פסקי דין על מדינת ישראל – הממונה על אגף שוק ההון | פסקי דין על הביטוח והחיסכון במשרד האוצר | פסקי דין על מבטחים – מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים | פסקי דין על יעקב בראל | פסקי דין על מנורה מבטחים פנסיה |

66349-09/14 עע     03/12/2015




עע 66349-09/14 מדינת ישראל – הממונה על אגף שוק ההון, הביטוח והחיסכון במשרד האוצר, מבטחים – מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ נ' יעקב בראל, מנורה מבטחים פנסיה בע"מ








בית הדין הארצי לעבודה


ע"ע 66349-09-14
ע"ע 5944-10-14

ניתן ביום
03 דצמבר 2015

מדינת ישראל – הממונה על אגף שוק ההון
, הביטוח והחיסכון במשרד האוצר

מבטחים – מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ
(בניהול מיוחד)
המערערת בע"ע 66349-09-14
והמשיבה בע"ע 5944-10-14

המערערת בע"ע 5944-10-14
והמשיבה בע"ע 66349-09-14

-

יעקב בראל

מנורה מבטחים פנסיה בע"מ
המשיב
בשני הערעורים

המשיבה הפורמלית בשני הערעורים


לפני: השופטת לאה גליקסמן
, השופט אילן איטח
, השופטת סיגל דוידוב-מוטולה
נציג ציבור (עובדים) מר שלום חבשוש, נציג ציבור (מעסיקים) מר
אמנון גדעון

בשם מדינת ישראל – עו"ד איריס גלילי

בשם מבטחים – עו"ד אורן מילדוורט
בשם יעקב בראל
– עו"ד רועי פוליאק
ועו"ד רון דינור



פסק דין


השופט אילן איטח
1.
לפנינו שני ערעורים על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל-אביב-יפו (השופט דורי ספיבק ונציגי הציבור מר גרשון עמל וגב' לאה חלה; ק"ג 4758-10), שבו נקבע כי מר יעקב בראל
, התובע בבית הדין האזורי והמשיב הראשון בשני הערעורים (להלן – בראל), זכאי לחדש את חברותו בקרן הפנסיה הוותיקה של המערערת בע"ע 5944-10-14 (להלן – מבטחים הוותיקה).
המסגרת העובדתית
2.
ואלה העובדות הרלוונטיות לענייננו:
א.
מבטחים הוותיקה היא חברה הנמצאת בניהול מיוחד, המנהלת, בין היתר, קרן פנסיית יסוד וקרן פנסיה מקיפה לעמיתים ותיקים (להלן – קרן היסוד ו-הקרן המקיפה, בהתאמה). פעולת קרן היסוד והקרן המקיפה וניהולן על ידי מבטחים הוותיקה מוסדרים במספר חיקוקים: חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ"א–1981 (להלן – חוק הפיקוח); חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), התשס"ה–2005 (להלן – חוק הפיקוח על קופות גמל); תקנות מס הכנסה (כללים לאישור ולניהול קופות גמל), התשכ"ד–1964 (להלן – תקנות מס הכנסה).
ב.
המְאַסְדֵּר (רגולטור) של תחום הפנסיה בישראל הוא הממונה על אגף שוק ההון, הביטוח והחיסכון במשרד האוצר
(להלן בהתאמה – הממונה ו-אגף שוק ההון). הממונה היה צד להליך בבית הדין האזורי והוא המערער בע"ע 66349-09-14.
ג.
מנורה מבטחים פנסיה בע"מ
(להלן – מבטחים החדשה), היא "חברה מנהלת" של קרן פנסיה שאינה "קרן ותיקה"[1]

. מבטחים החדשה צורפה לערעורים שלפנינו כמשיבה פורמלית בהיותה צד להליך בבית הדין האזורי.
ד.
בראל, מהנדס מחשבים יליד 1962, ב?טח באופן לא רצוף בקרן היסוד ובקרן המקיפה החל מחודש מאי 1986 ועד לחודש ספטמבר 2005[2]

. החל מחודש אוקטובר 2005 הפסיק בראל את עבודתו וחדל תשלום דמי גמולים בעדו לקרן המקיפה. בשל כך הפך בראל, מאותו החודש, ל"מבוטח לא פעיל" בקרן המקיפה.
ה.
בתחילת שנת 2006 חתמו בראל ומבטחים הוותיקה על הסכם המשכת חברותו האישית של הראשון בקרן המקיפה, בתוקף מחודש ינואר 2006 (להלן – הסכם המשכת החברות), ובהתאם לכך החל בראל לשלם למבטחים הוותיקה דמי גמולים כנדרש. בחודש מאי 2006 ביקש בראל ממבטחים הוותיקה לבטל את הסכם המשכת החברות, משזה נחתם, לטענתו, עקב טעות או אי הבנה, וכן ביקש לערוך הסכם חדש החל מאותו החודש. מבטחים הוותיקה הסכימה לביטול הסכם המשכת החברות וביום 23.5.06 השיבה לבראל את דמי הגמולים ששולמו על ידו עד אז במסגרת אותו ההסכם. מבטחים הוותיקה גם שלחה לבראל טיוטת הסכם המשכת חברות חדש, אולם טיוטה זו לא נחתמה בסופו של דבר על ידי בראל. כפי שנקבע על ידי בית הדין האזורי, "במהלך תקופה זו לא בוצעו בפועל הפרשות כלשהן של דמי גמולים עבור התובע באופן עצמאי או בכלל". אשר על כן, חזר בראל והפך להיות ל"מבוטח לא פעיל" בקרן המקיפה החל מחודש אוקטובר 2005 ואילך.
ו.
בחודש מאי 2007 החל בראל לעבוד בחברת ורינט מערכות בע"מ (להלן – ורינט). תנאי העסקתו כללו ביטוח פנסיוני מקיף. הסדרי הביטוח הפנסיוני אצל ורינט מנוהלים על ידי תמורה סוכנות לביטוח (1987) בע"מ (להלן –
סוכנות הביטוח
).
ז.
ביום 29.8.07 נפגש בראל עם משווק פנסיוני (סוכן ביטוח) מטעם סוכנות הביטוח, ובסופה של פגישת הייעוץ הִנחה בראל את סוכנות הביטוח לבטח את מלוא השכר שניתן לבטח בקרן המקיפה במבטחים הוותיקה, ואת יתרת שכרו בביטוח מנהלים.
באותו היום (29.8.07) חתם בראל על מסמך הנושא את התאריך 29.8.07, שכותרתו "בקשה להסכם הצטרפות למבטחים", ומופנה למבטחים הוותיקה (להלן – מסמך 29.8.07). מעדותו של בראל עולה כי ורינט חתמה על מסמך 29.8.07 לא באותו מעמד, אלא מאוחר יותר. מסמך זה אמור היה להימסר למבטחים הוותיקה על ידי סוכנות הביטוח.
ח.
ביום 30.8.07 פנתה סוכנות הביטוח למבטחים הוותיקה, תחילה טלפונית ובהמשך היום גם באמצעות דואר אלקטרוני, וביקשה לוודא שאם בחודש אוקטובר 2007 תועבר הפקדה עבור בראל למבטחים הוותיקה, "רטרואקטיבית מתחילת עבודתו בתאריך 1.5.2007", לא ייפגעו זכויותיו בקרן המקיפה, כולל כיסויים ביטוחיים וצבירת פנסיה. התשובה שקיבלה סוכנות הביטוח ממבטחים הוותיקה היתה שחודש התשלום האחרון האפשרי לחידוש חברותו של בראל בקרן המקיפה דרך מעסיקתו החדשה – ורינט, הוא חודש אוקטובר 2007 וכי "תשלום מעבר לחודש זה לא יוכל להקלט".
ט.
לפי קביעת בית הדין האזורי, בהמשך לפנייה האמורה התרחשו האירועים הבאים: ורינט ובראל חתמו על מסמך 29.8.07; סוכנות הביטוח השלימה את כל הפעולות הנדרשות מבחינתה, לרבות הקלדת בקשת בראל למערכות המחשב שלה לצורך העברתה למבטחים הוותיקה; ורינט החלה לנכות משכרו של בראל דמי גמולים בגין פנסיה. עוד נקבע כי "לעת הזו סברו כל העושים במלאכה כי חברותו של התובע [בראל – א.א.] במבטחים הוותיקה חודשה, והניכויים שנוכו משכרו של התובע כמו גם חלקו של המעסיק בהפרשות מועברים למבטחים הוותיקה".
י.
אלא שסברה לחוד ומציאות לחוד. בחודש פברואר 2009, כשנה וחצי לאחר התרחשות האירועים המתוארים בסעיפים 2(ז)-(ט) לעיל, בבדיקה שערכה חשבת השכר של ורינט, הסתבר שבראל בוטח במבטחים החדשה, ולא במבטחים הוותיקה. משהוסבה תשומת ליבה של סוכנות הביטוח לכך, בדקה האחרונה ומצאה שכתוצאה מטעות הקלדה אצלה – הקלדת קוד המבטח של מבטחים החדשה במקום קוד המבטח של מבטחים הוותיקה – הועברו דמי הגמולים בעד בראל (חלק עובד וחלק מעסיק) אל מבטחים החדשה במקום אל מבטחים הוותיקה.
יא.
עם איתורה של הטעות, פעלה סוכנות הביטוח במטרה לנסות ולתקנה. להלן עיקרי הפעולות:

1)
ביום 14.3.09 פנתה סוכנות הביטוח למבטחים הוותיקה בבקשה לתיקון הטעות. הבקשה נדחתה ביום 26.3.09, בין היתר בנימוק המרכזי הבא:
"יש לציין כי מר בר אל
[כך במקור – א.א.] קיבל, כיתר מבוטחי קרנות הפנסיה, דיווח שנתי לגבי זכויותיו שנצברו במבטחים החדשה, כמו גם לגבי הזכויות המוקפאות במבטחים הותיקה. בדוח השנתי צוין במפורש באיזו קרן הוא מבוטח, הזכויות שצבר במהלך שנת הדיווח, וכלל הזכויות שנצברו בקרן. בדיווחים אלה, ניתן היה לגלות את טעות המעסיק מבעוד מועד".
2)
בעקבות תשובת מבטחים הוותיקה, פנה ביום 31.3.09 בא-כוח סוכנות הביטוח למנהל מחלקת הפנסיה באגף שוק ההון, בבקשה שהממונה יעשה שימוש בסמכותו ויורה למבטחים הוותיקה לחדש את חברות בראל בקרן המקיפה באמצעות העברת דמי הגמולים ממבטחים החדשה (שמִצִדה הסכימה לביצוע ההעברה כאמור) למבטחים הוותיקה. פנייה זו נדחתה ביום 11.5.09 בנימוק שאין להתנות על האיסור לרכוש זכויות למפרע, אם הופסקו התשלומים לתקופה העולה על 24 חודשים.
3)
ביום 20.5.09 פנה מנכ"ל סוכנות הביטוח אל אגף שוק ההון בבקשה לבחינה חוזרת בעניינו של בראל. בפני
יה זו הודגש בין היתר כך:
"חשוב לציין כי יש לנו קרוב ל-4,000 מבוטחי קרנות ותיקה המטופלים אצלנו. הסנקציה על הטבות (ביטוח האפשרות לחדש החיסכון) היא לא מידתית, בעיקר לנוכח טעות הסופר שנעשתה כאן.
טעות זו היא נדירה ועקב הדמיון בשמות הקופות (מבטחים ותיקה/מבטחים חדשה).
נראה לי שהגישה של הרגולציה נוקשה מדי, בעיקר בהתחשב בכך שלא קיימים ממשקים למעקב אחר טעויות של הקרנות הותיקות."
4)
גם פנייה זו נענתה בשלילה. בתשובה לפנייה נאמר כך:
"אנחנו לא חושבים שיש כאן נסיבות מספיק מיוחדות כדי שנחרוג מהכללים שנקבעו בעניין. אגב, להערכתנו, מאות אנשים בנסיבות דומות ואף בנסיבות שנראות מקוממות יותר, קיבלו תשובה דומה".
ההליכים בבית הדין האזורי ופסק דינו
3.
ביום 18.4.10 הגיש בראל לבית הדין האזורי תובענה, ובה עתר למתן סעד הצהרתי בנוגע לזכותו לחידוש חברותו במבטחים הוותיקה בתוקף מיום 1.9.07, כך שדמי הגמולים יועברו ממבטחים החדשה או ישולמו על ידו, וזכויותיו במבטחים הוותיקה תהיינה הזכויות הקבועות בתקנון כאילו חודשה חברותו ביום 1.9.07. לחלופין, עתר בראל להורות לממונה להקים ועדת חריגים או מנגנון מובנה אחר לדיון בבקשות חריגות, ולהורות למבטחים הוותיקה לחדש חברותו אצלה החל מיום 1.9.07.
4.
בעקבות דיון שנערך ביום 12.5.11 לפני סגנית הנשיא (כתוארה אז)
אפרת לקסר
, נבדק עניינו של בראל פעם נוספת על ידי הממונה. ביום 26.2.12 הודיע הממונה כי הוחלט שלא להיעתר לבקשת בראל.
5.
לשלמות התמונה נציין כי בקשה שהגיש הממונה לצירוף סוכנות הביטוח להליך כצד דרוש נמחקה ביום 12.9.11, בדיון הקדם. בקשת מבטחים הוותיקה, שהוגשה לאחר מכן, למשלוח הודעת צד ג' לסוכנות הביטוח נדחתה בהחלטה שניתנה ביום 12.10.12, וזאת הן נוכח השיהוי בהגשתה, והן בשל בהעדר סמכות עניינית של בית הדין לדון בה. באותה החלטה נדחתה, מטעמי השיהוי בהגשתה, גם הבקשה החלופית של מבטחים הוותיקה לצירוף סוכנות הביטוח כנתבעת נוספת. בהקשר זה נעיר, כי ישנה חשיבות רבה בצירופם להליך של צדדים שנוכחותם בו דרושה על מנת להכריע בשלמות וביעילות בשאלות המתעוררות בהליך. לפיכך, במקרים שבהם לא מתאפשר, מסיבות כאלה ואחרות, משלוח הודעה לצד ג' שנוכחותו בהליך דרושה, רצוי, תחת משלוח ההודעה, לצרף את פלוני כצד דרוש
[3]
.
6.
לאחר השלמת חקירות נגדיות וסיכומים, ניתן פסק דינו של בית הדין האזורי, שבו התקבלה תביעתו של בראל. תחילה סקר בית הדין האזורי את המסגרת הנורמטיבית, שאלה עיקריה:
א.
ביום 29.3.1995 אישרה ממשלת ישראל הסדר להבראת קרנות הפנסיה הוותיקות והגרעוניות (להלן – הקרנות הוותיקות). במסגרת זו בוטלה האפשרות לקליטת עמיתים חדשים לקרנות הוותיקות, בתחולה מיום 1.3.1995, ונקבע כי עמיתים חדשים יקלטו בקרנות פנסיה חדשות, שזכויות העמיתים בהן מופחתות. בהתאם להחלטת הממשלה הוציא הממונה ביום 20.9.1995 וביום 27.3.1997 הנחיות ביצוע. בהנחיות הממונה נקבע, בין היתר, כי עמית, שהפסיק את תשלומיו לקרן פנסיה ותיקה גרעונית, ובכלל זה לקרן המקיפה, לתקופה העולה על 24 חודשים, לא יהא רשאי לשוב ולהצטרף אליה.
ב.
פעולתה של קרן פנסיה מוסדרת בתקנונה. בתקנון נקבעות, בין היתר, מדיניותה של הקרן, סמכותה, זכויות עמיתיה וחובותיהם. הקרן אינה רשאית לפעול בניגוד לתקנונה או תוך חריגה ממנו. עקרון זה בא לידי ביטוי, בין היתר, בסעיפים 78ט, 78י לחוק הפיקוח, בסעיף 16 לחוק הפיקוח על קופות גמל, בסעיף 82ה ל"תקנון האחיד"[4]

, וכן בתקנה 41כו לתקנות מס הכנסה, הקובעת שזכויותיהם וחובותיהם של העמיתים בקופות גמל לקצבה ייקבעו רק בתקנון הקרן, ושקופת גמל לקצבה לא תקנה לעמיתיה זכויות מעבר לקבוע בו אף אם שולם עבורן.
ג.
בנוסף, ביום 1.10.2003 נכנס לתוקפו "התקנון האחיד" אשר החליף את תקנוני קרנות הפנסיה המקיפות הוותיקות, ובכללן את תקנון הקרן המקיפה[5]

. סעיף 2 ל
תקנון האחיד
קובע כדלקמן:
"(א)
מבוטח יהיה רשאי לעבור ממעמד של מבוטח לא פעיל למעמד של מבוטח פעיל או להמשיך במעמד של מבוטח פעיל, בהתאם לנסיבות העניין (להלן: 'חידוש הביטוח'), לאחר המועד הקובע
[1.10.03 – א.א.], ובלבד שנתקיימו לגביו כל התנאים האלה:
(1)

התקופה שחלפה בין חודש הביטוח האחרון בקרן או בקרן ותיקה אחרת שבהסדר לבין החודש בו ביקש המבוטח לחדש את הביטוח בקרן, אינה עולה על 24 חודשים;


(2)

חידוש הביטוח נעשה מכח הסכם או הסדר בדבר צירוף עובדי המעביד לקרן שנעשה לפני המועד הקובע.
(ב)

על אף האמור בסעיף קטן (א), מבוטח שעבר לעבוד אצל מעביד שלא נחתם בינו לבין הקרן הסכם בדבר צירוף עובדי המעביד לקרן או מבוטח המבקש לשלם לקרן דמי גמולים בעצמו, יהיה רשאי לעבור ממעמד של מבוטח לא פעיל למעמד של מבוטח פעיל או להמשיך במעמד של מבוטח פעיל, בהתאם לנסיבות העניין, ובלבד שהתקיימו לגביו כל התנאים האלה:
(1)

התקופה שחלפה בין חודש הביטוח האחרון בקרן לבין החודש בו ביקש המבוטח לחדש את הביטוח בקרן, אינה עולה על 24 חודשים;

(2)

המבוטח או מי מטעמו והנהלת הקרן חתמו על הסכם המשכת ביטוח, בנוסח שקבעה לכך הנהלת הקרן באישור המפקח, הכולל, בין היתר, את התנאים הבאים ....."

(הדגשות הוספו – א.א.)
ד.
תקנה 41כה לתקנות מס הכנסה, שעניינה רכישת זכויות עמיתים למפרע, קובעת כך:
"(א)

עמית בקופת גמל לקיצבה רשאי לרכוש זכויות שתחולתן למפרע –

(1)

בקרן ותיקה - אם לא חלפו יותר מ- 24 חודשים ממועד שהופסקו תשלומיו לקרן הוותיקה ורכישת הזכויות למפרע היא לתקופת ההפסקה;
...
והכל בכפוף לכך שהקופה בדקה ומצאה כי תשלומי העמיתים לקופה מאזנים את התחייבויותיה שכנגד זכויות אלה, על פי חישוב אקטוארי שנערך ונחתם בידי אקטואר; חישוב אקטוארי כאמור יישמר בקופה ויוצג לממונה, על פי דרישתו.

...
(ב)

בתקנה זו, 'זכויות שתחולתן למפרע' - לרבות אלה:
(1)

זכויות עבור תקופה שבה העמית לא היה חבר בקופה, אך למעט זכויות שנרכשו לפי הסדר להבטחת רציפות זכויות לקיצבה;
(2)

זכויות עבור רכיבי שכר שקיבל העמית בתקופה שבה היה חבר בקופת הגמל לקיצבה, אם רכיבי שכר אלו לא נלקחו בחשבון בקביעת שיעור התשלום לקופה; לענין זה, 'רכיבי שכר' - לרבות חלק כלשהוא בשכרו של העמית אף אם לא ניתן לזהותו כרכיב נפרד.
(ג)

הקנתה קופת גמל לקיצבה לעמיתיה זכויות שתחולתן למפרע בניגוד לחישוב האקטוארי שהוגש לה, רשאי הממונה להורות על ביטולו של ההסכם למפרע; בוטל הסכם כאמור יוחזרו הכספים לעמיתים, בניכוי הסכומים הדרושים לכיסוי ביטוח נכים ושאירים על פי חישוב אקטוארי."
ה.
מסכם בית הדין האזורי וקובע כך:
"מהמקובץ לעיל עולה כי ניתן לחדש חברות בקרן פנסיה ותיקה או לרכוש זכויות למפרע רק בהתקיים שני תנאים מצטברים: טרם חלפה תקופה של 24 חודשים מחודש הביטוח האחרון בעדו הופקדו דמי גמולים עבור העמית, ונערך הסכם או הסדר בדבר צירוף עובדי המעביד לקרן טרם המועד הקובע או בתנאים החלופיים שנקבעו לעניין תנאי אחרון זה בסעיף 2 לתקנון האחיד."
7.
לאחר סקירת המסגרת הנורמטיבית הבהיר בית הדין האזורי, על יסוד הנפסק בעניין בהג'ת[6]

, כי החלטתם של מבטחים הוותיקה ושל הממונה בעניינו של בראל אינה נבחנת ב"משקפיים מנהליים" של סבירות ההחלטה, אלא יש לבחון את הוראות הדין בקשר לחידוש חברותו של בראל בקרן המקיפה. כן צוין כי אם הבירור יעלה שמבחינת החיקוקים החלים נהגו מבטחים הוותיקה והממונה כדין, הרי שיש לעבור ולבחון גם את "המישור החוזי", לרבות שאלת עמידתם בחובה לפעול בתום לב, כקבוע בסעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן – חוק החוזים).
8.
אשר למישור החיקוקים החלים
קבע בית הדין האזורי כי לפי התקנון האחיד, די בכך שהבקשה לחידוש החברות הוגשה "בתוך 24 החודשים מאז חודש הביטוח האחרון, על מנת לאפשר למבוטח את חידוש חברותו". בית הדין האזורי עמד על כך שבתוך 24 החודשים הללו ביקש בראל בחתימת ידו מסוכנות הביטוח שלו את חידוש חברותו, גם מעסיקתו ורינט חתמה על הבקשה, אלא שהבקשה עצמה הגיעה בטעות למבטחים החדשה במקום למבטחים הוותיקה, ובהתאם גם ההפרשות החודשיות החלו להיות משולמות למבטחים החדשה, במקום למבטחים הוותיקה. בית הדין האזורי קבע כי בנסיבות אלה יש לראות את בראל כמי ש"עמד בדרישה החוקית לבקש את החידוש בתוך 24 חודשים", וזאת מן הטעמים הבאים:
א.
אין לקבל את טענת מבטחים הוותיקה, שלפיה על מנת שפלוני יירַאה כמבקש חידוש חברות בקופת הגמל, אין די בכך שהביע לפני צד ג' כלשהו את רצונו בחידוש. שכן, סוכנות ביטוח אינה "צד ג' כלשהו", באשר:
"סוכנות הביטוח במבנה הפנסיוני הקיים כיום בישראל היא צד קרוב מאד לקרן הפנסיה.
סוכנות הביטוח וחברת הביטוח הם שני גופים הפועלים יחדיו לשם הסדרת הביטוח הפנסיוני של העובד.
סוכנות הביטוח מקבלת רשיון מהממונה ונדרשת לעמוד בתנאי הרגולציה שלו .... יתירה מזאת, לעיתים קרובות, וכך גם במקרה שלפנינו, הבחירה בסוכנות הביטוח הספציפית שתטפל בזכויותיו הפנסיוניות של העובד והסדרת חברותו בקרן פנסיה אינה בחירה אישית של העובד, אלא היא נגזרת של של
[כך במקור – א.א.] מימוש הסכמים שנעשו על ידי אחרים.

