פסקי דין על כמאל אבו סמרה | פסקי דין על מחמוד נעמה | פסקי דין על הראל חברה לביטוח |

19968-05/14 א     06/12/2015




א 19968-05/14 כמאל אבו סמרה נ' מחמוד נעמה, הראל חברה לביטוח בע"מ








בית משפט השלום בחיפה



ת"א 19968-05-14 אבו סמרה נ' נעמה ואח'


תיק חיצוני:


בפני

כבוד השופטת
תמי לוי יטח


תובע

כמאל אבו סמרה

, ת"ז 023313125


נגד


נתבעים

1.מחמוד נעמה

, ת"ז 23168149

2.הראל חברה לביטוח בע"מ




פסק דין



1.
בפני
תביעה לפיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן : "חוק הפלת"ד").

2.
בתביעתו טען התובע כי ביום 15.1.12 היה מעורב בתאונת "פגע וברח" בעת שהיה הולך רגל.

3.
הנתבעת הכחישה את אירוע התאונה ונסיבותיה. לטענתה, התובע כלל לא נפגע ב"תאונת דרכים" כהגדרתה בסעיף 1 לחוק הפלת"ד ו/או כי חלים במקרה דנן הסייגים הקבועים בסעיף 7(1) הואיל ומדובר בתאונה מכוונת ו/או סעיף 7(4) לחוק הפלת"ד הואיל והרכב שימש או סייע לביצוע פשע.

המסגרת הנורמטיבית
:

4.
סעיף 1 לחוק הפלת"ד מגדיר מהי תאונת דרכים:


"תאונת דרכים"- מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה".


בסייפת סעיף 1 דלעיל נקבעה חזקה ממעטת אשר בהתקיימה האירוע לא ייחשב "תאונת דרכים":


"ואולם לא יראו כתאונת דרכים מאורע שאירע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השימוש ברכב מנועי". (ה.ש. הח"מ).

5.
"החזקה הממעטת מחריגה תאונה מכוונת מכלל "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק בהתמלא שני תנאים מצטברים: האחד, המאורע אירע כתוצאה ממעשה מכוון. השני, המעשה נעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של "אותו אדם". לחזקה הממעטת מתלווה אף תנאי מסייג. תנאי זה קובע כי גם אם מתקיימים שני התנאים המצטברים הנ"ל, קרי מדובר במעשה מכוון והוא נעשה כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, הרי שתאונה מכוונת תוחרג מהגדרת "תאונת דרכים" רק אם הנזק נגרם על-ידי המעשה עצמו ולא על-ידי השפעת המעשה על השימוש ברכב מנועי".

ר' ע"א 2199/99 עזבון המנוח עודד לזר נ' רשות הנמלים, פ"ד נו(1)938, 943.

עוד נקבע בפסה"ד הנ"ל כי החזקה ממעטת זו נותנת תוקף למבחן התעבורתי, ומוציאה מתחולת חוק הפלת"ד סיכונים בהם השימוש ברכב נעשה ככלי וכאמצעי לגרימת הנזק ולא לצרכים תחבורתיים.

6.
ברע"א 1117/09 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' יעקב בלבן (פורסם בנבו), פסקה 4, קבע בית המשפט העליון כי :


"השימוש ברכב יהיה "ככלי לגרימת נזק" רק כאשר ישנו רצון "חפצי" של ממש בתוצאה של פגיעה בגופו או ברכושו של האדם".


וכן כי דרישת הכוונה מתקיימת גם כאשר הפגיעה ב"אותו אדם"- פגיעה מכוונת- היא אמצעי להשגת מטרה אחרת, וככלל, אין להידרש לשאלת המניע שעומד מאחורי גרימת התאונה המכוונת.


ר' אליעזר ריבלין "תאונת הדרכים: סדרי דין וחישוב הפיצויים", עמ' 244 (מהדורה שלישית
1999).




7.
הנטל להוכחת התקיימות החזקה הממעטת מוטל על הטוען לתחולתה, ובענייננו על הנתבעת.
רף ההוכחה הנדרש הוא של מאזן ההסתברויות, אולם ביישומו יש להתחשב בנסיבות המקרה, במהות הטענות ובחומרתן.

ר'
ע"א 2976/00

הפניקס
הישראלי חברה לביטוח נ' לידאווי, תק-על 2002(3) 2877 (2002).

8.
"בית המשפט יבחן היטב את התרחישים האפשריים, את הגרסאות המובאות בפני
ו ואת התשתית הראייתית, בטרם יקבע כי ב"תאונה מכוונת" עסקינן. אולם אם בסופה של בחינה זו שוכנע בית המשפט כי תרחיש התאונה המכוונת הוא התרחיש שיש בו כדי ליתן הסבר לראיות כפי שהוצגו, הוא לא יירתע מלקבוע שהתאונה באה בגדר החזקה הממעטת".


ר' ע"א 9384/05 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' דניאל עסאם (פורסם בנבו 4.4.07), פסקה 2.

רף ההוכחה הנדרש הוא של מאזן ההסתברויות, וביישומו יש להתחשב בנסיבות המקרה, במהות הטענות ובחומרתן, כאשר על בית המשפט לבחון את הגרסאות המובאות בפני
ו, את התשתית הראייתית, וההיתכנות של כל אחת מהגרסאות בנסיבות העניין.

ככל שתתקבל המסקנה בסופה של בדיקה זו כי תרחיש התאונה המכוונת הוא התרחיש המתאים ביותר ואשר יש בו כדי לתת הסבר לראיות שהוצגו, יקבע בית המשפט כי התאונה באה בגדרה של החזקה הממעטת.


ר' ע"א 2976/00 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' לידאווי מג'ידה ואח' (21.10.02).

9.
אף אם הוכח כי לא התקיימה החזקה הממעטת בסייפת סעיף 1 לחוק הפלת"ד עדיין ישנם מקרים המפורטים בסעיף 7 לחוק אשר בהתקיימותם, לא תחול על המבטחת חובה לפיצוי הנפגע.

ודוק,"
סעיף 7

דן בהגבלת זכאות לפיצויים על-פי החוק. סעיף זה מתייחס למקרים אשר עברו את מפתן החוק והם נחשבים כתאונת דרכים. לפיכך זכאים לכאורה הנפגעים הנכללים בגדר הסעיף לפיצויים מכוח החוק, אולם מטעמים של תקנת הציבור נשללת מהם זכאותם זו (ראו: י' אנגלרד פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תש"ן)
[6], בעמ' 117;
ע"א 5773/95

נבולסי נ' אבומנה
[2];

רע"א 2853/96

קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' פרח [
3]). מכאן,


שהוראת
סעיף 7

לחוק נכנסת לתמונה רק כאשר בתאונת דרכים עסקינן. לשון אחר, רק אם אירוע מסוים נחשב ל"תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק, יהיה זה רלוונטי לבחון אם נשללת זכאות הנפגע לפיצויים לאור סעיפי המשנה של
סעיף 7

לחוק (ראו א'
ריבלין תאונת הדרכים

– סדרי דין וחישוב הפיצויים
[7], עמ' 241-240, וה"ש 92 בעמ' 240)".

