פסקי דין על אברהם שטרנשטס | פסקי דין על אסתר שטרנשוס | פסקי דין על אחים אוזן חברה לבניה בע"מ

49090-08/15 א     08/12/2015




א 49090-08/15 אברהם שטרנשטס, אסתר שטרנשוס נ' אחים אוזן חברה לבניה בע"מ








בית משפט השלום באילת



ת"א 49090-08-15 שטרנשטס ואח' נ' אחים אוזן חברה לבניה בע"מ








מספר בקשה:
6

בפני

כב' השופט
יוסי טופף





התובעים:
1. אברהם שטרנשטס

2. אסתר שטרנשוס

ע"י ב"כ עוה"ד תומר בן דוד


נגד

הנתבעת:
אחים אוזן חברה לבניה בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד חן אלישי





החלטה



לפניי בקשה מטעם הנתבעת, אחים אוזן חברה לבנייה בע"מ, להעברת הדיון בתובענה לבית המשפט בבאר שבע בשל חוסר סמכות מקומית עקב תנית שיפוט ייחודית בהסכם שבין הצדדים (להלן: "הבקשה").


כללי

1.
עסקינן בתביעה לפיצוי כספי בסך 154,973 ₪, בשל ליקויי בנייה. בבסיס התביעה הסכם מכר שנכרת בין הצדדים ביום 2.4.2013, לפיו התובעים רכשו מהנתבעת דירת 4 חדרים בבאר שבע תמורת 920,000 ₪ (להלן: "ההסכם"). נטען לליקויי בניה ואי התאמות למפרט הטכני, שתיקונם הוערך בסכום של 102,522 ₪ ולעגמת נפש בסך 50,000 ₪. הנתבעת דחתה את טענות התובעים.



תמצית טענות הצדדים

2.
לטענת הנתבעת (המבקשת) הסמכות המקומית לדון בתובענה נתונה לבית המשפט השלום בבאר שבע, היות ובהסכם שבין הצדדים נכללה תנית שיפוט, לפיה הסמכות המקומית הייחודית מוקנית לבית המשפט בבאר שבע.

3.
התובעים (המשיבים) טענו בתגובתם כי יש לדחות את הבקשה מהעילות הבאות: (א) העתק הסכם המכר שצורף לתביעה אינו חתום על ידי שני הצדדים; (ב) תניה על מיקום השיפוט בהסכם מכר דירה הינה תניה מקפחת שעל בית המשפט לבטלה.

4.
הנתבעת בתשובתה הבהירה כי התובעים חתמו על כל אחד מעמודי ההסכם בראשי תיבות, כך שאין בסיס לטענה כי הסכם לא נחתם על ידי שני הצדדים לו. נטען כי יש לדחות את הטענה כי תנית מיקום השיפוט הינה מקפחת, עד כדי שיש בה להרתיע את התובעים מלממש את זכויותיהם, היות ובתי המשפט באילת ובבאר שבע שייכים לאותו מחוז שיפוט ואין תניה זו סותרת את תקנות סדרי הדין האזרחי. צוין כי משרדו של ב"כ התובעים ממוקם בבאר שבע, כך שלא ניתן לסבור כי המרחק מאילת מנע מתובעים מלהגיש את תביעתם בבאר שבע.

דיון והכרעה

5.
שאלת הסמכות המקומית העולה בענייננו נבחנית על פי תקנות 3 ו-5 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקסד"א") הקובעות כדלהלן:

"3.
תובענה שאינה במקרקעין

(א)
תובענה שאינה כולה במקרקעין תוגש לבית המשפט שבאזור שיפוטו מצוי אחד מאלה:

(1)
מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע;

(2)
מקום יצירת ההתחייבות;

(3)
המקום שנועד, או שהיה מכוון, לקיום ההתחייבות;

(4)
מקום המסירה של הנכס;

(5)
מקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים".

"5.
הסכם שיפוט

היה קיים הסכם בין בעלי הדין על מקום השיפוט, תוגש התובענה לבית המשפט שבאזור שיפוטו מצוי אותו מקום; לא הוסכם בין בעלי הדין שמקום השיפוט המוסכם יהיה מקום שיפוט ייחודי, יכול שתוגש התובענה לבית המשפט שבאותו מקום או לבית משפט אחר לפי תקנות 3 או 4".


6.
בעוד שתקנה 3 מונה כללים לקביעת הסמכות המקומית ומעניקה חלופות אפשריות, הרי שתקנה 5 דנה במקרה בו קיים הסכם מוקדם בין המתדיינים הפוטנציאליים בעניין מקום השיפוט בסכסוכים עתידיים. בהתאם ללשון תקנה 5 תובענה בין בעלי הדין הקשורים בהסכם בדבר מקום השיפוט תוגש בבית המשפט שבאזור שיפוטו מצוי אותו מקום שיפוט הנקוב בהסכם (ראו: א. גורן סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, הוצאת סיגא בעמוד 39).