במקרה שלפנינו, בין מעסיקתו של התובע לבין מבטחים היה קיים הסדר לפיו מצורפים עובדים בשורות המעסיק החדש למבטחים, עם מילוי טופס הצטרפות במתכונת הטופס שנחתם בינו לבין מעסיקו, ושליחתו על ידי סוכנות הביטוח אל מבטחים הוותיקה. טופס הבקשה מולא בהתאם לכך, וזאת רק לאחר דין ודברים (בכתב) בין סוכנות הביטוח למבטחים בדבר המועד האחרון שבו ניתן להגיש בקשה לחידוש חברות. בהינתן כל האמור, להבנתנו לצורך
עצם הגשת הבקשה לחידוש

(להבדיל מאישור הבקשה) ניתן להתייחס אל סוכנות הביטוח כאל שלוחה של מבטחים, להבדיל משלוחה של התובע (ראו והשוו להוראת סעיף 33(א) לחוק חוזה ביטוח, תשמ"א-1981), ומכל מקום לא הוכח על ידי חברת הביטוח שהסוכנות לא היתה שלוחתה לעניין זה."
ב.
המקרה של בראל שונה ממקרה גביש[7]

שם המעסיקה טעתה וביטחה את העובד שלה, בניגוד להסכם עימו, במבטחים החדשה במקום במבטחים הוותיקה. שכן במקרה גביש: לא היתה מעורבות של סוכנות ביטוח כלשהי; לא נטען שהבקשה לחידוש החברות במבטחים הוותיקה מולאה בתוך פרק הזמן של 24 החודשים הקבוע בחוק; והעיקר – באותו מקרה התרחש כבר אירוע מזכה, וחידוש החברות משמעו היה לא רק חידוש החברות אלא גם קבלת קצבת נכות.
ג.
במקרה של בראל מתקיימים התנאים הקבועים בסעיף 19א(י) לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958 (להלן – חוק הגנת השכר): לא אירע אירוע מזכה; לא חלפו יותר משלוש שנים מאז הגשת הבקשה; לא מדובר במחדל של המעסיק; המעסיק והעובד מוכנים ומזומנים לשלם כל שיידרשו, לרבות תשלומים רטרואקטיביים, בגין חידוש הפנסיה במבטחים הוותיקה. בית הדין האזורי עמד על כך שעל אף שסעיף 19א(י) לחוק הגנת השכר מופנה לכאורה רק למי שההסדר הפנסיוני שלו נקבע בהסכם קיבוצי, הרי שהוראה זו הוחלה גם על עובדים שזכותם לפנסיה נקבע בחוזה אישי[8]

.
ד.
הוכחה פרקטיקה של הממונה ושל מבטחים הוותיקה ש"לפיה אכן מאושרת לעיתים, רטרואקטיבית, בקשה לניוד מקרן חדשה לוותיקה, בשל 'שגיאת שיוך' שאירעה". וכך מסביר בית הדין האזורי:
"בכתב ההגנה הדגישה מבטחים שלאור הוראות הדין, אין היא מוסמכת כלל לאשר בקשה של מבוטח ותיק לחידוש חברותו אצלה בחלוף 24 חודשים, לרבות במקרה של טעות בשיוך. גם הממונה בסעיף 23 לכתב הגנתו הדגיש, מבלי לסייג, כי אין לו סמכות לקבל בקשה שכזו. עם זאת, מעדותו של מר שרעבי בשם הממונה מצטיירת תמונה אחרות. שרעבי העיד, שהיו לאורך השנים לא מעט פניות אל הממונה מצידם של עמיתים, כמו התובע, שהיתה להם זכאות להיות מבוטחים בקרן ותיקה, לאחר סגירת קרנות אלה לקבלת עמיתים חדשים, ומסיבות שונות כספיהם הועברו לקרן החדשה (סעיף 6 לתצהיר שרעבי). הוא הוסיף והעיד שהפניות האלה טופלו לגופן על ידי מחלקה מיוחדת אצל הממונה ותוך הפעלת שיקול דעת על ידו, כשחלק מהפניות האלה אושרו, וחלקן לא. בעדותו בפני
נו אף הדגיש ש'היו לא מעט מקרים כאלה בעבר, היום פחות' (עמ' 24 ש' 26). נדגיש,

שלא נעלמה מאיתנו טענת הממונה שהוא מאשר בקשות כאלה רק במקרים שבהם הטעות אירעה אצל פקידי הגוף המנהל של קרן הפנסיה, ולא במקרה כמו זה שלפני שבו הטעות אירעה בסוכנות הביטוח
.
ברם, דעתנו היא כי משהכיר הממונה כי קיימות סיטואציות שבהן בשל טעות טכנית-פקידותית במשרדי קרן הפנסיה המנהלת ניתן להכיר רטרואקטיבית בבקשת חידוש שהוגשה בתוך פרק הזמן הקבוע בחוק, ניתן וצריך להרחיב את האפשרות להכרה בבקשה שכזו גם למקרים שבהם מדובר בטעות פקידותית של סוכנות הביטוח,

בהעדר מחלוקת שהבקשה, עליה חתומים הן המעסיק והן העובד, היתה בקשה שהופנתה אל קרן הפנסיה הוותיקה."

(הדגשות הוספו – א.א.)
9.
בית הדין האזורי קבע שגם אם במישור החיקוקים החלים אין לראות את בראל כמי שהגיש בקשה לחידוש חברותו במועד, הרי שיש להגיע לתוצאה דומה מכוח דיני החוזים. שכן, היה על מבטחים הוותיקה ועל הממונה להיענות לבקשת בראל לשנות את שיוכו, וזאת מכוח "חובתם לקיים בתום לב חוזים, ובמקרה הזה את הסכם הפנסיה". בית הדין האזורי קבע כך מן הטעמים הבאים:
א.
טענת מבטחים הוותיקה, שלפיה בראל יכול היה להקדים את גילוי הטעות על יסוד ה"דוחות השנתיים לחבר" שנשלחו אליו על ידיה – אינה ברורה. שכן, הדו"ח הראשון לחבר, לאחר סברתו כי חודשה חברותו בקרן המקיפה, נשלח לבראל רק בחודש מרץ 2008 – ממילא לאחר שכבר חלפו 24 החודשים. כך שאין הבדל ממשי, מבחינת חובת תום הלב של מבטחים הוותיקה ושל הממונה, בין המועד הראשון שבו ניתן היה לגלות את הטעות ובין המועד שבו התגלתה הטעות בפועל.
ב.
אמנם, הטעות בשיוך קרתה בשל טעות הקלדה אצל סוכנות הביטוח, אך "מסתבר שגם יכולתה של סוכנות הביטוח לאתר את הטעות בזמן אמת, או בסמוך לאחר מכן, הוגבלה מאד, וזאת משני טעמים שכלל לא היו תלויים בסוכנות: הטעם האחד היה שמבטחים, בדומה לקרנות גירעוניות נוספות בניהול מיוחד, ולהבדיל מגופי ביטוח פנסיוני אחרים, לא איפשרה באותה תקופה גישה מקוונת ישירה של הסוכנות למאגרי הנתונים שלה, באופן שניתן היה לבדוק שההפקדות הגיעו ליעדן. הטעם השני, היה שמבטחים החדשה 'קיבלה' אליה את ההפקדות שהיו מיועדות למבטחים החדשה [צ"ל הוותיקה – א.א.], מבלי להתריע על כך שמופקדים אצלה כספים למרות שכלל לא הוגשה בקשה לפתיחת קרן פנסיה בהתאם". על יסוד טעמים אלה קבע בית הדין האזורי כך:
"לדעתנו, מאחר שהאחריות הן לזה והן לזה מוטלת על הממונה (שיכול היה לחייב את מבטחים
[הוותיקה – א.א.] כבר אז לקיים את תקשורת המחשבים הישירה, וכן יכול היה להנחות את מבטחים החדשה להתריע במקרה של הפקדות ללא טופס בקשה לפתיחת חשבון חדש) הרי שהיה עליו להביא עניין זה בחשבון בעת שקילת המצב אליו נקלע התובע, על לא עוול בכפו, ולתקן זאת על ידי אישור בקשתו".
ג.
השימוש בשם "מבטחים" – גם אצל מבטחים הוותיקה וגם אצל מבטחים החדשה גרם לבלבול. רק בשנת 2009 שונה שמה של מבטחים החדשה ל"מנורה מבטחים". בית הדין האזורי קבע כי:
"מכל מקום, לדעתנו מוטלת היתה על הנתבעים, במסגרת חובתם לנהוג כלפי התובע לנהוג
[כך במקור – א.א.] בתום לב, להביא בחשבון את החשש המובנה לטעות (שהתממש לא פעם), ובמקרה שלפנינו טעות הקלדה פקידותית, שנגרם כתוצאה מאישור הרגולטור לשמות דומים כל כך לישנה ולחדשה. נעיר בקשר לכך שמטבע הדברים ככל שחולפות השנים כל העושים במלאכה, לרבות המבוטחים, מודעים יותר ויותר להבחנה שבין מבטחים למבטחים ושבין מקפת למקפת, אך מאחר שעסקינן בארוע שאירע בשנת 2007 (לפני שבע שנים) ובהעדר ראיות לסתור, עלינו להניח לטובת התובע שהוא לא היה מודע אז להבחנה בין מבטחים זאת ובין מבטחים זאת (כפי שהוא עצמו העיד, והאמנו לו, ראו עמ' 21 ש' 20). כן עלינו להוסיף ולהניח לטובת התובע שבאותן השנים גם פקידים ואחרים שעשו במלאכה נטו לטעות בין זאת לבין זאת לעיתים מזומנות;"
ד.
מבטחים הוותיקה והממונה לא הצביעו
על נזק כלשהו שיגרם לעמיתי הראשונה בשל חידוש חברותו של בראל ורכישת זכויותיו למפרע מספטמבר 2007, "כמובן בהתאם לדרישות הדין ועל פי תחשיב אקטוארי עדכני". מוסיף בית הדין האזורי וקובע כי:
"בכך שונה המצב שלפנינו באופן רדיקלי ממקרים שבהם אירע 'אירוע מזכה' קודם לפנייה למבטחת, שאז אישור הבקשה צפוי בהכרח להוביל לפגיעה 'בקופה הכללית'. במקרים שכאלה, קיימים שיקולי מדיניות חזקים המצדיקים הפניית מבוטח לאפיק של תביעה נזיקית כלפי מעסיקו ו/או כלפי סוכנות הביטוח (כפי שהציעה לו מבטחים לעשות). בית המשפט הנזיקי-אזרחי יכול במקרים שכאלה לבחון את התנהלות כל אחד מהעושים במלאכה, ואולי אף לחלק את האחריות לנזק ביניהם. שונים הם פני הדברים במקרה שלפנינו, שבו כלל לא ברור מהו הנזק שנגרם, אם בכלל (כיוון שלא התקיים ארוע מזכה, והמבוטח לא צפוי לפרוש לגמלאות אלא בעוד שנים רבות מאד) וממילא אין הגיון וסבירות רבה בקיום התדיינות נזיקית שכזו."
בית הדין האזורי מוסיף וקובע "שככל שמבטחים תגיע למסקנה שבשל פסיקתנו המחייבת אותה לקבל בחזרה לשורותיה את התובע, נגרם לה נזק כלשהו, שאותו יש לייחס להתנהלות רשלנית של סוכנות הביטוח, היא תהיה כמובן להגיש תביעה נפרדת כנגדה, שתתברר באופן נפרד".
10.
סוף דבר, בית הדין האזורי קיבל את עתירתו הראשית של בראל וקבע כך:

"אנו נעתרים לסעד ההצהרתי שהתבקש על ידי התובע וקובעים כי יש לראות בתובע כמי שחידש חברותו בקרן הפנסיה הוותיקה של מבטחים בספטמבר 2009
[צ"ל: 2007 – א.א.].

רכישת הזכויות תעשה לפי הכללים הנוהגים בקרן לרכישת זכויות למפרע (לעניין זה ראו ההסדר הקבוע בסעיף 41ה לתקנות מס הכנסה שאותו ציטטנו מוקדם יותר ב

פסק דין
זה).
אשר לפסיקת ההוצאות – בשים לב לכך שמבטחים נהגה במקרה שלפנינו בהתאם להנחיות הממונה (הנתבעת 2, המדינה) איננו סבורים שיש מקום לחייבה בהוצאות.
המדינה תשלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 10,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל."
הערעורים
11.
הממונה הגיש ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי. לעניין הוראות החיקוקים החלים נטען, בתמצית, כי בית הדין שגה כאשר איפשר את חידוש חברותו של בראל בקרן המקיפה, על אף שחלפו מעל 24 חודשי חברות לא פעילה בה, וזאת בניגוד להוראות החיקוקים החלים; לא היה מקום לראות את בראל כמי שביקש את חידוש החברות בתוך 24 החודשים, הגם שבקשת החידוש לא הגיעה לידיה של מבטחים החדשה תוך 24 החודשים האמורים, וזאת אך ורק בשל מחדל של סוכנות הביטוח; סוכנות הביטוח אינה "צד קרוב" למבטחים הוותיקה, ולא ניתן להתייחס אליה כאילו היתה שלוחה של האחרונה, שכן כלל לא הוכח כי סוכנות הביטוח פעלה כשלוחה של מבטחים הוותיקה. עוד נטען בהקשר זה כי מבטחים הוותיקה אינה "חברת ביטוח" ואין להקיש לענייננו ממעמדו של "סוכן הביטוח". לעניין מישור דיני החוזים נטען, בתמצית, כי כלל לא היה מקום להקיש לעניינו של בראל מהנפסק בעניין בהאג'ת, שכן במקרה האחרון דובר בפנסיה תקציבית המשולמת על ידי המדינה ובטעות שבוצעה על ידי המשטרה עצמה ולא על ידי צד ג'; לא היה מקום לקבוע שהיה על הממונה להביא בחשבון את החשש המובנה לטעות מצד סוכנות הביטוח, שכן הטעות רובצת כולה לפתחה של סוכנות הביטוח ואין בדמיון בשמות של מבטחים הוותיקה ומבטחים החדשה כדי להצדיק את הטעות שבוצעה; קיימת סתירה מובנית בין קביעת בית הדין האזורי שלפיה לא הוכח נזק כתוצאה מחידוש חברותו של בראל בנסיבות העניין ובין הקביעה כי מבטחים הוותיקה רשאית לתבוע את סוכנות הביטוח על נזק שנגרם; לא ניתן ללמוד ולהקיש לעניינו של בראל מהיתרים שניתנו ל"שיוך מחדש", בין היתר, משהיתרים אלה ניתנו רק במקרים שבהם הוגשה למבטחים הוותיקה בקשה לחידוש, אך בשל טעות של פקידות הקרן, בתקופה שבה מבטחים הוותיקה ומבטחים החדשה נוהלו יחד, הועברו הכספים למבטחים החדשה תחת למבטחים הוותיקה.
מוסיפה המדינה וטוענת כי מלכתחילה היה על בראל לתבוע את סוכנות הביטוח על הנזק שהיא גרמה לו, ולא היה מקום
"לתקן"
את מחדלי סוכנות הביטוח באמצעות השתת חיובים על מבטחים הוותיקה.
12.
מבטחים הוותיקה הגישה אף היא ערעור. טענותיה כללו טענות שנטענו על ידי הממונה. מבטחים הוותיקה הדגישה כי בתקופה הרלוונטית לא היו בינה ובין סוכנות הביטוח כל יחסי שליחות, וכי בנסיבות אלה אין מקום לקביעה כי די בהסכמה בין בראל ובין סוכנות הביטוח כדי לראות את בראל כמי שביקש את חידוש חברותו במבטחים הוותיקה. ודאי כך הוא, מקום שבו לא רק שלא הוכח כי סוכנות הביטוח פעלה כשלוחה של מבטחים הוותיקה, אלא עולה כי סוכנות הביטוח פעלה למעשה כשלוחה של המעסיקה החדשה – ורינט.
בקשר לטענה זו צרפה מבטחים הוותיקה להודעת הערעור "ראיה חדשה" (נספח ב' להודעת הערעור) – הסכם שנערך בינה ובין סוכנות הביטוח בשנת 2005, וזאת בהתאם לחוזר הממונה 2004/14, ואשר נועד להסדיר את תשלום דמי הגמולים שמשלמים מעסיקים המיוצגים על ידי סוכנות הביטוח ובאמצעותה, למבטחים הוותיקה (להלן – הסכם ההתקשרות). באותו הסכם נקבע במפורש כי סוכנות הביטוח היא שלוחה של המעסיק – במקרה זה ורינט.
זאת ועוד, כך נטען, לפי התקנון האחיד, אין די בהגשת בקשה לחידוש חברות, אלא נדרש כי ייחתם הסכם הצטרפות בין מבטחים הוותיקה ובין בראל. לפיכך, לא היה מקום להעניק את הסעד של חידוש החברות, שעה שלא נחתם הסכם הצטרפות כאמור.
מבטחים הוותיקה טוענת כי בקביעה שסוכנות הביטוח השלימה, למעט טעות ההקלדה, את כל הנדרש לצורך חידוש חברותו של בראל בקרן המקיפה, נפלה שגגה, שכן מהעדויות עולה שלא כך הוא: סוכנות הביטוח לא פנתה למבטחים הוותיקה עם הבקשה לחידוש החברות; סוכנות הביטוח לא פנתה לבקש ממבטחים הוותיקה הסכם המשכת חברות ולא החתימה את בראל על הסכם כאמור.
עוד נטען כי מבטחים הוותיקה לא הפרה חובות מתחום דיני החוזים וכי רכישת זכויות למפרע כמו גם עצם חידוש החברות בקרן המקיפה גורם להגדלת הגרעון האקטוארי שלה.
13.
בראל תומך בפסק דינו של בית הדין האזורי וטוען כי יש לדחות את הערעורים. בתמצית, טוען בראל כי עצם החתימה על מסמך 29.8.07 - הבקשה לחידוש חברות במבטחים הוותיקה, בתוך 24 החודשים (נזכיר שהוא חדל להיות פעיל בקרן המקיפה בחודש 10/05) יש בה כדי לעצור את "מירוץ" אותם 24 חודשים, כקבוע בתקנה 2א לתקנון האחיד; בניגוד לטענות הממונה – לממונה סמכות לאשר תיקון טעויות שנעשו בשיוך עמיתים, הוא אף פעל בעבר בהתאם לסמכותו זו, ובמקרה זה סירובו לאשר את תיקון הטעות – טעות הקלדה בתום לב, טרם שאירע אירוע מזכה, אינו סביר ואינו בתום לב; בנסיבות העניין ונוכח הקשר שבין סוכנות הביטוח ובין מבטחים הוותיקה, הרי שקמה כלפי בראל חזקת שליחות ביניהן. בין כה ובין כה, כך נטען, בית הדין התרשם כי בנסיבות העניין סוכנות הביטוח נחזתה כלפי בראל, לשלוחה של מבטחים הוותיקה, ודי בכך כדי לבסס יחסי שליחות ביניהן. לטענת בראל, הסכם ההתקשרות, שצורף כראיה חדשה בערעור שלא כדין מחזק את חזקת השליחות כאמור.
14.
בהמשך ההליך, הגיש בראל מצידו בקשה לצירוף ראיה חדשה בערעור – הסכם פשרה שקיבל תוקף של