ר' ע"א 2199/99 המפורט לעיל, עמוד 944.

10.
נבחן להלן האם הצליח התובע, בראש ובראשונה לשכנע את בית המשפט כי היה מעורב רכב בתאונה וכי הפגיעה בגופו נגרמה כתוצאה מפגיעת הרכב בגופו. וככל שיצליח בכך, האם הרימה הנתבעת את נטל השכנוע המוטל עליה, לפי מאזן ההסתברויות, להוכיח התקיימותה של החזקה הממעטת בסיפת סעיף 1 לחוק הפלת"ד , קרי שהתאונה היתה מעשה מכוון, או שיש לשלול מהתובע פיצוי בגין תאונת הדרכים, בהתאם לסעיף 7(1) ו- (ג) לחוק , לאור העובדה כי הוא זה שגרם במכוון לתאונה או מי שהרכב שימש לו או סייע לו לביצוע פשע.
ככל שיורם הנטל כאמור על ידי הנתבעת, דין התביעה יהא דחייתה.

גרסאות התובע והעד מטעמו
:

11.
לטענת התובע, בעת התאונה נכחו במקום, הוא הנתבע והעד מטעמו, מר עבד אלפתאח מקוסי (להלן: "עבד").

12.
טרם תפורט להלן תמצית עדות התובע והעד מטעמו, אקדים ואציין כי עדות התובע והעד מטעמו לא היו אמינות בעיניי, לשון המעטה. עדויות התובע והעד מטעמו, היו רוויות סתירות וחוסר היגיון פנימי, הן ביחס לגרסה שהועלתה על ידי כל אחד מהם בפני
בית המשפט במעמד דיון ההוכחות, הן ביחס לגרסאות קודמות שנמסרו על ידם, והן בהשוואת גרסאות השניים הנ"ל זו לזו.

סתירות אלו, נשזרו כחוט השני, לאורך כל עדויות השניים הנ"ל, ולמעשה ניתן לקבוע כי נמצאו בעדויות אלו יותר סתירות מאשר התאמות ויותר חוסר הגיון מאשר קוהרנטיות, אחידות וסבירות.
זאת ועוד, ובניגוד לנטען על ידי ב"כ התובע, סתירות אלו לא נמצאו רק בעניינים שוליים שאינם בגרעין הגרסה העובדתית, אלא לאורך כל העדויות, בנוגע לאירועים ולנסיבות שקדמו לאירוע, בנוגע לאופן התרחשות האירוע עצמו וכן לאירועים שאירעו לאחריו.




גרסאות התובע
:

13.
אסקור להלן גרסאות התובע לנסיבות קרות התאונה, כפי שפורטו ב- 5 מקורות שונים: בדיווח למוקד של המשטרה, אשר פורט בדו"ח הפעולה, בחקירת התובע במשטרה, בתצהיר הנסיבות , בתצהיר עדות ראשית , ובחקירתו הנגדית בפני
בית המשפט בדיון ההוכחות שהתקיים ביום 3.12.15.


תוך כדי סקירת גרסאות התובע במקורות השונים, אעמוד על הסתירות הרבות שהתגלו בין גרסאותיו השונות של התובע עצמו.

14.
מדו"ח הפעולה של משטרת ישראל מיום התאונה , 15.1.12, שעה 19:59:53 (מוצג נ/5, דו"ח פעולה מס' 6-16-136-3) עולה כי התקבל במשטרה דיווח לפיו:

"מדווח כי המודיע הבחין בחשוד בחצר של הבית שלו, הנ"ל נכנס לרכבו והמודיע דפק לו על החלון, והחשוד עלה לו על הרגל תוך כדי שהוא בורח מהמקום, חלון אחורי מנופץ. נא להפוך מחסומים". (ה.ש. הח"מ)

15.
בחקירת התובע במשטרה אליה התייצב התובע רק 15 יום לאחר התאונה (מוצג נ/4) ולאחר שזומן מספר פעמים להגיע לחקירה, העלה התובע גרסה שונה בתכלית לאירוע. בגרסה זו אין כל זכר לחשוד המסתובב בחצר הבית, לדפיקה על חלון רכב, ולחלון אחורי של רכב מנופץ.
בהתאם לגרסה השנייה,
ביום התאונה הגיעו התובע יחד עם עבד אל מקום העבודה של חברתו נרימן אבו סטילה (להלן:
"נרימן"), אספו אותה, והתארחו בביתו של עבד. לאחר מכן עבד הסיע את התובע ונרימן לבית התובע, שם חיכתה ידידה בשם יעל בן חמו. או אז הופתע התובע לראות את הנתבע בתוך ביתו, באשר הנתבע היה אדם זר מבחינתו שאינו מכיר. התפתח ויכוח בין התובע ויעל מדוע הביאה את הנתבע לביתו. התפתח גם ויכוח בין התובע והנתבע, וכאשר ניסה להוציאו החוצה, שבר הנתבע בקבוק אלכוהול ורצה להצמיד אותו לגרון של התובע. עבד הפריד את הנתבע מהתובע, הוציא אותו החוצה ודיבר אתו. התובע יצא אף הוא החוצה ניגש לרכב הנתבע, ודיבר איתו ואמר לו שעוד יגיע למשפחה שלו כדי להתלונן עליו. (בהמשך העדות במשטרה שינה הגרסה והעיד כי "הוצאנו אותו מהבית החזקנו אותו בידיים שלנו והוצאנו אותו מהבית").


עוד העיד התובע כי הנתבע יצא מהחניה אחורנית בפראות, עלה על רגלו של התובע עם גלגל קדמי שמאלי, אשר עשה "סלטה" בכביש ונפל. עבד לקח את מספר הרכב, והתובע דיווח "למוקד 100 מספר אירוע 136". התובע דיווח על "תאונת פגע וברח".
התובע טען כי לא שבר את החלון לאחר שהנתבע דרס אותו, ולא ראה שהחלון האחורי של רכב הנתבע שבור ולא קפץ על רכב הנתבע. כמו כן, ציין שהתובע ועבד עמדו "אחד ליד השני ליד הרכב שלו דיברנו איתו וקרה מה שקרה".

