האמורים.

12.
באשר לתוכן ההסכם, מדגיש המערער כי יש להבחין בין הצעת ההבראה הכוללת של אהרוני ובין ההצעה הנקודתית לרכישת המקרקעין. בנוגע להצעת ההבראה, אכן צדק בית המשפט כשציין שבסופו של דבר שינה אהרוני את הצעתו, והגיש הצעה חלופית; אולם בכל הנוגע להצעה הנקודתית לרכישת המקרקעין תמורת 235 מיליון ₪, הרי שהצעה זו לא שונתה מעולם, והיא היוותה את הבסיס לעסקה שבין אהרוני ובין כונס הנכסים. לא זו בלבד, אלא שכונס הנכסים אף לא פרסם כל מכרז חדש מאז הצעתו הראשונה של אהרוני, אשר בסופו של דבר יצאה היא לפועל. על-כן יש לראות בעסקה שהתגבשה את מימוש אותה ההצעה ממש שהוצעה על-ידי אהרוני ביום שלמחרת פגישתו עם אפל. משכך, לטענת המערער, העסקה שיצאה אל הפועל היא אותה העסקה שהוא תיווך בה – הן בתוכנה, הן בזהות צדדיה – ועל-כן היה הוא הגורם היעיל להתקשרות הצדדים.

הכרעה
13.
פסק הדין מושא הערעור עוסק בדמי התיווך בעניין
עסקת רכישת המקרקעין
ולא בעניין עסקת ההבראה כולה, שכאמור – טרם התממשה. אשר על כן אצמצם את הדיון להיבט זה בלבד.

14.

דין הערעור להידחות, וזאת על אף שיש מידה של צדק במקצת טענות המערער. בכל הנוגע לתוכנה של העסקה, הרי שמקובלת עלי עמדתו של המערער כי הצעת רכש המקרקעין החלופית שהציע אהרוני במסגרת הצעת ההבראה היא זו שיצאה אל הפועל בסופו של דבר, על אף חלוף הזמן. משכשלה הצעת ההבראה הכוללת של אהרוני, ביקשו המנהל המיוחד וכונס הנכסים להוציא לפועל הצעה חלופית זו. כזכור, הצעה זו הועלתה לשולחן הדיונים לאחר שנסתיימו הליכי תמחור למקרקעין, אולם בשל היתרון הכלכלי המשמעותי הגלום בהצעה זו ביחס לשאר ההצעות, ביקשו המנהל המיוחד וכונס הנכסים מבית המשפט של כינוס להוציא לפועל הצעה זו דווקא, ובית המשפט אישר כאמור הצעה זו. כונס הנכסים לא יצא במכרז חדש לשם קבלת ההצעה החלופית, והוא ביקש לאשר אותה למעשה ללא צורך או תלות בקיומו של מכרז. רק בנוגע להבראת החברה כולה ניתן לומר כי התקיים מכרז חדש והוצעה הצעה חדשה; לא כן בנוגע למכירת המקרקעין.

15.
בהערת אגב אומר, כי בשל נקודה זו כשלעצמה מתייתר הצורך לדון בשאלה שהועלתה על-ידי המשיב, והיא אם ניתן לקבוע שמתווך, אשר תיווך בין רוכש ובין הליך מכרזי (כגון שיידע אותו בדבר קיומו של המכרז) או הליך התמחרות בכינוס נכסים, נחשב ל
"גורם היעיל"
להתקשרות בין הצדדים. לטעמי אכן נדירים יהיו המצבים שבהם מתווך שכזה יחשב לגורם היעיל להתקשרות, הן משום שההליך המכרזי מפורסם לצבור הרחב, הן משום שההליך המכרזי עצמו עשוי להֵחשב כגורם זר המתערב בעסקה. עם זאת, שאלה זו לא מתעוררת בענייננו, בין היתר משום שהעסקה בין כונס הנכסים ובין אהרוני נעשתה, הלכה למעשה, לאחר שהתקיים ההליך המכרזי ותוך התגברות עליו.

16.
קבענו אם-כן כי עסקת רכישת המקרקעין שהתממשה היא זו שהוצעה ביום 29.3.2011. למרות זאת, לעמדתי אין לראות בישראלי את הגורם היעיל להתגבשותה של עסקה זו. הטעם לכך נעוץ באופיו של התיווך ובזהות הצדדים לתיווך. אסביר.