פסק דין
בעניינה של גב' מרים גול ולפיו מבטחים הוותיקה הסכימה לאפשר תיקון טעות של מעסיק שאירעה בין השנים 2004 – 2011, ובעטיה דמי הגמולים באותה תקופה לא התקבלו במבטחים הוותיקה (להלן – עניין גול). הממונה ומבטחים הוותיקה הסכימו לקבלת הראיה החדשה מטעם בראל.
15.
בתום הדיון ניסו הצדדים להגיע להסדר מוסכם, אך בסופו של דבר הודיעו כי לא עלה בידיהם לעשות כן, ולפיכך התבקש בית הדין ליתן את פסק דינו בערעורים.
הכרעה
16.
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בכלל החומר המצוי בתיק, אציע לחבריי לקבל את הערעורים, ובהתאם, להורות על ביטול פסק דינו של בית הדין האזורי, שבו התקבלה תביעת בראל. להלן אפרט את טעמיי להכרעתי זו.
הוראות החיקוקים
17.
אבהיר כבר בשלב זה, כי עיקר כובד המשקל הנורמטיבי הוא בהוראת סעיף 2 לתקנון האחיד, אשר עוסקת באפשרות של עמית לא פעיל להפוך לעמית פעיל – קרי, לחדש את ביטוחו בקרן המקיפה (להלן – חידוש ביטוח). תקנה 41כה לתקנות מס הכנסה עוסקת ברכישת זכויות עמיתים למפרע, והיא עשויה להיות רלוונטית רק מקום שבו עמית לא פעיל הפך לעמית פעיל. זאת ועוד, מעיון בכתב התביעה שהגיש בראל בבית הדין האזורי עולה שכלל לא התבקש בו סעד הנוגע לרכישת זכויות למפרע. כמו כן, בפני
ית הדוא"ל של סוכנות הביטוח למבטחים הוותיקה ביום 30.8.07 אוזכרה אפשרות רכישת זכויות למן יום 1.5.07 ואילך בלבד.
18.
סעיף 2 לתקנון האחיד
קובע שני תנאים לחידוש ביטוח. לעניין תנאים אלה מבחין הסעיף בין שני מצבים: הראשון, מקרה שבו חידוש הביטוח נעשה מכח הסכם או הסדר בדבר צירוף עובדי המעסיק לקרן, שנעשו לפני "המועד הקובע" (1.10.03) – במקרה זה חל סעיף 2(א) לתקנון; השני, מקרה שבו חידוש הביטוח לא נעשה מכח הסכם או הסדר כאמור – במקרה זה חל סעיף 2(ב) לתקנון. בשני המקרים נדרש כי הבקשה לחידוש הביטוח תעמוד במגבלת זמן (להלן – תנאי עיתוי הבקשה לחידוש). במקרה השני נדרש בנוסף כי ייערך עם העמית הסכם המשכת חברות בנוסח שקבעה קרן הפנסיה.
19.
אם ייקבע שעניינו של בראל נוגע למקרה השני, הרי שצודקת מבטחים הוותיקה בטענתה שאפילו אם הוגשה בקשת החידוש במועד, עדיין נדרש היה להתנות את מתן הסעד של חידוש חברותו של בראל בקרן המקיפה בחתימה על הסכם המשכת חברות. השאלה איזה משני המקרים הנ"ל רלוונטי למקרה שלפנינו לא חודדה, ככל הנראה, משום שרק במסגרת הערעור חידדה מבטחים הוותיקה טענה זו (בסיכומיה הראשונים בבית הדין האזורי היא הפנתה לסעיף 2(א) לתקנון האחיד). כך או כך, לאור המסקנה הנוגעת לתנאי עיתוי הבקשה לחידוש לא מצאתי שיש צורך להיכנס לסוגיה זו. מה גם שסוגיה זו טעונה בירור עובדתי בשאלה האם במועד הרלוונטי היה בין ורינט לבין מבטחים הוותיקה הסכם בדבר צירוף עובדי הראשונה לאחרונה, ובשאלה אם אכן היו הסכם או הסדר כאמור קיימים בתקופה הרלוונטית, האם נעשו אלה לפני המועד הקובע, אם לאו. שאלות אלה לא בוררו בבית הדין האזורי, וכאמור לאור מסקנתי הנוגעת לתנאי העיתוי, אין צורך להידרש לשאלה זו. אעיר רק זאת, גם אילו היתה מתקבלת טענת מבטחים הוותיקה כי עניינו של בראל נופל לגדר המקרים מהסוג השני, אזי לא היה בכך כדי להוביל בהכרח לדחיית האפשרות להשלים את חידוש הביטוח, ולכל היותר היה מקום להתנות את המשכת חברותו של בראל בקרן בחתימה על הסכם כאמור.
20.
אשר לתנאי עיתוי הבקשה לחידוש
– סעיף 2 לתקנון האחיד קובע, ביחס לשני המקרים האמורים, כי תנאי לחידוש ביטוח הוא שהתקופה שחלפה בין חודש הביטוח האחרון בקרן ובין החודש שבו ביקש המבוטח לחדש את הביטוח בקרן, אינה עולה על 24 חודשים. על מנת לבחון אם המבוטח עמד בתנאי זה, אם לאו, כלומר אם הבקשה נעשתה בתוך 24 החודשים או לאחריהם, יש לקבוע האם המבוטח ביקש את חידוש הביטוח בתוך פרק הזמן האמור.
21.
לשם כך יש לקבוע מתי ייחשב אדם כמי שביקש את חידוש הביטוח. דומה כי לא יכול להיות חולק על כך שבקשה לחידוש משמעה מסירת הבקשה למבטחים הוותיקה או למי שפועל מטעמה. לעניין זה יש להתייחס לשני דברים: לגורם שאליו יש למסור את הבקשה לחידוש הביטוח ולאופן ביצוע מסירה זו. כתיבת בקשה והותרתה ב"מגירה" או משלוחה לפלוני ולא למבטחים הוותיקה או לפועל מטעמה – כל אלה אינם יכולים להיחשב כ"בקשה" לחידוש. הדעת נותנת כי בקשה תֵחשב כבקשה רק מקום שהיא נמסרת לנמען הבקשה או למי שפועל מטעמו. ולענייננו, בראל יחשב כ"מבקש" חידוש ביטוח כאמור בסעיף 2 לתקנון האחיד רק אם בקשתו נמסרה למבטחים הוותיקה או למי שפעל מטעמה.
לשלמות התמונה ואף מבלי להיזקק לכך לשם ביסוס מסקנתי האמורה – משהצדדים לא טענו בעניין זה – אפנה להוראת תקנה 79 לתקנון האחיד, אשר קובעת כי:
"המצאת בקשה, מסמך או הודעה לקרן בהתאם להוראות התקנון תהיה בדואר רשום עם אישור מסירה או בהנחת ההודעה במשרדי הקרן".


22.
תחילה אבחן האם נמסרה "בקשה" למבטחים הוותיקה גופה
. לענייננו יש שני מסמכים פוטנציאליים שניתן לטעון לגביהם כי הם "בקשה" שנמסרה למבטחים הוותיקה או למי שפועל מטעמה. הראשון, הפנייה מיום 30.8.07 של סוכנות הביטוח למבטחים הוותיקה, תחילה טלפונית ולאחר מכן באמצעות דוא"ל על מנת לוודא שהעברת דמי גמולים עבור בראל בחודש אוקטובר 2007 עומדת במגבלת 24 החודשים. השני, מסמך 29.8.07. אזכיר כי החודש האחרון שבו היה בראל מבוטח בקרן המקיפה היה חודש אוקטובר 2005, כך שתקופת 24 החודשים צפויה היתה להסתיים בחודש אוקטובר 2007.
אשר למסמך
הראשון
– לפי תוכנו אין לראות בו בקשה, אף לא הודעה על כוונה לחידוש חברות, שכן כל שיש בו הוא שאלה המתייחסת לאפשרות שיועברו דמי גמולים בעד העמית ("אם נעביר הפקדה"), ולא הודעה על רצון לחדש את הביטוח. לא מצופה מקרן פנסיה לפעול על יסוד בקשה לקבלת מידע, אפילו אם נעשתה בהודעת דוא"ל, כאילו העמית החליט על חידוש חברותו והוא מבקש מהקרן לפעול בהתאם.
אשר למסמך
השני
– יצוין כי מסמך זה אכן ערוך כבקשה המופנית למבטחים הוותיקה שיש להעבירה אליה באמצעות כתובת דוא"ל הנקובה בכותרתו. אולם אין חולק כי מסמך זה לא נמסר למבטחים הוותיקה גופה.
לאור האמור, המסקנה המתבקשת היא שבראל לא הגיש למבטחים הוותיקה גופה בקשה לחידוש הביטוח, בתוך תקופת 24 החודשים.
23.
אעיר כי ניתן להעלות על הדעת מצבים חריגים שבהם בקשה תֵחשב לבקשה שנמסרה כדין, הגם שלא נמסרה לפלוני שאליו אמורה היתה להימסר, וזאת מקום שבו אותו פלוני גרם, במעשה או במחדל, לאי המסירה. במקרה שלפנינו אין טענה כי מעשה או מחדל של מבטחים הוותיקה גרם לכך שמסמך 29.8.07 לא נמסר לה. למעשה, בין הצדדים הוסכם כי בהתנהלות מבטחים הוותיקה עד לאותו מועד לא נפל כל פגם. לסיכום וכפי שצוין, מן המכלול עולה כי בראל לא הגיש במועד למבטחים הוותיקה גופה בקשה לחידוש.
24.
משהגעתי למסקנה כי "בקשה" לא נמסרה למבטחים הוותיקה גופה, יש לעבור ולבחון האם נמסרה הבקשה למי מטעמה
. לטענת בראל יש לראות את סוכנות הביטוח כמי שפעלה "מטעם" מבטחים הוותיקה, בין כשלוחה שלה ובין כ"מעין-שלוחה" שלה, ולכן הִמצאותו של מסמך 29.8.07 בידי סוכנות הביטוח כמוה כמסירת הבקשה למבטחים הוותיקה. טענה זו אין בידי לקבל. ואסביר:
א.
סעיף 3 לחוק השליחות, תשכ"ה-1965 קובע כי:
"השליחות מוקנית בהרשאה, שבכתב או שבעל-פה, מאת השולח לשלוח, או בהודעה עליה מאת השולח לצד השלישי, או על ידי התנהגות השולח כלפי אחד מהם".
ב.
הנטל להוכיח שסוכנות הביטוח היתה שלוחה של מבטחים הוותיקה, בין בכלל ובין לעניין ספציפי כגון העברת הבקשה לחידוש הביטוח, וזאת מכוח הרשאה מפורשת (שליחות מוסכמת) או בהתנהגות (שליחות נחזית), מוטל על כתפי הטוען לקיומה של שליחות – במקרה זה בראל. לא על מבטחים הוותיקה הנטל להוכיח כי סוכנות הביטוח לא פעלה כשלוחה מטעמה כאמור.
ג.
אדגיש, הטענה שלפיה סוכנות הביטוח פעלה כשלוחה או כ"מעין שלוחה" של מבטחים הוותיקה כלל לא עלתה בצורתה זו בבית הדין האזורי. אין בתצהירו של בראל טענה שממנה עולה כי סבר שסוכנות הביטוח פועלת כשלוחה של מבטחים הוותיקה, בין בכלל ובין לעניין העברת הבקשה לחידוש הביטוח. בסעיף 2(ג) לכתב התביעה טען התובע–בראל כי סוכנות הביטוח היתה "סוכן הביטוח של התובע" (הדגשה הוספה – א.א.).
ד.
לא זאת אף זאת, גם אם אתעלם מהראיה החדשה שמבטחים הוותיקה ביקשה לצרף לערעור – הסכם ההתקשרות שבו נקבע כי סוכנות הביטוח פועלת כשלוחה של המעסיקים המיוצגים על ידה, הרי שכלל לא הובאו על ידי בראל או מי מהצדדים ראיות שמהן ניתן ללמוד על כך שסוכנות הביטוח הוסמכה על ידי מבטחים הוותיקה, במפורש או במשתמע, כשלוחתה, בין בכלל ובין לעניין הספציפי של העברת הבקשה לחידוש הביטוח. כך למשל, לא הובאה עדות מטעם סוכנות הביטוח המלמדת כי זו פעלה כשלוחה או כ"מעין שלוחה" של מבטחים הוותיקה.
מעבר לאמור בסעיף 2(ג) לכתב התביעה, אפנה לעדותו של בראל, אשר תואמת את הנטען שם. כאשר נשאל בראל לגבי פער הזמן שבין תחילת עבודתו בורינט לבין מועד הטיפול בהצטרפותו לביטוח פנסיוני, השיב כך: "זה בירוקרטיה מקובלת בורינט, החוזה נסגר מול כוח אדם, במעמד חתימת חוזה הסבירו לי שורינט מנהלת את קרנות הפנסיה דרך סוכנות תמורה [סוכנות הביטוח – א.א.] והסבירו שסוכנות זו עובדת עם גופים גדולים במשק כמו אינטל וכן הלאה ..." (הדגשה הוספה – א.א.). כלומר, מעדותו שלו עולה כי הוסבר לו שסוכנות הביטוח פועלת למעשה מטעם מעסיקתו – ורינט.
ה.
בית הדין האזורי קבע כי לאור ההסדר שבין ורינט לבין מבטחים הוותיקה בדבר צירוף עובדי ורינט אליה כעמיתים, לאחר חתימת הסכמי הצטרפות ושליחתם למבטחים הוותיקה, כמו גם מילוי הבקשה לחידוש (מסמך 29.8.07) "וזאת רק לאחר דין ודברים (בכתב) בין סוכנות הביטוח למבטחים [הוותיקה – א.א.] בדבר המועד האחרון שבו ניתן להגיש בקשה לחידוש" – יש לראות את סוכנות הביטוח כשלוחה של מבטחים הוותיקה "לצורך עצם הגשת הבקשה לחידוש (להבדיל מאישור הבקשה)". אם כוונת הדברים היא לראיית נסיבות אלה כמקימות שליחות נחזית, ולו לעניין הספציפי של עצם הגשת הבקשה לחידוש, הרי שסבורני כי אין הדבר כך.
ראשית
, אעיר כי מילוי מסמך 29.8.07 נעשה בנוכחות בראל ביום 29.8.07, ואילו הפנייה של סוכנות הביטוח למבטחים הוותיקה, בכתב ובעל פה, נעשתה רק ביום 30.8.07. כך שמילוי מסמך 29.8.07 לא נעשה רק לאחר דין ודברים בין סוכנות הביטוח לבין מבטחים הוותיקה.
שנית
– וזה העיקר, על מנת לבסס שליחות נחזית יש להצביע על התנהגות השולח הנטען, ולא על התנהגות השלוח הנטען. במקרה זה, בראל לא השכיל להצביע על דבר בהתנהגות מבטחים הוותיקה שיש בו כדי להקים מצג שלפיו היא רואה את סוכנות הביטוח כשלוחתה. מסמך 29.8.07 לא ערוך על גבי נייר רשמי של מבטחים הוותיקה. יתרה מזאת, לא הובאה כל ראיה כי מסמך זה הוכן על ידי מבטחים הוותיקה. להיפך, העדה מטעם בראל – גב' אורית אשכנזי, מנהלת התפעול בסוכנות הביטוח החל מחודש ספטמבר 2008, העידה ביחס למסמך זה כי "אני חושבת שזה טופס של תמורה [סוכנות הביטוח – א.א.]".