16.
בתצהיר עדות ראשית מטעם התובע (הזהה בעיקרו לתצהיר הנסיבות שהוגש מטעמו לתיק), הצהיר התובע כי:

נכנס לביתו יחד עם חבר וחברה
. באותה עת שהתה בבית ידידה נוספת שהתארחה בביתו. כשנכנס לבית הבחין בגבר לא מוכר. בין התובע ובין אותו גבר שהינו הנתבע התפתח ויכוח, הוא עזב את הבית והתובע יצא אחריו. התובע ניגש לחלון רכבו של הנתבע וניסה לשוחח עימו, תוך כדי כך הנתבע נסע לאחור על מנת לצאת מהחניה ובעת נסיעתו קדימה פגע בתובע עם החלק הקדמי שמאלי של הרכב. הנתבע המשיך בנסיעה עוד מספר מטרים, והחבר של התובע (ולא התובע) צעק שהוא פגע בתובע עם הרכב. אז עצר הנתבע והסתכל לאחור דרך חלון הנהג והבחין בתובע שרוע על הכביש והמשיך בנסיעה.

17.
בחקירתו הנגדית של התובע בדיון ההוכחות, העיד התובע בתחילה כי עבד חברו הוא זה שהתקשר להודיע למשטרה (בניגוד לגרסתו בחקירת המשטרה), וכי הואיל והעברית של עבד אינה טובה, התקבלה ממנו, כפי הנראה, גרסה שונה לפיה נמצא חשוד בחצר בית התובע.


אקדים ואציין כבר עתה ביחס לטענה בדבר אי ידיעת העברית על בוריה על ידי עבד חברו של התובע, בגינה אף הוגשה על ידי ב"כ התובע בקשה לזימון מתורגמן לדיון, כי מר עבד העיד באריכות רבה בפני
בית המשפט, וכי במהלכה התברר כי העברית שגורה בפיו של מר עבד על בוריה, והוא עצמו אישר כי "אני מדבר עברית. אני לא יודע למה זימנו מתורגמנית" לדיון.


מכל מקום, מאוחר יותר לאחר שהובהר לתובע כי ניתן לקבל הקלטה של השיחה למוקד 100, שינה התובע את גרסתו וטען כי עבד מסר את פרטי האירוע , וכי תוך כדי הדיווח לקח התובע את הטלפון כדי למסור את הכתובת.

למרות שטען כי מסר לכאורה את כתובתו בלבד, וכי ההודעה נמסרה על ידי עבד חברו, ראה לנכון התובע ליתן בהמשך עדותו הסברים לסתירות שעלו מהודעה זו ביחס לגרסתו כיום.

(ר' פרוטוקול מיום 3.12.15, עמ' 5-6).

18.
התובע העיד כי הגיע לבית חברו עבד עם חברים, ואולם (באופן תמוה) אינו זוכר
מיהם אותם חברים.

19.
מאוחר יותר העיד התובע כי נכנס לביתו יחד עם עבד (וזאת בניגוד לגרסת עבד כפי שתפורט בהמשך). (ר' פרוטוקול מיום 3.12.15, עמ' 8, שורה 26, בהשוואה לעמ' 13, שורות 12-14).

עוד העיד התובע (בניגוד לעדותו במשטרה) כי כשהבחין בנתבע שוהה בביתו, לא הפריעה לו עצם הימצאותו של הנתבע בביתו כפי שנטען על ידו קודם לכן, אלא הויכוח שהתפתח בין ידידתו יעל ששהתה בביתו ובין הנתבע, באשר לא רצתה שישהה בבית שלו.
רק לאחר שעומת עם גרסתו הקודמת במשטרה, יצר התובע גרסה משולבת לפיה היה ויכוח בין הנתבע ליעל בנוגע להימצאותו בבית ללא הסכמתה, וגם הפריעה לתובע הימצאות הנתבע בבית.
(ר' פרוטוקול מיום 3.12.15, עמ' 7, שורות 11-13, שורות 22-23).

20.
בניגוד לגרסת התובע במשטרה, התובע הכחיש בחקירתו כי הנתבע הצמיד בקבוק שבור לגרונו, ורק טען כי הנתבע הוא זה ששבר אותו.
למרות המעשה האלים לכאורה שביצע הנתבע, ראה לנכון התובע , באופן תמוה יש לציין, ללוות את הנתבע החוצה לרכבו, כפי שיפורט בהמשך.
(ר' פרוטוקול מיום 3.12.15, עמ' 10-19).

21.
אף בגרעין ו/או בלב ליבה של הגרסה העובדתית אודות נסיבות קרות התאונה עצמה, עלו סתירות רבות בגרסת התובע.


התובע העלה בחקירתו הנגדית גרסה חדשה בנוגע לאופן יציאת הנתבע מבית, וטען כי התובע הוא זה שהוציאו מהבית, ליווה אותו עד לרכב, ודיבר אתו מפתח חלון רכב הנתבע, משך דקות ספורות, כאשר התובע עומד במרחק של כחצי מטר משמאל לרכב. (ר' פרוטוקול מיום 3.12.15, עמ' 7, שורות 27-29, עמ' 9, שורות 1-22).

יוזכר בהקשר זה כי בעדות במשטרה העיד התובע כי עבד הוציא את התובע, ואף דיבר אתו, ובהמשך עדותו כי התובע ועבד הוציאו את הנתבע יחדיו מהבית, ואילו בתצהיר התובע הוצהר על ידו כי הנתבע עזב את הבית בלבד.

זאת ועוד, בהודעה למשטרה נמסר כי התובע דפק על חלון הרכב, ואילו עתה צויין כי הנתבע פתח את החלון ביוזמתו מבלי שהתובע דפק על החלון.


אקדים את המאוחר ואציין בהקשר זה, כי בחקירתו הנגדית של עבד הוא העיד שוב ושוב כי התובע כלל לא דיבר עם הנתבע ולא עמד במרחק של חצי מטר מהרכב אלא צמוד לרכב.
(ר' פרוטוקול מיום 3.12.15, עמ' 14, שורות 16-23).

22.
בכל הנוגע למוקד הפגיעה של הרכב בגופו של התובע, הוא העיד בחקירתו הנגדית כי :

"דיברתי אתו מספר דקות ואז הבחור הניע את האוטו יוצא אחורה כדי לצאת מהחניה

אני עמדתי, הוא יצא בעודי מדבר אתו, הוא יצא בפראות ופגע בי בחלק הקדמי שמאלי, בפגוש של הנהג של האוטו ואני נפלתי".

(ר' פרוטוקול מיום 3.12.15, עמ' 9, שורות 20-22).


יודגש כי גרסה זו אינה תואמת את גרסתו של התובע בחקירת המשטרה שם טען כי נפגע מגלגל שמאלי של הרכב.