17.
מהלך הדברים ביום 28.3.2011 וביום שלמחרת היה מהלך מזורז, וניתן אף לכנותו חפוז. בבוקרו של יום זה התקשר ישראלי לאהרוני ועניין אותו בעסקה גדולה, שאת פרטיה ישמע מדודי אפל; הפגישה עם דודי אפל התקיימה עוד באותו ערב, והצדדים חתמו על הסכם התיווך בחופזה בטרם הכניסה לפגישה; במהלך אותו לילה עמלו אהרוני ואפל ובאי כוחם על מסמך משותף – הצעת ההבראה שהוגשה מטעם שניהם לבית המשפט. החופזה נבעה, כך נראה, מחמת אינטרסים שונים של אפל לדאוג לכך שעד ליום המחרת תוגש הצעת הבראה לחברת מגדל הזוהר לבית המשפט, ובשל כך שאם לא תוגש הצעה בסדר גודל כזה לבית המשפט, יזכו מציעים אחרים במקרקעין.

18.
איננו יודעים בוודאות את מהלך הדברים הפנימי שהתרחש מצדו של אפל, וכיצד התגלגלו הדברים לידי כך שהציע ישראלי לאהרוני מה שהציע. כפי שמצוין בפסק הדין, ישראלי היה בקשרים גם עם מתווכת נוספת בשם קרן מורשטיין, וגם עם איש קשר מטעמו של אפל, איצ'ו אוסטרוביצקי. מכל מקום, ברי כי ישראלי לא תיווך בין אהרוני לכונס הנכסים אלא בין אהרוני לאפל. הטעם לכך פשוט: הליך ההתמחרות לרכישת המקרקעין מידי כונס הנכסים כבר הגיע לסיומו, והמתין לאישור בית המשפט. אם היינו מקבלים את עמדת המערער, לפיה התיווך נעשה בין אהרוני לכונס, עולה מכך שהמערער הציע לאהרוני לרכוש מקרקעין מכונס נכסים, לאחר שזה כבר סיים לבצע הליך התמחרות עבורם. לא למותר לציין שכונס הנכסים של נילי סרב בתחילה להתחשב בהצעתו של אהרוני, וביקש מבית המשפט לאשר את עסקת המכר עם הזוכים בהתמחרות, ורק לאחר זמן הוגשה הצעתו החלופית של אהרוני על דעת שניהם (ראו החלטות השופטת
ד' קרת-מאיר
בתיק הכינוס, פר"ק 2901/09, מיום 23.6.2011 ומיום 24.10.2011). די בעובדות אלו על-מנת לקבוע כי באופן מהותי לא היה כונס הנכסים אחד הצדדים לתיווך.

19.
מן העבר השני, מתברר כי אפל הוא הגורם שהיה מעוניין בעסקת התיווך, בשל האינטרסים שהיו לו בכך שתוגש הצעת הבראה לבית המשפט. נקודה זו עולה הן מהצגת הדברים לאהרוני, כעסקה שבצדה השני עומד אפל; הן מן הרשום במסמך הזמנת התיווך שנחתם, בו צוינו המקרקעין כשייכים לאפל; ובמיוחד מן המסמך שהוגש בעקבות הפגישה לבית המשפט. המערער עמד על כך שלמרות שהמסמך מנוסח כהצעה משותפת של אפל ושל אהרוני, הרי שבפועל מדובר במסמך בו מציע אהרוני הצעת הבראה, ולחלופין הצעת רכישת המקרקעין, למנהל המיוחד. הגם שנקודה זו נכונה פורמלית, הרי שהיא הנותנת: דווקא ממנה ניתן ללמוד על האינטרס של אפל בהגשתה של הצעה זו לבית המשפט, עד כדי כך שהוא חתום עליה, ושמצוין בה כי היא תתבצע בשיתוף פעולה עמו, למרות שמבחינה פורמלית לא היה בכך צורך.