7.
בעניין זה יש לבחון האם בין הצדדים קיים הסכם שיפוט ייחודי, דהיינו הסכם שיפוט המקנה סמכות בלעדית לבית משפט מסוים להבדיל מהסכם שאינו קובע מקום שיפוט בלעדי או אז מסורה הסמכות לבית המשפט המוסכם או לבית המשפט על פי החלופות המפורטות בתקנה 3 קרי, הסכם השיפוט הוא בבחינת חלופה אפשרית נוספת ותו לאו.


נקבע בפסיקה כי תנית שיפוט בהסכם תחשב לייחודית כאשר היא מנוסחת בלשון מפורשת ובלתי מסויגת המעניקה סמכות לבית-משפט פלוני תוך שלילת סמכותם של בתי-המשפט האחרים, על ידי שימוש במילים, כגון: "בלבד" או "אך ורק". בהעדר ניסוח החלטי המעיד הבלעדיות, מדובר בתנית שיפוט מקבילה (ר' ר"ע 440/86 טפחות נ' לוי, פ"ד מ(4) 553; ע"א 9/79 קרפול נ' הורוביץ, פ"ד לד(1) 260, 268).

8.
לצורך ההבחנה בין תנית שיפוט ייחודית למקבילה יש לבחון את לשון ההוראה. בעניין דנא הוסכם בסעיף 46.3 להסכם, כך:

"מובהר ומוסכם בזאת, כי רק במקרה והצדדים יחד יוותרו על פניה לבורר, הסמכות השיפוטית היחידה תהיה נתונה לבית משפט השלום בבאר-שבע בלבד"
(ההדגשה שלי - י.ט.)

9.
לשון הסעיף שבהסכם אינו מותיר מקום לספקות באשר לעובדה שמדובר בתנית שיפוט ייחודית שכן ציון המילים: "היחידה" ו"בלבד" מעידות על רצון הצדדים לבלעדיות מקום השיפוט (ראו לעניין זה דברי המשנה לנשיא כבוד השופטת מ. פורת בר"ע 440/86 טפחות בנק משכנתאות לישראל בע"מ נ' יונה לוי, פ"ד מ(4) 553). לפיכך ובהתאם לתקנה 5 התובענה אמורה להיות מוגשת לבית המשפט שמצוין בהסכם.


10.

יש לפרש תנית שיפוט באופן תכליתי ועל פי מטרותיה (ע"א 65/88 אדרת שומרון
בע"מ נ' הולינגסוורת ג.מ.ב.ה, פ"ד מ"ד (ה) 600; ב"ש 422/81 יוסף רובין ובניו, חברה לבניין בע"מ נ' שיכון עובדים בע"מ, פ"ד לו(4) 639).
פרשנות תנית השיפוט בהסכם שנחתם בין הצדדים במקרה דנן מחייבת את הקביעה כי היה על התובעים להגיש תביעתם בבית המשפט השלום בבאר שבע.


יתר על כן, על אף שבתי המשפט באילת ובבאר שבע נמצאים במחוז שיפוט אחד, הרי משהצדדים להסכם נקבו מפורשות בבית משפט המצוי בעיר מסוימת, הרי שלו נתונה הסמכות המקומית לדון בה. אציין כי יש לכך משמעות מיוחדת במחוז הדרום, בפרט ביחס לעיר אילת, נוכח הריחוק הגיאוגרפי מיתר הישובים במחוז זה בהם פועלים בתי משפט. בעניין זה אפנה לבר"ע (ים) 1376/99 לוי בע"מ נ' שפיר (2.2.2000), שם נידונה תנית שיפוט דומה ביסודה, בה נקבע כי "לעניין הסכם זה יהיה מקום השיפוט הייחודי בבית המשפט המוסמך בירושלים, ובבית משפט זה בלבד" ואילו התביעה הוגשה בבית המשפט השלום בבית שמש. בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת מרים נאור, כתוארה אז) קבע כי די במונח "בירושלים" כדי לייחד את סמכות השיפוט לבית משפט השלום בירושלים ולא לבית משפט אחר שבאזור השיפוט, שכן סעיף השיפוט נוקב בשמה של עיר ואינו מדבר על אזור השיפוט. וכך נפסק:

"... האם המילים "שבאזור שיפוטו מצוי אותו מקום" בתקנה שצוטטה באות לפגוע בעקרון הכללי של כיבוד רצון הצדדים בעניין מקום ההתדיינות. לאמור: אף שצדדים מתנים ביניהם על בירור הסכסוכים בעיר מסוימת שבאזור השיפוט, יכול כל אחד מהם לבחור להגיש תביעה בבית משפט שלום אחר, ובלבד שיהיה באותו אזור שיפוט. האם משמעות התקנה היא שנאפשר לצדדים, למשל, לקבוע כי התדיינות ביניהם תהיה בבית משפט השלום בתל אביב ולא בבית משפט השלום בירושלים, אך לא נאפשר להם לקבוע כי ההתדיינות תהיה בבית משפט השלום בירושלים ולא בבית המשפט בבית שמש. לגבי בית המשפט המחוזי השאלה, כמובן אינה מתעוררת. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי התקנה האמורה, על פי פירושה הנכון, אינה פוגעת בהסכמת הצדדים.

התקנה בכללותה נועדה לתת תוקף לכוונת הצדדים בעניין מקום השיפוט המוסכם, אם הוא מקום שיפוט ייחודי. בצד זה קובעת התקנה בסיפא שלה שאם מקום השיפוט המוסכם אינו ייחודי, יש לתובע אופציה: לתבוע בבית המשפט המוסכם או בבית המשפט שיש לו סמכות לפי תקנות 3 או 4. זאת ותו לא.

לדעתי המילים "שבאזור שיפוטו מצוי אותו מקום" מסדירות, אולי לא בניסוח בהיר די הצורך, את סוגיית הסמכות העניינית. הסכמי שיפוט שכיחים, כמו ההסכם שלפני נוקבים כמקום השיפוט המוסכם בשמה של עיר, בה יש גם בית משפט מחוזי וגם בית משפט שלום. אך לא תמיד כך הם פני הדברים. לעתים צדדים להסכם נוקבים בעיר שיש בה בית משפט שלום בלבד כמקום ההתדיינות המוסכם. כך, למשל, נתקלתי בנסיוני השיפוטי בהקניית סמכות שיפוטית ייחודית בהסכם לעיר אילת. העיר אילת הינה מרוחקת יחסית וצדדים מבקשים לעתים להבטיח, שהשיפוט יהיה דווקא בעיר זו ולא הרחק משם. אחד הצדדים להסכם כזה מבקש להגיש תביעה שסכומה עולה על סמכות בית משפט השלום. כיצד ינהג? מלמדת אותנו התקנה שעליו לפנות לבית המשפט שבאזור שיפוטו מצוי אותו מקום, קרי - בדוגמא האמורה - לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, וזאת משום שעל סמכות עניינית לא ניתן להתנות. לעומת זאת - אם הוא מגיש תביעה בסכום שבסמכות בית משפט השלום, יגישנה לבית המשפט המוסכם, "בית המשפט שבאותו מקום" כלשון הסיפא לתקנה, הוא בית המשפט באילת. התקנה אינה נוקטת לשון "היה קיים הסכם בין בעלי הדין על מקום השיפוט תוגש התובענה למקום השיפוט המוסכם". לשון כזו הייתה עשויה להשתמע כמתן תוקף להתניה על סמכות עניינית, דבר שאין, כמובן לעשותו. אולם, במקרה הרגיל והשכיח כשהצדדים מתנים, כמו במקרה שלפנינו, על מקום שיפוט ייחודי שיש בו גם בית משפט מחוזי וגם בית משפט שלום משמעות התקנה היא, בפשטות, שאם יש הסכם על הקניית סמכות שיפוט ייחודית, יש להגיש את התובענה למקום המוסכם".



11.
מקום שביהמ"ש דן במקרים שהוכח בהם קיומה של תנית סמכות שיפוטית מקומית ייחודית מוסכמת, נפסק כי תניה זו גוברת על שיקולי הנוחות. רק שיקולים בעלי משקל מכריע יניאו את ביהמ"ש מלכבד תנית השיפוט (ראה בש"א 14/99 ועקנין נ' אררט חברה לביטוח בע"מ, תק-על 99(1) 1560 (1999)).


בעניין זה נאמר בספרו של ד"ר יואל זוסמן, "סדרי הדין האזרחי", מהדורה שביעית, בעמ' 179, כהאי לישנא:

"אך סמכות שנקבעה בהסכם יכולה להוות גם סמכות ייחודית, ואם היתה ייחודית, אין לתובע ברירה זולת הגשת תביעתו לאותו בית משפט אשר הוסכם עליו".