לאחר שהתובע נדרש להסביר חוסר ההיגיון ואי היתכנות התאונה והפגיעה בגופו כפי הנטען, שכן בהתאם לגרסה זו אמור היה התובע לסבול מפגיעה בשוק או ירך ימין, ובכל מקרה לא בכף רגל שמאל, העלה התובע גרסה חדשה שלא בא זכרה באף אחת מגרסאותיו הקודמות, ולפיה התובע ביצע סיבוב כלפי הרכב טרם הפגיעה בו, כמפורט להלן:

"ש.
איך בהשתלשלות הזאת שאתה מתאר הרכב עלה לך על רגל שמאל (כף רגל) . הוא היה

אמור לפגוע לך ברגל ימין, לפי ההדגמה שלך, איך דווקא לפי תיאורך מה שנפגע אצלך

בין היתר היה כף רגל שמאל?
ת.
מבהיר, כשהוא נסע אחורה הסתובבתי כלפיו ולכן הרגל השמאלית הייתה חשופה לפגוש

השמאלי של הרכב".
(ר' פרוטוקול מיום 3.12.15, עמ' 9, שורות 27-31).

למותר לציין כי גם
בהתאם לגרסתו החדשה של התובע, לפיה הסתובב כלפי הרכב ולכן נפגע מפגוש שמאל של הרכב, לא יכולה להיות פגיעה בכף רגל שמאל, ולכל היותר הפגיעה עשויה להיות בשוק או ירך או ברך שמאל.

התובע לא סיפק כאמור כל הסבר לחוסר היגיון זה בגרסתו.

מאוחר יותר, בהמשך החקירה, משנשאל התובע, האם הרכב עלה עם הגלגל על כף הרגל, השיב לכך התובע בחיוב, ואולם לא הסביר הכיצד יתכן כי כך אירע נוכח דבריו הקודמים.

מכל מקום, התובע הבהיר כי חלקים אחרים של רגל שמאל לא נפגעו, עובדה המגבירה את חוסר ההיגיון והיעדר כל היתכנות פיזיקלית לגרסתו בדבר אופן פגיעתו הפיזית.
(ר' פרוטוקול מיום 3.12.15, עמ' 10, שורות 16-17, 22-23).

23.
כשנשאל התובע אודות התנפצות השמשה האחורית של הרכב, העיד כי :

"אולי זה נגרם אחרי שמחמוד עשה אחרי הפגיעה כשיצא מהזירה ולא עצר לראות מה קורה עם הרגליים ועל מנת לכסות את עצמו הגיע למשטרה אחרי כמה דקות ספורות עם שמשה שבורה על מנת לכסות את עצמו על התאונה של פגע וברח, האם זה לא סביר??"

(ר' פרוטוקול מיום 3.12.15, עמ' 10, שורות 29-31).

24.
יש להזכיר בהקשר זה שוב את הדיווח למשטרה "בזמן אמת" במסגרתו התקבל דיווח מהתובע עצמו לפיה, שמשת הרכב מנופצת. פרט זה נמסר כאמור על ידי התובע ו/או עבד על מנת שהמשטרה תוכל לאתר את רכב הנתבע, מאחר שדווח כאמור כי התובע נפגע בתאונת "פגע וברח".
עצם הדיווח מלכתחילה על השמשה המנופצת משמיטה לחלוטין את הקרקע תחת גרסתו של התובע, אשר ממילא רוויית סתירות וחוסר היגיון, והרושם המתקבל הוא כי כפי הנראה השמשה נופצה בעיצומו של האירוע שאירע בנוכחות התובע, עבד והנתבע, וכי הנתבע לא היה זה שניפץ אותה מאוחר יותר לאחר עזיבתו את המקום, כפי הנטען על ידי התובע.


גרסאות העד מטעם התובע, מר עבד אלפתאח מקוסי
:

25.
אסקור להלן גרסאות העד עבד לנסיבות קרות התאונה, כפי שפורטו ב- 4 מקורות שונים: בדיווח למוקד של המשטרה, אשר פורט בדו"ח הפעולה, בחקירת עבד במשטרה, בתצהיר עדות ראשית מטעמו ובחקירתו הנגדית בפני
בית המשפט בדיון ההוכחות שהתקיים ביום 3.12.15.


תוך כדי סקירת גרסאות העד במקורות השונים, אעמוד על הסתירות הרבות שהועלו בין גרסאותיו השונות של העד עצמו ובין גרסאות התובע.

26.
הדיווח למוקד המשטרה בזמן אמת פורט בהרחבה לעיל, עם זאת, שוב יוזכר כי הדיווח למוקד המשטרה כלל תיאור של אדם זר הנצפה בחצר הבית, דפיקת התובע על חלון הרכב, עלייה על רגל התובע תוך בריחה מהמקום וחלון אחורי מנופץ.

27.
בחקירה במשטרה (מוצג נ/7) כ- 11 ימים לאחר האירוע, העיד עבד כי התובע היה אצלו בבית ושתה קפה, ולאחר מכן הקפיץ אותם (לא ברור את מי?) לבית התובע, ואיך שהגיעו הזמינו את עבד לבית, אז התברר כי התפתח ויכוח בתוך הבית בין התובע לאדם זר (שבדיעבד התברר שהינו הנתבע) , כי היה ויכוח בין גברת ששהתה בבית לבין הנתבע, וכי הנתבע שבר בקבוק בבית. עבד הבהיר לנתבע שעליו לצאת מהבית, וכמו כן אמר לתובע כי עליו לסגור את העניין. ולאחר שהנתבע נכנס לרכב, התובע התחיל להתווכח אתו "הבן אדם רץ ראיתי שכמאל הסתובב ונפל על הרצפה. מיד לקחת מספר אוטו שמתי על נייר ונתתי לכמאל ובא שוטר ונתתי את הפרטים שלי ונסעתי". עוד העיד עבד כי ראה את רכב הנתבע פוגע בתובע ברגל השמאלית וכי התובע נפל כמו "מאוורר", וכי "לא שמתי לב אם החלון שבור מאחורה". (עמ' 2 למוצג נ/7).

28.
מתצהירו של עבד עולה בראש ובראשונה כי הוא זה אשר דיווח על האירוע למשטרה, וכי העביר את הטלפון לתובע רק לשם מסירת כתובת ביתו.
על אף שעבד הוא זה שמסר את הדיווח כאמור למשטרה, אין בתצהירו כל זכר לאמור בדיווח זה, לרבות התיאור של אדם זר הנצפה בחצר הבית, החלון האחורי המנופץ ודפיקת התובע על חלון הרכב.
בתצהיר עבד צוין כי לאחר שהתברר כי התפתח ויכוח בין התובע והנתבע בתוך ביתו של התובע, הוא ביקש מהנתבע לעזוב ויצא יחד עם התובע לוודא כי הנתבע עוזב את המקום.
או אז נכנס הנתבע לרכבו נסע מעת אחורה כדי לצאת מהחניה, לחץ על דוושת הגז , זינק קדימה, פגע בתובע והפילו ארצה. הנתבע המשיך בנסיעה, ורק לאחר שעבד צעק לו הנתבע נעצר הסתכל מבעד לחלון והמשיך בנסיעה.

