פסקי דין על ניסן ברוכים |

17998-10/14 עלח     09/12/2015




עלח 17998-10/14 ניסן ברוכים נ' מדינת ישראל - משרד האוצר אגף מס הכנסה








בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו


על"ח 17998-10-14


09 דצמבר 2015

לפני
:

כב' השופטת
אירית הרמל

ה
מערער
ניסן ברוכים
ע"י ב"כ: עו"ד טויזר
-

ה
משיב
מדינת ישראל - משרד האוצר –אגף מס הכנסה



ע"י ב"כ
עו"ד קפשוק


פסק דין


1.
לפני ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 16.6.14 ומיום 15.9.14 (להלן - "הוועדה") מכוח סעיף 9(5) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], ותקנה 11 לתקנות מס הכנסה (קביעת אחוזי נכות), תש"ם - 1979.

2.
למערער, יליד 1945, נקבעה על ידי ועדה רפואית מדרג ראשון, לצורכי פטור ממס הכנסה,
נכות צמיתה בשיעור של 45.32% החל מיום 18.4.11. המערער ערער על קביעה זו.

3.
כאמור, ביום 15.9.14 התכנסה ועדה רפואית לעררים לדון בעניינו של המערער. הוועדה קיבלה את עררו באופן חלקי וקבעה כי נכותו הצמיתה עומדת על 71.65% החל מיום 23.3.04. להלן סיכום אבחנותיה:

"אריספלס חוזרים. דום נשימה בשינה.
הרחבה של האורטה העולה.
מצב לאחר אוטם, מצב לאחר הרחבות מילעוריות בעורקים הכלליים.
מצב לאחר שני ניתוחי מעקפים. קוצר נשימה במאמצים."

4.
הוועדה פירטה בסיכום קביעתה את אחוזי הנכות החדשים וציינה כי היא מקבלת את חוות הדעת בתחום העור וה-א.א.ג. כן ציינה הוועדה כי היא מקבלת את חוות הדעת בתחום הכירורגי, לפיה אין נכות בתחום כלי הדם.

על קביעה זו נסוב הערעור דנן, בתחום העור וכלי הדם.

טענות הצדדים
5.
טענות המערער
בתמצית, הן כדלקמן:
א.
בדיקת אקו לב מיום 3.2.14 אשר עמדה בפני
הועדה, מציינת במפורש הרחבה של אבי העורקים. בחוות דעת המומחה מטעם הוועדה- פרופ' ענתבי, מיום 24.6.11, אף צוין כי מדובר בהרחבה של האאורטה אך לא ניתנו למערער אחוזי נכות וזאת בניגוד לסעיף ליקוי 11(3)(ז). סעיף זה קובע מפורשות כי בגין הפרעה זאת יש לקבוע נכות בשיעור של 60%, גם כשאין הפרעות קשות.
ב.
הוועדה לא הקנתה למערער נכות בגין טרשת של העורקים ההיקפיים. זאת למרות ממצאי בדיקת הדופלקס המעידים על קיומה של היצרות קלה בעורקי השוק משמאל, אשר עמדה גם בפני
פרופ' ענתבי.
ג.
הוועדה התעלמה מבקשתו של המערער להקנות לו נכות בגין יתר לחץ דם.
ד.
המומחה בתחום רפואת העור מטעם הוועדה, הקנה למערער 10% נכות לפי סעיף ליקוי 75(1)(ב) בגין דלקות חוזרות של העור. עוד קודם לקביעה זו, הוועדה הרפואית מדרג ראשון הקנתה למערער 10% נכות, על פי אותו סעיף, בגין הצלקות לאורך הגפה ממנה הוצאו ורידים לשם ניתוחי המעקפים שעבר המערער. על כן, היה על הוועדה דנן להקנות נכות נוספת בתחום מחלות העור.