12.
זאת ועוד; לא מצאתי ממש בטיעוני התובעים. סבורני כי הטענה לפיה יש לדחות את הבקשה, בשל כך שעותק הסכם המכר שצורף לתביעה אינו חתום על ידי שני הצדדים לוקה בחוסר תום לב ואין לה מקום. כאמור התובעים הגישו תביעה נגד הנתבעת, ממנה רכשו את דירתם, בשל טענותיהם לליקויי בניה ואי התאמות למפרט. התובעים התבססו בתביעתם על הסכם המכר מיום 2.4.2013, אותו צירפו לתביעתם, ונחתם על ידם, כך לכאורה, בראשי תיבות. מעיון בכתב התביעה עולה כי כלל לא נטען כי ההסכם לא נחתם בין הצדדים, והנתבעת אישרה בכתב הגנתה כי ההסכם נחתם בין הצדדים. הכיצד אם כן טוענים התובעים כי יש לדחות את הבקשה משום שעותק ההסכם, שהם עצמם צירפו לכתב התביעה, אינו חתום על ידי שני הצדדים. הרי ככל שמשתמע מטענתם כי ההסכם כלל לא נחתם על ידי הצדדים לו, נשמט לכאורה הבסיס לנטען בתביעתם.


בנוסף לכך, לא שוכנעתי כי תנית מקום השיפוט שבהסכם הינה תניה מקפחת שדינה בטלות, מכוח חוק החוזים האחידים, תשמ"ג-1982. המבחן לקיומו של תנאי מקפח ולהוראה שיפוטית בדבר ביטולו או שינויו איננו מבחן טכני צר, אלא קשור כפי הנאמר בסעיף 3 לחוק החוזים האחידים, "למכלול תנאי החוזה ולנסיבות אחרות". צא וראה, הדירה נשוא ההסכם נמצאת בעיר באר שבע, וכך גם מקום מושבה של הנתבעת (ואפילו משרד בא-כוח התובעים). מכאן, בחירת מקום השיפוט לא הייתה שרירותית ולא היה בה כדי להקשות במכוון על הגשת תביעות, היות והיא עולה בקנה אחד עם הרציונל והתכלית שביסוד בחירת מקום השיפוט לפי מרבית, אם לא כל, החלופות שבתקנה 3(א) לתקנות סדר הדין האזרחי. לכן, מדובר בתניה סבירה ולגיטימית, ואין לראות בה, בבחינת מכלול הנסיבות, משום "יתרון בלתי הוגן של הספק" או משום "קיפוח לקוחות", כמובנם בסעיף 3 לחוק החוזים האחידים. התובעים בחרו לרכוש מהנתבעת את הדירה בתנאי ההסכם ולא הציגו כל ראיה שיש בה כדי לתמוך בטענה כי ייחוד מקום השיפוט לעיר באר שבע מהווה נטל הפוגע בנוחותם כמתדיינים, או כי יש בה להרתיעם מלנסות ולממש את זכויותיהם על פי דין.

בנסיבות אלה באתי לכלל דעה כי תנית השיפוט בהסכם שצורף לכתב התביעה הינה סבירה וממילא אינה תנאי מקפח הדורש את שינויו או ביטולו (ראו ההלכה שנפסקה ברע"א 188/02 מפעל הפיס נ' כהן, פ''ד נז(4) 473; והלכות מאוחרות, כך למשל: ע"א 6916/04 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' היועץ המשפטי לממשלה (ניתן ביום 18.2.2010), שקבעו כי אין בתיקון נוסחו של סעיף 4(9) לחוק החוזים האחידים כדי לבטל את אותה הלכה).


סוף דבר

13.
אי לכך, אני קובע כי בהסכם שנחתם בין הצדדים לתובענה שלפניי קיימת תנית שיפוט ייחודית, ועל כן מוקנית סמכות שיפוטית ייחודית לדון בתובענה לבית המשפט השלום בעיר באר שבע.

14.
מטעמים אלה, ומעת שהנתבעת עמדה על טענת הסמכות המקומית, ומכוח סמכותי לפי סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, אני מורה על העברת הדיון בתובענה לבית משפט השלום בבאר שבע.

15.

התובעים יישאו בהוצאות הנתבעת בסך 1,500 ₪, בקשר לבקשה זו ללא תלות בתוצאות ההליך, אשר ישולמו בתוך 30 יום מקבלת ההחלטה, אחרת יישאו בהפרשי ריבית והצמדה מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

16.

המזכירות תשלח החלטה זו לב"כ הצדדים, ותפעל להעברת התובענה לבית משפט השלום בבאר שבע.
54678313

ניתנה היום, כ"ו כסלו תשע"ו, 08 דצמבר 2015, בהעדר הצדדים.










א בית משפט שלום 49090-08/15 אברהם שטרנשטס, אסתר שטרנשוס נ' אחים אוזן חברה לבניה בע"מ (פורסם ב-ֽ 08/12/2015)