29.
בחקירתו הנגדית של עבד בבית המשפט התגלו סתירות רבות, בהשוואה לגרסת התובע, על אף שלכאורה שניהם נכחו לאורך כל ההתרחשויות שקדמו לאירוע, באירוע עצמו ולאחריו.

30.
בחקירה הנגדית העיד עבד כי באותו היום הגיעו התובע וחברתו נרמין לעבודתו ולא לביתו כפי שנטען על ידי התובע בשלל גרסאותיו וכפי שנטען על ידי עבד עצמו בחקירתו במשטרה.
(ר' פרוטוקול מיום 3.12.15, עמ' 12, שורות 18-20).

לאחר הביקור במקום העבודה, הסיע אותם עבד לביתו של התובע, אז ירדו התובע ונרמין מהאוטו. עבד חיכה מחוץ לבית משך מספר דקות, עד שהרשו לו להיכנס לבית.
(ר' פרוטוקול מיום 3.12.15, עמ' 13, שורות 12-14).
ההמתנה לכאורה מחוץ לבית התובע, עומדת בניגוד לגרסת התובע שפורטה לעיל, ולגרסתו של עבד במשטרה, ולפיה התובע ועבד נכנסו יחדיו לבית.

31.
לאחר שעבד התקרב לדלת ונכנס לבית (כשלא ברור אם הוזמן או לא הוזמן כאמור להיכנס לבית התובע) הוא ראה ויכוח בין התובע ואדם זר (הנתבע) וכי הייתה בדירה עוד בחורה. עבד ביקש מהנתבע לעזוב את הבית ויצא יחד עם התובע ללוות אותו מחוץ לבית. הנתבע יצא "בהתביישות" מהבית ולאחר שיצא מהחניה ונסע קדימה, ראה את התובע נופל וצעק "דרסת אותו הרגת את הבן אדם" לקח את מספר הרכב, רשם על היד ודיווח למשטרה.
(ר' פרוטוקול מיום 3.12.15, עמ' 13, שורות 14-22).

32.
ככל שאכן כך היה, וכי עבד הוא זה שדיווח למשטרה, לא ברור כאמור, מדוע הדיווח למשטרה שונה בתכלית מהתיאור שתואר כאמור אודות האירוע.

תוכן הדיווח למשטרה מצוי בגרעין הגרסה העובדתית, ולמרות זאת הוא עומד בסתירה מוחלטת לגרסת עבד במועדים המאוחרים למסירת דיווח זה.
סתירה זו אינה שולית או אגבית, אלא סתירה העומדת בבסיס גרסת התובע ועבד.
למותר לציין, המשקל הרב המיוחס לעדות ראשונית, הקרובה ביותר לזמן התרחשות האירוע לעומת עדויות שונות שהינן בבחינת עדות כבושה שיש לדחותה, ואשר הועלו בשלב מאוחר יותר.

33.
זאת ועוד, עבד שולל באופן תמוה בחקירתו כי היה אירוע אלים כלשהו בין התובע והנתבע, וכי הנתבע לא שבר בקבוק בבית ולא רצה להצמידו לגרונו של התובע. רק לאחר שעומת עם גרסתו במשטרה בעניין (שם העיד כי ראה את הנתבע שובר את הבקבוק), טען עבד כי היה
בקבוק שבור ואולם לא ראה מי שבר אותו. (ר' פרוטוקול מיום 3.12.15, עמ' 16, שורות 2-19).

34.
מכל מקום, לשיטתו של עבד, התובע התקרב לרכב, והיה צמוד אליו. התובע לא הספיק לדבר עם הנתבע, כי הוא אמר לו לא לדבר אתו, וכשעוד לא התכופף כדי להתחיל לדבר אתו, נפגע התובע בעת שהנתבע נסע לאחור ואחר כך קדימה עם רכבו.

משנשאל עבד איזה חלק של הרכב פגע בתובע, טען כי מדובר באחד הגלגלים הקדמי או האחורי, ולא היה לו מושג באיזה רגל נפגע התובע.

(ר' פרוטוקול מיום 3.12.15, עמ' 14 ו-15).
בדברים אלו, סותר עבד את גרסת התובע, הן בנוגע למרחק בו עמד התובע מרכב הנתבע, הן בנוגע לעצם השיחה שהתנהלה בין התובע והנתבע משך מספר דקות, והן בנוגע לחלק ברכב הנתבע אשר לכאורה פגע בגופו של התובע (אותו הוא ממילא לא יודע לציין במדויק, על אף שלכאורה נכח במקום).


עבד אף לא מבהיר הכיצד פגיעה של רכב הנתבע באמצעות גלגל העולה על כף רגלו של התובע, אמור לגרום לו להסתובב כמו "מאוורר". ברי כי גרסה זו אינה עולה בקנה אחד עם כל היגיון והיתכנות פיזיקלית של הנטען, אף ללא צורך במומחיות כלשהי אלא בהיגיון בריא בלבד.

35.
עוד יצוין כי עבד ציין כי החלון של רכב הנתבע היה פתוח, כיוון שמיד עם כניסתו לרכב פתח את החלון. למרות זאת כאמור, בדיווח למשטרה, ציין עבד כי התובע דפק על החלון (כפי הנראה הכוונה של הרכב).

(ר' פרוטוקול מיום 3.12.15, עמ' 15 , שורות 26-27).

36.
אף מיקום עמידתם של התובע ועבד ביחס לרכב התובע , נמצא שונה בכל אחת מהגרסאות. מגרסת התובע במשטרה שפורטה לעיל עולה כי התובע ועבד עמדו "אחד ליד השני ליד הרכב שלו דיברנו איתו וקרה מה שקרה". לעומת זאת בחקירת עבד הוא העיד כי לא התובע ולא הוא דיברו עם הנתבע בעת כניסתו לרכב, וכי בכל מקרה עבד עמד בצד הימני מאחורי הרכב על המדרכה.
(ר' פרוטוקול מיום 3.12.15, עמ' 15 , שורות, 8-9 28-29).

37.
בכל הנוגע לשמשת הרכב האחורית, הגדיל עבד והעלה גרסה תמוהה לחלוטין, אשר אף היא עומדת בסתירה לדיווח שלו למשטרה בזמן אמת, אז דיווח שהשמשה האחורית מנופצת.
בחקירתו בביהמ"ש
אישר עבד כי ראה בוודאות את השמשה האחורית ממקום עמידתו מאחורי הרכב בצד ימין. חרף זאת, ובאופן תמוה, טען עבד כי ראה בוודאות כי חלונות הרכב לא נשברו, ולגבי השמשה האחורית לא היה לו מושג.
ברי כי אין כל הגיון בתשובה זו, וברי כי תשובה זו המבחינה בין החלונות של הרכב לבין השמשה האחורית, מלמדת על ניסיונו של עבד להסתיר את ידיעותיו אודות שאירע לשמשה האחורית, עליה דיווח בעצמו כי היא מנופצת ב"זמן אמת".