6.
טענות המשיב
בתמצית, הן כדלקמן:
א.
קביעת הוועדה בעניין הלב וכלי הדם, היא קביעה רפואית שלא ניתן לערער עליה בהיות הערעור מוגבל לערעור בנקודה משפטית.
ב.
לא נפל כל פגם משפטי בקביעת הועדה, המסתמכת על חוות הדעת של פרופ' ענתבי מיום 24.6.11.
ג.
לעניין העור- מטענת המערער עולה כי יש טעות טכנית של הועדה שהשמיטה קביעה של הועדה מדרג ראשון בדבר הנכות בגין הצלקות. עם זאת, מה שקרה בפועל הוא שהמערער, במסגרת הוועדה דנן, ערער בתחום מחלות העור על עניין הדלקות. הוועדה מינתה בעניין זה את מומחה העור מטעמה- פרופ' פרידמן. בחוות דעתו מיום 20.8.14 פרופ' פרידמן קובע באופן מנומק כי אין להקנות למערער נכות בגין הדלקות בעור. הוועדה אימצה את חוות דעתו. על כן, משלא הצביע המערער על טעות משפטית של הוועדה בדבר הקביעה של המומחה, אין לקבל את טענתו בתחום זה.
דיון והכרעה
7.
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי דין הערעור להידחות, כפי שיפורט להלן.

בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון, הסמכות לדון בערעורים על החלטות ועדות לעררים מכוח פקודת מס הכנסה נתונה לבית הדין האזורי לעבודה (בג"צ 7078/08 הסה - משרד האוצר אגף מס הכנסה
(24.8.2008)).

8.
בית המשפט העליון קבע כי בהתאם להוראת סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, מוסמך בית הדין לעבודה לדון בערעורים על החלטות הוועדות לעררים רק בשאלות משפטיות. כאשר כבר נקבע כי במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם נפלו פגמים בקביעת הנכות ע"י הוועדה, לרבות בעניינים הנוגעים להרכבה, אופן התנהלותה והשיקולים עליהם הסתמכה (בג"צ 570/09 אלכסנדר וינאפל - שר האוצר משרד האוצר (18.11.09)).

9.
אחת מהחובות המוטלות על הוועדה הרפואית לעררים, בהיותה גוף מעין שיפוטי היא חובת ההנמקה על מנת לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה (דב"ע (ארצי) ם/1318-01 עטיה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 60). אשר לחובת ההנמקה, עליה להיות ברורה ומפורשת אשר ממנה ילמד לא רק רופא אחר את הלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא גם בית הדין יוכל לעשות זאת ולבחון האם הועדה נתנה פירוש נכון לחוק (דב"ע (ארצי) מג/1356 - 01 לביא - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יז 130).


תחום כלי הדם
10.
בתחום זה, הועדה, בישיבתה הראשונה ביום 16.6.14, ביקשה להיוועץ עם מומחה כלי דם. המומחה מטעם הועדה- פרופ' ענתבי, הציג את סיכום ממצאיו מיום 24.6.14. לעמדתו של פרופ' ענתבי, בעניין האאורטה, אכן קיימת הרחבה של האאורטה העולה. פרופ' ענתבי הרחיב אודות אבחנתו כדלקמן:


"בבדיקת אקו דופלר מ-3.2.14 נמצאת הרחבה של האאורטה העולה שקוטרה 42 מ"מ. הממצא הוא ממצא לוואי של הבדיקה, ללא פתולוגיה. בקוטר זה, כבר אינו מסכן את החולה ואין למיטב ידיעתי הצדקה לקביעת נכות עפ"י ממצא באקו מבלי קליניקה כלשהי."

הוועדה ציינה בסיכום ממצאיה כי למערער הרחבה של האאורטה העולה וכי היא מאמצת את חוות דעתו של פרופ' ענתבי לפיה, אין להקנות נכות בגין ממצא זה.

11.
לעמדתו של המערער, היה על הוועדה ליישם לאור הממצא דנן, את הפעלתו של סעיף ליקוי 11(3)(ז) אשר כלל לא אוזכר במסגרת דיונה או במסגרת חוות הדעת מטעמה. סעיף 11(3)(ז) דן במפרצת של אב העורקים בבית החזה או בבטן, ללא הפרעות קשות או מצב אחרי ניתוח של
aneurysma
כנ"ל, ומקנה נכות בשיעור של 60%.
12.
אין מקום לקבל עמדה זו. הוועדה אימצה את סיכום ממצאיו של פרופ' ענתבי אשר בדיקת האקו דופלר מיום 3.12.14 היוותה את התשתית הרפואית-עובדתית של סיכום זה. פרופ' ענתבי הבהיר, כי ההרחבה של האאורטה מהווה אך ממצא לוואי של הבדיקה, ללא פתולוגיה, אינו מהווה סיכון בעבור המערער ובעצם הוא נעדר כל משמעות קלינית. על כן, נראה כי החלטתו של פרופ' ענתבי, כי אין ממצא זה מזכה בהקניית אחוזי נכות, אינה נגועה בחוסר סבירות קיצונית. עצם שלילתו של פרופ' ענתבי את היכולת להתאים סעיף ליקוי מסוים למצבו של המערער, מהווה היא עצמה את בחינת יישומם של סעיפי הליקוי. הקביעה האם הממצאים שהועלו מהווים הפרעות קלות, בינוניות או קשות היא החלטה רפואית גרידא שאין להתערב בה וכפי שקבע פרופ' ענתבי, ממצא זה נעדר משמעות קלינית.
אם כן, קביעתה של הוועדה בעניין זה מבוססת על מומחיותה המקצועית ועל הפעלת שיקול דעת רפואי השמור רק לה, וכן נעדרת כל פגם משפטי המצדיק את ההתערבות בקביעתה.