20.
ממכלול הדברים עולה כי קשה לעמוד על טיבו של התיווך אותו ביצע ישראלי בין אפל ובין אהרוני: אהרוני סבר בתחילה כי הוצעה לו הצעת רכישת מקרקעין מאפל; תוך מהלך הדברים התברר לו שמדובר בנכסים המצויים כולם בפירוק או בכינוס, ועל כן אופייה של העסקה השתנה להצעה משותפת להבראת החברה, אך הצד השני לעסקה היה ונותר דודי אפל. האינטרס של אהרוני בהצעה משותפת זו הוא ההשקעה בחברה, ואילו האינטרס של אפל בה אינו מענייננו כעת. מכל מקום, זהו מפגש הרצונות שאליו ניסה המתווך להביא את הצדדים; מפגש רצונות אשר כזכור עלה בסופו של דבר על שרטון. גם אם לאחר מכן המשיך אהרוני במשא ומתן עצמאי מול המנהל והכונס (ואחת היא אם כהמשך להצעה המשותפת או משום שהיה כבול להצעתו הבלתי חוזרת ולערבויות שנתן), אין לומר שהדבר נעשה מכוח פעולת התיווך של המערער.

21.
המערער סמך את עיקר טענתו לפיה עסקינן בעסקת תיווך בין אהרוני לכונס, על כך, שמכיוון שהיה ברור לאהרוני כבר בתחילת הדרך שהנכסים מצויים בכינוס, ברור היה לו כי אפל אינו יכול למכרם, והפגישה עמו נעשתה רק משום שהוא מחזיק במידע רלבנטי בעניינם. הוא הדין לגבי הצעת ההבראה שנולדה בעקבות הפגישה עם אפל: למעשה, מוצעת בה עסקה בין המנהל המיוחד ובין אהרוני, ואזכורו של אפל בה כמו גם חתימתו עליה הם בבחינת למעלה מן הצורך. דברים אלו נכונים במישור הפורמלי, ככל שבוחנים את עסקת המקרקעין בפני
עצמה; אולם מבחינה מהותית, כאשר בוחנים את הרצונות השונים שהובילו לתיווך ואת מהותו של מפגש הרצונות האמור, יש לקבוע כי מפגש זה לא הוביל לתוצאות שבגינם זכאי המתווך לדמי תיווך.

22.
אגב כך אעיר כי לאור קביעה זו, עולה בלבי ספק אם במבט לאחור עסקינן כאן בתיווך במקרקעין כמשמעותו בחוק המתווכים במקרקעין, או שמא תיווך המתווך, הלכה למעשה, לקראת הסכם מסוג אחר. בהקשר זה יש לטעמי להעניק משקל לכך שתוצר המפגש בין אהרוני לבין אפל היה הצעת ההבראה לחברה כולה, כאשר רק סעיף חלופי בהצעה זו עסק ברכישת המקרקעין לבדם. מכל מקום אין צורך להיזקק לכך משום שבלאו הכי, כאמור, מאמצי התיווך בין אפל ובין אהרוני לא צלחו. הוספתי הערה זו מבלי להתייחס לשאלת המידע שהיה מצוי אצל המערער במהלך מאמצי התיווך בדבר אופייה של העסקה ופרטיה. כאמור, התנהלו מאמצים אלו בחופזה ולא מן הנמנע כי כשם שטיב העסקה התברר לאהרוני רק במהלך הדברים, כך התברר הדבר גם למערער עצמו.

23.
סוף דבר, אציע לחבריַ לדחות את הערעור.
בהתחשב בנסיבות העניין בכללותן אציע שכל צד ישא בהוצאותיו.



ש ו פ ט
השופט י' דנציגר

:


אני מסכים.



ש ו פ ט

השופט מ' מזוז

:


אף כי המערער החל בהנעת המהלך מול המשיב שהוביל בסופו של דבר לעסקה בה התקשר המשיב, עדיין בסופו של דבר העסקה שיצאה אל הפועל מנותקת בזמן, במקום ובזהות הצדדים מהעסקה המקורית לה תיווך המערער. הצדדים לעסקה השתנו, תוכן העסקה השתנה, והיא נולדה גם בהליך שונה. יתרה מזו, הצעת העסקה המקורית שנולדה בעקבות התיווך של המערער הייתה מוגבלת בזמן והיא פקעה בטרם נקשרה העסקה הסופית השונה. אשר על כן אני מסכים לפסק דינו של חברי השופט
סולברג
ולתוצאה המוצעת על ידו.



ש ו פ ט




הוחלט כאמור בפסק הדין של השופט
נֹעם סולברג
.



ניתן היום, כ"ד בכסלו התשע"ו (6.12.2015).


ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט

________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.


14027080_o02.doc

עב
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il






עא בית המשפט העליון 2708/14 יוסי ישראלי נ' משה אהרוני (פורסם ב-ֽ 06/12/2015)