38.
ניתן לסכם כסיכום ביניים כי כבר משמיעת עדויות התובע והעד מטעמו, תוך השוואת גרסאותיהם השונות של כל אחד מהם אשר הועלו על ידם במועדים שונים, לרבות
השוואת גרסאות התובע וגרסאות העד מטעמו, ברי כי הרושם שהותירו עדויות אלו , הינו רושם בלתי אמין, לשון המעטה. למצער ניכר כי גרסאות התובע והעד מטעמו לא נמצאו ככאלו שהינן קוהרנטיות ו/או עקביות ו/או
המתאימות זו לזו ומשתלבות זו לזו, אלא ההיפך לגמרי.

גרסת הנתבע
:

39.
להבדיל מגרסאות התובע ועבד, גרסתו של הנתבע, כפי שפורטה בחקירת המשטרה (מוצג ת/1)
ובחקירתו בפני
בית המשפט, הותירה רושם אמין, על אף שהיא עסקה בעניינים אישיים, אינטימיים ובלתי נעימים. בעדות הנתבע, נמצאו סתירות מועטות, אשר לא עמדו בלב ליבה של הגרסה העובדתית של אירוע התאונה הנטענת.
גרסתו של הנתבע אף תאמה ממצאים עובדתיים חיצוניים, לרבות מוקדי הפגיעה ברכב, מוקדי הפגיעה בגופו של התובע וכיוצ"ב.

40.
במסגרת חקירתו של הנתבע במשטרה, כבר ביום התאונה, לאחר שהוא ביוזמתו הגיע לתחנת המשטרה, העיד הנתבע כי התובע עמד מטר מהרכב ולאחר שהנתבע התחיל בנסיעה קדימה, התקרב התובע לרכב, שבר את החלון האחורי של רכב הנתבע. לאחר שעצר הנתבע אמר התובע שהוא דרס אותו, ולכן הנתבע נסע לתחנת המשטרה.

הנתבע הוסיף והעיד כי הגיע לבית התובע יחד עם ידידה בשם יעל, על מנת לבקר חברה שלה בשם נרימן. לאחר כ- 5 דקות של ישיבה בבית, הגיעו התובע ועבד דחפו את הדלת ונכנסו.

התובע החל לצעוק על הבחורות והחל לצלם את הנתבע והבחורות עם מצלמה ואמר לה שהיא בוגדת בו. התובע התקרב לנתבע, ולאחר שאמר לו שלא ינהג באלימות, שבר התובע בקבוק וודקה על השולחן ונרימן נפצעה ברגלה. התובע דרש שיצא מהבית ולאחר יציאת הנתבע הגיע התובע לאמצע הכביש ובעת שהנתבע החל לצאת מהחניה, התובע התקרב לרכב ונתן מכה חזקה על החלון של הרכב ושבר אותו. הנתבע שולל לחלוטין פגיעה של רכבו בגופו של התובע.
הנתבע מבהיר "אני לא פגעתי בו . אני נסעתי קדימה אחרי שנשבר החלון אני הייתי באמצע הכביש. כבר עצרתי רציתי לחזור אחורה וחשבתי שיהיה בלגן אז נסעתי קדימה". (ר' עמוד 2 למוצג ת/1).
הנתבע שלל כל תקיפה קודמת של התובע, ומאידך סבר כי התובע שבר את החלון של הרכב :
"אני חושב ביד שלו הוא קפץ על הרכב ושבר את החלון. לא ראיתי אותו כלום הוא רחוק מהרכב מטר וחצי ואמר לי שאני פגעתי בו ושבר את החלון". (ר' שם). הנתבע אף ציין כי יעל בן חמו ידידתו הייתה עדה לשבירת החלון.

41.
במסגרת חקירתו של הנתבע בדיון ההוכחות, חזר הנתבע על אותן עובדות העומדות בגרעין ובמוקד גרסתו.
"הרכב חנה משמאל למדרכה ומשמאל ליחידת דיור. אני רציתי להיכנס לרכב, נכנסתי לרכב, אחד עמד על המדרכה מאחורי האוטו ואחד עמד מול הדלת של הנהג, הסתכלתי עליו והוא התרחק מטר וחצי מהאוטו, אני יצאתי, שמעתי מכה מאחורה על החלון של הרכב האחורי. השמשה האחורית נשברה. התובע צעק "דרסת אותי", עצרתי ובגלל שהמצב היה חם הלכתי לתחנת המשטרה והגשתי תלונה".
(ר' פרוטוקול מיום 3.12.15, עמ' 17, שורות 12-16)

42.
בהמשך עדותו הוסיף הנתבע , כפי הנראה לשם חיזוק גרסתו, תוספת חדשה לעדות ולפיה, נרימן בת זוגו של התובע, התקשרה אליו על מנת שישנה את עדותו במשטרה ויטען כי היה בחצר וכי התובע ועבד חשבו שהוא גנב. למרות זאת הנתבע הגיש תלונה אודות שאירע בפועל לשיטתו.

כמו כן, הועלתה עדות חדשה ונוספת של הנתבע ולפיה גם יעל ידידתו התקשרה אליו ודיווחה לו כי התובע ועבד רוצים לטפול עליו האשמה כי ביצע תאונת "פגע וברח".

(ר' פרוטוקול מיום 3.12.15, עמ' 17, שורות 16-18, עמ' 25, שורות 13-14).

43.
לא ברור אם שיחות הטלפון הנטענות עם יעל ונרימן אכן התרחשו בפועל, וברי כי מדובר בעובדות חדשות שלא בא זכרן בעדות הראשונה של הנתבע. ברם, בכל מקרה שיחות אלו אינן מצויות בלב הגרסה אודות אופן קרות התאונה, ואין מחלוקת כי הנתבע, הגיע לתחנת המשטרה, זמן קצר לאחר האירוע, אם בשל האזהרה שניתנה לו בשיחת הטלפון ואם בשל החשש כי יואשם בתאונת פגע וברח נוכח זעקות התובע או חברו עבד, כי הנתבע דרס אותו.

44.
הנתבע העיד בחקירתו כי עם כניסת התובע ועבד לבית, שכב הנתבע לצד נרימן (חברתו של התובע) על מזרון, כשהוא צמוד אליה, והתובע מיהר לצלם אותם במצב זה. עוד יצוין כי הנתבע אישר כי לא מדובר
בפגישה ראשונה שלו ושל נרימן, וכי מעת כניסתו לבית ועד להגעת התובע ועבד לבית חלפו כ- 5-7 דקות בלבד.

(ר' פרוטוקול מיום 3.12.15, עמ' 17, שורות 21-30).