13.
לעניין טענתו של המערער כי היה על הוועדה להקנות לו נכון בגין טרשת של העורקים ההיקפיים- אני סבורה כי אין לקבל טענה זו. גם בעניין זה, פרופ' ענתבי עיין בבדיקת הדופלר, ציין באופן מפורט את ממצאיה וקבע כי אין הצדקה לקביעת נכות על סמך ממצאיה, המהווים ממצאים קלים בלבד. קביעה זו מהווה גם היא קביעה רפואית גרידא, המבוססת על תשתית רפואית-עובדתית שאין להתערב בה.

14.
אין לקבל את טענתו של המערער, כי הוועדה התעלמה מבקשתו להקניית נכות בגין יתר לחץ דם. הוועדה, בישיבתה הראשונה ביום 16.6.14 התייחסה לעניין זה באופן מפורש, כדלקמן:

" אין נכות בגין יתר לחץ דם היות ולחץ הדם שנמדד הינו מאוזן."
אם כן, מעבר להתייחסותה הברורה של הועדה לעניין זה, ברי כי קביעתה התבססה על ממצא קליני מזמן אמת, כך שלא נפל כל פגם משפטי בקביעתה ואין מקום להתערב בקביעתה הרפואית.
תחום מחלות העור
15.
גם בתחום זה הוועדה, בישיבתה הראשונה, ביקשה להיוועץ במומחה בתחום מחלות העור. הוועדה עיינה בחוות הדעת של פרופ' פרידמן, מיום 20.8.14 ואימצה את קביעתו. פרופ' פרידמן קבע, על בסיס בדיקה קלינית מקיפה של המערער ועיון במסמכים הרפואיים הרלוונטיים, כי לא קיימת כל נכות הקשורה באריספלס ומכאן שאין המערער זכאי לאחוזי נכות בגין דלקות חוזרות של העור. עם זאת, פרופ' פרידמן ציין באופן מפורש כי הנכות אשר נקבעה למערער בוועדה מדרג ראשון- 10% נכות לפי סעיף 75(1)ב בגין צלקות, נותרת בעינה. הוועדה אימצה את חוות הדעת.

16.
אם כן, ברי כי נפלה טעות בטענתו של המערער לפיה, פרופ' פרידמן קבע כי הוא זכאי ל-10% נכות בגין דלקות חוזרות של העור וכי הוועדה לא הכלילה נכות זו, בשקלולה את סך הנכויות של המערער. קביעתה של הוועדה בתחום זה, נעדרת כל פגם משפטי וכן סעיף 11 לפרוטוקול הוועדה מעגן באופן מפורש את זכאותו של המערער ל-10% נכות לפי סעיף ליקוי 75(1)ב בגין צלקות בלבד.


17.
סיכומו של דבר, הוועדה התכנסה לדון בעניינו של המערער בשתי ישיבות שונות, ערכה למערער בדיקה קלינית, נועצה במומחים בתחום כלי הדם ומחלות העור וביססה את קביעותיה הרפואיות על תשתית מקצועית ראויה ותוך הנמקה ראויה. על כן, לא נפל כל פגם משפטי או חוסר סבירות קיצונית בהחלטתה של הוועדה המצדיק את התערבותו של בית הדין.

18.
בנסיבות הענין, אין צו להוצאות.



ניתן היום, כ"ז כסלו תשע"ו, (09 דצמבר 2015
)
, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.














עלח בית דין אזורי לעבודה 17998-10/14 ניסן ברוכים נ' מדינת ישראל - משרד האוצר אגף מס הכנסה (פורסם ב-ֽ 09/12/2015)