25.
לבסוף, בכל הקשור לראיית סוכנות הביטוח כמי שפועלת "מטעם" מבטחים הוותיקה, לפחות בכל הקשור ל"עצם הגשת הבקשה לחידוש", יש להידרש לטענה הנוגעת לתפקידה של סוכנות הביטוח במערכת הפנסיונית ולהוראות סעיף 33 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 (להלן – חוק הביטוח).
א.
סעיפים 32 – 36 לחוק הביטוח עוסקים בהסדרת מעמדו של "סוכן הביטוח", כהגדרתו בסעיפים אלה – מי שעוסק בתיווך ביטוחים בין מבוטחים למבטחים – ביחסיו עם המבוטח ועם המבטח. לענייננו רלוונטית הוראת סעיף 33(א) לחוק הביטוח, אשר קובעת כך:

"לענין המשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה הביטוח ולענין כריתת החוזה, יראו את סוכן הביטוח כשלוחו של המבטח, זולת אם פעל כשלוחו של המבוטח לפי דרישתו בכתב."
סעיף 33(א) לחוק הביטוח, יחד עם סעיפים 34 ו-35 לחוק זה, יוצר, בעניינים ספציפיים שפורטו באותם סעיפים – ובכלל זה המשא ומתן לכריתת חוזה הביטוח וכריתתו של חוזה כאמור, שליחות סטטוטורית בין "סוכן הביטוח" לבין ה"מבטח". אותה שליחות סטטוטורית נוצרה על ידי המחוקק במטרה להשיג תכליות צרכניות מובהקות והן: לאזן, בסוגיות קריטיות לעריכת ביטוח, בין חולשתו של המבוטח הבודד ובין חוזקו של המבטח; ולהטיל על האחרון את האחריות למחדליו של סוכן הביטוח כלפי המבוטח, בין היתר בשל היות המבטח מונע הנזק הטוב יותר ו"כיס עמוק" המפזר נזק[9]

.
ב.
בענייננו אין חולק כי בראל לא דרש בכתב כי סוכנות הביטוח תפעל כשלוחתו, ועל כן לכאורה, לאור הוראת סעיף זה, עשויה היתה לעלות טענה שלפיה סוכנות הביטוח היא שלוחתה של מבטחים הוותיקה.
ג.
אלא מאי? השליחות הסטטוטורית האמורה לא הוחלה על קופות גמל מהסוג של מבטחים הוותיקה. מכוח סעיף 72(ב) לחוק הביטוח הוצא צו חוזה הביטוח (קביעת סוגי עסקאות עליהן לא יחול החוק), תשמ"ו-1986 (להלן – הצו), שבו נקבע כי חוק הביטוח לא יחול, בין היתר, על קופת גמל לקצבה כמשמעה בתקנות מס הכנסה, ושאינה קופת ביטוח כמשמעה בתקנות אלה. אין חולק כי מבטחים הוותיקה היא קופת גמל כאמור. למעשה לא היה חולק כי לאור הצו, סעיף 33(א) לחוק הביטוח אינו חל על מבטחים הוותיקה.
ד.
אמנם, בשנת 2005 חוקק חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ייעוץ, שיווק ומערכת סליקה פנסיוניים), תשס"ה – 2005 (להלן – חוק הייעוץ והשיווק הפנסיוני), שנועד להסדיר, בין היתר, את פעולתם של יועצים ומשווקים של מוצרים פנסיוניים. במסגרת תיקון מס' 2 לחוק הייעוץ והשיווק הפנסיוני[10]

, הוחל – בהתקיים תנאים מסוימים – סעיף 33(א) לחוק הביטוח על "סוכן ביטוח פנסיוני" כהגדרתו באותו חוק, זאת מכוח הוראות סעיף 17א לחוק הייעוץ והשיווק הפנסיוני. יצוין כי הוראה זו לא הוחלה על "היועץ הפנסיוני".
ואולם, תיקון מס' 2 לחוק הייעוץ והשיווק הפנסיוני נעשה בראשית שנת 2008, לאחר המועד הרלוונטי לעניינו של בראל – ועל כן ממילא אין מקום להחלת שליחות סטטוטורית כאמור בענייננו, לרבות במקרה שבו סוכנות הביטוח פעלה כ"סוכן ביטוח פנסיוני". בהעדרה של שליחות סטטוטורית, שאלת קיומה של שליחות בין סוכנות הביטוח לבין מבטחים הוותיקה צריכה להיבחן במשקפיים של הדין הכללי הקבוע בחוק השליחות. ובעניין זה כבר קבעתי לעיל כי לא הוכח שמבטחים הוותיקה הִסמיכה, במפורש או במשתמע, את סוכנות הביטוח כשלוחתה, לרבות לא לעניין הספציפי של קבלת הבקשה לחידוש הביטוח.
ה.
לא זאת אף זאת, וזה העיקר. השליחות הסטטוטורית, לרבות לעניין סעיף 33(א) לחוק הביטוח, לא יכולה לקום בבחינת "יש מאין"[11]

, והיא טעונה קיומה של הרשאה בסיסית, מפורשת או משתמעת, של המבטח לסוכן הביטוח לייצגה בתנאים כאלה או אחרים. וכך נכתב על ידי המלומד אליאס בספרו דיני ביטוח[12]

:
"תנאי

מוקדם להיווצרות

השליחות

הוא

קיומה

של

הרשאה - מפורשת

או

משתמעת

-

לנהל

משא

ומתן בשם

המבטח

לשם מכירת

ביטוח. סוכן

ביטוח

המשווק

פוליסות

ביטוח

מבלי שקיבל הרשאה

לייצג

את

המבטח

אינו

יכול

להטיל

אחריות

על האחרון. במילים

אחרות: אם חרג

הסוכן

ממסגרת

ההרשאה - עשויה

פעולתו

לחייב

את

המבטח. לעומת

זאת, אם פעל

הסוכן ללא

הרשאה כלל - אין

בפעולתו

כדי

להטיל

אחריות

על

המבטח."
בעניין נועם אורים[13]

נקבע כי:
"המחוקק כיוון לכך שבכל הקשור לפעילות סוכן הביטוח המוזכרת לעיל

הנטל לפקח על פעולותיו ולוודא שהסוכן פועל בהתאם להרשאה שקיבל

מן המבטח יוטל על המבטח ולא על המבוטח."

(הדגשה הוספה – א.א.)
בענייננו, משלא הוכח קיומה של הרשאה בסיסית כאמור מאת מבטחים הוותיקה לסוכנות הביטוח, ממילא לא בשלו התנאים להחלת סעיף 33(א) לחוק הביטוח על נסיבות העניין שלפנינו– בין ישירות ובין בהיקש.
26.
לבסוף אבהיר, ולו למען הסר ספק – עצם תפקידו החשוב של סוכן ביטוח במערך הסדרתם של ביטוחים פנסיונים, לא יכול להקים, בבחינת יש מאין, וללא הוראת חוק מתאימה (כפי שנעשה מאוחר יותר בסעיף 17א לחוק הייעוץ והשיווק הפנסיוני), יחסי שליחות. לפיכך, מבחינת התוצאה של אי חידוש הביטוח במועד, לא מצאנו כי יש להבחין בין מקרה בראל ובין מקרה גביש שאוזכר בפסק הדין האזורי. למרות ההבדלים הנוספים שבין המקרים, בשניהם לא חודש הביטוח של העובד במועד, בשל טעות של צד ג'.
27.
לאור המקובץ עד כה – אציע לחבריי לקבוע כי לא עלה בידי בראל להוכיח כי הוא מסר למבטחים הוותיקה – בין ישירות ובין למי מטעמה, תוך 24 החודשים האמורים, בקשה לחידוש ביטוח. לפיכך, לאור הוראת תקנה 2 לתקנון האחיד, הרי שבהיבט של הוראות החיקוקים – לא ניתן לחדש את ביטוחו של בראל בקרן המקיפה.
28.
אוסיף כי ללא קשר לשאלת השליחות, ממילא אין כל רלוונטיות לענייננו להוראת סעיף 19א לחוק הגנת השכר שאליו הפנה בית הדין האזורי.
בעניין טורעני התייחסנו להוראת הסעיף האמור ולתכליתו להבטיח את זכויותיהם של עובדים בקופות הגמל, חרף מחדלו של המעסיק באותו עניין לשלם לקופת הגמל את חוב דמי הגמולים.
לענייננו אין צורך לחזור על הנפסק שם. אסתפק בלהזכיר כי מכוח סעיף 19א(י)(1) לחוק הגנת השכר, ההגנה לעובד המוענקת לו בסעיף 19א(ד) לחוק זה, לא קמה מקום שבו
המעסיק לא מסר לקופת הגמל פרטים שנקבעו בתקנות לגבי העובד, והמעסיק לא שילם לקופה סכום כלשהו בשל העובד. במקרה זה לא נסתרה טענת מבטחים הוותיקה כי לא היה ידוע לה, אלא לאחר חודש פברואר 2009, על תחילת עבודתו של בראל בורינט או על בקשת בראל לחדש את ביטוחו אצלה (להבדיל משאלה שנשאלה בעניינו ביום 30.8.07 לגבי האפשרות לחדש את ביטוחו),
ולא הועבר אליה כל סכום כסף בעדו. שכן, כאמור, בכל אותה התקופה דמי הגמולים בעד בראל הועברו למבטחים החדשה ולא למבטחים הוותיקה. אציין שלא רק שלא הועברו למבטחים הוותיקה דמי גמולים עבור בראל, אלא שלא נסתרה טענת מבטחים הוותיקה שלפיה בראל "לא הופיע ברשימות המעסיק כעובד חדש שבשלו מפריש המעסיק דמי גמולים" אליה. בנסיבות אלה, ההגנה הקבועה בסעיף 19(ד) לחוק הגנת השכר כלל לא יכולה לחול על בראל.