45.
נרימן, כך נטען, נמנעה מלהיות בקשר ישיר עם הנתבע, אלא דרך יעל בלבד, והייתה לנתבע התחושה כי היא מסתירה ממנו משהו, וכי כל הזמן היא טענה כי היא גרה עם חברה, עד שהזמינה אותו ליחידת הדיור.


(ר' פרוטוקול מיום 3.12.15, עמ' 19, שורות 23-28).

46.
גרסה זו של הנתבע, אודות הנסיבות הכלליות שקדמו לקרות התאונה, מתיישבת עם התנהגותם של התובע ועבד בעת כניסתם לבית, ומצביעה ברמת סבירות גבוהה, כי כפי הנראה חשד התובע בכך שנרימן נפגשת עם גבר אחר בבית, וכי בשל כך ארב להם יחד עם עבד, על מנת לתפוס אותם "על חם" ולצלם אותם בבית בעת שגילה אותם יחדיו. בתחילה נעלו התובע ועבד את דלת הבית, ורק מאוחר יותר פתחו אותה ואפשרו לנתבע לצאת.

גרסה זו אף מתיישבת עם גרסת הנתבע בחקירתו במשטרה שם העיד כי בעת שהתובע ועבד נכנסו לבית, התובע החל לצעוק על הגברות והתחיל לצלם עם מצלמה ואמר לנרימן שהיא בוגדת.

47.
הנתבע מבחינתו הבהיר לתובע כי הוא אורח בבית, ושאם יש לו בעיה שיזמין משטרה. או אז התובע שבר בקבוק וודקה ונרימן נפצעה מדריכתה על זכוכית ונפצעה. גם חלק זה בגרסתו תואם את גרסת הנתבע במשטרה.

(ר' פרוטוקול מיום 3.12.15, עמ' 20 , שורות 8-14).

48.
עוד העיד הנתבע כי בעת שיצא לעבר רכבו יעל לקחה משהו מרכבו וכי התובע עמד משמאל לרכב באמצע הכביש, מרחק של כמטר וחצי. כל המגע שבין התובע ורכבו של הנתבע התמצה אך ורק בכל שהתובע קפץ על הרכב מאחור ושבר את השמשה האחורית.


אחרי זה צעק התובע "דרסת אותי" והנתבע הסתכל במררה וראה שהשמשה נשברה לגמרי ואת התובע יושב באמצע הכביש.

התובע הבהיר כי נסע מהמקום על מנת שלא יהיה חיכוך בין הצדדים כי המצב היה "חם" לדבריו, וכי ממקום האירוע נסע ישירות לתחנת המשטרה והמתין עד לחוקר שהתפנה באמצע הלילה.

(ר' פרוטוקול מיום 3.12.15, עמ' 23, שורות 1-18, עמ' 24 , שורות 5-6, עמ' 25, שורות 30-31).
49.
גרסה זו של הנתבע אמינה בעיני, תואמת בגרעין הגרסה באופן מדויק לגרסה הקודמת שהועלתה על ידו במשטרה ולכשעצמה הינה גרסה בעלת הגיון פנימי וסבירות נוכח הנסיבות הכלליות שתוארו כאמור.
הנתבע נקלע לסיטואציה בה התובע שהינו בן זוגה של נרימן נוכח במו עיניו במצב האינטימי בו שהו השניים, חמתו בוערת בקרבו, גורמת לו לנעול את הדלת, לצלם את השניים, לשבור בקבוק מתוך כעס על הנתבע, ומאוחר יותר לרדוף אחר הנתבע שרק רצה לברוח מהמקום, וחמור מכך גורמת לתובע לקפוץ על רכבו של הנתבע ולשבור את השמשה האחורית.
זאת ועוד, העובדה כי התובע ועבד נכנסו לבית דקות ספורות לאחר כניסת הנתבע לבית, מלמדת על מארב כלשהו או על צירוף מקרים מדהים, אשר הביא לכך שנרימן תתגלה יחד עם הנתבע, בפני
בן זוגה, בעיצומו של הבילוי האינטימי שהתרחש.



בחינת התרחשותה של "תאונת דרכים" כמשמעותה בחוק הפלת"ד והתקיימות סעיפים 7(1) ו- 7(4)
לחוק זה:

50.
בבחינת עדויות התובע והעד מטעמו, עבד, תוך התייחסותי בהרחבה לעיל למהימנות התובע והעד מטעמו, לסתירות, לתמיהות ולחוסר ההיגיון הפנימי שעלה מעדויות אלה, לא שוכנעתי כי התובע הרים את הנטל המוטל עליו במשפט האזרחי להוכיח כי היה מעורב ב"תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הפלת"ד.

51.
סבורני כי במקרה הנדון בפני
י, מתקיימת ברמת ההוכחה הנדרשת במשפט האזרחי, החזקה הממעטת המופיעה בסיפת הגדרת המונח "תאונת דרכים" בסעיף 1 לחוק הפלת"ד, ולפיה כאמור "לא יראו כתאונת דרכים מאורע שאירע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השימוש ברכב מנועי".

52.
לאחר בחינת כלל הראיות שהובאו בפני
, שוכנעתי כי תרחיש התאונה המכוונת הוא התרחיש שיש בו כדי ליתן הסבר הסביר וההגיוני ביותר לראיות שבפני
י. ואסביר.

53.
במקרה דנן, אף אם היה מגע בין רכב הנתבע לבין גופו של התובע, הרי שהוא לא נגרם עקב השימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה, אלא כתוצאה מקפיצת התובע על רכבו של הנתבע
תוך שבירת השמשה האחורית של הרכב. פגיעתו של התובע, ככל שהייתה, אירעה בעת שבירת שמשת הרכב, במטרה לגרום לנתבע נזק רכוש, ולא עקב שימוש ברכב לצרכיו התחבורתיים.

54.
כל אדם שקופץ כלפי מעלה, סופו שיפול חזרה ארצה, וזאת ללא קשר לשאלה אם הרכב היה בעצירה או בנסיעה קדימה או אחורה. לפיכך, לא מן הנמנע כי כתוצאה מקפיצה ופגיעה מכוונת זו כאמור, ומעוצמתה, נפל התובע ארצה ונחבל וללא קשר לנסיעת הרכב או מהשימוש והייעוד התחבורתי שלו.

55.
התנפצות השמשה בעיצומו של האירוע שניכר כי היה אלים ומתוח, ובפרט נוכח הנסיבות שקדמו לו מלמדת כי בוצעה פעולה מכוונת (אשר כללה רצון חפצי של ממש) לפגיעה בשמשת הרכב וניפוצה.
(ר' בעניין זה פסה"ד בלבן ואליצור שפורטו לעיל).


56.
זאת ועוד, חלקי הרכב שהיו מעורבים בפגיעה, על פי גרסת התובע, אינם מתאימים לנזקים שאירעו בסופו של דבר לרכב הנתבע. רכב הנתבע לא נפגע אלא שמשת הרכב האחורית בלבד. לא יעלה על הדעת כי התנפצות השמשה תיגרם כתוצאה מפגיעת פגוש קדמי שמאלי ברגלו של התובע, תהא זו רגל ימין או שמאל. התנפצות השמשה האחורית של הרכב אף לא עשויה להתרחש כתוצאה מעליית גלגל רכב הנתבע על כף רגלו של התובע, כפי שנטען על ידו באחת מגרסאותיו.

57.
ככל שאכן המגע היחיד בין גופו של התובע לרכב היה בעת ניפוץ השמשה, ברי כי אין לפגיעה זו ברכב, השלכה כלשהי לפגיעות הגופניות הנטענות גופו של התובע, ומכאן שלא בהכרח כי פגיעות גופניות אלו קשורות באופן כלשהו לאירוע התאונה הנטען.

ודוק, במידה שהתובע היה נפגע מהפגוש הקדמי של רכב התובע, הרי שהוא היה אמור להיפגע בשוק ו/או בירך ו/או בברך, ובכל מקרה לא להיפגע בכף רגלו דווקא. (כשלא ברור באיזה משתי רגליו מדובר).

דו"ח חדר המיון אשר צורף כנספח לכתב התביעה, אינו מלמד על תלונה לפגיעה ברגליו של התובע אלא לפגיעה בכף רגלו השמאלית בלבד, בשורש כף יד ימין וכאבי גב תחתון.

חמור מכך, דו"ח פינויו של התובע באמבולנס מתייחס לפגיעה בקרסול ימין ולא בקרסול שמאל.

58.
הנסיבות הכלליות של המקרה דנן, הסתירות וחוסר ההיגיון בגרסת התובע בנוגע למוקדי הפגיעה בגופו למול מוקדי הפגיעה של רכב הנתבע בו, וחוסר ההתאמה לגרסאות קודמות של התובע בעניין ולגרסאות העד מטעמו, מחזקים את החשד כי בוצעה בענייננו פגיעה בכוונת מכוון ברכבו של הנתבע, ויתכן כי לאחריה, מבלי לקבוע מסמרות בעניין, גמל בליבו התובע להעליל על הנתבע כי הוא דרס אותו. חשד זה מתחזק כאמור נוכח ההודעה הראשונית שנמסרה למוקד המשטרה, בה הוצג מצג שווא לפיו אין לכאורה כל קשר בין התובע והנתבע, וכי מדובר באדם זר הנצפה בחצר ביתו, וכל זאת שעה שבפועל אותו אדם זר, שהה בבית התובע במצב אינטימי עם בת זוגו, דקות ספורות קודם למסירת ההודעה.

59.
למעלה מכך, ואף אם האירוע היה נחשב "תאונת דרכים" ולא הייתה מוכחת התקיימותה של החזקה הממעטת כאמור, הרי שעדיין מתקיימים לטעמי במקרה דנן, סעיפים 7 (1) ו- 7(4) לחוק הפלת"ד אשר מגבילים ומונעים זכאות הנפגע לקבלת פיצוי בגין תאונת דרכים מקום בו הנפגע הוא זה שגרם לתאונה במתכוון ו/או מי שהרכב סייע בידו לביצוע פשע.

60.
ודוק, התובע בקפיצתו על הרכב ושבירתו את השמשה גרם במתכוון ל"תאונה" / לאותו מגע הנטען בין הרכב לתובע, וקפיצתו על הרכב סייעה בידיו לבצע עבירה כלפי הנתבע ורכושו. מכאן כי אף אם התובע נפל ארצה לאחר קפיצתו אם כתוצאה מעוצמת הקפיצה על הרכב ואם כתוצאה מנסיעת הרכב קדימה, הרי שהוא זה שגרם לכך באופן מכוון ועליו לשאת בתוצאות מעשיו, ובוודאי שלא להשיתם על כתפי הנתבעים.

61.
מההיבט של האינטרס הציבורי, אין זה ראוי כי לאדם המבקש לפגוע באחר באופן מכוון ולעשות כלפיו מעשה עבירה , תינתן האפשרות להשית את חובת הפיצוי על הנתבעים עצמם, וכפועל יוצא על ציבור הנהגים בכלל על-ידי כך שישתמש בכלי רכב לצורך מטרה זו.
אין זה מתקבל על הדעת, ובוודאי נוגד את תקנת הציבור, שבאופן זה יוכל אותו אדם להבטיח שאם יצליח בתוכניתו, יזכה בסופו של יום בפיצויים לפי חוק הפלת"ד. ונאמר כבר ו"לא יהא חוטא נשכר".

62.
לאור כל האמור, ולאחר שקלול כל הראיות שהובאו בפני
י, סבורני כי הנתבעת הרימה הנטל המוטל עליה גם להוכחת התקיימות החזקה הממעטת דל סעיף 1 לחוק הפלת"ד ושל סעיפים 7 (1) ו- 7(4) לחוק הנ"ל.

63.
בהקשר זה יצוין כי נטל ההוכחה כאמור, ברמת ההסתברות הנדרשת במשפט האזרחי, הורם על ידי הנתבעת, ובית המשפט לא נזקק להבאת ראיות נוספות, כדוגמת עדות הגב' יעל בן חמו והגב' נרימן.
עדות אלו זומנו על ידי בית המשפט בהתאם לבקשת הנתבעת ואולם לא התייצבו לדיון. הנתבעת וויתרה על האפשרות להורות על זימונם בצו הבאה וזאת נוכח שקילת טיב עדויות התובע והעד מטעמו למול עדות הנתבע. החלטה מושכלת זו הינה אפשרית ולגיטימית, ואין בנסיבות האמור כדי לזקוף מאומה לחובתה.

סוף דבר
:

64.
לאור כל המפורט לעיל ומשלא הוכח כי התובע נפגע בתאונת דרכים כמשמעותה בחוק הפלת"ד ולחילופין כי מתקיימים סעיפים 7 (1) ו- (4) לחוק הפלת"ד, אני רואה לנכון להורות על דחיית התביעה.




65.
כמו כן, אני מחייבת את התובע בתשלום הוצאות הנתבעת 2 בסך של 8,500 ₪ בתוספת מע"מ כחוק.

66.
לא נכחתי כי נגרמו לנתבע 1 הוצאות בגין ניהול תביעה זו, ולכן אין בעניינו צו להוצאות.



המזכירות תמציא פסק הדין לב"כ הצדדים
.

ניתן היום,
כ"ד כסלו תשע"ו, 06 דצמבר 2015, בהעדר הצדדים.










א בית משפט שלום 19968-05/14 כמאל אבו סמרה נ' מחמוד נעמה, הראל חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 06/12/2015)