"שגיאות השיוך"
29.
חילוקי דעות מרכזיים נגעו לטיפול שנעשה במקרים כאלה ואחרים בעניינם של מבוטחים שבשל "שגיאת שיוך" בוטחו בקרן פנסיה חדשה (לענייננו – מבטחים החדשה) תחת ביטוחם בקרן פנסיה ותיקה (לענייננו – מבטחים הוותיקה). טענתו הבסיסית של בראל היא שבשל "שגיאת שיוך" שעשתה סוכנות הביטוח הוא בוטח במבטחים החדשה תחת במבטחים הוותיקה. לטענתו, במקרים אחרים שבהם נעשו "שגיאות שיוך" התיר הממונה לקרן הוותיקה לקבל את העמית לשורותיה.
30.
בית הדין האזורי קבע שלא נעלמה מעיניו העובדה כי ההיתר שניתן לתיקון "שגיאות השיוך" התייחס למקרים שבהם הטעות אירעה אצל פקידי הגוף המנהל של קרן הפנסיה, ולא למקרה כמו זה של בראל, שבו הטעות אירעה בסוכנות הביטוח. מבלי להיכנס לפרטי המקרים שבהם הותר על ידי הממונה תיקון "שגיאת שיוך", מקובלת עלי קביעתו העובדתית של בית הדין האזורי בכל הנוגע לאפיון מקרים אלה, כאמור. נציין כי גם המקרה מושא הראיה הנוספת שהגיש בראל בערעור – עניין גול, לא סותר את איפיון אותם המקרים. שכן, עולה ממנו כי באותו עניין למבטחים הוותיקה היה אשם תורם באי גילוי שגיאת השיוך ובהותרתה על כנה שנים רבות.
המשותף לאותם המקרים הוא תרומת קרן הפנסיה עצמה, בין לבדה ובין עם אחרים, ליצירת שגיאת השיוך או לאי גילויה מקום שהיתה לה היכולת לעשות כן. במצבים מעין אלה, כפי שנפסק בעניין בהאג'ת, תיקון השגיאה באמצעות השבת המצב לקדמותו יכול שייעשה בדרך של הענקת סעד של אכיפה תחת סעד של פיצוי כלפי "המפר" – קרן הפנסיה. השאלה איזה סעד יינתן במקרה כאמור – אכיפה או פיצוי, צריכה להבחן בכל מקרה לגופו.
בנסיבות אלה, אין לומר שהממונה התיר צירוף עמיתים לקרן ותיקה בניגוד לכללים הקבועים, בין היתר, בתקנון האחיד או בתקנות מס הכנסה. על פני הדברים, לממונה אין סמכות לעשות כן. שונה המצב, כאשר תיקון שגיאת השיוך נועד לספק סעד חליפי לסעד של פיצוי בגין נזק שקרן הפנסיה גרמה, בין לבדה ובין עם אחר, בשל שגיאת השיוך האמורה.
31.
בית הדין האזורי הוסיף וקבע, על יסוד הרקע העובדתי האמור, כי:

"דעתנו היא כי משהכיר הממונה כי קיימות סיטואציות שבהן בשל טעות טכנית-פקידותית במשרדי קרן הפנסיה המנהלת ניתן להכיר רטרואקטיבית בבקשת חידוש שהוגשה בתוך פרק הזמן הקבוע בחוק,

ניתן וצריך להרחיב את האפשרות להכרה בבקשה שכזו גם למקרים שבהם מדובר בטעות פקידותית של סוכנות הביטוח
,
בהעדר מחלוקת שהבקשה, עליה חתומים הן המעסיק והן העובד, היתה בקשה שהופנתה אל קרן הפנסיה הוותיקה."
(הדגשות הוספו – א.א.)
אין בידי לקבל קביעה זו. מקום שבו קרן הפנסיה לא גרמה, במעשה או במחדל, ל"שגיאת השיוך", ואף לא יכולה היתה למנוע אותה, ממילא לא ניתן לדרוש ממנה סעד כלשהו, לרבות לא סעד של "אכיפה" (סעד המחייב אותה לצרף את המבוטח כעמית). לעניין זה, לא שונה מצבו של בראל ממצבו של אדם שהתקשר עם בעל מקצוע לביצוע פעולה פלונית כלפי צד ג' והפעולה לא הצליחה להשתכלל אך ורק בשל מחדלו של אותו בעל מקצוע. בנסיבות אלה, אותו אדם לא זכאי לכל סעד שהוא מאותו צד ג'. אכן, בקשת המקרים שבהם נופלת טעות בהתנהלותו של בעל המקצוע, המקרה של בראל הוא קיצוני וקשה – שכן הבקשה לחידוש הביטוח נחתמה אל מול בעל מקצוע בתוך המועד האפשרי על פי דין. יחד עם זאת, תרופתו של בראל היא מול אותו בעל מקצוע – סוכנות הביטוח –
ואין ניתן להשית על מבטחים הוותיקה – ולמעשה על כלל עמיתיה, את תוצאות מחדלה של סוכנות הביטוח. עם כל ההבנה לתוצאה הקשה כלפי בראל, איני סבור שיש בידינו להעניק לו את הסעד שהוא מבקש. קשת המקרים יכולה להכיל מקרים לא פחות קשים, וממילא לא רמת הקושי של המקרה היא שצריכה להנחות אותנו בפסיקתנו ולהוביל אותנו ל"שינוי" הכללים החלים.
32.
לאור המקובץ – לא מצאתי כי בנסיבות העניין נפל פגם בסירוב הממונה לבקשת בראל להורות למבטחים הוותיקה לתקן את טעות סוכנות הביטוח בדרך של חידוש הביטוח שלו אצלה.
דיני חוזים
33.
האם מבטחים הוותיקה או הממונה נהגו בניגוד לחובתם לפי סעיף 39 לחוק החוזים – לנהוג בתום לב, בהגינות ובדרך המקובלת? לטעמי התשובה לכך היא שלילית, אפילו אם אניח שבראל לא יכול היה לאתר את הטעות בעצמו מבעוד מועד, באמצעות עיון בדוחות שנשלחו אליו (ואיננו קובעים כל ממצא לעניין זה). ואלה טעמיי:
א.
כפי שפורט לעיל, למבטחים הוותיקה או לממונה לא היו יד ורגל במחדל שהוביל לכך שמסמך 29.8.07 לא הועבר למבטחים הוותיקה או שלא הועברו אליה דמי הגמולים בעד בראל או אפילו שמו לתקופה הרלוונטית.
ב.
בית הדין האזורי מצא לזקוף לחובתם של מבטחים הוותיקה ושל הממונה מספר עובדות שהובילו למצב הקשה שנוצר, וקבע כי הם נושאים באחריות למצב זה וכי לאור זאת היה עליהם להיענות לבקשת בראל לתיקון השיוך השגוי. ואלה הן העובדות שזקף בית הדין האזורי לחובת מבטחים הוותיקה והממונה:
1)
חוסר יכולת לגלות את הטעות בזמן אמת, בשל העדר גישה ישירה מקוונת מצד סוכנות הביטוח למאגרי הנתונים של מבטחים הוותיקה;
2)
העובדה שמבטחים החדשה קיבלה הפקדות עבור בראל, מבלי להתריע בפני
איש על כך שמופקדים אצלה כספים בגינו על אף שכלל לא הוגשה אליה בקשה לפתיחת קרן פנסיה בהתאם;
3)
הדמיון בין שמה של מבטחים הוותיקה לבין שמה של מבטחים החדשה.
לדעת בית הדין האזורי, לממונה אחריות לכך שמבטחים הוותיקה לא דאגה מבעוד מועד לקיומה של תקשורת ישירה; לכך שמבטחים החדשה לא היתה מחויבת להתריע על קבלת דמי גמולים ללא בקשת הצטרפות; לדמיון בשמות.
ג.
אין בידי לקבל קביעות אלה: ראשית, גם לו היתה לסוכנות הביטוח גישה מקוונת ישירה למאגר הנתונים של מבטחים הוותיקה, אין זה ודאי שגישה זו היתה מובילה לגילוי הטעות. לו סוכנות הביטוח היתה נוקטת פעולות של "וידוא ביצוע", הרי שיכולה היתה לנקוט אותן גם בהעדר גישה מקוונת. לא הובאה כל ראיה המלמדת שהעדר גישה מקוונת הוא שמנע את "וידוא הביצוע". יתרה מזאת, כעולה מעדותה של גב' אשכנזי, כמו גם ממסמך 29.8.07, הפעולות שהיו כרוכות בחידוש הביטוח כללו לא רק את העברת הבקשה לחידוש, אלא גם וידוא שהבקשה התקבלה אצל מבטחים הוותיקה, קבלת הסכם המשכת חברות מול מבטחים הוותיקה וחתימה עליו. לא הובאה כל ראיה כי סוכנות הביטוח פעלה בעניינו של בראל בהתאם לפרקטיקה האמורה; שנית, גם לו היתה מבטחים החדשה מחויבת להתריע על קבלת דמי גמולים מבלי שנערך הסכם, סביר להניח כי התרעה שכזו לא יכולה היתה להינתן כבר בחודש אוקטובר 2007, אלא רק חודשים ספורים, אפילו מעטים, לאחר מכן (וממילא היתה חולפת תקופת 24 החודשים); שלישית, לעניין טעות ההקלדה – לא הובאה כל ראיה כי טעות ההקלדה נגרמה דווקא בשל הדמיון בשמות של מבטחים הוותיקה ומבטחים החדשה. למעשה כלל לא הובאה כל ראיה ישירה לסיבה לטעות. טעות הקלדה יכולה היתה להיגרם גם מטעמים אחרים. מכל מקום, אפילו אם הטעות נגרמה בשל הדימיון בשמות, הרי שאין בכך כדי להטיל על מבטחים הוותיקה או על הממונה, אחריות – ולו מזערית, למחדל של סוכנות הביטוח.
כך או כך, גם אם העובדות הנ"ל עשויות לבסס קשר סיבתי עובדתי רחוק ביותר, אין בהן כדי לבסס קשר סיבתי משפטי המצדיק הטלת אחריות על מבטחים הוותיקה או על הממונה למצב שאליו נקלע בראל.
34.
עוד קבע בית הדין האזורי כי מאחר שמבטחים הוותיקה והממונה
לא הצביעו
על
נזק כלשהו שייגרם לעמיתי הקרן המקיפה בשל חידוש חברותו של בראל, הרי שהיה חוסר תום לב בסירובם לבקשתו לתיקון הטעות באמצעות צירופו לקרן. גם קביעה זו אין בידי לקבל. ראשית, לא נסתרה טענת מבטחים הוותיקה שלפיה חידוש חברותו של בראל משמעה הגדלת הגרעון האקטוארי; שנית, אפילו אין בצירופו של בראל כדי לגרום נזק לחברי הקרן המקיפה, אין בכך ולא כלום. זאת כיוון שהשאלה אינה אם נגרם נזק אם לאו בחידוש ביטוחו של בראל שלא לפי הכללים המחייבים, אלא האם יש לאפשר לבראל לחדש את ביטוחו בקרן המקיפה על אף שלא מולאו התנאים שנקבעו לכך. בידוע הוא שאין קרן פנסיה רשאית להעניק לעמית פלוני זכויות שאינן ניתנות ליתר העמיתים. אם פלוני לא עמד בכללים המחייבים, שלא באשמת קרן הפנסיה, הרי שתרופתו לא יכולה לצמוח מקרן הפנסיה עצמה.
35.
לאור המקובץ – אין בידי לקבוע כי דחיית בקשתו של בראל לתיקון מחדלה של סוכנות הביטוח בדרך של השבת המצב לקדמותו, עולה כדי הפרת החובה לנהוג בתום לב, בהגינות ובדרך המקובלת מצד הממונה או מצד מבטחים הוותיקה.
36.
סוף דבר
– לו תישמע דעתי, יש לקבל את ערעור מבטחים הוותיקה ואת ערעור הממונה. בהתאם, יש לבטל את פסק דינו של בית הדין האזורי, לרבות חיוב המדינה לשלם לבראל הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד. ככל שאלה שולמו, הם יוחזרו למדינה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד תשלום ועד למועד ההשבה בפועל. בנסיבות העניין, בשים לב למהותו של ההליך, אציע לחברי שלא לעשות צו להוצאות.
השופטת לאה גליקסמן
אני מצטרפת לחוות דעתו של חברי השופט אילן איטח
.

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה
אני מצטרפת לחוות דעתו של חברי השופט אילן איטח
.

נציג ציבור (עובדים) מר שלום חבשוש
1.
לו תישמע דעתי, יש לאשר את פסק דינו של בית הדין האזורי.
2.
כב' השופט אילן איטח
כותב בסוף סעיף 31 לחוות דעתו:
"עם כל ההבנה לתוצאה הקשה כלפי בראל אין בידינו להעניק לו את הסעד שהוא מבקש". (ההדגשה שלי – ש.ח.)
המשתמע מכך הוא שבית הדין מכיר בפגיעה הקשה במר בראל. לעניות דעתי, במקרה הנדון אין לפטור את העניין בהבעת צער בלבד, ואין לגזור על מר בראל פגיעה קשה בזכויותיו על לא עוול בכפו.
3.
תקנה 2(א)(1) לתקנון האחיד "מאפשרת לעבור ממעמד מבוטח לא פעיל למעמד של מבוטח פעיל בהתאם לנסיבות העניין, וסעיף (1) מגביל את התקופה ל-24 חודשים". הרי הוכח, וכולם מסכימים, שמר בראל חתם על טופס ההצטרפות למבטחים הוותיקה ביום 29.8.07, ולטעמי יש בכך כדי לעצור את "המירוץ" של אותם 24 החודשים כקבוע בסעיף (1) הנ"ל.
4.
גם מעדותו של מר שרעבי בשם הממונה מצטיירת תמונה אחרת. מר שרעבי העיד שלאורך השנים היו לא מעט פניות אל הממונה מצדם של עמיתים כמו מר בראל (סעיף 6 לתצהיר מר שרעבי), ופניות אלו טופלו לגופן ע"י מחלקה מיוחדת אצל הממונה, ותוך הפעלת שיקול דעתו, כשחלק מהפניות אושרו וחלקן לא. נשאלת השאלה מדוע לא יפעיל הממונה שיקול דעת נוסף, כפי שבית הדין האזורי פנה לממונה בנדון. גם לעניין הגירעון האקטוארי שהקרן הוותיקה מזהירה מפניו, אם "חלילה" יאושר צירופו של מר בראל אליה, זו טענה קנטרנית שאין בה ממש, כי מה היה קורה לגירעון האקטוארי, אילו היה מר בראל מצורף לקרן כדת וכדין?
5.
לסיכום, לו תישמע דעתי, יש לפסוק במקרה הנדון כבית הלל ולא כבית שמאי, לאשר את פסק דינו של בית הדין האזורי, ולדחות את הערעורים.
נציג ציבור (מעסיקים) מר אמנון גדעון
1.
לפי תיאור פעולותיו של מר בראל, ניכר כי הינו בעל ידע וניסיון בהתנהלות כלפי גורמי ביטוח פנסיוני, ולפיכך לא מובן לי מדוע בחר לנהל את התביעה כנגד מבטחים והממונה (או לפחות מבטחים והממונה בלבד) מלכתחילה.
2.
על פני הדברים נראה כי טעות של סוכנות הביטוח גרמה לביטוחו של מר בראל במבטחים החדשה במקום כפי שביקש במבטחים הוותיקה.
3.
ברור כי ורינט כמקום עבודה בחרה להפקיד את הטיפול בביטוחם הפנסיוני של עובדיה בידי סוכנות הביטוח "תמורה". וברור כי גילתה רק לאחר מעל שנה (פברואר 2009) כי ההפקדות מתבצעות למבטחים החדשה במקום למבטחים הוותיקה.
4.
אין ספק כי נגרם למר בראל נזק, ולכאורה אחריותו לנזק זה הינה מזערית – ואולי אין לו אחריות כלל, משביקש מסוכנות הביטוח הקשורה למקום עבודתו, לבטחו במבטחים הוותיקה בתוך (אם כי "ברגע האחרון") 24 החודשים בהם היה זכאי לחדש את חברותו.
5.
לעומת זאת, על פני הדברים, מהראיות שהוצגו בהליך (אשר יתכן שהן חלקיות, שכן "תמורה" ו"וורינט לא היו צד להליך), נראה כי האחריות היא של סוכנות "תמורה" ושל המעסיק חברת "וורינט" :
א. קשה להבין מצב בו אין בקרה הולמת על פעולות של פקידים בסוכנות ביטוח במעשים שהינם בעלי חשיבות רבה לעתיד המבוטחים על ידי הסוכנות, באופן שבו טעויות כפי שקרתה בעניינו של מר בראל יכולות לקרות.
ב. לא ברורה דרך ההתקשרות של חברת וורינט עם סוכנות "תמורה" ומה דרשה וקיבלה החברה מבחינת איכות ובקרה של תהליכי ביטוח עובדיה על ידי סוכנות הביטוח.
6.
מאידך, אם נבחן את מידת האחריות של המערערות למצב שנוצר:
א. מבטחים הוותיקה נהגה בהתאם לנדרש ממנה, ואף, להבנתי, לא היה ביכולתה לדעת כי נעשתה טעות על ידי סוכנות הביטוח.
ב. הממונה, מילא את תפקידו על פי ההסכמים והתקנות החלים על תפעול קרנות הפנסיה שבניהול מיוחד.
7.
לפיכך, אני מסכים עם האמור בעמדתו של השופט אילן איטח
, המקבל את ערעור מבטחים הוותיקה ואת ערעור הממונה.
סוף דבר
על דעת רוב חברי המותב, ובניגוד לדעתו החולקת של נציג הציבור מר שלום חבשוש, ערעור מבטחים הוותיקה וערעור הממונה – מתקבלים. בהתאם, פסק דינו של בית הדין האזורי מבוטל, לרבות חיוב המדינה לשלם לבראל הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד. ככל שאלה שולמו, הם יוחזרו למדינה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד תשלום ועד למועד ההשבה בפועל.
על דעת כלל חברי המותב, בנסיבות העניין, בשים לב למהותו של ההליך, אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"א כסלו תשע"ו (03 דצמבר 2015) בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.






לאה גליקסמן
,
שופטת, אב"ד

אילן איטח
,
שופט

סיגל דוידוב-מוטולה
, שופטת

מר שלום חבשוש,
נציג ציבור (עובדים)





מר אמנון גדעון,
נציג ציבור (מעסיקים)



[1]


המונחים "חברה מנהלת" ו"קרן ותיקה" – כהגדרתם בסעיף 1 לחוק הפיקוח על קופות גמל.
[2]


ממאי 1986 עד יולי 1998 (פנסיית יסוד); מאוגוסט 1998 עד נובמבר 1998 (פנסיה מקיפה); מאפריל 1999 עד ספטמבר 2004 (פנסיה מקיפה) ומאפריל 2005 עד ספטמבר 2005 (פנסיה מקיפה).
[3]


השוו: ע"ע (ארצי) 56680-06-14 רותם עיבוד שבבי בע"מ - ג'ון רוברט קולסון, (25.3.15).
[4]


ראו להלן.
[5]


לסקירה מקיפה יותר ראו: בג"ץ 2911/09 משה אלחנתי נ' שר האוצר, (15.6.2008).
[6]


ע"ע (ארצי) 7758-10-11 משטרת ישראל - בהג'ת
,
(1.1.14),
[7]



ק"ג (ת"א) 5081-09 שמחה גביש - נתיב קרן הפנסיה, (7.12.10).
[8]



בית הדין האזורי הפנה לפסקי הדין הבאים: דב"ע (ארצי)
נג/8-6 רני טלמור

– מדינת ישראל
, פד"ע כו 535 (28.2.94); ע"ע (ארצי) 201/09
ג'ורג' טורעני
– חנא
ראשד ז"ל
,
(19.12.13);

ק"ג 33101-11-12 עידית צילה אקהויז-קופמן – הראל ניהול קרנות פנסיה בע"מ, (4.2.14). אשר לעניין אקהויז נציין כי במסגרת הערעור בוטל בהסכמת הצדדים פסק דינו
של בית הדין האזורי תוך הותרת התוצאה האופרטיבית על כנה ומבלי שבית הדין הארצי יביע עמדה לגופן של הקביעות באותו

פסק דין
(ע"ע 10985-03-14,

פסק דין
מיום 16.12.14).
[9]


להרחבה ראו: רע"א 2281/05 אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' עו"ד משה קפלנסקי, (12.11.2007) והאסמכתאות הנזכרות שם.

[10]


ראו: סעיף 14 לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון מס' 3), תשס"ח-2008 (ס"ח תשס"ח 2130, עמ' 160).
[11]


ראה פסק דינו של השופט בועז אוקון, בשבתו אז בבית משפט השלום: ת"א (ת"א) 93655/96 אזרד שמעון נ' הכט מיכאל, (12.3.1998).
[12]


י. אליאס, דיני ביטוח (דין וביטוח הוצאה לאור בע"מ, תשס"ט – 2009) (מהדורה שניה) בעמ' 1025; ראו גם האסמתכאות המפורטות שם. ראו גם: רע"א 7662/00 כנעאן מחמוד נ' הסנה

חברה

לביטוח

בע"מ
, (27.6.02) והאישור שניתן להנמקת בית משפט השלום לאי החלת סעיף 33 (א) לחוק הביטוח באותו מקרה.
[13]

ע"א 702/89

אליהו חברה לביטוח בע"מ

נ' נועם אורים
, פ"ד מה (2) 811 (14.4.1991).








עע בית הדין הארצי לעבודה 66349-09/14 מדינת ישראל – הממונה על אגף שוק ההון, הביטוח והחיסכון במשרד האוצר, מבטחים – מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ נ' יעקב בראל, מנורה מבטחים פנסיה בע"מ (פורסם ב-ֽ 03/12/2015)